אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן י

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן י

סימן ט

שאלה. באיש אחד שנשא גרושה ואח"כ הוציאו עליו קול מע"א שאביו בהיותו דר בעיר אחרת הי' מחזיק עצמו לכהן. והאשה אומרת שאינה מאמנת להעד:

תשובה. הנה מה ששלח לי מעלתו על המעשה מיורעויץ מכתבו נאבד מאתי בדרך אך מה שעולה בזכרוני ממכתבו אשובה. מה שהעיר שם מדברי הגר"א בסי' ג' דכתב דלפי זה יסתור דברי הטוש"ע ביו"ד סי' רס"ח שהביא לשון הרא"ש שם. כבר העיר בזה בספר פני משה על אה"ע וכתב לחלק דשם איכא טעמא דאין אדם משים עצמו רשע. אלא דאכתי ממה דהעתיק הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ג דברי התוס' בשם לא משמע חילוק זה. אבל באמת ל"ק כלל דהא לדידן הלכה כחכמים דכל המשפחות בחזקת כשרות. ולדעת כמה פוסקים אמרינן כן אפי' היכא דליכא חזקת משפחה כלל ועיין בדברי ה"ה פ"כ מא"ב הל"ה ובדברי הר"ן פ"ב דכתובות. ובשעה"מ פ"כ מא"ב האריך בזה להוכיח מהאי דינא גופא דמי שבא ואמר כהן אני דאסר עצמו רק בגרושה אבל בישראלית מותר אף שאין לו חזקת משפחה וכן מהא דיו"ד סימן רס"ח דנאמן באומר נתגיירתי בב"ד פלוני אף שאין לו חזקת משפחה. ומעתה כיון דבכל גוני אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות. א"כ היכא דהוא אומר על עצמו מפסולי קהל אני כגון גר או ממזר כיון דאין זה בתורת עדות דאדם קרוב אצל עצמו. שוב נגד אחרים הרי הוא בחזקת כשרות ומה"ט אינו פוסל בביאתו. אבל מי שאומר שהוא כהן הרי בזה אינו אומר נגד חזקת כשרות. וגם משום דרובא הם ישראלים. הרי המיעוט הוא ודאי בעולם והוא אינו רק מברר שהוא מן המיעוט. וע' בר"ן קידושין [דף ס"ג] לענין אם אומרת נתקדשתי וא"י למי. נאמן א' לומר אני קדשתיה ע"ש. א"כ אף דאין אנו תופסין דבריו להחזיקו כהן ודאי אבל מ"מ אכתי ספק הוא בודאי דלמא כהן הוא כדבריו. דאין זה נגד חזקה כלל. א"כ בזה לכ"ע הנבעלת דהיינו גרושה הוי' ספק חללה. ודברי הגר"א שמדמה זה להא דיבמות לדברי התוס' והרא"ש שם צ"ע לענ"ד. ומ"ש המל"מ [פ"כ שם] לפרש דברי הרמב"ם רק מטעם חזקה דל' יום. היינו משום זה שכתב דאם נשא לוקה. והוא סובר כדעת הפוסקי' דבפחות מל' יום אינו לוקה [עפ"י עצמו] ודלא כב"ח בסי' י"ט. אכן מה שהקשה המל"מ דלפ"ז למה אין זרעו ודאי חללים. צ"ע לענ"ד דהא כיון שהעיקר משום החזקה שנתחזק ל' יום כיון שנתחזק לענין עצמו רק לכהן ספק דהא כמו שאינו מיטמא למתים משום זה שמא הוא כהן כמו כן להיפך הרי נתחזק שאינו נושא כפיו משום שמא הוא ישראל. א"כ שוב לא פעלה החזקה רק להחזיקו בס' כהן. א"כ גם לענין בניו אין עליהם משום החזקה רק ספק. ודבריו הק' צ"ע לענ"ד:

והנה מה שדקדק מעלתו מהא דבסי' ד' כ' הפוסקים דבניו כמוהו. ובסימן ג' לא הזכירו זה. באמת לכאורה צריך טעם לזה דמ"ש. ולכאורה י"ל דהא דכתבו בסי' ד' זה דבניו כמוהו הוא שם לרבותא דגם בנו אסור בממזרת דהא שם נאמן מה"ת לומר על בנו שהוא ממזר. וא"כ הי' אפשר לומר דאף דעל עצמו אינו נאמן משום דקרוב הוא. אבל על בנו יהי' נאמן מה"ת דהא אמרינן בפ' חז"ה [דף ל"א סע"א] לר"נ אפי' בב' כתי עדים דלענין אבהתא לא אתכחיש. כ"ש בכאן דלא אתכחיש בכלום רק שלגבי עצמו אין מאמינין לו אבל לגבי בנו הרי מה"ת מועיל עדותו. וא"כ יהי' בנו מותר בממזרת. אך כמו דאמרינן לכמה פוסקים דאם אינו נאמן לב"ב ה"נ אינו נאמן על בנו. כמו כן מה דאינו נאמן ע"ע א"א להאמינו על בנו. ולכך הוצרכו לומר זה דבנו כמוהו שאסור בממזרת. אבל לענין שבנו אסור בישראלית לא היו צריכין לכתוב זה כמו שלא כתב כאן שבנו אסור בגו"ח. אך לפ"ז כמו כן י"ל להיפך. דדוקא בשם בנו כמוהו משום דאף דלגבי עצמו מה דאסור בישראלית הוא רק משום דשוי' אנפשי' חד"א. אבל מ"מ כיון דנאמן לענין זה שוב לגבי בנו הוא נאמן מדין עדות. אבל בכהן משום זה דשוי' אנפשי' חד"א זה לא שייך לגבי בנו. ומדין עדות על בנו שהוא כהן הרי הובא בב"ש סק"ז פלוג' ולדעת הרמב"ן בידוע שהוא אביו אינו נאמן על בנו שהוא כהן. והיינו אפי' לתרומה דרבנן כמבואר בהה"מ. וגם לרמב"ם דנאמן הוא רק משום דהוי בידו כמו שאמרו בגמ' אבל לא מדין עדות וא"כ י"ל מה דאסר על נפשי' משום חד"א זה לא שייך לגבי בנו. אך לכאור' מדברי הה"מ במה שכ' שם בהא דהנבעלת ס' חללה דגם זרעם הויין ס' חללים ע"ש. אם כן משמע דנאמן על זרעו שהוא כהן. ומשום זה בת בנה אסור לכהונה. ע"ש בהה"מ. כמו כן י"ל דנאמן על בנו שיהי' אסור בגו"ח. ואף שי"ל שזה דוקא לענין בנים שיוליד אח"כ וכחילוק של היש"ש. אבל בבן שהי' לו מקודם שאמר אינו נאמן עליו גם לאוסרו בגו"ח. דרק על עצמו שוי' חד"א. אבל להחולקים על היש"ש א"כ כמו שכ' הה"מ דנאמן לענין זרעם להיות ס' חללים ובת בנה יהי' אסור לכהונה. כמו כן י"ל דנאמן לענין בנו שהי' לו מכבר אבל באמת גם מדברי הה"מ אין ראי' רק שעל זרעו הוא ספק שמא אמת דכהן הוא ונמצא שהם חללים. וכמ"ש לעיל הטעם דאין נגד דבריו שום חזקה שלא להאמינו. ולפ"ז ממילא ודאי גם בנו אפי' אם נאמר דלא שייך על בנו שאביו שוי' עליו חד"א. אבל אכתי מ"מ ספק אצלו שמא באמת כהן הוא ואסור ודאי בגו"ח אבל אינו לוקה עליה מספק. וא"כ לא דמי בנו אליו וכמו שכתב הרמב"ם דגם לוקה ע"ז. אבל על בנו אינו רק מדין ספק. וא"כ שפיר ניחא דלא אמרו כאן דבנו כמוהו. ומה שבנו אסור בגו"ח מטעם ספק יש לומר דזה נכלל כבר במה שאמר דהנבעלת הוי' ספק חללה. דהיינו עליה ועל זרעה. כמו שביאר הה"מ:

אמנם בנ"ד לפי מה שבזכרוני שסיפר הרב מיוריויץ דמה שאומרים שאביו אמר על עצמו שהוא כהן הי' בעת שרצו להביאו על בית עלמין לעשות לו בזיון אז אמר שהוא כהן הנה הודאתו זאת אינה כלום דגם לגבי הוראה אמרי' ביבמות (ד' ע"ז) דדוקא אם אמרה קודם מעש'. כ"ש כאן דכל אדם אינו רוצה להתבזות ומשתמיט במה שאפשר לו. ועי' בברכות (ד' מ"ה) ולא היא לאשתמוטי נפשי' הוא דעביד. ומכ"ש שגם זה הסיפור כמדומה לי שאמר הרב שהוא מפי נשים שהן פסולי עדות והקול שיצא שהוא כהן י"ל דהוא מפי הנשים הללו וגם לא ידענו שהוחזק הקול בב"ד וכמ"ש מעלתו. וגם הא לקלא דבתר נשואי' לא חיישי' לי' כמו אם יצא קול על כהן שגירש את אשתו דלא תצא ולא נשאר רק מה שאמר העד שזוכר שהי' עולה לדוכן. ע"ז כבר הבאתי דברי התב"ש בסי' י"ח ס"ק כ"ט דמה שהוא אצל האדם בחזק' היתר אף שאין לזה חזקה ברורה אין מוציאין מידו כ"א בראי' ברורה. וגם האשה אומרת שאינה מאמנת להעד. על כן לדעתי אין להוצי' האשה מבעלה וכאשר שמעתי מידידי הר' מיכל ששלח מעלתו השאלה להה"ג דק' קאוונא נא להודיעני מה ישיב ע"ז. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה