אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן ט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן ט

סימן ח

ע"ד שאלתו בילד אחד שאמר עני אחד עליו שנתנו לו בעיר האמיל לגדלו ושלמו לו בעד זה שנשאר יתום מאב ואם. ואמר שמו ושם אביו וכינוי פאמיליע. ולקח אותו אחד מיד העני לגדל אותו. ואח"כ עברו עניים אחרים והוציאו קול שזה הילד הוא ממזר. אך לא הוחזק הקול בב"ד ועתה נתגדל הילד וחקרו בעיר האמיל אח"ז ונמצא שם זה בהקניגעס אך אין זוכרים המעשה. ועתה מה דין הנער לענין להשיאו אשה:

והנה מה שהעיר מעלתו מהב"ש סי' ב' ס"ק י"ג הנה באמת האחרונים כולם חולקים עליו הב"מ והשעה"מ ועצי ארזים ע"ש וסוברי' כדעת הרמב"ם וטוש"ע כולם דלא כרמ"ה. וכ"כ הב"ח עצמו ביו"ד סי' רס"ח לענין מי שאין מכירין אותו מקודם לעכו"ם ובא ואמר נתגיירתי ע"ש מה שמביא המנהג בשם הסמ"ג. וסיים שם הב"ח ליישב אף לדעת הרמב"ם לענין להשיאו אשה והביאו הש"ך שם ס"ק כ"א. וכ"כ הר"ן בפ"ב דכתובות שכן המנהג כהתוס' והרא"ש ע"ש. א"כ ודאי אין להחמיר בזה כהב"ש. והנה בדברי הרמב"ם שהובא בסי' רס"ח בש"ע שם מיושב קושי' הר"ן בקדושין פ' עשרה יוחסין במשנה מי שיצא הוא ואשתו למה"י ע"ש שהקשה דלענין מה צריך להביא ראי' על האשה ולפי דברי הרמב"ם ל"ק משום דמה"י אין שם חזקת ישראל ובזה צריך ראי'. ובשעה"מ הקשה דברי הר"ן אהדדי דבקידושין [ד' ע"ו ע"א] כתב לחלק משום דלא בעינן חזקת משפחה אלא לענין פסול כהונה אבל לא לענין פסול קהל ע"ש. ולענ"ד אפשר דכונת הר"ן כדברי הרמב"ם. וחזקת משפחה היינו חזקת ישראל שכתב הרמב"ם. ועי' במהרי"ט ח"א סי' קמ"ט שמפרש כן גם דעת הרמ"ה שחזקת משפחה הוא רק למיעוט' אדם א' שבא ממרחק וחיישינן שמא עבד הוא ואין לו יחוס אבל לא בעינן חזקת כשרות. ובכשד עכ"פ לקחו הילד ממשפחת ישראל מיד העני והוא מהול. בזמנינו זה עצמו הוי סימן דהוא מחזקת ישראל נראה דלכ"ע לא חיישינן לחשש ממזרות. ועי' בב"מ שם שכתב דרק לענין חשש עבד חייש הרמ"ה אבל לא לענין ממזר ע"ש. אך לכאורה הא אמרינן בקדושין דלכ"ע היכא דיצא עליו עירעור חיישינן ובר"ן שם כתב פלוגתא דלדעת רש"י הוא ביצא קול לחוד. ולדעת הרמב"ם בעינן ב' עדים ע"ש. וא"כ כאן מצד העניים האחרים שהוציאו קול שהוא ממזר י"ל דלכ"ע חוששין לדעת רש"י. אך מכתובות [ד' כ"ו] מבואר דבמקום קול נאמן ע"א. וא"כ כאן הוי ע"א העני שהעיד עליו שהוא כשר. אך אכתי הרי גם העני הזה לא העיד בב"ד על הילד. אמנם למה שכתב הש"ך בסי' קכ"ז ליישב הא דמהרי"ק דמשום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הוי גם חוץ לב"ד כמו שהעיד בב"ד. א"כ כמו כן לענין ממזר הוי רובא וכדאמרינן בגמ' בקידושין דאי משום נשואות תלינן ברוב בעילות דבעל. ומן ארוסות הוי מיעוטא נגד נשואות ופנויות. וא"כ לחוש לממזר איכא רובא שאין לחוש. ומועיל דברי הע"א אף בחוץ לב"ד כמו שהעיד בב"ד. וכיון דכל ספק ממזר אינו אלא איסור דרבנן. גם לדעת הרמב"ם דסובר דלענין תרומה דאורייתא בעינן ב' עדים אבל לענין דרבנן גם הרמב"ם סובר דסגי בע"א. ומכל שכן לשאר פוסקים דסוברים דבכל גוני סגי בעד אחד, משום דעד אחד נאמן באיסורין. וגם לענין הקול מועיל העד האחד כמבואר מהא דכתובות [ד' כ"ו]. וגם יש לומר כיון דלענין איסורין אין שייך הפסולין לעדות כמבואר ברמ"א סי' קכ"ז. אם כן איכא כאן ב' עדים העני ואשתו שאמרו עליו שהוא כשר. וגם הכתב שבא מהאמיל שיש שם כזה וכינויו בהקנוגיס הוי הוכחה לדבריהם:

ומה שכתב מעלתו מהא דשער המלך דעד כאן לא סברי התוספת והרא"ש דלא חיישינן לפסול קהל אלא באחד שבא ומחזיק עצמו בודאי לישראל כשר. לא במי שהוא עצמו אינו יודע. ובזה מתורץ הא דהצריכו בגמרא שיאמר שהוציאני מביה"ס. וכתבו בתוספת הטעם משום חשש עבד עי' שם. ואם כן כאן נמי הרי הילד עצמו אינו יודע. זה אין שייך כאן כיון דאיכא עדות העני שודאי כשר הוא. וכאן נראה דלכ"ע אין לחוש אפילו לדעת הרמ"ה. דעד אחד עדיף יותר מחזקת משפחה סתם שעדיין אין לנו בירור מזה על האדם עצמו רק על המשפחה. וגם על המשפחה אינו בירור רק חזקה. וכאן העד האחד מעיד על הילד עצמו שהוא כשר. ועד אחד ודאי עדיף כחזקה דעל ידי העד נמשך החזקה מתחלה על הילד. כל שכן להסוברים דשייך טעמא דעד אחד נאמן באיסורין לענין להשיאו אשה עיין פנ"י כתובות במשנה שם. על כן נראה דאין לחוש על הנער בזה לענין להשיאו אשה. ומ"מ ישאל עוד לרבנים:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה