עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן יג
הנה שאלתו תסובב על ב' קוטבים אם נאמין באמתלא דידה ולא ניחוש שמא למדוה לשקר משום שאמר מעלתו לאביה שמשום שנבעלה לעכו"ם אסורה לכהן. ואביה כבר הוציא הוצאות על הכהן וגם היא אמרה שאם לא תנשא לו תצא מן הדת. ויש לחוש משום שעיניה נתנה בו משקרת. וגם אם זה אמתלא הניכרת לב"ד. הב' אפי' אם נאמין לדבריה עתה שאומרת שלכשר נבעלה. מ"מ כיון דאין כאן רק רוב אחד. דדרך העכו"ם עובר על שכונת ישראל. וגם י"ל דכאן. הוי רוב פסולי' כיון דהיתה רגילה לפעמים שתלך להזאוואד להשתכר ושם הוי רוב עכו"ם. א"כ אפי' לדעת המקילין לענין בדיעבד שאם נשאת ל"ת. כאן כיון שעברה על דעת ב"ד שהזהירוה שלא תתקדש לכהן. א"כ אין זה מיקרי דיעבד ואפי' נשאת תצא וכהא דסי' י"ז [סעי' ל"ד בהג"ה]:
ובמה דסיימנו נפתח. הנה המ"מ פ"י מהל' גירושין הל' י"ד מביא שם פלוגתת הרמב"ן והרשב"א בגי' הירוש' דהרמב"ן גורס קידש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו. והרשב"א גורס קידש כמי שכנס. אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו. ובדעת הרמב"ן פליגי המבי"ט והב"י בתשובה דהמבי"ט מפרש דהי' התראה קודם שקידש. ואם קידש לחוד אין מועיל שיכנוס. ואומרים לו שלא יכנוס. אבל אם כנס אין מוציאין מידו. והב"י מפרש דדוקא אם קידש קודם ההתראה אין מוציאין מידו אם עבר ההתראה שלא יכנוס וכנס. אבל אם התרו בו גם קודם שקידש אז גם להרמב"ן מוציאין מידו אע"ג שכנס ע"ש [בתשובת ב"י בדיני משאל"ס שאלה א'. ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קפ"ט] והנה בנ"ד י"ל דמקרי כבר כנס דהרי נתיחד עמה בחדר מיוחד אחר הקדושין שזה דין חופה קונה שמתיחד עמה. ומתקרי אשתו לכל דבר. וא"כ תלוי זה בפלוגתת המבי"ט והב"י לדעת הרמב"ן. דהרי כאן התרו קודם שקידש. לו ולה. וא"כ לדעת הב"י לכ"ע מוציאין. ולדעת המבי"ט פליגי בזה הרמב"ן והרשב"א. ולרמב"ן אין מוציאין כיון דכבר מיקרי כנס. אך אפשר גם לדעת הב"י בהא דרמב"ן הנה י"ל דטעמא דקידש קודם ההתראה מועיל לענין זה שאם עבר ההתראה שלא יכנוס וכנס אין מוציאין. דאע"ג דקידש לא הוי ככנס להרמב"ן מ"מ כיון דכבר אקריבו דעתייהו זב"ז ואחתינו בהדדי אינן נקראים כ"כ עוברים על התראה של ב"ד בשאט נפש. ונחשב לדיעבד. ומה"ט לא אמרו בזה אם כנס יוציא. אבל אם היה התראה קודם קידושין שעדיין לא אחתינו לקרובי דעתא בהדדי ורק בשאט נפש משליכין דברי ב"ד אחרי גיום. בזה גם הרמב"ן מודה דלא נחשב לדיעבד ואין מועיל גם מה שכנס. ולפ"ז בנ"ד אף דלא היה הקידושין קודם התראה. מ"מ הרי כבר נשתדכו קודם הנשואין והוציאו הרבה הוצאות על החתן וקרובי דעתם זב"ז הרבה. י"ל שגם הב"י מודה בכה"ג להמבי"ט ומיקרי זה דיעבד דאם כנס אין מוציאין. מיהו כ"ז להרמב"ן אבל להרשב"א בכל גוני לא נחשב דיעבד היכא דהתרו בם. ואף אם כנס מוציאין. וכן פ' המחבר בסי' י"א סעיף ח'. והב"ח מחלק דבגונא דיש חשש א"ת בזה אין מועיל אם כנס. אבל בחשש לעז בעלמא אין מוציאין אפילו היכא דהתרו מקודם. ועי' בח"מ וב"ש שם. וא"כ בנ"ד איכא חשש א"ת. אך זהו אם הי' ברור דנבעלה בזאוואד ששם הוי רוב פסולים נגדה. אבל בספק אם נבעלה בעיר. הרי איכא דעת הסוברים דבזה לכתחלה תנשא באומרת לכשר נבעלתי. וא"כ י"ל ס"ס שמא נבעלה בעיר ותנשא לכתחלה. ואף אם נבעלה במקום רוב פסולין שמא כהרמב"ן דלא תצא אפילו אם התרו. אך בנ"ד אפי' אם נאמין לדבריה עתה שחוזרת מדבריה הקודמין שנבעלה לעכו"ם מאדון בזאוואד שאנס אותה. ורק שנבעלה לישראל. אבל מ"מ יכול להיות שגם להישראל נבעלה בזאוואד דשכיחי שם גם הרבה ישראלים. וא"כ אין כאן חזרה מדבריה הקודמין לענין מקום שנבעלה. והוי כודאי שנבעלה במקום רוב פסולין אלא שאומרת לכשר נבעלתי. וא"כ בודאי גם להמקילין אין להתיר [אלא] בדיעבד. וכיון שהתרו בה לא מיקרי דיעבד לדעת הרשב"א והמחבר וכאן איכא חשש א"ת. מיהו יש לומר דלמא אזלה לגבי':
והנה לענין האמתלא אם יכולה לחזור מדבריה הקודמין. לענין חשש שמא למדוה לשקר כבר כתב הח"מ סי' קט"ו ס"ק כ"ב דלגבי איסור לא חיישינן לזה. וגם משום החשש שמא עיניה נתנה בו משקרת הנה מהא דסי' ס"ח סע"ז ברמ"א דהיכא דמתרצת עצמה נאמנת מוכח דלא חיישינן שמשקרת משום שמא עיניה נתנה בו וע"ש בח"מ ס"ק י'. אך מ"מ כל עיקר דין אמתלא צריך להיות ניכרת לב"ד שיכול להיות כן שמשום דבר זה הי' לה טעם והכרח לשקר כמו בהא דקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים וא"כ תלוי זה במעלתו אם נראה זה לאמתלא טובה ודאי נוכל להאמין לדבריה:
ועתה נבוא לשאלת מעלתו כיון דלהפרידם זה מזו אין שומעין לב"ד אם מותר עתה לסדר להם חופה וכתובה כדי שלא יבואו לידי איסור ברור שידור עמה בלא כתובה וגם בושה מלילך לטבול ויבואו לידי איסור נדה:
הנה בדין אם אומרים לאדם שיעשה איסור קל כדי שלא יעשה חבירו איסור חמור כבר כ' התוס' החילוק דזה דוקא בלא פשע אבל כאן מיקרו פושעים ובזה ודאי אין להתיר אפי' איסור קל לעשות עבורם. אך לפי חילוק הא' בתוס' שם דהיכא דהוא גרם לחברו לחטוא מותר לעשות איסור קל כדי שלא יעשה חבירו איסור חמור א"כ העדים שהי' הקידושין בפניהם הם יכולים לכתוב להם כתובה ולברך הברכות ואפי' אם הם אנשים פשוטים יכולים לרשום להם שהם ימלאו כמו בגט שהרי הם היו הגורמים לזה. אך כפי הנראה תי' זה דחו התו' בשבת (ד"ד ע"א) ובעירובין (ד' ל"ב ע"ב) ועוד הא פליגי בזה רבי ורשב"ג. אך נראה דכאן אין איסור בזה לסדר חופה וכתובה כיון דהם דרים בלא"ה ביחד דהרי להושיט לנזיר כוס של יין ג"כ מותר בלא תרי עברי דנהרא שאם לא יתנו לו יקח בעצמו [יעו' תוס' ע"ז ד"ו רע"ב ובפמ"ג סי' שמ"ז בא"א ס"ק ד'] וכאן ג"כ הם ביחד ובא עליה באיסור זונה לכהן גם כשאין מסדרין להם כתובה וחופה שזה עיקר האיסור מה שבא עליה וכיון שאין כאן איסור מלסדר להם חופה שוב י"ל דמחויב לכתוב כתובה ולברך הברכות כדי שלא יעברו איסו' הזה לפחות. אך מ"מ להתיר שהב"ד יעשו זה קשה לדעתי כיון דלהרשב"א ומחבר החיוב על הב"ד להיות מוציאים מידם ואיך יעשו זה עוד לסדר להם חופה וכתובה שיהיו דרים ביחד אך אותן העדים שהתחילו בקלקלה טוב שיעשו זה כדי להצילם מאיסור ברור ואפשר שמחויבים לעשות זה ומה שיהי' מנין בעת הברכות וכתובה זה ודאי אין קפידא שהם אינם עושים כלום במה שעומדים ורואין זה הנראה לענ"ד: