עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
נשיאת כפים · ה
בס' "בית הלוי" להגרי"ד מבריסק ז"ל כתב, שבברכת כהנים אין אחד מוציא חברו, ולא אמרינן שומע כעונה, משום דבעינן ברכת כהנים בקול רם. וראיתי בס' "חזון איש" שהקשה ע"ז, דכיון שדין שומע כעונה לאו דהוא יוצא בהשמיעה גרידא, משום דהשמיעה נחשבת כאחד ממיני הדיבור, אלא דגם הדיבור של המשמיע מתייחס אל השומע, וראי' לזה מדיוצאין בשמיעת קריאת המגילה, ואם הא דיוצא הוא משום השמיעה גרידא, א"כ הוי אצל השומע קריאה על פה ולא מתוך המגילה ולא יצא, אלא ע"כ דהדיבור של המשמיע מתייחס אל השומע, והוי כאילו השומע מדבר בקול רם.
ולענ"ד נראה דדברי ה"בית הלוי" נכונים. משום דהא דבעינן בברכת כהנים קול רם, לאו דהוא תנאי בהדיבור שיהא בקו"ר, אלא עיקר הדין דבעינן שיהא כל הקהל שומעים את דיבורו, וזהו דדרשינן בסוטה ד' ל"ח: אמור להם כאדם שאומר לחבירו, ובספרי מפורש כן להדיא:
אמור להם שיהיו כולם שומעים, ובטור סי' קכ"ח משמע דדרשת הספרי עם דרשת הגמ' הוי הכל דבר א', יעו"ש, וכן הוא במרדכי פ"ג דמגילה סי' תתט"ז. וא"כ, נהי דמתיחס הדיבור אל השומע והוי כמדבר בקו"ר, מ"מ הרי אינם שומעים את דיבורו של השומע, ולזה לא מהני כאן שומע כעונה. וזהו כונת ה,בית הלוי" והוא דבר ברור.
ובזה יבואר מש"כ הרמב"ם בפי"ד מה' תפלה הי"ב וז"ל:
אין הכהנים רשאין להוסיף ברכה כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וגו' לא בקו"ר ולא בלחש שנא' לא תוסיפו על הדבר, עכ"ל, והמ"ב בסי' קכ"ח סי' כ"ז בבה"ל שם הקשה, דלמה עובר בבל תוסיף כשהוסיף ברכה בלחש, הא ודאי דאינו עובר אלא כשעשה עם כל התנאים המעכבים בנ"כ, והרי בעינן בקו"ר מן התורה, ומסתמא זה מעכב ככל שאר הדברים דבעינן בנ"כ שמעכבים, כמו שכתבו הפוסקים. ולפי הנ"ל ניחא שפיר, דנהי דכל הדברים שנאמרו בנ"כ הם מעכבים, היינו דוקא דברים שהם תנאים בגוף הנ"כ, כגון עמידה לשון הקודש, נשיאת כפים. אבל קו"ר הרי נתבאר דאינו תנאי בגוף הדיבור, אלא דבעינן שיהיו כל הקהל שומעים, ואין זה אלא מצוה לכתחילה, אבל אינו מעכב בדיעבד. וראי' לזה, דהא ביהכ"נ שכולה כהנים כולם עולים לדוכן ומברכים לאחיהם שבצפון ושבדרום, אף שאין שום איש ששומע להם, הרי להדיא דזה אינו מעכב. וע"כ שפיר כתב הרמב"ם דגם בלחש עוברים בבל תוסיף אם מוסיף ברכה.