אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

יום טוב · ו

ה

ביצה ד' ח': ואפר כירה מוכן הוא אר"י א"ר לא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט אבל הוסק ביו"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. פי', דעדיין עומד בההכנה דמאתמול, מה שהכינם לעצים להיסק ולבשל, וכיון שהוא מוכן להיסק ולבשל מותר להשתמש בו נמי לצורכים אחרים, כגון לכיסוי הדם.

והגרעק"א בשו"ע סי' תצ"ח הקשה ע"ז, מהא דהלכתא כרבנן, דסברי לקמן ד' ל"ג, דלא ניתנו עצים אלא להסקה, ואסור להשתמש בעצים לדברים אחרים, כדתנן:

אין סומכין את הקדרה בבקעת, וא"כ מה מועיל מה שראוי לצלות בו, הרי אז דינו כעצים ולא ניתנו אלא להסקה, וא"כ למה מותר לכסות בו את הדם.

ולענ"ד לא קשה מידי. דהרי הטעם מה דעצים שאני מכל הדברים, דבכל דבר אם הוא רק מוכן לצורך אחד שוב אינו מוקצה ומותר להשתמש בו לכל צורכיו, משא"כ בעצים דאמרינן בהו דלא ניתנו אלא להסקה, פרש"י לקמן ד' ל"ג ע"ב, דהוא משום דעצים הואיל ודרכן לדבר האסור, כגון לעשות כלים, לפיכך לא התירו לטלטלן אלא להסקה. וא"כ לא שייך זה אלא בעצים ממש, שהם ראויים לעשיית כלים ולדבר האסור, משא"כ באפר חם, שאינו ראוי לשום דבר איסור, הרי הוא ככל הדברים דאמרינן בהו אם הוא מוכן לצורך אחד הרי הוא מוכן לכל צורכיו.

ביצה ד' י"א: בש"א אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה וב"ה אומרים מוליכין זה אצל זה. וכתב הר"ן:

פי' מוליכין אפי' דרך רה"ר ואע"ג דאפשר דעביד לה מאתמול אפ"ה שרי משום דהוצאה באוכל נפש כתיקון אוכל נפש עצמו היא ולא כמכשירין ותיקון אוכל נפש עצמו שרי אפי' אפשר לעשותו מעיו"ט.

הנה מבואר דעת הר"ן, דמותר להוציא סכין דרך רה"ר בשביל שחיטת בהמה, ואף דהבהמה עדיין לא נשחטה אפ"ה שפיר מקרי צורך אוכל נפש. ולכאורה לפי"ז, ה"ה דמותר להביא מחוץ לתחום, דמ"ש איסור תחומין מאיסור הוצאה. והא דבאמת לא התירו איסור תחומין ביו"ט לצורך אוכל נפש, כדאיתא לקמן ד' כ"ד, דאפי' נכרי שהביא דורון לישראל מחוץ לתחום אסור גזרה שמא יאמר לו להביא, צ"ל דאין זה אלא מדרבנן, אבל מן התורה למ"ד תחומין דאורייתא איה"נ דמותר לצורך אוכל נפש.

אך דעת הרא"ש אינו כן. דהוא כתב בפ"ג דבכורות סי' ה', על דברי הרמב"ן שהתיר לתלוש נוצת העוף לצורך שחיטה מטעם דכיון דלאחר שחיטה יהא מותר תלישת הנוצות לצורך אוכל נפש מה"ט מותר לתלוש גם מחיים דגם מחיים מקרי זה צורך אוכל נפש, כתב ע"ז הרא"ש וז"ל:

ומה שכתב שמותר לגזוז לצורך אוכל נפש מחיים כמו לאחר שחיטה לא נהירא לי דודאי לאחר שחיטה כיון דכבר הותרה לאכול וא"א לאוכלה בלא תלישת נוצה מותר לתולשה כמו שמותר לצלותה ולבשלה אבל בעוד שלא נשחטה כל מה דעביד מכשירי אוכל נפש דאפשר למיעבד מאתמול הוא ואסור מידי דהוה שאסור להביא הבהמה מחוץ לתחום כדי לשוחטה ואפי' אם הביא נכרי לצורך ישראל אסור כדאמרינן בעירובין ד' מ"ז הנהו דיכרי דאתו מברכתא, עכ"ל, הרי דדעת הרא"ש, דבעוד שלא נשחטה הבהמה לא מקרי אוכל נפש. ולפ"ד צ"ל, דהא דב"ה מתירין כאן להוליך זה אצל זה, לא לענין הוצאה ברה"ר, אלא לענין טורח לבד, כפרש"י.

אך מה שהביא הרא"ש ראיה מהא דלא התירו הבאת בהמה מחוץ לתחום כדי לשוחטה משום דמחיים לא מקרי אוכל נפש, לכאורה תמוה, דהא אפי' פירות ואוכלין ממש, שראויין מיד לאכילה בלי שום תיקון, ג"כ אסור להביא מחוץ לתחום, כדאיתא בגמ' ביצה הנ"ל, דנכרי שהביא דורון לישראל מחוץ לתחום אסור. וא"כ ע"כ צ"ל דהוא רק מדרבנן, שאסרו תחומין אפי' לצורך אוכל נפש, אבל מן התורה איה"נ דשרי. וא"כ שוב אין מזה שום ראיה לדבריו הנ"ל.

ואולי דסבר הרא"ש, דהא דאסור תחומין אפי' באוכל נפש ממש, כגון פירות ואוכלין, הוא מן התורה, ומטעם דלא מקרי אוכל נפש עצמו אלא א"כ כבר נמצא האוכל בתוך גבולו ומקומו של אדם, אבל דבר שאיננו כאן אלא הוא חוץ לתחום, אז אין הבאתו נחשבת אלא כמכשירי אוכל נפש ולא כאוכל נפש עצמו. ומזה מביא הרא"ש ראיה, דגם לפני שחיטה לא מקרי אוכל נפש עצמו, אלא כמכשירין, כיון דאכתי אסור באכילה אין כאן עדיין אוכל נפש והוי כמו חוץ לתחום, ונמצא שבשניהם טעם אחד הוא. ומה שהביא מהגמ' דעירובין לענין הבאת בהמה מחוץ לתחום כדי לשוחטה, לאו דוקא, דאין כוונתו משום שהוא לפני שחיטה, אלא כוונתו משום שהוא חוץ לתחום, דאפי' באוכלין ממש ג"כ אסור, כדאיתא בגמ' ביצה הנ"ל.

ובזה יתורץ מה שהקשה הגרעק"א על דברי התוס' בפסחים ד' צ"ג, בהא דתנן דר"ע סבר איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה או בשעת אכילה לירושלים, וכתבו התוס' דר"ע לטעמיה דאית לי' תחומין דאורייתא, והקשה הגרעק"א, מדאורייתא למה לא נימא מתוך שהותרו תחומין לצורך אוכל נפש הותרו גם שלא לצורך:

ולפי הנ"ל, דגם באוכל נפש ממש לא הותר תחומין, אין כאן שום קושיא.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה