עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
יום הכפורים · ד
יומא ד' פ"ג: ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית וכו'. וכן תניא בירושלמי כאן בהל"ה, ומיבעיא בירושלמי:
חלה וערלה צריכה, ופי' הקה"ע, דמיבעיא איזה מהן נותנין לו דערלה אסור בהנאה וחלה עון מיתה. לכאורה קשה, דמה מיבעיא לי', דודאי עון מיתה יותר חמור מלאו גרידא, אף שהלאו הוי גם על ההנאה.
והי' אפשר לומר, עפ"מ שכתב כאן הר"ן, דאיסור נבילה הוא יותר חמור מאיסור שחיטה בשבת, משום דאיסור שחיטה בשבת אף שהוא חמור בסקילה מ"מ הרי אינו עובר עליו אלא פעם אחת, משא"כ באכילת נבילה הרי הוא עובר על כל כזית וכזית, ואיסור לאו הרבה פעמים הוא יותר חמור מאיסור חמור פעם אחת. ולפ"ז הי' נראה לכאורה לומר, דלהסוברים שלוקין על איסורי הנאה לא צריך כזית, אלא לוקין על כל כל-שהוא וכל-שהוא. דרק באכילה מצינו שיעור כזית, דאין אכילה פחותה מכזית, משא"כ באיסור הנאה לא מצינו שום שיעור. וא"כ לפ"ז נמצא, דאיסור ערלה, אף שאינו אלא לאו גרידא, הוא יותר חמור מחלה אף שהיא במיתה, משום דערלה כיון דהוא אסור בהנאה נמצא דעובר על כל משהו ומשהו מכזית, משא"כ בחלה אינו עובר על הכזית אלא פעם אחת. וזהו דמיבעיא לי' להירושלמי אם איסור לאו הרבה פעמים הוא יותר חמור מאיסור חמור פעם אחת או לא.
שוב ראיתי בירושלמי פ"ו דתרומות ה"א, דקאמר שם הגמ', דמודה רשב"ל לר' יוחנן באיסורי הנאה דחצי שיעור אסור מן התורה. ואם נימא דבאיסורי הנאה לא צריך שום שיעור, א"כ מה שייך בזה חצי שיעור, הרי כל משהו ומשהו הוי כולי שיעור. הרי להדיא, דגם באיסורי הנאה צריך שיעור, ובדליכא שיעורא אז אתינן עלה מטעם חצי שיעור אסור מן התורה.
אך צ"ע בכמה הוי שיעורו. והנה, הרמב"ם בפ"י ממאכלות אסורות ה"ז וה"ט כתב, שאינו לוקה על ערלה וכלאי הכרם אלא על אכילת כזית, ולפ"מ שביאר המ"מ את דברי הרמב"ם בפ"ח ממאכלות אסורות הט"ז, שכתב, שכל מאכל שאסור בהנאה אין לוקין על הנאתו אלא א"כ אכלו, דהוא מטעם דכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה, ודבריו מוכרחין הם מסוגיא דפסחים ד' כ"ד, יעו"ש, וא"כ, אם נימא דעל איסורי הנאה לוקין גם על פחות מכזית, א"כ קשה, למה לא ילקה גם על אכילת פחות מכזית בערלה וכלאי הכרם מטעם איסור הנאה, דהרי כשאכלן אז לוקה גם על ההנאה, דהוי דרך אכילה, לפ"ד המ"מ. וע"כ מוכח דעת הרמב"ם, דגם באיסורי הנאה שיעורן בכזית דוקא, ובפחות מכזית אין לוקה גם על ההנאה.
שוב הראוני בתשו' הגרעק"א סי ק"צ, שכתב בפשיטות, דאיסורי הנאה שיעורן בפרוטה. ותמהני, דזה נגד דעת הרמב"ם הנ"ל. גם תמוה, מה שייך שיעור פרוטה לענין איסור, דבשום מקום לא מצינו שיעור פרוטה רק לענין ממון, וגם הא דהקדש איסורו בפרוטה הוא ג"כ מטעם ממון, דעיקר איסור מעילה הוא מטעם גזל גבוה, וכן כתבו התוס' בב"מ פ' השוכר את הפועלים. ובטעם ספיקו של הירושלמי הנ"ל בחלה וערלה צ"ע.