אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן כב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן כב

סימן כא

שאלה תורף המעשה אשר ספרה האשה לפני שבעלה מו"ה חיים יהודה היה בפאסעסיע בכפר סלאבידא הסמוך לבאיארקע אצל ש"ב מו"ה חיים מאיר. ובחנוכה העבר שנת תרל"ז שלח ר' חיים מאיר ציקער לקיעוו שלשה עשר עג' עם ערלים בע"ג מכפר סלאבאדא וגם את ר' חיים יהודה הנ"ל שלח עמהם, והדרך מכפר הנ"ל לקיעוו הוא על עיר טאראשטא ומהכפר לטאראשטא הדרך הוא על יער. וסמוך להיער הוא כפר לאקיאניווקא. וביום ב' אחרי הלכם לדרך עם ר' חיים יהודה הנ"ל הגיע ידיעה מהערלים בע"ג לכפר סלאבאדא שהבע"ב ושלח להם איזה איש נאמן שילך עם הציקער כי האיש חיים יהודה לא ידעו מה הי' לו. ותיכף נסעו אליהם ושאלו אותם על ר' חיים יהודה מה זאת. והשיבו כי בעת הליכתם מהכפר הלכו שלשה עגלות מהם בראשונה. והעשרה עגלות ב' מהם עלו על ההר שבתוך היער. ושמנה נשארו בתחתית ההר כי נפלה חבית אחת עם ציקער מהשמנה עג' אחרונים. וזאת הי' לעת ערב. וכאשר תקנו החבית על מכונה עלה ר' חיים יהודה לההר לשני העגלות ושכב שמה על העגלה האחת ללין שם כי גם הערלים עמדו שם ללין. והשמנה העגלות עמדו ללין תחת ההר כל זאת ראו בעיניהם. ובהשכם בבקר לא מצאו את ר' חיים יהודה על מקומו. וחשבו הם כי הלך ברגליו לטאראשטא לראות את השלשה עגלות הראשוני'. וכאשר באו לטאראשטא והגיעו בג' העגלות הראשונים ואין אומר ואין יודע מר' חיים יהודה לכן שלחו ידיעה להבע"ב להסלאבאדא שישלח להם איזה איש. כ"ז השיבו הערלי' הבע"ג מסלאבאדא. ומן אז והלאה נאבד זכרו. ואחר פסח העבר שנת תרל"ז מצא ערל בהשדות הסמוכות ליער הנ"ל עצמות מאדם וגם חתיכות מלבושים. ונתן הערל ידיעה להסליעדיוואטיל מטאראשטא. והאדין הנ"ל בא שמה על השדה וקבל לידו כל העצמות עם שערות הראש וגם הלחיים והשניים וגם חתיכות המלבושים הכל קבל לידו. ושלח אחרי האשה שתבוא לטאראשטא. ונסעה שמה עט ר' חיים מאיר הנ"ל ושאל אותה הסליעדיוואטיל על סימני המלבושים שהלך בהם בעת נסעו לדרך וגם על השערות. והשיבה לו כי השערות שלו היו טינקל ראסיווע. והמלבושים שלו הי' שאלל מן צוארו אין דער מעט לבן. והברעגעס קוים אדומים שחורים לבנים בראנדזעווע. והקוים היו מארבע הרוחות והקרנות היו כמו דעמעליך מקוים האלו. הסינעל שאול בידו מר' חיים מאיר פין גילע גיוואנט. אינטער שלאק סירע גיוואנט הטולוב הי' מצערקיס' מעורות כבשים. והקאלנער מקאשטאן. אחאלאט מפאראשינ' לבן. מכנסים פין טינקעלין טריקאט עם דעמיליך אין דער אינטער שלאק פערקיל שחור. הקארטיז מקארט שחור עם קאזיראק מאנטינע גישטעפט והספאדקי מציטש. כ"ז השיבה לו האשה את הסימנים הנ"ל ואחר כך הוציא הסליעדיוואטיל חתיכות הקטנות והראה לה ונמצא כמו שהגידה. אך היו קטנות מאד. ואחר כך נסעה האשה הנ"ל עם הקרובים עוד על השדה עם שמש זקן והשמש מצא שם עוד זאק אחת ישאל אותה על סימן אמרה לו כי הזאק הוא מצמר שחור. ועל העקב הניחה בתוך הזאק כמו פאנטעפיל מן פעלך תפור בחוט לבן מצ"ג. וכן הי' כמו שהגידה. ואח"כ הביאה האשה מביתה חתיכות סחורה אשר נשאר מהמכנסיים ומהחאלאט. ומן הטולוב אל הסליעדיוואטיל והקיפו אותם והיו שוים ממש אחר כך מצאו כל הבגדים אצל ערל אחד מלאקיאניווקע בהמים שבתוך גינתו והביאו להסליעדיוואטיל. והוא שלח אחרי האשה והחזירם לה והיו קרועים לחתיכות גדולות. ובתוכם הי' גם הט"ק ואמרה האשה שהכירה אותו היטב כי בעצמה תפרה אותו עם ליאמיווק' מזאנע לבן. כל הדברים האלו המבוארים בפה אמרה בפני האשה מרת רחל לאה אשת ר' חיים יהודה הנעלם והנאבד זכרו. והבע"ג הערלים מסלאבאדא לקח אותם הסליעדיוואטיל במאסר והשיבו כדברים הראשונים.ואח"כ כאשר בא הערל מלאקיאניווקע להסליעדיוואטיל והגיד בפניו הכל כמבואר בהגבו"ע מר' יוסף ומהמכתב מטאראשטא אז שלח הסליעדיוואטיל אחרי הערלית שאמר הערל בשמה והכחישה הדברים. וגם שלח אחרי הערלים אלאקיאניווקא ולא הודו דבר. ועתה הערלי' בחופש. זה הוא תורף המעשה אשר הגידה האשה בפני הח"מ יום כ"ה לספירה שנת תרל"ח באיארקא. נאום דוד במו"ה שמואל מורה הוראה בבאיארקא:

העתקה מגב"ע שעשיתי בכפר לאקיאניווקא.

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' יוסף ב"ר יעקב שמעון מכפר לאקיאניווקא והעיד בתו"ע באליו"ע כד"ת איך שאחר פסח העבר משנת תרל"ז בעת שהי' אצל הסליעדיוואטיל מטאראשטא הדיעלא של היהודי מכפר סלאבאדא שנהרג בחורף בעת שהלך עם ציקער מכפר סלאבאדא עם עכו"ם בע"ג מכפר סלאבאדא. והסליעדיוואטיל החזיק את העכו"ם הבע"ג הנ"ל במאסר ובעת ההיא ישב ר' יוסף הנ"ל אצל בתו בכפר הנ"ל ובא אליו עכו"ם אחד מכפר לאקיאניווקא וישב אצלו ושאלו ר' יוסף הנ"ל אנה תלך והשיב לו העכו"ם אני הולך לטאראשטא להגיד להסליעדיוואטיל כי העכו"ם מלאקיאניווקא הרגו את היהודי מהציקער. ובחנם על לא דבר הוא מחזיק את העכו"ם הבע"ג מסלאבאדא. ואמר לו ר' יוסף הנ"ל הזהר בדבריך אם לא יהיו כנים דבריך תלכד שמה בטאראשטא. והשיב לו העכו"ם הנ"ל אני יידע ז"ת בבירור כי הייתי בבית השומר בהיער ואמרה לי הערלית אשתו של השומר וי וי על העכו"ם בעלי עגלות שמחזיק אותם הסליעדיוואטיל על לא חמס בכפם כי העכו"ם מלאקיאניווקא שהלכו בלילה לגנוב עצים ביער וראו את היהודי מהציקער וחשבו העכו"ם כי הוא הליסניציע מהיער ולכן הרגו אותו. ובמותב תלתא הנ"ל שאלנו את ר' יוסף הנ"ל מה נעשה עם העכו"ם מלאקיאניווקא, והשיב ר' יוסף הנ"ל כי הסליעדיוואטיל שלח אחרי הערלית הנ"ל שנאמר בשמה והכחישה כל הדברים כי מעולם לא אמרה שום דבר להערל הנ"ל. כל זה העיד ר' יוסף בפנינו כד"ת בתו' עדות יום ה' כ"ה אדר ראשון שנת תרל"ח.

נאום דוד במו"ה שמואל מו"ץ בבאיארקא.

ונאום יצחק ב"ר משה מרדכי.

ונאום יוסף ב"ר יהושע:

אחר זה שלחתי לטאראשטא להרב דשם שיגב' עדות מר' נחום שבשם. וזאת אשר כתב אלי. העתקה אות באות:

כבוד ידידי וכו' מו"ה דוד מו"ץ בביארקא. מכתבו קבלתי וקראתי לר' נחום לעשות גב"ע וזאת אשר דיבר כי שמע מהעכו"ם שאמר כי בחנם מזורה הרשת בעלילה על העכו"ם מובילים הציקער לאמר שהם הרגו להיהודי שנסע עמהם. וזה שקר כי הוא יודע ברור כי העכו"ם מכפר שלו לאקיאניווקא הם הרגוהו כאשר באו להיער לחטוב עצים ודימו על היהודי שהוא ליסניצע דשם והכוהו נפש בהיער הסמוך להכפר ואחר כך הוליכוהו והשליכוהו מרחוק במקו' אשר נמצא שם. ואמר כי כל המאורע סיפרה לו ערלית אחת מאנשי שומר היער. וכבר הגיד זאת להאדון סליעדיץ וואטיל מטאראשטא והאדון עשה סליעדסטווא והערלית הכחישה ואמר' כי לא ידעה דבר אך העכו"ם עומד בדיבורו כי הגידה לו באמת וכאשר שמעתי דבריו החדלתי מלעשות הגבו"ע אחר שעדותו מהעכו"ם ששמע מהערלית והיא מכחישתו. יתר הדברים ישאל כבודו מר' חיים מאיר. ואשאר ידידו עדי עד דו"ש עזריאל אליהו מו"ץ מטאראשטא:

תשובה. הנה על היתר הבגדים אין כאן סמיכה כלל כפי הגב"ע אפילו להפוסקים המתירין בנמצאו הבגדים בסמוך. כאן לא נמצאו הבגדים רק חתיכות קטנות. וכל הבגדים הרי נמצאו בכפר אצל עכו"ם. וא"כ אם נאמר לדון דחתיכות הקטנות הם מהבגדים צריך דוקא שתהי' החתיכה מכוונת ממש להקרע מן הבגדים כמו בחתיכות דג ובראש כבש מן הכבשים סי' ק"א ואין מועיל מה שהם דומי' במראה לחוד כמבואר בט"ז ס"ק ט"ו. וגם בזה דעת כמה אחרונים דאין לסמוך בא"ת. ובמקום שנמצאו כל הבגדים הרי לא נמצא שם מת כלל:

ועוד דמה נקרא סמוך מבואר בקה"ח סי' רס"ב דלרש"י הוי בד' אמות. ולתוס' הוי אמה או חצי אמה. וכאן לא נזכר בהגב"ע כמה היו סמוכות החתיכות קטנות מן העצמות. ועוד אין מבואר בהגב"ע איזו עצמות נמצאו אם הם אותן שנעשה לפחות טריפה באדם. דאפילו לפי המבואר בהגבו"ע שבאותן העצמות היו בהן שערות הראש וע"כ שהי' הגלגולת. מכל מקום הא איכא דעת התוס' דסוברין דגלגולת לא הוי טריפה באדם רק עם הקרום. וגם במה שהוא טריפה באדם איכא פלוגתא בפוסקים אם מעידין בזה ולא חיישינן שמא נעשה בסכין מלובנת. והארכתי בזה במק"א בתשובה. עכ"פ בנ"ד אין מזה היתר כלל:

והנה מה שהגיד העכו"ם במסיח לפי תומו בשם הכותית שהעכו"ם מכפר לאקיאניווקא הרגו את היהודי מהציקער ואח"כ כששאל אותה הסליעדיוואטיל כיחשה שלא הגידה מעולם להעכו"ם כן. הנה לכאורה יש לומר דכאן בעכו"ם מפי עכו"ם לא שייך הפלוגתא של הרמב"ן והר"ן וש"פ אם הראשון נאמן או הב' האומר בשמו. דהנה נראה דטעם הרמב"ן והר"ן דסברי הראשון נאמן. הוא דהר"ן לשיטתו דסובר בתשו' סי' מ"ז דאפי' בע"א כל שחוץ לב"ד לא אמרינן דהוי כנחקרה עדותו בב"ד. ויכולין לחזור ולהעיד. והביא ראיה מהא דשנינו העדים שהעידו בין לטמא וכו' בין לאסור בין להתיר. עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו נאמנים. הרי שכלל כל מיני עדות אפילו אותן שאין צריכי' לעשות בפני בית דין שהרי שנינו בין לאסור בין להתיר. ואעפ"כ נאמנים לומר מבודין היינו וסיים ע"ז שזו ראיה שאין לה תשובה. וא"כ לפ"ז מה"ט נאמן העד הראשון גם להכחיש שלא אמר כלום דיש לו מיגו שיאמר מבודה הייתי ולדעת החולקים ע"כ לומר הטעם דאין זה מיגו טובה שיעשה עצמו רשע שמשקר. ולכך כתב הב"י בתשו' סימן ד' דאפילו אם נאמן לומר מבודה אינו נאמן להכחיש והביא ראי' מהא דשבועות. עכ"פ ע"כ לומר דאין זה מיגו לומר מבודה לדעתם. ומעתה לפ"ז בעכו"ם מפי עכו"ם הנה לדעת הר"ן דסובר דגם הראשון צריך שיהי' מסל"ת. א"כ י"ל דכאן כ"ע מודו אפילו הרמב"ן והר"ן דהשני נאמן. דלא שייך מיגו שיאמר מבודה הייתי ושקרתי. כיון דהעכו"ם הב' אומר שגם הא' אמר לו במסל"ת שחזקתו שאומר אמת ולא שייך בזה שמשקר. ולהתה"ד דסובר דאין צריך שיהי' הראשון מסל"ת. אלא אפילו ע"פ שאלת עכו"ם ג"כ י"ל דכ"ע מודו דהראשון נאמן דכיון שהי' ע"פ שאלה ודאי יש לו מיגו לומר מבודה הייתי. ולא שייך בעכו"ם לומר שאין זה מיגו טובה שיעשה עצמו רשע בזה שמשקר. וא"כ לא שייך כאן פלוגתא אם הראשון או הב' נאמן אלא אם העכו"ם מסל"ת שהראשון הי' ג"כ מסל"ת י"ל דכ"ע מודו דהב' נאמן. ואם העכו"ם מסל"ת ששאל את הראשון. ואח"כ הראשון מכחיש דבריו י"ל דגם להתה"ד דמועיל ע"פ שאלה כאן כ"ע מודו דהראשון נאמן:

אלא שבלא"ה לא שייך כאן כלל הפלוגתא אם הראשון או השני נאמן כיון דמה שחוזר העכו"ם הראשון. ומכחיש הב' האומר משמו הי' ע"פ שאלה. והרי כתב הב"י בתשובה סימן ד' שם והובא בק"ע סי' קס"א דאפילו למהר"ם דסובר דמסל"ת נאמן לאסור והוי בכלל שאר פסולי עדות דאזלינן בתר רוב דעות. הוא דוקא מסל"ת אבל לא אם מה שחוזר מדברי' היה על ידי שאלה. וכן הוא להדיא בתשו' הר"ן סי' מ"ז והובא בב"י דעכו"ם על ידי שאלה אינו מגרע מסיח לפי תומו. ואינו נכנס בכלל פסולי עדות דנידון בתר רוב. וכן הוא בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קל"ג ע"ש. והיינו דכל שהיה על ידי שאלה אמרינן בהם אשר פיהם וגו'. בזה כ"ע מודו דלא שייך לומר הראשון נאמן דכיון שדברי הראשון הם ע"י שאלה אמרינן שמשקר:

אלא דלכאורה למה שכתב הב"ש ס"ק מ' דמאן דסובר דעכו"ם מפי עכו"ם נאמן סובר דשאלת עכו"ם לעכו"ם אין מגרע. דאל"כ יש לחוש שמא היה על ידי שאלה כדרך המספרים זה עם זה. א"כ כאן ממה נפשך אין כאן עדות. דאם נאמר שהראשון שחוזר אינו נאמן משום דודאי משקר כיון שהי' ע"י שאלה. על כרחך דשאל' עכו"ם גם כן מגרע. וא"כ שוב גם מה שהגיד העכו"ם משם הכותית אין כאן עדות דדלמא הי' ע"י שאלה כדרך המספרי'. ואם נאמר דעדות הערל הוי טובה משום דאין מגרע לן שאלת עכו"ם לעכו"ם. א"כ מה שחזרה הכותית על ידי שאלה והכחישה היה ג"כ ע"י שאלה מן עכו"ם אך למה שכתב הב"ש ס"ק מ"ח לחלק בין שאלת השופט דשואל לשם עדות דזה ודאי מגרע. אם כן כאן הי' חזרת הכותית ע"י שאלת השופט ששאל וחקר לשם עדות לידע מי הם הרוצחים. בזה לכ"ע אמרינן שמשקרין. וא"כ אין שייך כאן הפלוגתא אם הא' נאמן דבזה לכ"ע אינו נאמן. ובאמת צ"ע על החת"ס סי' קל"א לענין מה הוצרך לחדש שם סברא חדשה כיון דבדינו הי' ג"כ חזרת העד ע"י שאלה. ומה שחידש החת"ס מבואר בתשו' ב"י להדיא להיפך דאפילו איכא טעם על חזרתו שירא להגיד הוי ג"כ חזרה:

והנה הב"מ השיג על הב"ש בס"ק מ' דמדברי תה"ד מוכח דהם ב' טעמים. חדא דאין שאלת עכו"ם מגרע. ועוד אפי' מגרע אין צריך לחוש שמא הי' ע"י שאלה. ולטעם הב' י"ל דגם הר"ן בתשו' סי' מ"ז מודה ושאני בהא דהגיד השליח משם אלמנת המומר לעכו"ם וכמ"ש הר"ן שם דרחוק הוא שתתחיל הכותית ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הראשון מת. אבל בלא זה יש לומר דא"צ לחוש כלל שמא הי' ע"י שאלה. ואע"ג שכתב הר"ן דעכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת נאמן. דמשמע שמגיד להדי' שהראשון הי' מסל"ת. י"ל דאין זה מצד חשש שאלה. אלא שהר"ן לשיטתו דבעינן קישור דברים ובלא זה לא מיחשב למסל"ת ולכך בעכו"ם מפי עכו"ם סתם חיישינן שמא לא הי' קיש"ד בדברי הראשון וכ"כ הראנ"ח טעם זה הובא בק"ע סי' אבל לא שנחוש שמא הי' ע"י שאלה. די"ל דגם הר"ן מודה בזה לתה"ד וכדמוכח מדברי הר"ן דדוקא משום דדבר רחוק הוא אמרינן שהי' ע"י שאלה. וא"כ בנ"ד שלפי ד' הערל גם דברי הכותית היו בקיש"ד. וכיון שלכולי עלמא אין חוששין שהי' ע"י שאלה והוי' דברי הכותית במסל"ת לפי ד' הערל לכ"ע. ושפיר איכא גם מה שכתבתי לעיל דבזה י"ל דכ"ע מודו דאין הראשון נאמן כיון דלא שייך מיגו דמבודה הייתי:

אלא שבנ"ד אפי' אם נחליט דנאמין להעד הערל שהגידה לו הערלית. אין כאן עדות כלל דהרי ודאי הערלית לא היתה עם הרוצחי' בעת מעשה. ורק שנאמר ששמעה מהרוצחים. והרי מדבריה מוכח שהרוצחים לא הכירו את היהודי שהרי חשבו עליו שהוא האדון הליסניצי' ואחר כך ראו שהוא יהודי. מאין לנו זה שהוא בעלה הנאבד. ואם כן מה שאמרו שהוא היהודי מהציקער. הם אומרים בדדמי משום שידוע שנאבד. ובלא זה קשה הדבר להאמין שלהערלית אשתו של השומר מהיער שהוא ת"י האדון הליסניצי' יגידו הרוצחי' בפניה שגנבו עצים מהיער וחשבו להרוג את הליסניצי' ונראין הדברים שכל זה אינה אומרת רק בדדמי אחרי שכבר נתפסו הערלי' הבע"ג ויצא קול שנהרג היהודי מהציקער. וכמבוא' להדיא כעין זה בתשובת מהרי"ו סי' ע"ט. ועיין בתשובת מהר"י בר"ש המובא בתשובת בית יוסף שהביא כאן דחיישינן שאמרו בדדמי אחרי שיצא קול שנהרג והגם שהב"י בתשו' חולק שם. וכן הוא בתשו' מהרשד"ם לחלק בין הא דתה"ד סי' ר"מ דדוקא בנטבע אמרינן אח"כ במה שאומר מת הוא בדדמי אבל לא בנהרג ועי' עוד בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' נ"ו. אבל כאן לענ"ד כ"ע יודו דנחשב זה לבדדמי דמוכחין הדברים. ועוד יותר הרי בכאן אם אמרו הרוצחים לפני אשתו של השומר מהיער. יש לחוש שאמרו כן להטיל אימה כדי שיהא בעלה ירא לשמור אותן שלא יגנבו מהיער:

אמנם אם יחקור מעלתו אחרי העצמות שנמצאו אולי יש בהן עצמות שנוכל לדון מזה שנמצא ודאי הרוג באותו דרך. יש מקום לדון על פי תשו' מהרי"ו שם סי' ע"ט דכיון שזה ודאי נאבד באותו דרך ואחר ספק. ואין ס' מוציא מידי ודאי ובשב שמעת' ש' ז' פ' י"ט כתב דמהרי"ו מיירי במקום שאין שיירות מצויות. ובתשו' א' הארכתי בזה:

עוד אפשר לחקור אולי הכירה האשה שערות הראש שנמצאו בטבו"ע שהם של בעלה. ובזה ודאי אפי' טב"ע גרוע עדיף מסי' בינוני. וא"כ כיון שמקום שנמצא שם ההרוג ביער שם ודאי אין שיירות מצויות. וא"כ הוי אין ש"מ וגם לא הוחזקו. וכמו שהאריך הח"צ בסי' קל"ד. והביא על זה ראיה מתשובת הרא"ש. ועיין בתשו' פנ"י ח"ב סי' נ"ח מה שהתיר בכעין זה. והאריך שם בדברי רמ"ה בהאי פיסתא דידא המבואר בגמ'. גם אנכי הפעוט הארכתי בזה בתשובה:

את כל זאת ראיתי להעיר לרו"מ אולי אחר החקירה ימצאו מזור ותרופה להעלובה להתירה מכבלי העיגון. ולע"ע אין אני רואה שום מקום להקל מהגבו"ע:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה