עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ספר תורה · ג
מגילה ד' ח': וספרים נכתבים בכל לשון ורמינהו מקרא שכתבו תרגום וכו' אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורית לא קשיא הא רבנן הא רשב"ג אי רשב"ג הא איכא יונית אלא לא קשיא כאן במגילה כאן בספרים רב אשי אמר בשאר ספרים ור"י היא.
הנה, דעת הרמב"ם דאין חילוק בין ספרים לס"ת, ובכולם הלכה כרשב"ג דכשר יונית, כמו שפסק בפ"א מתפילין הי"ט, וגם במגילה כשר יונית, כמו שפסק בפ"ב ממגילה ה"ג. ולפ"ז גם בכתוב יונית מטמא הידים. ולפ"ז יש לתמוה על מה שפסק הרמב"ם בפ"ט מאבות הטומאות ה"ז דאינו מטמא הידים עד שיהיו כתובים אשורית, וקשה, הא לדידי' איכא גם יונית שכשר לכתוב הספרים ולמה לא יטמא הידים.
ואפשר, דכיון דטעמא דכשר לכתוב יונית הוא משום דדריש בגמ' יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם, ופרש"י:
יפיותו של יפת הוא לשון יון לשונו יפה מכל בני יפת, ועכשיו כיון שנשקע לשון יוני מן העולם ונשתבש ואבד, כמו שכתב הרמב"ם שם בהל' תפילין, הרי הוא פסול השתא עפ"י דין לכתוב בו, דכיון שנשתבש שוב אין לשונו יפה ואין כאן יפיותו של יפת והתורה לא התירה לכתוב אלא דוקא יפיותו של יפת, וע"כ אפי' בדיעבד אם כתבו בו ספרים אינם מטמאים הידים.