עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד שלישי עפר יעקב · (יח)
בפ' ויחי בברכת אפרים ומנשה כתיב וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וגו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. וארז"ל בפ' זו ידעתי בני ידעתי ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר מה הדברים סלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה והנה חל עלינו חובת ביאור דברים הנסתרים האלה חדא למה היה רע בעיניו והקפיד בדבר לברך מנשה תחילה מה היה מעלה או מוריד בזה שהרע לו במאוד ועוד מה ענין התשובה ראובן ובלהה יהודה ותמר לענין הזה ועוד מה ידיעה ידע בם שאין לומר גופא דעובדא שהרי דבר זה היה גלוי ומפורסם לכל ועוד שמתוך הלשון דברים שנתגלו לי משמע שנתגלה אליו דבר מה שלא נתגלה לזולתי ומכוסה מן הכל ולפניו הוא גלוי וידוע וקשה מה היה הדבר הזה ועוד שלפי כוונת יוסף שחשב שאביו טועה בדבר ואינו יודע שמנשה הבכור וא"כ מה זה שאמר יעקב ומה דברים שלא נתגלו לך בראובן ובלהה יהודה ותמר נתגלו לי דברים שנתגלו לך שמנשה הבכור על אחת כמה וכמה שנתגלה לי מאי ק"ו היא שזה הוא דבר נודע ומפורסם שאם ראובן יודע מה שאין נודע לשמעון ואפ"ה מה שנודע לשמעון נעלם מראובן והנה יש עוד מאמר אחד והוא דומה לזה בקצתו דף ק"ח ע"ג בקהלת וז"ל ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בני ידעתי מעשה יהודה ותמר ראובן ובלהה והיום אומר לי אם נא מצאתי חן בעיניך עכ"ל. וקשה וכי בשביל שידע דברים המפורסמים לכל היה מן הראוי לידע ג"כ דברים שבלב אם מצאתי חן בעיני יוסף שהרי דברים שבלב הם מכוסים מבני אדם שאי אפשר לעמוד עליהם ובזוהר פ' זו מביא בהאריכות וזהו תכילת עניינו שהקשה ידעתי בני ידעתי כיון שאמר ידעתי פעם אחת למה אומר פעם שני ותירץ כך אמר יעקב ידעתי שאתה בני שלא שמעת לאשת אדוניך לשכוב עמה ולא נטמאת וכאשר ראית דמות דיוקני כאשר נתגליתי עליך אז ברחת ממנה ועי"ז יודע אני ידיעה אחרת מה שאמרת שמנשה הוא הבכור ע"כ וקשה מה ענין ידיעה זו לזו ומאי ידיעה שייך למנשה שהוא בכור שהדבר גלוי ומפורסים לכל אלא שיעקב לא ראה כי כבדו עיניו מזוקן ולזה אין צריך ידיעה אלא גילוי דברים בעלמא אבל ביאור הענין כי חשב יוסף מה שאין אביו מברך מנשה הבכור תחילה הוא עושה בכוונה כי חושדו שהוא בא על אשת פוטיפר והוליד ממנה כבר בן או בת א"כ מנשה הוא אינו בכור ליוסף ולפיכך הוא מברך שאינו בכור תחילה שבזה הוא מגלה דעתי מה שבלבו עלי ולפרסם הדבר לכל שמנשה אינו בכורו כמו שסוברין העולם כדי שיפורסם הדבר לכל שבאתי על אשת פוטיפר ולפיכך וירע בעיניו שהרע לו במאד מאד כי ידע בנפשיה שצדיק הוא בדבר ואביו חושדו בזה ולכך אמר לא כן אבי כמו שאתה חושב אלא כי מנשה הוא בכורי האמיתי כי לא נחשדתי בזה לפיכך שים ימינך עליו ולכך אמר לו יעקב ידעתי בני ידיעה אמיתות שאת בני לא נטמאת באשת אדוניך ובזה אני יודע גם ידיעה אחרת שאין נודע לאחרים מה שאמרת שהוא בכור אבל אחרים אפשר חושדין אותך וחושבין שאין מנשה הבכור אלא כוונתי היא שאחיו יגדל ממנו שיצא ממנו יהושע וכו' ובזה נבא אל כוונת מאמר הנזכר רק נקדים משרז"ל בפר' זו וז"ל מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה הי' עומד בכל חומו יהי' עושה הדבר הזה פי' מ"כ איך אפשר שהי' עושה הדבר הזה לעמוד בכל חומו בכל כחו לגבר על יצרו הוציא לפניה ספר בראשית התחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה בתמר ואמר לה ומה אלו שהם גדולים וברשות אביהם לא כיסה עליהם הכתוב זה שהיא קטן וברשות עצמו עאכ"ו ופי' מ"כ על אחת כמה וכמה שאם הי' שוכב אצלה שלא הי' חס הכתוב מלגלות סרחינו. והנה זה היה הוויכוח בין יעקב ויוסף בראותו שאביו אינו מברך הבכור תחלה ודאי הוא שהוא חושדני באשת אדוני שנולד לי ממנה זרע ולפי דעתו מנשה לאו בכור כנזכר ואע"ג שאז נגלה עלי דמות דיוקנו וראה שברחתי מ"מ אפשר אבי חושדני שחזרתי אחר כך ובאתי עליה כשמרז"ל בפר' זו שחזר ונכנס עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר אל תגע בה ואם אתה נוגע בה הריני נוטל אבן שתיה ואחרוב כל העולם כולו היה יוסף סבר פן אביו אינו יודע מזה שנגלה עליו הקב"ה ומנעתו מעבירה זו וחשדו ולפיכך וירע בעיניו על החשד ולפיכך הסיר יד אביו ואמר לא כן אבי כי זה הבכור האמיתי ולא כמו שאת חושב והגיד לו יוסף מלתא בלי טעמא בלי שום ראיה ודבר אלא התנצלותו היה באמת אשר אתו ולפיכך כאשר שמע יעקב זאת אמר ידעתי בני ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר ר"ל אין אני חושדך ח"ו בכך והא ראיה ברורה לך שהרי ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר וידעתי דייקא ר"ל בדברים אלו יש לי ידיעה מה שאין נודע ומפורסם לכל והידיעה היא העתידות שעתיד התורה לכתוב סרחונם של ראובן ויהודה ולפרסם קלונם ואם כן ודאי אין לחשוד אותך כי קל וחומר הוא מה אם אלו שהם גדולים ממך לא חסה התורה מלגלות קלונ' כל שכן אתה הקטן כנגדם אם היה בך הדבר הזה שלא היה התורה נמנעת מלגלות קלונך ואם כן מה שברכתי אפרים לפני מנשה לא מפני שאני חושדך כמו שהשבת אלא מפני שאחיו הקטן יגדל ממנו וכו' ולכך מסיים המדרש ואומר ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך בנבואה שיהא חטא ראובן בבלהה וחטא יהודה בתמר נכתב לדורות שהרי מוכח הוא שהוא כן אחרי שאמרת לא כן מלתא בלי טעמא ומי יודע דברים שבלב והאמת אשר אתך והיה לך להביא משם ראיה ברורה שאין להכחישה שכדבריך כן הוא אלא ודאי בזה אני רואה שלא נתגלו לך הדבר הזה ומכל מקום נתגלה לי שהרי אני מגיד עתה העתידות שכך יהיה והא כל שכן דברים שנתגלו לך לבד שאתה לבד יודע האמת שמנשה הוא בכור אמיתי שלא באת על אשת אדונך בפעם שנית כשנכנסת כל שכן וקל וחומר שנתגלו לי אותן הדברים כי אחר שנתגלה שהתורה יכתוב סרחות ראובן ויהודה הגדולים ממך ודאי עי"ז נגלה לי שאמת דבריך שמנשה הבכור כי קל וחומר הוא כי אם לא חסה התורה לגלות קלון הגדולים ממך כל שכן שאין לחוש לכתוב קלון קטנים. ובזה נבא אל ביאור מאמר הנזכר לעיל רק נבאר תחלה הפסוק הנזכר לעיל שאמר יעקב ליוסף אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים וקשה מה ענין מציאת חן לקבורת ארץ ישראל והיה לו לגזור על יוסף כדרך האב הגוזר על בנו והוא מקיים בעל כרחו שלא בטובתו אלא הענין היא כי מקשה בזהר בפ' זו כיון שראה יעקב שבניו יהיו משועבדין בגלות במצרים לווה לא נקבר שם שיגין זכותו על בניו והא כתיב כרחם אב על בנים ואיה רחמנתיה ותירץ שלשה תירוצים וזהו האחד מהם כי ראה יעקב שהקב"ה בעצמו יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו והטעם שהיה שם השכינה בלי פיסוק משום שגדרו עצמן מן הערוה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שרה ירדה למצרים וגדרה מערוה ובזכותה גדרו כל הנשים יוסף בא למצרים וגדר עצמו מערוה ובזכותו גדרו כל האנשים ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל בכל מקום שזנות שכיח אין השכינה שם כמו שאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכמו שאמר בזהר ויקרא עמוד ז' וח' שלכך בא הקב"ה בעצמו למצרים והוציאן מה שאין כן בגלות בבל כי בגלות בבל פרצו בזנות נשים נכריות אבל במצרים לא נפרץ אחד מהם בזנות וכבר זכרנו שכיון שנתגלה דמות דיוקנו של אביו ומיד כשזקף יוסף עיניו וראה דמות דיוקן אביו ברח יוסף וזה שאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים בעיניך דייקא רצה לומר כאשר זקפה עיניך וראית אותי וברחת אם אותו השעה מצאתי חן בעיניך שחסת על כבודי ולא חזרת אחר כך לשכוב עם אשת אדוניך וגדרת עצמך מערוה ועל ידי זה יגדרו כולם מערוה והשכינה היה שם עמהם בלי פיסוק ואז בקשתי שאל נא תקברני במצרים דלמה אהיה קבור כאן אי כדי להגין על בני בגלות שהרי השכינה בעצמה יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו אבל אם ח"ו לא מצאתי חן בעיניך אז ודאי הוא שלא יהיה השכינה עמהם ודאי יש לקברני כאן לרחם על בני להגין בגלותם. והנה כבר זכרנו שיעקב היה יודע בבירור גמור ובראי' ברורה שלא נטמא יוסף באשת אדוניו אחר שידע העתידות מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר שעתיד התורה לכתוב ולגלות קלונם כל שכן אם היה יוסף חוטא שלא היה התורה חסה עליו מלגלות קלונו ואם כן קשה איך נסתפק יעקב ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך שלא שכבת עם אשת אדוניך ונראה לומר שזהו כוונת המאמר הנזכר לעיל וכמו שהקשינו כן גילה לנו שלמה המלך באמרו ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בבי ידעתי מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר ועכשיו אומר אם נא מצאתי חן בעיניך ר"ל דודאי בלא זה יכול להיות ומה שאמר אם לא מצאתי חן בעיניך משום שנסתפק אם בא יוסף על אשת אדוניו אם לאו אבל אחרי שהוא היה מן היודעים העתידות ואמר ידעתי בני ידעתי מעש' ראובן בבלהה מעשה יהודא בתמר ואם כן בזה הוא מוכח שודאי היה יודע שלא נטמא יוסף באשת אדוניו ומצא חן בעיניו כשזקפם וראה דמות דיוקנו ואם כן למה אמר יעקב בלשון ספק אם נא מצאתי חן בעיניך שהרי ודאי הוא שמצא חן בעיניו אלא ודאי כי גם לא ליודעים חן: