עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
סוכה · ה
סוכה ד' ז': סוכה שיש לה ב' דפנות כהלכתן עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן סוכה העשויה כמבוי עושה לו פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן א"ר וצריכא נמי צורת הפתח.
דעת מקצת הראשונים, דדוקא בשתים כהלכתן, דסגי לי' בטפח שוחק, הוא דבעינן צורת הפתח:
אבל בסוכה העשויה כמבוי, כיון דבעינן בה פס ד', דופן גמור הוא ותו לא בעינן בה צורת הפתח. אך דעת הרמב"ם בפ"ד מה' סוכה, דגם בסוכה העשויה כמבוי ג"כ בעינן צורת הפתח. וכן כתב המ"מ בשם הגאונים. והרא"ש דקדק דגם הרי"ף סובר כן, מהא דהשמיט הא דאמר רבה וכן לשבת מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, וע"כ היינו טעמא משום דפסק כלישנא דרבא דצריכה נמי צורת הפתח, וע"כ תו לא צריך בשבת לטעמא דמגו דהוי דופן לסוכה וכו', דבלא"ה מועיל זה לענין שבת, כיון דאיכא ג' מחיצות מעלייתא ע"י הצורת הפתח. וטעם זה צריכין נמי לומר על הרמב"ם, שגם הוא השמיט הך מימרא דרבה מגו דהוי דופן לענין סוכה וכו'. ונראה בדעת הרמב"ם, דהא דבעינן בסוכה צורת הפתח הוי מדאורייתא, דאם נימא דאינו אלא מדרבנן, אכתי תקשה למה השמיט מימרא דרבה, דאכתי נפ"מ לענין דאורייתא, אם עשה סוכה הנ"ל בלי צורת הפתח והוציא בשבת מרשות הרבים לתוכה, דיתחייב משום הוצאה בשבת מרשות לרשות קרבן וסקילה, משום מגו דהוי דופן לסוכה מדאורייתא הוי נמי דופן לשבת והוי רשות היחיד גמור. וע"כ מוכח מזה, דהא דבעינן בסוכה צורת הפתח הוי מדאורייתא. ומסתמא גם דעת הרי"ף כן. ומהשתא באמת צריך ביאור, מאין נלמד זה הדין, דצריך צורת הפתח בסוכה, הרי בההלכתא לא נאמר אלא דסגי בטפח שוחק.
ונראה, לפי הנתבאר לעיל, דבסוכה, לבד דינא דדפנות הנאמר בסוכה, הנלמד מקרא דבסוכת וכו', איכא בה נמי דינא דרשות היחיד, שצריך שתהי' רשות היחיד בפ"ע כמו בית דירה, דבעינן תשבו כעין תדורו, שתהי' ראויה לדירה, - וע"כ, אף דלענין דינא דדפנות אתי הלכתא וגרעה לדופן שלישית ואוקמה אטפח, כל זה לענין דינא דדפנות, אבל מ"מ בעינן בה נמי צורת הפתח להשלים דינא דרשות היחיד ולעשותה מחיצה גמורה כדין רשות היחיד דבעינן בה היקף ג' מחיצות. וע"כ סברי הרי"ף והגאונים, דגם בסוכה העשויה כמבוי בעינן בה צורת הפתח, כדי להשלים בה דינא דרשות היחיד, אף שיש בה ג' מחיצות גמורות, מ"מ כיון שהיא מפולשת הרי אין לה דין רשות היחיד עד שיבטל הפילוש ע"י צורת הפתח.
ולפ"ז יוצא לנו נפ"מ לדינא, לענין עצי אשרה, לפ"מ שכתב הרמב"ם, בפי"ז מה' שבת הי"ב, דקורה של אשרה פסולה משום דרוחב הקורה צריכה שיעור ועצי אשרה כתותי מיכתת שיעוריה ולחי של אשרה כשרה משום דאין לרוחב הלחי ועוביה שיעור ואף דגם לחי יש לו שיעור בגובה, דאין מחיצה פחותה מעשרה גובה, וכמו שהשיג הראב"ד, - כבר ביאר מרן הגר"ח הלוי מבריסק ז"ל בחיבורו, דהא דמחיצות צריך עשרה גובה אין זה דין בגוף המחיצות, אלא בהמקום, דהמקום עד גובה עשרה צריך להיות מוקף מחיצות, אבל גוף המחיצות אין להם שיעור בגובה, וע"כ לא שייך בזה כתותי מיכתת שיעוריה. אך כל זה לענין דינא דרשויות, אבל לענין סוכה הרי ודאי דבעינן חפצא של דפנות, ושיעורא דעשרה הוא בגוף המחיצות. ונמצא לענין סוכה חלוק בזה דפנות הסוכה מצורת הפתח של סוכה. דדפנות הסוכה אם הם מעצי אשרה פסולות, כיון דשיעורא דעשרה הוא בגוף הדפנות אמרינן כתותי מיכתת שיעוריה:
משא"כ לענין צורת הפתח של סוכה, דנתבאר דאינו משום דינא דדפנות אלא משום דינא דרשויות, להשלים דינא דרשות היחיד בסוכה, שפיר כשר הוא גם מעצי אשרה, דשיעורא דעשרה בזה אינו בגוף הצורת הפתח, אלא בהמקום, רשות הסוכה.
ולפ"ד נמצא דבסוכה העשויה כמבוי, גם אם יש לה ג' דפנות גמורות, ג"כ בעינן בה צורת הפתח כדי להשלים בה דינא דרשות היחיד. אך הר"ן כתב לדעת הרמב"ם, דדוקא כשאין לה דופן שלישית גמורה, אלא פס ד' ומשהו, שהכשירוה ע"י לבוד, בזה הוא דהצריך הרמב"ם צורת הפתח, משא"כ אם יש לה ג' דפנות גמורות, אז לא צריך בה צורת הפתח. ומזה סתירה לדבריו הנ"ל.
אך באמת דכל דברינו הנ"ל אינו אלא להסוברים דג' מחיצות הוי רשות היחיד לענין שבת, וזוהי שיטת כל הראשונים, אבל להרמב"ם הרי דעתו בפי"ד מה' שבת דד' מחיצות בעינן לשוויא רשה"י דאורייתא, וא"כ לדידי' א"א כלל לומר דהא דבעינן צורת הפתח בסוכה הוא כדי להשלים דינא דרשוה"י, דהא אכתי אין כאן אלא ג' מחיצות, וע"כ דהוא משום דין דופן בסוכה.
אמנם גם בעיקר דברינו הנ"ל עדיין יש להקשות, דלפ"ד, דצורת הפתח בסוכה הוא כדי לעשותה רשוה"י, א"כ בסוכה העשוי' כמבוי אין זה אלא בסוכה גדולה, דהפרוץ מרובה על העומד, אבל בסוכה קטנה הרי בלא"ה הוי רשוה"י, דהא העומד מרובה על הפרוץ, וא"כ אכתי קשה, בסוכה קטנה העשוי' כמבוי למה צריך צורת הפתח, וע"כ צ"ל דהוא משום דין דופן סוכה. ובמאירי מצאתי דהוא מדרבנן וכן כתב הב"ח.