עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
לולב · טז
סוכה ד' ל"ה: אתרוג של דמאי מ"ט כיון דאי בעי מפקיר להו לנכסי' והוי עני וחזי לי' השתא נמי לכם קרינא בי'. ה"שער המלך" בפ"ז מה' לולב ה"ב הקשה ע"ז, דאיך הוי השתא שלכם, הא אסור להפקיר נכסים ביו"ט, ואין כאן מגו דאי בעי מפקיר ביו"ט. והוכיח מזה, דלא בעינן שלכם ביו"ט עצמו, אלא כיון דאיכא בי' זמן שיהי' ראוי לאכילה אחרי יו"ט שלכם קרינא בי' השתא. יעו"ש.
ולענ"ד נראה, דהא דמקילינן בכל מקום בדמאי מטעם מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי לי', אין זה מטעם דבידו הוא להיות חזי לי' השתא ומשום דבידו הוא להפקיר השתא נכסיו במציאות. דהא בר"פ ג' שאכלו תנן נמי, דדמאי מברכין עליו ומזמנין עליו מטעם מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' וכו', ושם הרי ודאי דלא שייך לומר כן דמשום דבידו להתיר האיסור לו דגם השתא מברכין עליו, דהא סוף סוף הרי השתא אכל דבר האסור לו ואמאי מברכין עליו. אלא עיקר הטעם הוא, דאיסור דמאי הוא קיל ולא נחשב לאיסור, דהא כיון דאילו הפקיר נכסיו הוי חזי לי' וע"כ גם השתא לא נחשב לאיסור ומקרי חזי לי', וע"כ שפיר מברכין עליו ומזמנין עליו, דלא מקרי איסור, ומערבין בו ומשתתפין בו, דמקרי סעודה הראוי' מבעוד יום, וע"כ גם אתרוג של דמאי כשר לצאת בו ומקרי שלכם, משום דדמאי נחשב כדבר הראוי לו השתא. ונמצא לפ"ז, דאינו תלוי כלל אם במציאותו להפקיר השתא או לא, אלא עיקר הטעם, דכיון דאילו הפקיר נכסיו הוי חזי לי', וגם בשבת ויו"ט אף שאסור להפקיר הא אילו עבר והפקיר נכסיו הי' חזי לי', וע"כ גם השתא נחשב כדבר הראוי לו ומקרי שלכם. ונמצא, דהא דקאמר הגמ' "כיון דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי לי'", אינו אלא טעם על קלותו של דמאי.