אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד שלישי עפר יעקב

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד שלישי עפר יעקב

עמוד שני פחד יצחק

בעזרת אני והו הושיעה נא. אחצב עמוד שלישי עפר יעקב מי מנה:

(יד)

במדרש רבה פ' ויצא רבו הדיעות בדברי רז"ל בענין פתחון מראות הסולם שראה יעקב וז"ל ויחלום והנה סולם תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון והנה סולם זה הכבש מוצב ארצה זה מזבח אדמה תעשה לי וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים והנה מלאכי אלקים אלו כהנים גדולים עולים ויורדים בו שהם עולים ויורדים בכבש הנה ה' נצב עליו ראיתי את ה' נצב על המזבח. רבנן פתרין בסיני והנה סלם זה סיני מוצב ארצה דכתיב ויתיצבו בתחתיות ההר וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש עד לב השמים. רבי שלמוני בשם ר' לוי אמר תרכוסא של שלשה רגלים הראה לו רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר את הוא רגל שלישי וכו' וחד אמר חורבן ב"ה הראה לו שנ' אין זה כי אם בית אלקים זה חורבן ב"ה שנא' ע"ז היה דוה לבינו. וח"א והנה סלם זה צלמו של נבוכדנצר הוא סמל הוא סלם אותיות דדין הן אותיות דדין מוצב ארצה אקימי' בבקעת דורא וראשו מגיע השמימה רומית אמין שתין פתי' אמין שית והנה מלאכי אלקים חנניה מישאל ועזריה עולים ויורדים בו מעלים ומורידים בו וכו' לאלהך לא איתנא פלחין וגו' הנה ה' נצב עליו וכו' עכ"ל. והנה פלוגתת רז"ל אלה הנזכרים כאן הם אינם כסדר זה וראינו לכלול כל הדיעות יחד למר ולמר כדאית ליה כי יש לעיין מה ענין המראה הגדולה הזאת לכל הדיעות שבאו החכמים האלה להגיד פתרון החלום והפתרון צריך ביותר פתרון מן החלום בעצמו כי אפשר לומר על החלום החלומות שוא ידברו וכאשר פתרו לנו איך היה עי"ז נופלים כמה ספיקות ונתחיל לבאר מן הטעם הא' למאן דמפרש ופותר החלום בקרבנות כי יש לדקדק בדבריו מאי וראשו וראשם מיבעיא לי' שהרי אקרבנות קאי ולא אסולם ועוד אם שריחן עולה לשמים איך יפול עליו ל' וראשו אבל דע הענין מה שמובא בזוהר ברוב המקומות כמו שיש מזבח למטה וכהנים מקריבין עליו כן יש למעלה מזבח וכהנים מקריבין שהוא מיכאל וחייליו דאיהו כ"ג דלעילא המקריב נפשותיהן של צדיקים אחרי מותם ובהעלות העשן מלמטה עולה ומתקשר בעשן ש"מ ועי"ז מתקרבין ומתייחדין כל העולמות בחיבור א' ורוח רעה ושום קליפה לא יבא ביניהם ולכך נק' קרבן שמקרב ומחבר ישראל לאביהם שבשמים ע"י מעשה הקרבנות וז"ש והנה סולם מוצב ארצה מזבח אדמה ר"ל אותו מזבח שהוא למטה באדמה מ"מ וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים ר"ל ע"י הקרבנות ראשו מתחבר ומתקרב לשמים ע"י הריח שעולה מלמטה הוא מתדבק למעלה וא"ת מי הם המקריבים שם הקרבנות לכך אומר ומלאכי אלקים עולים וגו' אלו כ"ג ר"ל כמו שיש כהנים למטה כן יש כהנים למעלה המקריבין נפשות הצדיקים והוא מיכאל ורמז ומלאכי אותיות מיכאל כי איהו ראש הכהנים אשר שם ועי"ז והנה ה' נצב עליו ממש כאלו הקב"ה עומד על המזבח למטה כי העולם תחתון ע"י הקרבן מתקרב ומתחבר עם עולם העליון וכמו שהקב"ה בכבודו ובעצמו עומד על מזבח שלמטה. והנה רבנן שפתרין קרא בסיני קשה לדבריהם אם זה היה כוונת הקב"ה להראות לו ענין מ"ת וא"כ מה היה לו להראות מוצב ארצה ויתיצבו בתחתיות ההר וראשו מגיע השמימה אש בוער עד לב השמים וביאור הענין כי אז"ל בגמ' דשבת במ"ת בא השטן ואמר תורה היכן היא וכו' והקשו בתוס' ומי לא ידע השטן מ"ת ותירצו דאמרי' במד' שהקב"ה טרדו לשטן בשעת מ"ת שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לעבוד עכו"ם ואתה נותן להם התורה וכו' והנה יש לידע אם הקב"ה טרדו מפני זה ודאי שטענה מעולה היא ואם לזה דחה בקנה לנו מה משיב וי"ל כמ"ש שם בגמ' וז"ל ויתיצבו בתחתיות ההר אמר רב אבדימי בר חמה מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר בגיגית וא"ל אם אתם מקבלין התורה מוטב וא"ל שם תהא קבורתכם ומסיים שם בגמ' א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא ופירש"י שאם יזמינם הקב"ה לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס עכ"ל. והקשו שם בתוס' ואע"ג שכבר הקדימו נעשה לנשמע ותירצו שהיו חוזרים כשראו אש הגדולה שיצאו נשמתם והנה זהו ביאור מראות הסולם לדעת רבנן כי רבנן סברי שהקב"ה רצה לגלות לו ענין מ"ת שבניו יקבלו התורה בסיני ולכך הראה לו סולם דאיהו בחשבון סיני אך חשב הקב"ה פן יאמר יעקב החלומות שוא ידברו כי איך אפשר שיקבלו בניו התורה הרי הן עתידין לעבוד ע"א ולכך הראה לו הקב"ה תירוץ ע"ז הקי' מוצב ארצה דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר שכפה הר כגיגית עליהם וא"כ אנוסים הם בקבלת תור' ואין לדונם על חטא ע"א שלא קיימו מה שקבלו אך חשב הקב"ה שגם זה אין תשובה מספקת אחרי שקשה דהא כבר אמרו נעשה ונשמע כקו' התוס' ולפיכך הוצרך הקב"ה להראות גם תירוצים וראשו מגיע השמימה דכתיב והנה אש בוער עד לב השמים וא"כ עי"ז חזרו והמודעה במקומה עומדת והנה לדעת ר' שלמוני שמפ' שהראה לו תרכוסא של ג' רגלים שהוא כסא של רצענים שיש לו ג' רגלים ור' יהושע דסכנין שאומר שהקב"ה הראה לו שהוא רגל ג' הנה לפום ריהטא אין להם שום רמז במראה זו של סולם אבל הענין הוא כשרז"ל בגמ' דחגיגה שהאבות הן הן המרכבה של מעלה ועליהם היא עומדת ואמרו בזוהר בפ' זו שהקב"ה הראה לו ענין המרכבה והיא נק' סלם בגי' ק"ל וכתיב הנה ה' רוכב על עב ק"ל אע"פ שהסיע שם לדבר אחר מ"מ לפי דרכינו יהיה ביאור הענין שהקב"ה הראה לו סולם שהיא המרכבה כנזכר והראה מוצב ארצה שיש דוגמת המרכבה עליונה גם למטה בארץ וראשו מגיע השמימה ר"ל ראשו ושרשו של המרכבה שלמטה שהן האבות הוא מגיע לשמים והמרכבה שלמעלה עליהם היא עומד ובא ר' יהושע להוסיף ולומר לא זו שהראה לו שהוא מכלל האבות שעליהם המרכבה עומד אלא הראה לו שהוא הרגל הג' ועליו הוא העמידה העיקרית של המרכבה והוא הגורם שיש לה עמידה וזה רמוז במש"ה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו כי נודע שכסא של רצענים העשוים מג' רגלים בזמן שחסר ממנה רגל הג' היא עולות ויורדת עולות בזמן שאדם יושב עלי' אע"פ שאין לו רגל ג' ישיבת האדם גורמת לו העמידה ובזמן שהאדם עומד ממנה מיד היא יורדת לארץ ואין לה תקומה ועמידה בארץ מאלי' עד הוכן לה רגל ג' ואז היא עומדת מאיליה לפיכך עד שבא יעקב לא היה לכסא אלא ב' רגלים והיו מלאכי אלקים עולים ויורדים ר"ל המלאכים האחוזים בכסא כנודע היה להם לפעמים עלייה ולפעמים ירידה אבל עכשיו שבא יעקב שהוא רגל ג' מיד והנה ה' נצב עליו דייקא שהיה עמידה וקיום לאותו כסא כי יעקב הוא רגל ג' הגורם קיום להעמדת הכסא והנה מ"ד חורבן ב"ה הראה לו זה תמוה עד מאד שלא מצינו לו שום רמז במראת הזו על החורבן ואע"פ שאמרנו לעיל מדקאמר יעקב אין זה כי אם בית אלקים שמלת זה רומז על חורבן כנזכר מ"מ צריכין אנו לומר שחורבן הראה לו במראת הסולם אחרי שלא ראה שום תמונה אחרת כי אם מראה זו ויש לידע איך רמוז שם החורבן ונ"ל שכל ענין חורבן ושממה בעונינו הרבי' והגדולי' הכל הראה לו במראה הזו ויבואר זה בג' דרכים וכולהו איתנהו. בדרך א' נ"ל כי רז"ל אמרו במד' איכה השליך משמים וגו' מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וכ"ז נעשה ע"י מיכאל וגבריאל שהם הציתו האש במקדש כמרז"ל על פסוק כל רעיה בגדו בה זה מיכאל וגבריאל ובלי ספק שכוונתם היה לטובת ישראל שישפוך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ולא יעיר כל חמתו על בניו ישראל כנודע ז"ש והנה סולם ר"ל ביהמ"ק שהוא דומה לכולם כי כמו הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים ר"ל מה שהיה תחלה ראשו מגיע השמימה איגרא רמה עתה הוא בעונותינו מוצב ארצה בבירא עמיקתא בתכלית השפלות שחה עד לעפר הארץ וכ"ז ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל שמלאכי אלקים מיכאל וגבריאל הם עולים ר"ל הציתו האש במקדש וירדו בו ירידה מטה מטה עד לעפר ולא שתאמר שכוונתם היה ח"ו לרעה לכך אומר והנה ה' נצב עליו וארז"ל על יעקב ר"ל כוונת מלאכים לא היה לרעה אלא כדי שה' נצב עליו על יעקב לשומרו ובניו יוצאי חלציו הכלולים בו העתידים לצאת ממנו ואם לא כן היו ח"ו בטלים ומיטב לשפוך חמתו על עצים ואבנים ולא עליו. ובדרך אחר נ"ל ע"ד מ"ש בפרקי היכלות שלפי האמת לא נחרב ב"ה אלא שלח הקב"ה מלאכים והביאו לבנים ועפר ומשריפות סיד ממק"א להשביע עינו של אותו רשע שבא לחרוב ב"ה והמקדש בעצמו נבלע בארץ ודע שאע"פ שחרב ב"ה שכינה לא זזה משם כנודע בסוד והיו עיני ולבי שם כל הימים וקדושה ראשונה במקומה עומדת כי כל דבר שבקדושה אע"פ שמסתלקת לעתים מנחת רושם שלה לעולם וכ"ש לפי דעת הזה שלא נחרב ב"ה כ"ש שעיני ה' תמיד בה ואינו זז מכותלי ביתה אלא שעו"ה נעלם מעינינו הבנין לפי שעה וזמן הקצוב אצלו ית"ש ונ"ל שע"ז קינן המקונן ואמר ע"ז היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו דייקא כי נעלם מעינינו הבנין ולפי האמת המקדש אינו חרוב ויעלה לעתיד כמו בראשונה שלא יהי' ב"ה חדש אלא הראשון כמ"ש בזוהר ויקהל על פסוק בשוב ה' את שיבת ציון שהקב"ה ישיב לעתיד שיבת ציון ממש כמו שהיה בראשונה וזהו בשוב שלא יהיה בית חדש אלא אותו הראשון ישוב לאיתנו וע"ז נ"ל שמסיים הכתוב היינו כחולמים ר"ל שדבר זה ממש היה כמו שחולם חלום ורואה בחלומו איזה היזק גדול וצער המגיע אליו בחלומו ומצטער מאד מאד ובהקיץ משנתו רואה שהיה מראה בעלמא ושמח שלא הגיע אליו כזה כך ממש מגיע לנו בגלות הזה שאנו בוכין ומצטערין על חורבן ביתינו וכשישיב ה' את שיבת ציון שלא יבנה ביהמ"ק חדש אלא ישוב בנין הראשון ועין בעין יראו כל בשר יחדיו שזהו הראשון שלא חרב ודאי יגיע שמחה גדולה אלינו ולפיכך מסיים הכתוב אז ימלא שחוק פינו וגו' ואומר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו והוא ע"ד משרז"ל במדרש איכה כל שאין מצטער על חורבן ב"ה אינו רואה בנחמתה שנ' שישו עתה במשוש כל המתאבלים עליה ולכך כל מי שזורע בדמעה בעוה"ז ומצטער על סילוקו לפי שעה ברנה יקצורו ויזכו לנחמתה. והנה ענין הנ"ל רמיז במראת הסולם וה"ק והנה סולם זה ב"ה מוצב ארצה ארץ לא כתיב אלא ארצה ר"ל שב"ה לא חרב אלא היא מוצב ארצה שטמון בארץ ונבלע בה לפי שעה ומלאכי אלקים הם מלאכי הדינין הם עולים ויורדין שהורידוהו בארץ והביאו משרפות סיד ממק"א ובאותו ירידה היה ג"כ עלייה כי ע"י אותו ירידה לא שלטו שונאין במקדש והנה ה' נצב עליו ר"ל גם בחורבנ' נצב שם שלא סילק קדושתו משם וקדושתו שם כל הימים ולפי שענין זה היה ממש בחלום כנזכר לכך הראו לו ליעקב ענין מראה זו בחלום והנה יש עוד ענין פלאי בדבר החורבן איך ומה היה וגם זה רמוז במראת הסולם הנ"ל כי איתא בילקוט ירמיהו בהאריכות וזה קיצור עניינו בזמן חורבן הבית ראה חנמאל דודו של ירמיה גזירת החורבן מה עשה הזכיר שמות הקדושים והשביע מלאה"ש והורידן מזויינים בכלי זיין על החומות כיון שראו השונאים כן ברחו מפני אימתן עד ששינה הקב"ה שמות של המלאכים והעלה אותם לרקיע וביקש חנמאל להורידן ולא היה יכול מפני שינוי שמותיהם מה עשה חנמאל השביע את שר העולם והגביה את ירושלים ותלה באויר עד שבעט בה הקב"ה ונפלה הה"ד השליך משמים ארץ וגו' וכתיב גת דרך ה' ונכנסו כל השונאים לירושלים עכ"ל. והנה הדבר הפלאי הזה הראה הקב"ה ליעקב במראת הסולם הזאת שבקש לגלות לו ענין החורבן ואיך יהיה והראה סולם זה בה"מ כנ"ל מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ר"ל מה שהיה חנמאל מעלהו באויר והיה מגיע עד לב השמים ע"י השבעות שר העולם הראה לו שאח"כ מוצב ארצה שהורידו לארץ ונתבטל פעולת חנמאל וזהו מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שקשה וכי לא ידעינן שב"ה הי' מוצב ארצה אלא שהראה לו שחנמאל עשה פעולה שהיה בזמן החורבן מגיע השמימה עתה חזר לקדמותו להיות מוצב ארצה כדי שישלטו בו השונאים והראו לו ג"כ ומלאכי אלקים עולים ויורדים ר"ל אלו המלאכים שהורידם חנמאל ע"י שמות עלו לשמים ולא פעלו כלום לשמור הביהמ"ק ולכך נקט עולים תחלה אע"פ שהירידה היה תחלה כי בא להראות לו ענין החורבן ועיקר החורבן היה ע"י שעלו המלאכים וכן מוצב ארצה קודם ראשו מגיע שמים אע"פ שתחילה היה מעשה שראשו מגיע השמימה ג"כ מטעם זה ובא הכתוב כמקשה דבשלמא המלאכים שלא פעלו כלום בשמירתם שהרי העלם הקב"ה אבל קשה איך ומה שלטו השונאים בב"ה אחר שהעלו שר העולם באויר הרקיע ואיך ירד אח"כ לארץ ובא הכתוב כמתרץ ואומר. והנה ה' נצב עליו שהקב"ה עמד עליו ודרך עליו ברגלו ועי"ז ירד מן אויר שמים עד לארץ וגברו השונאים. והנה למ"ד סולם זה צלמו של נבוכדנצר צריכין אנו לידע מה ענין מראה זו ליעקב ונשתנה מראה זו מכל המראות כי מה תועלת היה מגיע ליעקב בזה ואם נאמר שבשביל הצלת חנניה מישאל ועזריה הראו לו זה מ"מ יש לידע למה הראו לו הצלה זו יותר מכל ההצלות ועוד יש לדייק דקאמר וראשו מגיע השמימה רומיה אמין שיתין וכי בשביל שהי' גבוה ששים אמה הי' מגיע עד לשמים ודבר זה כזר יחשב לכל איש שהרי מארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה אבל נבאר הענין ומזה יובן למה הי' גובהו של הצלם ששים אמה כי מביא בעל עשרה מאמרות במאמר אם כל חי סי' כ"ז ושם ביואל משה הענין יותר בהאריכות זהו תכלית עניינו שהצלם של נבוכדנצר שהיא האנדרטי היא היתה מצויירת בדמות מרכבה הטמאה וכו' ודע מה שאמר האר"י שבקדושה יש עשרה היכלות והם מצוירות בציור אדם בדמותו ובצלמו השלשה הראשונים הם נגד ראש האדם והז' התחתונים הם נגד שאר איברים שהם הידים והרגלים וכו' ואלה הז' התחתונים הם נחשבים כששה כי היכל התחתון כפול ונקרא היכל לבנת הספיר והשלשה היכלות הראשונים שהם כנגד הראש שבאדם שהם נחשבים לאחד וכו' באופן שכל העשרה היכלין שזכרנו הם אינם כי אם שבעה היכלות והם הז' ההיכלות הנזכר בזוהר בפ' פקודי. והנה את זה לעומת זה עשה אלקים כמו שעשה במרכבה הקדושה היכלים האלה הי' מן הראוי שיהא ג"כ במרכבה הטמאה ולא עשה כן אלא שיש בהם ששה היכלות התחתונים והיכל הג' שהוא כנגד הראש הפריד הקב"ה מאתם וגנז אותו הראש בשמים בקדושה והוא סוד ומחץ ראשם על ארץ רבה והוא סוד ראש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי ולעתיד יתפשט הראש הזה אצל הגוף לטהרו וזה סוד פלוגתת רז"ל בגמרא גבי עגלה ערופה אם מוליכין הראש אצל הגוף או הגוף אצל הראש כמ"ש באריכות בגלאנטי בפסוק ישבו לארץ ידמו. והנה הקב"ה יתברך שמו עשה זאת בכוונה גמורה כי אם היו ח"ו מדובקים בראש היו מחריבין ומהרסין כל בנין הקודש והי' העולם שמם וחרוב ח"ד ולכך הפרידם הקב"ה מעל ראשם ולכך רשעים בחייהם קרואים מתים כי פסיק רישא ולא ימות כמו שאמר בהאריכות בפי' יואל משה דף פ"ו ופ"ז בשם המקובל הגדול רבי אלחנן החכם הגדול. והנה הטומאה בוקעת ועולה מנוקבא דתהומא רבא ורוצה לעלות ולהדבק בראשם הנזכר בקדושה כדי להקריב העולם והקב"ה מורידה בסוד אם תגביה כנשר משם אורידך נאם ה' ולכך נקראים ישראל בשם ישראל שהם אותיות ל"י רא"ש וכו' זהו מדברי האר"י ז"ל החכם הגדול המפוזרים בכמה מקומות וקבצנו יחד כדי שיהי' מובן לכל איש המעיין בדברינו ויהי' לפניו כשלחן הערוך המזומן לפני אדם לאכול ונ"ל שזה סוד מ"ש דוד אלקים אל דמי לך וגו' וכל כך למה ואומר כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש דייקא ר"ל אויביך ומשנאיך שהם הקליפות השונאים את הקדושה הם נשאו ראש ר"ל הגבהו את עצמם לעלות למעלה עד הראש לפיכך אל דמי לך כי ח"ו אם יעלו עד הראש יבטלו בנין הקדושה והנה הקליפות האלה הם יודעים הסוד שישראל נקראים בשם ישראל לרמז על סוד זה שיש להם ראש לפיכך על עמך ישראל יערימו סוד שהם מתרעמים על הסוד הזה ויתיעצו על צפוניך ואמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד דייקא ר"ל שהם מבקשים להדבק בראש ולבטל בנין הקודש ועי"ז הם רוצים להכרית שם ישראל כי בעוד שישראל אדוקים בראש הם נקראים בשם ישראל על שם ל"י רא"ש והם רוצים לבטל ולהרוס זאת כדי שלא יזכר שם ישראל עוד המורה על סוד זה. ובזה תבין ג"כ ענין מחשבה של דור הפלגה בבניינם עיר ומגדול שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדול וגו' ואיתא בזוהר קטן בדפוס מנטובה בפ' נח שכוונתם היה לבנות בנין הקליפות שהם עיר ומגדול כמו שיבא לקמן יותר בהאריכות וקשה א"כ מאי ראשו בשמים ועוד מה ונעשה לנו שם איזה שם בקשו לעשות ועוד מאי לנו ונעשה שם מיבעיא ועוד קשה שלמעלה מזה כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ואמר רז"ל במדרש במקומו שאמרו דברים אחדים על ה' אלקינו ה' אחד אמרו לא כל הימנו לברור לו העליונים וליתן לנו את התחתונים עכ"ל ודבר פלאי הוא כי איך יעלה על דעת שיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל הוא הדבר שדברנו כי כוונתם היה לבנות עיר ומגדול בנין הטומאה כי הקב"ה הרס ולא בנה בניינם כמו שראוי להיות שיהיו דבוקים אל הראש והפרידם מראשם ולכך אמרו נבנה עיר ומגדול זאת מה חסר בניינם ואומר וראשו בשמים ר"ל שהרי הקב"ה הפרידו מן הראש ונשתאר ראשו גנוז בשמים לפיכך הבה נבנה אותם ע"י מעשינו הרעים ויעלה הטומאה וידבק בראש הגנוז שם בשמים כי ע"י חטאים ופשעים הדורות בעו"ה הטומאה מתגברת והולכת לדבק בראש הגנוז בשמים אלא שהקב"ה ברוב רחמיו דוחה אותו משם כנ"ל וז"ש נעשה לנו ש"ס דייקא ר"ל אותו השם שקרא לבניו בשם ישראל על שם הראש שיש להם נעשה לנו. וזה הסוד הגדול גילו לנו רז"ל במאמר הנ"ל דברים אחדים על ה' אלקינו ה' אחד לא כל הימנו לברור לו העליונים וליתן לנו התחתונים לא שהי' כוונתם לדור בשמים והקב"ה בארץ שזהו מן הנמנע כנ"ל אלא זה הי' כוונתם שלא כל הימנו לברור לו העליונים שהם שלש היכלות הראשונות שהם כנגד הראש שהפרידם הקב"ה ממנו וגנז בשמים וליתן לנו התחתונים ר"ל שלא נתן לנו לחלקינו כי אם היכלות התחתונים ולא כל הימנו לעשות זה שהרי כולם אנחנו מעשה ידיו ולמה עשה לנו ככה להפרידנו מן הראש שהם עליונים ולא נתן לנו אלא התחתונים וכמו שאמר בלימודי ר"י סרוג שזהו דמעת העשוקים שאין להם מנחם שהם הקליפות שהם צועקים יום ולילה למה הפרידם הקב"ה מעל הקדושה ונתן להם חלק הרע וע"ש בספר נובלות החכמה ולפי שהשלש העליונים הם חשובים כאחד כנזכר לעיל לפיכך אמר הכתוב ודברים אחדים על ה' אלקינו וכו' ר"ל שכל דבריהם שחלקו על ה' אלקינו ה' אחד לא הי' אלא בשביל אותם היכלות העליונים שהם נקראים אחדים שכולם חשובים כאחד ולא כל הימנו שיברור לו העליונים כנזכר ולפיכך נראה לומר שהי' האנדרטי רומיה אמין שתין לרמז על זה כי אחר שבניינם הי' מצוייר נגד מרכבה טמאה וכבר זכרנו מזה שהמרכבה טמאה אינו אלא כנגד ששה היכלות שכל אחד כלול מעשרה שהם סוד האמת הבנין של מעלה שעולים לששים אמות כנודע לכך הי' לכוונה זו אמין שתין ופותיא אמין שית כי כל הבנין הוא שם העולה לששים ואם היה מדובק ח"ו בראש הי' רומיה עולה לתשעים כנגד הראש שכלול שלשה ואם נאמר שהשלשה הם אחד ואין עולין במנין אלא לאחד מ"מ הי' רומי' אמין שבעים אלא שלא עולה אלא לששים משום שהפרידם הקב"ה מן הראש כנז"ל וז"ש רבינו ז"ל וראשו מגיע השמימה רומיה אמין שתין ר"ל למה הי' רומיה אמין שתין לבד ולא שבעים או תשעים כמו בקדושה לכך אומר וראשו מגיע השמימה ר"ל שהרי ראשם של אותו אנדרטא שהוא כנגד מרכבה טמאה היא בשמים שגנז הקב"ה הראש בשמים ולא נשתייר לטומאה כי אם מה שיש כנגד ששה היכלות וכנגד מה שנשתייר להם כנגד זאת צייר נבוכדנצר האנדרטא שלו ובזה תבין למה הביאו רבותינו ז"ל סוף פסוק ופותיא אמין שית אחרי שלא באו לפרש אלא רומיה כמ"ש הכתוב וראשו מגיע השמימה ועם מה שכתבנו יובן שבאו רבותינו ז"ל להגיד מאחר שרומי' אמין שתין ופתיה שית זה יורה שראשו גנוז בשמים. והנה עם הנזכר יובן דברי חכמים וחידותם בפרק חלק וז"ל בשעה שהפיל נבוכדנצר חנניה מישאל ועזרי' לכבשן האש אמר לי' הקב"ה ליחזקאל לך והחיה את המתים בבקעת דורא כיון שהחי' אותם באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו אמר מה טובן של אילו אמרו לו חביריהם של אילו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר אתיהי כמה רברבין והמהוהו כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטוניה עם דר ודר עכ"ל. והנה מאמר זה הי' מפלאי וגנזי התורה מה ענין התחייה זו עכשיו בעת וזמן שהפילם לכבשן אש ועוד מה פשע ומרד נבוכדנצר נגד העצמות היבשות האלה שטפחו על פניו עוד מה שאל מה טיבן של אילו ומה השיבו לו חביריהם של אילו מחיה המתים ופירש"י חביריהם של חנניה מישאל ועזרי' מה חברותא איכא ליחזקאל עם חנניה מישאל ועזריה ועוד אחר התשובה הזו מה זה שאמר אתוהי וגו' שלטניתי' עם דר ודר מה ענין פסוק זה לענין הנזכר יובן קצת רק נקדים עוד הקדמה גדולה ונפלאה מהזוהר דפוס מנטיבה הנזכר לעיל ולפי שדברים סתומין וחתימין ולאו כל מוחא סביל דא ואנו לא באנו לסתום אלא לפרש שיהא הדבר שוה לכל נפש לכן ראינו להציג מאמר הזה מלה במלה ואחר סיום דבריו נבאר אותו באר היטב בלשון צח וקל ומי שלא ירד לעומק הבנת המאמר יוכל לסמוך על ביאורינו וזה לשונו הבה נבנה עיר ומגדול כלא ברזא דחכמתא בעו לאתקפא בארעא סטרא אחרא ולמפלח פולחנא בגין דהוי ידעין דכל דינין בישין מתמן נחתין לעלמא ובעיין לדחויי דרגא דקדושה וכו' ובגין דא היו מתייחדין למיעבד עבידתא דא בחכמת סטרא אחרא דכר ונוקבא תוקפא דזוהמא דדינא קשיא וכו' וימצאו בקעה אחר מתקן להאי ההוא סטרא בישא דבעו אינון לאתקפא ואתמנעו תוקפא דילי' הוה תליא לאתכרעא בההיא בקעה עד דנטלא תמן חילין ומשריין בזמנ' דאינון דבנו קרתא ומגדלא ואתייהב כולא בידהא ואתקטלו תמן אינון דלא בעי למיפק בקץ הימין איתבהלו ונפלו בקץ הימים בההוא אתר דאתחלש תקפא בקדמיתא בהאי בקעה ועל דא כתיב והיא מלאה עצמות ואתקפה בהאי צולמא דאקים נבוכדנצר ואתבר הוקפה לבתר באינון גרמי ובהאי צלמא דאינון קדמאי קיימו וקמו על עגליתון וההוא צולמא אתגלי וכדין ידעו כל עמין דעלמא דלית אלוק בר מקב"ה לחודיה דאתקדש שמיה ע"י דחנניה מישאל ועזריה וכלא בחד יומא עכ"ל. וביאור מאמר הזה הוא כי דור הפלגה בכוונתם הרעה רצו להשליט הטומאה והקליפה ומצאו בקעה אחת שהיא היתה מוכנת ומזומנת לסטרא אחרא כי יש הרבה מקומות בארץ המוכנים לטומאה כמו לקדוש' ואותה בקעה היתה מיוחד לכך יותר משאר מקומות ובזה יצא מחשבתם הרעה אל הפועל מה שחשבו לעשות ליתן כח ותוקף לטומאה והקב"ה ברוב רחמיו מנעם אז והחליש כח הטומאה שלא עלה בידם בנין המגדול ומ"מ היה תגבורות הטומאה הזו עד שבאו בני אפרים שמנו את הקץ במצרים וטעו ויצאו קודם זמן ונפלו שם כי חטאם היה גם כן קצת כדור הפלגה כי קץ האמיתי שיצאו ישראל ממצרים הוא נקרא קץ ימין שהוא מצד הקדושה וקץ הימים הוא מסטרא דטומאה כמו שאמר בזוהר פ' בראשית על פסוק ויהי מקץ הימים ויביא וכו' ובני אפרים שיצאו קודם זמן האמיתי יצאו מכלל הקדוש' הנקרא קץ הימין ונדבקו בטומאה הנקרא קץ הימים זה היה ממש כמו דור הפלגה שהשליטו הטומאה בעולם ולפיכך נפלו שם בהאי בקעה שבנוי שם דור הפלגה ונתנו תוקף ועוז לטומאה ובתוקף וכח הזה גברה עליהם כח הדין ונפלו שם ומתו ואחר כך כשבא נבוכדנצר והעמיד שם הצלם בבקעת דורא שהיא הבקעה של דור הפלגה חזר וניער כח הטומאה בתגבורות ותוקף גדול כמו שהיה בראשונה בימי דור הפלגה והטעם מבואר בכתבי האר"י בליקוטים על התורה בפ' נח שנבוכדנצר היה גלגול נמרוד שהמריד את כל העולם כולו בימי דור הפלגה ובקשו לעקור בנין הקדושה להשליט הטומאה ולא עלה בידם ובא נבוכדנצר בדורו ג"כ לעשות מעשיו הראשונים והעמיד שם צלם להטעות כל העולם מדרכי הקב"ה ועי"ז ניתוסף כח לאותה בקעה יותר על מה שהיה בתחילה ואחר כך על ידי אותן העצמות ועל ידי שבירת הצלם נשבר כחה ונחלש תוקפה כי המתים בני אפרים שמתו שם הי' ע"י תוקף הקליפה שהיה שם והחיה אותן הקב"ה ע"י יחזקאל הם עצמות בנ' אפרים שמנו לקץ וטעו כמו שאמר שם בגמרא הנזכר לעיל והצלם של נבוכדנצר נפל ונשבר ועי"ז נחלש כחה וגם חנניה מישאל ועזריה קדשו את השם ולא רצו להשתחוות לצלם והחלישו כחי הכל היה ביום אחד כי אותו יום היה מוכן ומזומן לכך שיכירו כל האומות שאין כאלהינו בכל הארץ כי יש עת וזמן לכל חפץ והוצרך הקב"ה לבטל כח תוקף הבקעה הזאת מכל וכל ולכך נשבר הצלם באותו היום להחליש כחה והמתים בני אפרים שמתו ע"י תוקף הבקעה והיה הבקעה מלאה עצמות ועצמותם הוצרך הקב"ה להחיותם להחליש כחה הראשון שהרגה אותם ועתה שחיו ודאי בטל כחה הראשון שלא היה בה יכולת עוד להעמידם בתוכה וחנניה מישאל ועזריה שנפלו לכבשן היו המתחילים לכל זה כי בזמן שנפלו לכבשן אש וקדשו שם שמים לעין כל העכו"ם ולא רצו להשתחות לצלם מיד נחלש כח הצלם שנעשה ע"י כח הבקעה וכח הקדוש נתגבר ונתעלה הפוך מחשבת נמרוד בדור הפלגה להשליט כח הטומאה וגם עתה בדור הזה כשנתגלגל בנבוכדנצר והי' הצלם מתוך חלשותו עומד מיד להשבר כי בהתגברות כח הקדושה הטומאה היתה מתמעטת והולכת כנודע וזהו תכלית ביאור מאמר הנ"ל עם מעט מדברי האר"י ובזה יובן המאמר הנ"ל בשעה שהפיל נ"נ חנניה מישאל ועזריה בכבשן אש א"ל הקב"ה ליחזקאל לך והחי' המתים בבקעת דורא כי עכשיו שהם קדשו שם שמים ובאו לכבשן ע"י זה נחלש כח הצלם ועומד לישבר ועי"ז יבוטל כח הבקעה המזומנת לאותו סטרא אחרא שבקשו להשליטה ולפיכך צוה מיד בזמן הזה להחיות גם המתים שם בבקעת דורא כי אחרי שמתו בכח תוקף הבקעה ועתה שנחלש כחה ע"י נפילתם לכבשן דין הוא שיחיו העצמות האלה כדי להחליש' ולמנוע כל תוקפ' ולא יהא לאותה בקעה כח כלל ואפי' כח הראשון שהיה לה מלאה בעצמות גם אותן העצמות יחיו ולא יהיו ברשותה כדי שתוקפו יבוטל מכל וכל ולפיכך כאשר חיו העצמות האלה באו וטפחו על פניו של נבוכדנצר כי איהו גלגול נמרוד הראשון שהמריד כל העולם כנ"ל והוא נתן מקודם לכן תוקף ועוז לאותה בקעה ע"י שבנה שם עיר ומגדול וע"י אותו תוקף עוז נהרגו הם שם והוא היה הגורם בהריגתם לכך באו וטפחו על פניו זה ששאל יאמר מה טיבן של אלו ר"ל למה ועל מה הן מכין אותו כי לא עשיתי להם מאומה ובא לי התשובה חביריהם של אלו מחיה מתים בבקע"ת דור"א דייקא והן נהרגו שם על ידך כנזכר ולפיכך הן מכין אותך ולכך קראו ליחזקאל חבר של חנניה מישאל ועזרי' שבאו לגלות לו שיחזקאל המחיה המתים היא חבר ממש של חנניה מישאל ועזריה כי שניהם פועלים פעולה אחת בשוה כי כמו שחנניה מישאל ועזריה באו לכבשן אש ועי"ז הם מחלישי' כח הצלם והבקעה למעט שליטת' כן ממש יחזקאל המחיה המתים בבקעת דורא ג"כ פועל פעולה זו שבזה הוא מתיש כח הבקעה והצלם שאתה רוצה להשליטו למעט כח הקדושה ולפיכך פתח פיו ואמר אתוהי כמה רברבי ותמהוהי כמה תקופי מלכותי' מלכות עלם ושלטנותי' עם דר ודר ר"ל אותות ומופתים של הקב"ה הם תקיפין לא אותות שלי כי מה שאני רציתי להשלים סטרא אחרא להמליך בעולם עתה אני רואה שמלכותו מלכות עולם ולא מלכות דמסטרא אחרא ושלטנותי' עם ד"ר וד"ר ר"ל שני דורות בדור הפלגה שהייתי עושה עיר ומגדול להשליט הטומאה גם עתה בדור הזה שעשיתי צלם וחשבתי לעשות כזה הכל נחלש ובזה אני רואה שאין אלוק כמותו ומלכותיה הוא לעולם ואין מי שיוכל למעט כח קדושתו בעולם אלא הוא היה הוה ויהיה לבדו לעלם עלמיא יתברך שמו לנצח. ומעתה יובן מראת הסולם על מכונו למ"ד צלמו של נבוכדנצר הראה לו וה"ק והנה סלם זה סמל מוצב ארצה אקימת' בבקאת דורא וראשו מגיע השמימה רומיה אמין שתין וגו' ר"ל שהקב"ה הראה ליעקב ענין קימת הצלם בבקעת דורא למה ועל מה היה ולמה דוקא בבקעת דורא אומר משום שראשו של אותו הסולם הוא מגיע השמימה שמחץ הקב"ה ראשו וגנזו בשמים כי הצלם הזה היה רמוז על מרכבה טמאה שראשה נגנזה בקדושה כנ"ל ורצה נבוכדנצר להשליטו ולהעלותו עד לראשו כמו שעשה תחילה שעשה עיר ומגדול בהיותו בזמן נמרוד שאז בנה עיר ומגדול משום שראשו בשמים ובקש להדביק בראשו וכן עתה נבוכדנצר שהוא נמרוד בעצמו עשה זאת ולפיכך העמידו בבקעת דורא כי אותו המקום היה מוכן ומזומן לזה כנ"ל וכדי שלא תקשה מאן יימר שראשו גנוז בשמים לכך מביא ראיה מפסוק רומי' אמין שתין לא להגיד מכח שרומיה אמין שתין לפיכך הוא מגיע עד לשמים כמו שמובן מתוך פשוטו אלא להגיד ראיה ברורה מתוך שרומי' אמין שתין ולא תשעין מוכח הוא שאין להם אלא ששה היכלות לבד וראשם הוא גנוז בשמים כנ"ל ומלאכי אלקים עולים חנניא מישאל ועזרי' עולים ויורדים מעלים ומורידים בו מעלים בהקב"ה שקדשו השם ונתגבר ועלה כח הקדושה ויורדים בו בצלם שה שהורידוהו מכחו ותוקפו שעל ידם נחלש כחו ולכך לא כתיב עולים בו ויורדים דלישתמע שהעלייה והירידה היה בו אלא גבי ירידה לבד נקט בו כי לא היה בו עלייה אלא בהקב"ה יתברך והכי קא' ומלאכי חנניא מישאל ועזריה אלקים עולים שנתנו עלייה לאלהים ויורדים בו בצלם שהורידוהו מגדולתו והנה ה' נצב עליו ופליגי בו רז"ל חד אמר עליו על יעקב וחד אמר עליו על סולם ושניהם אמת כי מאן דאמר על סולם בא להגיד שעד שלא בא חנניא מישאל ועזריה היה התגברות בכח הסולם הזה שהוא הסמל צלם של נבוכדנצר ולא היה נכנע לפני כח הקב"ה במרדם ובזמן שהיו המלאכים אלה חנניה מישאל ועזריה באו לכבשן ועשו ירידה בו בסולם הסמל אז והנה ה' הקב"ה יתברך שמו היה נצב עליו על הסמל כי נתעלה ונתגבר כח הקדושה והס"א נכנע לפניו בתכלית השפלות והמיעוט ומ"ד עליו על יעקב בא ליתן טעם למה ניצולו חנניה מישאל ועזריה ואיזה זכות גרם להם שניצולו שעי"ז נודע לכל שאין כאלהינו ואומר והנה ה' נצב על חנניה מישאל ועזריה לשומרם וכל זה היה עליו על יעקב ר"ל בשביל יעקב היה כל זה כמ"ש בהאריכות בזוהר אחרי מות על פסוק כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם כמו אברהם שניצול מכבשן אש היה בשביל יעקב כן חנניה מישאל ועזריה לא ניצולו אלא בזכות של יעקב ע"ש ולכך לא כתיב עליהם לשון רבים כמו שהקשינו לעיל באופן שנתרצו כל הספיקות גם הספק שזכרנו לעיל למה הראו ליעקב הצלה יותר משאר הצלות צדיקים שהיו בעולם ג"כ מובן בזה כי אחרי שהצלה זו הי' בזכותן של יעקב ולפיכך נתייחדה אליו המראה הזו:

(טו)

בזוהר פ' ויצא דפ"א ע"ב וז"ל וידור יעקב נדר וגו' אמר יעקב חלמן חלמנא וחלמין מינייהו קשוט ומינייהו לא קשוט ואם יתקיים הא ידענא דחלמין קשוט הוא ועל דא אמר אם יהיה אלקים עמדי וגו' עכ"ל. והנה המאמר הזה לא באנו לפרשו בדרך סתום לכך לא הארכנו בו כמו שהוא שלא באנו לסתום אלא לפרש כי קשה מאי נפקא מינה הי' לו אם החלומות הם אמת ועוד מאי האי דקאמר חלמין דמשמע שראה הרבה חלומות ואנן לא ידעינן אלא סולם המוצב ארצה אלא ודאי ששני קושיות האלה תירוץ אחד להם שבאמת הסולם הזה לא היה כפשוטו ורמז הרבה עניינים כנ"ל בסימנין הקודמים ולפיכך גם כן הי' רוצה לעמוד אם הם אמת ואם לאו קשה למה נסתפק בהם אם מצד שהיה מורה שהם אמת והיה גם כן בהם איזה צד דמיחזי כשיקרא ואם כן למה אמר אם יהיה אלקים עמדי ויקוים כל התנאים הרמוזים בדברי אז ידענא דחלמין קשוט ולמה באמת כן ואיך יאומתו הדברים ע"י התנאים אחרי שיש בהם גם כן איזה צד דמיחזי כשיקרא אבל דע שמראת הסולם הי' מורה על הרבה עניינים למר ולמר כדאית ליה וכלם דברי אלקים חיים וזכרנו קצת דיעות לעיל בסימן הנ"ל. ועתה לא באנו לזכור אלא ארבעה דיעות הנ"ל האחר שהראו לו ליעקב צלמו של נבוכדנצר והצלת חנניה מישאל ועזריה וכתבנו שם הטעם משום שחנניה מישאל ועזריה ניצולו מכבשן אש בזכותו של יעקב ע"ש בהאריכות והשני מתן תורה הראו לו השלישי חורבן ב"ה הראו לו ושיבאו ישראל בגלות והנה בכלל המראה הזו נכללה גם עוד מראה אחת שזכרנו רז"ל בפסוק זו שהראה לו שיחזרו בניו מן הגלות וז"ל ר' בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה ויורד וכו' אמר ליה הקב"ה יעקב אף אתה עלה באותו שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה א"ל הקב"ה אל תירא ישראל אם אתה עולה אין לך ירידה ולא האמין ולא עלה וכו' א"ל הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היית יורד לעולם עכשיו שלא האמנת ולא עלית יהיו בניך משועבדין בארבע מלכיות וכו' יכו' יכול לעולם ת"ל אל ישראל כי הנני מושיעך מרחוק את זרעיך מארץ שבים עכ"ל והגם שמרא' זו כמראה בפני עצמה מ"מ אינה נחשבת אלא לאחת כי אם לא היה הקב"ה מראה לו החורבן והגלות לא היה צריך להראות שישיבו מארץ שבים ולפי שיציאת יעקב מבאר שבע היה סימן לבניו שילכו בגלות כנ"ל ודאי הוא שחזרתו לשלום אל בית אביו היה סימן לישראל שיחזרו גם הם אל בית אביהם לשלום אל ארצם וזהו פי' המדרש הזה יכול לעולם שח"ו ישראל יאבדו לעולם בגלות ת"ל אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעיך מארץ שבים ר"ל אחרי שאתה בצאתך למרחוק מאביך סימן לבניך שילכו בגלות כן במה שאני מושיעך מרחוק ומביאך לבית אביך הוא סימן לזרעך שישובו מארץ שבים. הד' למ"ד קרבנות הראה לו. והנה זו דרך ביאור המאמר הנ"ל כי ליעקב נולדו ספיקות בכל המראות הנזכרים כדברינו פה כי היה להם פנים לכאן ולכאן ואמר יעקב אם יהיה אלקים עמדי ויקוים לי ארבעה תנאים שאתנה עמו בזאת אדע כי אלו הד' מראות הם אמת וברור ולא יהיה בהם שום ספק ואלו הן הד' תנאים שהתנ' יעקב אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וארז"ל אין דרך אלא ע"א גילוי עריות שפיכות דמים שנקראים דרך והביאו ראיה לדבריהם ע"ש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לחם זו תורה שנא' לכו לחמי בלחמי ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ונחלק התנאים האלה לד' חלקים. ע"א היא תנאי אחד. גילוי עריות שפיכות דמים שניהם יחד לתנאי ב'. לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי וגו' לתנאי ג' והיה ה' לי לאלהים לתנאי ד'. ונפרש אותה ד' נגד ד' באופן זה שאם יקוים תנאי והיה ה' לי לאלהים אז אדע שחלום של קרבנות אמת ואם יקיים תנאי לחם לאכול וגו' אז תדע שהחלום של חורבן וגלות היא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מגילוי עריות ושפיכות דמים אז אדע שחלום של מתן תורה הוא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מע"א בזאת אדע שהחלום של הצלת חנני' מישאל ועזרי' הוא אמת וכדי להבין זאת נתחיל תחלה מן הצלת חנניה מישאל ועזריה אך ידע שהוא אמת ע"י תנאי אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מע"ז ותחלה נבאר הרבה מאמרי תמוהים וסתומים וכולם בדרך אחד יצאו מאמר הא' במדרש מגילה וז"ל בשעת שנחתמו האיגרת וניתנו ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו בו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם וכיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקייך פתח ואמר לו אל תירא מפחד פתאום ומשאת רשעים כי תבא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שתק והיה שמח שמחה גדולה אמר ליה המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו עכ"ל. והנה המאמר הזה אומר דרשנו וכי לא מצאו התינוקות פסוקים אחרים דנחמה רק מאלו ועוד שלפום ריהטא היו כולם אומרים דברים סתומי' שאין עניינם לגזירת המן כלל והראשון אמר מלתא בלי טעמא אל תירא ולא פירש כלום למה ועל מה ואין זה נחמה למי שהחרב מונחת לו על צוארו ומורא על ראשו והשני אמר כי עמנו אל מה זו נתינת טעם לדבריו הראשונים שהתחיל ואמר עוצו עצה וגו' ועוד דהא בימי אסתר היה הסתר פנים ואמרו ביום ההוא על כי אין אלוק בקרבי מצאונו הרעות האלה כמו שיבא לפנינו והתינוק הג' שאמר עד זקנת וגו' מה הגיד בזה אם בא להגיד ואמלט הא רז"ל בפ' יתרו פירשו שהאי אמלט הוא קאי על העבר שהציל והמליט הקב"ה כבר את אברהם אבינו מכבשן אש ועוד מה זה שאמר עד זקנה אני ועד שיבה וגו' והנה דבר זה לבד יש ליישב ע"ד שארז"ל במדרש מגילה בענין המן כשבא להלשין על ישראל וזכר את כל מה שעשו אמר שעמד שלמה ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו בית המקדש ואיני יודע מה הי' להן בתוכו כשבאים למלחמה נכנסים בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוק שלהם ובא נבוכדנצר ושרף אותו הבית וכו' עכ"ל והנה טענתו היה שהזקין אלקינו ואין בו ח"ו כח להציל ע"י שבא נבוכדנצר והחריב ביתו ובאמת היה זה בכוונה רצוייה מאתו ית"ש יבא ויחריב כדי שיפיג חמתו בעצים ואבנים ולא יכלו ישראל מן העולם כנודע שמטעם זה נמלטו ישראל מכלייה ונ"ל שז"ש התינוק הג' עד זקנה אני הוא ועד שיבה ר"ל אע"פ שהמן בלשונו הרע אומר שאני כביכול זקנתי וחושב שאין בי כח מ"מ אני הוא ויש בידי להציל אתכם ומה שנחרב הבית לא מצד זקנה ושיבה אלא אני עשיתי בכוונ' רצוייה וכל כך למה ואומר ואמלט שעי"ז מלטתי אתכם מיד שונאיכם שאל"כ היו ח"ו כלים מן העול' וכשם שהייתי לכם עזר מקדם ומאז וככחי אז כן עתה להציל אתכם מיד המן זהו פשוטו של ענין אבל אם נבא לקשר דברי השלשה תינוקות יחד יבואר הענין בדרך אחר ויבוארו אגבו הרבה מאמרים הא' בגמ' דמגילה ח"ל רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא דמגילה מהכא שיר המעלות לדוד וגו' יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו וגו' אדם ולא מלך זה המן עכ"ל וקשה אם פתח מה סיים שהרי לפי אמת לא פתיחה ולא סיום חזינן כי מה חידש לנו בזה ומה תועלת יוצא לנו מדרוש הזה אבל דע שרב נחמן גילה לנו ענין נפלא בזה הפסיק ולא בא אלא כמראה מקום הפסוק הזה במה הוא מדבר וגילה לנו שמדבר בהמן ולא יותר והבאים אחריו מאליהם יבינו כמו שיבא בדברינו ויבואר אגב זה הפסוק שזכרנו לעיל מפ' וילך ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלקי נכר וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים וגו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלוק בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ע"כ וארז"ל בגמ' דחולין שהפסוקים האלה מדברים בהסתר פנים שהיה בימי אסתר וזהו ואנכי הסתר אסתיר ר"ל שבימי אסתר יהיה הסתר פנים והנה לפירוש הזה צריכין אנו לידע חיבור הפסוקים איך יוצקו על זמן הזה אבל יובן עם מה שנבאר הפסוקים במגילה איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר. בן שמעי בן קיש איש ימיני והקשו רז"ל בגמ' אם לייחסי' בא לייחסי' וליזיל ולמה אינו מייחסו אלא עד ימיני שהוא בנימין ותירצו מה שתירצו וגם לדרכינו יבואר היטב כי שבעים פנים לתורת כי איתא בגמרא שם איש יהודי וגו' וכי לא הי' יהודי בשושן אלא הוא אלא לפי שכפר בע"א שלא השתחוה להמן נקרא יהודי ללמדך שכל הכופר בע"א נקרא יהודי ואיתא במדרש מגילה ובתרגום שני שהמן בא בעצה על מרדכי שישתחוה לפניו ואמר וכי טוב אתה מן יעקב שהשתחוה לעשו א"ל מרדכי באותו שעה שהשתחוו יעקב ובניו לפני עשו לא היה עדיין בנימין בעולם ואני בא מבנימין ולכן לא אשתחוה לפניך. זה שאמר הכתוב איש יהודי היה בשושן וגו' וקשה קושיא דגמ' וכי לא היה שם יהודי אחר וצ"ל כתירוץ הגמ' משום שלא השתחוה להמן שעשה עצמו ע"א לכך נקרא יהודי וקשה ולמה באמת לא השתחו' וכי טוב היה מיעקב ובניו שהשתחוו לפני עשו ובא הכתוב כמתרץ ואומר איש ימיני מרדכי היה איש מבנימין וכשהתחוו יעקב ובניו לעשו אותו שעה לא היה בנימין עדיין בעולם ולא היה מן הראוי שגם מרדכי ישתחוה לפניו. והנה בזהר פ' וישלח דצ"ח ע"א הקשה על יעקב שהוא בחיר האבות ואיך השתחוה לעשו שהיה מסטרא אל אחת ומי שמשתחוה לו כאלו משתחוה לאל אחר דכי האי גוונא ליכא למימר תעלה בעידנא סגיד לי' ותירץ ח"ו יעקב לא השתחו' לעשו אלא לשכינ' שהית' שם שנ' והוא עבר לפניה' וישתחוו אין והוא אלא שכינתא שהלכ' לפניו. והנה אותו הדור שנתחייבו כליי' על שהשתחוו להמן שעש' עצמו ע"א בגמ' דמגילה תחת הנעצוץ יעלה ברוש נעצוץ זה המן שעשה עצמו ע"א כדאמר הנעצוצים וגו' ודאי הוא אם הי' אירע להם כמו שאירע ליעקב שהשכינה הי' שם בזמן שהשתחוו ודאי לא היו חייבין כלייה על ההשתחויה להמן כי היו משיבים שהשתחוו לשכינה כמו שעשה יעקב זה שאמר הכתוב הנ"ל וקם העם וזנה אחרי אלקי נכר הארץ ר"ל שיהי' זמן בימי מרדכי ואסתר שיקום העם וזנו אחרי אלוק נכר ארץ דייקא ר"ל אלוק שיהי' בארץ והוא המן שהי' בארץ ועשה עצמו לאלוה וישראל ישתחוו לפניו וע"י כן ועזבתים והסתרתי פני מהם וימצאום רעות רבות וצרות שאכתוב עליהם גזר דין לכלייה ויאמרו זה לזה למה עשה ככה ה' לנו ומה החרי האף הגדול הזה על ההשתחויי' לפני המן הרי יעקב אבינו שהי' בחיר שבאבות והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והקב"ה לא תבע ממנו כלום עבור זה ואמר ביום ההוא ר"ל שיאמרו תשובה על דבריהם אלה ומה היא התשובה ואומר הכתוב על כי אין אלוק בקרבי מצאוני הרעות האלה ר"ל דבשלמא גבי יעקב הי' השכינה עמו והשתחוה יעקב לשכינה ולא לעשו אבל אנחנו חטאנו כי אין אלוק בקרבינו ואפילו הכי השתחוינו לעשו וע"י כן מצאנו הרעות האלה. והנה לפ"ז טענת המן ועצתו בטילה מלבד התירוץ הראשון שהי' מרדכי בנימין אלא אפי' אם הי' משאר שבט שהשתחוו לפני עשו לא הי' מן הראוי שישתחוה גם מרדכי לפניו כי גבי יעקב ובניו הי' השכינה והשתחוו לפניה ונ"ל שזהו שגילה לנו רב נחמן הנ"ל רק נקדים מ"ש רז"ל במדרש ויצא שאותו מזמור לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל יעקב אמרו יאמר נא ישראל היינו ישראל סבא וגילה לנו רב נחמן שמזמור זה אמר יעקב על המן ומה הגיד ואומר לולי ה' שהיה לנו ר"ל אם לא הי' לנו אותו טענה שה' הי' לנו שהשכינה הי' אצלי תמיד בודאי בקום עלינו אדם זה המן כנ"ל שעמד בימי מרדכי בודאי הי' חיים בלעונו והי' מכלה ומבל' כל ישראל וכ"כ למה בחרות אפם בנו דייקא ר"ל שכל חרון אפו שהי' לו אז בימי מרדכי הי' הכל בנו בשבילי ובשביל בניי כי הי' טוען נגד ישראל שישתחוו לפניו כמו שהשתחויתי אני ובניי ואז היו ח"ו כל ישראל חייבין כלייה אבל עכשיו שה' לנו ודאי טענתו בטילה כי הי' למרדכי פתחון פה לומר שאני יעקב שהשכינה הי' אצלו ובזכותו הציל גם את בני דורו וכמ"ש במדרש מגילה שבזכות מרדכי לבד ניצולו כל בני דורו ובזה תבין מ"ש יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו' ואמרו דורשי רשימות ומכללם בעל הטורים שהתפלל יעקב על המן ורמוז במלת "הצילני "נא "מיד ר"ת המן וקשה המן מאן דכר שמיה ואם נאמר שהי' כמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר א"כ למה התפלל על גזירה זו יותר משאר הגזירות ועוד למה אמר הצילני ולא אמר הצילנו לשון רבים והנה ודאי כל דברי חכמים הם אמת ורמז ג"כ בכפל לשון אחי עשו ואחי פירושו על אחיו ממש ועשו הוא רמזו על המן שבא מסטרא דעשו ונ"ל שזהו הדבר שדברנו רק נקדים עוד מ"ש החכם בעל עשרה מאמרות בחלק ג' חיקור הדין פ"ד בענין שאול שבא מבנימין וזכה להיות מלך על ישראל יותר משאר השבטים משום שכל השבטים השתחוו לפני עשו עם יעקב ונתנו כח לסטרא אחרא מה שאין כן בנימין לא הי' עדיין בעולם כנ"ל לכך זכה שיצא שאול ממנו שהי' ראשון למלכי ישראל כמו שהארכנו במקום אחר והקשה שם ממאמר הזהר הנ"ל שהרי לא השתחוו כלום אלא לשכינה ותירוץ מ"מ איסור עשו בזה משום מראית עין ומביא ראי' מהא דתנינן פרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"א עכ"ל והנה יש לנו ללמוד זכות על הצדיקים האלה אחרי שלא מצינו שיהא ההשתחויה נחשבת להם לחטא אלא מצד מראית עין שכל רואם לא ידעו ששכינה הי' אצלם יש לנו לומר שגם בזה לא עשו חטא כי איתא ביו"ד הלכות ע"א סי' ק"י וז"ל ישב קוץ ברגלו לפני ע"א לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"א פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם מפני שנראה מנשק לאלילים ומביא בהגהות מהרמ"א י"א דכל שאין אסור אלא משום מראית עין כגון בדין זה לפיכך אם יש סכנת נפשות בדבר שימות אם לא ישתה מיתר לשתות ואין בזה משום יהרוג ואל יעבור עכ"ל הרי בפירוש חזינן שבמקום שאין אסור אלא משום מראית עין היכא דאיכא סכנת נפשות אין נחשב לחטא ולא מצינן סכנת נפשות גדולה מזו בעברו יעקב ובניו לפני עשו שכל מגמתו לא הי' אלא להורגו עם בניו כנודע המשך הפסוקים וכאשר השתחוה לפניו נתמלא רחמים עליו כמ"ש רש"י ובודאי יעקב ידע זאת בנבואה שההשתחויה תציל אותו ובניו ממיתה ולא הי' לו להשגיח מלהשתחוות משום מראית עין וז"ש יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו ורמז בראשי תיבת גם המן שיצילנו האל כי עשו עתה בא עלי ואני מוכרח להשתחוות לפניו לרכך לבבו כדרז"ל אם יבאו עליך רשעים תנענע לו ראשו ואני רואה בנבואה שאם אשתחוה לו יעמוד המן על ישראל ויאמר להשתחות גם לו לפיכך הצילני נא שלא יתן בי אותו רשע דופי וע"י כן יטעו ח"ו ישראל ויכלו כי לפי האמת ח"ו לא אשתחוה עם בניי לעשו אלא לפניך ית' שמך שאתה תמיד עמי ואם תאמר הרי מ"מ דופי יש בו משום מראית עין זה אינו שייך עתה אצלי וכל כך למה ואומר כי ירא אנכי פן יבא והכני אם על הבנים וא"כ סכנת נפשות בדבר אם לא אכניע לפניו ובמקום שיש סכנת נפשות לא גזרו איסור מראית עין וע"כ הצילני נא מידו. והנה בזה נבא לוויכוח מרדכי עם התינוקות במאמר הנז"ל רק נעמוק קצת יותר בענין הנ"ל שלא השתחוה יעקב אלא לשכינה דבר זה הוא נלמד ממה דכתיב והוא עבר לפניהם. ודרשו בזהר אין והוא אלא שכינה כנזכר שהשכינה נקראת הוא. והנה רש"י פירש בחומש והוא ממדרשי רז"ל שמלת והוא קאי על יעקב שעמד יעקב לפני בניו בראותו עשו הרשע בא ואמר מוטב שיפגע אותו רשע בי ואל יפגע בבניי. והנה לפי"ז לא הי' למרדכי סמך גמר שלא השתחוה יעקב לעשו אלא לשכינה די"ל שמלת הוא קאי על יעקב אבל מוכח היא שמלת והוא קאי על השכינה דאל"כ ודאי אין ליעקב תשובה של השתחויה לעשו וחטא בזה חטא ע"י שהשתחוה לאל אחר והא ארז"ל שלא ניצול אברהם מכבשן אש וחנניה מישאל ועזריה אלא בזכות יעקב ואם איתא שיעקב חטא ח"ו בע"א איך יתכן שזכות אברהם וחנניה מישאל ועזריה שלא רצו להשתחות לאל אחר ובאו לכבשן אש יהי' גרוע מזכות יעקב שהשתחוה לאל אחר אלא ודאי שמלת והוא קאי אשכינה שהשתחוה יעקב לפניה ודבר זה הוא ברור וכן שמעתי מרבותי בפי' מאמר הזהר פ' אחרי מות אשר הוא שם בהאריכות וזהו קיצור עניינו בלשון צח בשעה שהפילו חנניה מישאל ועזריה לכבשן אש וכו' פתח מישאל ואמר אל תירא עבדי יעקב באותו שעה כששמעו האומות והמלכים שמו דיעקב תמהו כולם וחייכו בליצנותא אמר הקב"ה באותו לשון שהם מצחקים וחייכים אני אצילם מכבשן אש ולכך כתיב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי הילדים אלו חנניה מישאל ועזריה ושמעתי ביאור הענין כי היו האומות מצחקין בזכרם שם יעקב משום שהם סברו שהרי יעקב עצמו השתחוה לעשו אל אחר כמו נבוכדנצר ועי"ז הי' מגיע בושה ליעקב שנתנו בו דופי לפיכך אמר הקב"ה לא עתה יבוש יעקב מאותו אחוכי וטולילא כי בראותו ילדיו יקדישו שמי ואני אצילם בזכותך כמו שמסיים שם בזהר ועי"ז יודע לעין כל שלא השתחוה לעשו אלא לי לשמי והנה זה היה ענין התינוקות עם מרדכי כי בראות מרדכי את המן שהכל משתחוים לפניו ובתוך כך ראה שלשה התינוקות מיד רץ אחריהם ואמר פסוק לי פסוקייך כי הנבואה תמיד בפי התינוקות ובפרט בשנים הראשונים כנודע ובקש מרדכי לידע אם לשמוע לעצת המן להשתחוות לפניו או לא ואמר לתינוק הראשון פסוק לי פסוקייך. והנה נזרקה נבואה בפיו שיבוטל הגזירה ואמר הפסוק אל תירא מפחד פתאום כי לא יאונה כל אין והתינוק השני בשמעו זאת חרה לו על שאומר מלתא בלי טעמא אחרי שהמן אומר דברים של טעם בעצה נכונה לכל שומעיו להשתחוות מכח שגם יעקב הצדיק המובחר שבאבות השתחוה עם בניו לעשו וכמו שיעץ בפיו למרדכי כן ולפיכך בא התינוק השני להרחיקו מעצת המן ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום ר"ל אותו דבר והעצה שיעץ לך המן להשתחות כמו שהשתחוה יעקב ובניו לעשות זה לא יקום ותופר וכל כך למה ואמר כי עמנו אל ר"ל שאני התם בזמן יעקב שאז עמנו הי' אל והשתחוה יעקב לאלוהיו שבראו ולא לעשו אבל אתה אין לך ללמוד משם להשתחות לאל אחר כי אין אלוק בקרבנו והסתיר פניו מבית ישראל בימים האלה. והנה התינוק השלישי ששמעו שחבירו דובר דברי אמת וצדק וחשב פן ואולי לא יסמוך מרדכי על אותן הדברים ויאמר שהרי גם יעקב השתחוה אע"ג שגילה לו חבירו ששם הי' השכינה מ"מ חשב פן יאמר בלבבו מנלן אי משום דכתיב והוא עבר לפניהם שמלת והוא קאי על השכינה דילמא יטעה מרדכי לומר שמלת והוא קאי על יעקב עצמו שעמד לפני בניו שלא יפגע בם עשו הרשע. ולפיכך בא להגיד לבל יטעה ואמר עד זקנה אני הוא דייקא ר"ל אותו הוא דכתיב והוא עבר לפניהם אותו והוא עלי הוא נאמר ואני הוא אותו הוא ולא יעקב ומנלן ואמר אסבול ואמלט מאי ואמלט וצ"ל אברהם מכבשן אש כנז"ל וכל זה הי' בזכות יעקב ואם איתא שמלת והוא קאי על יעקב בודאי חטא יעקב ח"ו בעבודת אלילים שהשתחוה לעשו ואיך ניצול אברהם אלא ודאי שקאי על השכינה וע"כ אין לך לשמוע עצת המן ולפיכך בשמעו זאת שמח שמחה גדולה ואמר להמן שהוא שמח על בשורות טובות שבשרו התינוקות שלא ישמע לעצתו כי בודאי בשרו לו התינוקות האמת מה שהוא. והנה בזה נבא אל כוונת יעקב שאמר חלמין חלמנא וכו' כי יש לדייק מה זה שאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מעבודת אלילים וכי הקב"ה ילך עם כל אחד מישראל לשמרו מע"א שהרי הבחירה נתונה לפני כל אחד ואחד והוא הבוחר אלא הוא הדבר שדברנו והוא עם מה שאמר לעיל שחנני' מישאל ועזרי' ניצולו בזכותו של יעקב מכבשן אש כמו אברהם ולכך היה המראה הזו מיוחדת ליעקב דווקא להודיעו כמה גדול כחו ולכך בראות יעקב זאת בחלומו אמר בהקיץ חלמין חלמנא שראיתי בחלומי שחנניה מישאל ועזריה יהיו ניצולין מכבשן אש בזכותי וחלומית יש מינייהו שהם אמת ואפשר שגם החלום הזה הוא אמת יש חלומות ששוא ידברו ואפשר חלום זה הוא מינייהו כי איך אפשר שיצילו בזכותי שהרי עשו רודף אחרי ואם יבא עלי צריך אני לנענע ראשי ומיד בעשותי זאת הריני כמשתחו' לאל אחר וא"כ חנניה מישאל ועזריה הם גדולים עלי במעלתם ואיך ינצלו בזכותי אבל אם יקיים בי תנאי זה שיהיה אלקים מדי ר"ל שהשכינה תהיה תמיד אצלי ואז ושמרני בדרך הזה מעבודת אלילים ר"ל על ידי שהקב"ה יהיה אצלי יהיה לי לשמירה מעולם מן עשו שהוא ע"א שאע"ג שאשתחוה לפניו לח יהיה ההשתחוי' ח"ו לו אלא כל כוונתי יהיה לאלהים שעמדי ובודאי אדע בזה שהחלום יהיה אמת כי אז לא יהיה בי שמץ ע"א ובודאי ינצלו חנניה מישאל ועזריה בזכותי כמו שראיתי בחלומי והנה עוד חלמתי שבניי יקבלו התורת וגם חלום זה אפשר להיות אמת ואפשר להיות שקר ואם יהיה אלקים לי ויקויים התנאי שישמרני בדרך הזה מג"ע וש"ד אדע שחלום זה הוא אמת ויובנו בזה הפסוקים במזמור קמ"ט כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם לעשות נקמה בגוים וגו' וגם פסוקים בפ' וזאת הברכה כשסיים משה כל ברכות השבטים ואמר ברוך מבנים אשר וגו' אחר כל זה אמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויבך לך וגו' וקשה איזה גאוה של חרב יש לישראל שהרי ברכת על חרבך תחיה נתנה לעשו אבל הענין הוא ע"ד מ"ש בזוהר במדבר שנ"ה ושנ"ו בהאריכות וזהו תכלית קיצור לשונו בשעה שבא הקב"ה ליתן התורה בא אל שרו של עשו שיקבל התורה א"ל רבש"ע הלא כתיב בה לא תרצח ואיך אני יכול לקבל התורה שזו הוא ברכתי על חרבך תחיה אלא תן אותה לזרעו של יעקב כו' א"ל הקב"ה תן לי עצה איך אפתה זרעו של יעקב א"ל תן להם שכר בשבילי שיאחזו במדת החרב שיהיה להם רשות לדון דיני נפשות בא אצל רהב שרו של ישמעאל א"ל כמו כן כנזכר א"ל אי אפשר לי לקבל התירה משום דכתיב בה לא תנאף וברכתי היא לפרות ולרבות דכתיב והוא יהיה פרא אדם לשון פריה ורביה תן להם שוחד בשבילי שיהיה להם רשות לפרות ולרבות עכ"ל ופי' בעל ילקוט חדש הטעם לפי שמן הדין לא היה לישראל לפרות ולרבות אלא מה שצריך לקיום פריה ורביה דהיינו זכר ונקיבה וע"י המתנה של רהב הם מולידים יתר מכדי שיעור הזה. והנה רז"ל אמרו בגמ' דע"ז שעתיד הקב"ה לווכח עם העכו"ם שלא רצו לקבל התורה והנה מה שזכרנו הוא עדות ברור ואמיתי לישראל שלא בקשו עכו"ם לקבלה שהרי נתנו מתנות לישראל החרב ופריה ורביה וויתרו מברכתם. וארז"ל בילקוט בפ' וזאת הברכה בפסוק ויאמר ה' מסיני בא גלוי היה לפניו יתברך שלא יקבלו העכו"ם התורה ולמה נראה כמחזר אחריהם ובא לכל אומה ולשון אם יקבלו התורה אם לאו ותירץ שם שלא יהיה להם פתחון פה לעכו"ם לומר שאלמלא נתת לנו היינו מקבלים וזש"ה כי רוצה ה' בעמו ר"ל הקב"ה היה לפי אמת רוצה בעמו שהם יקבלו התורה ולמה היה מחזר אחר כל אומה ולשון וחלק כבוד לכל אומה ולשון ותירץ הכתוב יפאר ענוים בישועה ר"ל בדבר זה יפאר הקב"ה את ישראל הנק' ענוים שמשפילין עצמן בשעת גדולה כמו שאמר בחולין ואימתי יפארם ואומר בישועה ר"ל בזמן שיבא הישועה להם שיגאלו משיעבודם ויבא הקב"ה לווכח אז עם העכו"ם אותו שעה יהיה להם הכבוד הזה שחלק הקב"ה לעכו"ם לפאר ולתהילה שישראל קבלו ועכו"ם לא רצו לקבלה שאל"כ היה פתחון פה לעכו"ם אבל עכשיו יעלזו חסידים בכבוד ר"ל חסידי ישראל יעלזו במה ואומר הכתוב בכבוד באותו כבוד שחלק הקב"ה לעכו"ם שע"י זה לא יהיה לעכו"ם פ"פ ולא זו בלבד אלא גם ירננו על משכבותם דייקא שנותן להם במתנה לפרות ולרבות וזה מורה שלא רצו בני ישמעאל לקבל התורה וירננו על זה ויהיה רוממות אל בגרונם ליתן שבח והודיה על חלקם וגם לא זו בלבד אלא גם חרב פיפיות לדון דיני נפשות שהוא מתנה מברכת עשו ולכך נקט פיפיות וארז"ל שני פיות כי כל חרב שדנים דיני נפשות יש לה ב' פיות מכאן ומכאן כדי שמכל צד שיבא החרב על הנידון יהיה נידון שלא בצער כנודע וע"י מתנות אלה וכבוד שחלק הקב"ה לאומות לעשות נקמה בגוים כי לא יהיה לעכו"ם שום פתחון פה אימתי ואומר תוכחות בלאומים בזמן שיבא הקב"ה להתוכח עם העכו"ם ולישראל יתן הקב"ה שכרם משלם ויודו וישבחו וירננו ברוממות אל שבגרונם על חלקם הטוב וזה היה ג"כ כוונת משה אחר שבירך כל השבטים ובירך את אשר בבנים שזה הוא ברכתו המיוחדת לו כמ"ש בעל חסד לאברהם שכל שבט היה ברכתו מיוחדת לו ועושר של בנים לא ניתנה לשום שבט אלא לאשר וכפירוש רש"י ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שהוא נתברך בבנים יותר מאשר וכו' וכאשר ראה משה שמנין ריבוי בנים באו ע"י שלא רצו בני ישמעאל לקבל התורה כנזכר לפיכך אמר אחר זה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזריך ר"ל מי יש כמוך עם בעולם שכל ישועתו בה' שהרי הישועה הזו בא לך מה שחזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל ואף על פי שידע שלא יקבלו מכל מקום רצה בך ובישועתך שעי"ז יהיה לך ישועה בעה"ב לכפול שכרך וגם להיות לך לישועה בעה"ז בריבוי בנים מגן עזריך כמגן הזה במלחמה מגין על האדם כך דבר זה יהיה לך למגן בעת מלחמה לעתיד שילחמו העכו"ם בטענ' נגד הקב"ה לומר אם הייתי מחזר עלינו גם אנו היינו מקבלים שהרי לפי האמת חזר עליהם וראיה מריבוי בנים שהיה לאשר ונקט אשר דוקא שנתברך ביותר מכל השבטים כנזכר לעיל ולא זו בלבד היה לך למגן אלא גם ואשר חרב גאותיך שנתן לך עשו מתנת חרב לדון דיני נפשות זו היא גאותיך שיש לך להתגאות נגד עכו"ם כי עי"ז ויכחשו אויבך לך שלא יהיה להם פתחון פה שהרי טענת החרב יכחשם וכל זה יגרם לך שאתה על במותימו תדרוך שהרי אתה לבד קבלת התורה והם לא רצו לקבל ולך יהיה ראוי לדרוך על במותימו היפוך מה שהיה להם בעה"ז ולפיכך אשריך ישראל כללא דמלתא ע"י שעכו"ם עוברין על לא תרצח ולא תנאף מצד ברכתם אי אפשר היה להם לקבל התורה יזה שאמר יעקב חלמין חלמנא שבניי יקבלו התורה בסיני ואפשר שחלום זה אמת ויש שחלומות שוא ידברו ויכול להיות שגם חלום זה היא מכללם כי למה ועל מה יקבלו בניי יותר התורה משאר כל אומות אחרי שהקב"ה יחזיר על כל אומה ולשון אבל אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מגלוי עריות ושפיכת דמים שזהו היפוך העכו"ם כי עשו עבר על לא תרצח וישמעאל על לא תנאף. ובזה ידענא שהחלום הזה הוא אמת שבניי יקבלו ולא העכו"ם שהרי בתורה כתיב לא תרצח ולא תנאף והם עוברים עליהם וזה יגרום להם שיסלקו מלקבל התורה. והנה עוד חלמין חלמנא שיחרב בית המקדש ויבאו בניי בגלות באותו מראה ראיתי גם כן שישובו לארצם ויוכל להיות שכל זה הוא אמת או שקר ואם יהיה אלקים עמדי וגומר ונתן לי לחם לאכול זו התורה ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי אדע שהחלום הוא אמת. רק יש לידע כי ענין נתינת התורה שזכר כאן יעקב בנתן לי לחם לאכול זה מדבר נגד וויכוח המלאכים שגם הם בקשו לקבל התורה והקדוש ב"ה נתן לנו כי מה שנתן לנו ולא לעכו"ם דבר זה לא היה צריך יעקב להתנות שהרי הראו לו במראת הסולם מ"ת ולא לאומות ונתאמת לו החלום על ידי תנאי גלוי עריות ושפיכת דמים כמו שזכרנו אלא שתנאי זה היה נגד מלאכים ובזה יובן למה אמר לחם לאכול לחם סתם הוי ליה למימר או לחם ללחום כמו שאמר הכתוב לכו לחמו בלחמי ולא כתיב אכלו בלחמי אבל הוא הדבר שדברנו שהיה תנאי שיקבלו התורה ולא המלאכים והטעם שלא היה מן הראוי ליתן למלאכים התורה אחר שאכלו אצל אברהם בשר בחלב ועברו על התורה שכתיב בה לא תבשל גדי בחלב אמו ב' פעמים וחדא מנייהו לאיסור אכילה כמו שאמר בעמוד הראשון ברית אברהם ולכך אמר ונתן לי לחם זו תורה ולא למלאכים וכל זה משום שאכלו אצלו המלאכים אצל אברהם ואכילה זו יגרם שיתן לי הקב"ה התורה ובזאת אדע שהחלום הוא אמת ואגב דברינו יבואר נמי למה נקט ובגד ללבוש והא הכל יודעין שהבגד הוא ללבוש ובגד סתם היה ליה למימר ולהבין כל זאת נבאר תחלה איזה מאמרים תמוהים האחד במדרש רבה פרשת בראשית דף כ"ה עמוד א' וזה לשונו כיון שראה אדם הראשון שעתידין בניו לירד לגיהנם מיעט עצמו מפריה ורביה וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה נזקק להעמיד תולדות עד כאן לשונו וקשה בתחילה ובסוף מאי קסבר כי הרי הקב"ה גילה לו כל הדורות והקורות עד ביאת משיחינו כנודע ומה גם שהיה יודע כל מה שכל נביאים יתנבאו כמ"ש בזהר וארא שבכל יום יורדין מ"ח טיפין מן גן עדן כנגדן עמד מ"ח נביאים בישראל וכל אחד יונק מטיפה אחת ואדם הראשון ינק מכולם ועם כן ודאי ידע וראה העתידות ברירות אברהם שארז"ל במדרש לך לך שבירר לו גליות מלכיות לפטור בניו מגיהנם וא"כ למה בראותו קבלת התורה נזקק להעמיד תולדות שהרי גם בלא זה ראה שיהיה פטורים וא"ת שברירת אברהם לפטור מגיהנם אינו אלא בתנאי שישמרו הם התורה כמ"ש שם אם בניך עסוקים בשתים פטורין מב' וא"כ מה זה שאמר שראה שיקבלו התורה כי אכתי לא ראה שיקיימו שאין הפטור מגיהנם תלוי בק"ת אלא בקיומה כנודע. ומאמר הב' בילקוט שמות בשליחות הקב"ה משה למצרים הראה הקב"ה כיתות כיתות של סנהדרין וכו' והראהו רבי עקיבא דורש כתרי אותיות אמר אין לי עסק בשליחות של מקום שנאמר ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח וגומר וקשה למה בקש שרבי עקיבא יהיה השליח יותר מכל שאר ת"ח או למה סירב נגד הקב"ה מלילך בשליחותו ולהבין כל זאת יבוארו המשך הפסוקים בוויכוח הקב"ה ומשה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וגומר ובאה התשובה את האלהים תעבדון על ההר הזה וביאור הענין על דרך משרז"ל ריש פרק קידושין וז"ל תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות ור"ש אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש עליה טליתו שוב אין יכול למוכרה דברי רבי עקיבא ורבי אליעזר אומר כיון שבגד בה שוב אין יכול למוכרה רבי עקיבא אומר יש אם למקרא ורבי אליעזר סבר יש אם למסורה והנה אליבא דר"א אי אפשר לן לאוקמי שיהי' גלות אחר גלות מצרים מאחר שיש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה הוא וכיון שבגד בה אין יכול למוכרה ובודאי אחר שהיו ישראל במצרים אי אפשר לבגוד בם בחורבן וגליות כי ישראל הם אמה העבריה הנמכרים בגלות כמ"ש כי צורם מכרם וה' הסגירם וכנדרש על פסוק ואיש כי ימכור את בתו לאמה שזה מדבר בהקב"ה שמכר את בתו ישראל לאמה. אבל אליבא דרבי עקיבא דבגד לשון טלית דיש אם למקרא כל זמן שלא פירש הקב"ה טליתו עלינו סוכת שלומו שיהי' בזמן הגאולה רשות בידו למוכרינו כמה פעמים ולכך אמרה רות לבועז ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה כי רות ובועז הם רומזים על ישראל בגלות וגאולתן כנודע ולפיכך אמרה שאם תפרוש כנפיך הוא הטלית שפירש האב על בתו כפירש"י שם ובזה אדע כי גואל אתה ולא יהיו ישראל עוד בשאר גליות ואיתא במדרש שוחר טוב על פסוק ישראל נושע בה' תשועת עולמים שאם הקב"ה בעצמו היה מוציא ישראל ממצרים הי' תשועתם תשועת עולמים כשם שהקב"ה חי וקיים כך הי' גאולתם חי וקיים אבל לפי שנגאלו ע"י משה בשר ודם מה משה עובר כך גאולתו עוברת. והנה מעתה תבין למה סירב משה נגד הקב"ה מלילך בשליחותו אלא משה הוה הפרקליט יושר דישראל ומבקש טובתם ולטובת ישראל עשה כי ידע שכשם שהוא בשר ודם עובר כך גאולתו תעבור וגם הי' סבר כר"א שאין חוזר ומוכר אחר שבגד בה פעם אחד ולכך סירב וזה היה טענתו שר"ע יהי' השליח לדבר כי אחר שרבי עקיבא הוא המחייבן להיות בגלות קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא ולמד בממה נפשך שלא לילך בשליחות חדא שלא יהיו בגלות ואם הדין נותן להיות גלות משום רבי עקיבא וא"כ הוא בעצמו ילך בשליחות הזה ואין לי עסק בשליחות המקום וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה ולשון מי אנכי הוא כמ"ש ור"ל והלא אנכי בשר ודם עפר ואפר וגאולתי תעבור ולמה לא תהי' אתה בעצמך השליח שלא יבואו עוד בגלות אחרי שרבי אליעזר הוא סבר יש אם למסורה וכיון שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה והשיב לו הקב"ה תדע משה כי טועה אתה שאי אפשר לאוקמי כר"א והא ראי' תעבדון האלהים על ההר ופירש"י שיקבלו התורה. כי כבר זכרנו בדברינו אלה שישראל קבלו התורה ולא המלאכים משום שאכלו מלאכים אצל אברהם בשר בחלב ורז"ל פליגי בריש סנהדרין אם אמרינן יש אם למקרא או למסורה ומסיק שם כמאן דאמר אם למקרא דאל"כ מנלן שאסור בשר בחלב אי משום דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו הא במסורה בחלב קרינן אלא מכאן שיש אם למקרא והנה משה שלא רלה לילך בשליחות וחשיב לקבוע הלכה כרבי אליעזר דיש אם למסורה כנזכר אמר לו הקב"ה לך וזה לך האות שטועה אתה שהרי הם עתידים לקבל התורה על ההר הזה וקשה למה הם ולא מלאכים אי משום שאכלו בשר בחלב הרי לדעתך אזלינן אחר המסורה לא מצינן שיהא בשר בחלב אסור אלא ודאי יש אם למקרא וא"כ בגד ל' טלית קרינן ומוכר את בתו לשפחות וחוזר ומוכר ועל כן אין לך לסרב בשליחותי ובזה יובן ג"כ כוונות אדה"ר הנ"ל שלא רצה ליזקק עם אשתו כראות בניו יורדין לגיהנם ואע"פ שראה וידע הברירה של ד' גליות לפטור מגיהנם זה היה רפיא בידו כי היה סבר שמא הלכה כמ"ד יש אם למסורה ואין חוזר ומוכר לשפחות אבל כאשר ראה שבניו קבלו התורה ודאי ראה שמוכח הוא דיש אם למקרא כנזכר ובודאי יבואו ישראל לשאר גליות לפטור מגיהנם לפיכך מיד נזקק לאשתו. וזה ענין יעקב שאמר חלמין חלמנא שיחרב ב"ה ויבואו בניי בגלות ויש חלומות שהן אמת ואפשר שגם החלום הזה הוא אמת והיינו כמ"ד יש אם למקרא שחוזר ומוכר בתו לשפחות כי בבגדו בה לשון מלבוש קרינן וכל זמן שלא פירש טליתו יוכל למכור ויש חלומות שוא ידברו ואפשר שגם החלום הזה הוא שקר והיינו כמ"ד יש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה וכיון שבגד בהם בישראל במצרים אין חוזר ובוגד בם בשאר גליות אבל אם יהי' אלקים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול זו התורה ובגד ללבוש ר"ל ע"י שיתן לי התורה ולא למלאכים יהיו מוכח שבגד ללבוש ר"ל האי ובגד דכתיב גבי אמה עבריה בבגדו בה אין פירושו בגידה אלא ללבוש שהוא לשון עליית שלובשין אותו דאם איתא שהוא לשון בגידה ויש אם למסורה א"כ איך נותן הוא לי התורה ולא למלאכים שהרי לא חטאו במה שאכלו בשר בחלב אלא ודאי יש אם למקרא ובגד דאמה עבריה הוא בגד ללבוש ולא לשון בגידה וכל זמן שלא פירש טליתו יכול למוכרה וא"כ בזה אדע שחלומי הוא אמת שיהיו בניי גם בשאר שיעבודים ולפי שבמראה זו ראיתי ג"כ הנחמה שיחזרו ויבואו לארצם ולמולדתם ואפשר שגם זה אמת או שקר ואם יקיים בי הקב"ה התנאי ושבתי בשלום אל בית אבי בזה אדע ג"כ שגם זה אמת כי כמו יציאתי מבית אבי בטלטול ושקיעת אור השמש היה סימן לבניי שיחרב ב"ה וישקע אורם והם ילכו בטלטול הגלות כן הוא חזרתי לבית אבי לשלום הוא סי' שגם הם יחזרו מטלטולם כנ"ל קצת יותר בהאריכות ובודאי אדע שכל מה שראיתי במראה זו הוא אמת בלי שום. ספק. והנה עוד חלמין חלמנא שהקב"ה יתן לבניי קרבנות וגם זה אפשר להיות אמת או לאו ואם יהי' אלקים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלהים ידענא שהחלום והמראה היא אמת. כי רבינו בחיי בפ' צו מונה שם י"ג מיני קרבנות שצוה לנו התורה והם נגד י"ג מדות ע"ש והנה דבר זה צריך ביאור אם זה היה כוונת הקב"ה בי"ג קרבנות וא"כ מ"ש שצוה בי"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות יותר משאר מצות ולבאר זאת יבואר נמי משרז"ל בילקוט ישעי' דכ"ב ותאמר ציון ה' עזבני וה' שכחני מה ה' ה' אמרה לו אפי' אותן שתי מדות של רחמים שכתוב בו ה' ה' אל רחום וחנון הם עזבו אותי א"ל הקב"ה התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבתם לפני במדבר עכ"ל וקשה מה אמרה ציון ומה השיב לה הקב"ה שלפום ריהטא אין זו תשובה להשאלה ועוד למה זכרה שתי מדות והלא י"ג מדות הן והי' לה לומר שאפי' י"ג מדות של רחמים שכחו אותה להרבות התלונה שמכל הי"ג לא יהיו בה אפי' אחד. אבל דע הענין שרבים מנו הי"ג מדות ולא ירדו לסוף עומק הכוונה ואין לנו אלא דברי פה קדוש הרשב"י ז"ל במדרש נשא ומשניהו האר"י בהג"ה אשר כל דבריהם דברי אלקים חיים ואינם בנויין בשכל האנושי והם ז"ל מנו הי"ג מדות פרטן מאל ואמרו ששני שמות ה' ה' הם שני שרשים לכל הי"ג מדות וכל הי"ג מדות הם ענפים המקבלים אורם משורשם כנודע ליודעים סודם ולכך זכרה ציון ה' ה' שתי מדות של רחמים ר"ל שהם השרשים לכל המדות של רחמים וכוונתה היה על כל הי"ג מדות אלא שזכרה השרשים שהענף הולך אחר השורש וגופא בתר רישא גרירא והרבה הבכיה והקינה ביותר שאפי' שרשי הרחמים עזבו ושכחו אותה כ"ש הענפים המתפשטים מהם. ורז"ל אמרו בפ' פנחס גבי קרבנות שהמינים הם אומרים שלאכילה אני צריך אין לפני אכילה ושתיה א"ר סימן י"ג מדות של רחמים כתיב בי ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו' ויש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ע"כ ולפיכך נ"ל שהשיב לה הקב"ה וכי אפשר לשכוח אותך מי"ג מדותיי של רחמים וכי אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבתם לפני וקשה וכי לאכילה אני צריך ולמה צויתי אתכם על זאת או למה עשיתם ציווי בזה אלא ודאי שידעתם שי"ג מדות של רחמים כתובים בו ואין רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי וא"כ איך אפשר שבדבר שנצטערתם לקיים רצוני אכשל ח"ו אתכם ולהסיר מאתכם מדותיי של רחמים כי במדה שאדם מודד מודדין לו אתם גיליתם לעין כל המינים שאני רחמן אין בדין להסיר מדות הרחמנות מאתכם ואע"פ שחרב ב"ה זהו עיקר ותכלית מדותיי הרחמים כי אם לא היה ב"ה חרוב היו ח"ו ישראל בטלים מן העולם כנודע וז"ש רבינו בחיי שצוה התורה י"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות רחמים כי גבי קרבנות ירדה התורה לסוף דעתם של המינים שיאמרו לאכילה הוא צריך וכדי שיהא התשובה בצדה לפיכך צוה הקב"ה בי"ג מיני קרבנות כדי שיזכרו שהם נגד י"ג מדות הרחמים וא"כ בודאי לא יאמר האומר כזה שהרי יראה שרחמן גדול הוא שי"ג מדות רחמים יש בו וכלום יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ובזה תבין טוב טעם ודעת למה סדרו ברייתא דר' ישמעאל בי"ג מדות התורה נדרשת וכו' אחר סיום מעשה הקרבנות כי הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם היא מטעם שהם מי"ג מדות רחמים כנודע וכדי שלא יקשו על קרבנות לומר לאכילה היא צריך בא ר"י כמתרץ ואומר בי"ג מדות התורה נדרשת שהם נגד י"ג מדות הרחמים וא"כ ודאי לא לאכילה הוא צריך שאין רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי וזהו ג"כ כוונת רז"ל בגמ' דמנחות פרק י"ג תניא אר"ש בן עזאי בא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות לא אל ולא אלקים אלא לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק וקשה מה היה בעל הדין חולק יותר אם היה נאמר בו אל או אלקים ועוד מאי לשון בעל הדין אבל הוא הדבר שדברנו שהמינין טועין ואומרים לאכילה הוא צריך וגם הרבה אפילו שאינן מינין היו טועין בזה אלא שיש להם תשובה שהקב"ה הוא רחמן ואם כן אם היה כתוב גבי קרבנות אלקים שהוא מדת הדין וגם אל שהוא לשון חוזק כמ"ש ואת אילי הארץ היה הדרא קושיא לדוכתה לפיכך כתיב ה' שבכל מקום ה' הוא מדת הרחמים כנודע להגיד שהקב"ה הוא רחמן ואין צריך בקרבנות לאכילה וז"ש שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לא אמר למינים ור"ל שלא למינים לבד היה פתחון פה אלא אפילו בעל הדין בעל מי שלומד שאלהים הוא מדת דין היה לו ג"כ פתחון פה לחלוק ולטעות ולפיכך כתבה התורה ה' שלא יטעו ונ"ל שזש"ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ר"ל מי שזובח לשם אלקים יחרם כי בזה הוא נותן פ"פ לחלוק אלא כל כוונתו ודיבורו יהי' לשם ה' לבדו ולא לשם אחר אפילו לשם אל או שאר כינוי כי בשם הזה הוא יסיר הענן מפניו וזה שאמר יעקב חלמין חלמנא שבניי יקריבו קרבנות ואפשר שחלום זה הוא אמת ויש חלומות שוא ידברו ואפשר שגם הוא מכללם כי איך יצוה הקב"ה על קרבנות שמא יטעו הבריות ויאמרו לאכילה הוא צריך אבל אם יהיה אלקים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלהים ר"ל ששם ה' יהיה לי במקום אלקים דהיינו שלא יכתב גבי קרבנות שם אלקים אלא שם ה' ודאי ידענא שהחלום הוא אמת דודאי לא יאמרו לאכילה הוא צריך שהרי גבי קרבנות כתיב שם ה' שהוא רחמן וכלום יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ועתה נתבארו כל הספיקות הנ"ל במאמר שהתחלנו וה' יראנו נפלאות מתורתו:

(טז)

בפ' וישלח בענין שכם בן חמור שבא על דינה והרגום בני יעקב כתיב ויאמר אל שמעון ולוי עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו ע"כ. והנה יש בזה ספיקות מאי הכזונה אין לך זונה. ממש כזו ועוד מאי ל' מתי ועוד קשה בדרז"ל שאמרו במד' בפ' זו עכרתם אותי אמר יעקב צלולה היה החביות ועכרתם אותה וכו' והשיבו שמעון ולוי עכורה היה החביות וצללנו אותה הכזונה יעשה את אחותינו וקשה מאי צלולה היה החביות ואם הי' כן למה אמרו הם להיפוך עכורה הי' וצללנו אותה ובאיזה דבר היו מתווכחים וכדי להבין זאת יובן נמי עוד מדרש פלאי בפ' זו וז"ל וכחכי איש גדודים חבר הכהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים ב"א ונוטלין את ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר הכהנים אתמהא אלא כשם שכהנים הללו נחברין על הגורן ליטול את חלקם כך עשו שמעון ולוי בשכם שנ' דרך ירצחו שכמה מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם ופי' מ"כ בשם רש"י שבדרך ד"ת הרגו את שכם עכ"ל. וקשה בעל המד' שמתמה על שדימה אותם הכתוב לחבר הכהנים אחר שעשו מעשה ליסטים וא"כ מאי משני שנטלו חלקם שאם נטלו חלקם הראוי להם ככהנים על הגרנות למה מדמה אותם לליסטים שנוטלים שלא כדין וסוף הפסוק מוכיח שכדין עשו שנ' דרך ירצחו שכמה מדרך של תור' רצחו אותו משום שזמה עשו ועוד קשה מאי עשו ל' רבים עשה מיבעיא אחרי ששכם לבד טימא את דינה ועוד קו' גדולה ועצומה עמ"ש בכתבי האר"י ובעשרה מאמרות ח"ב מאם כל חי פ"כ שכ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו כולם בפרק א' היו בשביל שהרגו בני יעקב כ"ד אלף הרוגי שכם והרי כדין עשו לפי שטמא אחותם. אבל אחי המעיין שים עינך ולבך להבין מאמרים הנ"ל כי רז"ל גלו טפח וכמו טפחיים בצח לשונם וכל דבריהם הנאמרים באמת מיוסדים על אדני פז ונקדים לזה הקדמה נפלאה מ"ש האריז"ל החכם הגדול בענין שכם בן חמור שבא על דינה דע כי שכם בן חמור הוא היה הנחש הקדמוני אשר הסית והדיח את חוה ובא עליה והטיל בה זוהמא ולכך נק' שכם בן חמור החוי מל' חויא שהוא נחש ועי"ז נתערבו נשמות קדושות בין הקליפות ובבוא תרח לעולם היה מצד הרע והיה בו ניצוץ קדוש אברהם שנתערב בו ע"י חטא חוה. והנה תרח חטא ובא על אשתו אמתלאי בימי נידתה והוצרכו שניהם להיות מגולגלים להסיר מהם זוהמת הנדה ובא תרח בגלגול באיוב אשתו אמתלאי בדינה בת יעקב שנישאת אח"כ לאיוב וסי' לדבר ניד"ה נתהפכה לדינ"ה. והנה ע"י היסורים שבאו על איוב נתמרקו עוניו והוסרה ממנו זוהמת הנדה שהמשיך ע"ע ודינה לא נטהרה מזוהמתה עד שבא שכם בן חמור החוי ובא עלי' ואותו ביאה שאב ממנה הזוהמא של נדה והרואה והשומע היה סבר שנטמאה דינה ולפי האמת אדרבה עי"ז נטהרה ביותר ששאב ממנה כל זוהמת הנדה שהוא חלק הנחש הקדמוני וז"ש ותהי נדתה עליו בענין השעיר הנושא עליו עונות של ישראל והיא נעשית נקיה וברה ושמעון נתגלה לו סוד זה לפיכך לקח אותה לאשה כנודע מדברי רז"ל. והנה גם בשכם היה ניצוץ קדוש בתוכו שנתערב בו ע"י חטא אדם וחוה והיה מוטבע בו בעמק טומאתו והניצוץ הזה שהיה בתוכו היה נשמת רבי חנניא בן תרדיון ולכך אז"ל שהושיבוהו בקופה של זונות כנגד מ"ש הכזונה יעשה אחותינו וסוד זה רמוז בדברי חמור ושכם שאמרו לבני יעקב והארץ הנה רחב"ת ידים לפניהם רחב"ת הוא ר"ת ר"בי ח"נניא ב"ן ת"רדיון ולפיכך אחר שמל שכם א"ע ונהרג ע"י בני יעקב אז פרח אותו ניצוץ הק' שבתוכו ונתברר מתוך הטומאת ושב אל הקדושה אל מקורו הראשון ובא אחר זמן ברבי חנניא בן תרדיון עכ"ד פה קדוש הנ"ל. ובזה יובן מש"ה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב עד בואם וקשה מדקאמר החריש עד בואם משמע שהגיד להם אח"כ בבואם והא כתיב אח"ז ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וזה א' מן הפסוקים שאין להם הכרע וכשמעם פירושו שבעת ששמעו גם הם אותו מעשה באו מיד מן השדה וא"כ מה היה צריך יעקב להגיד להם המאורע אחר שכבר ידעו אלא הוא הדבר שדברנו שלפי האמת לא נטמאה דינה אלא אדרבה עי"ז נטהרה מזוהמת נדתה אשר היה עליה מקודם ולפיכך אומר הכתוב ויעקב שמע כי טמא דינה שמע דייקא ר"ל כאשר שמע יעקב המאורע שמע שהכל אמרו בפיהם שנטמאה דינה כי כולם סברו שנטמאה כי לא באו בסוד ה' וטח עיניהם מראות אבל יעקב בשמעו היה יודע הסיד הזה וכאשר שמע שמח בלבו ולא היו בניו אותי פעם בבית שיגלה להם הסוד הזה כי היו את מקניהו בשדה ולא ביקש יעקב לגלות סוד זה לזולתם והחריש יעקב עד בואם דייקא ומיד כשבאו לא החריש יעקב בפניהם וגילה להם הסוד אבל גוף הענין לא היה צריך לגלות לפניהם שהרי ידעו בהיותם עודנה בשדה כי נתפרסם הדבר בכל הארץ והנה כל הרואה או שומע דבר זה חושב שנטמאה דינה כי לאו כ"ע גמיר' להו רזין עילאין ולפיכך אומר הכתוב ובני יעקב באו מן השדה בשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכוב את בת יעקב וק' למה חרה להם אחר שגילה להם יעקב הסוד כמו שדייקנו ממ"ש החריש יעקב עד בואם כמ"ש האר"י לעיל בהקדמתו בפירוש ששמעון ולוי ידעו סוד זה שמטעם זה לקחה שמעון ועוד מאי נבלה בישראל מלת בישראל ל"ל ובמה שזכרנו יובן כי אפי' שהם ידעו הסוד מ"מ חרה להם מאד וכ"כ למה ואומר כי נבלה עשה בישראל ר"ל לפי שהם ידעו הסוד לא היה נבלה אבל הנבלה שעשה הוא נגד עיני כ"י שיבאו בסוף כמה דורות ויקראו המעשה ולאו כל אדם זוכה לידע הסוד ויחשב את מעשה דינה לנבלה. ובזה תבין טוב טעם ודעת הרי ארז"ל שמטתו של יעקב היה שלימה ואם לפי הנראה מענין הפסוקים הנז"ל מעשה דינה איך יאמר האומר שמטתו היה שלימה שהרי נפגמה בזנות דינה ולפי הנזכר לא קשיא מידי אדרבה מחמת שמטתו הוצרכה להיות שלימה בלי שום סיג הוצרך לבא עליה שכם להסיר זוהמת נדתה שהיה עליה ולכך מסיים הכתוב וכן לא יעשה ר"ל למי שלא בא בסוד ה' ויחשב זאת לנבלה וכן לא יעשה ר"ל שיחשב שהרי אין מן אדין שיעשה כן לבת יעקב שהרי הקב"ה הבטיח לו שתהא מטתו שלימה וז"ש ג"כ הפסוק שם ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה וידברו אשר טמא דינה אחותם ובסיום דבריהם כתיב ויאמרו הכזונה יעשה אחותינו והקשינו לעיל מאי הכזונה והא זונה ממש הוי ועוד ק' מאי במרמה ועם הנז' יובן שמי שידע הסוד היה יודע שאדרבה נטהרה אבל למי שלא בא בסוד ה' יחשבה לזונה ולכך אמרו הכזונה ולא זונה ממש ור"ל זונה ולא זונה מי שיודע הסוד היא מנוקה מעון זה ומי שלא ידע אצלו נחשבת לזונה. ולפי ששמעון ולוי הם ידעו האמת לכך אומר הכתוב ויענו בני יעקב וגו' במרמה וידברו אשר טימא דינה שהרי ידעו שבאמת נטהרה בזה אלא שכנגד שכם וחמור היה הדיבור במרמה בחכמה כי אותו מרמה היה חכמה גדולה שאם היו מגלין הדבר לא היה להם שום תביעה נגד שכם ולא היו יכולין להרוג אותו והיה ח"ו נשתקעה ניצוץ הק' שהיה בתוכו וע"י שהרגו אותו פרח הניצוץ הק' כמו שזכרנו לעיל וכאשר יבא עוד בדברינו בסי' זה בענין יותר בביאור. ועתה נבין למה נהרגו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שזכרנו לעיל שהיה בשביל הרוגי שכם כ"ד אלף הטעם הוא כי אחרי שמעש' שכם היה לטהרה מנדתה ומאת ה' היתה זאת שלא יהיה שום פסולת בבני יעקב והם הרגו כ"ד אלף בשכם לפיכך נהרגו נגדם כ"ד אלף תלמידי ר"ע כי גם ר"ע היה לו איזה שייכות עם שכם בן חמור כמ"ש האר"י שע"כ אמר ר"ע מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור היה מרמז שיש לו איזו שייכות עם חמור ולפיכך נ"ל שמטעם זה היה מיתתם בפרק א' בין פסח לעצרת כדדרשו רז"ל והטעם כי בהיות ישראל במצרים בין הטומא' היו טמאים נדה ובצאתם נצרכו לספור ז"י נקיים כאשה הסופרת מזוהמת נדתה אלא לפי שכל יום מז"י העליונים כלול מז' הוצרכנו לספור ז"פ ז' שהם מ"ט יום שבין פסח לעצרת מיצ"מ עד מ"ת כנזכר כ"ז באריכות בזוהר פ' אמור עמוד קפ"ו וקפ"ז ע"ש ולפיכך נ"ל שמתו תלמידי ר"ע בימים האלה בין פסח לעצרת כי כיון שע"י מעשה שכם נטהרה דינה ופסקה זוהמת נדתה ובאה אז בימי נקיים והם הרגו אותו עם כ"ד אלף בשכם לכך במדה זו מתו גם כ"ד דאלף תלמידי ר"ע שהיו נגד הרוגי שכם והיה מיתתם בימים האלה שהם מורים ורומזים על ימי נקיים שידעו הכל טעם מיתתם מטעם שהימים האלה גרמו מיתתם. והנה נלמד ראשית דבר מאחריתו ששמעון ולוי לא כדין עשו שהרגו אנשי שכם שאם כדין הי' לא היו נופלין כ"ד אלף תלמידי ר"ע בשבילם אבל יש לנו להמליץ עבור שבטי יה בני יעקב הצדיקים שודאי לא במרד ובמעל עשו להורגם ובפרט שידעו האמת שמעשה זו היה לטובתם כנזכר ובודאי היה להם איזה טעם וטעו בשיקול הדעת שאם היה הטעם ונימוקם אמת ודאי לא היה הקב"ה נפרע מן תלמידי ר"ע וא"כ יש לידע מה טעם עשו זאת ואיך טעו בשיקול דעתם ונ"ל שכוונתם הי' לטובה בשביל הניצוץ שהיה בשכם כנזכר שהיה בלועה בתוך טומאת שכם וכ"ז שטומאה מתמעטת והולכת הקדושה מתבררת ויוצאת אל מקומ' הראשון ועתה בבוא שכם על דינה שאב כל הטומאה שהיה בה טומאת נדה וניתוסף טומאה על טומאתו וחשבו שבהתגבר הטומאה ילכוד הניצוץ הקדוש הזה שבתוכו ביותר ויותר ולא יהיה לו יכולת ח"ו לצאת לעולם כמ"ש האר"י בגילגולים שזה הוא דרך הטומאה כאשר יש בתוכו איזה ניצוץ קדוש הם מתכוונים ללכלכו בטומאה הרבה שלא יהא לו כח לצאת. ובזה תבין למה לא הרגו בני יעקב בלא מעשה את שכם להוציא ניצוץ אם זה היה כוונתם בהריגתו אלא שמקודם חשבו שיבורר הקדושה. מעט עד זמן הקצב מאתו י"ת להיות שם בתוכה אבל כאשר ראו שניתוסף ונתרבה בטומאה היה לחוש לזה לפיכך חשבו ליעצו שימול עצמו ויתוקן הניצוץ קצת ע"י המילה בהסרת הערלה טומאה הרצוצה ואח"כ ע"י הריגה יתוקן הניצוץ תיקון גמור כי זה ענין כל ההרוגיה שהם נהרגים בכל דור ודור שבשפיכת מים לארץ יכופר לנפש אשר בו וכל הזוהמא שהיה באותה נפש מתבטלת על ידי ההריגה כנודע מדברי חכמי אמת וטעם שני כמו שאמר לעיל כי לאו כולי עלמא באים בסוד ה' וחשבו שאחותם דינה יבא ללעג וקלס בין הבריות ולכך באו עליהם והרגום. והנה טעו בשתיהם לטעם הראשון אם תמצא לומר שכן היא האמת מ"מ מה חטאו ופשעו כ"ד אלף שהיה להם להרוג את שכם לבד וכן מצאתי בהדיא בפירוש רמב"ן על התורה בפרשה זו שמטעם זה ארר יעקב אפם ולכך נפרע מהם הקב"ה בכ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא ולפי טעם שני גם זה טעות דבשלמא אם היו מניחים מלהרגם אע"פ שמי שלא ידע הסוד ויאמר שדינה היא זונה מ"מ יהיה הרבה היודעים סודות וידעו האמת אבל אחר שעשו אותו מעשה והרגום גם אלו שיודעים סוד זה יבאו לטעות ויאמרו שדינה זונה ממש הוי דאם לא כן איך באו בני יעקב והרגו אחר שהיה להם טובה לפי הסוד ויבא ספק גם בלב היודעים ובקיאים בסוד ואע"פ שיהיה להם ללמוד ששמעון ולוי טעו וראי' מדנהרגו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא ובודאי יתנו אל לבם שהסוד הוא אמת שנטהרה דינה מ"מ המשך הזמן שלא היה המעשה שמתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא יבואו לטעות כי אפילו שיש שיודעים סודות מ"מ לא נביא הוא ולא בן נביא לידע העתידות ואין לו אלא מה שעיניו רואות או שומעת את אשר נעשה תחת השמש שכבר היה לעולמים. והנה זה היה הווכיח בין יעקב ובניו אחר שעשו אותה מעשה אמר יעקב עכרתם אותי צלולה היה החביות ועכרתם אותה ר"ל למה הרגתם את שכם וכ"ד אלף אי משום שבא על דינה וטימא אותה והא אדרבה צלולה היה החביות ר"ל על ידי שבא שכם עליה בזה נעשה צלולה החביות כי היה בתוכו זוהמת נדה מימים הקדמונים ועל ידי שבא עליה שאב כל הזוהמה ונעשה צלולה החביות ממה שהיה עכורה מתחילה קודם שבא עליה ואתם שבאתם והרגתם אותם עי"ז עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ כי מעתה הכל יאמרו בפיהם אפילו מי שהיה יודע סוד זה יאמר שהסוד הוא שקר שאם היה אמת למה באו שמעון ולוי והרגו אותם ואדרבה היה להם טובה שזה גרמה לטהר מטתם מכל סיג אלא ודאי יאמרו שנטמא' דינה ואם כן אתם הם שעכרתם אותה שעל ידכם יאמרו שדינה נעכרה על ידי שכם ואם תמצא לומר הדין הוא עמכם כמו שחשבתם הנה אגלה לכם הרעה הגדולה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים על ידי ההריגה הזו ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני מביתי מת"י מספ"ר דייק ר"ל הרי אני מוכרח ליתן מתים כמספר הרוגי שכם שימותו תלמידי ר' עקיבא כמספר כ"ד אלף הרוגי שכם ואם איתא שבדין הרגתם אותם כמו שעלה בדעתכם ואם כן למה ימותו תלמידים אלו במספר הזה אלא ודאי רעתכם רבה שחטאתם נגד ד' ובזה יובן נמי דקדוק הלשון למה אמר מתי מספר ולא אמר מתי כמספר בכף הדמיון אלא שבא גם כן לרמז על מ"ש לעיל שתלמידי ר"ע מתו כולם בימי הספירה בין פסח לעצרת וזהו מתי מספר שהמתים האלה שימותו בשביל הרוגי שכם הם ימותו בזמן המספר של בני ישראל שמונין וסופרין בכל שנה ימי הספירה שהם בין פסח לעצרת ולכך אמר ואני מתי מספר ולא אמר ואנו לשון רבים שהרי המתים יהיו מכל השבטים שכל נשמות ישראל באים מהם אלא רמז להם ענין נפלא מ"ש האר"י ז"ל על פסוק מידי אבי"ר יעק"ב שהם אותיות רב"י עקיב"א שניצוצו של יעקב הוא ניצוצו של ר' עקיבא. ולכך אמר ואני מתי מספר אני דייקא כי אני הוא ר' עקיבא שיעמוד אחר זמן וכ"ד אלף תלמידים שיהיו לי ימותו כלם בזמן מספר בני ישראל בין פסח לעצרת שאז יגברו עליהם הדינים וימותו כולם בפרק אחד וז"ש ונאספו עליהם הקליפות והדינין של יושבי הארץ והכוני אז ונשמדתי אני וביתי דייקא ר"ל אני כשאהיה בר' עקיבא וביתי הם תלמידים הנקראים כן כמו בית שמאי בית הלל כי כולם יסופו בעון הזה. וכאשר שמעי שמעין ולוי את אשר יקרא אותם באחרית הימים וראו כי רעתם רבה הודו לדברי אביו כי אין להכחיש הידוע שהודיעם העתידות אבל באו כמתנצלים שלא היה כוונתם במרד ובמעל אלא שטעו בשיקול דעתם שעלה במחשבה לפניהם ואמרו עכורה היה החביות יצללנו אותה ר"ל מה שהרגנום היה כוונתינו שעכורה היה החביות דהיינו הניצוץ שהיה בשכם נשמת ר' חנניא היה עכורה שהיה בתוך טומאת שכם ועתה כשעשה מעשה זו ושאב כל הזוהמ' נתעכר הניצוץ ביותר לפיכך אמרנו להורגו לצלול אותו חביות שלא יטמא בזוהמת שכם ויצא מאתו נקי וטהור ע"י ההריגה וע"י זה טעינו גם להרוג אנשי שכם כלם ועוד היה לנו טעם אחר הכזונה יעשה אחותינו הכזונה דייקא ר"ל שהוא זונה ולא זונה ליודעים הסוד ומי שאין יודעים כנ"ל וחשבנו שאנו כדין עושין שלא יצא שום ביש עלינו ולא ידענו שטעות הוא בידינו שעל ידי כך עתיד הקב"ה ליפרע ממנו. ובזה נבא אל ביאור מאמר שני הנ"ל וכחכי איש גדודים אבר הכהנים וגו' כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרכים והורגים בני אדם ונוטלין ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם וכו' והוא הדבר שדברנו כי הרי שמעון ולוי באופן אחד עשו כדין שהרגו את שכם עצמו כדי להוציא הניצוץ הקדוש שנתערב בחטא אדה"ר בתוכו ובאופן אחר לא עשו כדין שהרגו כ"ד אלף אנשים הדרים בשכם ולקחו ממונם כמ"ש שם הפסוק בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר אשר טמאו אחותם ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו את כל אשר בבית ולפיכך אומר כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרך והורגין בני אדם ונוטלין ממונן כן עשו שמעון ולוי לשכם ר"ל לאנשי הדרים בשכם שהרגום ונטלו כל ממונן וזה ממש היה כמעשה לסטים ובא כמתמי' חבר הכהנים ר"ל א"כ באיזה צד הם היו דומין במעשה זו לחבר כהנים שהרי כלסטים עשו לפיכך בא כמתרץ ואומר מה הכהנים הללו מתחברים על הגורן ליטול חלקם הראוי להם כן עשו שמעון ולוי בשכם ר"ל בשכם בן חמור עצמו כי מה שהרגו אותו לא נתכוונו אלא ליטול חלקם הראוי להם והיינו ניצוץ הקדוש שהיה בלוע בתוכו וזה הניצוץ אינו מחלק הראוי לשכם בן חמור כי נתערב בו מן הקדוש' וחלק הזה הוא חלקם ממש הראוי להם שגם הם מצד הקדושה ולהם היה ראוי אותו חלק ואם לא היו הורגין אותו היה מתלכלך אותי ניצוץ בטומאה ביותר ולא היו יכולין להשיג חלקם והרגו אותו ליטול חלקם ממנו שיחזור הניצוץ למקומו הראוי לו ולכך מסיים דרך ירצחו שכמה מדרך של תורה רצחו ור"ל מה שהרגו שכם בעצמו וזהו שכמה הוא שכם בעצמו הידוע זה היה מדרך דין תורה להחזיר האבידה לבעלים כמ"ש האר"י שהניצוצות שנתערבו ע"י חטאים הם נקראים אובדים והתורה הזהירה עליהם להשיבם כהשבת אבידה וא"כ הניצוץ הזה היה בשכם נאבד אם לא היו הורגין ולכך כדין היה להורגו וא"ת מה יום מיומיים להרוג אותו עכשיו ולא מקודם ואומר הכתוב כי זמה עשו לאו זימת טומאת דינה קאמר שהרי אדרבה טיהרה אלא הכי קאמר כי זמה עשו וע"י הזימה הזו שאב זוהמא ביותר והיה עי"ז ח"ו נאבדה האבידה של הניצוץ הזה ומדין תורה להשיב האבידה לבעלים לפיכך מדרך דין תורה היה להורגו ולכך נקט עשו לשון רבים כי שכם הוא הנחש שכבר עשה זמה בחוה ועי"ז נתערב קודש בחיל ניצוצות קדושות בטמאות והיה ניצוץ קדוש גם כן מעורב בשכם עי"ז כנזכר ולפי ששכם החוי חויא הראשון עתה חזר ובא אל דינה ועשה זמה שנייה היה לחוש שלא יאבד לעולם ח"ו הניצוץ הזה כי ע"י הזימה שאב כל הזוהמא מדינה ולפיכך היה מדין תורה להרגו להשיב האבידה. ועתה נתיישבו כל הספיקות הנ"ל למה מדמה אותם ללסטים ואם הם כלסטים איך מרמה אותם לכהנים שלוקחים חלקם על הגרנות לפי ששני עניינים היו בהם מצד שהרגו בני שכם ונטלו ממונם היו כלסטים והיה שלא מדין תורה ובמה שהרגו שכם עצמו היו ככהנים שלקחו חלקם הראוי להם דהיינו חלק הקדושה השייך להם היה מדרך תורה ולכך נקט כפל לשון שכם דנקט גבי אחים גדודי שהיו כלסטים ונטלו ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם חבר הכהנים ככהנים הללו שבאין ליטול חלקן כך עשו שמעון ולוי בשכם וקשה שכם שכם שני פעמים למה דודאי ידעינן שבשכם מדבר שזכר תחלה בנטילת ממון אלא הוא הדבר שדברנו ששכם ראשון מדבר באנשי שכם ולכך נקט שם לשון רבים נטלו ממונן והרגום אבל שכם שני הוא מדבר בשכם עצמו שכם בן חמור שלו לבדו עשו כדרך חבר הכהנים כנזכר ולכך שינה ג"כ בלשון מתחל' אומר לשכם ואח"כ בשכם כי מלת לשכם יורה על הכלל מה שהיה בכל המקום שכם ומלת בשכם משמע על מעשה שעשו בו בשכם עצמו והנה עתה אחי המעיין בו וראה כמה גדולים דברי חכמים וחידותם אע"פ שזה אמר כך וזה אומר כך כולם דברי אלקים והכל הולך אל מקום אחד וכוונה אחת כי כל אחד ואחד מחדש כפי חלקו הראוי לו שקבל מסיני כי ארז"ל בפ' זו וז"ל אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שהם חלקו של הקב"ה אני חלקך ונחלתך ובמקום אחר אמרו אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שעשאו מחזיר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון הדא אמרת אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון ע"כ וקשה למה ענשם דוקא באלה אחרי שאין מודדין לאדם אלא מדה נגד מד' אבל הוא הדבר שדברנו שענין הזה הי' באופן אחד טוב' שהרגו את שכם והחזירו חלק הקדוש' חלק גבוה שהי' בו למקומו הראשון כנזכר במדרש שנטלו חלקם ככהנים שבאים על הגורל ליטול חלקם ונגד זה נ"ל שאמר יעקב אחלקם ביעקב שיהא חלקו ונחלתו של הקב"ה חלק גבוה במדה שמדד ולקח חלק גבוה בהריגת שכם כן הוא יהיה חלק גבוה ואמר שחלק שנטל היה כחלק שנוטלין הכהנים בגורן ולכך יהא ג"כ חלקו לחזור על הגרנות ובאופן אחר שהיה רעה שהיו כלסטים ולקחו ממונם כנז"ל וכנגד זה שילם לו וענשו שיהיו בניו של שמעון עניים ויחסר ממונם וגם הוא מדה נגד מדה הם נטלו את ממונם ואפי' אם היו אנשי שכם קיימין היו חסירי ממון ולפיכך גם הם יהיו עניים חסירי ממון וכנגד מה שהרגו אותם כ"ד אלף זה נפרע ע"י תלמידי ר"ע כנז' וברוך היודע האמת הוא היודע שבודאי היה שמעון גרם בניזקין אלה יותר מלוי שהרי אפי' אם הוא חוזר על הגרנות מ"מ תפיצתו בדרך כבוד ביותר משבט שמעון שמחזירין בכל עיירות והיודע האמת ידריכנו בדרך אמת. והנה ג"ז היה כוונת שלמה במשלי י"א בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש הילך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ וארז"ל במדרש בפ' זו ובילקוט משלי בז לרעהו חסר לב זה שכם שבא על דינה ואיש תבונות יחריש זה יעקב שנא' והחריש יעקב עד בואם וק' למה אמר רעהו חברותא מי איכא מה לחכם עם הכסיל ועוד למה קראו איש תבונות לפי שהחריש שהרי לפעמים גם אויל מחריש ועוד אם זה היה כוונת שלמה מה קשר וחיבור יש לפסוקים של אחריו עם פסוק זה אבל עם מ"ש יובן הענין באר היטב כי בשכם היה ג"כ ניצ"ק וטהור וכשבא על דינה שאב הזוהמא שהיה בה והיו העולם סבורים שטימא אותה ויעקב ובניו ידעו סוד זה אלא שהרגו אותו בני יעקב בשביל להוציא הנ"ק שבתוכו וטעו בשיקול דעתם להרוג גם הנשארים מב' טעמים כנ"ל והיה טעות בידם כמ"ש הטעם בתחילת דברינו עד שבא יעקב וגיל' להם טעותם. והנה בפסוק ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש את חרבו ארז"ל שני בני יעקב בניו היו אעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה ממנו וכמ"ש רש"י בחומש ובודאי הוא אם היו נוטלין עצה מאביהם לא היו באים לשום טעות ולא היו גורמים מה שגרמו שנפלו כ"ד אלף מתלמידי ר"ע וז"ש בז לרעהו חסר לב זה שכם ב"ח ר"ל שהם הי' סבור שבז לרעהו יעקב שבא על בתו והיה סבור שטימא אותה וכ"כ למה ואומר חסר לב לפי שהוא היה חסר לב להבין סודות התורה שאדרבה טיהר אותה ושאב לעצמו כל זוהמתם וקראו רעהו משום ניצוץ הק' שהיה בו שגם הוא מצד הקדושה ממש כמו יעקב עצמו שכל ישראל אחים ורעים זל"ז ומצד זה היה רעהו אבל מצד עצמו שהוא חוי נחש הקדמוני היה חסר לב וחשב שבז ליעקב במה שבא על בתו אבל ואיש תבונות זה יעקב שהיה לו לב להבין סודות ופלאי התורה ידע סוד הדבר על מכונו לא היה אצלו הדבר לבת ולקלון ולפיכך יחריש שלא הרע לו על הדבר הזה וגם החריש שלא לגלות סוד זה שנ' והחריש יעקב עד בואם של בניו ולהם גילה אבל לאחרים לא גילה הסוד הגדול הזה וכ"כ למה ואומר הכתוב הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר ר"ל מי שהוא הולך רכיל דרכו היא לגלות סודו לכל אבל יעקב שהיה נאמן רוח וצדיק בכל דרכיו לפיכך היה מכסה הדבר בפני העולם ולפי שבניו ידעו הסוד וטעו בשיקול דעתם שלא נטלו עצה מאביהם לפיכך אומר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ ר"ל באין תחבולות של בני יעקב שלא נתחכמו ביותר ולא ירדו לעומק הענין וטעו בשיקול דעתם זה יגרום שיפול עם ויפול הוא ל' עתיד שרומז לתלמידי ר"ע שיפלו כמנין הרוגי שכם וא"ת ומה היה לעשות ואומר ותשוע' ברב יועץ ר"ל התשועה היה להם אם היו נמלכין ביעקב שהוא רב יועץ ולפי שלא נמלכו בו גרם שיפול עם רב ויש לנו בזה עוד ענינים נפלאים אלא שאין כח בקולמוס לכתוב הענינים יותר והמשכיל יבין:

(יז)

בפ' מקץ בענין יוסף ואחיו ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וגו' ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבור אוכל כלנו בני איש א' נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ואמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש א' בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והא' איננו ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבאו אחיכם הקטן הנה וגו' אם כנים אתם וגו' ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וגו' ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו וגו' ע"כ באה עלינו הצרה הזאת ע"כ. והנה יש הרבה ספיקות בזה מה ראה לומר להם מרגלים אתם בזכרו את החלומות ועוד מה השיבו לו לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היי לא עבדיך מרגלים מיבעיא להו למימר ועוד למה תחילה אמרו כלנו בני איש אחד סתם ואח"כ אמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד ומאי מלת כנים ולמה לא ישרים או צדיקים אנחנו ועוד מה היו צריכים להגיד שנים עשר דודאי מה שהוכרחו לומר הקטן את אבינו והאחד איננו משום שהגידו לו שהם שנים עשר אבל מעיקרא דדינא פירכא מה נפקא מינה מזה שהם שנים עשר ולא זו אלא שהיה להם ריעותא בזה פן אמר יאמר הביאו לי גם אותו האחד שאינו כי היכן הוא אם לא מת או היה להם להגיד שהאחד מת שלא יבא בעליל' עליהם להביאו ועוד מה זה שאמר הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם שלפי המשמעות בא להגיד להם למה קראן מרגלים הרי אין טעם בעלילה ועוד למה יאומנו דבריהם בבוא בנימין שהוא השנים עשר ועוד למה הצדיקו את הדין ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו' ומשמע שהודו לדבריו שכדבריו כן הוא וביותר איך עלה עלי דעתם שזה היה על חטא שמכרו את אחיהם והלא כל מדותיו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה. ולהבין זאת נבאר תחילה מדרש תמוה בפרשת וישב וזה לשונו לכו ונמכרנו לישמעאלים אמרו נלך ונתפוס דרכו של עול' כנען שחטא לא לעבד נתקלל אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים עד כאן לשונו. והנה מאמר זה הוא חתום וסתום וכי לא היו שאר חוטאין יותר מכנען שנענשו שלא ראו לענוש את יוסף אלא בעונש כנען ועוד שאמרו אף זה וכו' משמע שגם זה הוא דומה במעשיו לכנען. אבל ביאור הענין עם מה שאמר בעמוד ראשון ברית אברהם סי' ח' בשם הזוהר שדבת יוסף שהוציא על אחיו כי בבריאת העולם כאשר בקש הקב"ה לברוא האדם בא ונמלך עם המלאכים והיה מלאך מטטרו"ן מסכים בבריאה ועז"א ועז"אל והכת שנתחברו עמהם לא הסכימו ויוסף היה למטה כנגד מטט"רון וכמו שמטטרו"ן מולך בעליונים כן היה יוסף מלך בתחתונים והאחים היו מאותו כת שנתחברו עם עז"א ועז"אל לפיכך ויבא יוסף את דבתם רעה שאמר לפני אביו שבניו לא הסכימו בבריאה ומזה נולדה השנאה בין האחים ובין יוסף ונטרו לו שנאה ולאו חס ושלום שהן עז"א ועז"אל בעצמן כי כולם צדיקים אלא שנשתתפו להם עיין שם. והנה יוסף חשב אע"פ שהן אינם עז"א ועז"אל בעצמן מ"מ לא היה להם להשתתף עם כת רשעים ובוגדים שכל המחובר לטמא טמא יקרא וכל עורב למינו ובודאי כן דומין להם וזה שאמר דבתם רעה שחשב שמעשיהם הם לרעה ואיתא בזוהר אמור עמוד קצ"ו טעם למה נתקלל כנען שיהיה עבד לעבדים משום שרצה להוציא את אביו מקדושה לטומאה וכל מי שעושה כזה ראוי להיות עבד לעבדים בשפל המדריגה כי הטומאה היא עבד לקדושה והוא רוצה להשליט העבד דין הוא שיהא הוא עבד לעבדים וביאור הענין מבואר בעשרה מאמרות ח"ב מאמר חוקר הדין פרק כ"ה וזה לשונו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ לא אמר ויגד לשני אחיו שם ויפת אלא לשני אחיו בחוץ שהם שני אחים חיצונים בטומאה והם עז"א ועז"אל וכאשר ראה חם אבי כנען ערות אביו ויגד לשני אחיו מלת ויגד הוא ל' משיכה שבקש להמשיך הקדושה של אביו לפני אחיו עזא ועזאל שהם חוץ בחיצונים ונתקלל שיהא עבד עבדים כנזכר לעיל. וזה שאמרו השבטים נלך ונתפוס דרכו של עול' כנען שחטא לא לעבד נתקלל וקשה מה היה חטאו שהיה ראוי דווקא לעונש זה אלא ודאי משום שהוא רצה להפך הקדושה לטומאה של עזא ועזאל. והנה אף זה ר"ל שהרי גם זה הוא עושה מעשים כאלה שאנו צדיקים מצד הקדושה והוא רוצה להפוך אותנו לטומאה דעזא ועזאל ומטיל בנו מום לומר לפני אבינו שאנחנו כמותם חס ושלום לפיכך גם הוא ראוי לעונש זה שיהא נמכר בין הטמאים ויהיה עבד לעבדים כי במדה שאדם מודד מודדין לו. והנה שנים עשר שבטי יה היו כולם צדיקים וכשרים כי מספר שנים עשר מוכיח עליהם כי יעקב עם שנים עשר בניו הי' דוגמת כביכו"ל שם הויה שיש לו י"ב צרופים והשם בעצמו הכוללם יחד הוא הי"ג עולים למספר אח"ד כן היה יעקב עם י"ב בניו מספר אח"ד כמו שאמר לקמן בסוף בעמוד הזה בהאריכות במאמר רז"ל שאמר הקב"ה ליעקב אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים ומה הקב"ה לא יגורך רע כן היה מטתו של יעקב שלימה כולה טוב בלי תערובות רע ולכך הבטיחו הקב"ה ליעקב שלא ימות אחד בחייו להורות שהוא כל ימי היותו על האדמה היה אלוק בתחתונים ע"ש ואיתא בעשרה מאמרות בחלק ובפרק הנזכר לעיל שהמרגלים שכבש בהם יהושע את הארץ הם היו עזא ועזאל בעליהן של שתי נשים זונות שבאו בימי שלמה וכאשר בא יהושע לכבוש את הארץ בא עזא ועזאל והכניעו את עצמן לפני הקדושה היפוך מעשיהם הראשונים שמרדו בשמים נגד הקב"ה וגזר עליהם יהושע שיתלבשו בהם פנחס וכלב לכבוש הארץ להפיל אימה הגדולה על יושבי הארץ והנה עמדו במרדם ולא נכנעו עד זמן שבא שלמה עיין מזה נפלאות בעמוד השביעי יריעות שלמה הטעם למה עזא ועזאל הוכרחו להיו' מרגלים דווקא כי קודם לזה הם היו מרגלים את הארץ התחתונה הזו וכאשר רואים איזה חטא הם באים ואומרים לפני הקב"ה ע"ש כל הענין בהאריכות. ודע מה שאמר בזוהר בראשית עמוד ק"ד שעזא ועזאל כאשר קטרגו על הבריאה ואמרו שהאדם עתיד לחטוא בשביל כך הפילם הקב"ה ממקום קדושה וירדו למטה בין בני האדם וחטאו והם בני אלקים שבאו אל בנות האדם וזה היה עונשם על קטרוגם ע"ש וזה היה הווכוח בין יוסף והאחים כאשר ראה שאחיו באו לשבור בר ויזכור את החלומות שנתקיימו בו שהיו מודים על המלוכה ואחיו יביאו להשתחות לו ארצה וכל זה הי' משום שהוא מטטרון שמולך בעליונים גם היה ראוי למלוך בהתחתונים כנזכר בתחילת דברינו מיד ויתנכר אליהם כנכרי באכזריות על המעשה אשר עשו לי ושנטרו לו שנאה בשביל שהוא מטטרון שהסכים בבריאה לפיכך דבר אליהם קשות ואמר מרגלים אתם ר"ל הרי כל מה שבא לידי על ידכם הכל הוא מפני שאתם מרגלים שהם עזא ועזאל שנקראים מרגלים שלא הסכימו תחילה בבריאת עולם עמדי לפיכך גם עכשיו נטרתם לי איבה זו ובא ליתן להם סי' באיזה מרגלים הוא מדבר ואמר לראית את ערות הארץ באתם ערות הארץ דייקא שהם עז"א ועזא"ל המרגלים כאשר באו לארץ נתנו עיניהם בערות של הארץ וחטאו בזנות שבאו אל בנות האדם. אי נמי הכי קאמר מרגלים אתם עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה ואם תאמר שהי' כוונתם לטובה שלא יחטא האדם זה אינו שהרי לראות ערות הארץ באתם שהפיל הקב"ה אותם לארץ ועונשם שהכשילו בבנות ארץ כנז"ל ואם הי' הכוונה לטובה בודאי לא הי' הקב"ה מענישם בזה. והנה נצנצה רוח הקודש להשיב דבר על דבר כמשרז"ל בכל אותו ענין דיוסף ואחיו היו שנצנצה בם רוח הקודש והיו דוברים דבר על אופניו כמו שהיו יודעין ומכירין שהוא יוסף נבאו ולא ידעו מה נבאו ולפיכך השיבו לא אדוני וגו' אל תטעה ח"ו בנו שאנו עזא ועזאל כלנו בני איש אחד נחנו איש אחד דייקא ר"ל שהרי אבינו הוא הדומה לאחד יחיד ומיוחד ומה הקב"ה אין רע במגוריו כן אבינו אין חטא בבניו שיהיו דומה למרגלים עז"א ועזא"ל אלא כך היה המעשה כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ופירש"י כמו כן דברת ר"ל שבאמת אנחנו כן דברנו שהסכמנו לדברי המרגלים עז"א ועזא"ל וזהו כנים לשון רבים שדברו על הכלל שכל אחד ואחד מהם אמר לעזאל כן דברתם ויפה דברתם שהסכמנו לדבריהם ובאמת לא היו עבדיך מרגלים לא היו דייקא ר"ל לא היו לשעבר בזמן הבריאה ח"ו לא היינו אנחנו בעצמינו עז"א ועזא"ל המרגלים והוא ממש כדברי הזוהר הנז' שבני יעקב כולם צדיקים ולא היו עז"א ועזא"ל בעצמם אלא שנשתתפו עמהם ויאמר אליהם יוסף לא כי ערות הארץ באתם לראות ר"ל לא כי שקר אתם דוברים שאתם בעצמיכם עז"א ועזא"ל שבאתם לראות ערות הארץ ומה שאתם אומרים שאתם בני איש אחד הדומה לאחד שאין רע במגוריו מאן יימר שהוא כן לכך באו להגיד לו בראי' ברורה ואמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד ר"ל זה ראי' הברורה שאנחנו בני איש אחד הדומה לאחד מאחר שאנחנו שנים עשר לא פחות ולא יותר מה הקב"ה יש לו שנים עשר צירופים בשמו כן אבינו העמיד שנים עשר בנים וא"כ מה הקב"ה אין רע במגוריו כן אנחנו צדיקים גמורים ועתה תבין מה שהקשינו לעיל מה היה להם להגיד שהם שנים עשר והאחד איננו כי בהכרח היה להם להגיד כי זה להם לראי' ברורה שהם צדיקים והוכרחו נמי להגיד שהאחד איננו ולא אמרו שהוא מת כי היו מביאין ראי' לסתור שהם י"ב נגד י"ב צירופי הוי' מה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם וי"ב צירופיו קיימין כן כל זמן שהי' יעקב חי היה מן הראוי שיהיו י"ב בניו קיימין שמטעם זה הבטיח הקב"ה ליעקב שלא ימות בן אחד בחייו כנ"ל ומיד כאשר שמע יוסף זאת שסיימו דבריהם ואמרו האחד איננו מיד אמר להם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם ר"ל מה שקראתי אתכם מרגלים כל זה היה בשביל אותו האחד שאיננו שמכרתם אותו ונטרתם לו שנאה והשנאה היה בשביל שאתם עז"א ועזא"ל שלא הסכמתם בבריאה עם יוסף מטטרון ולכך קראתי אתכם מרגלים כי עז"א ועזא"ל הם נקראים מרגלים. אבל עכשיו שאתם נותנים לי טעם בדבר וראי' ברורה אך חשב יוסף פן בנימין הוא מת בחיי יעקב וזה יורה שאין ראייתם כלום לפיכך אמר בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה וגו' ויבחנו דבריכם והאמת אשר אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם כי אז ודאי טענתכם וראייתכם בטילה ובודאי מרגלים אתם כמו שאמרתי והנה האחים ודאי הוא שלא ידעו שזה הוא יוסף אלא שהשיבו דבר על דבר מצד רוח הקודש שנצנצה בם להשיב כענין אבל באמת נבאו ולא ידעו מה נבאו ולפי דעתם היו הדברים כפשוטו שאמר מרגלים אתם בדרך עלילה אך חשבו שהקב"ה נורא עלילה על בני אדם ודאי החטא גורם ואין חושדין את האדם בדבר אם לא שעשה כולו או מקצתו או הרהור בלבו לעשות כדרז"ל בפ' חלק ונתנו אל לבם לפשפש במעשיהם ולראות מה חטאו שיהא נחשדין כמרגלים וכאשר פשפשו מצאו מיד ויאמר איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה עלינו הצרה הזאת וזהו מלת אבל שפירשו אמת ר"ל אמת הוא שאשמים אנחנו ממש בדבר הזה שראוים בעבורו להקרא מרגלים ואימתי היינו אשמים בדבר הזה בזמן שראינו אחינו יוסף בצרת נפשו בהתחננו אלינו שהיה מתחבט ונופל לפני כל אחד ואחד כמ"ש בפ' זו ולא שמענו לכל הבכיות והתחנונים ולפי הטבע הוא שאחים ירחמו זה על זה ואיך הייני כאכזרים כל כך שלא שמענו לקול בכייתו ויללתו אלא ודאי שהשנאה הזו נמשכה מבריאת העולם שיוסף הוא אותו מטטרון שהסכים בבריאה ואנחנו שנשתתפנו עם עז"א ועזא"ל המרגלים ולא הסכמנו בבריאה וגברה השנאה הראשונה גם עתה בינינו ועל כן באה עלינו הצרה הזאת שהוא חושד אותנו כמרגלים כי אעפ"י שלא כולו בנו שהרי אנחנו יודעין האמת שאין אנחנו עז"א ועזא"ל המרגלים בעצמם מ"מ מקצת יש בנו שהרי נתחברנו למרגלים ולכך אנה הקב"ה לידינו שנתן אותנו האיש כמרגלים כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ואין נותן בלב האדם לחשוד חבירו בדבר אם לא שיש בו כולו או מקצתו ועיין עוד מזה בעמוד השביעי יריעות שלמה בענין שתי נשים זוגות שבאו אל שלמה. דרך אחר נ"ל לבאר פסוק לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היו כנ"ל ונראה לי שגילו לנו השבטים ענין גדול ונפלא מ"ש האר"י זללה"ה שאלה המרגלים ששלח משה לארץ ישראל היו כולם בני יעקב העשרה ולכך קראן הכתוב אנשים שהיו חשובין ביותר ואומר הכתוב כלם ראשי שבטי ישראל שבטי ישראל דייקא שהיו שבטים בני יעקב הנקרא ישראל אלא אח"כ נתהפכו ולכך נ"ל כאשר אמר להם יוסף מרגלים אתם נצנצה בהם רוח הקודש ואמרו לא היו עבדיך מרגלים לא היו דייקא ר"ל עדיין לא היו אבל אחר זמן יהיו בזמן משה:

(יח)

בפ' ויחי בברכת אפרים ומנשה כתיב וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וגו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. וארז"ל בפ' זו ידעתי בני ידעתי ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר מה הדברים סלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה והנה חל עלינו חובת ביאור דברים הנסתרים האלה חדא למה היה רע בעיניו והקפיד בדבר לברך מנשה תחילה מה היה מעלה או מוריד בזה שהרע לו במאוד ועוד מה ענין התשובה ראובן ובלהה יהודה ותמר לענין הזה ועוד מה ידיעה ידע בם שאין לומר גופא דעובדא שהרי דבר זה היה גלוי ומפורסם לכל ועוד שמתוך הלשון דברים שנתגלו לי משמע שנתגלה אליו דבר מה שלא נתגלה לזולתי ומכוסה מן הכל ולפניו הוא גלוי וידוע וקשה מה היה הדבר הזה ועוד שלפי כוונת יוסף שחשב שאביו טועה בדבר ואינו יודע שמנשה הבכור וא"כ מה זה שאמר יעקב ומה דברים שלא נתגלו לך בראובן ובלהה יהודה ותמר נתגלו לי דברים שנתגלו לך שמנשה הבכור על אחת כמה וכמה שנתגלה לי מאי ק"ו היא שזה הוא דבר נודע ומפורסם שאם ראובן יודע מה שאין נודע לשמעון ואפ"ה מה שנודע לשמעון נעלם מראובן והנה יש עוד מאמר אחד והוא דומה לזה בקצתו דף ק"ח ע"ג בקהלת וז"ל ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בני ידעתי מעשה יהודה ותמר ראובן ובלהה והיום אומר לי אם נא מצאתי חן בעיניך עכ"ל. וקשה וכי בשביל שידע דברים המפורסמים לכל היה מן הראוי לידע ג"כ דברים שבלב אם מצאתי חן בעיני יוסף שהרי דברים שבלב הם מכוסים מבני אדם שאי אפשר לעמוד עליהם ובזוהר פ' זו מביא בהאריכות וזהו תכילת עניינו שהקשה ידעתי בני ידעתי כיון שאמר ידעתי פעם אחת למה אומר פעם שני ותירץ כך אמר יעקב ידעתי שאתה בני שלא שמעת לאשת אדוניך לשכוב עמה ולא נטמאת וכאשר ראית דמות דיוקני כאשר נתגליתי עליך אז ברחת ממנה ועי"ז יודע אני ידיעה אחרת מה שאמרת שמנשה הוא הבכור ע"כ וקשה מה ענין ידיעה זו לזו ומאי ידיעה שייך למנשה שהוא בכור שהדבר גלוי ומפורסים לכל אלא שיעקב לא ראה כי כבדו עיניו מזוקן ולזה אין צריך ידיעה אלא גילוי דברים בעלמא אבל ביאור הענין כי חשב יוסף מה שאין אביו מברך מנשה הבכור תחילה הוא עושה בכוונה כי חושדו שהוא בא על אשת פוטיפר והוליד ממנה כבר בן או בת א"כ מנשה הוא אינו בכור ליוסף ולפיכך הוא מברך שאינו בכור תחילה שבזה הוא מגלה דעתי מה שבלבו עלי ולפרסם הדבר לכל שמנשה אינו בכורו כמו שסוברין העולם כדי שיפורסם הדבר לכל שבאתי על אשת פוטיפר ולפיכך וירע בעיניו שהרע לו במאד מאד כי ידע בנפשיה שצדיק הוא בדבר ואביו חושדו בזה ולכך אמר לא כן אבי כמו שאתה חושב אלא כי מנשה הוא בכורי האמיתי כי לא נחשדתי בזה לפיכך שים ימינך עליו ולכך אמר לו יעקב ידעתי בני ידיעה אמיתות שאת בני לא נטמאת באשת אדוניך ובזה אני יודע גם ידיעה אחרת שאין נודע לאחרים מה שאמרת שהוא בכור אבל אחרים אפשר חושדין אותך וחושבין שאין מנשה הבכור אלא כוונתי היא שאחיו יגדל ממנו שיצא ממנו יהושע וכו' ובזה נבא אל כוונת מאמר הנזכר רק נקדים משרז"ל בפר' זו וז"ל מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה הי' עומד בכל חומו יהי' עושה הדבר הזה פי' מ"כ איך אפשר שהי' עושה הדבר הזה לעמוד בכל חומו בכל כחו לגבר על יצרו הוציא לפניה ספר בראשית התחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה בתמר ואמר לה ומה אלו שהם גדולים וברשות אביהם לא כיסה עליהם הכתוב זה שהיא קטן וברשות עצמו עאכ"ו ופי' מ"כ על אחת כמה וכמה שאם הי' שוכב אצלה שלא הי' חס הכתוב מלגלות סרחינו. והנה זה היה הוויכוח בין יעקב ויוסף בראותו שאביו אינו מברך הבכור תחלה ודאי הוא שהוא חושדני באשת אדוני שנולד לי ממנה זרע ולפי דעתו מנשה לאו בכור כנזכר ואע"ג שאז נגלה עלי דמות דיוקנו וראה שברחתי מ"מ אפשר אבי חושדני שחזרתי אחר כך ובאתי עליה כשמרז"ל בפר' זו שחזר ונכנס עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר אל תגע בה ואם אתה נוגע בה הריני נוטל אבן שתיה ואחרוב כל העולם כולו היה יוסף סבר פן אביו אינו יודע מזה שנגלה עליו הקב"ה ומנעתו מעבירה זו וחשדו ולפיכך וירע בעיניו על החשד ולפיכך הסיר יד אביו ואמר לא כן אבי כי זה הבכור האמיתי ולא כמו שאת חושב והגיד לו יוסף מלתא בלי טעמא בלי שום ראיה ודבר אלא התנצלותו היה באמת אשר אתו ולפיכך כאשר שמע יעקב זאת אמר ידעתי בני ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר ר"ל אין אני חושדך ח"ו בכך והא ראיה ברורה לך שהרי ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר וידעתי דייקא ר"ל בדברים אלו יש לי ידיעה מה שאין נודע ומפורסם לכל והידיעה היא העתידות שעתיד התורה לכתוב סרחונם של ראובן ויהודה ולפרסם קלונם ואם כן ודאי אין לחשוד אותך כי קל וחומר הוא מה אם אלו שהם גדולים ממך לא חסה התורה מלגלות קלונ' כל שכן אתה הקטן כנגדם אם היה בך הדבר הזה שלא היה התורה נמנעת מלגלות קלונך ואם כן מה שברכתי אפרים לפני מנשה לא מפני שאני חושדך כמו שהשבת אלא מפני שאחיו הקטן יגדל ממנו וכו' ולכך מסיים המדרש ואומר ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך בנבואה שיהא חטא ראובן בבלהה וחטא יהודה בתמר נכתב לדורות שהרי מוכח הוא שהוא כן אחרי שאמרת לא כן מלתא בלי טעמא ומי יודע דברים שבלב והאמת אשר אתך והיה לך להביא משם ראיה ברורה שאין להכחישה שכדבריך כן הוא אלא ודאי בזה אני רואה שלא נתגלו לך הדבר הזה ומכל מקום נתגלה לי שהרי אני מגיד עתה העתידות שכך יהיה והא כל שכן דברים שנתגלו לך לבד שאתה לבד יודע האמת שמנשה הוא בכור אמיתי שלא באת על אשת אדונך בפעם שנית כשנכנסת כל שכן וקל וחומר שנתגלו לי אותן הדברים כי אחר שנתגלה שהתורה יכתוב סרחות ראובן ויהודה הגדולים ממך ודאי עי"ז נגלה לי שאמת דבריך שמנשה הבכור כי קל וחומר הוא כי אם לא חסה התורה לגלות קלון הגדולים ממך כל שכן שאין לחוש לכתוב קלון קטנים. ובזה נבא אל ביאור מאמר הנזכר לעיל רק נבאר תחלה הפסוק הנזכר לעיל שאמר יעקב ליוסף אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים וקשה מה ענין מציאת חן לקבורת ארץ ישראל והיה לו לגזור על יוסף כדרך האב הגוזר על בנו והוא מקיים בעל כרחו שלא בטובתו אלא הענין היא כי מקשה בזהר בפ' זו כיון שראה יעקב שבניו יהיו משועבדין בגלות במצרים לווה לא נקבר שם שיגין זכותו על בניו והא כתיב כרחם אב על בנים ואיה רחמנתיה ותירץ שלשה תירוצים וזהו האחד מהם כי ראה יעקב שהקב"ה בעצמו יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו והטעם שהיה שם השכינה בלי פיסוק משום שגדרו עצמן מן הערוה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שרה ירדה למצרים וגדרה מערוה ובזכותה גדרו כל הנשים יוסף בא למצרים וגדר עצמו מערוה ובזכותו גדרו כל האנשים ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל בכל מקום שזנות שכיח אין השכינה שם כמו שאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכמו שאמר בזהר ויקרא עמוד ז' וח' שלכך בא הקב"ה בעצמו למצרים והוציאן מה שאין כן בגלות בבל כי בגלות בבל פרצו בזנות נשים נכריות אבל במצרים לא נפרץ אחד מהם בזנות וכבר זכרנו שכיון שנתגלה דמות דיוקנו של אביו ומיד כשזקף יוסף עיניו וראה דמות דיוקן אביו ברח יוסף וזה שאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים בעיניך דייקא רצה לומר כאשר זקפה עיניך וראית אותי וברחת אם אותו השעה מצאתי חן בעיניך שחסת על כבודי ולא חזרת אחר כך לשכוב עם אשת אדוניך וגדרת עצמך מערוה ועל ידי זה יגדרו כולם מערוה והשכינה היה שם עמהם בלי פיסוק ואז בקשתי שאל נא תקברני במצרים דלמה אהיה קבור כאן אי כדי להגין על בני בגלות שהרי השכינה בעצמה יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו אבל אם ח"ו לא מצאתי חן בעיניך אז ודאי הוא שלא יהיה השכינה עמהם ודאי יש לקברני כאן לרחם על בני להגין בגלותם. והנה כבר זכרנו שיעקב היה יודע בבירור גמור ובראי' ברורה שלא נטמא יוסף באשת אדוניו אחר שידע העתידות מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר שעתיד התורה לכתוב ולגלות קלונם כל שכן אם היה יוסף חוטא שלא היה התורה חסה עליו מלגלות קלונו ואם כן קשה איך נסתפק יעקב ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך שלא שכבת עם אשת אדוניך ונראה לומר שזהו כוונת המאמר הנזכר לעיל וכמו שהקשינו כן גילה לנו שלמה המלך באמרו ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בבי ידעתי מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר ועכשיו אומר אם נא מצאתי חן בעיניך ר"ל דודאי בלא זה יכול להיות ומה שאמר אם לא מצאתי חן בעיניך משום שנסתפק אם בא יוסף על אשת אדוניו אם לאו אבל אחרי שהוא היה מן היודעים העתידות ואמר ידעתי בני ידעתי מעש' ראובן בבלהה מעשה יהודא בתמר ואם כן בזה הוא מוכח שודאי היה יודע שלא נטמא יוסף באשת אדוניו ומצא חן בעיניו כשזקפם וראה דמות דיוקנו ואם כן למה אמר יעקב בלשון ספק אם נא מצאתי חן בעיניך שהרי ודאי הוא שמצא חן בעיניו אלא ודאי כי גם לא ליודעים חן:

(יח)

בפ' ויחי בענין יעקב ויוסף שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואו אליך מצרים לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך ולהבין זאת נקדים לבאר מאמר נפלא בפרשת זו וזה לשונו ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהון כולכם באסיפה אחת כו' ושמעו אל ישראל רבי פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהי' יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו א"ל שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלקינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר בשכמל"ו והנה מה נאמר ומה נדבר באלה הדברים כי אין כח בקולמוס להעלות כל הספיקות והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כתיב בפרשת וישב ויאמר איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו וגומר וישמע ראובן ויצילהו מידם וגומר וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא וארז"ל בעל החלומות הלזה עתיד היא להטעות לבעלים שראו ירבעם עתיד לצאת ממנו וקשה אם כן מאי וישמע ראובן הלא כולם שמעו ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה וישב ראובן ששב אל שקו ואל תעניתו על שבלבל יצועי אביו מדקאמר וישב משמע שהפסיק בינתיים ולמה ואם נאמר מאחר שהלך אל הבור מי היה מעכבו על ידי זה שלא לעשות תשובה בשק על בשרו ובתענית והיה אפשר לקיים הכל ועוד הרי הכתוב אומר וישב ראובן אל הבור ואיך יוצדק לומר ששב לשקו ולתעניתו ועוד מאי לשון הילד איננו יוסף איננו הוי ליה למימר. והנה קושיא זו לבד יש לפרש על דרך מה שאמר האר"י ז"ל הוזכרו גם כן בעל שני לוחות הברית כשבא ראובן אל הבור וראה שיוסף איננו ראה בנבואה שעתיד בחטא זה שימסור הקב"ה עשרה הרוגי מלוכה ביד מלכות לכך אמר הילד אינני ואנ"י אנ"ה אני בא ראשי תיבת א"ל נ"קמות י"י א"ל נ"קמות ה"ופיע שבקש מהקב"ה שיעשה נקמה על עשרה הרוגים אלה עד כאן ויש לידע אם ראה שהיה בדין מאת ה' בחטא אבידת יוסף איך התפלל על הנקמ' אבל קושיא זו יהיה תשובה לקושיא ראשונה למה קרא עתה ליוסף בשם ילד כי יש לידע שהרוגי מלכות שנהרגו על מכירת יוסף נעשה בצדיקים האלה עיות הדין גדול מאד על ידי השטן שקטרג כל כך עד שהוכרחו עשרה נשמות הקדושים האלה לצאת מגן עדן כנזכר בזוהר איכה שכל זמן שהיו השבטים קיימים לא תבע הנחש דינם כי גדול היה זכותם ואחר שמתו קם ההוא מקטרגא קמי הקב"ה ותבע דינא ואמר הא כתיב בתורה וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת אמר הקב"ה לנחש וגונב איש כתיב יוסף לא הי' איש כי היה בן י"ז שנה כאשר גנבו אותו ועדיין קטן שאינו בכלל איש והיה תובע שמונה מאות שנה ההוא דינא עד שנמסרו בעל כרחו כביכול ועל זה כתוב והתעוותו אנשי החיל שנעשה בם עוות הדין באנשי החיל האלה עיין שם בהאריכות ובזה תבין מה שאמר בזוהר ברוב מקומות ובפרקי היכלות איך עתיד הקב"ה לעשות נקמה בהשטן על הרוגי מלכות ואיך הקב"ה התרה בו שאל יפגע באותן קדושים וכיון שראה הקב"ה שאינו משגיח בכל התראות נטל קולמוס וכתב יום נקם ויש אומרים שהשטן בעצמו כתב על עצמו ועל עכו"ם גזירות רבות ורעות ועתיד הקב"ה לשוחטם כגדיים וטלאים עד כאן ואם כן אם היה הרוגי מלכות בחטא השבטים כמו שסוברים העולם אם כן למה התרה הקב"ה בו הרי הדין נותן כן וגם למה כתב יום נקם וכל שכן שהשטן בעצמו לא היה כותב עליו גזירות רבות אלא מה שאמרו רז"ל בחטא השבטים שעי"ז נתעורר הדבר שקטרג המקטרג ונמסרו למיתה אבל באמת לא חטאו הצדיקים אלה כי בתורה כתיב וגונב איש ויוסף לאו איש היה ונעשה עוות הדין בהרוגים אלה ולכך כתב הקב"ה יום נקם לשלם להם כגמול ידם וזה שאמר ראובן הילד איננו וא"ני אנ"ה אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הילד דייקא ר"ל אחרי שיוסף הוא ילד ואיננו שמכרו אותו השבטים וע"כ אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שתעשה נקמה בשטן שעתיד להרוג י' אבירי ישראל בשביל זה דבשלמא אם לא היה ילד והיה איש ודאי לא הייתי אל נקמות אחרי שהשבטים עברו על וגונב איש ודין הוא שימותו אבל אחר שהוא ילד ולא איש לא עברו השבטים כלום וא"כ כל מיתות שאני רואה בנבואה שיעשה להרוגים אלה יהיה הכל ע"י עוות הדין וקטרוג הגדול ע"כ אל נקמות ה' אל נקמות הופיע לשלם להם כמעשה ידיהם, ובדרך אחר יבואר עוד ויבוארו הספיקות הנ"ל ויבוארו גם פסוקים בישעי' מ' בהפטורה לך לך ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' וקשה וכי מי זה אשר ימלא לבו לדמות להקב"ה שהוצרך להגיד מי תדמיוני ואם נאמר שעלה כן בלב אדם וא"כ מאי שאו וגו' האיך נלמד משם ראי' שאין לדמותו ועוד שארז"ל בזמן שנאבד יוסף אמר יעקב נסתרה דרכי מה' וקשה איך יהיה אדם כזה לא יאמין השגחה הפרטית ועוד כפל מה' ומאלהי וגבי אלוקי נקט יעבור לשון עתיד וגבי ה' נסתרה לשון עבר ואם נאמר שיעקב יפה אמר וא"כ למה מוכיחו למה תאמר יעקב וגו' הרי טעמו ונימוקו עמו ולהבין זאת נבאר מד' תימה מתנא דבי אליהו הובא בילקוט פ' ויצא כיון שנמכר יוסף התחיל יעקב לבכות כל הכ"ב שנה ואמר או לי שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות וקשה מה יום מיומיים בתחיל' ובסוף מאי קסבר ועוד מאי שמא נתחייבתי אבל ביאור הענין דע מה שאמרו רז"ל בגמ' דמגילה ויקרא לו אל אלקי ישראל הקב"ה קרא ליעקב אלקי אמר לי' אני אלוק בעליונים ואתה אלוק בתחתונים. והנה הדבר הזה לזר יחשב אצל איש ההמון אבל טעמו הוא עם מ"ש החסיד בעל שני לוחות הברית בהרבה מקומות בחבורו הגדול שהקב"ה הוא אחד ושמו אחד כי שם הוי"ה יש לו י"ב צירופי שמות ועם הקב"ה שהוא הכולל את כלם יחד הם מנין אחד כן היה יעקב ג"כ למטה דומה להקב"ה בדבר זה שהוא עם י"ב בניו היו מנין אח"ד כמ"ש לעיל בפסוק שנים עשר עבדיך אחים אנחנו כלנו בני איש אחד ר"ל איש שהוא בסוד האחד יחיד ומיוחד ומטעם זה הבטיח הקב"ה ליעקב שכל זמן שיחי' לא ימות אחד מבניו כדי שלא יהיה פירוד בבניינו שלמטה להורות לכל שהוא עם י"ב בניו נגד הקב"ה בי"ב צירופי שמו וכמו שהקב"ה יתברך שמו אין רע במגוריו וכולו טוב כן היה מטתו של יעקב שלימה בלי סיג כן כתב הרקנטי בפ' וישב שזו היה הבכיה של יעקב באבידת יוסף לפי שיעקב עם בניו היו בדוגמת בנין שלמעלה וחשב יעקב פן בהסתר בנין שלמטה נסתר גם הבנין שלמעלה ח"ו ולפיכך וימאן להתנחם וזהו ממש כוונת רבותינו ז"ל וימאן להתנחם אמר יעקב הרי נפרצ' ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב חדשים וכו' הרי בפירוש חזינן בדברי הרקנטי שכל בכייתו היה לפי שכל מעשיו של הקב"ה נגד י"ב בניו מפני שהוא למטה בתחתונים ג"כ אלוק חשב בהסתר בניינו למטה נסתר ח"ו גם למעלה ואיתא בציוני בפ' אחרי מות טעם לאיסור עריות מפני שכל פעולה שלמטה פוגמת הפעולה שלמעלה ובמרכבה עליונה מצוי כל כך יחוד הקורבה כי איש באחיו ידובקו בתכלית הקירוב והפוגם באחת מכל עריות משתמש בשרביטו של מלך וחייב מיתה שהרי המשתמש בשרביטו מלך ב"ו חייב קל וחומר בשרביט של מלך מלכים הקב"ה והקשה אם כן למה נשא יעקב שתי אחיות ותירץ שאני יעקב כי הקב"ה קרא לו אלוק אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים הותרה לו להשתמש בשרביטו של הקב"ה. ובזה נבא אל כוונת המדרש שבזמן שנאבד יוסף אמר יעקב אוי לי שמא נתחייבתי שלקחתי שתי אחיות דבשלמא קודם לזה הייתי סבור שכדין עשיתי דזיל בתר טעמא משום שאסור להשתמש בשרביט של הקב"ה הרי אני גם כן אלוק בתחתונים בי"ב בנים כמו שהוא למעלה בי"ב צירופים ולפי שבניינו למטה הוא נגד הבנין שלמעלה ודאי לי ראוי ביותר להשתמש בשרביטו משאר בני אדם אבל עכשיו שאני רואה שנסתר בנייני ואם איתא שאני אלוק בתחתונים למה נסתר בנייני שהרי מן הראוי שכל זמן שאני חי וקיים יהיו י"ב בני חיים וקיימים להורות על זה שאני אלוק בתחתונים אלא ודאי סוף מוכיח על התחילה שגם מתחילה לא הייתי ראוי להיות אלוק בתחתונים וא"כ אוי לי שנשאתי שתי אחיות ולפי שנסתפק יעקב פן בהסתר בנין שלמטה נסתר גם למעלה כנזכר ואם כן מצד זה אפשר לומר שהוא אלוק ומה שנסתר בניינו הרי גם למעלה נסתר הבנין ומ"מ אלוקותו הוא קיים לכך אמר שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות ולא היה הדבר בודאי אצלו ולכך כשנאבד יוסף אמר נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור לא שתחשיב ח"ו שדיבר יעקב על ההשגחה שהסיר חס ושלום השגחתו מאתו הרי עיניו פקוחות על כל הברואים השפלים וכל שכן יעקב בחיר שבאבות אלא היא הדבר שדברנו שחשב יעקב שבאבידת יוסף שנסתר בנין שלמטה נסתר חס ושלום גם למעלה מי"ב צירופי שמות הוי"ה אחר שי"ב בניו היו נגד י"ב צירופי שם הוי"ה וז"ש נסתרה דרכי מה' נסתר ה' דייקא מלשון סתירת הבנין שחשב יעקב שע"י דרכו למטה שנסתר בניינו מבניו נסתרה ונפרצה ח"ו גם מה' ר"ל משם ה' מצירופי המכוונים ממש כנגד בניו ואם לא נסתרה למעלה אלא בנייני שלמטה נסתר ונפרץ וא"כ מאלהי משפטי יעבור מאלהי דייקא ר"ל עכשיו אני רואה שאין לי משפט אלוק בתחתונים כי עד עכשיו הייתי סבר שאני אלוק בתחתונים עם י"ב בניי שהם נגד י"ב צירופי הוי"ה אבל אם יהיה הדבר שלמעלה לא נפרץ ונסתר מבנין אלא מבנייני ודאי אין לי מעתה משפט אלוק שהרי הסתר בנייני מכחיש הדבר וז"ש יעבור לשון עתיד ר"ל שמעתה יעבור והסוף יוכיח גם על התחלה כנזכר והנה בדבר סתירת בנין למעלה טעה יעקב שנסתפק בו כי ודאי היה לו ללמוד שאע"ג שנסתר בניינו למטה לא נסתר בניינו של הקב"ה ח"ו למעלה כי אפילו שקראו הקב"ה אלוק בתחתונים אפשר שבשביל שעה אחת כל זמן היותם י"ב בניו קיימים ולא שיהיה השם הזה לעולם כי הקב"ה חי וקיים לעולם מוכרח גם שמו להיות לעולם אבל יעקב הוא בשר ודם העובר ועוד מזה היה ללמוד לו שלא נסתר בנין של מעלה שהרי בנין שלמעלה הוא י"ב צירופי שם הוי"ה שהם מסתעפים שנים עשר מזלות ברקיע וכל מזל הוא יונק משם אחד של י"ב צירופי שמות הוי"ה כמ"ש שם החסיד הנ"ל ואם היה ח"ו נסתר בנין שלמעלה אחד מי"ב שמות בודאי היה חסר ברקיע מזל אחד כי בהסתלק השורש בהכרח הוא שמסלק גם הענף וא"כ יעקב אעפ"י שנעלמו ממנו הי"ב צירופים ולא ידע אם הם בשלימות אחר שהם נעלמים מעין כל חי ואינם נראין לעין לפי שהם כל אחד ואחד עולם בפני עצמו כמו שיבא לפנינו בסימן הזה מכל מקום היה לו ללמוד ממה שהעין רואה הי"ב מזלות שברקיע שהם עומדים בפרהסיא ואם הענפים קיימים כל שכן הוא שהשורש שלהם שהם י"ב צירופי שמות הוי"ה קיימים ונ"ל שבזה הוכיחו הקב"ה ע"י נביא ואמר לו ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וגו' כל הפסוקים שזכרנו לעיל והכי קאמר ואל מי תדמיוני אל מי יש לי לדמות ואשוה יאמר קדוש ר"ל אע"פ שאני משוה את עצמי לאיזה דבר כמו ליעקב שקראתיו אלוק להיות אלוק בתחתונים כמו בעליונים מ"מ אין לו דמיון והשואה אליו לומר שכמו שאירע ליעקב שנאבד יוסף אירע ח"ו גם לי שנסתר צירוף אחד מי"ב צירופים וא"ת מאן מוכח לכך אומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ר"ל אלו הי"ב מזלות שברקיע ולפי האמת המוציא במספר צבאם שהרי הם במספרם י"ב כמו שהיו תחלה וא"כ ודאי הוא שגם י"ב שמות קיימין וכל כך למה ואומר לכולם בש"ם יקרא ר"ל שהרי לכל אחד יש שם אחד מי"ב צירופי שמות וכולם כלולים בשם הויה וא"כ אחר שהם קיימים ודאי גם השמות קיימים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ר"ל בזה יוכל אתה לראות שמרוב אונים שהקב"ה שהוא רוב אונים ואמיץ כח ממנו אי"ש לא נעד"ר דייקא כמו גבי יעקב שנעדר ממנו איש זה יוסף שנאבד ונעדר ממנו וא"כ למה תאמר יעקב נסתרה דרכי מה', ר"ל איך עלה על דעת יעקב לומר כזאת ולחשוב שבהסתר בניינו נסתר ח"ו גם בנייני לפי שהוא אלוק בתחתונים שהרי היה לו לראות ולהסתכל בזה ולא לומר כזאת כי אין לו דמיון לי אע"פ שאשוה לו בקריאת שם אלוק וכל שכן שאין לי דמיון עם מי שאינו שוה לי בכל ענין ולכך נקט כפל תדמיוני לאחרים ואפי' לאותו שאשוה מ"מ אין לי דמיון ועוד הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' ר"ל שאני חי וקיים לעולם ומי בכל הברואים שלא ימות ויעבור מן העולם וא"כ איך עלה על דעת לדמות אותי לברואיי וא"כ לא היה לך לומר נסתרה דרכי מה' כי אפי' שנסתר הבנין אצלך אצלי הוא קיים כי הוא חי וקיים לעד והנה בזה נבא אל כוונת המד' שהתחלנו רק נבאר תחילה הפסוק בפ' ויחי שאחר שבירך יעקב כל השבטים כתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם ואמרו בזוהר כברכתו דלעילא בירך איתם והדבר תימה מאי כברכתו דלעילא ועוד מאי זאת אשר דבר להם אביהם ולא כתיב מה היה הדבור אבל דע מה שכתבנו בענין הי"ב בני יעקב שהם נגד י"ב שמות הוי"ה דע שכל שם הוא עולם בפני עצמו והם י"ב גבולי אלכסון הנזכרין בספר יצירה וכל עולם ועולם הוא חלוק מחבירו ואין זה דומה לזה ולכך הברכות שבירכם אביהם ג"כ לא היו שוים זה לזה והיה נותן לכל אחד חלק כפי עולמו ומזלו למעלה כמו שאמר האר"י בספר הכוונות הנדפס וז"ל והנה בענין המנהגים יש חילוקים רבים בין הארצות כגון האשכנזי ספרדיים איטליא קטלונייא וכיוצא בהם בסידורים תפילות מקדמונים שלהם לא במה שנוגע בפיוטים ופזמונים לבד רק בשרשי התפילות כפי הדין והטעם כי יש ברקיע שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים וכל אחד עולה דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי יחזקאל ובודאי שהשערים ודרכי השערים ג"כ אינם שוים וכל אחד משונה מחבירו ולכן גם כן התפילות משונות ולכן כל אחד ראוי להחזיק כמנהגו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא על הסדר ההוא אבל מה שהוא דינין מפורשין ע"פ חז"ל זהו שוה לכל השבטים עכ"ל. והנה יעקב כאשר בא לברך את בניו היה לחוש פן יערערו ויאמרו שלזה הוא נותן חלק טוב ויפה מלזה ולפי האמת היה זאת בהכרח כי אחר שהם נגד י"ב שערים שברקיע שהם כל אחד עולם בפני עצמו כנודע וכל עולם הוא משונה מחבירו ודאי גם ברכותיהם היו צריכין להיות כדמיון העולמות שלמעלה וזש"ה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וקשה למה דווקא שני' עשר אלא ודאי נגד י"ב צירופי שמות הויה שהם כל אחד עולם ושער ברקיע וזאת אשר דבר להם אביהם ר"ל זאת שהם י"ב דווקא נגד י"ב צירופים דבר זה גילה להם אביהם אימתי בזמן ויברך אותם וכל כך למה ואומר הכתוב איש כברכתו דלעילא בירך אותם ר"ל שאל יערערו זה על זה עליו לומר למה נגרע ולפיכך גילה להם סוד זה שהם י"ב נגד י"ב שערים ברקיע ובזה ידע כל אחד ואחד שכברכתו דלעילא דייקא בירך אותו כמו שהוא ראוי לו וקצוב מאתו יתברך למעלה בעולמו וכפי אותו עולם כך היה ברכתו ובזה נבא אל כוונת מדרש שהתחלנו רק זכור מה שכתבנו לעיל שיעקב הוא אלוק בתחתונים אחר שי"ב בניו הם נגד י"ב צירופי הויה שהם מכוונים נגד העולמות המתחלקים ברקיע כל אחד ואחד כפי ענין השבט וז"ש המדרש כאשר קרא יעקב לבניו אמר האספו צוה אותן על המחלוקת ר"ל אחר שקראן לברכן והי' יודע שהברכה יהי' לכל אחד כפי חלקו הראוי לו לפי ענין העולם שכנגדו למעלה בי"ב גבולים אלכסונין והי' חש פן בניו אינן יודעין זאת ויבואו לחלוק זה עם זה ויאמרו ח"ו שאני נושא פנים לאחד יותר מלחבירו וע"כ צוה אותם מיד על המחלוקת שלא יערערו כלום ואמר להם מלתא בטעמא הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אלוק הוא ישראל אביכם כנ"ל ר"ל אין לכם לערער כלום על מה שמגיע לאחד יותר מלחבירו דעו כי אלוק ישראל אביכם כי אני אלוק בתחתונים ובא ליתן להם טעם איך הוא כאלוה ואומר מה הקב"ה בורא עולמות אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות ר"ל מה הקב"ה בורא עולמות שברא י"ב עולמות נגד י"ב צירופים אף אני בורא עולמות ממש שהרי אתם ג"כ י"ב נבראתם ע"י דוגמת הי"ב עולמות ומה הקב"ה מחלק עולמות שהרי העולמות האלה אינן שוין וכל אחד משונה מחבירו ולאחד מגיע יותר מלחבירו אף אביכם ממש מחלק עולמות שאני נותן לכם ג"כ חלק כפי החלק של מעלה וע"כ אין לכם לעורר מחלוקת על החלוקה והברכה כי מאת ה' היתה זאת לכם ולפי שהם י"ב נגד י"ב צירופי השם ויעקב נגד השם עצמו כנ"ל שהם י"ג מנין אח"ד חשב יעקב פן בהסתלק עתה יבואו בניו לחלוק על הקב"ה ולומר אחר שבנין שלמטה מכוון כנגד בנין של מעלה וכמו שבנין שלמטה עתה הוא מתפרד מאחדותו ומנין אח"ד של יעקב מתבטל ויאמרו ח"ו שגם למעלה הוא כן ויבאו לחלוק על הקב"ה ואחדותו ית' שמו לפיכך אמר לבניו עכשיו בהסתלקו שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה והשיבו בניו שמע ישראל אבינו ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך מחלוקת בדבר זה אחרי שכבר טעית בדבר זה לדמות בנין שלמטה לבנין שלמעלה בזמן שנאבד יוסף ונסתר בנין שלמטה וחשבת שגם בנין שלמעלה נסתר והודיעך הקב"ה שטעית ואע"פ שבנין שלמטה נסתר בנין שלמעלה הוא לעולם בשלימות בלי גרעון כנ"ל כן אין בלבינו מחלוקת לומר שכשם שאחדותך נתפרד גם למעלה הוא כן אלא ה' אלקינו ה' אחד ר"ל מ"מ הוא ה' אלקינו הוא אחד ושמו אחד אפי' אחר הסתלקותך והתפרדותך מאתנו כי אין לדמות שורש האילן אל הענף אע"פ שהענפים מתחלקין ומתפרדין שורש האילן יכול להתקיים בלתם ואף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד פיר"ש דייקא ר"ל מה שבניו דברו בלשון סתום ואמרו סתם ה' אלקינו ה' אחד הוא פירש יותר בשפתיו שאין לדמות אחדותו לאחדותו ית' שמו ואמר בשכ"מ שם דייקא ר"ל שמו של כבוד מלכותו בי"ב צירופיו הוא לעולם ועד דייקא כל מקום שנאמר לעולם ועד הוא בלתי הפסק ולא כמו אני יעקב שהייתי ג"כ בסוד אח"ד עם י"ב בניי ונפסקה אחדותי וברוך ה' לעולם אמן ואמן ולכך מאותו שעה זכו לקריאת שמע לייחד הקב"ה בכל יום ובשכמל"ו. והנה בזה נבא אל כוונות פסוק הראשון שהתחלנו בו בסימן הזה ויבואר ג"כ אגבו הפסוק הילד איננו וכל הנ"ל וגם יתבאר מה שאמר יעקב לראובן על מעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמיך לי' שמעון ולוי אחים וארז"ל שם אחים הייתם לדינה ולא ליוסף וקשה מה ענין זה לזה ושאר דקדוקים שיתורצו מאליהם כי יש לידע ענין פלאי ונחמד מה שאמר האר"י בפסוק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' ובפסוקים בפ' וישלח וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר וכתב שהענין הוא כשהאדם מזדווג עם אשתו כפי מחשבתם באותו שעה הם מורידים מלמעלה נשמה לאותו תינוק הראוי לבא לעולם ואותו הנשמה היא יורדת מלמעלה ועומדת למעלה מראשם אצל המטה ואם יהי' לאדם זכות אבות הי' בעיניו רואה אותו הנשמה ויעקב הי' ראוי להוליד י"ד בנים י"ב הנודעים ושני בנים אפרים ומנשה גם הם היו ראוים לצאת ממנו ע"י בלהה והיו ראוים להיות תאומים בבטנה לצאת לאויר העולם כאחד וכאשר בא יעקב להזדווג עם בלהה ירדו אלו השתי נשמות של מנשה ואפרים ועמדו למעלה מראש מטתו ונזדמן ראובן באותו שעה שבא ובלבל יצועו ולא היו אלו הנשמות יכולין להתלבש בטיפת יעקב בבלהה שבלבל ראובן היצועה וגם לא יכלו לעלות למעלה לשרשם לגן עדן העליון לפי שברדתם למטה נתגשמו באויר עולם הזה מה עשו בית דין שלמעלה מיד גזרו שיהיו אותן הנשמות עומדות בגן עדן התחתון עד זמן שיבא יוסף וישא את אסנת במצרים ואז יצאו ממנו אבל לא תאומים ולכך אמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלקים בזה מנין י"ד וז"ש הכתוב וילך ראובן אימת בזמן שוישכב את בלהה פילגש ומי שכב ואומר הכתוב אביו ר"ל בזמן שאביו בקש לשכוב עם פילגשו בלהה ומלת וישכב קאי אאביו ואז בהליכה זו אירע שבלבל יצועי אביו וישמע ישראל ששמע שיש בזה ענין גדול שעי"ז הוכרחו להסתלק נשמות אפרים ומנשה לזמן שיבא יוסף ולפיכך ויהיו בני יעקב שנים עשר ואם לא הי' אירע מעשה זו שבלבל ראובן יצועו היו אפרים ומנשה יוצאים ע"י יעקב ואז לא היו בני יעקב שנים עשר כי היו ארבעה עשר ולכך אמר יעקב ליוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם ממש כבני שהיו ראוים לצאת ממני אבל ומולדת אשר הולדת אחריהם לך יהיו שהם חלקך וגורלך עד כאן דברי פי חכם חן. והנה לפי"ז מוכח הוא שחטא יעקב במה שנשא שתי אחיות והשתמש בשרביטו של מלך דמה אית למימר הקב"ה קראו אלוק לפי שהיו לו שנים עשר בנים נגד י"ב צירופי הויה כנ"ל שהרי אי לא בלבל ראובן יצועו הי' ראוי להוליד י"ד ואיך יתכן שיהא הוא לאלוה בתחתונים ודע מ"ש הציוני בפ' תולדות יצחק טעם למה לא הוליך יעקב את רחל לקבורה במערת המכפלה בארץ ישראל כדי שלא יהי' קבור שם עם שתי אחיות ויבוש מאבותיו שלקחם. ובזה תבין פסוק הנ"ל ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' וכל כך למה משום שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך דבשלמא בלא זה לא הי' מוכח שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דמהיכי תיתי אי משום שהיו ראוין לצאת ממני דיש לומר שלא היו ראוי' לצאת ממני אלא מנין י"ב כי אני אלוק בתחתונים ומה אלוק בעליונים הוא בי"ב צירופים כך אני אלוק בתחתונים לא הי' ראוי להיות לי כנגדם אלא י"ב בנים אבל עכשיו שבבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וקשה למה וצ"ל בשביל שלא יהי' לי בושה מאבותי שנשאתי שתי אחיות ואם איתא שאני אלוק ודאי לא חטאתי כלום בלקיחתו שתי אחיות אלא ודאי מוכח הוא שאין אני אלוק כי הייתי ראוי עוד להוליד שני בנים אפרים ומנשה אלא ע"י שבלבל ראובן יצועי באו לך לפיכך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם כבניי ממש. ולכך בפ' וישלח מסמיך קבורת רחל שהי' בדרך למעשה ראובן שבלבל יצועי אביו כי הכתוב רוצה ליתן טעם לפי מחשבת יעקב שקברה בדרך שלא יבוש מאבותיו שנשא שתי אחיות וא"כ לפי דעתו הוא אינו בסוד אלוק והי' מן הראוי להיות לו י"ד בנים ולמה נחסרו ממנו עוד שנים לכך מסמיך מעשה ראובן בבלהה שבלבל יצועי אביו וזה גרם שנחסרו ממנו שנים. והנה מעשה ראובן בבלהה יש פנים לכאן ולכאן כי י"ל שאלהים אנה לידו בכוונה רצוייה שלא יוליד יעקב אלא י"ב להראות שהוא אלוק בתחתונים כנ"ל וא"כ לא חטא יעקב באחיות או י"ל בהיפוך אדרבה זה מורה שהי' ראוי יעקב להוליד יותר מי"ב אלא ראובן גרם בדבר וא"כ חטא יעקב באחיות. ולכך אחי המעיין אל יקשה בעיניך מה שזכרנו בתחלת דברינו שיעקב גילה לבניו שהוא אלוק והביא להם ראי' מינה ובה אחרי שהם י"ב ופעם אחרת אמרנו בסימן זה שהוכיח יעקב ממה שקבר את רחל שהוא חטא באחיות ואינו אלוק כי ד"ת הם כאופן הזה שמראה פנים לכל צד והאסורות מותרות והמותרות אסורות ויעקב דיבר לפעמים לצד זה ולפעמים לצד זה הכל לפי מה שהשעה הי' צריכה לכך אלו ואלו דברי אלקים חיים באופן שכל דברי חכמים קיימים. ובזה נבא לכוונת המאמר הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו לבעלים שראו שירבעם עתיד לצאת ממנו וכו' כל הענין הנ"ל. כי יש לנו לידע ענין פלאי ששנאת אחים ויוסף לא בא אלא ע"י ראובן כי אחרי ששנאת האחים לא הי' אלא בשביל שירבעם עתיד לצאת ממנו שהי' מאפרים ודאי כל זה גרם ראובן שבלבל יצועי אביו דאם לא כן הי' אפרים יוצא מיעקב ולא היו האחים נוטרים שנאה ליוסף ולפיכך נ"ל כאשר גילו האחים השנאה שבלבם ואמרו הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו בבעלים ע"י ירבעם מיד כתיב וישמע ראובן ר"ל דבר זה הי' נכנס ביותר באזני ראובן כי ראה שמאתו כלתה הרעה ליוסף ע"י שבלבל יצועי אביו ולכך ויצילהו מידם ונתן נפשו עליו ואח"כ כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו צעק בצעקה גדולה ומרה הילד איננו ואני אנה אני בא כי אני הוא הגורם לכל זה גדול עוני מנשוא ובזה יובן נמי מה שפירשו רוב המפרשי' ואני אנה אני בא מחטא בלהה ורז"ל אמרו מצערו של אבי כי חטא בלהה לא הי' גדול כל כך כי אעפ"י שנאסרו מיעקב והתעכבו זמן רב עד שנולדו מיוסף סוף סוף נגזר מב"ד של מעלה לצאת ע"י יוסף וע"ז הי' תקוה לאחריתו והטעם שהי' יוסף יותר ראוי לזה משאר בניו כי יוסף הי' דומה לו בזיו איקונין ובכל ענייניו כמבואר בזהר וא"כ אם הי' נאבד ח"ו יוסף לא היה תקוה לחטא ראובן בבלהה שהיו נחסרין שתי נשמות אלו ולא היו יכולין לעלות לא למעלה ולא למטה והיו נכרתין מאילן העליון שזהו הכרת לנפש והיה עונו גדול מנשוא וגם ליעקב לא היה מגיע צער כל כך על בלבול יצועו כי אע"פ שנחסר ממנו מ"מ ידע שיבואו ע"י יוסף ואם היה נאבד ח"ו ודאי היה צער ביותר לא על אבידתו לבד אלא גם על אבידת מנשה ואפרים. ולפיכך כאשר בא אל הבור וראה שאיננו אמר הילד איננו ואנה אני בא מחטא בלהה ומצערו של אביו כי אין לי תקנה על חטא בלהה וגם אני הגורם צער גדול לאבי ואנה אני בא כי גדול עוני מנשוא ולכך לא אמר יוסף איננו ואמר הילד איננו שרמז על נשמות אפרים ומנשה שעתה נקראו ילדים שלא ראו אור עולם הזה ור"ל אותו ילד שהיה ראוי לצאת מאבי ונגזר לצאת על ידי יוסף הוא איננו שלא יבא לעולם נקט ילד לשון יחיד כי היו ראוין מנשה ואפרים להיות תאומים כנזכר לעיל ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל שתאומים הם גוף אחד מטיפה אחת שנחלקת לשנים וזש"ה למען הצילה אותו מידם להשיבו אל אביו וקשה פשיטא היה שב אל אביו אחר ההצלה ולפי דרכינו ה"ק למה נתן נפשו להצילו כדי להשיב אבידה גם לאביו כי מאביו נחסרו שני נשמות ועתה בהצלתו רצה להשיב גם אבידה שנאבדה כבר לאביו ולכך אומר שם הכתוב וישב ראובן אל הבור וארז"ל מלמד ששב אל שקו ואל תעניתו על שבלבל יצועי אביו והקשינו לעיל מאי שב דמשמע שהפסיק בנתיים ולפי זה ניחא שבאמת עשה ראובן תשובה תחילה אלא שלא היה תשובתו חמורה כל כך כי לא היה העון גדול אחרי שידע שסוף כל סוף יבואו הנשמות ע"י יוסף וכאשר עשה תשובה לפי שיעור הפגם הזה פסק אבל כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו וסבר שהוא נאבד ראה למפרע שלא הספיקה תשובה ראשונה לפגם גדול כזה לפיכך מיד שב אל שקו ואל תעניתו וחזר לעשות תשובה לתקן כפי הפגם של עכשיו והכי קאמר קרא וישב ראובן אל הבור וגו' ר"ל מי גרם ששב ראובן אל שקו ותעניתו לפי שבא אל הבור ראה שאין יוסף בבור ועל ידי זה נודע לו שחטאו בבלהה גדול מאד ולפיכך חזר לשקו ולתעניתו וז"ש יעקב לראובן כשהוכיחו במעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמך ליה שמעון ולוי אחים וארז"ל אחים הייתם לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו וקשה מה ענין זה למעשה בלהה ומאי לשון עלית משכבי אבל ביאור הענין הוא ע"ד מ"ש וה"ק כי עלית סלקת ור"ל באמת חטאך בבלהה אינו חטא כל כך אלא עיקר חטאך הוא שסלקת משכבי אביך שאותו משכב שהיה ראוי לצאת מאביך נסתלק עד שבא יוסף ולקח אסנת וז"ש משכבי לשון רבים ר"ל לפי האמת היה ראוי להיות משכב אחד כי הרי אפרים ומנשה היו ראוים לצאת תאומים מאביך אבל כאשר עלית וסלקתו ליוסף נעשה אז משכבי שני מושכבים כי אז יצאו זה אחר זה וא"ת למה לא עלו לגן. עדן עליון ולמה באו ליוסף לכך אומר אז חללת יצועי עלה דייקא ר"ל שנתחללו מלעלות כו' נתגשמו בזה העולם וגם חללת הוא מלשון חילוף כמש"ה חלל ממלכה ושריה ור"ל שיצועי עי"ז נתחלף ובא ליוסף ולפיכך שמעון ולוי אחים שהייתם אחים לדינ' ולא ליוסף שמכרתם אותו ר"ל מעשה בלהה גרמה ג"כ ששמעון ולוי מכרו את יוסף כי אם לא היה מעשה זו היו מנשה ואפרים יוצאים ממני ולא היה גם ירבעם יצא מיוסף ובודאי לא היה המכירה הזו כי כל עיקר השנאה לא היתה אלא בשביל ירבעם שראו שעתיד לצאת ממנו והנה אחי המעיין אל יהי למשא אריכות דברינו כי יש ארוכות שהם קצרות ומעתה בא וראה מכל מה שדברנו למעלה וכל הסברות והחילוקים כל זה היה הוויכוח בין איוב וחבירו ולמען לא נאריך באריכות דבריהם נעתיק אותם בתכלית הקיצור כל מה ששייך לענינינו ואפילו שיש שם עוד פסוקים ביני לבינו הם יתבארו מאליהם מתוך דברינו אלה ואלו הם בסי' י"א ויען צופר הנעמתי ויאמר הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק וגו' ותאמר זך לקחי וגו' ואולם מי יתן אלוק דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי' ודע כי ישה לך אלוק מעונך החקר אלוק תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל וגו' ע"כ ובסי' י"ב ויען איוב ויאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה גם לי לבב כמוכם וגו' שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויעניהו שחוק צדיק תמים ע"כ. ובסי' י"ג אמר איוב ואולם אתם טופלי שקר וגו' מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון ע"כ. ובסי' ט"ו אמר אליפז התימני לאיוב הבסוד אלוק תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא וגו' מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה וגו' אחיך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם וארז"ל בגמ' דסוטה אשר חכמים יגידו ראובן שהודה במעשה בלהה וקשה מה הגיד לו אליפז בזה ומה עניינו לכאן ובסי' ט"ו אמר איוב פני חמרמר' מני בכי ועל עפעפי צל מות על לא חמס בכפי וגו' ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי גם עתה הנה בשמים עדי וסהדי במרומים מליצי רעי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק וגו' ע"כ תוכן דבריהם. והנה הדברים האלה הם חתומים וסתומים ואין כח בקולמוס לבאר כל הספיקות וגמגום לשונם שאין מתיישבין לפי פשוטן והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו רק נקדים הקדמה אחת אל מה שזכרנו ויובן הכל והיא הקדמה נפלאה וזכרנוה בעמוד השני פחד יצחק והביאה בעל הפירוש על שארי אורה שהייסורין שבאו על איוב משום שהוא היה גלגול יעקב ולפי שחטא יעקב ולקח שתי אחיות באו על איוב הייסורין ע"כ ואחשוב שזשרז"ל איוב בימי יעקב היה שכוונו על זה וגם בזה יתורץ משרז"ל גבי איוב חד אמר בימי יעקב היה וחד אמר בימי המרגלים וחד אמר בימי שפוט השופטים וכו' ונודע הוא שכל דברי חכמים הם אמת ואיך יוצדקו דבריהם דודאי אם היה בימי יעקב לא היה בימי המרגלים וכן כלם אבל לפי זה הדרך יובן הענין כי דברו רז"ל בצד הגלגול ואפשר שכל דבריהם אמת וישר. והנה התורה יש לה נגלה וגם נסתר ולפי הנגלה לא חטא איוב כלום ולא היה ראוי ליסורין אלא מצד סוד הגלגול שהוא יעקב שחטא כבר נפרע לו עתה והיה פגמו שפגם במרכבה עליונה שהשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל. והנה לדעת זו מי שסובר שהקב"ה קראו אלוק ודאי הותר לו להשתמש בשרביט המלך אלא שיש סברות לכאן ולכאן מצד חטא ראובן בבלהה שבלבל יצועי אביו וגרם שלא יוליד ממנו אפרים ומנשה ואפשר שהיה מאתו יתברך שלא יוליד יעקב אלא י"ב להראות לכל שהוא אלוק בתחתונים וא"כ חטאו באחיות לאו חטא או י"ל אדרבא אחר שבלבל ראובן יצועו וסילק נשמות אפרים ומנשה ליוסף זה יורה שהיה ראוי להוליד יותר מי"ב בנים אם לא היה הבלבול ולאו אלוק הוא וחטא באחיות כנז' הכל לעיל והנה כל זה היה הוויכוח בין איוב וחביריו והכל כתיב מפורש בפסוקים שזכרנו והוא כאשר ראו חברי איוב שהוא עומד ומתרעם על הקב"ה וחושב שהוא צדיק והייסורין באו עליו שלא כדין כמו שנראה מהמשך הפסוקים בארוכה בדברי איוב בא צופר הנעמתי להשיבו ולהודיע לו למה באו עליו היסורים ואמר לו הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק ר"ל וכי בשביל שאתה אומר רוב דברים חושב אתה שאין מי שיענה אותך כי בודאי איש בשפתים לא יצדק כי אין אדם רואה חובה לעצמו ותאמר זך לקחי ר"ל אתה אומר שזך וישר לקחך ולא חטאת כלום לפי הנגלה ואולם מי יתן אלוק דבר ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה ר"ל אם הי' הקב"ה מדבר עמך היה מגלה לך תעלומות חכמה וסודות לפי שהתורה היא כפולה בנגלה ובנסתר ובודאי היה מגלה לך שמצד הנסתר חוטא אתה ודע כי ישה לך אלוק מעונך ר"ל אע"פ שאין הקב"ה מדבר עתה עמך לגלות לך מה שחטאת מצד הנסתר מ"מ אגלה אני לך ודע מאיזה טעם באו עליך הייסורין כי ישה אלוק מעוניך ר"ל שהקב"ה הלוה לך מעונך שחטאת כבר בימי יעקב ולא נפרע ממך ועתה הוא פורע חובך וא"ת מה פגמת שיבואו עליך יסורין גדולים כל כך ואומר החקר אלוק תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל ר"ל בשלמא אם היית מגיע לתכלית שדי להיות כביכול כמוהו בודאי היה מותר להשתמש בשרביטו של מלך אבל אני יודע שאי אפשר לך ולשום אדם לבא עד תכלית אלוק וא"כ גבהי שמים מה תפעל ר"ל דברים הנוהגים בגבהי שמים במרכבה עליונה ששם הקורבה מצויה ולמה תפעל אתה למטה כי פעולה שלמטה פוגמת הפעולה שלמעלה. והנה כאשר שמע איוב זאת שהם חשבו שהוא אין בקי בסוד וחשבו שלהם לבד נתגלה זאת ואיוב מתרעם בלי טעם לכך בא להתנצל בטענה שהוא יודע שמטעם זה באים עליו היסורים ומ"מ אין ראוי לעונש מצד זה כי חשב שהרי הוא אלוק בתחתונים וראיה שהיה לו י"ב בנים דוגמת י"ב צרופים הוי"ה ולו מותר היה להשתמש בשרביט המלך ולכך אמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה ר"ל אתם חושבים שאתם חכמים והגעתם לקצה האחרון של חכמה וחושבין שאין אני יודע כלום דעו כי גם לי לבב כמוכם ומה שאתם אומרים שזה היה בחטא יעקב שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויעניהו שחוק צדיק תמים ר"ל שחוק אין זה אלא שחוק שאתם כמצחקים בי ודוחים אותי בטענת בדויות זא"ת למה ואומר לרעהו אהיה ר"ל וכי איך אפשר שיבואו עלי יסורין משום אחיות והלא לרעהו של הקב"ה כביכול אהיה כבר בימי יעקב וכל כך למה ואומר קורא לאלוה ר"ל שהרי הקב"ה קרא את יעקב לאלוה להיות אלוק בתחתונים כמו שהוא כביכול אלוק בעליונים וא"כ ויעניהו לשון עינוי ר"ל איך יענה אותו עתה ביסורין אלא ודאי אתם אינם אלא כמצחקים בי. שחוק צדיק תמים ר"ל איך יתכן שתעשו צחוק ביעקב שהיה צדיק תמים ואתם משחקים ומטילים בו מום לומר שהוא חטא ואני סובל עתה היסורין. ולכך בסי' י"ג בסיום דבריו אמר ואולם אתם טופלי שקר כי אין אמת יוצא מפיכם מי יתן החרש תחרישון והיה לכם לחכמה. אבל אחר שדברתם גיליתם שאין אתם בקיאים בסודות. שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון. ר"ל שמעו נא טענתי וריב שבשפתי שאני מתרעם בדין ואתם שאומרים ומריבין עמי לומר שייסורים באו על שהשתמשתי בשרביטו של הקב"ה. הלאל תדברו עולה וגו'. ר"ל וכי אפשר שתאמרו לאל עולה הוא לעשות כזאת או תריבו עמו על זה ודאי לא תאמרו ולא תריבו אתו כי אחר שהוא אל זהו שרביטו הראוי לו להשתמש וא"כ גם אני אלוק בתחתונים ולי הותר להשתמש ג"כ בשרביטו ואיך יעלה על דעתיכם לומר לי שעשיתי עולה ותריבון עמדי בשביל זאת. והנה אליפז התימני כאשר שמע התנצלות איוב שהוא מחזיק עצמו לאלוה חשב שאין זה טענה והתנצלות כי חשב מנלן זאת אי משום שהיה לו י"ב בנים דוגמת י"ב צירופי הוי"ה אין זה ראיה שהרי היה ראוי להוליד עוד שני בנים מנשה ואפרים אם לא היה ראובן חוטא שבלבל יציעו ולפי שנחשב זאת לראובן לחטא ודאי שיעקב היה ראוי להוליד יותר וחטאו חטא באחיות. ולכך אמר לו אליפז הבסוד אלוק תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא ר"ל בתמיה וכי שמעת שאתה בסוד אלוק ולכך אתה מתרעם הנה אראה לך שתגרע אליך חכמה ר"ל שבאמת הגעת לחכמה לידע טעם היסורין שעליך אבל נגרע אליך חכמה שאין אתה מבין הדבר על בוריו ובשביל כך אתה מתרעם. מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא. ר"ל הרי כל מה שאתה יודע ומבין גם אנו מבינים אבל אנו מבינים הדברים ביותר ואם כן מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי חשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין ר"ל למה ישיאך לבך להשיב תשובה שרוחך הוא לאל שאתה אלוק בתחתונים ועי"ז והוצאת מפיך מלין להתרעם על הקב"ה מה לך ולדברים האלה. מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה ר"ל איך יעלה כזאת על לב אנוש חליש וילוד אשה שידמה עצמו לאל יתברך ומה שאתה טוען ומתנצל בי"ב בניך. אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו שהודה ראובן בבלהה כנ"ל ור"ל בזה אני מראה לך בהוכחה גדולה שדבריך הם דברי הבאי כי אחרי שראובן הודה שחטא בבלהה שבלבל יצועי אביו שלא נולד ממנו אפרים ומנשה ואם איתא שיעקב היה בסוד אלוק וא"כ מה הודה ראובן ועשה תשובה במעשה בלהה שהרי לפי דבריך לא חטא כלום כי יעקב לא היה ראוי להוליד יותר משנים עשר בנים לפי שהוא אלוק בתחתונים אלא ודאי הוא שיעקב היה ראוי להוליד יותר וראובן הוא שחטא שבלבל יציעו ומנע ממנו שני בנים וא"כ ודאי הוא שיעקב לאו אלוק בתחתונים היה ולו היה אסור להשתמש בשרביט המלך כמו לאחרים ולפי שעבר לפיכך הקב"ה פורע לך עתה להכותך ביסורין. והנה איוב היה סבר כדעת האחרת הנ"ל שאדרבה מעשה ראובן יוכיח שהוא אלוק שהקב"ה אנה ע"י שלא יוליד יעקב יותר משנים עשר בנים לפרסם שהוא אלוק בתחתונים ומה שהודה ראובן בבלהה ועשה תשובה טעה בענין או שתשובתו היה לפי שנתגלגל הדבר על ידו ולכך אמר איוב אחרי זאת פני חמרמרה וגו' על לא חמס בכפי ארץ אל תכסי דמי וגו' ר"ל הרי אין שום עבירה בכפי ופני חמרמרה מני בכי על עוות הדין ולכך ארץ אל תכסי דמי. גם עתה הנה בשמים עדי וסהדי במרומי מליצי רעי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק. ר"ל אפילו שעתה עדי בשמים שהשמים הם מגלים עיני לפי שבשמים היא מצוייה הקורבה שמטעם זה אסור היה למטה להשתמש בשרביט הזה. מליצי רעי ר"ל כמו שהוא מליצות של רעי שגם רעיהם מוכיחים אותי בדבר זה וחושבים שמטעם זה היסורין באים עלי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק ר"ל אני אין מסכים עמהם בדבר זה משום שאל אלוק שקרא אותי הקב"ה אלוק לפיכך דלפה עיני כי אחר שאני אלוק ודאי לי היה מותר להשתמש בשרביטו ויוכח לגבר עם אלוק ר"ל בתמיה איך יתכן שהקב"ה יוכיח לגבר שהוא עם אלוק ר"ל שאני עמו שהוא הקב"ה אלוק בעליונים ואני אלוק בתחתונים וכמו שהוא משתמש בשרביטו למעלה גם לי מותר היה להשתמש למטה ובזה נסתלקו כל הספיקות אשר עלו על לב מבין בפסוקים אלה ונדבר בו עוד בעז"ה בעמוד שישי מגדל דוד ע"ש:

תם ונשלם עמוד השלישי הנקרא עפר יעקב

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה