עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
לולב · יז
סוכה ד' ל"ו: אתרוג כבוש שלוק פסול. בתשו' ח"ס חלק יו"ד סי' פ"א כתב, דבשבת שבתוך החג צריך להסיר מן המים את הלולב ומיניו בסוף היום ע"י נכרי כדי שלא יעבור עליו מעל"ע כשהוא במים ויפסל מטעם כבוש. ובתשו' "כתב סופר" או"ח סי' קכ"ד כתב, דרבים תמהו ע"ז, דלא נמצא ענין כבישה רק בדבר מאכל לענין איסור והיתר ולענין מצוה באתרוג דהוא דבר מאכל, אבל בלולב ומיניו אין שום טעם שיפסול בהם כבישה או בישול. וכן בפ"ת ביו"ד סי' פ"ז תמה ע"ז, דלא שמענו כבוש פסול רק באתרוג דהוא דבר מאכל אבל בלולב והדס וערבה דהוו עצים לא שמענו בהם שום פסול כבוש.
ואני תמה, איך לא ראו רמב"ן מפורש, הביאו האו"ח, הובא בב"י סי' תרמ"ה, שכתב להדיא, דכבוש ומבושל פוסל גם בהדס וערבה וה"ה בלולב. וז"ל שם:
כתב בא"ח בשם בעל ההשלמה וכו' וביאר הרמב"ן שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים וכו'. עכ"ל. הרי להדיא דגם בעצים שייך פסול כבוש ושלוק.
אמנם הגאון בעל "חזון איש" אמר לי, שטעות סופר בדברי הרמב"ן, וצ"ל "כשרים". וכן משמע מתוך דבריו. שהרי בא להוציא מן הכלל, שאמר שכל פסולי הלולב ומיניו למידין זמ"ז, וע"ז הוסיף הרמב"ן שיש להוציא מן הכלל הזה פסול כבוש ושלוק, אף שפוסל באתרוג מ"מ כשרים הם בהדס וערבה, ואין למידין לענין זה מאתרוג, וכן להיפוך יש בפסולי לולב שלא נאמרו באתרוג, כגון אתרוג כפוף ועקום, אף שפוסלין בלולב כשרים באתרוג. כן מסיים הרמב"ן. דאם לא נגיה בתוך דבריו אלא נגרוס "פסולים", אינו מובן מה זה שייך להכלל הקודם, וכן אין לו המשך למה דמסיים בסוף.
יהי' איך שיהי', מ"מ דין הנ"ל מבואר ברמב"ן או להכשר או לפסול. ודאי שזהו המקור לדברי הח"ס הנ"ל.