עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן יב
שאלה. בעירנו נמצא איש אחד כרות שפכה ביד"ש. דהיינו שנקב הגיד הוא למעלה מעטרה סמוך להכיס. ונשא אשה זה ל' שנה ולזמן רב ילדה אשתו זכר והוא כעת יותר מבן כ' והוחזק הבן לודאי ממזר יען כי אביו הי' מוחזק לאינו מוליד וגם אשתו דיימא מעלמא ה כמה שנים. אך הבעל ואשתו אומרים בבירור גמור שהוא בנם. והבעל אומר שהוא יורה כחץ וגם מנה יומי וירחי ואתרמי ליה. ועתה הבן רוצה לישא אשה מה דינו בבת ישראל:
תשובה. מה שרצה מעלתו להקל מטעם ס"ס שמא נסתם שביל הזרע וכהא דתשובת הרא"ש [כלל ל"ג סי' ד] ושמא מעכו"ם. הנה בהא דתשובת הרא"ש איכא שם ב' ספקות אם יורה כחץ ואם מתחמם משום שאינו נכנס בעומק הרחם ע"ש ובאמת מה דכתב הרא"ש דאפשר דמתחמם וכדמיון ברזא בחביתא [שבגמ' ד' ע"ה ע"ב] כתב היש"ש דדמיון רחוק הוא לכאן. עכ"פ יש כאן ב' צדדין לחומרא גם לפי תשובת הרא"ש. שמא אין מתחמם. ושמא אע"פ שמתחמם אין יורה כחץ. א"כ אפי' אם נסתם השביל איכא ב' צדדין לחומרא כ"ש שיש ספק אם נסתם. א"כ שוב אין לצרף זה לס"ס דאינו אלא צד מיעוטא כיון דאפי' אם נודע שנסתם איכא ב' צדדין לומר שאינו מוליד. ובס"ס איכא הרבה דעות דבעינן שיהיו ב' הספקות שקולין. כ"ש שבספק עכו"ם עצמו דעת הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב ותשובת מהר"ם שהביא הגאון בעל ב"מ בתשובת רע"א שאין לצרפו:
אמנם בלא הא דתשובת הרא"ש הנה הב"ש סי' ה' ס"ק ג' כתב פלוגתא בזה. ולדעת רי"ו לא הוי רק ספק ממזר. וא"כ נוכל לצרף ספק מעכו"ם להכשיר הולד. ובפרט למ"ש הק"נ דמה"ט נקטו בניקב הטעם משום שהוא שותת. מפני שבזה יכול להיות לפעמים רפואה. א"כ י"ל דפשיטא דאם איכא גם ס' עכו"ם דיש להכשיר הולד. אך י"ל דגם הק"נ לא אמר אלא בהא דגמ' דהנקב בעטרה ששם עכ"פ אין בזה ספק אם מתחמם. אבל בנקב סמוך לכיס שיש ב' ספקות בזה גם הק"נ מודה. מיהו י"ל דהא דנסתפק הרא"ש באם מתחמם זה דוקא אם נאמר שנסתם השבול דאז הוי האבר מהנקב ולמט' כדילדול בשר בעלמא. אבל אם החלל הולך בקרבו אז אין ספק כלל אם מתחמם שודאי מתחמם רק הרעותא משום ששותת. מיהו דקדוקו של הק"נ בלא"ה אינו דקדוק כלל. דנקיט הטעם כדי לידע שזה הוי פסול משום כ"ש לא משום פצוע דכה. ועי' בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג לאוין קי"ח:
והנה טעמא דהריא"ז דסובר דהוי ודאי ממזר י"ל דסובר ג"כ דיכול להיות מיעוט שמולידין אלא דסובר דאין לאוקמי כאן האם בחזקת צדקת דהרי נבעלה עכ"פ לפ"ד או כ"ש. שגם עליה איכא איסור. ושוב כיון שאין כאן חזקה נגדיית אוקמינן על חזקה מחמת רובא שאין מולידין ולא אמרינן שאפשר נתרפא וכמ"ש הב"ש משום דאוקמינן על חזק' מעיקרא. אך אכתי עכ"פ איכא חזקת היתר לבעלה ולמה לא נוקים חזקה נגד חזקה. אך י"ל דחזקה זו אין מועיל נגד חזקה מחמת רובא שאין מולידין. וגם לומר שנתרפא הרי בירושלמי אמרו דאין רפואה לא' מן הדברים או לפ"ד או לכ"ש. וזה תלוי בהגרסא שם. ועוד י"ל כמ"ש החת"ס דכיון דגם עתה הוא נקוב הוי ב' חזקות נגד חדא ע"ש. וגם י"ל דאין כאן חזקת היתר. דהרי בלא"ה הוא אסור עליה.ואם לא יבוא עליה אין מחויב לגרשה אפי' אם זינתה. ולפ"ז בכ"ש ע"י שמים דמותר לבוא בקהל. א"כ יש לאוקמא האם בחזקת צדקת דזה ג"כ הוי חזקה מחמת רובא וכמ"ש הרא"ש בכתובות ובפנ"י. וא"כ י"ל דגם לריא"ז אינו אלא ספק ממזר. דאף דרובא אין מולידין, י"ל דלמא מן המיעוט הוא. דאוקמי' חזקה מחמת רובא של חזקת צדקת נגד חזקה מחמת רובא שאין מולידין. ובזה אין מגרע מה שעדיין הנקב פתוח. דהרי אמרינן דמ"מ אף שהוא נקוב יכול להיות מיעוט שיוליד. אמנם מהא דהרא"ם שהביא הב"ש מבואר אף שלשיטתו מותר לבוא בקהל מ"מ הולד ממזר ודאי ואין מועיל חזקת צדקת של האם. וע"כ דזה לשיטתו הוי ודאי שאין מוליד דאפי' מיעוט ליכא. וא"כ י"ל דגם הריא"ז סובר כן:
והנה מוכח ג"כ דהרא"ם ודאי אינו סובר הא דתשובת הרא"ש שלזה יהי' רפואה שיוכל להוליד דאל"כ למה הוא ודאי ממזר. ובפרט למ"ש החת"ס שהדרך כן כשהמים אינן עוברין דרך שם נסתם הנקב וכן להריא"ז. ולפ"ז אין נ"מ מהא דתשובת הרא"ש דלרא"ם וריא"ז ע"כ דאין סוברים גם הא דהרא"ש. ולרי"ו בל"ז אין זה רק ספק ממזר. ואפשר מטעם חזקת היתר דהוי חזקה נגד חזקה. וא"כ לפ"ז איכא ס' ספקא דפלוגתא להחמיר. שמא כריא"ז ורא"מ ודאי ממזר. ולשיטתם ע"כ נסתר גם הא דהרא"ש. ושמא כהסוברים דעכו"ם לא הוי ספק, ובל"ז גם לרי"ו כיון שכתב מעלתו דהבן הי' מוחזק אצלם לממזר אין מועיל עוד ס"ס. דמה שהוחזק כך מיקרי חזקה אף בלא חזקה ברורה. וכמ"ש התבו"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד . א"כ הוי ס"ס במקום חזקה דלא אמרינן וגם הא איכא דעת הב"י דבפסולי קהל אין מועיל ס"ס. לזאת אין רצוני להצטרף בזה: