עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן ג
מכתבו בשאלתו קבלתי. והנה אני אינני בקו הבריאה ל"ע עד שהפריפעסארן מנעו ממני שום עיון באיזה דבר ע"כ אין ביכולתי להאריך ולהשיבו להלכה. אך למען הכבוד אשוב בקצרה מה שנראה בתחלת ההשקפה:
הנה מה שרצה להקל מצד שכאן הי' חופת נדה. ולדע' הרמב"ם היא כארוסה. ולדעת רמ"א ושאר אחרונים בארוסה לא גזר רגמ"ה. לדעתי לאו בכי האי גונא ארוסה דעת האחרונים דבזה לא גזר רגמ"ה דדעת רמ"א הוא ע"פ דעת מהרי"ק. והטע' דבארוסה ממילא אין בידינו לכופו לכנוס. ומה תיקן הגאון בתקנתו. וע"כ דבזה לא גזר ע"ש. וא"כ כאן הרי כבר היא כנוסה ועומדת והרי היא ככל הנשים ושייך בה גזרת הגאון. ועוד דגם הם לא אמרו אלא לענין היתר ב' נשים ויכול לישא אחרת על ארוסתו אבל לא לגרשה בע"כ. ובנ"ד מה יועיל היתר לישא אשה על אשתו זאת. הרי לדידן דמזל גורם. ואפילו בארוסה שייך דין קטלנית. א"כ גם כשישא אשה אחרת אכתי לא סליק בזה מאתו מזלה הרע. כיון דעכ"פ אגודה גם היא בו. וכיון שבזה לא יהי' תקנתו איך נתיר חר"ג של ב' נשים בחנם. ואין כאן תועלת אלא להתיר לגרשה בע"כ. וע"ז לא מצינו קולא בארוסה לכל הדעות. ולומר דהיכא שישא אשה אחרת שמזל' טוב לא יזיק לו מזלה הרע. זה ודאי אינו. דהא למ"ד מעין גורם ודאי אין נ"מ אפי' יש לו הרבה נשים. א"כ למה לא מצאו נ"מ בגמ' בין מ"ד מזל גורם ובין מ"ד מעין גורם. היכא דיש לו אשה אחרת. א"ו דזה אינו. וא"כ בנ"ד אם נמצא לתקנתו להתיר לו חר"ג הוא רק בזה האופן לגרשה בע"כ. ובזה אין קולא משום ארוסה:
ובטעם הב' שכתב כת"ר משום דהיא הטעה אותו. ובזה כתב הב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"ד דכופין אותה כמו שכופין אותו אם קידש ברמאות. הנה גם בשם אין כונת הב"ש להתיר בשביל זה חרגמ"ה לגרשה שלא מרצונה כלל. אלא לכוף אותה עד שתקבל מרצונה וכגון למנוע ממנה שכו"ע וכמו שכתב המחבר שם. והוי דמיון האיש שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. אבל להתיר לגרש שלא מרצונה כלל הרי נסתפק הרא"ש דאפשר שרגמ"ה גזר ששום אדם לא יגרש אשתו שלא מרצונה אפי' גבי נכפה שלדעתו סכנה יש בדבר. והובא דברי תשו' הרא"ש בח"מ שם. ומכ"ש בזה שרק משום שהטעתו. כיון דא"א לדון בזה משום קידושי טעות. ודאי לכ"ע אי אפשר להתיר בזה לגרשה שלא מרצונה כלל. וגם כונת הב"ש שם רק לכופה להתיר למנוע ממנה שכו"ע עד שתאמר רוצה אני:
והנה בסי' ט' למ"ש הב"ש דעת הרמב"ם דאפי' לא הכיר בה לא תצא וגם יש לה כתובה. הרי אפילו היא הטעתו לא תצא וגם יש לה כתובה. דהרי היא ידעה מזה שהיא קטלנית א"כ היא הטעה אותו. וכיון שיש לה כתובה הרי יש לה גם תנאי כתובה. וא"כ משמע דמגיע לה גם מזונות ואינו יכול למנוע ממנה [שכו"ע] דהא ע"כ מיירי בהא דהוא רוצה להוציאה. דאם רוצה לקיימה פשיטא דיש לה כתובה. וצריך לכתוב לה כתובה מחדש וכמו שכתב הח"מ. וכיון שיש לה כתובה לדעת הרמב"ם אפי' בלא הכיר בה. א"כ כל זמן שהיא תחתיו מגיע לה תנאי כתובה. מיהו בלא"ה דעת הב"ח ושאר פוסקים דבכל אשה אם רוצה לגרשה אינו מעלה לה מזונות וכמ"ש הח"מ וב"ש סי' ע"ז. ומכ"ש בזה שבא מחמת טענה. עכ"פ דוקא לכופה בזה שימנע ממנה שכו"ע [עד] שתתרצה להתגרש אבל לגרשה שלא מרצונה כלל בזה אין ראי' כלל מהב"ש שם:
והנה בס' עצי ארזים סי' ט' כתב שגם לדעת הרמב"ם בלא הכיר בה אין לה כתובה משום דיכול לומר קים לי בנפשאי שאני מן המקפידים ומקחי מקח טעות. ומביא לזה ראי' מתוס' ב"ק ר"פ המניח. מיהו אפי' אם נאמר כן אין זה טעם אלא לענין כתובה דבאנו להוציא מידו וכיון שהוא מוחזק יכול לטעון כן. אבל לענין להתיר חרגמ"ה שגם הסופר והעדים עוברי' בזה על חר"ג א"א לומר טעם זה. דהרי ממ"נ אם הוא מקח טעות א"צ לגט כלל והוי' כאשה דעלמא. ואין שייך בזה מינוי סופר ועדים. ואם הוא לאו מקח טעות. ע"כ אמרינן דלאו הוא מקפיד. א"כ אין כאן במה להתיר חר"ג להרמב"ם. וכת"ר הראה מקום לחת"ס חלק ו' סי' ע' שכתב דהיכא דהיא הטעתו גם הח"מ מודה. וזה החלק נחסר עתה מידי. על כן אין אני יודע טעמו בזה:
אמנם לדעתי הלא היא מחויבת להראות ההיתר שיש לה אם יש בזה מה לסמוך. ואם באמת הוא באלו האופנים שכתב הרמ"א דנהגו לסמוך להקל ורבים אין מקפידים בזה וכמו שכ' הט"ז סי' ט' שם. אפי' אם הבעל טוען שהוא מן המקפידים ואינו רוצה להקל בזה. קשה בעיני להתיר לסופר ולעדים שיעברו על חר"ג בזה. כיון שאין כאן תקנה רק להתיר לגרש בע"כ. שבזה בכלל התקנה שגם הסופר והעדים נעשו רשעים וכי בשביל הקפדתו במה שרבים אין מקפידים יכנסו הם בכלל רשעים. ובפרט שיש כאן ממ"נ וכמ"ש. אך אם אין במה לסמוך על היתר שלה. בזה כיון שלדעת הרא"ש כופין להוציא. וחמירא ס' סכנתא. וגם כיון שהיא הטעתו. והבעל טוען שהוא מן המקפידים. שבזה גם להרמב"ם יש לומר שיכול לטעון מקח טעות וכמ"ש בע"א יש מקום להקל וכמ"ש מעלתו בשם החת"ס. אך אין אני אומר בזה הלכה למעשה:
ועל לימודו אין בכחי עתה להשיב. רק אחת אומר לו במה שהקשה על השעה"מ מהא דנדרים (דף ע"ב ע"א) שגה במחילה מכת"ר דשם סגי גם בנשואין הראשונים להוציאה מרשות האב ומה שהחזירה בו ביום סגי אפי' יהי' רק אירוסין. עי' בר"ן שם. א"כ ל"ק כלל קושייתו דהרי מחזיר גרושתו צריכה לישב ז' נקיים. דלהרמב"ם מה שאוקמי' בנשואה היינו בנשואין הראשונים. שכבר היתה נשואה גמורה אליו. ופשוט: