עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן כא
שאלה. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' חיים ב"ר אברהם הכהן ור' ישראל יוסף ב"ר יחזקאל ואחר האיום כד"ת העיד לפנינו ח"מ ר' חיים ב"ר אברהם כ"ץ הנ' לעיל בתו"ע באליו"ע כד"ת בזה הלשון איך בין גיגאנגען מיט ר' ישראל יוסף הנ"ל און מיט ר' יעקב מאיר ב"ר דוד דער פאטער פין דער אשה שרה רבקה אשת ר' ברוך ב"ר גרשון רוינער מפה רעציציא שנאבד מפה זה כמה שנים. לבית ר' אלי' ב"ר נתן כ"ץ שיינקיר מפה. האבן מיר די א"י ואס וייסן עפיס מכח הנאבד הנ"ל ניט דער ויסט בבית ר' אלי' הנ"ל האט ר' אלי' הנ' לעיל גיבעטן דעם זין פין דעם עכו"ם ריהאר אז דער פאטער ריהאר ועט קומען זאהל ער איהם שיקן צו איהם. און אין דעם ערך אהאלבע שעה אין איך בין אלץ גיזעהן בבית ר' אלי' איז גיקומן דער עכו"ם ריהאר איך האב ניט גיוויסט אז דאס איז דער עכו"ם ואס וייסט עפיס מכח הנאבד הנ"ל. נאר דער עכו"ם האט דערקאנט דעם פאטער של האשה הנ"ל האט דער עכו"ם גיפרעגט ביי איהם ואס מאכט די טאכטער האט ער איהם גיענטפערט זי איז גיזיכט. נאך דעם ריפט זיך אהן דער עכו"ם הנ"ל איך האב גיהערט פין דעם ואלד אז אימעצער האט גישריגין אופין טייך דניפער. נאך דעם איז גיקומען העכו"ם אסטאפ דעם ריהארס זין אין האט אויך דערקאנט דעם פאטער של האשה הנ"ל אין האט אים אויך גיפרעגט ואס מאכט דיין טאכטער צי האט זי גינימען אמאן האט ער איהם גיענטפערט אז זי האט ניט גינימען קיין מאן האט דער עכו"ם אסטאפ אליין אהן גיהייבן צי דער ציילן אז העכו"ם וואסיל ואס ער איז אוועק גיגאנגין אין יונים האט איהם דער ציילט באלד. אז ער איז גיגאנגען פין האמיל אויף קאפאן אין איז גיגאנגען אויף דעם זעלביגין שליד ואס דער ברוך הנ"ל איז גיגאנגען פין קאפאן. אין ווי ער איז גיקומען צום ברעג פין דניפער האט ער דער זעהין אז ניט וייט פין ברעג ליגט ברוך הנ"ל אין טאך אין היינגט אויף די הענט אפין אייז אין האט שוין קיין כח ניט גיהאט צי שרייען נאר ער האט גיקויטשעט אין ער האט איהם דער קענט אין צורה אז דאס איז ברוך ב"ר גרשון הנ"ל אין פאר איהם אין די אויגן האט ער זיך אראפ גילאזן לגמרי אינטערין אייז. אין מער האט ער איהם שוין ניט גיזעהין. האט ער שוין מורא גיהאט גיין אפין טאך מיט דעם ארט. אין איז אוועק גיגאנגין לקארדאן. אזו האט מיר דער ציילט העכו"ם וואסיל בסוד ווארים ער האט מורא גיהאט פאר אשליעדסטווא. כל זה העיד לפנינו ח"מ ר' חיים ב"ר אברהם הכהן הנ"ל בתו"ע באל"י ששמע כן מהעכו"ם אסטאפ הנ"ל. וכן העיד לפנינו ח"מ ר' ישראל יוסף ב"ר יחזקאל הנ"ל אחר האיום כד"ת בתו"ע באליו"ע בזה הלשון איך בין אוועק פין בית ר' אלי' הנ"ל אין בין גיקומען ציריק לבית ר' אלי' הנ"ל האב איך שוין די צוויא עכו"ם דער ויסט אז זיי דער ציילין שוין פאר ר' חיים הענין הנ' לעי' האב איך גיפרעגט דעם פאטער ריהאר ער זאל מיר דערציילן זאגט ער מיר כנ"ל האט זיך אינטער גיחאפט דער זין אסטאפ אין האט מיר אליין מעצמו דער ציילט איבער אנייעס אקאראט ווי ער האט דערציילט צי ר' חיים הנ"ל. וכן העיד לפנינו ח"מ במותב תלתא בי דינא הנ"ל אחר האיום כד"ת ר' יעקב מאיר ב"ר דוד אבי האשה הנ"ל בזה הלשון אז אלע עכו"ם האבן מיר גיזאגט אז דער עכו"ם ואסיל ווייסט דעס ארט ווי צי זיכן און אין טאך האט ער איהם גיגעבן ארבע כסף ער זאהל פארין מיט מיר זיכן. האט מיר העכו"ם ואסיל הנ"ל דער ציולט אליון מעצמו אז ער האט ברורך"ן גיפינען היינגענדיק אפין אייז אויף די הענט אין האט אים דערקענט אז דאם איז ברוך גרשונס זין אין פאר איהם אין די אויגען האט ער זיך אראפ גילאזט אין טאך אינטערין אייז. אין ער הוזט מיר דערציילט אלץ ווי ער האט דערציילט לר' חיים הנ"ל. ער האט דאס מיר דערציילט אין איאהר ארום. נאך דעם אז ער איז ניט גיווארין. איידער ער איז אוועק אין יונים. כל הנ"ל העידו לפנינו ח"מ כל הנקובים הנ"ל אחר האיום בתו"ע ובאליו"ע ובעמידה כד"ת ביום א' ד' אייר תרל"ב פ"ק רעציציא. ומה שהוגבה בפנינו ושמענו מפיהם כתבנו וחתמנו ביום א' ד' אייר תרל"ב הנ"ל פ"ק רעציציא הנ"ל. נאום זאב חיים בלא"א מוה"ר יצחק ז"ל ה"ה חופ"ק רעציציא. ונאום אפרים מאיר ב"ר אברהם ז"ל. ונאום ישראל מן בלא"א מוה"ר יהושע נ"י מרעציצוא:
תשובה. בשאלה זו יש לחקור ג' דברים. א' אי מיקרי כאן מסל"ת. או אפשר מתכוין להתיר כיון ששאל מתחלה אם נשאת לבעל. וע"ז הי' הסיפור. ב' אם מקרי מסל"ת אם מועיל כיון שאין מבואר ששהה עליו עד כדי שתצא נפשו. ג' אם נאמר דגם זה נכלל בדבריו שסתם טבע היינו שהה כדש"נ אם מה שאומר שנטבע תחת הקרח הוי מישיל"ס או מים שאל"ס:
והנה על ספק הא' הנה בירושלמי אמרו כל שהזכירו לפניו אשה לא מיקרי מסל"ת. וע' במרדכי פ' האשה בתרא שפי' דהיינו שהזכירו לפניו אשת פלוני המת והוא הגיד ע"ז ל"ת המעשה. אך במרדכי שם כתב דמ"מ גבי אי' חברינו שאני כיון דהיא התחילה לבכות הוי כהתחילה להגיד. אבל מה שהזכירו לפניו אשה מתחלה הוי כמו ששאלו אותו. ולפ"ז יש לחלק היכא דהוא התחיל מעצמו והזכיר שם האשה והגיד המעשה שוב נפל כאן חילוק זה דלא שייך בזה לומר דהוי כשאלוהו כיון דהתחיל מעצמו אך ממ"ש הנמ"י פ"ב דיבמות דהיכא דאמר אמרו לאשת פ' כיון דהזכיר שם האשה הוי מתכוין. וכ"כ הריטב"א והרשב"א שם. וע"כ הא דמאן איכא בי חיוואי [ביבמות דף קכ"א ע"ב] הוא משום דשאל לאנשי ביתו כמ"ש רש"י. ואם כן ע"כ חילוק זה ע"פ הירושלמי הנ"ל. דיש חילוק בין הזכירו לפניו אשה או לא הזכירו. א"כ מוכח דאפילו התחיל מעצמו כיון דהזכיר שם האשה הוי מתכוין להתיר. אמנם אפשר לומר דהנה כבר חלקו הפו' אם מסל"ת נאמן בלי קישור דברים. ודעת הר"ן דאינו נאמן. ועי' ברד"ך סי' ט"ז וי"ז שהאריך בזה ולדעתם הא דאמרו מאן איכא בי חיוואי זה הוי קישור דברים. ולדעת החולקים דא"צ קישור דברים אלא גם במת סתם נאמן. הא דאמרו שם בגמ' מאן איכא בי חיוואי הוא לרבותא אף שמבקש מי מאנשי ביתו לא, נאמר דמתכוין להעיד אלא שמתכוין להודיע הדבר כמו שהוא. ועי' ברשד"ם סי' ע' מה שהאריך בזה. והנה מבואר בשם שהביא בשם הריב"ש דכל שיש לספק אם הי' מסל"ת או ששאלוהו הוי ס' מה"ת. וע"כ דמ"מ מה ששאל מאן איכא בי חיואי אין לספק בזה כלל שמתכוין להעיד וכמ"ש שם בשם הריב"ש דאם הי' ספק בזה לא הי' אפשר להתיר דהוי ספק מה"ת. ולפ"ז י"ל דמה שאמרו לתרץ על מה שהוכיח פ' כיצד מהא דאמרו לאשת שמעון בן כהן שאני הרגתי בעלה ולא תי' משום דהי' מסל"ת. וע"ז כתבו הפוסקים לחלק דכיון שאמר אמרו לאשת פ' הוי מתכוין להעיד ולהתיר. היינו דאין לנו הוכחה לומר שהוא מסל"ת. אלא כיון שהזכיר בדבריו שיגידו לאשתו דייקא י"ל שמתכוין להעיד ולהתיר וכל שיש ספק הוא ספק מה"ת. אבל כ"ז י"ל דייקא באומר נהרג סתם שבזה יש לספק בדבריו אם מתכוין להעיד וכמו שבאמת נחלקו הפוסקים בזה ולכך בזה שאמר להודיע לאשתו י"ל שפיר דבזה יש לספק אם נתכוין להתיר. אבל כל שהי' עוד קישור דברים והודיע עוד סיפור הדברים איך שהי' מענין מיתתו וכמו בנ"ד. דבזה לכ"ע הוי הוכחה שאין מתכוין להעיד. א"כ י"ל דאף שהזכיר מתחלה שם אשה מ"מ הרי מוכח מדבריו דהוא מסיל"ת ואין מתכוין להעיד ולהתיר:
הן אמת שהרד"ך הוכיח מלשון הנמ"י שכתב ולא תי' דמיירי שהי' מסל"ת. דע"כ מה שאומר אני הרגתי אין זה מסל"ת אלא שהי' יכול לתרץ דמיירי שם שהי' קישור דברים בזה שלא נזכרו בהגמ'. ואעפ"כ אין מועיל משום זה שאמר אמרו לאשת פלוני. אבל לשיטת הפוסקים החולקים י"ל דלענין נהרג לחוד בלי קישור דברים זה שאמר אמרו לאשתו מספק עלינו הדברים שמא מתכוין להעיד ולהתיר. דהא גם במבקש מי מאנשי ביתו הוצרכו בגמ' להודיע רבותא שזה לא הי' מתכוין להעיד. ובאומר אמרו לאשתו דייקא שפיר י"ל דהוי מתכוין להעיד ולהתיר אבל כ"ז לענין נהרג לחוד בלי קישור דברים. שאין זה במשמעות דבריו להדיא שמספר לפ"ת המעשה. אבל כל שיש קישור דברים שנראין הדברים שמספר לפ"ת איך הי' מיתתו ואיך יודע. י"ל דבזה אף שהזכיר אשה בדבריו אין זה מוציא לנו ממה שנראה הוכחת דבריו דבא להגיד לפי תומו המעשה:
ובזה הי' אפשר ליישב דברי תשו' הרמב"ם שהביא מהר"ם אלשקר סי' כ"ו שהעכו"ם התחיל לספר מטביעת הספינה ובכלל דבריו אמר מי יודיע לאשת ראובן שהוא טבע וכו' דפסק הרמב"ם דמותרת ע"פ עדות זה. והקשה ע"ז מד' הנמ"י והרשב"א מהא דאמרו לאשת שמעון בן כהן דאמרו לאשתו חשוב מתכוין להעיד. ולמ"ש י"ל דשם הוי קישור דברים וסיפור המעשה איך נטבעה הספינה ובכה"ג גם באומר אמרו לאשת פלוני אין זה מגרע ממה שנראה הוכחת דבריו דבא להגיד לפי תומו המעשה. והא דפ' כיצד הוא בנהרג לחוד. מיהו בתשו' פמ"א ח"ב סי' ל"ח כתב לתרץ דברי הרמב"ם משום דהתחיל מתחלה להגיד לפ"ת המעשה ואח"כ בתוך דבריו אמר מי יודיע וכו' וכיון שמתחלה לפי דבריו הותרה האשה לא איכפת לן מה שהזכיר להודיע להאשה לבסוף. ולפ"ז בנ"ד שהזכיר האשה מתחלת דבריו י"ל דלא הוי עדות. וכן הביא שם בשם תשו' מהר"ם די בוטין שהחמיר בזה משום דשאל מתחלה על אשת נשיא:
והנה בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ק"ה כתב לחלק דדייקא באומר אמרו דהוי כונתו לקבל עדות ממנו. אבל בלא אמרו לא איכפת לן. ולפי דבריו הנה בנ"ד לא איכפת לן כלל כיון דלא אמר ל' אמרו ולכאורה קשה על דבריו מהירוש' דאמר אפילו כשמזכירין לפניו שם אשה מיקרי מתכוין אף על גב דליכא לשון אמרו. וע"כ לחלק דהתם כשהזכירו הוי כלשון שאלה. אבל היכא שהוא התחיל להגיד לא איכפת לן בזה. וא"כ בנ"ד הרי הוא התחיל להגיד מתחלה. אך מדברי פמ"א ומהר"ם די בוטין מוכח שחולקין ע"ז. וכן מוכח ממהריב"ל והובא בק"ע סע"ס:
והנה גם מהגב"ע של אבי האשה העגונה ג"כ נראה שאינ' כדאי לסמוך עלי' כיון ששכר את העכו"ם וואסיל בעד ארבע כסף שיסע אתו לחפש. והרי ידע שמחפשין אותו והוי כשאלו. ואף על גב שכתב הרמ"א דאפי' חפשו אותו בעיר הוי מסל"ת. היינו שחפשו אותו בפני עכו"ם אחרים ומחמת זה יצא הקול. וזה לא מגרע. דאפי' שאל לעכו"ם אחר כל שלא הי' העכו"ם המסל"ת באותו מעמד חשבינן אותו למסל"ת. אבל כאן ששכר את זה העכו"ם עצמו לחפש בנהר. י"ל דזה ודאי הוי כשאלו ואין זה מסל"ת:
הן אמת שמדברי מהרי"ק שורש קכ"א נראה דגם בכה"ג מיקרי מסל"ת כיון דמ"מ לא שאלו מתחלה. דהרי הביא ע"ז ראי' מהא דנחיל של דבורים. והוכיח מזה דאע"ג שהבעלים מרדפין בפני האשה ומתוך כך נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשוב מסל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים ע מן שהוא שלהם כיון שלא אמרו להם דבר ולא שאלו להעיד להם וכו' עכ"ל. הרי אף דרדיפת וחיפוש הבעלים הי' בפני האשה ועכו"ם המסל"ת מהני. מ"מ מדברי הרמ"א לא משמע כן:
ועוד דגם למהרי"ק אפשר יש לחלק בין היכא דרדיפת הבעלים הי' בפניהם ובין היכא ששכרו את העכו"ם בעצמם דהוי כשאלו בעצמם:
ש ובלא"ה הנה היש"ש חולק על מהרי"ק. ועיין בתשו' כנ"י סי' נ' הביא ג"כ פוסקים החולקים:
אמנם נראה דשני הדברים יחד מועילים דהנה אף אם נאמר דהערל אסטאפ נתכוין להעיד ולהתיר משום שהזכיר ושאל מתחל' על האשה אם נשאת מ"מ הרי לא הגיד שראה בעצמו ורק מה ששמע מהערל וואסיל. ואם נאמר דנתכוין להעיד אינו נאמן משום דמשקר דע"כ לא האמינו חז"ל מסל"ת אלא משום דמסתמ' קושטא קאמר אבל כל שמתכוין להעיד אמרינן דמשקר. הנה כאן השקר הוא שלא שמע מהערל וואסיל. ואיך כיוון הדיבורים מהערל וואסיל כמו ששמע ממנו אבי האשה. וראי' לזה מהא דגיטין (ד' י"ט ע"ב) ר"פ כי אתא לקמי' שטר' פרסא' דעביד בערכאות ש"נ מקרי להו לב' עכו"ם זה שלבפ"ז במסל"ת ומגבי בהו כו' והנה שם על כרחך דשאל להו מה כתוב בשטר וא"כ אין זה מסל"ת ורק משום דהיו קורין השטר זשלבפ"ז ודאי דקושט' קאמרו שאלמלא כן האיך יכולין לכוון עדותן ולכך הוי כמו מסל"ת. וכמו שהוא כן לשון הרמב"ם פ' כ"ז מהל' מלו"ל. וכ"כ בס' עצי ארזים ס"ק נ"ג וא"כ כאן נמי יש הוכחה דאם נתכוין לשקר איך יכול לכוון הדברים כמו ששמע אבי האשה. וכבר כתב המהרי"ק וכ"כ מהר"ם מלובלין ושאר פוס' דלא בעינן מסל"ת ממש אלא כל שיש לנו הוכחה שאומר אמת. וא"כ כאן ודאי הוכחה גדולה היא דהאיך יכוון עתה הדברים משם הערל כמו ששמע אבי האשה מקודם זה ה' שנים:
אלא דאכתי יש לנו דברי הריב"ש דאין עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם נאמן, וא"כ אף שנאמר שאמר עתה אמת מפי הערל וואסיל אכתי אין זה מועיל. אך רוב הפוסקים כתבו דעיקר טעם הריב"ש הוא משום דדלמא העכו"ם הא' לא הי' מסל"ת. וכל היכא שמוכח מדבריו דהעכו"ם הי' מסל"ת מועיל גם להריב"ש. וכאן מוכח מדבריו שאמר שגילה לו בסוד שהי' מסל"ת. דכיון שהיה הדבר בסוד מאן ידע לשאול על טביעתו:
אלא שאכתי נשאר לנו מ"ש המהריב"ל והובא בק"ע סעי' פ"ב דאם נתכוין מתחלה להעיד ואחר כך הסית לפ"ת יש לספק אם מועיל. ואם כן דלמא הגיד הערל וואסיל מתחלה לאבי האשה הדברים האלו. וזה הי' להעיד משום זה דכיון ששכר אותו לחפש הוי כמו ששאל אותו ואח"כ הסיח לפ"ת הדברים לפני הערל אסטאפ. אך מלבד שהאחרונים לא תפשו זה לספק. כפי הגבו"ע אין מקום לספק שהערל אסטאפ אמר שהגיד לו הדברים תיכף ודברי אבי האשה הי' אחר שנה מאבידתו ואחר שכבר נודעו הדברים לכל שהערל וואסיל יודע מטביעתו וא"כ מה שהגיד להערל אסטאפ הי' קודם. ובכה"ג מועיל גם להריב"ל. וא"כ נראה דכאן לכ"ע מועיל הגדת העכו"ם מכמה טעמים:
חדא דלהאלשיך כיון שלא אמר לשון אמרו מועיל והוי שפיר מסיח לפי תומו. אף שהזכיר שם האשה:
וגם בלא"ה יש לומר דלהפוסקים דסברי דאין גזלן נאמן במסל"ת אין סוברים האי דינא של הנמ"י. וגם דלהפוסקים דסברי דבעינן קישור דברים ג"כ אין ראי' לדברי הנמ"י דהרי י"ל דשם לא הי' קישור דברים וכמו שהי' המעשה בגמרא שאין שם קישור דברים (ומיהו לדברי הנו"ב שכתב להרמב"ם הוי לשון וקברתיו קישור דברים ה"נ י"ל כאן דמה שסיים בכניסתו ללוד מיקרי קישור דברים):
ואפי' לדברי הנמ"י וכפי דעת מהריב"ל ומהר"ם די בוטין דכל שהזכיר מתחלה שם אשה הוי מתכוין להעיד. י"ל דכאן אף שאין מסל"ת ממש מועיל וכמ"ש דלא בעינן מסל"ת ממש אלא שיהי' הוכחה שאומר אמת. וכאן איכא הוכחה גדולה ממה שנתכוונו הדברים עם זה שהגיד הערל וואסיל בעצמו לאבי האשה:
ועוד דלמהרי"ק י"ל דגם מה שהגיד הערל וואסיל עצמו לאבי האשה מועיל וחשוב מסל"ת אף ששכרו בעצמו לחפש כיון דלא שאלו להדיא:
עתה אבוא להיתר ב' ספקות האחרונים כיון שלא הגיד ששהא עליו עד שת"נ. וכן אם נחשוב זה למשיל"ס והנה למ"ש הט"ז ס"ק דבמשיל"ס לשון טבע מורה ששהה עליו עד שת"נ. וא"כ אם נאמר דמה שנפל תחת הקרח לא מיקרי משאל"ס. סתם טבע שאומר העכו"ם משמע ששהה עליו עד שת"נ. והנה הב"ח בתשוב' הישנות סי' ע"ט כתב דבנפל לתחת הקרח מיקרי משיל"ס כיון דלא שייך בכה"ג גלי אשפלי. והסכימו עמו בזה כל גדולי הדור ובראשם המהרש"א ז"ל. והנה הנו"ב ת' סי' נ"ח הקשה על זה דאכתי כיון דעצם הנהר הוי משאל"ס א"כ יש לחוש למחולה של דגים ולא זכיתי להבין בזה דבריו הק' דהרי כתב רש"י דבמחולה של דגים יכול להוציא צוארו חוץ למים וכאן עיקר ההיתר של הב"ח דלא דמי להאי עובדא דר' חנב"ד באחד שנפל לבור שהקשה הפנ"י. משום דהתם יכול לעלות ולטפס ולהוציא ראשו חוץ למים. ואף שאחר כך חוזר ונופל מ"מ שיער רחב"ד דבשתי שעות יכול לטפס ולעלות כ"פ ולהוציא ראשו חוץ למים ולחיות. ולא יותר מב' שעות. אבל בנפל תחת הקרח אינו יכול לעלות כלל ומת מיד עכ"ל הב"ח. הרי דעיקר סברת הב"ח דאינו יכול להוציא ראשו כלל חוץ למים תחת הקרח. וא"כ לא שייך כאן מחולה של דגים שזה גבוה מן המים עד שיכול להוציא צוארו חוץ למים. ותחת הקרח אין שם מקום שהוא יכול להוציא ראשו חוץ למים. ובאמת מלשון הב"ח משמע דבכה"ג לא בעינן כאן שיעור שת"נ היינו ב' שעות דכיון שא"א להוציא ראשו חוץ למים גרע הרבה ולכך כל ששהה מעט ולא ראה אותו שעלה ודאי מת מיד. והנה הפנ"י כתב דמלשון רש"י מוכח דלא בעינן דוקא גלי אשפלי למרחוק ששט על פני המים אלא שגם תחת המים יכול לצוף למרחוק. וא"כ אכתי יש לחוש שמא יצא מתחת המים ושם הי' נקב לפניו ויצא מן המים. ואפשר לומר דאף אם נאמר כן דגם תחת המים יכול לצוף למרחוק. אכתי הא זה מיעוטא דל"ש וכמ"ש הפוסקים. וא"כ י"ל דכל זה דוקא בנהר דבכ"מ שצף מתחת המים ויצא ע"פ הנהר יכול לצאת משם. אבל כאן שצריכין אנו לומר דבמקום שצף מתחת המים ע"פ המים הי' שם נקב ויצא ממנו. י"ל דכולי האי לא חיישינן. דאף שהי' שם נקב דלמא לא הי' יכול להיות יוצא ממנו. ויש לדמות זה להא דשאלה דלא חיישינן ביש סי' בינוני וכמה שכ' הח"צ סי' משום דצריכין אנו לומר שהשאיל לאיש פרטי. וכאן נמי הנה י"ל דנקב בקרח באופן שיכול לעלות משם הוי כמו סי' אמצעי דמ"מ מי יאמר דנזדמן לו בשם הנקב. ועי' בב"מ (דף כ"ח) דהוי סי' אמצעי נקב גבי שורה לכ"ע ואף דנקבים שכיחים בנייר ולכך כתבו נקב הוי סי' גרוע אבל צמצום קצת הוא סי' אמצעי. וה"נ הוי כמו צמצום קצת. דבמקום שהציפו אותו המים כשיעור שיכול לחיות והי' שם נקב כזה שיהי' יכול לעלות ממנו. וראי' לזה דגם כאן תלה בידיו על הנקב ולא הי' יכול לצאת ממנו ובפרט שכבר הסכימו כל גדולי הדור עם הב"ח בזה. אלא שכ"ז יתכן אם המים מגיעים עד הקרח אז שפיר איכא סברת הב"ח. אבל אם הקרח גבוה מן המים הנה שפיר אז יכול להוציא ראשו מן המים. ולפ"ז הנה י"ל דזה גרע הרבה ממים שא"ל סוף. דעכ"פ בשהה יצא מא"ת. אבל כאן י"ל דאין מועיל אפי' שהה. דהא זה דומה למחולה של דגים דאמרינן למחר מצא פתחה של מערה ויצא. ואף שנאמר דזה דוקא לרבי אבל רבנן פליגי בזה. היינו דלא חיישי למחולה של דגים. אבל כאן הרי ממילא בכל הנהר יכול להוציא ראשו מן המים תחת הקרח והמסל"ת לא ראה אלא שנכנס תחת הקרח. אבל לא ראה שכיסוהו המים. מיהו למ"ש המהריב"ל סי' כ"א דלפי' הרמב"ם נשברה הספינה הוא בכלל מים שאל"ס. י"ל דאין חילוק בזה. כיון דלא בעינן שיראה שנטבעה ממש:
והנה י"ל כיון דלא נודע לן אם הי' הקרח גבוה מן המים או לא. הוי בכלל ספק משאל"ס דכתב הט"ז ס"ק להתיר. ואפשר בנ"ד שהי' המעשה בימי ניסן קודם הפשרת הנהרות שאז המים גוברים ועולים ומחמת זה מנשאים המים את הקרח מעל צדדי הנהר עד שנפשר והולך לגמרי. ובזמן כזה ודאי המים הם תחת הקרח ע"פ רוב וא"כ אין לחוש לשמא לא היו המים סמוכים לקרח. וחפשתי ומצאתי בתשו' צ"צ הנדפס מהגאון דליבאוויץ זי"ע ומצאתי שהאריך בחשש זה שמא הי' הקרח גבוה מן המים ע' שם בסי' ס"ח וס"ט. ועי' בתשו' פנ"י שכ' דמסברא פשוטה י"ל דמת מחמת שאין לו שום אויר והוא מת בהבלי' של עצמו וכמו בכפה גיגית וכו' ע"ש. ולפ"ז אין תלוי כלל בזה בין אם המים מגיעים לקרח וכיון דנמלטים הוי ג"כ מיעוטא דל"ש. כ"ש שיש כאן סברא נוספת על רובא דמשאל"ס י"ל דכ"ע מודו. וגם לענין שהה עליו עד שתצא נפשו י"ל דכאן שהעיד העכו"ם שלא הי' לו כח לצעוק שכבר נחלש כחו כ"כ. בקל הוא שת"נ ולא בעינן שיעור שהה עליו שאמרו חז"ל. וגם לחשש הפנ"י י"ל דוקא אדם בריא יכול לעצור רוחו ולצוף גם תחת המים. ועי' פ"מ ח"א סי' מ"ח. ומעשה דעסי' י"ל דהתם גם שנחלה גופו ואינו יכול לשוט גלי לחוד אשפלי אבל כאן ליכא גלים. ומכל אלה הי' אפשר להציל' מכבלי העיגון. אך כ"ז לא כתבתי אפילו להלכה ברורה כ"ש למעשה ודבר כזה תלוי להיות ניתר בגדולי ישראל. והנה מה שיש לחשוש עוד בהגבו"ע מה שלא זכר העכו"ם רק שהכיר בצורתו אז דאס איז ברוך ב"ר גרשון ולא הזכיר שם עירו. ובאמת לפי לשון הגבו"ע שאמר וואס דער ברוך הנ"ל איז גיגאנגין. וכן מה שאמר שהכיר בצורה אז דאש איז ברוך ב"ר גרשון הנ"ל. משמע שעל ברוך הידוע הנזכר מקודם בהגבו"ע הוא מספר שהוא בעל האשה הזאת. אמנם אם תיבות אלו הנ"ל שנזכר בהגבו"ע הוא מרהיטת לשון הכותב הגבו"ע. ואם כן הרי לא נזכר בדברי העכו"ם רק שמו ושם אביו ובזה דעת מהריב"ל וש"פ הובא בק"ע שאין להתיר בשמו וש"א לחוד. ודעת הרא"ש יחיד בדבר זה. ואף, שבשם מהרשד"ם הובא בב"ש להקל למעשה גם בשמו וש"א. מ"מ הרבה חולקים בדבר. מ"מ נראה דכאן יש מקום להקל גם לדעת מהריב"ל למה שהביא בק"ע סעי' נ"ה בשמו דיש להסתפק אף שהזכיר העכו"ם השני שמו וש"א ושם עירו מכל מקום העד הא' לא אמר רק שראה גוף צורו הרוג וכמה צורו איכא בעולם. או דנאמר דיש להקל בעכו"ם מפי עכו"ם כמו שמקילין מסל"ת. או דיש לחלק עכ"ל. והנה בכאן ג"כ הרי העכו"ם אסטאפ ששאל את אבי האשה על בתו אם נשאת וע"ז התחיל לספר מעצמו מה ששמע מהעכו"ם וואסיל דברוך ב"ר גרשון נטבע הנה ודאי סיפורו הוא על ברוך בעלה של בתו. ודמי' להא דמאן איכא בי חסא דכתב מהריב"ל דאף שלא הזכיר רק שמו. כיון דמחפש מאנשי ביתו להגיד לו דבריו הוי כמזכיר להדיא האיש הזה מבית זה. וה"נ כאן מה שמגיד לאבי האשה דבריו אחרי ששאל עליו הוי כמגיד להדי' שבעלה נטבע. וא"כ שוב יש להסתפק דבעכו"ם מפי עכו"ם יש להקל וכמ"ש המהריב"ל בעצמו בדינו ואף דבשם לא הזכיר הא' רק שמו לחוד. כ"ש כאן דיש מקום להקל בזה כיון דבלא"ה דעת הרא"ש ומהרשד"ם דסגי בשמו וש"א לחוד. כ"ש בעכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת. ועי' בק"ע סי' מ"ח שם:
ועוד נראה דבכאן לכ"ע יש מקום להקל למה שהוא לשון הגבו"ע שסיפר העכו"ם אין איז גיגאנגין אויף דעם זעלביגין שליד וואס דער ברוך איז גיגאנגין פין קאפאן. מלבד שנראה מלשון זה דעל ברוך ידוע הגיד. הנה אם באמת נודע לן שבעלה הנקרא ברוך הלך מקאפאן. ומשם נאבד זכרו הנה בזה לכ"ע לא חיישינן בשמו ושם אביו. כיון דודאי לעת כזאת שקרח הנהרות חלושים הוי לא שכיחי שיירות. וא"כ כאן מיקרי לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות. והרבה יש להאריך בכ"ז אלא שאין הפנאי מסכים. ועי' בתשובות מהרי"ו סי' ע"ט. וה"נ כן הרי ברוך בעלה של האשה הזאת נודע לנו שהלך בדרך זה ונאבד ואחר לא נודע לנו שהלך בדרך זה. ובתשו' אחרת הארכתי בזה. סליק: