אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן ב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן ב

סימן א

שאלה. איך שאירע במחנינו אשה אחת נשטתית בבית בעלה מו"ה יעקב בן דוד דארפשטין והיתה באופן שאינה יודעת לשמור את גטה ושמרוה ע"י אנשים שלא תצא לחוץ לנהוג בה מנהג הפקר. אך כמה פעמים ברחה מביתה בלא מלבושים כדרך המשתגע ומצאוה על שפת הנהר כי רצתה לטבוע א"ע ותפשוה להחזירה לבית בעלה. זה הי' כמה פעמים בעת שהיתה בבית בעלה. ואח"כ הוליכוה לקרימענטשאק לבית אמה לרפאות אותה אצל הרופאים. וגם בשם ברחה כמה פעמים לנהר דניעפר בעת שנקרש הדניעפ' רק על שפתו. ורדפו ג"כ אחריה והחזירוה לבית אמה ופעם אחת ברחה ערומה בלא שום מלבוש ובלא מנעלים ברגליה רק בפזמיקאות באישון לילה ואפלה. ורדפו אחריה ולא השיגוה לא אצל הדניעפר ולא בכל העיר ובבקר חפשוה בכל מחבואות העיר וגם בכל הכפרים הסמוכים לעיר וגם שאלו על הוואגזל אם ראו אשה כזו ואין קול ואין קשב. וזה יותר משנה שנאבד זכרה. ושאל בעלה ממני אם מותר לו לישא אשה:

תשובה. מכתב שאלתו מן ד' יתרו ע"ד האשה שנשתט' ונאבדה זה יותר משנה הגיעני והנה כאשר הי' הבעל בעצמו במחני הראה לי מכתב מרבני ק"ק קרימענטשאק שאחר י"ב חודש משנאבדה יתירו לו. ולטעם זה לא השבתי דעתי כי הזמן הי' בחורף זה גם עתה אין רצוני לתקוע עצמי בזה להלכה למעשה. אולם רק למען השיב למעלתו אדבר קצת מזה. והנה שאלה כזו מבואר בנו"ב תנינא סי' קמ"ז והעלה להקל בזה משום ס"ס שמא אינה בחיים ושמא עודנה בשטו' היא ולדעת רמ"א א"צ בנשתטית לק' רבנים. ע"ש שהאריך מ"מ סיים הדבר בהסכם עוד גדולים לדעתו. ובחת"ס סי' ב' כתב בכעין שאלה כזאת כיון דיש היתר לאיסורו מחר"ג ע"י ק' רבנים אין זה מיקרי אלא טורח. ולא מקום עיגון. ע"ש. והנה מה שכתב הנו"ב להקל מטעם ס"ס כתב שם הוא בעצמו דאף דהוי ס"ס היכא דאיתחזק איסורא וכמ"ש הב"ש בסי' ט"ו סק"כ ובסי' קנ"ח סק"א. מ"מ כיון דאין זה אלא איסור דרבנן ובא"ד מועיל ס"ס אפי' היכא דאיתחזק איסורא ודבריו צ"ע לכאורה דכל היכא דב' הספקות הם לסתור חזקה אחת אנו אומרים דס"ס מועיל מטעם רוב וכמ"ש הפוסקים. אבל כאן נגד כל ספק איכא חזקה אחרת. נגד ס' שמא מתה איכא חזקת חיים להאשה. ונגד ס' שמא היא עוד בשטותה איכא חזקת איסור חר"ג. ואם כן אכתי אין זה מיקרי אלא ס' אחד במקום חזקה. דאין זה מועיל אפילו בא"ד לכמה פוסקים ועל עיקר הדבר שחר"ג לא הוי רק איסור דרבנן עיין בחת"ס שתפס לעיקר דהוי איסור תורה. ע"ש. אמנם לפענ"ד ליישב דברי הנו"ב נראה דהנה הא דדנין חזקת חיים לאדם הוא מב' פנים הא' הוא חזקה מחמת רובא דחיים הן. והב' הוא חזקת הגוף שלא נשתנה מכמו שהי' עי' כ"ז בפנ"י גיטין ד' כ"ח. והנה לדון כאן להאשה חזקת חיים מצד חזקה מחמת רובא. י"ל דלא שייך ן דאיתרע לה רובא דהרי נטרפה דעתה ונאבדה מתוך הטירוף ויצאה מן הרוב. ומכ"ש כמו בנ"ד שכמה פעמים רצתה לאבד עצמה. וא"כ ליכא למימר גבה חזקה מחמת רובא. וכמ"ש התבו"ש סי' ל' לענין ס' מים בראש ע"ש. ורק מטעם חזקת הגוף דלא נשתנה מכמו שהי'. א"כ כמו כן נאמר שלא נשתנה מכמו שהיתה. וגם עתה היא בשטותה. וממילא מותר הבעל לישא אחרת בלא ק"ר לדעת רמ"א. ואם נאמר שמא עתה נשתנ' ואפשר היא עתה פקחית. שוב יש לנו ספק לומר שנשתנ' מכמו שהיתה לגמרי ואינה בחיים. וא"כ לענין חזקת איסור חר"ג שפיר איכא ס"ס להקל כמ"ש הנו"ב. ואין חזקת חיים מגרע לן הס"ס. ושפיר מועיל לפי מה שתפס הנו"ב דחר"ג אינו אלא איסור דרבנן וכן תפסו הרבה אחרונים. ואפי' לדעת החת"ס שהוא איסו' תורה י"ל למ"ש התה"ד בפסקיו סי' קל"ט דבזה"ז מי שנאבד ונשקע זכרו הוי אומדנא גדולה יותר ממה שאמרו בגמ' גבי צורבא מרבנן דאי סליק קלא אית לי'. ע"ש. והרי גבי הא דנ"מ מוכח בתוס' שם ביבמו' דזה מיקרי רובא וא"כ ה"נ בזמנינו זה כיון שנאבד זכרה לחוד רובא היא דמתה ורוב עדיף מחזקה. היינו חזקת איסור חר"ג אלא שמ"מ בנאבד זכרה לחוד י"ל דאין להקל בחר"ג. דנגד זה הרוב איכא חזקת חיים דהיא ג"כ חזקה מחמת רובא. וכן פסק הנו"ב תנינא להדיא בסי' ו' ע"ש. ומכ"ש לסברת הריב"ש סי' שע"ט דב' חזקות עדיפי מרוב שאינו גמור וגבי עדות אשה נחשב לב' חזקות. חזקת חיים של בעל וחזקת איסור א"א של האשה. א"כ כמו כן יש להחשיב בכה"ג ב' חזקות. חזקת חיים של האשה וחזקת איסור חר"ג של הבעל. וכן כתב החת"ס בסי' ב'. אבל כאן שנאבדה מתוך טירוף הרי כבר כתבנו דאם נדון כאן בחזקת חיים של האשה והיינו ע"כ חזקת הגוף שלא נשתנה. א"כ נחזיקנה כמו כן עתה בנשתט'. ושוב ממילא אין כאן איסור חר"ג. אלא שכ"ז לדעת הב"י דבנשתטית א"צ בזה"ז להיתר מאה רבנים אבל למה שכתב הב"ח דכבר נהגו אפי' בנשתטית שלא להתיר בלא ק' רבנים. וכ"כ הח"מ והב"ש. ומשמע שזה עיקר התקנ' וכדמוכח מדברי הכלבו. וא"כ אכתי בלא ק' רבנים שבזה ארי' דחר"ג רביע עלי' שוב איכא כמו כן גם בנ"ד הב' חזקות לאיסור. היינו חזקת חיים לאשה וחזקת איסור חר"ג על הבעל. ומה לן בזה שנאמר שגם עתה היא נשתטית מ"מ בלא מאה רבנים אכתי לא פקע איסור חר"ג מעליו:

והנה בתשו' ב"ח הישנות בקדריים שכבשו עיר ונאבדה אשה כתב שם דנראה דהבעל יכול לישא אשה אחרת וא"צ להתיר חר"ג ע"י ק' רבנים רק ליחד הכתובה ולזכות לה גט. והנו"ב בסי' ו' כתב דשאני התם משום שנכבשה העיר והנה עיר שכבשו' כרכום הוא מהני ג' דברים שנותנים עליהם חומרי חיי' וחומרי מתים וכמבואר בגיטין. וע"ז כתב הריב"ש הטעם דבהני ג' אף שרובן לאיבוד מ"מ ב' חזקות עדיפי מרוב כזה ע"ש. וא"כ לכאורה למ"ש דגם בכי ה"ג שייך כאן ב' חזקות דהיינו חזקת חיים של האשה וחזקת איסור חר"ג של הבעל דעדיפי מרוב. א"כ ע"כ הב"ח לא מטעם שנכבשה היקל שצא להצריך היתר ק' רבנים. אבל למה שכתבתי מדברי התה"ד דבזה"ז אפי אדם בינוני שנשתקע זכרו הוכחה גדולה היא שמת. כמו גבי צ"מ. א"כ בשאלת הב"ח שם מיירי גם כן שהאשה נאבדה ד' שנים ונשתקע זכרה. א"כ י"ל דאיכא שם תרי רובי. דעיר שכבשוה כרכום הוי רובא לאיבוד ומשום שנשתקע שמה הוי רובא למיתה. ותרי רובי עדיפי מב' חזקות. א"כ שפיר כתב הנו"ב לחלק. דשם הטעם משום שנכבשה. אבל מ"מ צ"ע דעל כל פנים מוכח מדברי הב"ח דהיתר מאה רבני' הי' מועיל לאשה שנאבדה כמו בנשתטית אלא שהב"ח חידש והיקל בדינו שא"צ להיתר ק' רבנים. אבל עכ"פ בדינו של הנו"ב הי' צריך להועיל היתר ע"י מאה רבנים. מיהו אפשר כיון דדברי הב"ח בשאלה שם סתומים י"ל דאין ללמוד משם דאפשר דשאלתו היה באופן שלא קיים הבעל מצות פו"ר. ובזה משמעו' ד' הנו"ב דבכה"ג גם הוא מסכים להתיר חר"ג בנאבדה עכ"פ ע"י מאה רבנים ע"ש. ויש להוכיח קצת לפ"ז שלא כדברי החת"ס שכתב דכיון שיש היתר לאיסור ע"י מאה רבנים לא מיקרי זה רק טורח ולא מקום עיגון. דלפי זה לענין מה הוצרך הב"ח לדון בזה להתירו שלא ע"י מאה רבנים. וכמו שהצריך בשם יחוד כתובה וגט. כמו כן יתירו לו דייקא ע"י ק' רבנים. וודאי דבזמן הב"ח שאז הארץ היתה מלאה דעה הי' בנקל יותר להשיג חתימות מאה רבנים. מאשר בזמנינו זה אשר חסרנו בינה. ואעפ"כ חיפש הב"ח היתר שא"צ לק' רבני' אע"ג דיש אופן היתר המועיל מצד תקנת ר"ג בעצמו א"ו דזה נחשב קצת לעיגון:

אמנם כן אם הבעל לא קיים מצות פו"ר כנ"ד הנה ע"י מאה רבנים פשיטא שיש להתיר כיון שהוא במקום מצוה וכמו שמוכח מהנו"ב סי' ו'. אך יש מקום להקל עוד לפי דעת הפוסקים דר"ג לא גזר במקום מצוה. א"כ בנ"ד יש ג' ספקות שמא לא גזר ר' גרשום כלל. וס' שמא גם עתה בשטותה ולרמ"א א"צ בזה לק' רבנים. וס' שמא אינה בחיים. ומה"ט נאבד זכרה. ובג' ספקות מועיל אפי' באיתחזק איסורא לדעת הש"ך. מיהו יש לדחות דב' הספקו' הראשונו' אינם טובים משום דכבר נהגו ותפסו הדין דאפילו במקום מצוה ובנשתטית בזה"ז אין להתיר בלא ק' רבנים. אך י"ל עוד אפי' לדידן דתפסינן דצריך לק' רבנים גם בנשתטית י"ל ע"פ מה שכתב הנוב"ת יו"ד סי' קנ"ו וז"ל הנה בגופא דעובדא אינני מכניס עצמי להתיר לישא אשה על אשתו אחרי שזו אינה משוגעת גמורה וכו' ואם באנו לדון בה דיני שוטה להתיר להבעל חרגמ"ה. נתת דבריך לשיעורין ואשה שלא תהי' פקחת כ"כ יאמר הבעל התירו לי לישא אשה אחרת. ובמשך איזו שנים לא ישאר שום זכרון מאיסור ב' נשים וכו' עכ"ל. ולפ"ז י"ל דמה"ט הי' מתחל' התקנה להצריך מאה רבנים ומג' ארצות דייקא כדי שיתברר הדבר ולא יהי' הדין על כל אשה שאין בה דעת להתיר חר"ג. וכל אחד הי' בא בהיתרו דאשתו אינה בת דעה אע"פ שבאמת יכול לדור עמה עכ"פ ע"פ הדחק. וא"כ בלא תקנה זו לא הי' קיום לחר"ג וכמו שכתב הנו"ב. וכ"ז בנשתטת והיא לפנינו וצריכין אנו לדון להתיר חר"ג מצד שאי אפשר לדור עמה. אבל בנ"ד שנאבדה לגמרי וזה גלוי לכל והבעל נשאר קשור בכבלי העיגון. ומכ"ש אם לא קיים מצות פו"ר אפשר דזה לא נכנס כלל בגדר התקנה להצריך ק' רבנים. ואפשר דזה הי' טעמו של הב"ח בתשו' שם סי' קמ"א. אך הנו"ב בסי' ו' וסי' קמ"ז לא חילק בזה. וא"א לחלק מעצמינו בדבר כזה ועי' בתשו' עטרת חכמים למוח"ז הגאון בחלק אבן העזר סי' ט' חידש שם עוד עצה ע"פ דברי המ"צ. לקדש אשה על תנאי. ואין אני רוצה להחליט דעתי בזה להלכה. ולא באתי להשיב רק מב' טעמי'. הא' שיראה מעלתו שהרבה דברו האחרונים בזה. ולא כמ"ש מעלתו שלא מצא בשום מקום אפילו באשה בריאה שנאבדה שיהי' חל בזה חר"ג. ולא כן הוא. דבזה פסק הנו"ב להדי' להחמיר שאין מועיל בכה"ג היתר לחר"ג. וטעם הב' שאני משיב קצת לקיים דברי שהבטחתי להבעל לעיין בדינו. אבל להלכה למעשה יתיישב מעלתו עם רבני קרעמענטשאק. אחרי שבעירם נתהוה המאורע. וכבר כתבו במכתב לאמר שאחר י"ב חודש משנאבדה יתירו לו. ולא ידעתי כונתם באיזה אופן אם בהסכם מאה רבנים כדין היתר כל נשתטית. או יקילו בזה כדעת הנו"ב סי' קמ"ז דא"צ כאן להיתר מאה רבנים רק שישליש הכתובה וגם הגט על אופן המבואר בנו"ב קמא סי' ג'. על כל פנים יתוועד גם מעלתו עמהם ואם יצטרכו בזה להסכם איזה גדול הדור. הלא לא אלמן ישראל. וישלחו לאיזה מקום אשר יבחרו ואני אין מגיד בזה דעתי להלכה. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה