עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
מחניך קדוש · ב
בשבת ד' מ' מבואר, דמותר לומר ד"ת בבית המרחץ ובביה"כ לאפרושי מאיסורא אפי' בלשון הוראה.
ויש לעיין בזה, אי ההיתר הוא משום דלאפרושי מאיסורא לא מיקרי לימוד התורה ואין בזה משום מחניך קדוש, או דגם זה מיקרי לימוד התורה, אלא דככה קבלו חז"ל דמשום אפרושי מאיסורא הותר האיסור דמחניך קדוש. ונפ"מ בזה לענין אי ספק לו אם חבירו רוצה לעשות איסור אי מותר להורות לו שלא יעשה, דאם ההיתר הוא משום דלצורך אפרושי מאיסורא הותר האיסור דמחניך קדוש, בכה"ג, דהוי ספק לו אם יש כאן צורך אפרושי מאיסורא, הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא:
אבל אם נימא דלאפרושי מאיסורא לא מיקרי לימוד התורה ואין בזה משום מחניך קדוש, גם בכה"ג מותר, כיון דמכוון בהוראתו לאפרושי מאיסורא ולא לשם לימוד.
ומצאתי פתרון לספק זה, ממה שכתב בס' חסידים, הביאו המג"א להלכה באו"ח סי' פ"ה, דאם נכנס בלבו הרהור עבירה בהיותו בבית המרחץ ובביה"כ, דמותר להרהר שם בד"ת כדי להנצל בזה מההרהור עבירה, משום דהוי כאפרושי מאיסורא דמותר. ואם נימא דההיתר הוא משום דלאפרושי מאיסורא לא מיקרי לימוד התורה, א"כ בכה"ג, נהי דנגרם עי"ז הצלת עבירה, מ"מ למה מותר להרהר בד"ת, הא הוי לימוד התורה ממש. וע"כ מוכח מזה, דבמקום צורך אפרושי מאיסורא הותר האיסור דמחניך קדוש. ונמצא לפ"ז בנידון הנ"ל, לענין אי ספק לו אם חבירו יעשה איסור, אסור להורות לו, דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא.