אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד שלישי עפר יעקב › (יז)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד שלישי עפר יעקב · (יז)

(טז)

בפ' מקץ בענין יוסף ואחיו ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וגו' ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבור אוכל כלנו בני איש א' נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ואמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש א' בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והא' איננו ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבאו אחיכם הקטן הנה וגו' אם כנים אתם וגו' ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וגו' ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו וגו' ע"כ באה עלינו הצרה הזאת ע"כ. והנה יש הרבה ספיקות בזה מה ראה לומר להם מרגלים אתם בזכרו את החלומות ועוד מה השיבו לו לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היי לא עבדיך מרגלים מיבעיא להו למימר ועוד למה תחילה אמרו כלנו בני איש אחד סתם ואח"כ אמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד ומאי מלת כנים ולמה לא ישרים או צדיקים אנחנו ועוד מה היו צריכים להגיד שנים עשר דודאי מה שהוכרחו לומר הקטן את אבינו והאחד איננו משום שהגידו לו שהם שנים עשר אבל מעיקרא דדינא פירכא מה נפקא מינה מזה שהם שנים עשר ולא זו אלא שהיה להם ריעותא בזה פן אמר יאמר הביאו לי גם אותו האחד שאינו כי היכן הוא אם לא מת או היה להם להגיד שהאחד מת שלא יבא בעליל' עליהם להביאו ועוד מה זה שאמר הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם שלפי המשמעות בא להגיד להם למה קראן מרגלים הרי אין טעם בעלילה ועוד למה יאומנו דבריהם בבוא בנימין שהוא השנים עשר ועוד למה הצדיקו את הדין ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו' ומשמע שהודו לדבריו שכדבריו כן הוא וביותר איך עלה עלי דעתם שזה היה על חטא שמכרו את אחיהם והלא כל מדותיו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה. ולהבין זאת נבאר תחילה מדרש תמוה בפרשת וישב וזה לשונו לכו ונמכרנו לישמעאלים אמרו נלך ונתפוס דרכו של עול' כנען שחטא לא לעבד נתקלל אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים עד כאן לשונו. והנה מאמר זה הוא חתום וסתום וכי לא היו שאר חוטאין יותר מכנען שנענשו שלא ראו לענוש את יוסף אלא בעונש כנען ועוד שאמרו אף זה וכו' משמע שגם זה הוא דומה במעשיו לכנען. אבל ביאור הענין עם מה שאמר בעמוד ראשון ברית אברהם סי' ח' בשם הזוהר שדבת יוסף שהוציא על אחיו כי בבריאת העולם כאשר בקש הקב"ה לברוא האדם בא ונמלך עם המלאכים והיה מלאך מטטרו"ן מסכים בבריאה ועז"א ועז"אל והכת שנתחברו עמהם לא הסכימו ויוסף היה למטה כנגד מטט"רון וכמו שמטטרו"ן מולך בעליונים כן היה יוסף מלך בתחתונים והאחים היו מאותו כת שנתחברו עם עז"א ועז"אל לפיכך ויבא יוסף את דבתם רעה שאמר לפני אביו שבניו לא הסכימו בבריאה ומזה נולדה השנאה בין האחים ובין יוסף ונטרו לו שנאה ולאו חס ושלום שהן עז"א ועז"אל בעצמן כי כולם צדיקים אלא שנשתתפו להם עיין שם. והנה יוסף חשב אע"פ שהן אינם עז"א ועז"אל בעצמן מ"מ לא היה להם להשתתף עם כת רשעים ובוגדים שכל המחובר לטמא טמא יקרא וכל עורב למינו ובודאי כן דומין להם וזה שאמר דבתם רעה שחשב שמעשיהם הם לרעה ואיתא בזוהר אמור עמוד קצ"ו טעם למה נתקלל כנען שיהיה עבד לעבדים משום שרצה להוציא את אביו מקדושה לטומאה וכל מי שעושה כזה ראוי להיות עבד לעבדים בשפל המדריגה כי הטומאה היא עבד לקדושה והוא רוצה להשליט העבד דין הוא שיהא הוא עבד לעבדים וביאור הענין מבואר בעשרה מאמרות ח"ב מאמר חוקר הדין פרק כ"ה וזה לשונו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ לא אמר ויגד לשני אחיו שם ויפת אלא לשני אחיו בחוץ שהם שני אחים חיצונים בטומאה והם עז"א ועז"אל וכאשר ראה חם אבי כנען ערות אביו ויגד לשני אחיו מלת ויגד הוא ל' משיכה שבקש להמשיך הקדושה של אביו לפני אחיו עזא ועזאל שהם חוץ בחיצונים ונתקלל שיהא עבד עבדים כנזכר לעיל. וזה שאמרו השבטים נלך ונתפוס דרכו של עול' כנען שחטא לא לעבד נתקלל וקשה מה היה חטאו שהיה ראוי דווקא לעונש זה אלא ודאי משום שהוא רצה להפך הקדושה לטומאה של עזא ועזאל. והנה אף זה ר"ל שהרי גם זה הוא עושה מעשים כאלה שאנו צדיקים מצד הקדושה והוא רוצה להפוך אותנו לטומאה דעזא ועזאל ומטיל בנו מום לומר לפני אבינו שאנחנו כמותם חס ושלום לפיכך גם הוא ראוי לעונש זה שיהא נמכר בין הטמאים ויהיה עבד לעבדים כי במדה שאדם מודד מודדין לו. והנה שנים עשר שבטי יה היו כולם צדיקים וכשרים כי מספר שנים עשר מוכיח עליהם כי יעקב עם שנים עשר בניו הי' דוגמת כביכו"ל שם הויה שיש לו י"ב צרופים והשם בעצמו הכוללם יחד הוא הי"ג עולים למספר אח"ד כן היה יעקב עם י"ב בניו מספר אח"ד כמו שאמר לקמן בסוף בעמוד הזה בהאריכות במאמר רז"ל שאמר הקב"ה ליעקב אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים ומה הקב"ה לא יגורך רע כן היה מטתו של יעקב שלימה כולה טוב בלי תערובות רע ולכך הבטיחו הקב"ה ליעקב שלא ימות אחד בחייו להורות שהוא כל ימי היותו על האדמה היה אלוק בתחתונים ע"ש ואיתא בעשרה מאמרות בחלק ובפרק הנזכר לעיל שהמרגלים שכבש בהם יהושע את הארץ הם היו עזא ועזאל בעליהן של שתי נשים זונות שבאו בימי שלמה וכאשר בא יהושע לכבוש את הארץ בא עזא ועזאל והכניעו את עצמן לפני הקדושה היפוך מעשיהם הראשונים שמרדו בשמים נגד הקב"ה וגזר עליהם יהושע שיתלבשו בהם פנחס וכלב לכבוש הארץ להפיל אימה הגדולה על יושבי הארץ והנה עמדו במרדם ולא נכנעו עד זמן שבא שלמה עיין מזה נפלאות בעמוד השביעי יריעות שלמה הטעם למה עזא ועזאל הוכרחו להיו' מרגלים דווקא כי קודם לזה הם היו מרגלים את הארץ התחתונה הזו וכאשר רואים איזה חטא הם באים ואומרים לפני הקב"ה ע"ש כל הענין בהאריכות. ודע מה שאמר בזוהר בראשית עמוד ק"ד שעזא ועזאל כאשר קטרגו על הבריאה ואמרו שהאדם עתיד לחטוא בשביל כך הפילם הקב"ה ממקום קדושה וירדו למטה בין בני האדם וחטאו והם בני אלקים שבאו אל בנות האדם וזה היה עונשם על קטרוגם ע"ש וזה היה הווכוח בין יוסף והאחים כאשר ראה שאחיו באו לשבור בר ויזכור את החלומות שנתקיימו בו שהיו מודים על המלוכה ואחיו יביאו להשתחות לו ארצה וכל זה הי' משום שהוא מטטרון שמולך בעליונים גם היה ראוי למלוך בהתחתונים כנזכר בתחילת דברינו מיד ויתנכר אליהם כנכרי באכזריות על המעשה אשר עשו לי ושנטרו לו שנאה בשביל שהוא מטטרון שהסכים בבריאה לפיכך דבר אליהם קשות ואמר מרגלים אתם ר"ל הרי כל מה שבא לידי על ידכם הכל הוא מפני שאתם מרגלים שהם עזא ועזאל שנקראים מרגלים שלא הסכימו תחילה בבריאת עולם עמדי לפיכך גם עכשיו נטרתם לי איבה זו ובא ליתן להם סי' באיזה מרגלים הוא מדבר ואמר לראית את ערות הארץ באתם ערות הארץ דייקא שהם עז"א ועזא"ל המרגלים כאשר באו לארץ נתנו עיניהם בערות של הארץ וחטאו בזנות שבאו אל בנות האדם. אי נמי הכי קאמר מרגלים אתם עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה ואם תאמר שהי' כוונתם לטובה שלא יחטא האדם זה אינו שהרי לראות ערות הארץ באתם שהפיל הקב"ה אותם לארץ ועונשם שהכשילו בבנות ארץ כנז"ל ואם הי' הכוונה לטובה בודאי לא הי' הקב"ה מענישם בזה. והנה נצנצה רוח הקודש להשיב דבר על דבר כמשרז"ל בכל אותו ענין דיוסף ואחיו היו שנצנצה בם רוח הקודש והיו דוברים דבר על אופניו כמו שהיו יודעין ומכירין שהוא יוסף נבאו ולא ידעו מה נבאו ולפיכך השיבו לא אדוני וגו' אל תטעה ח"ו בנו שאנו עזא ועזאל כלנו בני איש אחד נחנו איש אחד דייקא ר"ל שהרי אבינו הוא הדומה לאחד יחיד ומיוחד ומה הקב"ה אין רע במגוריו כן אבינו אין חטא בבניו שיהיו דומה למרגלים עז"א ועזא"ל אלא כך היה המעשה כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ופירש"י כמו כן דברת ר"ל שבאמת אנחנו כן דברנו שהסכמנו לדברי המרגלים עז"א ועזא"ל וזהו כנים לשון רבים שדברו על הכלל שכל אחד ואחד מהם אמר לעזאל כן דברתם ויפה דברתם שהסכמנו לדבריהם ובאמת לא היו עבדיך מרגלים לא היו דייקא ר"ל לא היו לשעבר בזמן הבריאה ח"ו לא היינו אנחנו בעצמינו עז"א ועזא"ל המרגלים והוא ממש כדברי הזוהר הנז' שבני יעקב כולם צדיקים ולא היו עז"א ועזא"ל בעצמם אלא שנשתתפו עמהם ויאמר אליהם יוסף לא כי ערות הארץ באתם לראות ר"ל לא כי שקר אתם דוברים שאתם בעצמיכם עז"א ועזא"ל שבאתם לראות ערות הארץ ומה שאתם אומרים שאתם בני איש אחד הדומה לאחד שאין רע במגוריו מאן יימר שהוא כן לכך באו להגיד לו בראי' ברורה ואמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד ר"ל זה ראי' הברורה שאנחנו בני איש אחד הדומה לאחד מאחר שאנחנו שנים עשר לא פחות ולא יותר מה הקב"ה יש לו שנים עשר צירופים בשמו כן אבינו העמיד שנים עשר בנים וא"כ מה הקב"ה אין רע במגוריו כן אנחנו צדיקים גמורים ועתה תבין מה שהקשינו לעיל מה היה להם להגיד שהם שנים עשר והאחד איננו כי בהכרח היה להם להגיד כי זה להם לראי' ברורה שהם צדיקים והוכרחו נמי להגיד שהאחד איננו ולא אמרו שהוא מת כי היו מביאין ראי' לסתור שהם י"ב נגד י"ב צירופי הוי' מה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם וי"ב צירופיו קיימין כן כל זמן שהי' יעקב חי היה מן הראוי שיהיו י"ב בניו קיימין שמטעם זה הבטיח הקב"ה ליעקב שלא ימות בן אחד בחייו כנ"ל ומיד כאשר שמע יוסף זאת שסיימו דבריהם ואמרו האחד איננו מיד אמר להם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם ר"ל מה שקראתי אתכם מרגלים כל זה היה בשביל אותו האחד שאיננו שמכרתם אותו ונטרתם לו שנאה והשנאה היה בשביל שאתם עז"א ועזא"ל שלא הסכמתם בבריאה עם יוסף מטטרון ולכך קראתי אתכם מרגלים כי עז"א ועזא"ל הם נקראים מרגלים. אבל עכשיו שאתם נותנים לי טעם בדבר וראי' ברורה אך חשב יוסף פן בנימין הוא מת בחיי יעקב וזה יורה שאין ראייתם כלום לפיכך אמר בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה וגו' ויבחנו דבריכם והאמת אשר אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם כי אז ודאי טענתכם וראייתכם בטילה ובודאי מרגלים אתם כמו שאמרתי והנה האחים ודאי הוא שלא ידעו שזה הוא יוסף אלא שהשיבו דבר על דבר מצד רוח הקודש שנצנצה בם להשיב כענין אבל באמת נבאו ולא ידעו מה נבאו ולפי דעתם היו הדברים כפשוטו שאמר מרגלים אתם בדרך עלילה אך חשבו שהקב"ה נורא עלילה על בני אדם ודאי החטא גורם ואין חושדין את האדם בדבר אם לא שעשה כולו או מקצתו או הרהור בלבו לעשות כדרז"ל בפ' חלק ונתנו אל לבם לפשפש במעשיהם ולראות מה חטאו שיהא נחשדין כמרגלים וכאשר פשפשו מצאו מיד ויאמר איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה עלינו הצרה הזאת וזהו מלת אבל שפירשו אמת ר"ל אמת הוא שאשמים אנחנו ממש בדבר הזה שראוים בעבורו להקרא מרגלים ואימתי היינו אשמים בדבר הזה בזמן שראינו אחינו יוסף בצרת נפשו בהתחננו אלינו שהיה מתחבט ונופל לפני כל אחד ואחד כמ"ש בפ' זו ולא שמענו לכל הבכיות והתחנונים ולפי הטבע הוא שאחים ירחמו זה על זה ואיך הייני כאכזרים כל כך שלא שמענו לקול בכייתו ויללתו אלא ודאי שהשנאה הזו נמשכה מבריאת העולם שיוסף הוא אותו מטטרון שהסכים בבריאה ואנחנו שנשתתפנו עם עז"א ועזא"ל המרגלים ולא הסכמנו בבריאה וגברה השנאה הראשונה גם עתה בינינו ועל כן באה עלינו הצרה הזאת שהוא חושד אותנו כמרגלים כי אעפ"י שלא כולו בנו שהרי אנחנו יודעין האמת שאין אנחנו עז"א ועזא"ל המרגלים בעצמם מ"מ מקצת יש בנו שהרי נתחברנו למרגלים ולכך אנה הקב"ה לידינו שנתן אותנו האיש כמרגלים כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ואין נותן בלב האדם לחשוד חבירו בדבר אם לא שיש בו כולו או מקצתו ועיין עוד מזה בעמוד השביעי יריעות שלמה בענין שתי נשים זוגות שבאו אל שלמה. דרך אחר נ"ל לבאר פסוק לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היו כנ"ל ונראה לי שגילו לנו השבטים ענין גדול ונפלא מ"ש האר"י זללה"ה שאלה המרגלים ששלח משה לארץ ישראל היו כולם בני יעקב העשרה ולכך קראן הכתוב אנשים שהיו חשובין ביותר ואומר הכתוב כלם ראשי שבטי ישראל שבטי ישראל דייקא שהיו שבטים בני יעקב הנקרא ישראל אלא אח"כ נתהפכו ולכך נ"ל כאשר אמר להם יוסף מרגלים אתם נצנצה בהם רוח הקודש ואמרו לא היו עבדיך מרגלים לא היו דייקא ר"ל עדיין לא היו אבל אחר זמן יהיו בזמן משה:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה