אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ניסוך המים

שמחת בית השואבה

א

סוכה ד' מ"ח: ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגים הי' ממלא מן השילוח וכו' שני ספלים של כסף היו שם. והקשו בתוס':

תימה דתנן במנחות ב' שולחנות היו באולם א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין וא"כ הכא שהיו ממלאים בצלוחית של זהב איך היו מנסכין בספלים של כסף וי"ל דספלים היו קבועים בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח. עכ"ל. לכאורה קשה הא המזבח צריך להיות מרובע, וכל מזבח שאין לו ריבוע פסול, כדתניא לקמן, וא"כ איך קבעו את הספלים בסיד אל המזבח, הא מבטלין עי"ז את ריבועו של המזבח, דע"י קביעות הספלים אל המזבח נשתנית צורת ריבועו של המזבח. וצ"ל בדעת התוס', דאותם הספלים עצמם הם בכלל צורת בנין המזבח ובכלל "הכל בכתב מיד ה'", וממילא דלא שייך בזה ביטול צורת ריבועו, דזהו צורתו של המזבח. אך מהרמב"ם פ"י מתמידין ומוספין ה"ז משמע, דאותם הספלים לא היו מחוברין כלל למזבח, אלא היו כלים תלושים שהיו מונחין שם על המזבח ומוכנים כדי לשפוך בהם על המזבח כנגד היסוד, ומשמע דבשעת השפיכה הי' אוחז הספל בידו, כאשר אבאר לקמן דעת הרמב"ם. וא"כ ישאר עליו קושית התוס', איך היו מורידין המים מקדושתן לנסך בתוך ספלים של כסף. וצ"ל, דכיון דהספלים היו מנוקבין ולא היו מקבלין כלל בתוכם את הנסכים, ולא היו משמשין רק בדרך העברה להעביר בתוכם את הנסכים, א"כ לא שייך בזה הורדה, כיון דלא קבלו בהם כלל את הנסכים.

ב

שם: ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין. רש"י פי', דנקבי הספלים לא היו עומדין כנגד נקבי השיתין של מזבח אלא חוץ למקום נקבי השיתין היו עומדין והיו הנסכים יורדין מהספלים על גג המזבח ומשם מתגלגלין לנקבי השיתין. ובתוס' הקשו עליו וז"ל:

וזו תימה גדולה מנין לו כל אותו הענין שמחוטם של הספלים מקלח על גג המזבח ומשם לנקב המזבח ומשם לשיתין דלמא הוא דמנקב הספלים יורדין לשיתין כמין ב' נקבי החוטם. עכ"ל. ולענ"ד נראה בדעת רש"י, דסבר, דכיון דעבודת נסכים צריך מזבח, וע"כ, אם היו נקבי הספלים עומדים מכוונים נגד נקבי השיתין והשיתין מחוללין עד התהום, א"כ נמצא דאינו מנסך ע"ג המזבח אלא על אויר השיתין ואויר השיתין אין לו דין מזבח, ואין כאן ניסוך ע"ג המזבח. וע"כ הוכרח רש"י לפרש, דנקבי הספלים היו מגיעין לגג המזבח כדי שיהא הנסוך ע"ג המזבח.

הנה, מדברי רש"י ותוס' משמע, דהי מנסך למעלה בקרן המזבח שבו היו קבועין הספלים, ומשם יורדין לשיתין דרך הנקבים שבהקרן. אך הרמב"ם ברפ"ב ממעשה-הקרבנות כתב וז"ל:

ויתנסך היין על המזבח ואין נותנין אותו על האש אלא מגביה ידו ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין, עכ"ל, והשיג הראב"ד:

א"א זה שיבוש שלא הי' יוצק על היסוד אלא בספל של יין שהי' בקרן מערבית דרומית עם ספל של מים של ניסוך המים בחג. עכ"ל. והנה באמת שהרמב"ם בעצמו כתב כן גבי ניסוך המים בחג בפ"י מתמידין ומוספין ה"ז וז"ל:

ובקרן מערבית דרומית הי' מנסך למעלה מחצי המזבח והכל יורד לשיתין כמו שביארנו כיצד היו עושין וכו' עלה לכבש ופנה לשמאלו ונותן המים לתוך הספל שהי' שם וכו'. עכ"ל. ועיין בכ"מ שכתב, שהרמב"ם מחלק בין ניסוך היין לניסוך המים בחג. אך מלשון הרמב"ם שכתב גבי ניסוך המים:

"והכל יורד לשיתין כמו שביארנו", והיינו ברפ"ב ממעשה הקרבנות גבי ניסוך היין, משמע דדין אחד להם.

ונראה בדעת הרמב"ם, דסבר, דבקרן המזבח לא היו כלל נקבים שהיו מגיעין לשיתין, ונקבי השיתין לא היו אלא ביסוד המזבח גרידא, וכן בפ"ב מה' בית הבחירה, גבי צורת המזבח, לא הזכיר נקבי השיתין אלא גבי יסוד גרידא, ונמצא שמקום ניסוך היין והמים לא הי' אלא על היסוד המזבח. וממה שכתב הרמב"ם:

"אלא מגביה ידו ויוצק על היסוד", נראה מזה דהוא דין בנסכים שצריך להיות בדרך יציקה ממקום גבוה, וזהו לשון ניסוך שמנסך ממקום גבוה, כן קבלו חז"ל, ואולי יש ע"ז איזה דרשה. ומפני דין זה, שצריך בנסכים יציקה ממקום גבוה, לפיכך הי' מנסך למעלה מחצי המזבח והי' עולה על הסובב ומשם הי' מנסך על מקום היסוד. אך מפני שממרחק ממקום גובה קשה לכוון לשפוך נגד נקבי השיתין, ע"כ הי' מנסך לתוך הספלים מנוקבים שהי' אוחז בידו מכוון נגד נקבי השיתין שביסוד, ועי"ז הי' מכוון לשפוך לתוך נקבי השיתין.

ומעתה כל דברי הרמב"ם מדוקדקין היטב, כמבואר למעיין. וברפ"ב ממעשה הקרבנות כתב עיקר דינא דניסוך, שהוא על היסוד מקום השיתין ובדרך יציקה ממקום גבוה, זהו עיקר דינא דניסוך דאורייתא. ובהל' תמידין ומוספין ביאר את סדר הניסוך איך הי', שהי' מנסך למעלה מחצי המזבח בתוך הספלים על מקום השיתין כדי לקיים יציקה ממקום גבוה על היסוד. ונמצא שגם דעת הרמב"ם, שהי' מנסך לתוך הספלים.

והמקור לדברי הרמב"ם הנ"ל, שניסוך הוא דוקא ממקום גבוה, הוא מהמשנה דזבחים ד' ס"ג, דתנן שם, דנסכי היין והמים היו נעשין בקרן מערבית דרומית למעלה מחצי המזבח, ופרש"י הטעם, מפני ששם היו השיתין ואי אפשר לנסך על מקום אחר כ"א שם. וזה ניחא לדעת רש"י, דנקבי השיתין היו למעלה בהקרן. אבל לדעת הרמב"ם, דנקבי השיתין היו רק למטה בהיסוד, א"כ קשה, למה הי' מנסך למעלה מחצי המזבח. וע"כ דהוא מטעם הנ"ל, שצריך בנסכים דוקא שפיכה ממקום גבוה.

ג

שם: מערבו של מים מזרחו של יין עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא. בפשוטו משמע, דעירה של מים לתוך של יין קאי אספלים. אך הרמב"ם בפ"י מתמידין ומוספין ה"ז כתב:

ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי א' יצא. עכ"ל. וה"מנחת חינוך" במצוה ש"כ הקשה ע"ז, דאמאי יצא ידי ניסוך היין והמים אם עירב שניהם ביחד ונסכן. דודאי ידי ניסוך היין לא יצא, דהיין הו"ל מזוג במים, ומבואר בב"ב ד' צ"ז דיין מזוג פסול לגבי המזבח, ובספרי דריש לה מקרא:

וגם ידי ניסוך המים אמאי יצא, הא אם היין חזק, דדרי על חד תלת מים, א"כ במחצה על מחצה ודאי דנקרא לין גמור, ונמצא דאין כאן מים כלל, דנעשה הכל יין גמור גם חלק המים.

ולענ"ד נראה, דהא דיין מזוג פסול לגבי מזבח, לדעת הרמב"ם היינו מטעם דהמים מבטלין את היין. דכיון דדריש בספרי:

ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך, דבעינן דוקא חי, וחלק המים המזוגים אינם מצטרפים להכשר נסכים, א"כ ממילא דהמים מבטלין את היין. א"כ כל זה דוקא כשנתערבו במים של חול, אבל כאן כשנתערבו נסכי היין בנסכי המים, דגם המים הוו קדשי מזבח והוו עולין, הרי קיימ"ל דעולין אין מבטלין זה את זה, וע"כ שפיר יצא ידי ניסוך היין.

ועוד נראה, דהנה בב"ב שם תניא:

יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע בכולן אם הביא מהם נסכים פסול. והל"מ בפ"ו מאיסורי מזבח הי"ט תמה על מה שהרמב"ם השמיט כל אותה ברייתא ולא הזכיר מכל אלה הדברים אלא יין מגולה בלבד. ולענ"ד נראה, דיין שריחו רע, וכן יין קוסס, דהיינו טעמי' חמרא וריחי' חלא, שפסולו ג"כ משום ריחו, שאין לו ריח יין, כבר נכלל זה במה שכתב הרמב"ם שם בהל"י:

הדלה גפן ע"ג תאנה יינה פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו ה"ה אומר זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו, עכ"ל, הרי דכל שנשתנה ריחו פסול לנסכים, א"כ גם יין שריחו רע ויין קוסס בכלל זה, דכל אלה נשתנה ריחם. ועוד, שבפכ"ט מה' שבת הי"ד כתב להדיא, דיין שריחו רע פסול לנסכים. הרי שלא השמיט הרמב"ם דין זה כלל. אך מה שהשמיט יין מזוג ויין של שמרים דהוי נמי מזוג, נראה דהוא מפרש, דהא דמזוג פסול אין פירושו שפסול לגמרי, אלא ר"ל דחלק המים המזוגים אינו כשר לנסכים, וכדדריש בספרי הנ"ל:

חי אתה מנסך ולא המזוג, דהמזיגה אינה מצטרפת להכשר הנסכים, אבל ודאי דהיין עצמו כשר לנסכים, ואם ירבה בשיעורו עד שבחלק היין לבד יהי' כדי שיעור ניסוך, דיהיו כשרים לנסכים, ולא איכפת לן מה שמעורב עם מים. וע"כ השמיט הרמב"ם דין זה, כיון דגם יין מזוג כשר לנסכים. וחלק המים המזוגים דאינו מצטרף, לא הי' צריך להזכירו, דהרי ממילא מובן, מדלא כתב שכשר, דאינו מצטרף, דבעינן יין עצמו לנסכים ולא משקים אחרים.

ומה שהקשה המנ"ח דאמאי יצא ידי ניסוך המים הא כל דדרי על חד תלת מים המים עצמם נעשו יין גמור ואין להם דין מים, - לענ"ד נראה, דאין זה אלא מדרבנן, לענין ברכה וקידוש וברכה על הכוס, אבל מדאורייתא לא מצינו לשום דין מן הדינים שיהא על המים המזוגים בתוך היין דין יין. דהרי לענין נזיר כתב הרמב"ם בפ"ה מנזירות ה"ד:

דבר המותר אין מצטרף לדבר האסור בנזיר כיצד יין שנתערב בדבש אע"פ שטעם הכל טעם יין ושתה מן התערובת אינו לוקה עד שיהא מהיין לבד בהתערובת כזית בכדי אכילת פרס, הרי להדיא דהדבש המזוג בתוך היין אינו נעשה יין מדאורייתא לענין איסורי נזיר, אף שלענין ברכה נעשה כיין גמור, כדאיתא בירושלמי פ' ערבי פסחים, דיין קונדיטון, דהיינו שיש בו שליש דבש ושליש פלפלין, כשר לד' כוסות, וכן פסק בשו"ע לענין ברכה בסי' ר"ב ולענין קידוש בסי' רע"ב.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה