עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד שלישי עפר יעקב · (טז)
בפ' וישלח בענין שכם בן חמור שבא על דינה והרגום בני יעקב כתיב ויאמר אל שמעון ולוי עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו ע"כ. והנה יש בזה ספיקות מאי הכזונה אין לך זונה. ממש כזו ועוד מאי ל' מתי ועוד קשה בדרז"ל שאמרו במד' בפ' זו עכרתם אותי אמר יעקב צלולה היה החביות ועכרתם אותה וכו' והשיבו שמעון ולוי עכורה היה החביות וצללנו אותה הכזונה יעשה את אחותינו וקשה מאי צלולה היה החביות ואם הי' כן למה אמרו הם להיפוך עכורה הי' וצללנו אותה ובאיזה דבר היו מתווכחים וכדי להבין זאת יובן נמי עוד מדרש פלאי בפ' זו וז"ל וכחכי איש גדודים חבר הכהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים ב"א ונוטלין את ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר הכהנים אתמהא אלא כשם שכהנים הללו נחברין על הגורן ליטול את חלקם כך עשו שמעון ולוי בשכם שנ' דרך ירצחו שכמה מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם ופי' מ"כ בשם רש"י שבדרך ד"ת הרגו את שכם עכ"ל. וקשה בעל המד' שמתמה על שדימה אותם הכתוב לחבר הכהנים אחר שעשו מעשה ליסטים וא"כ מאי משני שנטלו חלקם שאם נטלו חלקם הראוי להם ככהנים על הגרנות למה מדמה אותם לליסטים שנוטלים שלא כדין וסוף הפסוק מוכיח שכדין עשו שנ' דרך ירצחו שכמה מדרך של תור' רצחו אותו משום שזמה עשו ועוד קשה מאי עשו ל' רבים עשה מיבעיא אחרי ששכם לבד טימא את דינה ועוד קו' גדולה ועצומה עמ"ש בכתבי האר"י ובעשרה מאמרות ח"ב מאם כל חי פ"כ שכ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו כולם בפרק א' היו בשביל שהרגו בני יעקב כ"ד אלף הרוגי שכם והרי כדין עשו לפי שטמא אחותם. אבל אחי המעיין שים עינך ולבך להבין מאמרים הנ"ל כי רז"ל גלו טפח וכמו טפחיים בצח לשונם וכל דבריהם הנאמרים באמת מיוסדים על אדני פז ונקדים לזה הקדמה נפלאה מ"ש האריז"ל החכם הגדול בענין שכם בן חמור שבא על דינה דע כי שכם בן חמור הוא היה הנחש הקדמוני אשר הסית והדיח את חוה ובא עליה והטיל בה זוהמא ולכך נק' שכם בן חמור החוי מל' חויא שהוא נחש ועי"ז נתערבו נשמות קדושות בין הקליפות ובבוא תרח לעולם היה מצד הרע והיה בו ניצוץ קדוש אברהם שנתערב בו ע"י חטא חוה. והנה תרח חטא ובא על אשתו אמתלאי בימי נידתה והוצרכו שניהם להיות מגולגלים להסיר מהם זוהמת הנדה ובא תרח בגלגול באיוב אשתו אמתלאי בדינה בת יעקב שנישאת אח"כ לאיוב וסי' לדבר ניד"ה נתהפכה לדינ"ה. והנה ע"י היסורים שבאו על איוב נתמרקו עוניו והוסרה ממנו זוהמת הנדה שהמשיך ע"ע ודינה לא נטהרה מזוהמתה עד שבא שכם בן חמור החוי ובא עלי' ואותו ביאה שאב ממנה הזוהמא של נדה והרואה והשומע היה סבר שנטמאה דינה ולפי האמת אדרבה עי"ז נטהרה ביותר ששאב ממנה כל זוהמת הנדה שהוא חלק הנחש הקדמוני וז"ש ותהי נדתה עליו בענין השעיר הנושא עליו עונות של ישראל והיא נעשית נקיה וברה ושמעון נתגלה לו סוד זה לפיכך לקח אותה לאשה כנודע מדברי רז"ל. והנה גם בשכם היה ניצוץ קדוש בתוכו שנתערב בו ע"י חטא אדם וחוה והיה מוטבע בו בעמק טומאתו והניצוץ הזה שהיה בתוכו היה נשמת רבי חנניא בן תרדיון ולכך אז"ל שהושיבוהו בקופה של זונות כנגד מ"ש הכזונה יעשה אחותינו וסוד זה רמוז בדברי חמור ושכם שאמרו לבני יעקב והארץ הנה רחב"ת ידים לפניהם רחב"ת הוא ר"ת ר"בי ח"נניא ב"ן ת"רדיון ולפיכך אחר שמל שכם א"ע ונהרג ע"י בני יעקב אז פרח אותו ניצוץ הק' שבתוכו ונתברר מתוך הטומאת ושב אל הקדושה אל מקורו הראשון ובא אחר זמן ברבי חנניא בן תרדיון עכ"ד פה קדוש הנ"ל. ובזה יובן מש"ה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב עד בואם וקשה מדקאמר החריש עד בואם משמע שהגיד להם אח"כ בבואם והא כתיב אח"ז ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וזה א' מן הפסוקים שאין להם הכרע וכשמעם פירושו שבעת ששמעו גם הם אותו מעשה באו מיד מן השדה וא"כ מה היה צריך יעקב להגיד להם המאורע אחר שכבר ידעו אלא הוא הדבר שדברנו שלפי האמת לא נטמאה דינה אלא אדרבה עי"ז נטהרה מזוהמת נדתה אשר היה עליה מקודם ולפיכך אומר הכתוב ויעקב שמע כי טמא דינה שמע דייקא ר"ל כאשר שמע יעקב המאורע שמע שהכל אמרו בפיהם שנטמאה דינה כי כולם סברו שנטמאה כי לא באו בסוד ה' וטח עיניהם מראות אבל יעקב בשמעו היה יודע הסיד הזה וכאשר שמע שמח בלבו ולא היו בניו אותי פעם בבית שיגלה להם הסוד הזה כי היו את מקניהו בשדה ולא ביקש יעקב לגלות סוד זה לזולתם והחריש יעקב עד בואם דייקא ומיד כשבאו לא החריש יעקב בפניהם וגילה להם הסוד אבל גוף הענין לא היה צריך לגלות לפניהם שהרי ידעו בהיותם עודנה בשדה כי נתפרסם הדבר בכל הארץ והנה כל הרואה או שומע דבר זה חושב שנטמאה דינה כי לאו כ"ע גמיר' להו רזין עילאין ולפיכך אומר הכתוב ובני יעקב באו מן השדה בשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכוב את בת יעקב וק' למה חרה להם אחר שגילה להם יעקב הסוד כמו שדייקנו ממ"ש החריש יעקב עד בואם כמ"ש האר"י לעיל בהקדמתו בפירוש ששמעון ולוי ידעו סוד זה שמטעם זה לקחה שמעון ועוד מאי נבלה בישראל מלת בישראל ל"ל ובמה שזכרנו יובן כי אפי' שהם ידעו הסוד מ"מ חרה להם מאד וכ"כ למה ואומר כי נבלה עשה בישראל ר"ל לפי שהם ידעו הסוד לא היה נבלה אבל הנבלה שעשה הוא נגד עיני כ"י שיבאו בסוף כמה דורות ויקראו המעשה ולאו כל אדם זוכה לידע הסוד ויחשב את מעשה דינה לנבלה. ובזה תבין טוב טעם ודעת הרי ארז"ל שמטתו של יעקב היה שלימה ואם לפי הנראה מענין הפסוקים הנז"ל מעשה דינה איך יאמר האומר שמטתו היה שלימה שהרי נפגמה בזנות דינה ולפי הנזכר לא קשיא מידי אדרבה מחמת שמטתו הוצרכה להיות שלימה בלי שום סיג הוצרך לבא עליה שכם להסיר זוהמת נדתה שהיה עליה ולכך מסיים הכתוב וכן לא יעשה ר"ל למי שלא בא בסוד ה' ויחשב זאת לנבלה וכן לא יעשה ר"ל שיחשב שהרי אין מן אדין שיעשה כן לבת יעקב שהרי הקב"ה הבטיח לו שתהא מטתו שלימה וז"ש ג"כ הפסוק שם ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה וידברו אשר טמא דינה אחותם ובסיום דבריהם כתיב ויאמרו הכזונה יעשה אחותינו והקשינו לעיל מאי הכזונה והא זונה ממש הוי ועוד ק' מאי במרמה ועם הנז' יובן שמי שידע הסוד היה יודע שאדרבה נטהרה אבל למי שלא בא בסוד ה' יחשבה לזונה ולכך אמרו הכזונה ולא זונה ממש ור"ל זונה ולא זונה מי שיודע הסוד היא מנוקה מעון זה ומי שלא ידע אצלו נחשבת לזונה. ולפי ששמעון ולוי הם ידעו האמת לכך אומר הכתוב ויענו בני יעקב וגו' במרמה וידברו אשר טימא דינה שהרי ידעו שבאמת נטהרה בזה אלא שכנגד שכם וחמור היה הדיבור במרמה בחכמה כי אותו מרמה היה חכמה גדולה שאם היו מגלין הדבר לא היה להם שום תביעה נגד שכם ולא היו יכולין להרוג אותו והיה ח"ו נשתקעה ניצוץ הק' שהיה בתוכו וע"י שהרגו אותו פרח הניצוץ הק' כמו שזכרנו לעיל וכאשר יבא עוד בדברינו בסי' זה בענין יותר בביאור. ועתה נבין למה נהרגו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שזכרנו לעיל שהיה בשביל הרוגי שכם כ"ד אלף הטעם הוא כי אחרי שמעש' שכם היה לטהרה מנדתה ומאת ה' היתה זאת שלא יהיה שום פסולת בבני יעקב והם הרגו כ"ד אלף בשכם לפיכך נהרגו נגדם כ"ד אלף תלמידי ר"ע כי גם ר"ע היה לו איזה שייכות עם שכם בן חמור כמ"ש האר"י שע"כ אמר ר"ע מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור היה מרמז שיש לו איזו שייכות עם חמור ולפיכך נ"ל שמטעם זה היה מיתתם בפרק א' בין פסח לעצרת כדדרשו רז"ל והטעם כי בהיות ישראל במצרים בין הטומא' היו טמאים נדה ובצאתם נצרכו לספור ז"י נקיים כאשה הסופרת מזוהמת נדתה אלא לפי שכל יום מז"י העליונים כלול מז' הוצרכנו לספור ז"פ ז' שהם מ"ט יום שבין פסח לעצרת מיצ"מ עד מ"ת כנזכר כ"ז באריכות בזוהר פ' אמור עמוד קפ"ו וקפ"ז ע"ש ולפיכך נ"ל שמתו תלמידי ר"ע בימים האלה בין פסח לעצרת כי כיון שע"י מעשה שכם נטהרה דינה ופסקה זוהמת נדתה ובאה אז בימי נקיים והם הרגו אותו עם כ"ד אלף בשכם לכך במדה זו מתו גם כ"ד דאלף תלמידי ר"ע שהיו נגד הרוגי שכם והיה מיתתם בימים האלה שהם מורים ורומזים על ימי נקיים שידעו הכל טעם מיתתם מטעם שהימים האלה גרמו מיתתם. והנה נלמד ראשית דבר מאחריתו ששמעון ולוי לא כדין עשו שהרגו אנשי שכם שאם כדין הי' לא היו נופלין כ"ד אלף תלמידי ר"ע בשבילם אבל יש לנו להמליץ עבור שבטי יה בני יעקב הצדיקים שודאי לא במרד ובמעל עשו להורגם ובפרט שידעו האמת שמעשה זו היה לטובתם כנזכר ובודאי היה להם איזה טעם וטעו בשיקול הדעת שאם היה הטעם ונימוקם אמת ודאי לא היה הקב"ה נפרע מן תלמידי ר"ע וא"כ יש לידע מה טעם עשו זאת ואיך טעו בשיקול דעתם ונ"ל שכוונתם הי' לטובה בשביל הניצוץ שהיה בשכם כנזכר שהיה בלועה בתוך טומאת שכם וכ"ז שטומאה מתמעטת והולכת הקדושה מתבררת ויוצאת אל מקומ' הראשון ועתה בבוא שכם על דינה שאב כל הטומאה שהיה בה טומאת נדה וניתוסף טומאה על טומאתו וחשבו שבהתגבר הטומאה ילכוד הניצוץ הקדוש הזה שבתוכו ביותר ויותר ולא יהיה לו יכולת ח"ו לצאת לעולם כמ"ש האר"י בגילגולים שזה הוא דרך הטומאה כאשר יש בתוכו איזה ניצוץ קדוש הם מתכוונים ללכלכו בטומאה הרבה שלא יהא לו כח לצאת. ובזה תבין למה לא הרגו בני יעקב בלא מעשה את שכם להוציא ניצוץ אם זה היה כוונתם בהריגתו אלא שמקודם חשבו שיבורר הקדושה. מעט עד זמן הקצב מאתו י"ת להיות שם בתוכה אבל כאשר ראו שניתוסף ונתרבה בטומאה היה לחוש לזה לפיכך חשבו ליעצו שימול עצמו ויתוקן הניצוץ קצת ע"י המילה בהסרת הערלה טומאה הרצוצה ואח"כ ע"י הריגה יתוקן הניצוץ תיקון גמור כי זה ענין כל ההרוגיה שהם נהרגים בכל דור ודור שבשפיכת מים לארץ יכופר לנפש אשר בו וכל הזוהמא שהיה באותה נפש מתבטלת על ידי ההריגה כנודע מדברי חכמי אמת וטעם שני כמו שאמר לעיל כי לאו כולי עלמא באים בסוד ה' וחשבו שאחותם דינה יבא ללעג וקלס בין הבריות ולכך באו עליהם והרגום. והנה טעו בשתיהם לטעם הראשון אם תמצא לומר שכן היא האמת מ"מ מה חטאו ופשעו כ"ד אלף שהיה להם להרוג את שכם לבד וכן מצאתי בהדיא בפירוש רמב"ן על התורה בפרשה זו שמטעם זה ארר יעקב אפם ולכך נפרע מהם הקב"ה בכ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא ולפי טעם שני גם זה טעות דבשלמא אם היו מניחים מלהרגם אע"פ שמי שלא ידע הסוד ויאמר שדינה היא זונה מ"מ יהיה הרבה היודעים סודות וידעו האמת אבל אחר שעשו אותו מעשה והרגום גם אלו שיודעים סוד זה יבאו לטעות ויאמרו שדינה זונה ממש הוי דאם לא כן איך באו בני יעקב והרגו אחר שהיה להם טובה לפי הסוד ויבא ספק גם בלב היודעים ובקיאים בסוד ואע"פ שיהיה להם ללמוד ששמעון ולוי טעו וראי' מדנהרגו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא ובודאי יתנו אל לבם שהסוד הוא אמת שנטהרה דינה מ"מ המשך הזמן שלא היה המעשה שמתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא יבואו לטעות כי אפילו שיש שיודעים סודות מ"מ לא נביא הוא ולא בן נביא לידע העתידות ואין לו אלא מה שעיניו רואות או שומעת את אשר נעשה תחת השמש שכבר היה לעולמים. והנה זה היה הווכיח בין יעקב ובניו אחר שעשו אותה מעשה אמר יעקב עכרתם אותי צלולה היה החביות ועכרתם אותה ר"ל למה הרגתם את שכם וכ"ד אלף אי משום שבא על דינה וטימא אותה והא אדרבה צלולה היה החביות ר"ל על ידי שבא שכם עליה בזה נעשה צלולה החביות כי היה בתוכו זוהמת נדה מימים הקדמונים ועל ידי שבא עליה שאב כל הזוהמה ונעשה צלולה החביות ממה שהיה עכורה מתחילה קודם שבא עליה ואתם שבאתם והרגתם אותם עי"ז עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ כי מעתה הכל יאמרו בפיהם אפילו מי שהיה יודע סוד זה יאמר שהסוד הוא שקר שאם היה אמת למה באו שמעון ולוי והרגו אותם ואדרבה היה להם טובה שזה גרמה לטהר מטתם מכל סיג אלא ודאי יאמרו שנטמא' דינה ואם כן אתם הם שעכרתם אותה שעל ידכם יאמרו שדינה נעכרה על ידי שכם ואם תמצא לומר הדין הוא עמכם כמו שחשבתם הנה אגלה לכם הרעה הגדולה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים על ידי ההריגה הזו ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני מביתי מת"י מספ"ר דייק ר"ל הרי אני מוכרח ליתן מתים כמספר הרוגי שכם שימותו תלמידי ר' עקיבא כמספר כ"ד אלף הרוגי שכם ואם איתא שבדין הרגתם אותם כמו שעלה בדעתכם ואם כן למה ימותו תלמידים אלו במספר הזה אלא ודאי רעתכם רבה שחטאתם נגד ד' ובזה יובן נמי דקדוק הלשון למה אמר מתי מספר ולא אמר מתי כמספר בכף הדמיון אלא שבא גם כן לרמז על מ"ש לעיל שתלמידי ר"ע מתו כולם בימי הספירה בין פסח לעצרת וזהו מתי מספר שהמתים האלה שימותו בשביל הרוגי שכם הם ימותו בזמן המספר של בני ישראל שמונין וסופרין בכל שנה ימי הספירה שהם בין פסח לעצרת ולכך אמר ואני מתי מספר ולא אמר ואנו לשון רבים שהרי המתים יהיו מכל השבטים שכל נשמות ישראל באים מהם אלא רמז להם ענין נפלא מ"ש האר"י ז"ל על פסוק מידי אבי"ר יעק"ב שהם אותיות רב"י עקיב"א שניצוצו של יעקב הוא ניצוצו של ר' עקיבא. ולכך אמר ואני מתי מספר אני דייקא כי אני הוא ר' עקיבא שיעמוד אחר זמן וכ"ד אלף תלמידים שיהיו לי ימותו כלם בזמן מספר בני ישראל בין פסח לעצרת שאז יגברו עליהם הדינים וימותו כולם בפרק אחד וז"ש ונאספו עליהם הקליפות והדינין של יושבי הארץ והכוני אז ונשמדתי אני וביתי דייקא ר"ל אני כשאהיה בר' עקיבא וביתי הם תלמידים הנקראים כן כמו בית שמאי בית הלל כי כולם יסופו בעון הזה. וכאשר שמעי שמעין ולוי את אשר יקרא אותם באחרית הימים וראו כי רעתם רבה הודו לדברי אביו כי אין להכחיש הידוע שהודיעם העתידות אבל באו כמתנצלים שלא היה כוונתם במרד ובמעל אלא שטעו בשיקול דעתם שעלה במחשבה לפניהם ואמרו עכורה היה החביות יצללנו אותה ר"ל מה שהרגנום היה כוונתינו שעכורה היה החביות דהיינו הניצוץ שהיה בשכם נשמת ר' חנניא היה עכורה שהיה בתוך טומאת שכם ועתה כשעשה מעשה זו ושאב כל הזוהמ' נתעכר הניצוץ ביותר לפיכך אמרנו להורגו לצלול אותו חביות שלא יטמא בזוהמת שכם ויצא מאתו נקי וטהור ע"י ההריגה וע"י זה טעינו גם להרוג אנשי שכם כלם ועוד היה לנו טעם אחר הכזונה יעשה אחותינו הכזונה דייקא ר"ל שהוא זונה ולא זונה ליודעים הסוד ומי שאין יודעים כנ"ל וחשבנו שאנו כדין עושין שלא יצא שום ביש עלינו ולא ידענו שטעות הוא בידינו שעל ידי כך עתיד הקב"ה ליפרע ממנו. ובזה נבא אל ביאור מאמר שני הנ"ל וכחכי איש גדודים אבר הכהנים וגו' כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרכים והורגים בני אדם ונוטלין ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם וכו' והוא הדבר שדברנו כי הרי שמעון ולוי באופן אחד עשו כדין שהרגו את שכם עצמו כדי להוציא הניצוץ הקדוש שנתערב בחטא אדה"ר בתוכו ובאופן אחר לא עשו כדין שהרגו כ"ד אלף אנשים הדרים בשכם ולקחו ממונם כמ"ש שם הפסוק בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר אשר טמאו אחותם ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו את כל אשר בבית ולפיכך אומר כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרך והורגין בני אדם ונוטלין ממונן כן עשו שמעון ולוי לשכם ר"ל לאנשי הדרים בשכם שהרגום ונטלו כל ממונן וזה ממש היה כמעשה לסטים ובא כמתמי' חבר הכהנים ר"ל א"כ באיזה צד הם היו דומין במעשה זו לחבר כהנים שהרי כלסטים עשו לפיכך בא כמתרץ ואומר מה הכהנים הללו מתחברים על הגורן ליטול חלקם הראוי להם כן עשו שמעון ולוי בשכם ר"ל בשכם בן חמור עצמו כי מה שהרגו אותו לא נתכוונו אלא ליטול חלקם הראוי להם והיינו ניצוץ הקדוש שהיה בלוע בתוכו וזה הניצוץ אינו מחלק הראוי לשכם בן חמור כי נתערב בו מן הקדוש' וחלק הזה הוא חלקם ממש הראוי להם שגם הם מצד הקדושה ולהם היה ראוי אותו חלק ואם לא היו הורגין אותו היה מתלכלך אותי ניצוץ בטומאה ביותר ולא היו יכולין להשיג חלקם והרגו אותו ליטול חלקם ממנו שיחזור הניצוץ למקומו הראוי לו ולכך מסיים דרך ירצחו שכמה מדרך של תורה רצחו ור"ל מה שהרגו שכם בעצמו וזהו שכמה הוא שכם בעצמו הידוע זה היה מדרך דין תורה להחזיר האבידה לבעלים כמ"ש האר"י שהניצוצות שנתערבו ע"י חטאים הם נקראים אובדים והתורה הזהירה עליהם להשיבם כהשבת אבידה וא"כ הניצוץ הזה היה בשכם נאבד אם לא היו הורגין ולכך כדין היה להורגו וא"ת מה יום מיומיים להרוג אותו עכשיו ולא מקודם ואומר הכתוב כי זמה עשו לאו זימת טומאת דינה קאמר שהרי אדרבה טיהרה אלא הכי קאמר כי זמה עשו וע"י הזימה הזו שאב זוהמא ביותר והיה עי"ז ח"ו נאבדה האבידה של הניצוץ הזה ומדין תורה להשיב האבידה לבעלים לפיכך מדרך דין תורה היה להורגו ולכך נקט עשו לשון רבים כי שכם הוא הנחש שכבר עשה זמה בחוה ועי"ז נתערב קודש בחיל ניצוצות קדושות בטמאות והיה ניצוץ קדוש גם כן מעורב בשכם עי"ז כנזכר ולפי ששכם החוי חויא הראשון עתה חזר ובא אל דינה ועשה זמה שנייה היה לחוש שלא יאבד לעולם ח"ו הניצוץ הזה כי ע"י הזימה שאב כל הזוהמא מדינה ולפיכך היה מדין תורה להרגו להשיב האבידה. ועתה נתיישבו כל הספיקות הנ"ל למה מדמה אותם ללסטים ואם הם כלסטים איך מרמה אותם לכהנים שלוקחים חלקם על הגרנות לפי ששני עניינים היו בהם מצד שהרגו בני שכם ונטלו ממונם היו כלסטים והיה שלא מדין תורה ובמה שהרגו שכם עצמו היו ככהנים שלקחו חלקם הראוי להם דהיינו חלק הקדושה השייך להם היה מדרך תורה ולכך נקט כפל לשון שכם דנקט גבי אחים גדודי שהיו כלסטים ונטלו ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם חבר הכהנים ככהנים הללו שבאין ליטול חלקן כך עשו שמעון ולוי בשכם וקשה שכם שכם שני פעמים למה דודאי ידעינן שבשכם מדבר שזכר תחלה בנטילת ממון אלא הוא הדבר שדברנו ששכם ראשון מדבר באנשי שכם ולכך נקט שם לשון רבים נטלו ממונן והרגום אבל שכם שני הוא מדבר בשכם עצמו שכם בן חמור שלו לבדו עשו כדרך חבר הכהנים כנזכר ולכך שינה ג"כ בלשון מתחל' אומר לשכם ואח"כ בשכם כי מלת לשכם יורה על הכלל מה שהיה בכל המקום שכם ומלת בשכם משמע על מעשה שעשו בו בשכם עצמו והנה עתה אחי המעיין בו וראה כמה גדולים דברי חכמים וחידותם אע"פ שזה אמר כך וזה אומר כך כולם דברי אלקים והכל הולך אל מקום אחד וכוונה אחת כי כל אחד ואחד מחדש כפי חלקו הראוי לו שקבל מסיני כי ארז"ל בפ' זו וז"ל אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שהם חלקו של הקב"ה אני חלקך ונחלתך ובמקום אחר אמרו אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שעשאו מחזיר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון הדא אמרת אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון ע"כ וקשה למה ענשם דוקא באלה אחרי שאין מודדין לאדם אלא מדה נגד מד' אבל הוא הדבר שדברנו שענין הזה הי' באופן אחד טוב' שהרגו את שכם והחזירו חלק הקדוש' חלק גבוה שהי' בו למקומו הראשון כנזכר במדרש שנטלו חלקם ככהנים שבאים על הגורל ליטול חלקם ונגד זה נ"ל שאמר יעקב אחלקם ביעקב שיהא חלקו ונחלתו של הקב"ה חלק גבוה במדה שמדד ולקח חלק גבוה בהריגת שכם כן הוא יהיה חלק גבוה ואמר שחלק שנטל היה כחלק שנוטלין הכהנים בגורן ולכך יהא ג"כ חלקו לחזור על הגרנות ובאופן אחר שהיה רעה שהיו כלסטים ולקחו ממונם כנז"ל וכנגד זה שילם לו וענשו שיהיו בניו של שמעון עניים ויחסר ממונם וגם הוא מדה נגד מדה הם נטלו את ממונם ואפי' אם היו אנשי שכם קיימין היו חסירי ממון ולפיכך גם הם יהיו עניים חסירי ממון וכנגד מה שהרגו אותם כ"ד אלף זה נפרע ע"י תלמידי ר"ע כנז' וברוך היודע האמת הוא היודע שבודאי היה שמעון גרם בניזקין אלה יותר מלוי שהרי אפי' אם הוא חוזר על הגרנות מ"מ תפיצתו בדרך כבוד ביותר משבט שמעון שמחזירין בכל עיירות והיודע האמת ידריכנו בדרך אמת. והנה ג"ז היה כוונת שלמה במשלי י"א בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש הילך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ וארז"ל במדרש בפ' זו ובילקוט משלי בז לרעהו חסר לב זה שכם שבא על דינה ואיש תבונות יחריש זה יעקב שנא' והחריש יעקב עד בואם וק' למה אמר רעהו חברותא מי איכא מה לחכם עם הכסיל ועוד למה קראו איש תבונות לפי שהחריש שהרי לפעמים גם אויל מחריש ועוד אם זה היה כוונת שלמה מה קשר וחיבור יש לפסוקים של אחריו עם פסוק זה אבל עם מ"ש יובן הענין באר היטב כי בשכם היה ג"כ ניצ"ק וטהור וכשבא על דינה שאב הזוהמא שהיה בה והיו העולם סבורים שטימא אותה ויעקב ובניו ידעו סוד זה אלא שהרגו אותו בני יעקב בשביל להוציא הנ"ק שבתוכו וטעו בשיקול דעתם להרוג גם הנשארים מב' טעמים כנ"ל והיה טעות בידם כמ"ש הטעם בתחילת דברינו עד שבא יעקב וגיל' להם טעותם. והנה בפסוק ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש את חרבו ארז"ל שני בני יעקב בניו היו אעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה ממנו וכמ"ש רש"י בחומש ובודאי הוא אם היו נוטלין עצה מאביהם לא היו באים לשום טעות ולא היו גורמים מה שגרמו שנפלו כ"ד אלף מתלמידי ר"ע וז"ש בז לרעהו חסר לב זה שכם ב"ח ר"ל שהם הי' סבור שבז לרעהו יעקב שבא על בתו והיה סבור שטימא אותה וכ"כ למה ואומר חסר לב לפי שהוא היה חסר לב להבין סודות התורה שאדרבה טיהר אותה ושאב לעצמו כל זוהמתם וקראו רעהו משום ניצוץ הק' שהיה בו שגם הוא מצד הקדושה ממש כמו יעקב עצמו שכל ישראל אחים ורעים זל"ז ומצד זה היה רעהו אבל מצד עצמו שהוא חוי נחש הקדמוני היה חסר לב וחשב שבז ליעקב במה שבא על בתו אבל ואיש תבונות זה יעקב שהיה לו לב להבין סודות ופלאי התורה ידע סוד הדבר על מכונו לא היה אצלו הדבר לבת ולקלון ולפיכך יחריש שלא הרע לו על הדבר הזה וגם החריש שלא לגלות סוד זה שנ' והחריש יעקב עד בואם של בניו ולהם גילה אבל לאחרים לא גילה הסוד הגדול הזה וכ"כ למה ואומר הכתוב הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר ר"ל מי שהוא הולך רכיל דרכו היא לגלות סודו לכל אבל יעקב שהיה נאמן רוח וצדיק בכל דרכיו לפיכך היה מכסה הדבר בפני העולם ולפי שבניו ידעו הסוד וטעו בשיקול דעתם שלא נטלו עצה מאביהם לפיכך אומר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ ר"ל באין תחבולות של בני יעקב שלא נתחכמו ביותר ולא ירדו לעומק הענין וטעו בשיקול דעתם זה יגרום שיפול עם ויפול הוא ל' עתיד שרומז לתלמידי ר"ע שיפלו כמנין הרוגי שכם וא"ת ומה היה לעשות ואומר ותשוע' ברב יועץ ר"ל התשועה היה להם אם היו נמלכין ביעקב שהוא רב יועץ ולפי שלא נמלכו בו גרם שיפול עם רב ויש לנו בזה עוד ענינים נפלאים אלא שאין כח בקולמוס לכתוב הענינים יותר והמשכיל יבין: