אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) מצות כתיבת ספר תורה › ג

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

מצות כתיבת ספר תורה · ג

ב

ה"תורת חיים" בסנהדרין שם כתב, דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לביהכ"נ לקרות בה בצבור ומקדישה לאו שפיר עביד, דכיון שמקדישה ה"ה של הקדש ולאו שלו היא ואינו יוצא בה יד"ח, דלאו בכתיבה לחוד תליא מילתא דיחיד שכתב ס"ת ואח"כ נאבדה פשיטא שצריך לכתוב לו ס"ת אחרת. והביא ראי' לזה מדברי הרמב"ם הנ"ל, שכתב, דאם הניחו לו אבותיו ונאבדה כשנעשה מלך צריך לכתוב ב' ס"ת.

ולפי הנ"ל אין מכאן שום ראי'. דהרי נתבאר דמשום דין מלך אינו יוצא בכתיבת ס"ת אלא א"כ תהי' לה שם "משנה תורה", והיינו ס"ת שני', וע"כ צריך שיהי' לו עוד ס"ת אחרת בשעת כתיבת ס"ת של מלך, וע"כ אם נאבדה כבר פשיטא שאינו יוצא בכתיבת הס"ת שכותב מטעם מלך, משום דאין לה שם "משנה תורה", אבל לעולם אימא לך דאם בשעת כתיבת הס"ת הי' לו ס"ת אחרת ואח"כ נאבדה שפיר יוצא בזה ואינו מחויב לכתוב ס"ת אחרת, דעיקר תלוי בשעת כתיבה. ועוד, דאפי' אם נימא דאם נאבדה אחר הכתיבה ג"כ אינו יוצא ומחויב לכתוב ס"ת אחרת, זהו דוקא גבי מלך, דכתיב:

"והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו", וע"כ אינו יוצא בכתיבה גרידא אלא צריך שלעולם תהי' לו הס"ת, ובעינן נמי שלעולם תהי' לה שם "משנה תורה", וע"כ צריך שתהי' לו לעולם ס"ת אחרת כדי שיהי' להס"ת שכתב שם "משנה תורה", אבל בס"ת של הדיוט אפשר דעיקר המצוה תליא בכתיבה לחודא, ואם נאבדה אח"כ שפיר כבר יצא יד"ח ואינו מחויב לכתוב ס"ת אחרת. וכן ראיתי בפי"ת ביו"ד סי' ר"ע, שהביא קצת פוסקים דפליגי אתו"ח הנ"ל וסברי דאם נאבדה אח"כ אינו מחויב לכתוב אחרת, דעיקרה תליא בכתיבה.

ולענ"ד נראה שהדין עם התו"ח. שהרי דעת רש"י במנחות ד' ל' דאם קנה ס"ת ג"כ יוצא בזה המצוה של כתיבת ס"ת, וכן פסקו הט"ז והגר"א ביו"ד סי' ר"ע, דלא כהרמ"א שם, וא"כ מוכח מזה דעיקר המצוה היינו שיהי' לו ס"ת כדי ללמוד בה, כדכתיב:

"כתבו לכם את השירה ולמדה את בנ"י שימה בפיהם", וע"כ גם ע"י קנין יוצאין ידי המצוה, דאם נימא דאין צריך שיהי' לו ס"ת ואם נאבדה הס"ת לא איכפת לן, דעיקרה תליא במעשה הכתיבה, א"כ מה שייך בזה לצאת המצוה ע"י קנין, הא אין כאן מעשה הכתיבה. וע"כ מוכח מזה דעיקר המצוה היינו שיהי' לו ס"ת, וא"כ אם נאבדה או הקדישה מחויב לכתוב ס"ת אחרת.

אך לפ"ז צ"ע, במה שפסק הטור באו"ח סי' קנ"ג, וכן דעת הרא"ש והמרדכי בשם ראבי"ה, דהא דאסור למכור ס"ת היינו דוקא ס"ת של רבים, אבל ס"ת של יחיד מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה, וכן פסק בשו"ע שם דעה זו, וקשה, כיון דהמצות עשה של ס"ת היינו שיהי' לו ס"ת, א"כ איך מותר למוכרה ולבטל עשה בידים.

אך מהב"ח ביו"ד סי' ר"ע משמע דמפרש, דהא דמותר למכור ס"ת מיירי שאין צריך לס"ת זו, שיש לו אחרת, א"נ שמוכר הישן כדי לקנות חדש.

שוב ראיתי בפ"ת ביו"ד סי' רפ"ב, שהביא בשם ס' "יד הקטנה", דהא דמותר היחיד למכור ס"ת מיירי דוקא שקנה הס"ת, אבל אם כתבה למען קיים המ"ע של "כתבו" ודאי אסור למכרה. וחילוק זה היינו ע"כ אליבא דהרמ"א, שסובר דבקנה ס"ת אינו מקיים המ"ע של "כתבו", אבל לפי דעת הפוסקים הנ"ל דגם בקנה מקיים המצוה, שוב קשה למה מותר למכור הס"ת. ומהתימה על הפוסקים שסתמו דבריהם ולא הזכירו החילוקים הנ"ל של הב"ח.

גם ראיתי בב"י באו"ח שם, שהביא דברי הגמ"י בשם ה"ר משולם ז"ל, שכתב וז"ל: "וכן הדין בס"ת שעשה היחיד לצורכו קודם שהקדישו לקרות בו רבים שיכול למוכרו". עכ"ל. הנה מדכתב לישנא בס"ת שעשה היחיד "לצורכו", משמע דמיירי דאין לו ס"ת אחרת, ואפ"ה מותר למוכרו. וצ"ע.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה