עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ציצית · א
רמב"ם פ"א מה' ציצית ה"ו:
כיצד עושין את הציצית וכו' ויהי' א' משמונה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים. והשיג הראב"ד:
טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבן. עכ"ל. וטעמו של הרמב"ם כתב בתשובה לחכמי לוניל, מדכתיב "פתיל תכלת", פתיל משמע חד.
ונראה דגם הראב"ד מודה בזה דפתיל משמע חד, אלא דהרמב"ם והראב"ד לשיטתם אזלי.
דהנה דעת הרמב"ם מבואר שם דסבר דעיקר מצות תכלת היא דוקא בכריכה על הענף של חוטי לבן, כדכתיב:
"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", וזהו כל מצותה לכרוך התכלת על הציצית:
וע"כ כתב שם הרמב"ם דלא יתכן דינא דהלבן אינו מעכב התכלת אלא כשכרך התכלת על הלבן ואח"כ נפסק הלבן, אבל אם בתחילה לא עשה אלא תכלת לחודא, פסול, דאין כאן כריכה על הלבן, וכמו שביאר הכ"מ:
ומפני זה כתב נמי הרמב"ם בהל' ז' שם, דכל הכריכות של החוליות עושין מהתכלת לחודא חוץ מכריכה ראשונה, משום דבעינן סמוך לכנף מינה, וכריכה אחרונה, משום מעלין בקודש ולא מורידין, וכמו שכתב בתשובה לחכמי לוניל. וא"כ, מדכתבה התורה "פתיל תכלת" דמשמע חד, ע"כ הכוונה חוט של כריכה א' משמונה הכפולים, דהיינו חצי חוט שלם, כיון דעיקר הצורך להתכלת אינו אלא מפני הכריכה.
אבל הראב"ד לשיטתי', שהשיג שם על הרמב"ם, שכתב דכל הכריכות עושין מהתכלת וז"ל:
זה הסדר אין לו שורש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול וכו'. ומסקנתו דרוב הכריכות עושין מהלבן ולא מהתכלת. הרי משמע דפליג בזה על הרמב"ם וסבר דמצות תכלת אינה תלויה כלל בכריכה, ומה דכתיב "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" ביאר הראב"ד בהשגתו בפ"ב ה"ח דהכוונה היא דלעולם התכלת יבוא על ציצית הכנף, כלומר שיהא התכלת אחרון בו, דמצוה להקדים לבן לתכלת ולשיטתו דלא בעינן כריכה בתכלת, מדכתבה התורה "פתיל תכלת" דמשמע חד, סתמא משמע דהיינו חוט שלם א' מארבעה החוטין השלמים.