עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ציצית · ב
מנחות ד' ל"ט: רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי חליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי גלימא דכולא תכלתא ורמי לי' תכלתא וגדילא מיגדיל אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא רבה בב"ח אמר יאי גלימא ויאי תכלתא במאי קמיפלגי רבה בב"ח סבר כתיב גדיל וכתיב פתיל או גדיל או פתיל ורב סבר לעולם פתיל בעינן וההיא גדילים למנינא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה פתיל עשה גדיל ופותליהו מתוכו. והקשו התוס', דל"ל פתיל, הא מציצית נפקא, כדדרשינן לקמן אין ציצית אלא ענף, וכה"א ויקחני בציצית ראשי:
ועוד, דבספרי דריש:
ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה גדילים ת"ל ציצית הא כיצד כדי שתהא גדיל יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדיל, הרי להדיא דבעינן גדיל ופתיל, וקשיא מהא ברייתא לרבה בב"ח, וקשה נמי לרב, דדריש לי' הכא מפתיל והתם דריש לי' מציצית. ועוד הקשו, דלמה קאמר הגמ' אליבא דרב דגדילים למנינא הוא דאתא, הא לרב לגופי' איצטריך, למימר דתרווייהו בעינן גדיל ופתיל.
ולענ"ד הי' נראה לומר פירוש אחר בזו הסוגיא, אליבא דהרמב"ם שסובר דעיקר מצות תכלת היא דוקא בכריכה על הענף. דבאמת הכל מודים דלענין לבן לעולם בעינן תרוייהו גדיל ופתיל, כדנפקא לן לקמן מציצית אין ציצית אלא ענף וכתיב גדילים, וכדתניא בברייתא דספרי הנ"ל. וכל פלוגתתן אינו אלא לענין תכלת, דההוא גברא דרמי לי' תכלתא וגדילא מיגדל היינו שהתכלת שלו הי' כולו גדיל ולא הי' בה ענף כלל, אבל בלבן הי' בהם ענף, ופליגי בתכלת, כיון דכל מצותה בכריכה, אי בעינן בה נמי ענף, דרבה בב"ח סבר כתיב גדיל וכתיב פתיל תכלת או גדיל או פתיל, היינו אם ירצה יעשה נמי פתיל או לא יעשה פתיל כלל, דגדילים אשמעינן דלא בעינן בתכלת פתיל, דגדילים קאי נמי אתכלת ופתיל אשמעינן דאם עשה בתכלת ענף דכשר, דהו"א כיון דעיקר מצות תכלת היא בכריכה, דבעינן דוקא שיהא כל התכלת כרוך על הלבן ולא יהא בה ענף כלל:
ורב סבר לעולם פתיל בעינן. והשתא קשה לרב, גדילים דקאי נמי אתכלת ל"ל. דליכא למימר דלגופי' איצטריך, לאשמעינן דבעינן בתכלת גדיל, דזה נפקא לן מקרא דונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, דהתכלת יהא כרוך על ציצית הכנף. וע"כ מתרץ הגמ' דגדילים למנינא הוא דאתא, גדיל שנים גדילים ארבעה, דקאי נמי אתכלת. והא דמשמע מהרמב"ם והפוסקים דלא בעינן בתכלת ענף, משום דפסקינן הלכתא בזה כרבה בב"ח.