עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד שלישי עפר יעקב · (טו)
בזוהר פ' ויצא דפ"א ע"ב וז"ל וידור יעקב נדר וגו' אמר יעקב חלמן חלמנא וחלמין מינייהו קשוט ומינייהו לא קשוט ואם יתקיים הא ידענא דחלמין קשוט הוא ועל דא אמר אם יהיה אלקים עמדי וגו' עכ"ל. והנה המאמר הזה לא באנו לפרשו בדרך סתום לכך לא הארכנו בו כמו שהוא שלא באנו לסתום אלא לפרש כי קשה מאי נפקא מינה הי' לו אם החלומות הם אמת ועוד מאי האי דקאמר חלמין דמשמע שראה הרבה חלומות ואנן לא ידעינן אלא סולם המוצב ארצה אלא ודאי ששני קושיות האלה תירוץ אחד להם שבאמת הסולם הזה לא היה כפשוטו ורמז הרבה עניינים כנ"ל בסימנין הקודמים ולפיכך גם כן הי' רוצה לעמוד אם הם אמת ואם לאו קשה למה נסתפק בהם אם מצד שהיה מורה שהם אמת והיה גם כן בהם איזה צד דמיחזי כשיקרא ואם כן למה אמר אם יהיה אלקים עמדי ויקוים כל התנאים הרמוזים בדברי אז ידענא דחלמין קשוט ולמה באמת כן ואיך יאומתו הדברים ע"י התנאים אחרי שיש בהם גם כן איזה צד דמיחזי כשיקרא אבל דע שמראת הסולם הי' מורה על הרבה עניינים למר ולמר כדאית ליה וכלם דברי אלקים חיים וזכרנו קצת דיעות לעיל בסימן הנ"ל. ועתה לא באנו לזכור אלא ארבעה דיעות הנ"ל האחר שהראו לו ליעקב צלמו של נבוכדנצר והצלת חנניה מישאל ועזריה וכתבנו שם הטעם משום שחנניה מישאל ועזריה ניצולו מכבשן אש בזכותו של יעקב ע"ש בהאריכות והשני מתן תורה הראו לו השלישי חורבן ב"ה הראו לו ושיבאו ישראל בגלות והנה בכלל המראה הזו נכללה גם עוד מראה אחת שזכרנו רז"ל בפסוק זו שהראה לו שיחזרו בניו מן הגלות וז"ל ר' בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה ויורד וכו' אמר ליה הקב"ה יעקב אף אתה עלה באותו שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה א"ל הקב"ה אל תירא ישראל אם אתה עולה אין לך ירידה ולא האמין ולא עלה וכו' א"ל הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היית יורד לעולם עכשיו שלא האמנת ולא עלית יהיו בניך משועבדין בארבע מלכיות וכו' יכו' יכול לעולם ת"ל אל ישראל כי הנני מושיעך מרחוק את זרעיך מארץ שבים עכ"ל והגם שמרא' זו כמראה בפני עצמה מ"מ אינה נחשבת אלא לאחת כי אם לא היה הקב"ה מראה לו החורבן והגלות לא היה צריך להראות שישיבו מארץ שבים ולפי שיציאת יעקב מבאר שבע היה סימן לבניו שילכו בגלות כנ"ל ודאי הוא שחזרתו לשלום אל בית אביו היה סימן לישראל שיחזרו גם הם אל בית אביהם לשלום אל ארצם וזהו פי' המדרש הזה יכול לעולם שח"ו ישראל יאבדו לעולם בגלות ת"ל אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעיך מארץ שבים ר"ל אחרי שאתה בצאתך למרחוק מאביך סימן לבניך שילכו בגלות כן במה שאני מושיעך מרחוק ומביאך לבית אביך הוא סימן לזרעך שישובו מארץ שבים. הד' למ"ד קרבנות הראה לו. והנה זו דרך ביאור המאמר הנ"ל כי ליעקב נולדו ספיקות בכל המראות הנזכרים כדברינו פה כי היה להם פנים לכאן ולכאן ואמר יעקב אם יהיה אלקים עמדי ויקוים לי ארבעה תנאים שאתנה עמו בזאת אדע כי אלו הד' מראות הם אמת וברור ולא יהיה בהם שום ספק ואלו הן הד' תנאים שהתנ' יעקב אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וארז"ל אין דרך אלא ע"א גילוי עריות שפיכות דמים שנקראים דרך והביאו ראיה לדבריהם ע"ש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לחם זו תורה שנא' לכו לחמי בלחמי ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ונחלק התנאים האלה לד' חלקים. ע"א היא תנאי אחד. גילוי עריות שפיכות דמים שניהם יחד לתנאי ב'. לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי וגו' לתנאי ג' והיה ה' לי לאלהים לתנאי ד'. ונפרש אותה ד' נגד ד' באופן זה שאם יקוים תנאי והיה ה' לי לאלהים אז אדע שחלום של קרבנות אמת ואם יקיים תנאי לחם לאכול וגו' אז תדע שהחלום של חורבן וגלות היא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מגילוי עריות ושפיכות דמים אז אדע שחלום של מתן תורה הוא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מע"א בזאת אדע שהחלום של הצלת חנני' מישאל ועזרי' הוא אמת וכדי להבין זאת נתחיל תחלה מן הצלת חנניה מישאל ועזריה אך ידע שהוא אמת ע"י תנאי אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מע"ז ותחלה נבאר הרבה מאמרי תמוהים וסתומים וכולם בדרך אחד יצאו מאמר הא' במדרש מגילה וז"ל בשעת שנחתמו האיגרת וניתנו ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו בו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם וכיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקייך פתח ואמר לו אל תירא מפחד פתאום ומשאת רשעים כי תבא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שתק והיה שמח שמחה גדולה אמר ליה המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו עכ"ל. והנה המאמר הזה אומר דרשנו וכי לא מצאו התינוקות פסוקים אחרים דנחמה רק מאלו ועוד שלפום ריהטא היו כולם אומרים דברים סתומי' שאין עניינם לגזירת המן כלל והראשון אמר מלתא בלי טעמא אל תירא ולא פירש כלום למה ועל מה ואין זה נחמה למי שהחרב מונחת לו על צוארו ומורא על ראשו והשני אמר כי עמנו אל מה זו נתינת טעם לדבריו הראשונים שהתחיל ואמר עוצו עצה וגו' ועוד דהא בימי אסתר היה הסתר פנים ואמרו ביום ההוא על כי אין אלוק בקרבי מצאונו הרעות האלה כמו שיבא לפנינו והתינוק הג' שאמר עד זקנת וגו' מה הגיד בזה אם בא להגיד ואמלט הא רז"ל בפ' יתרו פירשו שהאי אמלט הוא קאי על העבר שהציל והמליט הקב"ה כבר את אברהם אבינו מכבשן אש ועוד מה זה שאמר עד זקנה אני ועד שיבה וגו' והנה דבר זה לבד יש ליישב ע"ד שארז"ל במדרש מגילה בענין המן כשבא להלשין על ישראל וזכר את כל מה שעשו אמר שעמד שלמה ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו בית המקדש ואיני יודע מה הי' להן בתוכו כשבאים למלחמה נכנסים בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוק שלהם ובא נבוכדנצר ושרף אותו הבית וכו' עכ"ל והנה טענתו היה שהזקין אלקינו ואין בו ח"ו כח להציל ע"י שבא נבוכדנצר והחריב ביתו ובאמת היה זה בכוונה רצוייה מאתו ית"ש יבא ויחריב כדי שיפיג חמתו בעצים ואבנים ולא יכלו ישראל מן העולם כנודע שמטעם זה נמלטו ישראל מכלייה ונ"ל שז"ש התינוק הג' עד זקנה אני הוא ועד שיבה ר"ל אע"פ שהמן בלשונו הרע אומר שאני כביכול זקנתי וחושב שאין בי כח מ"מ אני הוא ויש בידי להציל אתכם ומה שנחרב הבית לא מצד זקנה ושיבה אלא אני עשיתי בכוונ' רצוייה וכל כך למה ואומר ואמלט שעי"ז מלטתי אתכם מיד שונאיכם שאל"כ היו ח"ו כלים מן העול' וכשם שהייתי לכם עזר מקדם ומאז וככחי אז כן עתה להציל אתכם מיד המן זהו פשוטו של ענין אבל אם נבא לקשר דברי השלשה תינוקות יחד יבואר הענין בדרך אחר ויבוארו אגבו הרבה מאמרים הא' בגמ' דמגילה ח"ל רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא דמגילה מהכא שיר המעלות לדוד וגו' יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו וגו' אדם ולא מלך זה המן עכ"ל וקשה אם פתח מה סיים שהרי לפי אמת לא פתיחה ולא סיום חזינן כי מה חידש לנו בזה ומה תועלת יוצא לנו מדרוש הזה אבל דע שרב נחמן גילה לנו ענין נפלא בזה הפסיק ולא בא אלא כמראה מקום הפסוק הזה במה הוא מדבר וגילה לנו שמדבר בהמן ולא יותר והבאים אחריו מאליהם יבינו כמו שיבא בדברינו ויבואר אגב זה הפסוק שזכרנו לעיל מפ' וילך ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלקי נכר וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים וגו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלוק בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ע"כ וארז"ל בגמ' דחולין שהפסוקים האלה מדברים בהסתר פנים שהיה בימי אסתר וזהו ואנכי הסתר אסתיר ר"ל שבימי אסתר יהיה הסתר פנים והנה לפירוש הזה צריכין אנו לידע חיבור הפסוקים איך יוצקו על זמן הזה אבל יובן עם מה שנבאר הפסוקים במגילה איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר. בן שמעי בן קיש איש ימיני והקשו רז"ל בגמ' אם לייחסי' בא לייחסי' וליזיל ולמה אינו מייחסו אלא עד ימיני שהוא בנימין ותירצו מה שתירצו וגם לדרכינו יבואר היטב כי שבעים פנים לתורת כי איתא בגמרא שם איש יהודי וגו' וכי לא הי' יהודי בשושן אלא הוא אלא לפי שכפר בע"א שלא השתחוה להמן נקרא יהודי ללמדך שכל הכופר בע"א נקרא יהודי ואיתא במדרש מגילה ובתרגום שני שהמן בא בעצה על מרדכי שישתחוה לפניו ואמר וכי טוב אתה מן יעקב שהשתחוה לעשו א"ל מרדכי באותו שעה שהשתחוו יעקב ובניו לפני עשו לא היה עדיין בנימין בעולם ואני בא מבנימין ולכן לא אשתחוה לפניך. זה שאמר הכתוב איש יהודי היה בשושן וגו' וקשה קושיא דגמ' וכי לא היה שם יהודי אחר וצ"ל כתירוץ הגמ' משום שלא השתחוה להמן שעשה עצמו ע"א לכך נקרא יהודי וקשה ולמה באמת לא השתחו' וכי טוב היה מיעקב ובניו שהשתחוו לפני עשו ובא הכתוב כמתרץ ואומר איש ימיני מרדכי היה איש מבנימין וכשהתחוו יעקב ובניו לעשו אותו שעה לא היה בנימין עדיין בעולם ולא היה מן הראוי שגם מרדכי ישתחוה לפניו. והנה בזהר פ' וישלח דצ"ח ע"א הקשה על יעקב שהוא בחיר האבות ואיך השתחוה לעשו שהיה מסטרא אל אחת ומי שמשתחוה לו כאלו משתחוה לאל אחר דכי האי גוונא ליכא למימר תעלה בעידנא סגיד לי' ותירץ ח"ו יעקב לא השתחו' לעשו אלא לשכינ' שהית' שם שנ' והוא עבר לפניה' וישתחוו אין והוא אלא שכינתא שהלכ' לפניו. והנה אותו הדור שנתחייבו כליי' על שהשתחוו להמן שעש' עצמו ע"א בגמ' דמגילה תחת הנעצוץ יעלה ברוש נעצוץ זה המן שעשה עצמו ע"א כדאמר הנעצוצים וגו' ודאי הוא אם הי' אירע להם כמו שאירע ליעקב שהשכינה הי' שם בזמן שהשתחוו ודאי לא היו חייבין כלייה על ההשתחויה להמן כי היו משיבים שהשתחוו לשכינה כמו שעשה יעקב זה שאמר הכתוב הנ"ל וקם העם וזנה אחרי אלקי נכר הארץ ר"ל שיהי' זמן בימי מרדכי ואסתר שיקום העם וזנו אחרי אלוק נכר ארץ דייקא ר"ל אלוק שיהי' בארץ והוא המן שהי' בארץ ועשה עצמו לאלוה וישראל ישתחוו לפניו וע"י כן ועזבתים והסתרתי פני מהם וימצאום רעות רבות וצרות שאכתוב עליהם גזר דין לכלייה ויאמרו זה לזה למה עשה ככה ה' לנו ומה החרי האף הגדול הזה על ההשתחויי' לפני המן הרי יעקב אבינו שהי' בחיר שבאבות והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והקב"ה לא תבע ממנו כלום עבור זה ואמר ביום ההוא ר"ל שיאמרו תשובה על דבריהם אלה ומה היא התשובה ואומר הכתוב על כי אין אלוק בקרבי מצאוני הרעות האלה ר"ל דבשלמא גבי יעקב הי' השכינה עמו והשתחוה יעקב לשכינה ולא לעשו אבל אנחנו חטאנו כי אין אלוק בקרבינו ואפילו הכי השתחוינו לעשו וע"י כן מצאנו הרעות האלה. והנה לפ"ז טענת המן ועצתו בטילה מלבד התירוץ הראשון שהי' מרדכי בנימין אלא אפי' אם הי' משאר שבט שהשתחוו לפני עשו לא הי' מן הראוי שישתחוה גם מרדכי לפניו כי גבי יעקב ובניו הי' השכינה והשתחוו לפניה ונ"ל שזהו שגילה לנו רב נחמן הנ"ל רק נקדים מ"ש רז"ל במדרש ויצא שאותו מזמור לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל יעקב אמרו יאמר נא ישראל היינו ישראל סבא וגילה לנו רב נחמן שמזמור זה אמר יעקב על המן ומה הגיד ואומר לולי ה' שהיה לנו ר"ל אם לא הי' לנו אותו טענה שה' הי' לנו שהשכינה הי' אצלי תמיד בודאי בקום עלינו אדם זה המן כנ"ל שעמד בימי מרדכי בודאי הי' חיים בלעונו והי' מכלה ומבל' כל ישראל וכ"כ למה בחרות אפם בנו דייקא ר"ל שכל חרון אפו שהי' לו אז בימי מרדכי הי' הכל בנו בשבילי ובשביל בניי כי הי' טוען נגד ישראל שישתחוו לפניו כמו שהשתחויתי אני ובניי ואז היו ח"ו כל ישראל חייבין כלייה אבל עכשיו שה' לנו ודאי טענתו בטילה כי הי' למרדכי פתחון פה לומר שאני יעקב שהשכינה הי' אצלו ובזכותו הציל גם את בני דורו וכמ"ש במדרש מגילה שבזכות מרדכי לבד ניצולו כל בני דורו ובזה תבין מ"ש יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו' ואמרו דורשי רשימות ומכללם בעל הטורים שהתפלל יעקב על המן ורמוז במלת "הצילני "נא "מיד ר"ת המן וקשה המן מאן דכר שמיה ואם נאמר שהי' כמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר א"כ למה התפלל על גזירה זו יותר משאר הגזירות ועוד למה אמר הצילני ולא אמר הצילנו לשון רבים והנה ודאי כל דברי חכמים הם אמת ורמז ג"כ בכפל לשון אחי עשו ואחי פירושו על אחיו ממש ועשו הוא רמזו על המן שבא מסטרא דעשו ונ"ל שזהו הדבר שדברנו רק נקדים עוד מ"ש החכם בעל עשרה מאמרות בחלק ג' חיקור הדין פ"ד בענין שאול שבא מבנימין וזכה להיות מלך על ישראל יותר משאר השבטים משום שכל השבטים השתחוו לפני עשו עם יעקב ונתנו כח לסטרא אחרא מה שאין כן בנימין לא הי' עדיין בעולם כנ"ל לכך זכה שיצא שאול ממנו שהי' ראשון למלכי ישראל כמו שהארכנו במקום אחר והקשה שם ממאמר הזהר הנ"ל שהרי לא השתחוו כלום אלא לשכינה ותירוץ מ"מ איסור עשו בזה משום מראית עין ומביא ראי' מהא דתנינן פרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"א עכ"ל והנה יש לנו ללמוד זכות על הצדיקים האלה אחרי שלא מצינו שיהא ההשתחויה נחשבת להם לחטא אלא מצד מראית עין שכל רואם לא ידעו ששכינה הי' אצלם יש לנו לומר שגם בזה לא עשו חטא כי איתא ביו"ד הלכות ע"א סי' ק"י וז"ל ישב קוץ ברגלו לפני ע"א לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"א פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם מפני שנראה מנשק לאלילים ומביא בהגהות מהרמ"א י"א דכל שאין אסור אלא משום מראית עין כגון בדין זה לפיכך אם יש סכנת נפשות בדבר שימות אם לא ישתה מיתר לשתות ואין בזה משום יהרוג ואל יעבור עכ"ל הרי בפירוש חזינן שבמקום שאין אסור אלא משום מראית עין היכא דאיכא סכנת נפשות אין נחשב לחטא ולא מצינן סכנת נפשות גדולה מזו בעברו יעקב ובניו לפני עשו שכל מגמתו לא הי' אלא להורגו עם בניו כנודע המשך הפסוקים וכאשר השתחוה לפניו נתמלא רחמים עליו כמ"ש רש"י ובודאי יעקב ידע זאת בנבואה שההשתחויה תציל אותו ובניו ממיתה ולא הי' לו להשגיח מלהשתחוות משום מראית עין וז"ש יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו ורמז בראשי תיבת גם המן שיצילנו האל כי עשו עתה בא עלי ואני מוכרח להשתחוות לפניו לרכך לבבו כדרז"ל אם יבאו עליך רשעים תנענע לו ראשו ואני רואה בנבואה שאם אשתחוה לו יעמוד המן על ישראל ויאמר להשתחות גם לו לפיכך הצילני נא שלא יתן בי אותו רשע דופי וע"י כן יטעו ח"ו ישראל ויכלו כי לפי האמת ח"ו לא אשתחוה עם בניי לעשו אלא לפניך ית' שמך שאתה תמיד עמי ואם תאמר הרי מ"מ דופי יש בו משום מראית עין זה אינו שייך עתה אצלי וכל כך למה ואומר כי ירא אנכי פן יבא והכני אם על הבנים וא"כ סכנת נפשות בדבר אם לא אכניע לפניו ובמקום שיש סכנת נפשות לא גזרו איסור מראית עין וע"כ הצילני נא מידו. והנה בזה נבא לוויכוח מרדכי עם התינוקות במאמר הנז"ל רק נעמוק קצת יותר בענין הנ"ל שלא השתחוה יעקב אלא לשכינה דבר זה הוא נלמד ממה דכתיב והוא עבר לפניהם. ודרשו בזהר אין והוא אלא שכינה כנזכר שהשכינה נקראת הוא. והנה רש"י פירש בחומש והוא ממדרשי רז"ל שמלת והוא קאי על יעקב שעמד יעקב לפני בניו בראותו עשו הרשע בא ואמר מוטב שיפגע אותו רשע בי ואל יפגע בבניי. והנה לפי"ז לא הי' למרדכי סמך גמר שלא השתחוה יעקב לעשו אלא לשכינה די"ל שמלת הוא קאי על יעקב אבל מוכח היא שמלת והוא קאי על השכינה דאל"כ ודאי אין ליעקב תשובה של השתחויה לעשו וחטא בזה חטא ע"י שהשתחוה לאל אחר והא ארז"ל שלא ניצול אברהם מכבשן אש וחנניה מישאל ועזריה אלא בזכות יעקב ואם איתא שיעקב חטא ח"ו בע"א איך יתכן שזכות אברהם וחנניה מישאל ועזריה שלא רצו להשתחות לאל אחר ובאו לכבשן אש יהי' גרוע מזכות יעקב שהשתחוה לאל אחר אלא ודאי שמלת והוא קאי אשכינה שהשתחוה יעקב לפניה ודבר זה הוא ברור וכן שמעתי מרבותי בפי' מאמר הזהר פ' אחרי מות אשר הוא שם בהאריכות וזהו קיצור עניינו בלשון צח בשעה שהפילו חנניה מישאל ועזריה לכבשן אש וכו' פתח מישאל ואמר אל תירא עבדי יעקב באותו שעה כששמעו האומות והמלכים שמו דיעקב תמהו כולם וחייכו בליצנותא אמר הקב"ה באותו לשון שהם מצחקים וחייכים אני אצילם מכבשן אש ולכך כתיב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי הילדים אלו חנניה מישאל ועזריה ושמעתי ביאור הענין כי היו האומות מצחקין בזכרם שם יעקב משום שהם סברו שהרי יעקב עצמו השתחוה לעשו אל אחר כמו נבוכדנצר ועי"ז הי' מגיע בושה ליעקב שנתנו בו דופי לפיכך אמר הקב"ה לא עתה יבוש יעקב מאותו אחוכי וטולילא כי בראותו ילדיו יקדישו שמי ואני אצילם בזכותך כמו שמסיים שם בזהר ועי"ז יודע לעין כל שלא השתחוה לעשו אלא לי לשמי והנה זה היה ענין התינוקות עם מרדכי כי בראות מרדכי את המן שהכל משתחוים לפניו ובתוך כך ראה שלשה התינוקות מיד רץ אחריהם ואמר פסוק לי פסוקייך כי הנבואה תמיד בפי התינוקות ובפרט בשנים הראשונים כנודע ובקש מרדכי לידע אם לשמוע לעצת המן להשתחוות לפניו או לא ואמר לתינוק הראשון פסוק לי פסוקייך. והנה נזרקה נבואה בפיו שיבוטל הגזירה ואמר הפסוק אל תירא מפחד פתאום כי לא יאונה כל אין והתינוק השני בשמעו זאת חרה לו על שאומר מלתא בלי טעמא אחרי שהמן אומר דברים של טעם בעצה נכונה לכל שומעיו להשתחוות מכח שגם יעקב הצדיק המובחר שבאבות השתחוה עם בניו לעשו וכמו שיעץ בפיו למרדכי כן ולפיכך בא התינוק השני להרחיקו מעצת המן ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום ר"ל אותו דבר והעצה שיעץ לך המן להשתחות כמו שהשתחוה יעקב ובניו לעשות זה לא יקום ותופר וכל כך למה ואמר כי עמנו אל ר"ל שאני התם בזמן יעקב שאז עמנו הי' אל והשתחוה יעקב לאלוהיו שבראו ולא לעשו אבל אתה אין לך ללמוד משם להשתחות לאל אחר כי אין אלוק בקרבנו והסתיר פניו מבית ישראל בימים האלה. והנה התינוק השלישי ששמעו שחבירו דובר דברי אמת וצדק וחשב פן ואולי לא יסמוך מרדכי על אותן הדברים ויאמר שהרי גם יעקב השתחוה אע"ג שגילה לו חבירו ששם הי' השכינה מ"מ חשב פן יאמר בלבבו מנלן אי משום דכתיב והוא עבר לפניהם שמלת והוא קאי על השכינה דילמא יטעה מרדכי לומר שמלת והוא קאי על יעקב עצמו שעמד לפני בניו שלא יפגע בם עשו הרשע. ולפיכך בא להגיד לבל יטעה ואמר עד זקנה אני הוא דייקא ר"ל אותו הוא דכתיב והוא עבר לפניהם אותו והוא עלי הוא נאמר ואני הוא אותו הוא ולא יעקב ומנלן ואמר אסבול ואמלט מאי ואמלט וצ"ל אברהם מכבשן אש כנז"ל וכל זה הי' בזכות יעקב ואם איתא שמלת והוא קאי על יעקב בודאי חטא יעקב ח"ו בעבודת אלילים שהשתחוה לעשו ואיך ניצול אברהם אלא ודאי שקאי על השכינה וע"כ אין לך לשמוע עצת המן ולפיכך בשמעו זאת שמח שמחה גדולה ואמר להמן שהוא שמח על בשורות טובות שבשרו התינוקות שלא ישמע לעצתו כי בודאי בשרו לו התינוקות האמת מה שהוא. והנה בזה נבא אל כוונת יעקב שאמר חלמין חלמנא וכו' כי יש לדייק מה זה שאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מעבודת אלילים וכי הקב"ה ילך עם כל אחד מישראל לשמרו מע"א שהרי הבחירה נתונה לפני כל אחד ואחד והוא הבוחר אלא הוא הדבר שדברנו והוא עם מה שאמר לעיל שחנני' מישאל ועזרי' ניצולו בזכותו של יעקב מכבשן אש כמו אברהם ולכך היה המראה הזו מיוחדת ליעקב דווקא להודיעו כמה גדול כחו ולכך בראות יעקב זאת בחלומו אמר בהקיץ חלמין חלמנא שראיתי בחלומי שחנניה מישאל ועזריה יהיו ניצולין מכבשן אש בזכותי וחלומית יש מינייהו שהם אמת ואפשר שגם החלום הזה הוא אמת יש חלומות ששוא ידברו ואפשר חלום זה הוא מינייהו כי איך אפשר שיצילו בזכותי שהרי עשו רודף אחרי ואם יבא עלי צריך אני לנענע ראשי ומיד בעשותי זאת הריני כמשתחו' לאל אחר וא"כ חנניה מישאל ועזריה הם גדולים עלי במעלתם ואיך ינצלו בזכותי אבל אם יקיים בי תנאי זה שיהיה אלקים מדי ר"ל שהשכינה תהיה תמיד אצלי ואז ושמרני בדרך הזה מעבודת אלילים ר"ל על ידי שהקב"ה יהיה אצלי יהיה לי לשמירה מעולם מן עשו שהוא ע"א שאע"ג שאשתחוה לפניו לח יהיה ההשתחוי' ח"ו לו אלא כל כוונתי יהיה לאלהים שעמדי ובודאי אדע בזה שהחלום יהיה אמת כי אז לא יהיה בי שמץ ע"א ובודאי ינצלו חנניה מישאל ועזריה בזכותי כמו שראיתי בחלומי והנה עוד חלמתי שבניי יקבלו התורת וגם חלום זה אפשר להיות אמת ואפשר להיות שקר ואם יהיה אלקים לי ויקויים התנאי שישמרני בדרך הזה מג"ע וש"ד אדע שחלום זה הוא אמת ויובנו בזה הפסוקים במזמור קמ"ט כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם לעשות נקמה בגוים וגו' וגם פסוקים בפ' וזאת הברכה כשסיים משה כל ברכות השבטים ואמר ברוך מבנים אשר וגו' אחר כל זה אמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויבך לך וגו' וקשה איזה גאוה של חרב יש לישראל שהרי ברכת על חרבך תחיה נתנה לעשו אבל הענין הוא ע"ד מ"ש בזוהר במדבר שנ"ה ושנ"ו בהאריכות וזהו תכלית קיצור לשונו בשעה שבא הקב"ה ליתן התורה בא אל שרו של עשו שיקבל התורה א"ל רבש"ע הלא כתיב בה לא תרצח ואיך אני יכול לקבל התורה שזו הוא ברכתי על חרבך תחיה אלא תן אותה לזרעו של יעקב כו' א"ל הקב"ה תן לי עצה איך אפתה זרעו של יעקב א"ל תן להם שכר בשבילי שיאחזו במדת החרב שיהיה להם רשות לדון דיני נפשות בא אצל רהב שרו של ישמעאל א"ל כמו כן כנזכר א"ל אי אפשר לי לקבל התירה משום דכתיב בה לא תנאף וברכתי היא לפרות ולרבות דכתיב והוא יהיה פרא אדם לשון פריה ורביה תן להם שוחד בשבילי שיהיה להם רשות לפרות ולרבות עכ"ל ופי' בעל ילקוט חדש הטעם לפי שמן הדין לא היה לישראל לפרות ולרבות אלא מה שצריך לקיום פריה ורביה דהיינו זכר ונקיבה וע"י המתנה של רהב הם מולידים יתר מכדי שיעור הזה. והנה רז"ל אמרו בגמ' דע"ז שעתיד הקב"ה לווכח עם העכו"ם שלא רצו לקבל התורה והנה מה שזכרנו הוא עדות ברור ואמיתי לישראל שלא בקשו עכו"ם לקבלה שהרי נתנו מתנות לישראל החרב ופריה ורביה וויתרו מברכתם. וארז"ל בילקוט בפ' וזאת הברכה בפסוק ויאמר ה' מסיני בא גלוי היה לפניו יתברך שלא יקבלו העכו"ם התורה ולמה נראה כמחזר אחריהם ובא לכל אומה ולשון אם יקבלו התורה אם לאו ותירץ שם שלא יהיה להם פתחון פה לעכו"ם לומר שאלמלא נתת לנו היינו מקבלים וזש"ה כי רוצה ה' בעמו ר"ל הקב"ה היה לפי אמת רוצה בעמו שהם יקבלו התורה ולמה היה מחזר אחר כל אומה ולשון וחלק כבוד לכל אומה ולשון ותירץ הכתוב יפאר ענוים בישועה ר"ל בדבר זה יפאר הקב"ה את ישראל הנק' ענוים שמשפילין עצמן בשעת גדולה כמו שאמר בחולין ואימתי יפארם ואומר בישועה ר"ל בזמן שיבא הישועה להם שיגאלו משיעבודם ויבא הקב"ה לווכח אז עם העכו"ם אותו שעה יהיה להם הכבוד הזה שחלק הקב"ה לעכו"ם לפאר ולתהילה שישראל קבלו ועכו"ם לא רצו לקבלה שאל"כ היה פתחון פה לעכו"ם אבל עכשיו יעלזו חסידים בכבוד ר"ל חסידי ישראל יעלזו במה ואומר הכתוב בכבוד באותו כבוד שחלק הקב"ה לעכו"ם שע"י זה לא יהיה לעכו"ם פ"פ ולא זו בלבד אלא גם ירננו על משכבותם דייקא שנותן להם במתנה לפרות ולרבות וזה מורה שלא רצו בני ישמעאל לקבל התורה וירננו על זה ויהיה רוממות אל בגרונם ליתן שבח והודיה על חלקם וגם לא זו בלבד אלא גם חרב פיפיות לדון דיני נפשות שהוא מתנה מברכת עשו ולכך נקט פיפיות וארז"ל שני פיות כי כל חרב שדנים דיני נפשות יש לה ב' פיות מכאן ומכאן כדי שמכל צד שיבא החרב על הנידון יהיה נידון שלא בצער כנודע וע"י מתנות אלה וכבוד שחלק הקב"ה לאומות לעשות נקמה בגוים כי לא יהיה לעכו"ם שום פתחון פה אימתי ואומר תוכחות בלאומים בזמן שיבא הקב"ה להתוכח עם העכו"ם ולישראל יתן הקב"ה שכרם משלם ויודו וישבחו וירננו ברוממות אל שבגרונם על חלקם הטוב וזה היה ג"כ כוונת משה אחר שבירך כל השבטים ובירך את אשר בבנים שזה הוא ברכתו המיוחדת לו כמ"ש בעל חסד לאברהם שכל שבט היה ברכתו מיוחדת לו ועושר של בנים לא ניתנה לשום שבט אלא לאשר וכפירוש רש"י ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שהוא נתברך בבנים יותר מאשר וכו' וכאשר ראה משה שמנין ריבוי בנים באו ע"י שלא רצו בני ישמעאל לקבל התורה כנזכר לפיכך אמר אחר זה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזריך ר"ל מי יש כמוך עם בעולם שכל ישועתו בה' שהרי הישועה הזו בא לך מה שחזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל ואף על פי שידע שלא יקבלו מכל מקום רצה בך ובישועתך שעי"ז יהיה לך ישועה בעה"ב לכפול שכרך וגם להיות לך לישועה בעה"ז בריבוי בנים מגן עזריך כמגן הזה במלחמה מגין על האדם כך דבר זה יהיה לך למגן בעת מלחמה לעתיד שילחמו העכו"ם בטענ' נגד הקב"ה לומר אם הייתי מחזר עלינו גם אנו היינו מקבלים שהרי לפי האמת חזר עליהם וראיה מריבוי בנים שהיה לאשר ונקט אשר דוקא שנתברך ביותר מכל השבטים כנזכר לעיל ולא זו בלבד היה לך למגן אלא גם ואשר חרב גאותיך שנתן לך עשו מתנת חרב לדון דיני נפשות זו היא גאותיך שיש לך להתגאות נגד עכו"ם כי עי"ז ויכחשו אויבך לך שלא יהיה להם פתחון פה שהרי טענת החרב יכחשם וכל זה יגרם לך שאתה על במותימו תדרוך שהרי אתה לבד קבלת התורה והם לא רצו לקבל ולך יהיה ראוי לדרוך על במותימו היפוך מה שהיה להם בעה"ז ולפיכך אשריך ישראל כללא דמלתא ע"י שעכו"ם עוברין על לא תרצח ולא תנאף מצד ברכתם אי אפשר היה להם לקבל התורה יזה שאמר יעקב חלמין חלמנא שבניי יקבלו התורה בסיני ואפשר שחלום זה אמת ויש שחלומות שוא ידברו ויכול להיות שגם חלום זה היא מכללם כי למה ועל מה יקבלו בניי יותר התורה משאר כל אומות אחרי שהקב"ה יחזיר על כל אומה ולשון אבל אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מגלוי עריות ושפיכת דמים שזהו היפוך העכו"ם כי עשו עבר על לא תרצח וישמעאל על לא תנאף. ובזה ידענא שהחלום הזה הוא אמת שבניי יקבלו ולא העכו"ם שהרי בתורה כתיב לא תרצח ולא תנאף והם עוברים עליהם וזה יגרום להם שיסלקו מלקבל התורה. והנה עוד חלמין חלמנא שיחרב בית המקדש ויבאו בניי בגלות באותו מראה ראיתי גם כן שישובו לארצם ויוכל להיות שכל זה הוא אמת או שקר ואם יהיה אלקים עמדי וגומר ונתן לי לחם לאכול זו התורה ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי אדע שהחלום הוא אמת. רק יש לידע כי ענין נתינת התורה שזכר כאן יעקב בנתן לי לחם לאכול זה מדבר נגד וויכוח המלאכים שגם הם בקשו לקבל התורה והקדוש ב"ה נתן לנו כי מה שנתן לנו ולא לעכו"ם דבר זה לא היה צריך יעקב להתנות שהרי הראו לו במראת הסולם מ"ת ולא לאומות ונתאמת לו החלום על ידי תנאי גלוי עריות ושפיכת דמים כמו שזכרנו אלא שתנאי זה היה נגד מלאכים ובזה יובן למה אמר לחם לאכול לחם סתם הוי ליה למימר או לחם ללחום כמו שאמר הכתוב לכו לחמו בלחמי ולא כתיב אכלו בלחמי אבל הוא הדבר שדברנו שהיה תנאי שיקבלו התורה ולא המלאכים והטעם שלא היה מן הראוי ליתן למלאכים התורה אחר שאכלו אצל אברהם בשר בחלב ועברו על התורה שכתיב בה לא תבשל גדי בחלב אמו ב' פעמים וחדא מנייהו לאיסור אכילה כמו שאמר בעמוד הראשון ברית אברהם ולכך אמר ונתן לי לחם זו תורה ולא למלאכים וכל זה משום שאכלו אצלו המלאכים אצל אברהם ואכילה זו יגרם שיתן לי הקב"ה התורה ובזאת אדע שהחלום הוא אמת ואגב דברינו יבואר נמי למה נקט ובגד ללבוש והא הכל יודעין שהבגד הוא ללבוש ובגד סתם היה ליה למימר ולהבין כל זאת נבאר תחלה איזה מאמרים תמוהים האחד במדרש רבה פרשת בראשית דף כ"ה עמוד א' וזה לשונו כיון שראה אדם הראשון שעתידין בניו לירד לגיהנם מיעט עצמו מפריה ורביה וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה נזקק להעמיד תולדות עד כאן לשונו וקשה בתחילה ובסוף מאי קסבר כי הרי הקב"ה גילה לו כל הדורות והקורות עד ביאת משיחינו כנודע ומה גם שהיה יודע כל מה שכל נביאים יתנבאו כמ"ש בזהר וארא שבכל יום יורדין מ"ח טיפין מן גן עדן כנגדן עמד מ"ח נביאים בישראל וכל אחד יונק מטיפה אחת ואדם הראשון ינק מכולם ועם כן ודאי ידע וראה העתידות ברירות אברהם שארז"ל במדרש לך לך שבירר לו גליות מלכיות לפטור בניו מגיהנם וא"כ למה בראותו קבלת התורה נזקק להעמיד תולדות שהרי גם בלא זה ראה שיהיה פטורים וא"ת שברירת אברהם לפטור מגיהנם אינו אלא בתנאי שישמרו הם התורה כמ"ש שם אם בניך עסוקים בשתים פטורין מב' וא"כ מה זה שאמר שראה שיקבלו התורה כי אכתי לא ראה שיקיימו שאין הפטור מגיהנם תלוי בק"ת אלא בקיומה כנודע. ומאמר הב' בילקוט שמות בשליחות הקב"ה משה למצרים הראה הקב"ה כיתות כיתות של סנהדרין וכו' והראהו רבי עקיבא דורש כתרי אותיות אמר אין לי עסק בשליחות של מקום שנאמר ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח וגומר וקשה למה בקש שרבי עקיבא יהיה השליח יותר מכל שאר ת"ח או למה סירב נגד הקב"ה מלילך בשליחותו ולהבין כל זאת יבוארו המשך הפסוקים בוויכוח הקב"ה ומשה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וגומר ובאה התשובה את האלהים תעבדון על ההר הזה וביאור הענין על דרך משרז"ל ריש פרק קידושין וז"ל תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות ור"ש אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש עליה טליתו שוב אין יכול למוכרה דברי רבי עקיבא ורבי אליעזר אומר כיון שבגד בה שוב אין יכול למוכרה רבי עקיבא אומר יש אם למקרא ורבי אליעזר סבר יש אם למסורה והנה אליבא דר"א אי אפשר לן לאוקמי שיהי' גלות אחר גלות מצרים מאחר שיש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה הוא וכיון שבגד בה אין יכול למוכרה ובודאי אחר שהיו ישראל במצרים אי אפשר לבגוד בם בחורבן וגליות כי ישראל הם אמה העבריה הנמכרים בגלות כמ"ש כי צורם מכרם וה' הסגירם וכנדרש על פסוק ואיש כי ימכור את בתו לאמה שזה מדבר בהקב"ה שמכר את בתו ישראל לאמה. אבל אליבא דרבי עקיבא דבגד לשון טלית דיש אם למקרא כל זמן שלא פירש הקב"ה טליתו עלינו סוכת שלומו שיהי' בזמן הגאולה רשות בידו למוכרינו כמה פעמים ולכך אמרה רות לבועז ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה כי רות ובועז הם רומזים על ישראל בגלות וגאולתן כנודע ולפיכך אמרה שאם תפרוש כנפיך הוא הטלית שפירש האב על בתו כפירש"י שם ובזה אדע כי גואל אתה ולא יהיו ישראל עוד בשאר גליות ואיתא במדרש שוחר טוב על פסוק ישראל נושע בה' תשועת עולמים שאם הקב"ה בעצמו היה מוציא ישראל ממצרים הי' תשועתם תשועת עולמים כשם שהקב"ה חי וקיים כך הי' גאולתם חי וקיים אבל לפי שנגאלו ע"י משה בשר ודם מה משה עובר כך גאולתו עוברת. והנה מעתה תבין למה סירב משה נגד הקב"ה מלילך בשליחותו אלא משה הוה הפרקליט יושר דישראל ומבקש טובתם ולטובת ישראל עשה כי ידע שכשם שהוא בשר ודם עובר כך גאולתו תעבור וגם הי' סבר כר"א שאין חוזר ומוכר אחר שבגד בה פעם אחד ולכך סירב וזה היה טענתו שר"ע יהי' השליח לדבר כי אחר שרבי עקיבא הוא המחייבן להיות בגלות קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא ולמד בממה נפשך שלא לילך בשליחות חדא שלא יהיו בגלות ואם הדין נותן להיות גלות משום רבי עקיבא וא"כ הוא בעצמו ילך בשליחות הזה ואין לי עסק בשליחות המקום וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה ולשון מי אנכי הוא כמ"ש ור"ל והלא אנכי בשר ודם עפר ואפר וגאולתי תעבור ולמה לא תהי' אתה בעצמך השליח שלא יבואו עוד בגלות אחרי שרבי אליעזר הוא סבר יש אם למסורה וכיון שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה והשיב לו הקב"ה תדע משה כי טועה אתה שאי אפשר לאוקמי כר"א והא ראי' תעבדון האלהים על ההר ופירש"י שיקבלו התורה. כי כבר זכרנו בדברינו אלה שישראל קבלו התורה ולא המלאכים משום שאכלו מלאכים אצל אברהם בשר בחלב ורז"ל פליגי בריש סנהדרין אם אמרינן יש אם למקרא או למסורה ומסיק שם כמאן דאמר אם למקרא דאל"כ מנלן שאסור בשר בחלב אי משום דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו הא במסורה בחלב קרינן אלא מכאן שיש אם למקרא והנה משה שלא רלה לילך בשליחות וחשיב לקבוע הלכה כרבי אליעזר דיש אם למסורה כנזכר אמר לו הקב"ה לך וזה לך האות שטועה אתה שהרי הם עתידים לקבל התורה על ההר הזה וקשה למה הם ולא מלאכים אי משום שאכלו בשר בחלב הרי לדעתך אזלינן אחר המסורה לא מצינן שיהא בשר בחלב אסור אלא ודאי יש אם למקרא וא"כ בגד ל' טלית קרינן ומוכר את בתו לשפחות וחוזר ומוכר ועל כן אין לך לסרב בשליחותי ובזה יובן ג"כ כוונות אדה"ר הנ"ל שלא רצה ליזקק עם אשתו כראות בניו יורדין לגיהנם ואע"פ שראה וידע הברירה של ד' גליות לפטור מגיהנם זה היה רפיא בידו כי היה סבר שמא הלכה כמ"ד יש אם למסורה ואין חוזר ומוכר לשפחות אבל כאשר ראה שבניו קבלו התורה ודאי ראה שמוכח הוא דיש אם למקרא כנזכר ובודאי יבואו ישראל לשאר גליות לפטור מגיהנם לפיכך מיד נזקק לאשתו. וזה ענין יעקב שאמר חלמין חלמנא שיחרב ב"ה ויבואו בניי בגלות ויש חלומות שהן אמת ואפשר שגם החלום הזה הוא אמת והיינו כמ"ד יש אם למקרא שחוזר ומוכר בתו לשפחות כי בבגדו בה לשון מלבוש קרינן וכל זמן שלא פירש טליתו יוכל למכור ויש חלומות שוא ידברו ואפשר שגם החלום הזה הוא שקר והיינו כמ"ד יש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה וכיון שבגד בהם בישראל במצרים אין חוזר ובוגד בם בשאר גליות אבל אם יהי' אלקים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול זו התורה ובגד ללבוש ר"ל ע"י שיתן לי התורה ולא למלאכים יהיו מוכח שבגד ללבוש ר"ל האי ובגד דכתיב גבי אמה עבריה בבגדו בה אין פירושו בגידה אלא ללבוש שהוא לשון עליית שלובשין אותו דאם איתא שהוא לשון בגידה ויש אם למסורה א"כ איך נותן הוא לי התורה ולא למלאכים שהרי לא חטאו במה שאכלו בשר בחלב אלא ודאי יש אם למקרא ובגד דאמה עבריה הוא בגד ללבוש ולא לשון בגידה וכל זמן שלא פירש טליתו יכול למוכרה וא"כ בזה אדע שחלומי הוא אמת שיהיו בניי גם בשאר שיעבודים ולפי שבמראה זו ראיתי ג"כ הנחמה שיחזרו ויבואו לארצם ולמולדתם ואפשר שגם זה אמת או שקר ואם יקיים בי הקב"ה התנאי ושבתי בשלום אל בית אבי בזה אדע ג"כ שגם זה אמת כי כמו יציאתי מבית אבי בטלטול ושקיעת אור השמש היה סימן לבניי שיחרב ב"ה וישקע אורם והם ילכו בטלטול הגלות כן הוא חזרתי לבית אבי לשלום הוא סי' שגם הם יחזרו מטלטולם כנ"ל קצת יותר בהאריכות ובודאי אדע שכל מה שראיתי במראה זו הוא אמת בלי שום. ספק. והנה עוד חלמין חלמנא שהקב"ה יתן לבניי קרבנות וגם זה אפשר להיות אמת או לאו ואם יהי' אלקים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלהים ידענא שהחלום והמראה היא אמת. כי רבינו בחיי בפ' צו מונה שם י"ג מיני קרבנות שצוה לנו התורה והם נגד י"ג מדות ע"ש והנה דבר זה צריך ביאור אם זה היה כוונת הקב"ה בי"ג קרבנות וא"כ מ"ש שצוה בי"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות יותר משאר מצות ולבאר זאת יבואר נמי משרז"ל בילקוט ישעי' דכ"ב ותאמר ציון ה' עזבני וה' שכחני מה ה' ה' אמרה לו אפי' אותן שתי מדות של רחמים שכתוב בו ה' ה' אל רחום וחנון הם עזבו אותי א"ל הקב"ה התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבתם לפני במדבר עכ"ל וקשה מה אמרה ציון ומה השיב לה הקב"ה שלפום ריהטא אין זו תשובה להשאלה ועוד למה זכרה שתי מדות והלא י"ג מדות הן והי' לה לומר שאפי' י"ג מדות של רחמים שכחו אותה להרבות התלונה שמכל הי"ג לא יהיו בה אפי' אחד. אבל דע הענין שרבים מנו הי"ג מדות ולא ירדו לסוף עומק הכוונה ואין לנו אלא דברי פה קדוש הרשב"י ז"ל במדרש נשא ומשניהו האר"י בהג"ה אשר כל דבריהם דברי אלקים חיים ואינם בנויין בשכל האנושי והם ז"ל מנו הי"ג מדות פרטן מאל ואמרו ששני שמות ה' ה' הם שני שרשים לכל הי"ג מדות וכל הי"ג מדות הם ענפים המקבלים אורם משורשם כנודע ליודעים סודם ולכך זכרה ציון ה' ה' שתי מדות של רחמים ר"ל שהם השרשים לכל המדות של רחמים וכוונתה היה על כל הי"ג מדות אלא שזכרה השרשים שהענף הולך אחר השורש וגופא בתר רישא גרירא והרבה הבכיה והקינה ביותר שאפי' שרשי הרחמים עזבו ושכחו אותה כ"ש הענפים המתפשטים מהם. ורז"ל אמרו בפ' פנחס גבי קרבנות שהמינים הם אומרים שלאכילה אני צריך אין לפני אכילה ושתיה א"ר סימן י"ג מדות של רחמים כתיב בי ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו' ויש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ע"כ ולפיכך נ"ל שהשיב לה הקב"ה וכי אפשר לשכוח אותך מי"ג מדותיי של רחמים וכי אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבתם לפני וקשה וכי לאכילה אני צריך ולמה צויתי אתכם על זאת או למה עשיתם ציווי בזה אלא ודאי שידעתם שי"ג מדות של רחמים כתובים בו ואין רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי וא"כ איך אפשר שבדבר שנצטערתם לקיים רצוני אכשל ח"ו אתכם ולהסיר מאתכם מדותיי של רחמים כי במדה שאדם מודד מודדין לו אתם גיליתם לעין כל המינים שאני רחמן אין בדין להסיר מדות הרחמנות מאתכם ואע"פ שחרב ב"ה זהו עיקר ותכלית מדותיי הרחמים כי אם לא היה ב"ה חרוב היו ח"ו ישראל בטלים מן העולם כנודע וז"ש רבינו בחיי שצוה התורה י"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות רחמים כי גבי קרבנות ירדה התורה לסוף דעתם של המינים שיאמרו לאכילה הוא צריך וכדי שיהא התשובה בצדה לפיכך צוה הקב"ה בי"ג מיני קרבנות כדי שיזכרו שהם נגד י"ג מדות הרחמים וא"כ בודאי לא יאמר האומר כזה שהרי יראה שרחמן גדול הוא שי"ג מדות רחמים יש בו וכלום יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ובזה תבין טוב טעם ודעת למה סדרו ברייתא דר' ישמעאל בי"ג מדות התורה נדרשת וכו' אחר סיום מעשה הקרבנות כי הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם היא מטעם שהם מי"ג מדות רחמים כנודע וכדי שלא יקשו על קרבנות לומר לאכילה היא צריך בא ר"י כמתרץ ואומר בי"ג מדות התורה נדרשת שהם נגד י"ג מדות הרחמים וא"כ ודאי לא לאכילה הוא צריך שאין רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי וזהו ג"כ כוונת רז"ל בגמ' דמנחות פרק י"ג תניא אר"ש בן עזאי בא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות לא אל ולא אלקים אלא לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק וקשה מה היה בעל הדין חולק יותר אם היה נאמר בו אל או אלקים ועוד מאי לשון בעל הדין אבל הוא הדבר שדברנו שהמינין טועין ואומרים לאכילה הוא צריך וגם הרבה אפילו שאינן מינין היו טועין בזה אלא שיש להם תשובה שהקב"ה הוא רחמן ואם כן אם היה כתוב גבי קרבנות אלקים שהוא מדת הדין וגם אל שהוא לשון חוזק כמ"ש ואת אילי הארץ היה הדרא קושיא לדוכתה לפיכך כתיב ה' שבכל מקום ה' הוא מדת הרחמים כנודע להגיד שהקב"ה הוא רחמן ואין צריך בקרבנות לאכילה וז"ש שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לא אמר למינים ור"ל שלא למינים לבד היה פתחון פה אלא אפילו בעל הדין בעל מי שלומד שאלהים הוא מדת דין היה לו ג"כ פתחון פה לחלוק ולטעות ולפיכך כתבה התורה ה' שלא יטעו ונ"ל שזש"ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ר"ל מי שזובח לשם אלקים יחרם כי בזה הוא נותן פ"פ לחלוק אלא כל כוונתו ודיבורו יהי' לשם ה' לבדו ולא לשם אחר אפילו לשם אל או שאר כינוי כי בשם הזה הוא יסיר הענן מפניו וזה שאמר יעקב חלמין חלמנא שבניי יקריבו קרבנות ואפשר שחלום זה הוא אמת ויש חלומות שוא ידברו ואפשר שגם הוא מכללם כי איך יצוה הקב"ה על קרבנות שמא יטעו הבריות ויאמרו לאכילה הוא צריך אבל אם יהיה אלקים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלהים ר"ל ששם ה' יהיה לי במקום אלקים דהיינו שלא יכתב גבי קרבנות שם אלקים אלא שם ה' ודאי ידענא שהחלום הוא אמת דודאי לא יאמרו לאכילה הוא צריך שהרי גבי קרבנות כתיב שם ה' שהוא רחמן וכלום יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ועתה נתבארו כל הספיקות הנ"ל במאמר שהתחלנו וה' יראנו נפלאות מתורתו: