אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן כה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן כה

סימן כד

שאלה. לשון השואל גופא דעובדא הכי הוה האברך ליפא בן זאב המכונה וואלקא מרוסק הי' לו קצת קטטה עם זוגתו והי' פירוד ביניהם. ובקיץ העבר נסע לאדעס לבקש פרנסה. ובחודש תשרי בא מכתב מהשמאטריטיל מהבאלניציע של הערלים מאדעס להדאמע דפה אשר האברך ליפא בן וואלקא העלפירען נתקבל להבאלניציע ביום 19 אגוסט מהחולאת ר"ל אשר הלכה שם בעת הזאת ושבק חיים לכל חי ביום 23 לחודש הנ"ל. גם הפאס שלו נשלח לפה עם הפרימעטיס. אח"ז שלחנו איש מיוחד לאדעססא לחקור הדבר היטב ושלח לי מכתב מדאקטאר יהודי שהי' בעת פטירתו. ומהרב דממשלה מה שנכתב בל' רוסיא בין הנפטרים. יותר לא הי' באפשר לעשות דו"ח עכ"ל השואל:

תשובה. הנה בשאלה הזאת יש לספק ג' ספיקו'. א' אם מועיל המכתב מהסמאטריטיל משום דהוי מסל"ת ע"פ כתב. והמכתב מהדאקטאר יהודי נראה ודאי דאין מועיל כיון דהוא פסול לעדות מה"ת ויש סברא דאין מועיל אפי' במסל"ת כ"ש כאן שהי' על פי שאלה, ב' יש לספק דלמא המחלה שהיתה ר"ל דמיא לדבר דהוא כמלחמה ובעינן קברתיו וכאן לא נזכר. ג' יש לספק דלמא מה שידעו שמו בהבאלניציע הוא ממה שמצאו אצלו הפאס ומזה ידעו שמו ושם מקומו וא"כ יש לחוש לשאלה:

והנה בס' הא' הנה הב"ש בס"ק ל"ד הביא בשם המ"מ דכתב מסל"ת לא מהני ע"ש. ונראה דזה תלוי בפלוג' אם עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת נאמן. דבמהרי"ק שו' קכ"א הביא ראי' דנאמן מהא דפנדקות דמוכח דלר"ע נאמן יותר מסל"ת מאשה המכוונת להעיד וכיון דאשה מפי אשה כשרה כמ"ש כל הפוסקי' ק"ו דעכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת דנאמן. ולפ"ז ה"נ נאמר בנ"ד כיון דהרמב"ם לא מיעט אלא כתב ישראל. אבל ודאי גם אשה בכתב ישראל נאמנת. ולא חילקו בזה הפוסקי' כלל בין אשה לע"א. וא"כ ה"נ איכא הק"ו דעכו"ם מסל"ת בכתב דנאמן:

והנה להחולקים דעכו"ם מפי עכו"ם אינו נאמן כ' הריב"ש הטעם משום הבו דלא לוסיף עלה. ובאמת משום טעם זה כתב הח"מ לפרש גם דברי המ"מ דאין מועיל מסל"ת בכתב משום הבו וכו'. וא"כ להפוסקי' דסברי דנאמן עכו"ם מפי עכו"ם ע"כ לומר דכיון דחז"ל האמינו עכו"ם מסל"ת כמו ע"א. כמו שהקילו חז"ל בעמפ"ע ה"נ בעכו"ם מפי עכו"ם. וא"כ גם בכתב כן. ובאמת לפי טעם הב' שכתבו האוסרין בעכו"ם מפי עכו"ם משום דחיישינן דלמא לא הי' הראשון מסל"ת. י"ל דכאן גבי מסל"ת ע"פ כתב הם ג"כ מודים דנאמן כיון דהוא הראשון המעיד ואנו רואין שהוא מסל"ת ורק דהריעותא שאין שומעין מפיו רק מכתבו הוי כמו אם הי' בשם הראשון מסל"ת. דאין מגרע מה שאין שומעין מפיו רק מפי עכו"ם הב':

אמנם בעצי ארזים כתב טעמא דהמ"מ דע"פ כתבו חיישי' שמא הי' ע"י שאלת ישראל ע"ש. וא"כ גם בזה הוי החשש כמו בעכו"ם מפי עכו"ם. אך למ"ש הב"ש דגם להר"ן דבעכו"ם מפי עכו"ם לא חיישינן שמא הי' ע"פ שאלת ישראל אלא שמא הי' שאלת עכו"ם משום דמסתמא כן הוא דרך המספרים זע"ז. חששא זו לא שייך בכתב. וא"כ י"ל דגם הר"ן מודה בכתב. אבל אם נאמר דכתב לא מהני הן מהטעם שכתב הח"מ משום הבו דלא לוסיף עלה. והן מהטעם שכתב הע"א דחיישינן שמא הי' ע"י שאלת ישראל נראה ודאי דה"ה עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת לא מהני. וכמו שאמרו כל הני טעמים אותן הפוסקי' דסברי גבי עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת דאינו נאמן. ולהחולקין בשם ומתירין ולא איכפת לן בהני טעמים ה"נ בעכו"ם מסל"ת בכתב:

והנה ליישב הוכחת המהרי"ק מהא דפנדקו' שלא יהי' מזה ק"ו נגד דינו של המ"מ וכמ"ש לעיל. נראה דהמ"מ סובר דר"ע באמת לא העדיף הפנדקות מסל"ת אלא משום דאיכא שם גם הוצאת מקלו ותרמילו וכמ"ש במשנה. ומה שדחה זה המהרי"ק מדברי הרי"ף דא"כ איך יליף מזה דין לכל מסל"ת דאחר שהתחיל להגיד מותר לחזור לשאלו. וע"כ דאין עדיפת כאן משאר מסל"ת. ע"ש. י"ל להמ"מ דהרי"ף יליף זה מדברי רבנן דגם הם סברי טעמא דפנדקו' משום מסל"ת וכדמשמע מדברי רב כהנא דבא לפרש טעמא דרבנן. ועי' במהר"ם לובלין סי' ק"ו. ולרבנן באמת ליכא עדיפות מהא דהוציא' מו"ת ואדרבה י"ל כתוס' שם דבל"ז היתה מסל"ת גרוע. ולר"ע משום הוצאת מו"ת עדיפא משאר מסל"ת. ולכן נאמנת שם יותר מאשה המכוונת להעיד. אך המהרי"ק סובר דטעמא דרבנן לאו משום מסל"ת אלא מדין עדות עיין שם ובצ"צ סי' מ"ב. וא"כ הרי"ף יליף זה מדברי ר"ע. ועל כרחך משום הוצאת מו"ת גם לר"ע ליכא עדיפת משאר מסל"ת. וא"כ מוכח שפיר דנאמנות מסל"ת יותר מאשה המתכונת להעיד ואיכא שפיר ק"ו מזה ע"ש. ולפי זה הנה יש מקום דגם להמ"מ מועיל מסל"ת בכתב היכא דאיכא צירוף לזה הוכחה כמו הוצאת מו"ת. דהרי עכ"פ מוכח זה מדברי ר"ע דבכה"ג עדיף מעדות אשה ושאר מסל"ת דאין נאמנים. וגם לרבנן למה שכתבו בתוס' דבלא ההוכחה הי' שם מסל"ת גרוע ואינה נאמנת רק בצירוף ההוכחה. וא"כ גם במסל"ת בכתב אף דלהמ"מ זה לחוד אין מועיל והוי מסל"ת גרוע. מ"מ בצירוף הוכחה מועיל כמו מסל"ת גמור. וא"כ לפ"ז יש מקום להקל בנ"ד גם להמ"מ כיון דשלחו בצירוף זה הכתב גם הפאס עם הפרימיעטיס שלו דאם הוצאת מקו"ת הוי הוכחה וצירוף לעשות ממסל"ת גרוע לטוב אף על פי שבכלים הללו יש לחוש לשאלה. כ"ש בפאס שכ' האחרונים דהוי מכלים דלא מושלי. וא"כ שפיר הוי זה אומדנא והוכחה על המסל"ת גרוע משום שהוא בכתב להחשיבו למסל"ת גמור. ועי' בתשו' כנ"י סי' נ"ג שמחלק גם כן להמ"מ אלא ששם משמע דעיקר משום דאמרי' זה קברו הוי מלתא דעל"ג. ובאמת במרדכי איתא להדי' דא"צ לזה קברו אלא שמעשה שהי' כך הי'. עכ"פ נראה דהיכא דאיכא אומדנא י"ל דגם המ"מ מודה. ועי' בעזרת נשים מאי דמחלק דאם נשלח הכתב מעכו"ם לעכו"ם אחר גם המ"מ סובר דמועיל. וא"כ בנ"ד נמי הכי הוי. ומכ"ש שנלע"ד שאותן המתירין בעכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת מתירין גם מסל"ת ע"פ כתב. והמ"מ י"ל דסובר כהריב"ש שאין מועיל עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת ומשום טעמא דלא לוסיף עלה. ומה"ט מחמיר גם בכתב וכבר תפסו האחרונים בזה דלא כהריב"ש:

עוד יש להתיר כאן מטעם ערכאות. דהסמאטריטיל נחשב להערכאות דהוא נפקד מהשררה ע"ז להיות ספר החיים וכו' נזכרים לפניו. וערכאות לא משקרי היכא דלא שייך התפארות וכאן לא שייך זה. ועי' בחת"ס סמ"ז שהאריך בזה לסמוך על ערכאות לענין עגונה אפי' בלא מסל"ת. אולם עתה נדפס מחדש תשו' תפארת יוסף ושם תשובה מכ"ק חותני הגאון הקדוש שליט"א החמיר שם בענין ערכאות וכתב שם שכן קבלה בידו מחמיו הגאון ז"ל. אך כ"ז לסמוך על ערכאות לחוד בלא מסל"ת אבל כאן שהי' מסל"ת ורק משום כתב שהחמיר המ"מ לסמוך בזה. י"ל דהיכא דאיכא גם טעמא דערכאות לכ"ע מועיל מסל"ת בכתב. וכ"כ בתשו' כנ"י שם להתיר על פי כתב הב' שבא מהשופטים גם להמ"מ משום טעמא דערכאות. ומה שיש להאריך בדין זה אין הפנאי מסכים עמדי כעת. ועי' עוד מענין כתב [לקמן לענין שבא מכתב להפאליציע מהפאלק שהי' בעלה שם שמת פב"פ עם הכינוי]:

עוד יש לדון ולהתיר ע"פ מה שנמצא גם אצל הרב דממשלה בין הנפטרים. ואם הוא כשר להעיד פשיטא דמועיל כאן עדותו לחוד אף שנכתב בלשון עכ"ם ואף שאינו אלא לזכרון דברים בעלמא. לדידן דפסקינן כמ"ד דמתיר בכתב והיינו אפי' בזכרון דברים וכמ"ש הב"ש [ס"ק כ"ז] דהירושלמי מיירי בכל גוני ומאן דמתיר מתיר אפי' בזכרון דברים. ועי' בביאור הגר"א שם והחת"ס סי' ואם אין כשר להעיד ולהתיר מ"מ משום זה שנמצא כתוב אצלו ודאי אינו להעיד והוי מסל"ת. ולהמ"מ דאין מועיל משום דהוי מסל"ת בכתב מ"מ ודאי לא גרע מאינו מסל"ת כלל. וא"כ משום זה שנמצא כתוב אצל הרב כמו הכתב שבא מהסמאטריטיל הוי זה לחוד הוכחה דהדבר אמת. וראי' מהא דגיטין [ד' י"ט ע"ב] דר"פ הוי מקרי שטרא פרסאה לב' נכרים זה שלא בפני זה והוה מגבי בהו. והא כיון ששאל אותו לא הוי מסל"ת ואיך סמך עליהם. א"ו משום דכיונו שניהם לדבר א' מוכח דקושטא קאמרי [וזהו דנקט בגמ' ב' נכרים מסל"ת. פי' דהוי כמו מסל"ת וכן הוא הלשון ברמב"ם וש"ע בח"מ ונמצא כ"א כמסל"ת. ולא מסל"ת ממש רק שיש להם דין מסל"ת] וכ"כ ראי' זו בעצי ארזים ס"ק נ"ג (אלא דלפ"ז צריך לידע ברור אם נכתב יום המיתה במכוון להכתב מהבאלניציע) אמנם מה שיש לפקפק ולחוש. אולי מה שהוא נכתב אצל הרב דממשלה בין הנפטרים הוא רק ממה שהודיעו לו זה בכתב מהבאלניציע שאיש כזה מת והוא עצמו לא ראהו ולא ידע אותו כלל. וא"כ אין כאן רק עדות מהבאלניציע. אך י"ל דא"צ לחוש לחששות ויבואר לקמן. ועכ"פ הנה זה צירוף להיתרים הראשונים דאפי' אם נתפוס כחומרת המ"מ י"ל דכאן מועיל משום עדות הרב דגם הוא ראה וידע כמו בהבאלניציע. וא"כ יש הוכחה ממה דכיונו הדברים. דכ"ז אמת:

ועל הספק הב' י"ל להקל מטעם ס"ם. דהא זה אם דבר הוא כמלחמה הוא תלוי בתרי איכא דאמרי בגמ' ע"ש. ובסעי' נ"ה הביא המחבר ורמ"א בזה ב' דעות. ולדעה הא' לא הוי כמלחמה. ובסעי"נ הביא רמ"א דעת י"א דאפי' במלחמה בעכו"ם מסל"ת א"צ לומר קברתיו. וע' בט"ז שם שהביא בשם רש"ל דכדעה זו מוכח בש"ס.והגם שהח"מ תפס שם כהחולקים היינו לענין מלחמה אבל לענין דבר הוי ס"ס שמא אינו כמלחמה ואת"ל כמלחמה דלמא מסל"ת א"צ קברתיו משום זה דכיון דהוא מסל"ת אינו אומר אחר הנדמה כ"א מה שראה. ועוד דודאי יש לחלק הרבה דגבי דבר שייך בדדמי כמו במלחמה אבל במחלה הזאת שהיתה ר"ל רבים הם היוצאים חיים. ולא שייך לדמות זה למלחמה. ששם איכא הבדדמי כיון דכל הני איקטל הוא פליט אבל כאן הרבה נפלטים וא"כ גם זה נפלט ויצא מהחולשה ולא שייך ע"ז בדדמי וא"כ א"צ קברתיו:

ועל הספק הג' דלמא לא נודע שמו רק ע"י הפאס הנה לכאורה תלוי זה בב' הלשונות בבכורו' (דף מ"ו). לל"ק דהטעם דבתחלת עדות אחמרו רבנן. א"כ אפשר לומר דגם בכאן בענין זה הוי תחלת עדות לידע מי הוא וא"כ יש להחמיר ולחוש בזה חששות דלמא לא נודע להם שמו רק ע"י הפאס. ולל"ב דהטעם משום יכיר אבל אין חילוק בין ת"ע לסופה. א"כ כמו שאקילו רבנן בסופה של עדות ולא אזלינן בתר חששות. ה"נ בת"ע. והנה בספר מים קדושים הביא בשם בעל עבוה"ג דהלכה כל"ק וכן פסק המהר"ם פאדווא. אולם בתשו' שבסוף ש"ע זקני הגאון מלאדי זי"ע הוכיח בראיות דהעיקר כל"ב. ואנכי הפעוט יש לי בזה אריכת דברים הרבה בתשו' אחת. וא"כ מקומו. אמנם אפשר לומר דיש כאן מקום להקל לכ"ע דודאי אפי' ניחוש שמא לא שאלו שמו להדי' מ"מ מסתמא הא ודאי דתיכף כשנכנס להבאלניציע לקחו אצלו הפאס לכותבו בין הרשומים כנודע שהדרך כן. וכיון שהוא בעצמו נתן להם הפאס ואמר שהוא שלו י"ל דהוי כמעיד על שמו. דהא כתבו הפוסקים להוכיח מהא דיוחנן בן יונתן ארי'. דסגי במה שיודעין שמו ע"פ עצמו. וכאן ג"כ מה שהוא אומר שהוא פאס שלו הוי כמעיד להדי' שזה שמו שנכתב בהפאס. וגם לענין חששא דשאלה אפשר לומר דע"כ לא חשו לשאלה אלא במצאו א' מת בבגדים. אבל אם אמר לנו אדם על בגדים האלו שהם שלו ואח"כ ראינו שמת בהם י"ל דבכה"ג לא שייך עוד שום חששא. דהרי גם לענין שמו כ' הר"ן בתשו' דדרך הבורחים לשנות שמם ואעפ"כ כל ששמעו שמו מפיו לא חיישינן שום חששא דלמא שינה שמו. וה"נ לענין חששא דשאלה י"ל דכל ששמעו מפיו שזה שלו אין לנו לחוש עוד שמא אינו שלו. וע' בנו"ב מה שחידש לדון במת הנמצא בבגדים שח קה כל מה שנמצא ת"י הוא שלו. והאחרונים שאחריו חולקים. אבל לענין אם שמעו מפיו בעודו בחיים שהם שלו י"ל דכ"ע מודו ואין להאריך כאן. מיהו יש לדחות כ"ז דאם חיישינן בפאס לשאלה ע"כ הוא שיאמר שהוא שלו. דאל"כ על מה שאלו. אך בלאו הכי הרי כ' האחרונים דהוי מן כלים דלא מושלי. וע' בכנ"י סי' נ"ג דמסיק להדי' להלכה דלא חיישינן שמא לא ידע שמורק מהפאס. ע"ש שהאריך. ומי כמוה מורה. ובפרט בנ"ד יש מקום להקל יותר:

עוד יש לדון כאן מה שלא נזכר בהכתב רק שמו ושם אביו ולא נזכר שם עירו. ולכאור' י"ל כיון דנשלח לטשערקאס הוי כמעיד שהוא משם. וכמו שאמרי' בסעי' י"ח גבי יצחק בן מיכאל. ואף שהי' מרוסק. כבר כ' הפוסקים דהכפרים הסמוכים מיקרו ע"ש העיר וכמו גבי נהרדעי ע"ש. אך י"ל דאין כאן ראי' כלל ממה דשלחו להדאמע משום שהדאמע היא כוללת כל האיעזד ויכול להיות שהוא מעיר אחרת שבהאיעזד דטשערקאס. ולכך שלחו להודיע זה להדאמע. והנה באמת יש לדון בזה ע"פ שיטת הפוסקים בסוגי' דיצחק ר"ג. דכאן ג"כ ידעינן דליפא זה הלך לאדעס. ומאחר לא ידעינן. ויש בזו הסוגי' ענינים עמוקים ואין כחי עתה להעמיק בענינים עמוקים כאלה:

אך לדעתי הנה בדבר הזה ממילא יוכל להתברר מתוך הריוויזיע גם כיון שנשלח הפאס בצירוף הכתב ובפאס נכתב מקומו י"ל דהוי כמעיד על מקומו. ובלא"ה יש פוסקים דסגי בשמו ושם אביו. וע' בב"ש ובק"ע. וכ"ז יחקור הרב דמקומו איכות הכתב וכל הפרטים. אמנם כל מה שכתבתי הוא רק להלכה ולא למעשה עד יסכימו רבני' מובהקים וסמוכים להתיר. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה