עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
יום הכפורים · ה
חולין ד' ט"ו: הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא והמבשל לחולה בשבת אסור לבריא. והטעם, משום דבמבשל חיישינן שמא ירבה בשבילו, אבל שוחט, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, לא שייך ריבוי. והמנ"ח במצוה ל"ט הקשה, דהא גם בשוחט, נהי דא"א לכזית בלא שחיטה, מ"מ שייך שפיר גבי' שמא ירבה, כגון שאין צריך אלא לשחיטת עוף והוא ישחוט בהמה גדולה, וא"כ למה לא חיישינן גם בשוחט בשבת לחולה שמא ירבה לבריא בכה"ג, לפ"ד הר"ן בפ"ק דביצה דריבוי בשיעורא הוי איסור תורה.
ולענ"ד נראה פשוט, דהאיסור ריבוי בשיעור לא שייך אלא במבשל בשבת, דשם האיסור מלאכה הוא בישול האוכל, דהיינו מה שהאוכל נעשה מבושל, וע"כ כל מה שמרבה לבשל יותר אוכלין הוי יותר איסור, וכן לענין מלאכת קוצר בשבת, אם אמדוהו לחולה שצריך לב' גרוגרות, דמבואר במנחות ד' ס"ד דאסור לקצור ג' גרוגרות אף שהם בעוקץ אחד משום דמרבה בשיעורא, התם ג"כ האיסור הוא בצירוף מה שהדבר נעשה קצור, וע"כ אם ע"י הקצירה נקצרו יותר גרוגרות הוי יותר איסור. משא"כ לענין שוחט בשבת, כיון שהאיסור של שחיטה הוא משום נטילת נשמה ולא משום הבשר שנעשה שחוט, וא"כ אין שום חילוק בין נטילת נשמה של בהמה קטנה לבין נטילת נשמה של בהמה גדולה, ואין כאן בזה שום מרבה באיסור. וזה פשוט.