עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
מחניך קדוש · א
ברכות ד' כ"ד: בכל מקום מותר להרהר בד"ת חוץ מבית המרחץ ובה"כ ואפי' במהלך כדתניא הי' מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם הי' קורא ובא פוסק.
ראיתי בס' "יד אליהו" להגר"א מקאליש ז"ל שכתב, לענין איש אחד שנאסר בבית אסורים במקום המטונף, שמותר לו לקרות ק"ש, משום דאתי עשה דק"ש דהוי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד דוהי' מחניך קדוש, וכדאיתא במ"ק לענין אבילות ברגל דאינו נוהג משום דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. ועוד כתב, דאפשר דבכה'"ג ליכא כלל להעשה דמחניך קדוש, דהא לא אסרה התורה שלא לקרות ק"ש במקום המטונף, אלא עיקר המצוה להיות מחניך, היינו מקום שקורין דברי קדושה וק"ש, קדוש וטהור, וא"כ עיקר המצוה אינה אלא אם אפשר לקיימה, אבל במקום דלא אפשר לקיימה ליכא חיובא כלל, ודמיא להא דאיתא בשו"ע או"ח סי' י"ג לענין מצות ציצית. יעו"ש.
ולענ"ד נראה דשתי הסברות מופרכות הן לגמרי, דלפ"ד יקשה, למה אסור להרהר ולקרות בד"ת במקום המטונף אפי' במהלך, הא מצות לימוד התורה היא מצוה חיובית על כל רגע ורגע, כמש"כ הגר"א בשנו"א במס' פאה בשם הירושלמי, ולא שייך בה תשלומין, וא"כ נמצא שבאותו הזמן שמהלך במקום המטונף אי אפשר כלל לקיים המצוה דמחניך קדוש לענין לימוד התורה. וגם למה לא נימא דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. וע"כ מוכח מזה דמחניך קדוש היינו איסור, שהתורה אסרה לומר דברי קדושה במקום המטונף, ולא שייך בזה עשה דרבים דוחה עשה דיחיד, דזהו מה שאסרה התורה.