עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן כ
שאלה. נדרשתי לאשר שאלוני הנה בתולה אחת מעירנו סקאראדניע אשר נסעה זה כמה שנים ערך שמנה או תשעה שנים והי' עליה רינון בעלמא שהיא מעוברת. וכהיום חזרה לביתה ואמרה אשת איש היית וגרושה אני. ואין עדים בדבר זה רק היא בעצמה אמרה. ונשתדכה לאיש במחנינו. וכאשר רצתה להנשא שלחתי אחריה לחקור אם יש לה ראיה מהב"ד שנתגרשה בשם. ואמרה שיש לה פטור וצויתי עליה שתביא את הפטור וראיתי את הפטור וכתוב בשם שמה מאסיא בת נחמיה. ובאמת שם אביה אנחנו יודעים ששמו מרדכי זעליג היה. וחוץ מזה ראיתי ששמה מאסוא כתוב על מקום מחוק ומזויף. ושאלתי אותה איך אפשר שהפטור זה שלך הוא. שכתוב בשם שם אביך נחמיה ובאמת שם אביך היה מרדכי זעליג. והשיבה שמא הרב טעה בשם אביה. ואמרתי לה שא"א שהרב יטעה בדבר זה כי הרב כו' הפטור מהגט ובאם שכתב בהגט שם אביך נחמיה הלא הגט פסול ודחיתי אותה ואמרתי לה שאכתוב להרב שהי' בשם גיטך ואחקור ואדרוש איך היה זה והגט שלה היה בק"ק בארדיטשוב. והשיבה לי איך אפשר שהגט שלי היה זה קרוב לששה שנים. וא"א שיזכור הרב הגט שלי. אך אני בעצמי הכרתי שזה הפטור אינו שלה רק מאשה אחרת ששם אביה היה באמת נחמיה. וגם הכרתי בהפטור ששמה מאסיא מזויף הוא. ודחיתי אותה והלכה לה. ובעוד כמה ימים באתה האשה הנ"ל עם אחיה ובקשה ממני מחמת האנשים שהיו בביתי שאחיה והיא נלכה לחדר אחר ואמרה לפני אשר כהיום היא גם כן בתולה כמקודם רק חרפה היא לה שבאה בשנים שהיא יותר משלשים שנה והיא עדיין לא נשאת. ומחמת זה אמרתי שהיה לי בעל ונתגרשתי ממנו. ובאמת זה לא הי'. וגם אמרה לי בזה הלשון רבי הכרו נא שמי בהפטור ותראו שאיש אחר כתב שמי על שם שהיה כתוב בתחלה שם אחר וזאת לא ידעתי שגם שם אבי צריך לתקן. אבל אני בעצמי הכרתי מקודם בעוד שלא אמרה לי זה שהשם שלה מזויף כנ"ל. זה תוכן שאלתי. וכעת מה אדון ביה כי ירא להכניס ראשי בכזאת הגם שבמתני' כתובות (דף כ"ב) מפורש דנאמנת. ובאה"ע סי' קנ"ב סעיף ו'. אך דיש לפקפק בזה כמו שמבואר בפ"ת סק"ו. והאשה הזאת באתה בכיסוי ראשה והלכה עם הנשים לביהכ"נ. והחזיקה את עצמה כא"א בבואה וכן ידעתי. ושמא נתנו להאשה הנ"ל עצה אח"כ שתאמר שלא היה לה בעל וכהיום היא ג"כ בתולה. אבל איך שיהיה יראתי להכניס בזה ובאתי לפני כ"ק שישיבו לי תשובה על זה תו"מ כי דבר נחוץ הוא. ממני המבקש מכבודו הקדוש והטהור:
תשובה. הנה מתחלה נבוא לדון על הא דהחמירו האחרונים בהאי דינא דא"א הייתי וגרושה אני דבזמן הזה שרק נשואות הולכות בכיסוי ראשן אינה נאמנת. ודימו זה להא דלבשה בגדי נדה ולא אבין מה דמיון הוא לשם דהתם צריך לדון להאמין לה מטעם אמתלא לסתור המעשה שעשתה. שהרי היא אומרת שהיתה טהורה בשעה שלבשה הבגדי נדות וע"ז אמרו שם דאין מועיל אמתלא נגד מעשה. אבל כאן בזה שאומרת גרושה אני אינה סותרת המעשה דהרי באמת כל גרושות ג"כ הולכות בכיסוי ראשן כמו הנשואות. ולמה לא נאמין לדבריה שאינן סותרין המעשה שעשתה לכסות ראשה. אלא שיש לומר בדין זה דדוקא אם אנו באים לדון מטעם הפה שאסר שאמרה אשת איש הייתי. ע"ז מועיל הפה שהתיר במה שאומרת גרושה אני. אבל כיון שבלא דבריה אנו מחזיקין אותה לנשואה משום זה שהולכת בכיסוי ראש כדרך שהולכות הנשואות אין מועיל מה שאומרת גרושה אני דלא מפיה אנו חיים לדון מטעם הפה שאסר הוא שהתיר והוי כבאו עדים שהיתה א"א דאינה נאמנת במה שאומרת גרושה אני. אבל ג"ז יש לדחות דאפי' אם נאמר כן דבמה שבאה בכיסוי ראש החזיקה עצמה לנשואה אין זה אלא חזקה וכיון שעתה מה שאומרת גרושה אני אינה סותרת החזקה דהרי באמת גם לדבריה היתה נשואה מקודם וצריכה לילך בכיסוי ראש ואין זה דמיון לבאו עדים שהיתה א"א דאינה נאמנת לומר גרושה אני דהא ה"נ מבואר בסי' קנ"ו סעי"ו דאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר שיש לו בנים אבל אם הוא רק מוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים משום דאינו אומר נגד החזקה אף שיש לומר דמה דמוחזק באחין הוי כמוחזק ליבם וא"כ הוי מיגו במקום חזקה ע"ש בב"ש. כ"ש כאן דהפה שאסר הוא הפשה"ת עדיף מטעם מיגו. דהרי י"א דהוא נאמן אפי' לאחר כד"ד וכמ"ש הטור וכ"כ בתוס' משום דאינו אלא מפרש דבריו. וה"ה דנוכל לומר גם במעשה שעשתה הרי היא מפרשת דבריה דאינו אלא משום שהיא גרושה. וכיון דאין המעשה סותרת דבריה שגם גרושות הולכות כן י"ל דנאמנת דהרי אינה רק מבררת החזקה שהחזיקה עצמה דהיינו משום שהיא גרושה משא"כ בהא דסי' קפ"ה וכהא דאה"ע סי' י"ט בהוחזק' עצמה בשאר בשר דעתה רוצית להוציא עצמה מחזקת' שהחזיקה עצמה י"ל בזה אינה נאמנת ומאין לנו ללמוד זמ"ז. ואפי' להסוברים דאינה נאמנת לאחר כד"ד וצריכה אמתלא היינו דע"ז גופא צריכה אמתלא מה שלא אמרה תוך כד"ד ובלא זה חיישינן לחזרה וכמ"ש המ"מ בשם הרמ"ך אבל לענין כיסוי ראשה מה שאומרת גרושה אני זה עצמו הוי אמתלא טובה שמחמת זה הולכת בכיסוי ראש דגם גרושות הולכות כן ובאמתלא מועיל אף לאחר כד"ד וה"ה לאחר זמן:
ועוד י"ל דזה דומה להא דנגע בא' בלילה וא"י אם הי' חי דדוקא אם ראוהו חי נותנין עליו חזקת חי ועי' בנו"ב קמא חא"ע סי' ל"א דביאר שם דבעינן שיתחזק במקום הזה שהי' חי ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ דמה שבאה למקום הזה בכיסוי ראש לא נתחזקה כאן בזה שהיא נשואה. דהרי גם גרושות הולכות כן. ומה לן בזה שבאיזה פעם היתה נשואה באיזה מקום. דהרי גם בשם הי' באיזה מקום ודאי חי. ואף שיש לדחות מ"מ י"ל דכאן איכא חזקת פנויה דכמו שע"י כיסוי ראש אנו אומרים שבאיזה פעם היתה בחזקת נשואה הרי כמו כן ודאי הי' לה גם חזקת פנויה ונוקים אותה גם עתה בחזקת פנויה. ומה שהולכת בכיסוי ראש הוא משום דהיא גרושה, אבל עכ"פ פנויה היא. וא"כ איכא חזקה נגד חזקה ודוקא ביש עדים שהיתה נשואה אז אינה נאמנת לומר גרושה אני משום שודאי יצאה מחזקת פנויה והיא בחזקת א"א. אבל אי רק משום שאנו מחזיקין אותה בחזקת נשואה. הרי כמו כן ודאי היתה לה חזקת פנויה. ונוקים אותה גם עתה בחזקת פנויה ועי' במהרי"ט סי' פ"ב ובש"ש ש"ה. ובתשו' א' הארכתי בדבריהם. ואפי' אי יהבינן להו דמה שהולכת בכיסוי ראש היא מחזקת עצמה בחזקת נשואה ע"כ הרי הוא משום שנהגה עצמה בדרך הנשואות וא"כ יש לומר דלא עדיף זה מהא דאיש ואשה בסי' י"ט דחזקת שאר בשר דדעת הח"מ והט"ז דבעינן דוקא למ"ד יום אבל בפחות מזה לא מיקרי חזקה במה שנהגו עצמה כדרך אמה ובנה. וא"כ אם באה לכאן בכיסוי ראש ואמרה תיכף קודם ל' יום שהיא גרושה. הרי משום זה שנהגה עצמה בדרך הנשואות עדיין לא מיקרי חזק' פחות מל' יום. וקודם שנתחזקה נשתברה לגיזזה במה שאמרה האמתלא גרושה אני. ואף שהב"ש כתב שם ג"כ לחלק דבלבשה בגדי נדות הוי חזקה מיד משום שעשתה מעשה. מ"מ נראה דעת הח"מ שלא לחלק בהכי דהרי הביא ע"ז ראי' מהא דאיש ואשה ותינוק ותינוקת שבגמ' שגם בזה בעינן ל' יום. והרי שם הי' מעשה גמור ומה"ט סקלוה וכמבואר במהרי"ק סי' פ"ז שזה הוי מעשה גמור המוכיח על זה. ובלא זה אין סוקלין ע"ש. ואעפ"כ כתב הח"מ דמיירי בל' יום דייקא ע"ש. ולדעת הב"ש נרא' לחלק דבהא דגמ' אין זה מעשה המוכיח עד ל' יום ובפחות מזה אכתי אין זה מעשה המוכיח גמור דאולי הוא מחמת קרובי דעתא. משא"כ בהא דלבשה בגדי נדה דזה הוי מעשה המוכיח גמור לשעתה שנטמא' בו ביום. ולפ"ז גם בהא דכיסוי ראש אכתי אין זה מעש' המוכיח כאומרת א"א אני אלא כאומרת א"א הייתי ובכה"ג י"ל דאפי' בלא אמרה גרושה אני דאין מלקין בבא אחד עליה. אף שלענין מלקות א"צ מעשה גמור המוכיח וכמ"ש המהרי"ק. כיון דכל עיקר המעשה דכיסוי ראש אין זה חזקה אלא א"א הייתי לא על א"א אני ואיך יתחייב ע"ז מלקות דלמא עתה אינה א"א דהרי החזקה אינה מורה כלל לומר שגם עתה היא א"א. וכיון שבלא אמירתה האמתלא ג"כ לא נוכל לחייב עליו מלקות משום זאת החזקה. כ"ש שלא נסתור משום זה האמתלא שאומרת להדי' שגרושה אני. וע' בתשו' זכרון יוסף מה שמחלק דבהא דלבשה בגדי נדות נאמנת מן הדין מטעם וספרה לה. ולפי חילוק זה י"ל דלכך הוי נמי חזקה לשעתה. משא"כ בהא דאינה נאמנת מן הדין רק משום דשוי' אנפשה חד"א בזה בעינן הוחזק' ל' יום גם במעשה. ועי' בתשו' חה"ש מה שהאריך בענין חזקה של ל' יום. ויש ללמוד מדבריו גם כן לחלק. ובלא"ה הרי דעת החו"י וז"י שאין כיסוי ראש ראי' כלל על חזקת נשואות ע"ש ובפרט למה ששמעתי שהבתולות שמזנות ויולדות הולכות אח"כ בכיסוי ראש כהנשואו' וא"כ על בתולה זאת כבר יצא קול קודם שנסעה שנתעברה מזנות. א"כ מצד כיסוי ראש אין ראי' עלי' כלל שהיא נשואה. ולא נשאר רק אמירתה א"א הייתי וגרושה אני שבזה נאמנת. [אחר כותבי זאת מצאתי בשו"ת צ"צ החדש שהחמיר בזה. ומ"ש שם דלהרמ"ך וגם להררי"ח ודאי אין מועיל. כבר כתבתי דיש לחלק דשם ע"ז גופא צריך אמתלא שלא אמרו תכ"ד ויש לחוש לחזרה משא"כ כאן. ומ"מ בטלה דעתי]:
אולם ממה שהביאה ראי' הפטור שיש לה מהב"ד לומר שנתגרשה בב"ד והפטור הוא חספא בעלמא והוא שקר. הרי הוחזקה בזה שקרנית ודמי' להא דיבמות [דף קט"ז ע"א] באומרת גרשתני בפני פ' ופלוני ואמרו להד"מ דהוחזקה בזה שקרנית. וכיון שכן גם על מה שאמרה מקודם גרושה אני י"ל דאינה נאמנ' כלל כיון דהוחזקה בזה לשקרנית. וכ"ש שי"ל דגם מה שאמרה כן מתחלה הוא על מה שסמכה על שטר חרס שבידה וכאשר הביאה זה ראי' לב"ד:
ולכאורה י"ל דזה דמי' להא דפ' חזקת הבתים (דל"ב) בהאי שטרא זייפא הוא דפליגי בזה רבה ורב יוסף. ולרבה אמרינן מה לו לשקר וא"כ ה"נ י"ל דאמרי' מה לה לשקר אי בעי אמרה שפנוי' היא ולא נשאת כלל ונאמין לה גם עתה שגרושה היא. אף שהראתה שטר מזויף. אך ז"א כיון דכבר החזיקה עצמה מקודם לגרושה קודם שהראתה השטר מזויף א"כ הוי מיגו דלמפרע. ומה שאמרה מקודם גרושה אני הרי אפשר דסמכה על שטר זיוף שלה. ע"כ נראה דכאן אי אפשר להאמין לה גם על אמירתה גרושה אני. אמנם במה שחזרה אח"כ מדבריה לפני מעל' ואמרה שהיא בתולה ומעולם לא נשאת. ונתנה אמתלא לדבריה. ואף שהאמתלא דינה להיות מבורר' ומקובל' לב"ד הנה אמתלא כזו מבואר בתשו' ביא"פ סי' א' גבי איש והובא גם כן בפ"ת. ונראה דלפי נ"ד הוא אמתל' טובה. אך מ"מ הרי כבר נתחזקה בנשואה וגרושה ואפשר דכבר עבר ל' יום שנתחזקה בזה ואיך נאמין לדבריה אפי' ע"י אמתל' וכמבואר בסי' י"ט דאחר ל' יום אין מועיל אמתלא ומכ"ש כאן שגם עשתה מעשה בכיסוי ראשה כדרך הנשואות:
אמנם אכתי יש מקום להקל לפי מה שצידד בתשו' רמ"א סי' ב' דהא דאמרו בגמ' בהוחזק' נדה דבעלה לוקה עליה ולא היא לוקי' משום דהיא כיון שאומרת ברי לי שטהורה הייתי אינה לוקי' דלגבי נפשה שטוענת ברי מועיל זה אפילו נגד חזקה וע"ש שרצה לחלק בין הוחזקה מפי עצמה או מפי אחרים. דבלבשה בגדי נדה אין החזקה בין השכנות רק משום שהיא עצמה עשתה זה. ובכה"ג מועיל ברי דידה נגד נפשה. ולפי סברא זו הנה היא אומר' ברי שלא נשאתי מעולם. וכל החזקה בכאן היא רק מפי עצמה. ולגבי איש שתתקדש לו שהחזקה נגדו מפי אחרים ואין ברי לו. הרי מעולם לא נתחזקה באיסור. שהרי מתחלה לא נתחזקה רק בגרושה. ובזה י"ל בכה"ג שפיר מועיל אמתלא דידה. שאין אנו צריכין לחוש על מה שנתברר השקר שלא נתגרשה באותו ב"ד שאמרה ומשום זה לא נוכל להאמין לה גם ע"ז שאמרה שנתגרשה דהרי לפי האמתלא ודבריה האחרונים עדיין לא נשאת מעולם.ואפי' אם נאמר דאין חילוק בזה בין הוחזקה מפי עצמה או מפי אחרים י"ל דע"כ לא אמרינן דבנתחזקה ל' יום אין מועיל אמתלא אלא ברוצית לשנות מאיסור לפטור כמו בהא דנדה. ובהא דזה בעלי. אבל בנ"ד שגם לפי מה שנתחזק לפי דבריה היא בגרושה ומותרת לכ"ע לבד מכהן. שפיר נאמין לה עתה על אמתלא שאומרת שמעולם לא נשאת:
ובאמת אם היתה רוצית עתה להנשא לכהן באמתלא זאת לא היתה מותרת. [וע' בנו"ב ק' א"ע סי' י"א מה שחידש שם. ומה שהוכיח מהרמב"ם למ"ש במק"א יש לדחות. אמנם גם לפי דעתו זה שייך דוקא באמתל' שסותרת המעשה. דאז א"א לומר ב' הדברים יחד. ואם מאמיני' לאיזה ענין שהמעשה אמת ע"כ האמתל' שקר. אבל בנ"ד מה שנאסר אותה לכהן היינו משום דנחזיק אות' לגרושה אבל אכתי פנוי' היא וכפי מה שאומר' גם בדברי' האחרונות באמתל' היא ג"כ עתה פנוי' ומותרת לישראל] אבל לאוסר' לאיש זר משום זה שנתחזקה בנשואה. הרי שוברו עמו דנתחזקה ג"כ בגרושה שמותרת לישראל. והוי חזקה ושוברה עמה. וכעין זה כתב בתשו' פנ"י סי'.:
ועוד י"ל דאין לאסור כאן מצד שעשתה מעשה לכסות ראשה כדרך הנשואו' דהרי לפי האמתל' שלה היתה מוכרח' לעשות מעשה זו. ובכה"ג פסק הרמ"א בתשו' שם דבכה"ג אין המעשה ראי' כלל ומהני אמתל' כזו נגד המעשה. וכיון שאין המעשה מגרע כאן יותר מדיבור ומשום דיבורה לחוד דעת הפנ"י שם דמועיל אמתלא אפי' אחר ל' יום. ואף שהב"ש שם בסי' י"ט חולק על זה מ"מ כאן שאין השינוי רק מפטור לפטור י"ל דכ"ע מודו בזה ולא איכפת לן בזה שנתחזקה מקודם ל' יום לנשואה וגרושה ומאמינים לדבריה האחרונים. ומכל מקום אין אני אומר להלכה עד שישלח הדבר לגדולים. כי אנכי מוטרד וקצרתי בכמה דברים שיש בהן להאריך מה שנראה לפי עניות דעתי. ולענין מה שחשש מעלתו שמא למדוה לומר בתולה אני. עי' בח"מ סימן קט"ו ס"ק כ"ב דלענין איסורא לא חיישינן לזה ע"ש: