עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן ד
ע"ד שאלת הרב שהתיר חר"ג לא' עפ"י השאלה הערוכה. אשוב בקצרה מחמת טרדותי. ואפתח במה דסיים הרב:
הנה להעמיד בכאן על חזקה שליח עושה שליחותו לומר שכבר מסר הגט. נודע מה דפליגו הפו' אם סמכינן על חזקה בדאורייתא וחר"ג הרבה פוסקים סוברים דהוי איסור מן התורה. וגם אפי' להפוסקים דסברי דהלכה כר"ש דסמכינן על חזקה זו בדאוריי' הוא דוקא היכא דסומך המשלח עליו. ואם לא יגמור יבא המשלח לידי איסור. וא"כ בנ"ד דהאשה שלחה לו כסף על ההוצאה שיביא לה גט. א"כ זה השליח הוי שליח הובאה מהאשה. ואצל האשה לא שייך שתבא לידי איסור. דהיא יודעת אם קבלה הגט או לא. וא"כ אין שייך כלל לדון על חזקה זו כאן כיון דאינו שליח הבעל דהרי האשה שכרתו להביא לה הגט וא"כ הוא שליח האשה. ואפילו לדעת ר"ת דסובר דהלכה כר"נ ואינו מחלק בין אם יבא המשלח לידי איסור ולדידי' באיסור דרבנן אף בגונא דלא יבא לידי איסור מ"מ אמרינן חזקה זו. ויש סוברין דחר"ג הוי רק דרבנן. מ"מ י"ל דזה הוי חזקה נגד המשלח. שהמשלח יכול לסמוך בזה שגמר השליחות. אבל שנאמר שאחר שאינו המשלח יוכל לסמוך שמסתמא נגמר השליחות. י"ל דאינו מועיל. דדלמא המשלח בעצמו חזר בו. וא"כ אם נאמר כאן דאין זה רק שליח האשה להביא לה הגט. א"כ י"ל דלכ"ע אין הבעל יכול לסמוך שגמר שליחותו. דהרי התוס' בגיטין (דף ס"ד) כתבו דגם נגד המשלח לא הוי חזקה כ"כ אם הדבר תלוי עוד ברצון אחרים. כ"ש בזה שאינו רק שליח הובאה מהאשה. ואם אין רצונה עוד לקבל גט השליח לא עיות כלל וגמר שליחותו. וא"כ בכה"ג יש ספק בין מצד המשלח ובין מצד השליח. ובזה י"ל דכ"ע מודו דלא סמכינן בזה שגמר שליחותו ועשה המעשה. ואיך נוכל לומר שהבעל יכול לסמוך ע"ז הרי הוא אינו שליחו מצדו דייקא שנאמר שודאי גמר שליחותו:
והנה הנו"ב העיר בזה בשאלתו בקוצר מילין דאינו רק שליח האשה. וסיים דבזה י"ל סוף סוף כיון דבשעה שהבעל מסר לו את הגט הוא אומר לו הריני עוש' אותך שליח הרי הוא שליחו עכ"ל. אבל לכאור' תלוי זה בהא דסי' קמ"א בט"ז ס"ק ב' דלהרמב"ם משום דלא חזרה השליחות להמשלח לא ניתק משליחות הא' ע"ש. וא"כ כאן כיון שהוא נעשה מתחלה שליח האשה אף שאח"כ אמר הבעל הרי אתה שלוחי י"ל דלא ניתק משליחות האשה. ולא נעשה רק שליח הובאה. ואין עליו חיוב לגמור רק שליחות האשה שלא תבוא לאיסור על ידו:.
אמנם אפשר לומר לשיטת הנו"ב דאדרבה זה למעליותא. דהמל"מ פ"ד מהל' בכורו' הביא מירושלמי ושכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' מעשר ה' ח' שאם השליח פתח לו ואמר אצא ואערב לך או אצא ואעשר לך. בזה אמרינן חשע"ש אפילו לקולא ע"ש. וא"כ כאן שהיא כתבה לדודה שיביא לה גט. וא"כ מסתמא דודה התחיל לפתוח להבעל שהוא יהי' השליח להוליך לה הגט. ובכה"ג לכ"ע אמרינן חזקה שע"ש אפי' לקולא. וצ"ע על הנו"ב שם שלסברתו שנעשה שליח הבעל בשעה שמסר לו הגט ע"י שאמר לו הי' שליחי. הרי בכה"ג השליח פתח לו מתחלה שיהי' הוא השליח. ובזה לכ"ע אמרינן חשע"ש אפי' לקולא ולא הי' צריך בזה שם לכל האריכות. אך למ"ש די"ל דלא ניתק משליחות האשה. א"כ ממילא הרי השליח לא פתח לה לזה. וא"כ י"ל דלא שייך כאן חשע"ש לשיט' ר"י אשר העיקר משום שלא יבא לידי איסור. בזה אמרינן חזקה. דכיון שהוא שליח האשה אשר אצלה אין שייך זה ליכא חשע"ש. וגם לר"ת עכ"פ הגם דאיכא חשע"ש לגבי האשה. מ"מ אין מועיל נגד הבעל. וכמ"ש:
והנה התוס' בגיטין (ד' ס"ד וס"ה) כתבו דכיון דאין הדבר ביד השליח לגמור ותלוי גם ברצון אחרים לא אמרינן בזה חשע"ש. והא דאסור בכל הנשים אינו אלא משום קנסא. ובמל"מ כתב דגם לרמב"ן דסובר דאסור מדינא מ"מ משום טעם זה לא הוי רק חזקה להחמיר ולא להקל. ע"ש. וצ"ע דמדהביא ר"ת ראי' משם דהלכה כר"נ. משמע דסובר דאין לחלק בזה משום שתלוי ברצון אחרים. דאל"כ מה ראי' משם. וא"כ י"ל דהרמב"ן סובר כר"ת. אך למ"ש המל"מ דגבי קדושין מקרי תלוי ביד השליח משום דאיתתא בכ"ד ניחא לה. א"כ י"ל דגם ר"ת סובר כן. ולכאורה י"ל דאדרבה סברא זו דלא הוי חזקה משום דתלוי ברצון אחרים אינו אלא לשיט' ר"ת דלא מחלק בין היכא שהמשלח יבוא ע"י לידי איסור או לא. ובכל גוני אמרינן חזקה זו וכמו דמשמע מהתוס' שם דסברא זו אינה רק לשיטת ר"ת שם. וע"כ דלאו משום חשש איסור עושה השליח פעולתו. וא"כ שייך לחלק בהכי. אבל לשיטת ר"י דעיקר החזקה נמשך מזה שלא ירצה השליח שיבוא ע"י לידי איסור. ובמקום דא"א לבוא המשלח לידי איסור באמת לא אמרינן חזקה. א"כ י"ל דגם אם תלוי גם ברצון אחרים ולא הי' יכול השליח לגמור השליחות מ"מ כיון דהמשלח יכול לבוא לידי איסור הי' מודיע לו השליח שלא נגמר כדי שלא יבוא לידי איסור. וכמו דאמרינן שודאי השלים פעולתו בשביל זה שלא יבוא המשלח לידי איסור כן נאמר מטעם זה דאם לא גמר הי' מודיע. ומדלא הודיע ודאי גמר. וכמ"ש התוספת בגיטין שם לענין האב שאם קידש בתו קטנה מסתמא הי' מודיע קודם מיתתו. ה"נ נאמר לענין שליח דמשום שלא יבוא המשלח לידי איסור הי' מודיע אם לא גמר כיון דכל עיקר החזקה היא שלא יהי' השליח הגורם שיבוא המשלח לידי איסור. א"כ אין חילוק בין אם יכול לגמור פעולתו בלתי רצון אחרים או תלוי ברצון אחרים ואין בידו לגמור. מ"מ בכל גוני יזהר השליח שלא יגרום ע"י איסור להמשלח. ובהא דצא וקדש לי אשה שפיר כתבו התוס' סברא זו. דע"כ שם המשלח לא יבוא לידי איסור גם אם לא יגמור שליחותו וכמ"ש התוס' בגיטין ד"ה הנ"מ. אבל במקום שהמשלח יבוא לידי איסור במה שסומך על שליחותו אין חילוק בזה בין אם תלוי בידו לחוד או בידי אחרים דבכל גוני יזהר השליח שלא יגרום איסור. וא"כ קשה על המל"מ דלמד לענין דינו דכיון דתלוי זה גם בידי אחרים לא אמרינן חזקה זו. הא כיון שבדינו יבוא המשלח לידי איסור. ואם לא מצא עכו"ם שירצה להשתתף עמו הי' מודיע להמשלח שלא מכר כדי שלא יכשל באיסור. ומדלא הודיע ודאי גמר שליחותי':
ע"כ נראה דהמל"מ סובר לפרש הא דחזקה זו במקום שהמשלח יבוא לידי איסור אין הטעם משום חזקת כשרות של השליח שיעבור על לפ"ע או משגה עור בדרך אלא משום מחוסר אמנה. דכיון שהאמין וסמך עליו שיעשה הענין כדי שיאכל או יהי' לו היתר ולהציל אותו מאיסור ודאי יעמוד בהימנותי' ויעשה כמו שהבטיח לו. ובמקום שאין בידו לגמור בעצמו. בזה לא שייך משום מחוסר אמנה כיון דאין בידי עצמו לגמור הדבר. אבל אם נאמר דחזקה זו נמשך מטעם חז"כ של השליח שלא יעבור על משגה עור בדרך. בזה אין לחלק בין אם הי' ביד השליח לגמור או תלוי ביד אחרים. ועי' בתשו' מאמר מרדכי שהאריך לפרש חזקה זו מטעם חז"כ של השליח. אמנם גם לשיטת המל"מ הנה י"ל דטעמא דהירוש' דאם פתח השליח תחלה אמרינן חזקה שע"ש אפי' לקולא משום דבכה"ג ודאי איכא חז"כ דאם לא יגמור השליחות ויבוא ע"י המשלח לידי איסור הוי כמכשילו בידים. ומשום זה אמרי' חזקה שע"ש אפי' לקולא. משא"כ בלא פתח השליח. רק המשלח בקשו להיות שלוחו בזה י"ל דגם אם לא יגמור השליחות. אינו הוא המכשיל רק המשלח הכשיל א"ע שסמך עליו. ולכך לא אמרינן חזקה לקולא. ובכה"ג אם אין בידו לגמור לא אמרינן בזה כלל חשע"ש לכ"ע. והא דלא הודיעו כשלא גמר השליחות הוא משום דאין החיוב עליו כיון דהוא לא הכשילו ולא פתח לו הפתח בזה. וגם משום מחוסר אמנה לא שייך בזה משום דאין בידו תלוי הדבר:
והנה מה דכתב הנו"ב דכיון דקבע הבעל זמן י"ל דמקודם הי' להאשה מי שעיניה נתנה בו. ומחמת קביעת הזמן נתבטל הענין. ומשום זה עתה חוזרת ואינה מתרצית לקבל הגט. ועל חשש זה כתב הרב השואל דכאן לא שייך שמא חזרה בה כיון דפזרה הרבה מעות לשלוח לדודה שיביא לה גט אמרינן לא שדי אנשי זוזי בכדי. אף שהוא סברא טובה. אבל לכאו' לפי השאלה שתיכף כשנסע השליח נתקבל מכתב שכבר נישאת בחופה לא' והוא קודם ביאת השליח עם הגט וכן העיד אח"כ ע"א בפה שהי' על חופתה שנשאת בלא קבלת גטה. וא"כ י"ל החשש כאן יותר דכיון דהעד צריך לומר בפ"נ בפני ב"ד. הרי ב"ד יפרישו אותה מבועל הזה דאסורה עליו. ומשום זה לא תרצה עתה לקבל גט. אך י"ל דהא כתב הרא"ש סוף נדרים דחזקה על האשה שלא תרצה להיות באיסור א"א כל ימי' א"כ אף שכבר עברה על איסור זה לפי דברי העד. אבל להיות כל ימיה באיסור זה ודאי לא תרצה. דכן משמע לשון הרא"ש דדוקא משום שתהי' כל ימי באיסור. וכן מוכח מהא דנדרים בסוף דהיתה יותר רוצה שתהיה בהיתר להנואף אף לחשש שכבר עברה. ומה"ט ודאי שלא תחזור מדעתה ותקבל הגט. ועוד כדי שלא תעשה בניה ממזרים מהשני וא"כ י"ל דבכה"ג ודאי לא חיישינן שלא תרצה לקבל הגט. וי"ל דזה יותר סברא שמטעם זה יהי' מיקרי ביד השליח. מהא דכתב המל"מ דלרמב"ן הוי קדושין ביד השליח משום זה דאיתתא בכ"ד ניחא לה. דכאן משום חזקה זו ודאי שתקבל הגט. וגם י"ל דבזה מסתלק מה שכ' המל"מ דבמקום שצריך ב"ד מיקרי אין ביד השליח. משום דמי יאמר דמזדקקי לי'. ומשום זה לא שייך ח' שע"ש ע"ש. וכאן צריך ב"ד שיאמר השליח בפ"נ. דיש לומר דכאן דהוי מצוה לאפרושי מאיסורא דא"א ומהרבות ממזרים. ודאי דמזדקקים ב"ד. דלדבר מצו' לא חיישינן בזה שלא ירצו ב"ד להזדקק. וא"כ מיקרי ביד השליח. ושייך בזה חזקה שליח עושה שליחותו:
אך כ"ז אם נאמין להמכתב והעד שנשאת בחופה קודם קבלת הגט. אבל הא הדין דאין עד אחד נאמן להוציאה מכשרותה. ועד הב' הוא עד מפי כתב שאינו נאמן. א"כ ודאי נחזיקה בכשרותה. ובזה שוב שייך כל טעמי' דהמל"מ. חדא דאין ביד השליח. משום שמא לא תרצה היא לקבל. והב' משום שלא ירצו ב"ד להזדקק. ולא שייך בזה חשע"ש:
אמנם הא כתב המל"מ שם דאף דלא נאמר חזקה שע"ש אבל בלא חזקה הרי עכ"פ איכא ספק שמא גמר השליחות. ולפ"ז י"ל דעכ"פ שוב אין כאן על הבעל הזה עתה רק ס'. חזקת איסור חר"ג. וכל שיש כאן ספק שמגרע החזקה. בזה י"ל דעד אחד נאמן לומר שכבר נאסרה על בעלה לענין שאין עליו חרגמ"ה וכיון שהוא במקום מצוה. וגם היא פשעה נגדו בזה א"צ היתר ק"ר. כמ"ש השב"י. וכ"ש שי"ל טעמא דמורדת כאן. ועי' ברשד"ם סי' ק"כ שכתב להתיר בלא ק"ר משום ס"ס שמא כבר כלה זמן חר"ג. ושמא לא גזר ר"ג בנ"ד. ובכאן איכא ס"ס יותר טוב. שמא כבר קיבלה הגט ושמא לא גזר ר"ג או משום מורדת. או משום שמעיד עד האחד שנאסרה על בעלה והיא פשעה נגדו. ומכ"ש אם נאמר דכיון שמסתמא פתח דודה להבעל שיהי' הוא השליח להולכ' דבכה"ג אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו גם לקולא. והרי כאן נעשה אח"כ שליח להולכה מהבעל וכמ"ש הנו"ב. וניתק משליחות האשה לדעת רש"י וכמו שכתב הטורי זהב שם. וגם למה שכתב הט"ז לדעת הרמב"ם דלא ניתק משליחות הא'. הרי האריך המשנה למלך דהרמב"ם סובר כר"ת דהלכה כר"נ ולר"ת גם אם הוא שליח האשה שייך חזק' שע"ש. ואף שלפ"ז אין מועיל לבעל חזקה זו. מ"מ מועיל שלא מיקרי ח"א מחר"ג דעכ"פ משום חזקה זו יש כאן ס' בעיקר חזקת חר"ג על הבעל. ושוב יש להאמין העד לענין זה להתיר לו בלא ק' רבנים ומכ"ש היכא ששהו זמן עד שאפשר הי' שיבוא מכתב מהשליח שלא רצתה לקבל או שהי' לו סיבת מניעה אחרת. ומדלא הודיע איכא גם סעיי' מחזקת כשרות מהעד וכמ"ש לעיל. וגם לפי מ"ש המהרי"ק עיקר החומרא להחמיר במורדת להצריך ק"ר הוא משום כדי שלא יהי' פרצה שכל אחד יאמר שאשתו מרדה בו. וכאן הרי היא בקשה מקודם שישלח לה גט ונשלח לה כדבריה. ולא שייך עוד פרצה מזה ודו"ק. איך שיהי' נראה לדעתי דאין כאן שוב תלונה על הוראת הרב. וכל הדברי' שהאריך בתשו' בנוי' על אדני השכל: