עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
קריאת התורה · ד
הא דבשבת במנחה מקדימין קריאת התורה לפני התפלה, לכאורה קשה, הא תפלת המנחה הוי יותר תדיר מקריאת התורה, ותדיר קודם. ונראה, משום דקריאת התורה הוי יותר מקודש מתפלה, ותדיר ומקודש הוי בעיא דלא איפשטא בזבחים ד' צ"א איזה קודם, ואיזה שירצה יקדים, וע"כ במנחה ראו להקדים הקריאה קודם התפלה, משום דמצוה להסמיך התפלה להשקיעה, דמצוה להתפלל עם דמדומי חמה, כדאיתא בברכות ד' כ"ט. ואע"ג דלייטי עלה במערבא, כבר פי' הר"ח, הובא בהגהמי"י פ"ג מה' תפלה, דדוקא מאן דמאחר טפי, אבל קודם ביאת השמש מעט שפיר דמי ומצוה. אבל בשחרית הקדימו תפלת שחרית קודם הקריאה נמי מה"ט, כדי להתפלל עם הנץ החמה, וגם משום דתפלה זמנה קבוע עד ד' שעות לכתחילה, וע"כ ראוי להקדימה. עיין בברכות ד' כ"ח.
וכל זה בתפלת שחרית ובתפלת מנחה הוא דהוו שקולים ושווים עם הקריאה, דזה תדיר וזה מקודש. אבל לגבי תפלת מוסף, הקריאה קודמת עפ"י דין, דהוי תדיר ומקודש יותר מתפלת מוסף.
אך נראה, דביום שמחת תורה, במקומות שנוהגים שעושים קידוש לפני ההקפות ושותים ומשתכרים ומתבלבלים הרבה עד שקרוב הדבר שלא יוכלו לכוין בתפלה אפי' בברכה ראשונה ולא יצאו ידי תפלה, שמותר להקדים תפלת מוסף ולקרוא התורה אח"כ. דבכה"ג, אם יקדימו התדיר תתבטל המצוה השני' לגמרי ואם יקדימו השאינו תדיר יקיים שניהם, בזה לא אמרינן תדיר קודם. וכן כתב המג"א בסי' רפ"ו, דאם לא התפלל תפלת מוסף עד סמוך לערב, ואין שהות להתפלל שתיהן, מוסף ומנחה, יתפלל מוסף ולא מנחה, אף דמנחה הוי תדיר יותר ממוסף, משום דמנחה יש לה תשלומין בערבית, משא"כ במוסף, ובכה"ג לא אמרינן תדיר קודם.
וכן נראה, דבשבת במנחה, אם הוא סמוך לערב ואין שהות כדי לקרות התורה ולהתפלל, דיקרא בתורה ולא יתפלל, מה"ט, משום דתפלה יש לה תשלומין. אד עדיין צ"ע בזה, לפ"מ שכתב המהר"ם מלובלין, הובא במג"א סי' קמ"ג, דקריאה זו כיון דאינה אלא משום יושבי קרנות אינה כל כך חובה, א"כ אפשר דנדחית לגמרי מפני תפלת המנחה דהוי חובה גמורה. וצ"ע.
בתשו' הגרעק"א סי' כ"ד נסתפק, בקריאת המנחה של יוה"כ, אם חיובה מחמת קדושת יוה"כ, כמו במנחה בשבת, וע"כ גם אינו מתענה (חולה מסוכן) יכול לעלות לתורה:
או דחיובה אינה אלא משום התענית, אלא דבשאר תעניות קורין ויחל וביוה"כ קורין בפ' עריות, וא"כ אינו מתענה אינו יכול לעלות לתורה. ונשאר בצ"ע לדינא.
ולפלא, שהרי הדבר מבואר בראשונים. דבפ' במה מדליקין, בהא דקאמר הגמ' שם:
המפטיר בנביא בשבת אין צריך להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין נביא במנחה ביו"ט, וכתב ע"ז המרדכי שם:
מכאן משמע דצריך המפטיר לומר ביוה"כ במנחה גם ברכה אחרונה דהיינו על התורה ועל העבודה וכו' מידי דהוי אשבת במנחה, ובהגמ"ר שם בשם רבינו שמואל בר ברוך פליג ע"ז וכתב דאינו דומה לשבת דקריאת התורה והפטרה בשבת במנחה הוא משום קדושת שבת לכך אומרים על התורה וכו' ועל יום השבת וכו' אבל הקריאה והפטרה במנחה דיוה"כ אינו אלא משום תענית כבכל תענית. הרי לנו מחלוקת מפורשת של ראשונים בזה. והגר"א בביאורו סי' תרכ"ב הכריע כדעת רבינו שמואל בר ברוך והביא ראיה לדבריו, שהרי בשבת שחמורה מיוה"כ אין אנו מפטירין במנחה וביוה"כ מפטירין, וע"כ דהוא משום התענית. ולפ"ז נמצא לדינא, דאין לקרות לתורה מי שאינו מתענה.