אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן ח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן ח

סימן ז

הגיעני קונט' מהה"ג אב"ד דק' סקאלא שפך סולל' ובנה מצודות על תשובתי שכתבתי להיתר באשה שילדה אחר פרידתה מבעלה משך י"ג חדשים רק שנודע שאחר כלות ט' חדשים מעת פרידת בעלה התחילה לישב על המשבר וישבה כמה פעמים עד שעשו לה כמה סגולות וילדה. והרב הגאון הנ"ל מסיק לאסור האשה וגם הולד הוא שתוקי ואם כי אין דרכי לעמוד על דעתי דוקא גם מקודם לא החלטתי ההיתר רק אם יסכימו לזה גדולי הוראה. אך למען אהבת האמת הנראה בעיני אמרתי להשיב על השגותיו. ואבוא על סדר קונטרסו. ודברי יהיו בקיצור ולא אבוא בפלפולים רק לסלק השגותיו:

והנה מ"ש וז"ל ואח"כ חזר הרב המשיב די"ל דבה"ל ורמב"ם מיירי באשה שלא קשתה כל ימי עיבורה. אבל בנ"ד כיון שישבה על המשבר כ"ת אחרי הגיעה לט' חדשים שפירשה מבעלה. י"ל דתלינן ע"י כשפים. ואני אומר דודאי אין לתלות בכשפים. דהא אף באיסור א"א דחוששין אף למיעוטא של"ש וכמו במשאל"ה וכו' ולדעת הירוש' חוששין גם למעשה נסים. ואפ"ה בשחט בו ב' וכו' מעידין עלי'. ולא חיישינן לאחיזת עינים כההיא דחולין ריש דנ"ז. א"ו דבכשפים אף מיעוטא דל"ש לא הוי. ע"כ דברי הרב המשיג. הרואה בתשובתי כי גם אנכי לא כתבתי אלא כיון שכבר ישבה על המשבר יש לתלות דבכה"ג אפשר שיכול לשהות גם י"ג חודש וכמו שהארכתי בטעמים. והרמב"ם שכתב דא"א דישהה מיירי דלא קשתה. ומה שלא ילדה תיכף יכול להיות מאיזה מניעה או מטעם כשפים. אבל משום כשפים לחוד שנתלה שנשתהה. גם אנכי כבר דחיתי דאי אפשר לתלות דמשום זה ישתהה י"ג חודש ומ"מ ראיתו מגמ' שהביא דלא תלינן בכשפים. אינה ראי' כלל די"ל דאחיזת עינים לא הוי רק לשעה קלה. בעת תחלת הראי'. ובחולין הי' זה תרופה למכתו שאנגיד ואיתנח ונכנסו מעיו. אבל בעדות אשה כשאומר שהביט בו וראה ששחט שנים או רוב. בכה"ג א"א להיות באחיזת עינים:

מ"ש הה"ג הנ"ל להקשות על ספר דרכי נועם שהבאתי דמעי אמו לא נקרא רק הרחם. ועפ"ז העלתי להיתר די"ל דלשון הרמב"ם והש"ע שאין הולד משתהה במעי אמו יותר מי"ב חודש לא קאי רק על הרחם דהוא נקרא מעי אמו. והה"ג הנ"ל הקשה ע"ז מלשונות הרמב"ם. כמה דיו' נשתפכו שם במלחמת הגאונים. וכל רז לא נעלם מהם לבאר כל אחד לשיטתו. וא"א להעתיק דבריהם הארוכים. וכבר רמזתי מ"ש הגאון מהרא"ה בחד תי' על מ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה הוציא ראשו חוץ למעי אמו. דמשמעות לשון זה על החדר דוקא. ולפעמים הוא על שאר מקום שבאשה. וא"כ גם לפ"ז כיון דעיקר הלשון על החדר הוא. שפיר נוכל לומר דכאן לא קאי רק על החדר. ומ"ש עוד ההמ"ש וגם בלא"ה לפי זה דפרוזדר לא הוי לידה. א"כ הוא ודאי דאף אם הולד יצא מחדר לפרוזדר א"י להתעכב יותר מי"ב חודש כיון דעדיין לא הוי כילוד מה לי אם הוא בפרוזדר או בחדר עכ"ל. לא ידעתי מקום לדבריו. אם נפרש דמעי אמו כאן הוי החדר. הרי אמרו דאין משתהה בחדר אבל בפרוזדר שפיר יכול לשהות. וכן מ"ש עוד דאף בפרוזדר א"א להתקיים יותר מי"ב חודש. משום דאוכל ממה שאמו אוכלת כמקודם גם בזה לא ידעתי מנ"ל דמשום אכילתו הוא דאין משתהה. דלמא הוא ממה שאמרו חז"ל מנפלאות הבורא. דכל זמן שהולד יגדל ונעשה כבד עולה יותר למעלה במדור העליון. ע"ז אמרו דזה א"א להיות רק במשך י"ב חודש אבל ביותר א"א להיות דר למעלה במעי אמו אבל בפרוזדר למטה יכול להיות דר גם יותר. והגם שע"פ הרוב כשיורד למטה אין מתעכב להיות נולד לגמרי. אבל כשאפשר מאיזו מניעה נתעכב ע"ז לא קאי הכלל שאמרו דאין משתהה יותר מי"ב חודש. ומ"ש עוד וז"ל ועוד דלפ"ז אף שיצא לפרוזדר א"י להלוך וכמ"ש במ"ד פ"ז דאהלות וכו' כבר הארכתי בתשו' הבאתי שם דברי מהרא"ה ז"ל דדוקא בדחק ועבר בין השיניים אז א"י להלוך. אבל מקודם יכולה להלוך.דקודם שעבר בין השיניים עדיין יכול לחזור ולכנוס לתוך הרחם. ואף לפ"ז כתבתי בתשו' די"ל דלא קאי אכה"ג הכלל שאין הולד שוהה בתוך מעי אמו יותר מן] י"ב חודש. דהרי בכל עת יוצא ממעי אמו ורוצה לצאת. והגם שמתוך צערו יצא ונכנס. מ"מ הרי תיכף יוצא ואינו שוהה בתוך מעי אמו שהוא חדר הפנימי. וכמו שהאריך מהרא"ה ז"ל שזה דוקא נקרא מעי אמו. ומכ"ש למה שהבאתי שם בתשו' דברי הב"ח שהשיניים הם בסופו בראש שבצד חוץ וראשו שבפנים פתוח ורחב הוא אפילו בשעת העיבור ושם מונח ראשו עכ"פ בג' חדשים הראשונים. וא"כ עתה יכול להיות דנכנס ראשו לתוך הפרוזדר. וכיון שאין כולו בתוך מעי אמו שהוא החדר הפנימי לא קאי ע"ז הכלל. שהם אמרו רק בתוך מעי אמו. ואתפלא על הה"ג שי' על אשר לא ראה דברי קודם שהשיג:

מה שהביא דברי בה"ג בהל' מילה והקשה עליהם האיך אמר בידוע. הא במתני' תנן דבית הראשון טמא מספק. וגם איך פסק למולו בע"ש הא כיון דס' הוי צריך למולו ביום א' אחר שבת. והנה הש"ך בסי' רס"ו סק"ה הביא דברי סמ"ק סי' קנ"ה וצריך לדקדק וכו' ואם אינה יודעת יש להלוך אחר המנהג. וכן כ' הכלבו סי' ע"ג עכ"ל הש"ך. ובאמת בגוף הכלבו איתא בי' לשון אחר שמסיים יש להלוך אחר חזקה ובס' דרכי נועם הנ"ל חקר בזה אם החזקה היא בעת שנולד לגמרי. החזקה היא שאז הוציא ראשו. או החזקה שמשעה שהתחילה להתקשות ודאי הוציא ראשו וחקר בזה אם יש ליזול אחר החזקה להקל ולהחמיר. ועתה מיושב דעת בה"ג שסובר ודאי דהחזקה משעה שהתחילה להתקשות הוציא ראשו. ולכך אמר בידוע משום חזקה זו. ומלין אותו בע"ש ובמשנ' דתנן דהבית הראשון הוא טמא מס'. היינו משום דלהבית יש נגד חזקה זו חזקת טהרה. ולכל הדעות בהא דשלי' בבית כיון דיש ס' אם יצא כלל הולד. ורק דאנו דנין משום חזקה. הרי נגד זה חז"ט לבית. ומדברי בה"ג הנ"ל ראי' גדולה לדברי מהרא"ה והם לא הביאו כלל. וזה נלע"ד מה שסיים בכלבו וצ"ע בספר גדול והבינו הגאונים בס' ד"נ דקאי על ס' מצות גדול וחקרו בזה הרבה בכונתו ולענ"ד כוון על ס' בה"ג הנ"ל:

מה שהשיג על מ"ש בהיתר הב' דאף אם נאמר דפרוזדר בכלל מעי אמו מ"מ כיון שישבה על המשבר כ"פ י"ל דכבר הוציא הולד ראשו דכבר נחשב כילוד. ובה"ג להכשיר הולד י"ל דכ"ע מודו להנ"ש דאף אם פסקו אח"כ החבלים חשבינן ישיבת המשבר לפתיה"ק. ואף אם האשה אומרת שלא הרגישה ביציאת הראש י"ל דטרודה בצערה. והגם שבחולין (ד' ע"ב ע"א) אמרו גם בזה אשה מרגשת כבר הקשו האחרו' בזה על הראבי"ה. והה"ג משיג ע"ז באריכות. והנה מ"ש דלא ידע מה הקשו האחרונים ע"ז לפי המבואר בס' א"ז. הנה האמת כן לפי המבואר שם. אבל האחרונים הביאו תשו' ראבי"ה מדברי הב"ח סימן קצ"ד סעי' כ"ו וע"ש דמבואר כן. ומפרש לשון הטור בזה דמשום דטרודה בצערה לא ידעה. ומה שכ' הה"ג הנ"ל דלכאורה לפי דברי בה"ג ורי"ף דגרסי דעייק בה"ש מוכח דחולקין על ר"י הנ"ל. דהא בלאו הכי הוי ספק. אשתמיטתי' גוף התשובה שם שהקשה דלמה צריך לסימן הצעקה. נשאל להאשה. ותי' על פי גי' הרי"ף דהי' סמוך לבה"ש ולהבין בין יום ולילה לא ידעה רק השומע ידע ע"ש. אבל באמת אף אם כן דשם נאמנת דלא יצא אף אם שמעוהו בוכה אין ראי' לכאן. דהתם הוי הטעם דלא הוי רק רוב הצועקים כילדים וכמ"ש בס' א"ז. ולענין רובא כבר כ' הפנ"י בקו"א לקידושין סי' ס"ג דנאמן ע"א לברור המיעוט מן הרוב. אבל כאן היא אומרת נגד חזק' דאיכא חזקת צדקת. ואם לא יצא ראשו חוץ לפרוזדר וע"כ דנשתהה יותר מיב"ח א"כ הוא מן זנות. ועוד כיון שאומרת שודאי ולד מבעלה אם נאמר דיותר מיב"ח א"א כלל שישתהה הולד א"כ ע"כ אנו צריכים להכחיש דבריה שאינם כמו שאומרת. או בזה שאין הולד מבעלה. או בזה שאומרת שלא הרגישה ביציאת הראש. ודאי להכשיר הולד אמרינן דיצא הראש. ולא הרגישה ולא נאמין לה במה שאומרת שלא הרגיש'. ומ"ש עוד הה"ג הנ"ל דאף אם האשה אינה אומרת ברי שלא הרגישה מ"מ אינה דומה דברי תשובת נ"ש שמיירי שם רק לענין פתיה"ק אבל לענין לידה הוא דוקא עד שאינה יכולה להלוך. אשתמיטתי' ד' הב"ח או"ח סי' ש"ל שכ' שמה שניטלת באגפיים הוי סי' קודם לישיבת המשבר. וכן מוכח להדי' מלשון תשובת הרמב"ן על שבת. ודברי הט"ז סי' הנ"ל ס"ק ד' צ"ע למעיין. וכן נראה בגמ' דכ"א מיקל יותר וכמ"ש הב"ח שם. ומ"ש עוד הרב המשיג דאף אם הי' באופן שלא היתה יכולה להלוך דוקא בשמעו בוכה אמרינן דיצא ראשו והחזיר אף בפסקו החבלים אבל כאן לא מהני. לא מיבעי' להמנ"י ושיטתו דחולקין על הנ"ש דגם בכאן לא תלינן. אלא אף להנ"ש דוקא לענין פתיחת הקבר שיצא דם. אבל אין לחוש לפתיחת הקבר באופן שיטמא באוהל ומכ"ש להוצא' הראש והחזיר עכ"ל. תמה אקרא למה תלינן שבא ע"י שם ובעל להכשיר הולד. דאף להציל נפשות עי"ז לא תלינן בהכי. וכן אמרינן בזה דהוי תנאי שא"א לקיימו לענין גיטין ומתירין א"א בזה. ומה שאפשר להיות בה"ג שיוציא ראשו ויחזיר ויפסקו החבלים אח"כ כדמוכח מהא"ז לא נתלי בהכי. ומ"ש ראי' לזה דהנ"ש עצמו לא חשש רק לענין ז' נקיים ולא חשש לטומאת לידה שמא היתה נקבה וטמאה י"ד יום. במח"כ שכח דברי עצמו שהאשה נאמנת שלא הוציא הולד ראשו לחוץ לפרוזדר. ושם מיירי ודאי בכה"ג דאל"כ ודאי אין לחקור בזה. אבל מ"מ לענין ז' נקיים כיון שנפתח הקבר מדישבה על המשבר סובר דיש לחוש לענין אין פתיה"ק בלי דם. ומה שפילפל עוד הה"ג המשיג דיש לאוקמי בחזקת מעוברת שלא ילדה עד השתא. הנה נגד זה איכא חזקת צדקת דההיא חזקה ודאי איתרע' משעה שקשתה וישבה על המשבר. ואדרבה הבאתי לעיל מדברי ד"נ די"ל חזקה להיפוך דמשעה שקשתה יצא ראשו חוץ לפרוזדר. ומכ"ש ללשון הבה"ג שכ' בידוע שיצא ראשו והגם ששם מיירי בילדה אח"כ. וכאן הרי פסקו החבלים. ולמנ"י ודעמי' דתלינן בטעתה. כבר כתבתי בתשו' דבנ"ד להכשיר הולד דתלינן בדבר זר ודאי כ"ע מודו דלא טעתה ויצא ראשו והחזיר:

מה שהקשה הה"ג על מ"ש בתשובתי די"ל לענין האשה להיתר דהא דכתבו הכלל שאין משתהה יותר מי"ב חודש אינו שלא יהי' באפשרי כלל. רק שעד י"ב חודש הוי מיעוטא דשכיח ומצטרפינן חזקת כשרות דאם וכמ"ש המהרי"ק. וביותר מיב"ח הוי מיעוטא דמיעוטא ואין לצרף בזה חז"ר. וא"כ לענין האשה איכא כאן עוד חזקה דאשה המזנה מתהפכת ולס' הריב"ש ב' חזקות עדיפי מרוב. ורק לענין הולד י"ל דאין מועיל רק ח"כ דהוי חזקה דגופה. אבל חזקה דמתהפכת אינה רק סברא חיצונית. והארכתי בתשוב' ושוב כתבתי דמה שעולה בזכרוני מגוף תשו' הריב"ש הנה רוב גמור דליכא רק מיעוטא דמיעוטא עדיף גם מב' חזקות ועתה גוף תשו' הריב"ש אינו תחת ידי וע"ז כתב הה"ג דגם אצלו אינו נמצא תשובת הריב"ש אך ממה שלמד הריב"ש הסברא מהא דגיטין בספינה שנאבדה דנותנים עלי' חומרי חיים וחומרי מתים. ועל זה כתב הריב"ש הטעם דאיכא ב' חזקות. וא"כ במים שאין להן סוף דהוי מיעוטא דלא שכיחא וכמו שכתבו התוס' הוי ג"כ הטעם דמחמרינן משום ב' חזקות. מוכח דאף ברוב גמור עדיפי ב' חזקות. אלא שמ"מ לא עדיף מרובא וכדמוכח מהא דגיטין. ע"כ תוכן דברי הה"ג. הנה בזכרוני שהריב"ש בתשו' האריך לענין כל הני דתנן במשנה אין מעידי' במגויד וכו' הוי מן התורה משום דב' חזקות עדיפי מרוב. ומשאל"ס דמותר מה"ת משום דהתם הוי רוב גמור ומיעוטא דל"ש עדיף מב' חזקות. כן הוא בזכרוני. ובחנם השיג בזה:

ומה שכתב הה"ג ובעיקר דבריו מ"ש דאף דח"כ דידה מהני לולד אבל חזקה דמתהפכת דאינה חזקה דגופה ל"מ לולד. הא ליתא ואדרבה איפכא היא כדמוכח מתוס' כתובות (דף י"ג) והפלאה שם בפי' כל הסוגיא דראוה מדברת דלא מהני לולד רק חזקה דאשה בודקת ומזנה דג"כ לא הוי חזקה רק מצד הסברא וגם בכל החזקות דמצד הסברא כמו חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. או שאין העדים חותמין בשטר אלא אם כן נעשה בגדול דמועיל אף כנגד היתומים ולקוחות. זה תוכן דברי הר' ה"ג. באמת לא ראה היטב לחלק בזה. דפשיטא מהא דהאשה בודקת ומזנה לא קשיא על סברתי. דהתם חזקה זו באה להחזיק גוף החזקת כשרות שהי' לה דכשרה לכהונה. דגם עתה כשרה אף שראינו שנבעלה או שכריסה בין שיניה ויצאה מחזקתה. ע"ז אמרינן דמ"מ לא יצאה מחזקתה. דבודקת ומזנה לכשר לה. א"כ כל עיקר הסברא להחזיק החזקת כשרות שבגופה. ורק לענין הולד לא שייך לצרף חזקת כשרות שבגופה כיון דאין לו עצמו חזקת כשרות אך משום הא דאמרינן דבודקת ומזנה. שפיר שייך להמשיך גם על הולד חז"כ. היינו כיון שהיא כשרה ובודקת ומזנה רק לכשר לה. א"כ ע"כ גם הולד בא מכשר. אבל מה שייך זה למ"ש לענין הסברא דמתהפכת דאינה רק סברא חיצונית דכל הזונות מתהפכות ולא החזקנו גוף האשה בזה. די"ל דאין מועיל להולד. ואם נדמה זה לחזקה שאינה פוסקת שכ' בתה"ד. היינו חזקה מחמת רובא שרוב הזונות עושין כן. הרי האי רובא תלוי במעשה ואיך נעשה מזה חזקה. ומה שמועיל לענין הבחנה יש להאריך. אבל כיון שאין נ"מ לדידן כיון שזכרנו ברור דבריב"ש הוא להדיא דברוב גמור עדיף גם מב' חזקות. אם כן אין לעשות צד קולא מזה ובחנם האריך בזה הרב המשיג:

מה שמסיק הרב המשיג דהולד שתוקי ומכל שכן כשגם הבעל אומר כדברי האשה דלא בא בצנעא ובעל. דגם להרא"ש הולד ממזר. ולא נשאר רק ספק שהוא מעכו"ם:

הנה לפי כל הצדדים המבוארים בתשובתי לצדד לגבי האשה. כ"ש שיש לצדד לגבי ולד. שמא מעכו"ם ושמא יצא ראשו כשקשתה והחזיר. ועוד הבאתי בתשובתי דברי הברכ"י שהביא דעה דיב"ח לאו דוקא וה"ה ליותר מי"ב חודש. וכתב שם דגדול אחד צירף דעה זו לס"ס א"כ נראה ודאי דיש הרבה צדדים לגבי הולד להכשירו:

עתה באתי עוד [לכתוב] מה שנלע"ד דאם יתברר דהוכר העובר בג"ח מיום שפירשה מבעלה. ודאי יש להתיר. דאין לומר דזינתה בחודש ימים אחר שפירשה מבעלה והיא מן היולדות לז' ולכך הוכר העובר בשליש ימים של יולדת לז'. אלא שאח"כ אישתהי עד יב"ח. דז"א דהא כתב המהרי"ק בשורש ק"ג שזה תרתי דסתרי. שנאמר שהוא מן המוקדמין להיות מן הנולדים לז'. וגם יתאחר וישתהה. ועוד דמד' המהרש"א נדה [דף ח' ע"ב] מבואר דאף ביולדת לז' ההיכר בג' חדשים דייקא אלא שאין ראיה מן הקרא. וא"כ ע"כ מדהוכר העובר בג' חדשי' מעת פרידתה דודאי נתעברה זה ג' חדשים מבעלה. וא"כ מה שעבר עתה י"ג חודש אם נאמר דזה הוי בחוק האפשר רק שהוא מיעוטא דמיעוטא אף שכתבתי לדחות להתיר מטעם ב' חזקות נגד רוב זה. מ"מ י"ל באופן זה. דהוי רובא וחזקה דתלינן ודאי מבעלה. ובמעשה דרבה י"ל דמיירי דלא ידעו אם הוכר העובר או לא. ואם נאמר דלא הוי בחוק האפשרי כלל יותר מיב"ח. ע"כ הכרת העיבור יהי' מועיל לן להיתר השני שכתבתי דמה שישבה על המשבר סוף ט' הוי תחלת לידה לכ"ע. אף שפסקו החבלים אחר כך אמרינן דיצא ראשו והחזיר. ואם לא הוכר העובר יש לומר דאדרבה מיגרע גרע ואין לתלות מבעלה. ובכ"ז יש להאריך הרבה. ובמה תלוי הכרת העיבור אם בראות עין או בבדיקה. עי' בתשו' ביא"פ סקל"ה אך אנכי טרידנא טובא ולא באתי רק לברר האמת הנלע"ד. לא להחליט דעתי. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה