עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
נשיאת כפים · ו
בירושלמי פ"ד דברכות איתא, שאין נשיאת כפים אלא ביום, משום דאיתקש ברכה לשירות, מה שירות אינו אלא ביום אף ברכה אינו אלא ביום. והביאו הרא"ש והר"ן שילהי יומא. וב"הגהות מיימון" פ"ג מה' תפלה האריך בזה. וכן פסק הרמ"א בסי' תרכ"ג. וכן היא מסקנת האחרונים [דלא כהמהרי"ל, הביאו הד"מ שם]. וכתב הפמ"ג, דאפי' בין השמשות ג"כ אין נ"כ, דאיתקש לשירות ובשירות בעינן דוקא יום ברור. ובמ"ב שם בשעה"צ העיר בזה, דהנה ידוע שיש תרי בין השמשות, אחד ביה"ש דר' יהודה וא' ביה"ש דר' יוסי, ונהי דאנו מחמירין לנהוג כר' יהודה לענין שבת וכמה דברים, היינו לחומרא, אבל בזה, שיש בלא"ה דעת ר"ת וסייעתו דעד לערך חצי שעה קודם צאת הכוכבים אנו חושבין אותו ליום, אפשר שיש להקל בזה לענין נשיאת כפים דנחשבהו ליום. וצ"ע.
ולענ"ד נראה, דאם יצויר באופן שנדע בודאי ששוב לא נשאר עד הלילה כ"א זמן מועט שאין בו שהות כדי לגמור כל הברכת כהנים, הרי ברור שאסור להתחיל בברכת כהנים, משום שעובר על בל תגרע דהרי יחסר קצת מברכת כהנים, וכדאיתא בר"ה ד' כ"ח לענין בל תוסיף, וה"ה לענין בל תגרע. וא"כ, בין השמשות דהספק הוא על כל רגע ורגע בפ"ע אם הוא יום או לילה, הרי אפשר דרגע זו היא יום ורגע השני' תהי' לילה, וא"כ אסור להתחיל בברכת כהנים משום חשש לאו דבל תגרע, דשמא עכשיו אכתי יום הוא ותיכף אח"כ יהי' לילה ולא יספיק לגמור כל ברכת כהנים ונמצא דעובר על בל תגרע.
אך אכתי יש לדון בזה. דהנה בזבחים ד' פ' תנן:
הניתנין במתן ד' שנתערבו בניתנין במתן א' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ר' יהושע אומר ינתנו במתן א' א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר' יהושע ה"ה עובר על בל תוסיף א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו א"ל ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד א"ר יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית בידך מעשה. והקשה הטו"א בר"ה ד' כ"ח, להאי טעמא בתרא, דטעמא דר"י דאף דבאמת איכא בל תגרע או בל תוסיף מ"מ שב ואל תעשה עדיף ויתן במתן א', וקשה, דאם באמת איכא לאו דבל תגרע א"כ לא יזרוק כלל ולא יצטרך לעבור על לאו דבל תגרע. והנה, מדברי התוס' בר"ה שם משמע, דטעמא בתרא אינו טעם בפ"ע, אלא הוא תוספת ביאור, דאפי' אם נימא דאיכא בל תגרע או בל תוסיף מ"מ שוא"ת עדיף ויתן במתן א', ואם הי' באמת כן אז הי' קשה כנ"ל דלא יזרוק כלל, אבל האמת אינו כן, דליכא בזה לא בל תוסיף ולא בל תגרע, כנ"ל, משום דלא נאמר בל תוסיף ובל תגרע אלא כשהוא בעצמו. אך בירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג הובא שם המשא ומתן שבין ר"א ור' יהושע בגירסא אחרת, ולא נזכר שם כלום הטעם הראשון דלא נאמר בל תגרע ובל תוסיף אלא כשהוא בעצמו, רק הטעם השני דשוא"ת עדיף, והלכך יתן במתן א'. משמע מזה דבאמת איכא בזה בל תגרע. וכן תניא להדיא בספרי פ' ראה:
לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו מכאן אמרו הניתנין במתנה א' שנתערבו בניתנין במתן ד' ינתנו במתן א'. הרי להדיא דבאמת איכא בזה בל תוסיף ובל תגרע אלא דשוא"ת עדיף. וא"כ שוב יקשה הקושיא הנ"ל דלא יזרוק כלל ולא יעבור על בל תגרע.
והי' נראה להכריח מזה, דהלאו דבל תגרע אינו עובר על התחלת המצוה, אלא על הגירעון דלאח"כ, וע"כ כאן בשעת התחלת הזריקה כיון דאכתי ליכא בל תגרע שרי להתחיל בזריקה, ולאחר שהתחיל בזריקה הרי שוב הוי אנוס על הגרעון, דהרי אין יכול לבטל למפרע הזריקה שכבר זרק וגם אי אפשר לו לגמור כל הזריקה מפני בל תוסיף של דמים השניים, וע"כ שוא"ת עדיף לעבור על בל תגרע בלי מעשה. ולפ"ז, בנ"ד, בנ"כ בין השמשות, נמי נראה דשרי להתחיל בברכת כהנים, ואם אח"כ לא יוכל לגמור אז יש לו דין אונס ע"ז ופטור מבל תגרע. ומ"מ לדינא אכתי צ"ע בזה.