אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

שופר · ב

א

הא דמברכין "לשמוע קול שופר" ולא "על התקיעה", כתב הרא"ש, משום דבעינן נמי שמיעה, דגם התוקע עצמו אם תקע לתוך בור ודות ולא שמע לא יצא.

אך הרמב"ם ריש הל' שופר כתב:

מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בר"ה שנא' יום תרועה יהי' לכם. משמע לכאורה מדבריו, דסבר דעיקר המצוה אינה אלא לשמוע גרידא ולא בעינן נמי תקיעה. אך זה אי אפשר לומר כן, דא"כ למה צריך התוקע לכווין להוציא השומעים, כדאיתא בגמ', הא לא בעינן כלל תקיעה, אלא שמיעה גרידא, והרי הם שומעים בעצמם וסגי בזה. וע"כ מוכח מזה, דכ"ע מודים דבעינן נמי תקיעה עם השמיעה, אלא דדרכו של הרמב"ם לבאר כל מצוה עפ"י לשון המקרא איך שנאמרה בתורה, וכאן לשון המצוה, ,יום תרועה יהי' לכם", עיקרה משמע שמיעה, דהיינו שיהי' יום תרועה, שישמעו התרועה. אבל מ"מ נכלל בזה גם חובת תקיעה.

וכן מה שכתב בפ"י משמטה ויובל ה"י:

מצות עשה לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל שנא' והעברת שופר תרועה, ג"כ נראה דנכלל בזה נמי שמיעה. וראיה לזה, דהרי כתב שם הרמב"ם:

אחד ר"ה וא' היובל לתקיעות ודין אחד להם, וא"כ, כמו דגבי ר"ה אם תקע לתוך בור ודות לא יצא, כמו"כ גבי יובל נמי לא יצא, משום דבעינן נמי שמיעה. אלא דכיון דלשון המצוה "והעברת שופר תרועה" עיקרה משמע העברת קול, דהיינו תקיעה, לפיכך כתב הרמב"ם דהוי מצות עשה לתקוע בשופר וכו', כלשון המקרא, אבל לעולם נכלל בזה ג"כ שמיעה. וגם אפשר דר"ה ויובל לומדים זמ"ז בגז"ש, להצריך תקיעה ושמיעה בשניהם, ומתורץ בזה קושית הרא"ם, הובא בלח"מ שם. יעו"ש.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה