אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) ניסוך המים › ג

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ניסוך המים · ג

ב

שם: מערבו של מים מזרחו של יין עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא. בפשוטו משמע, דעירה של מים לתוך של יין קאי אספלים. אך הרמב"ם בפ"י מתמידין ומוספין ה"ז כתב:

ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי א' יצא. עכ"ל. וה"מנחת חינוך" במצוה ש"כ הקשה ע"ז, דאמאי יצא ידי ניסוך היין והמים אם עירב שניהם ביחד ונסכן. דודאי ידי ניסוך היין לא יצא, דהיין הו"ל מזוג במים, ומבואר בב"ב ד' צ"ז דיין מזוג פסול לגבי המזבח, ובספרי דריש לה מקרא:

וגם ידי ניסוך המים אמאי יצא, הא אם היין חזק, דדרי על חד תלת מים, א"כ במחצה על מחצה ודאי דנקרא לין גמור, ונמצא דאין כאן מים כלל, דנעשה הכל יין גמור גם חלק המים.

ולענ"ד נראה, דהא דיין מזוג פסול לגבי מזבח, לדעת הרמב"ם היינו מטעם דהמים מבטלין את היין. דכיון דדריש בספרי:

ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך, דבעינן דוקא חי, וחלק המים המזוגים אינם מצטרפים להכשר נסכים, א"כ ממילא דהמים מבטלין את היין. א"כ כל זה דוקא כשנתערבו במים של חול, אבל כאן כשנתערבו נסכי היין בנסכי המים, דגם המים הוו קדשי מזבח והוו עולין, הרי קיימ"ל דעולין אין מבטלין זה את זה, וע"כ שפיר יצא ידי ניסוך היין.

ועוד נראה, דהנה בב"ב שם תניא:

יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע בכולן אם הביא מהם נסכים פסול. והל"מ בפ"ו מאיסורי מזבח הי"ט תמה על מה שהרמב"ם השמיט כל אותה ברייתא ולא הזכיר מכל אלה הדברים אלא יין מגולה בלבד. ולענ"ד נראה, דיין שריחו רע, וכן יין קוסס, דהיינו טעמי' חמרא וריחי' חלא, שפסולו ג"כ משום ריחו, שאין לו ריח יין, כבר נכלל זה במה שכתב הרמב"ם שם בהל"י:

הדלה גפן ע"ג תאנה יינה פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו ה"ה אומר זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו, עכ"ל, הרי דכל שנשתנה ריחו פסול לנסכים, א"כ גם יין שריחו רע ויין קוסס בכלל זה, דכל אלה נשתנה ריחם. ועוד, שבפכ"ט מה' שבת הי"ד כתב להדיא, דיין שריחו רע פסול לנסכים. הרי שלא השמיט הרמב"ם דין זה כלל. אך מה שהשמיט יין מזוג ויין של שמרים דהוי נמי מזוג, נראה דהוא מפרש, דהא דמזוג פסול אין פירושו שפסול לגמרי, אלא ר"ל דחלק המים המזוגים אינו כשר לנסכים, וכדדריש בספרי הנ"ל:

חי אתה מנסך ולא המזוג, דהמזיגה אינה מצטרפת להכשר הנסכים, אבל ודאי דהיין עצמו כשר לנסכים, ואם ירבה בשיעורו עד שבחלק היין לבד יהי' כדי שיעור ניסוך, דיהיו כשרים לנסכים, ולא איכפת לן מה שמעורב עם מים. וע"כ השמיט הרמב"ם דין זה, כיון דגם יין מזוג כשר לנסכים. וחלק המים המזוגים דאינו מצטרף, לא הי' צריך להזכירו, דהרי ממילא מובן, מדלא כתב שכשר, דאינו מצטרף, דבעינן יין עצמו לנסכים ולא משקים אחרים.

ומה שהקשה המנ"ח דאמאי יצא ידי ניסוך המים הא כל דדרי על חד תלת מים המים עצמם נעשו יין גמור ואין להם דין מים, - לענ"ד נראה, דאין זה אלא מדרבנן, לענין ברכה וקידוש וברכה על הכוס, אבל מדאורייתא לא מצינו לשום דין מן הדינים שיהא על המים המזוגים בתוך היין דין יין. דהרי לענין נזיר כתב הרמב"ם בפ"ה מנזירות ה"ד:

דבר המותר אין מצטרף לדבר האסור בנזיר כיצד יין שנתערב בדבש אע"פ שטעם הכל טעם יין ושתה מן התערובת אינו לוקה עד שיהא מהיין לבד בהתערובת כזית בכדי אכילת פרס, הרי להדיא דהדבש המזוג בתוך היין אינו נעשה יין מדאורייתא לענין איסורי נזיר, אף שלענין ברכה נעשה כיין גמור, כדאיתא בירושלמי פ' ערבי פסחים, דיין קונדיטון, דהיינו שיש בו שליש דבש ושליש פלפלין, כשר לד' כוסות, וכן פסק בשו"ע לענין ברכה בסי' ר"ב ולענין קידוש בסי' רע"ב.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה