אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד שלישי עפר יעקב › (יח)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד שלישי עפר יעקב · (יח)

(יח)

בפ' ויחי בענין יעקב ויוסף שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואו אליך מצרים לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך ולהבין זאת נקדים לבאר מאמר נפלא בפרשת זו וזה לשונו ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהון כולכם באסיפה אחת כו' ושמעו אל ישראל רבי פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהי' יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו א"ל שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלקינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר בשכמל"ו והנה מה נאמר ומה נדבר באלה הדברים כי אין כח בקולמוס להעלות כל הספיקות והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כתיב בפרשת וישב ויאמר איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו וגומר וישמע ראובן ויצילהו מידם וגומר וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא וארז"ל בעל החלומות הלזה עתיד היא להטעות לבעלים שראו ירבעם עתיד לצאת ממנו וקשה אם כן מאי וישמע ראובן הלא כולם שמעו ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה וישב ראובן ששב אל שקו ואל תעניתו על שבלבל יצועי אביו מדקאמר וישב משמע שהפסיק בינתיים ולמה ואם נאמר מאחר שהלך אל הבור מי היה מעכבו על ידי זה שלא לעשות תשובה בשק על בשרו ובתענית והיה אפשר לקיים הכל ועוד הרי הכתוב אומר וישב ראובן אל הבור ואיך יוצדק לומר ששב לשקו ולתעניתו ועוד מאי לשון הילד איננו יוסף איננו הוי ליה למימר. והנה קושיא זו לבד יש לפרש על דרך מה שאמר האר"י ז"ל הוזכרו גם כן בעל שני לוחות הברית כשבא ראובן אל הבור וראה שיוסף איננו ראה בנבואה שעתיד בחטא זה שימסור הקב"ה עשרה הרוגי מלוכה ביד מלכות לכך אמר הילד אינני ואנ"י אנ"ה אני בא ראשי תיבת א"ל נ"קמות י"י א"ל נ"קמות ה"ופיע שבקש מהקב"ה שיעשה נקמה על עשרה הרוגים אלה עד כאן ויש לידע אם ראה שהיה בדין מאת ה' בחטא אבידת יוסף איך התפלל על הנקמ' אבל קושיא זו יהיה תשובה לקושיא ראשונה למה קרא עתה ליוסף בשם ילד כי יש לידע שהרוגי מלכות שנהרגו על מכירת יוסף נעשה בצדיקים האלה עיות הדין גדול מאד על ידי השטן שקטרג כל כך עד שהוכרחו עשרה נשמות הקדושים האלה לצאת מגן עדן כנזכר בזוהר איכה שכל זמן שהיו השבטים קיימים לא תבע הנחש דינם כי גדול היה זכותם ואחר שמתו קם ההוא מקטרגא קמי הקב"ה ותבע דינא ואמר הא כתיב בתורה וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת אמר הקב"ה לנחש וגונב איש כתיב יוסף לא הי' איש כי היה בן י"ז שנה כאשר גנבו אותו ועדיין קטן שאינו בכלל איש והיה תובע שמונה מאות שנה ההוא דינא עד שנמסרו בעל כרחו כביכול ועל זה כתוב והתעוותו אנשי החיל שנעשה בם עוות הדין באנשי החיל האלה עיין שם בהאריכות ובזה תבין מה שאמר בזוהר ברוב מקומות ובפרקי היכלות איך עתיד הקב"ה לעשות נקמה בהשטן על הרוגי מלכות ואיך הקב"ה התרה בו שאל יפגע באותן קדושים וכיון שראה הקב"ה שאינו משגיח בכל התראות נטל קולמוס וכתב יום נקם ויש אומרים שהשטן בעצמו כתב על עצמו ועל עכו"ם גזירות רבות ורעות ועתיד הקב"ה לשוחטם כגדיים וטלאים עד כאן ואם כן אם היה הרוגי מלכות בחטא השבטים כמו שסוברים העולם אם כן למה התרה הקב"ה בו הרי הדין נותן כן וגם למה כתב יום נקם וכל שכן שהשטן בעצמו לא היה כותב עליו גזירות רבות אלא מה שאמרו רז"ל בחטא השבטים שעי"ז נתעורר הדבר שקטרג המקטרג ונמסרו למיתה אבל באמת לא חטאו הצדיקים אלה כי בתורה כתיב וגונב איש ויוסף לאו איש היה ונעשה עוות הדין בהרוגים אלה ולכך כתב הקב"ה יום נקם לשלם להם כגמול ידם וזה שאמר ראובן הילד איננו וא"ני אנ"ה אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הילד דייקא ר"ל אחרי שיוסף הוא ילד ואיננו שמכרו אותו השבטים וע"כ אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שתעשה נקמה בשטן שעתיד להרוג י' אבירי ישראל בשביל זה דבשלמא אם לא היה ילד והיה איש ודאי לא הייתי אל נקמות אחרי שהשבטים עברו על וגונב איש ודין הוא שימותו אבל אחר שהוא ילד ולא איש לא עברו השבטים כלום וא"כ כל מיתות שאני רואה בנבואה שיעשה להרוגים אלה יהיה הכל ע"י עוות הדין וקטרוג הגדול ע"כ אל נקמות ה' אל נקמות הופיע לשלם להם כמעשה ידיהם, ובדרך אחר יבואר עוד ויבוארו הספיקות הנ"ל ויבוארו גם פסוקים בישעי' מ' בהפטורה לך לך ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' וקשה וכי מי זה אשר ימלא לבו לדמות להקב"ה שהוצרך להגיד מי תדמיוני ואם נאמר שעלה כן בלב אדם וא"כ מאי שאו וגו' האיך נלמד משם ראי' שאין לדמותו ועוד שארז"ל בזמן שנאבד יוסף אמר יעקב נסתרה דרכי מה' וקשה איך יהיה אדם כזה לא יאמין השגחה הפרטית ועוד כפל מה' ומאלהי וגבי אלוקי נקט יעבור לשון עתיד וגבי ה' נסתרה לשון עבר ואם נאמר שיעקב יפה אמר וא"כ למה מוכיחו למה תאמר יעקב וגו' הרי טעמו ונימוקו עמו ולהבין זאת נבאר מד' תימה מתנא דבי אליהו הובא בילקוט פ' ויצא כיון שנמכר יוסף התחיל יעקב לבכות כל הכ"ב שנה ואמר או לי שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות וקשה מה יום מיומיים בתחיל' ובסוף מאי קסבר ועוד מאי שמא נתחייבתי אבל ביאור הענין דע מה שאמרו רז"ל בגמ' דמגילה ויקרא לו אל אלקי ישראל הקב"ה קרא ליעקב אלקי אמר לי' אני אלוק בעליונים ואתה אלוק בתחתונים. והנה הדבר הזה לזר יחשב אצל איש ההמון אבל טעמו הוא עם מ"ש החסיד בעל שני לוחות הברית בהרבה מקומות בחבורו הגדול שהקב"ה הוא אחד ושמו אחד כי שם הוי"ה יש לו י"ב צירופי שמות ועם הקב"ה שהוא הכולל את כלם יחד הם מנין אחד כן היה יעקב ג"כ למטה דומה להקב"ה בדבר זה שהוא עם י"ב בניו היו מנין אח"ד כמ"ש לעיל בפסוק שנים עשר עבדיך אחים אנחנו כלנו בני איש אחד ר"ל איש שהוא בסוד האחד יחיד ומיוחד ומטעם זה הבטיח הקב"ה ליעקב שכל זמן שיחי' לא ימות אחד מבניו כדי שלא יהיה פירוד בבניינו שלמטה להורות לכל שהוא עם י"ב בניו נגד הקב"ה בי"ב צירופי שמו וכמו שהקב"ה יתברך שמו אין רע במגוריו וכולו טוב כן היה מטתו של יעקב שלימה בלי סיג כן כתב הרקנטי בפ' וישב שזו היה הבכיה של יעקב באבידת יוסף לפי שיעקב עם בניו היו בדוגמת בנין שלמעלה וחשב יעקב פן בהסתר בנין שלמטה נסתר גם הבנין שלמעלה ח"ו ולפיכך וימאן להתנחם וזהו ממש כוונת רבותינו ז"ל וימאן להתנחם אמר יעקב הרי נפרצ' ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב חדשים וכו' הרי בפירוש חזינן בדברי הרקנטי שכל בכייתו היה לפי שכל מעשיו של הקב"ה נגד י"ב בניו מפני שהוא למטה בתחתונים ג"כ אלוק חשב בהסתר בניינו למטה נסתר ח"ו גם למעלה ואיתא בציוני בפ' אחרי מות טעם לאיסור עריות מפני שכל פעולה שלמטה פוגמת הפעולה שלמעלה ובמרכבה עליונה מצוי כל כך יחוד הקורבה כי איש באחיו ידובקו בתכלית הקירוב והפוגם באחת מכל עריות משתמש בשרביטו של מלך וחייב מיתה שהרי המשתמש בשרביטו מלך ב"ו חייב קל וחומר בשרביט של מלך מלכים הקב"ה והקשה אם כן למה נשא יעקב שתי אחיות ותירץ שאני יעקב כי הקב"ה קרא לו אלוק אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים הותרה לו להשתמש בשרביטו של הקב"ה. ובזה נבא אל כוונת המדרש שבזמן שנאבד יוסף אמר יעקב אוי לי שמא נתחייבתי שלקחתי שתי אחיות דבשלמא קודם לזה הייתי סבור שכדין עשיתי דזיל בתר טעמא משום שאסור להשתמש בשרביט של הקב"ה הרי אני גם כן אלוק בתחתונים בי"ב בנים כמו שהוא למעלה בי"ב צירופים ולפי שבניינו למטה הוא נגד הבנין שלמעלה ודאי לי ראוי ביותר להשתמש בשרביטו משאר בני אדם אבל עכשיו שאני רואה שנסתר בנייני ואם איתא שאני אלוק בתחתונים למה נסתר בנייני שהרי מן הראוי שכל זמן שאני חי וקיים יהיו י"ב בני חיים וקיימים להורות על זה שאני אלוק בתחתונים אלא ודאי סוף מוכיח על התחילה שגם מתחילה לא הייתי ראוי להיות אלוק בתחתונים וא"כ אוי לי שנשאתי שתי אחיות ולפי שנסתפק יעקב פן בהסתר בנין שלמטה נסתר גם למעלה כנזכר ואם כן מצד זה אפשר לומר שהוא אלוק ומה שנסתר בניינו הרי גם למעלה נסתר הבנין ומ"מ אלוקותו הוא קיים לכך אמר שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות ולא היה הדבר בודאי אצלו ולכך כשנאבד יוסף אמר נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור לא שתחשיב ח"ו שדיבר יעקב על ההשגחה שהסיר חס ושלום השגחתו מאתו הרי עיניו פקוחות על כל הברואים השפלים וכל שכן יעקב בחיר שבאבות אלא היא הדבר שדברנו שחשב יעקב שבאבידת יוסף שנסתר בנין שלמטה נסתר חס ושלום גם למעלה מי"ב צירופי שמות הוי"ה אחר שי"ב בניו היו נגד י"ב צירופי שם הוי"ה וז"ש נסתרה דרכי מה' נסתר ה' דייקא מלשון סתירת הבנין שחשב יעקב שע"י דרכו למטה שנסתר בניינו מבניו נסתרה ונפרצה ח"ו גם מה' ר"ל משם ה' מצירופי המכוונים ממש כנגד בניו ואם לא נסתרה למעלה אלא בנייני שלמטה נסתר ונפרץ וא"כ מאלהי משפטי יעבור מאלהי דייקא ר"ל עכשיו אני רואה שאין לי משפט אלוק בתחתונים כי עד עכשיו הייתי סבר שאני אלוק בתחתונים עם י"ב בניי שהם נגד י"ב צירופי הוי"ה אבל אם יהיה הדבר שלמעלה לא נפרץ ונסתר מבנין אלא מבנייני ודאי אין לי מעתה משפט אלוק שהרי הסתר בנייני מכחיש הדבר וז"ש יעבור לשון עתיד ר"ל שמעתה יעבור והסוף יוכיח גם על התחלה כנזכר והנה בדבר סתירת בנין למעלה טעה יעקב שנסתפק בו כי ודאי היה לו ללמוד שאע"ג שנסתר בניינו למטה לא נסתר בניינו של הקב"ה ח"ו למעלה כי אפילו שקראו הקב"ה אלוק בתחתונים אפשר שבשביל שעה אחת כל זמן היותם י"ב בניו קיימים ולא שיהיה השם הזה לעולם כי הקב"ה חי וקיים לעולם מוכרח גם שמו להיות לעולם אבל יעקב הוא בשר ודם העובר ועוד מזה היה ללמוד לו שלא נסתר בנין של מעלה שהרי בנין שלמעלה הוא י"ב צירופי שם הוי"ה שהם מסתעפים שנים עשר מזלות ברקיע וכל מזל הוא יונק משם אחד של י"ב צירופי שמות הוי"ה כמ"ש שם החסיד הנ"ל ואם היה ח"ו נסתר בנין שלמעלה אחד מי"ב שמות בודאי היה חסר ברקיע מזל אחד כי בהסתלק השורש בהכרח הוא שמסלק גם הענף וא"כ יעקב אעפ"י שנעלמו ממנו הי"ב צירופים ולא ידע אם הם בשלימות אחר שהם נעלמים מעין כל חי ואינם נראין לעין לפי שהם כל אחד ואחד עולם בפני עצמו כמו שיבא לפנינו בסימן הזה מכל מקום היה לו ללמוד ממה שהעין רואה הי"ב מזלות שברקיע שהם עומדים בפרהסיא ואם הענפים קיימים כל שכן הוא שהשורש שלהם שהם י"ב צירופי שמות הוי"ה קיימים ונ"ל שבזה הוכיחו הקב"ה ע"י נביא ואמר לו ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וגו' כל הפסוקים שזכרנו לעיל והכי קאמר ואל מי תדמיוני אל מי יש לי לדמות ואשוה יאמר קדוש ר"ל אע"פ שאני משוה את עצמי לאיזה דבר כמו ליעקב שקראתיו אלוק להיות אלוק בתחתונים כמו בעליונים מ"מ אין לו דמיון והשואה אליו לומר שכמו שאירע ליעקב שנאבד יוסף אירע ח"ו גם לי שנסתר צירוף אחד מי"ב צירופים וא"ת מאן מוכח לכך אומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ר"ל אלו הי"ב מזלות שברקיע ולפי האמת המוציא במספר צבאם שהרי הם במספרם י"ב כמו שהיו תחלה וא"כ ודאי הוא שגם י"ב שמות קיימין וכל כך למה ואומר לכולם בש"ם יקרא ר"ל שהרי לכל אחד יש שם אחד מי"ב צירופי שמות וכולם כלולים בשם הויה וא"כ אחר שהם קיימים ודאי גם השמות קיימים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ר"ל בזה יוכל אתה לראות שמרוב אונים שהקב"ה שהוא רוב אונים ואמיץ כח ממנו אי"ש לא נעד"ר דייקא כמו גבי יעקב שנעדר ממנו איש זה יוסף שנאבד ונעדר ממנו וא"כ למה תאמר יעקב נסתרה דרכי מה', ר"ל איך עלה על דעת יעקב לומר כזאת ולחשוב שבהסתר בניינו נסתר ח"ו גם בנייני לפי שהוא אלוק בתחתונים שהרי היה לו לראות ולהסתכל בזה ולא לומר כזאת כי אין לו דמיון לי אע"פ שאשוה לו בקריאת שם אלוק וכל שכן שאין לי דמיון עם מי שאינו שוה לי בכל ענין ולכך נקט כפל תדמיוני לאחרים ואפי' לאותו שאשוה מ"מ אין לי דמיון ועוד הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' ר"ל שאני חי וקיים לעולם ומי בכל הברואים שלא ימות ויעבור מן העולם וא"כ איך עלה על דעת לדמות אותי לברואיי וא"כ לא היה לך לומר נסתרה דרכי מה' כי אפי' שנסתר הבנין אצלך אצלי הוא קיים כי הוא חי וקיים לעד והנה בזה נבא אל כוונת המד' שהתחלנו רק נבאר תחילה הפסוק בפ' ויחי שאחר שבירך יעקב כל השבטים כתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם ואמרו בזוהר כברכתו דלעילא בירך איתם והדבר תימה מאי כברכתו דלעילא ועוד מאי זאת אשר דבר להם אביהם ולא כתיב מה היה הדבור אבל דע מה שכתבנו בענין הי"ב בני יעקב שהם נגד י"ב שמות הוי"ה דע שכל שם הוא עולם בפני עצמו והם י"ב גבולי אלכסון הנזכרין בספר יצירה וכל עולם ועולם הוא חלוק מחבירו ואין זה דומה לזה ולכך הברכות שבירכם אביהם ג"כ לא היו שוים זה לזה והיה נותן לכל אחד חלק כפי עולמו ומזלו למעלה כמו שאמר האר"י בספר הכוונות הנדפס וז"ל והנה בענין המנהגים יש חילוקים רבים בין הארצות כגון האשכנזי ספרדיים איטליא קטלונייא וכיוצא בהם בסידורים תפילות מקדמונים שלהם לא במה שנוגע בפיוטים ופזמונים לבד רק בשרשי התפילות כפי הדין והטעם כי יש ברקיע שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים וכל אחד עולה דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי יחזקאל ובודאי שהשערים ודרכי השערים ג"כ אינם שוים וכל אחד משונה מחבירו ולכן גם כן התפילות משונות ולכן כל אחד ראוי להחזיק כמנהגו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא על הסדר ההוא אבל מה שהוא דינין מפורשין ע"פ חז"ל זהו שוה לכל השבטים עכ"ל. והנה יעקב כאשר בא לברך את בניו היה לחוש פן יערערו ויאמרו שלזה הוא נותן חלק טוב ויפה מלזה ולפי האמת היה זאת בהכרח כי אחר שהם נגד י"ב שערים שברקיע שהם כל אחד עולם בפני עצמו כנודע וכל עולם הוא משונה מחבירו ודאי גם ברכותיהם היו צריכין להיות כדמיון העולמות שלמעלה וזש"ה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וקשה למה דווקא שני' עשר אלא ודאי נגד י"ב צירופי שמות הויה שהם כל אחד עולם ושער ברקיע וזאת אשר דבר להם אביהם ר"ל זאת שהם י"ב דווקא נגד י"ב צירופים דבר זה גילה להם אביהם אימתי בזמן ויברך אותם וכל כך למה ואומר הכתוב איש כברכתו דלעילא בירך אותם ר"ל שאל יערערו זה על זה עליו לומר למה נגרע ולפיכך גילה להם סוד זה שהם י"ב נגד י"ב שערים ברקיע ובזה ידע כל אחד ואחד שכברכתו דלעילא דייקא בירך אותו כמו שהוא ראוי לו וקצוב מאתו יתברך למעלה בעולמו וכפי אותו עולם כך היה ברכתו ובזה נבא אל כוונת מדרש שהתחלנו רק זכור מה שכתבנו לעיל שיעקב הוא אלוק בתחתונים אחר שי"ב בניו הם נגד י"ב צירופי הויה שהם מכוונים נגד העולמות המתחלקים ברקיע כל אחד ואחד כפי ענין השבט וז"ש המדרש כאשר קרא יעקב לבניו אמר האספו צוה אותן על המחלוקת ר"ל אחר שקראן לברכן והי' יודע שהברכה יהי' לכל אחד כפי חלקו הראוי לו לפי ענין העולם שכנגדו למעלה בי"ב גבולים אלכסונין והי' חש פן בניו אינן יודעין זאת ויבואו לחלוק זה עם זה ויאמרו ח"ו שאני נושא פנים לאחד יותר מלחבירו וע"כ צוה אותם מיד על המחלוקת שלא יערערו כלום ואמר להם מלתא בטעמא הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אלוק הוא ישראל אביכם כנ"ל ר"ל אין לכם לערער כלום על מה שמגיע לאחד יותר מלחבירו דעו כי אלוק ישראל אביכם כי אני אלוק בתחתונים ובא ליתן להם טעם איך הוא כאלוה ואומר מה הקב"ה בורא עולמות אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות ר"ל מה הקב"ה בורא עולמות שברא י"ב עולמות נגד י"ב צירופים אף אני בורא עולמות ממש שהרי אתם ג"כ י"ב נבראתם ע"י דוגמת הי"ב עולמות ומה הקב"ה מחלק עולמות שהרי העולמות האלה אינן שוין וכל אחד משונה מחבירו ולאחד מגיע יותר מלחבירו אף אביכם ממש מחלק עולמות שאני נותן לכם ג"כ חלק כפי החלק של מעלה וע"כ אין לכם לעורר מחלוקת על החלוקה והברכה כי מאת ה' היתה זאת לכם ולפי שהם י"ב נגד י"ב צירופי השם ויעקב נגד השם עצמו כנ"ל שהם י"ג מנין אח"ד חשב יעקב פן בהסתלק עתה יבואו בניו לחלוק על הקב"ה ולומר אחר שבנין שלמטה מכוון כנגד בנין של מעלה וכמו שבנין שלמטה עתה הוא מתפרד מאחדותו ומנין אח"ד של יעקב מתבטל ויאמרו ח"ו שגם למעלה הוא כן ויבאו לחלוק על הקב"ה ואחדותו ית' שמו לפיכך אמר לבניו עכשיו בהסתלקו שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה והשיבו בניו שמע ישראל אבינו ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך מחלוקת בדבר זה אחרי שכבר טעית בדבר זה לדמות בנין שלמטה לבנין שלמעלה בזמן שנאבד יוסף ונסתר בנין שלמטה וחשבת שגם בנין שלמעלה נסתר והודיעך הקב"ה שטעית ואע"פ שבנין שלמטה נסתר בנין שלמעלה הוא לעולם בשלימות בלי גרעון כנ"ל כן אין בלבינו מחלוקת לומר שכשם שאחדותך נתפרד גם למעלה הוא כן אלא ה' אלקינו ה' אחד ר"ל מ"מ הוא ה' אלקינו הוא אחד ושמו אחד אפי' אחר הסתלקותך והתפרדותך מאתנו כי אין לדמות שורש האילן אל הענף אע"פ שהענפים מתחלקין ומתפרדין שורש האילן יכול להתקיים בלתם ואף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד פיר"ש דייקא ר"ל מה שבניו דברו בלשון סתום ואמרו סתם ה' אלקינו ה' אחד הוא פירש יותר בשפתיו שאין לדמות אחדותו לאחדותו ית' שמו ואמר בשכ"מ שם דייקא ר"ל שמו של כבוד מלכותו בי"ב צירופיו הוא לעולם ועד דייקא כל מקום שנאמר לעולם ועד הוא בלתי הפסק ולא כמו אני יעקב שהייתי ג"כ בסוד אח"ד עם י"ב בניי ונפסקה אחדותי וברוך ה' לעולם אמן ואמן ולכך מאותו שעה זכו לקריאת שמע לייחד הקב"ה בכל יום ובשכמל"ו. והנה בזה נבא אל כוונות פסוק הראשון שהתחלנו בו בסימן הזה ויבואר ג"כ אגבו הפסוק הילד איננו וכל הנ"ל וגם יתבאר מה שאמר יעקב לראובן על מעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמיך לי' שמעון ולוי אחים וארז"ל שם אחים הייתם לדינה ולא ליוסף וקשה מה ענין זה לזה ושאר דקדוקים שיתורצו מאליהם כי יש לידע ענין פלאי ונחמד מה שאמר האר"י בפסוק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' ובפסוקים בפ' וישלח וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר וכתב שהענין הוא כשהאדם מזדווג עם אשתו כפי מחשבתם באותו שעה הם מורידים מלמעלה נשמה לאותו תינוק הראוי לבא לעולם ואותו הנשמה היא יורדת מלמעלה ועומדת למעלה מראשם אצל המטה ואם יהי' לאדם זכות אבות הי' בעיניו רואה אותו הנשמה ויעקב הי' ראוי להוליד י"ד בנים י"ב הנודעים ושני בנים אפרים ומנשה גם הם היו ראוים לצאת ממנו ע"י בלהה והיו ראוים להיות תאומים בבטנה לצאת לאויר העולם כאחד וכאשר בא יעקב להזדווג עם בלהה ירדו אלו השתי נשמות של מנשה ואפרים ועמדו למעלה מראש מטתו ונזדמן ראובן באותו שעה שבא ובלבל יצועו ולא היו אלו הנשמות יכולין להתלבש בטיפת יעקב בבלהה שבלבל ראובן היצועה וגם לא יכלו לעלות למעלה לשרשם לגן עדן העליון לפי שברדתם למטה נתגשמו באויר עולם הזה מה עשו בית דין שלמעלה מיד גזרו שיהיו אותן הנשמות עומדות בגן עדן התחתון עד זמן שיבא יוסף וישא את אסנת במצרים ואז יצאו ממנו אבל לא תאומים ולכך אמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלקים בזה מנין י"ד וז"ש הכתוב וילך ראובן אימת בזמן שוישכב את בלהה פילגש ומי שכב ואומר הכתוב אביו ר"ל בזמן שאביו בקש לשכוב עם פילגשו בלהה ומלת וישכב קאי אאביו ואז בהליכה זו אירע שבלבל יצועי אביו וישמע ישראל ששמע שיש בזה ענין גדול שעי"ז הוכרחו להסתלק נשמות אפרים ומנשה לזמן שיבא יוסף ולפיכך ויהיו בני יעקב שנים עשר ואם לא הי' אירע מעשה זו שבלבל ראובן יצועו היו אפרים ומנשה יוצאים ע"י יעקב ואז לא היו בני יעקב שנים עשר כי היו ארבעה עשר ולכך אמר יעקב ליוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם ממש כבני שהיו ראוים לצאת ממני אבל ומולדת אשר הולדת אחריהם לך יהיו שהם חלקך וגורלך עד כאן דברי פי חכם חן. והנה לפי"ז מוכח הוא שחטא יעקב במה שנשא שתי אחיות והשתמש בשרביטו של מלך דמה אית למימר הקב"ה קראו אלוק לפי שהיו לו שנים עשר בנים נגד י"ב צירופי הויה כנ"ל שהרי אי לא בלבל ראובן יצועו הי' ראוי להוליד י"ד ואיך יתכן שיהא הוא לאלוה בתחתונים ודע מ"ש הציוני בפ' תולדות יצחק טעם למה לא הוליך יעקב את רחל לקבורה במערת המכפלה בארץ ישראל כדי שלא יהי' קבור שם עם שתי אחיות ויבוש מאבותיו שלקחם. ובזה תבין פסוק הנ"ל ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' וכל כך למה משום שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך דבשלמא בלא זה לא הי' מוכח שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דמהיכי תיתי אי משום שהיו ראוין לצאת ממני דיש לומר שלא היו ראוי' לצאת ממני אלא מנין י"ב כי אני אלוק בתחתונים ומה אלוק בעליונים הוא בי"ב צירופים כך אני אלוק בתחתונים לא הי' ראוי להיות לי כנגדם אלא י"ב בנים אבל עכשיו שבבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וקשה למה וצ"ל בשביל שלא יהי' לי בושה מאבותי שנשאתי שתי אחיות ואם איתא שאני אלוק ודאי לא חטאתי כלום בלקיחתו שתי אחיות אלא ודאי מוכח הוא שאין אני אלוק כי הייתי ראוי עוד להוליד שני בנים אפרים ומנשה אלא ע"י שבלבל ראובן יצועי באו לך לפיכך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם כבניי ממש. ולכך בפ' וישלח מסמיך קבורת רחל שהי' בדרך למעשה ראובן שבלבל יצועי אביו כי הכתוב רוצה ליתן טעם לפי מחשבת יעקב שקברה בדרך שלא יבוש מאבותיו שנשא שתי אחיות וא"כ לפי דעתו הוא אינו בסוד אלוק והי' מן הראוי להיות לו י"ד בנים ולמה נחסרו ממנו עוד שנים לכך מסמיך מעשה ראובן בבלהה שבלבל יצועי אביו וזה גרם שנחסרו ממנו שנים. והנה מעשה ראובן בבלהה יש פנים לכאן ולכאן כי י"ל שאלהים אנה לידו בכוונה רצוייה שלא יוליד יעקב אלא י"ב להראות שהוא אלוק בתחתונים כנ"ל וא"כ לא חטא יעקב באחיות או י"ל בהיפוך אדרבה זה מורה שהי' ראוי יעקב להוליד יותר מי"ב אלא ראובן גרם בדבר וא"כ חטא יעקב באחיות. ולכך אחי המעיין אל יקשה בעיניך מה שזכרנו בתחלת דברינו שיעקב גילה לבניו שהוא אלוק והביא להם ראי' מינה ובה אחרי שהם י"ב ופעם אחרת אמרנו בסימן זה שהוכיח יעקב ממה שקבר את רחל שהוא חטא באחיות ואינו אלוק כי ד"ת הם כאופן הזה שמראה פנים לכל צד והאסורות מותרות והמותרות אסורות ויעקב דיבר לפעמים לצד זה ולפעמים לצד זה הכל לפי מה שהשעה הי' צריכה לכך אלו ואלו דברי אלקים חיים באופן שכל דברי חכמים קיימים. ובזה נבא לכוונת המאמר הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו לבעלים שראו שירבעם עתיד לצאת ממנו וכו' כל הענין הנ"ל. כי יש לנו לידע ענין פלאי ששנאת אחים ויוסף לא בא אלא ע"י ראובן כי אחרי ששנאת האחים לא הי' אלא בשביל שירבעם עתיד לצאת ממנו שהי' מאפרים ודאי כל זה גרם ראובן שבלבל יצועי אביו דאם לא כן הי' אפרים יוצא מיעקב ולא היו האחים נוטרים שנאה ליוסף ולפיכך נ"ל כאשר גילו האחים השנאה שבלבם ואמרו הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו בבעלים ע"י ירבעם מיד כתיב וישמע ראובן ר"ל דבר זה הי' נכנס ביותר באזני ראובן כי ראה שמאתו כלתה הרעה ליוסף ע"י שבלבל יצועי אביו ולכך ויצילהו מידם ונתן נפשו עליו ואח"כ כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו צעק בצעקה גדולה ומרה הילד איננו ואני אנה אני בא כי אני הוא הגורם לכל זה גדול עוני מנשוא ובזה יובן נמי מה שפירשו רוב המפרשי' ואני אנה אני בא מחטא בלהה ורז"ל אמרו מצערו של אבי כי חטא בלהה לא הי' גדול כל כך כי אעפ"י שנאסרו מיעקב והתעכבו זמן רב עד שנולדו מיוסף סוף סוף נגזר מב"ד של מעלה לצאת ע"י יוסף וע"ז הי' תקוה לאחריתו והטעם שהי' יוסף יותר ראוי לזה משאר בניו כי יוסף הי' דומה לו בזיו איקונין ובכל ענייניו כמבואר בזהר וא"כ אם הי' נאבד ח"ו יוסף לא היה תקוה לחטא ראובן בבלהה שהיו נחסרין שתי נשמות אלו ולא היו יכולין לעלות לא למעלה ולא למטה והיו נכרתין מאילן העליון שזהו הכרת לנפש והיה עונו גדול מנשוא וגם ליעקב לא היה מגיע צער כל כך על בלבול יצועו כי אע"פ שנחסר ממנו מ"מ ידע שיבואו ע"י יוסף ואם היה נאבד ח"ו ודאי היה צער ביותר לא על אבידתו לבד אלא גם על אבידת מנשה ואפרים. ולפיכך כאשר בא אל הבור וראה שאיננו אמר הילד איננו ואנה אני בא מחטא בלהה ומצערו של אביו כי אין לי תקנה על חטא בלהה וגם אני הגורם צער גדול לאבי ואנה אני בא כי גדול עוני מנשוא ולכך לא אמר יוסף איננו ואמר הילד איננו שרמז על נשמות אפרים ומנשה שעתה נקראו ילדים שלא ראו אור עולם הזה ור"ל אותו ילד שהיה ראוי לצאת מאבי ונגזר לצאת על ידי יוסף הוא איננו שלא יבא לעולם נקט ילד לשון יחיד כי היו ראוין מנשה ואפרים להיות תאומים כנזכר לעיל ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל שתאומים הם גוף אחד מטיפה אחת שנחלקת לשנים וזש"ה למען הצילה אותו מידם להשיבו אל אביו וקשה פשיטא היה שב אל אביו אחר ההצלה ולפי דרכינו ה"ק למה נתן נפשו להצילו כדי להשיב אבידה גם לאביו כי מאביו נחסרו שני נשמות ועתה בהצלתו רצה להשיב גם אבידה שנאבדה כבר לאביו ולכך אומר שם הכתוב וישב ראובן אל הבור וארז"ל מלמד ששב אל שקו ואל תעניתו על שבלבל יצועי אביו והקשינו לעיל מאי שב דמשמע שהפסיק בנתיים ולפי זה ניחא שבאמת עשה ראובן תשובה תחילה אלא שלא היה תשובתו חמורה כל כך כי לא היה העון גדול אחרי שידע שסוף כל סוף יבואו הנשמות ע"י יוסף וכאשר עשה תשובה לפי שיעור הפגם הזה פסק אבל כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו וסבר שהוא נאבד ראה למפרע שלא הספיקה תשובה ראשונה לפגם גדול כזה לפיכך מיד שב אל שקו ואל תעניתו וחזר לעשות תשובה לתקן כפי הפגם של עכשיו והכי קאמר קרא וישב ראובן אל הבור וגו' ר"ל מי גרם ששב ראובן אל שקו ותעניתו לפי שבא אל הבור ראה שאין יוסף בבור ועל ידי זה נודע לו שחטאו בבלהה גדול מאד ולפיכך חזר לשקו ולתעניתו וז"ש יעקב לראובן כשהוכיחו במעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמך ליה שמעון ולוי אחים וארז"ל אחים הייתם לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו וקשה מה ענין זה למעשה בלהה ומאי לשון עלית משכבי אבל ביאור הענין הוא ע"ד מ"ש וה"ק כי עלית סלקת ור"ל באמת חטאך בבלהה אינו חטא כל כך אלא עיקר חטאך הוא שסלקת משכבי אביך שאותו משכב שהיה ראוי לצאת מאביך נסתלק עד שבא יוסף ולקח אסנת וז"ש משכבי לשון רבים ר"ל לפי האמת היה ראוי להיות משכב אחד כי הרי אפרים ומנשה היו ראוים לצאת תאומים מאביך אבל כאשר עלית וסלקתו ליוסף נעשה אז משכבי שני מושכבים כי אז יצאו זה אחר זה וא"ת למה לא עלו לגן. עדן עליון ולמה באו ליוסף לכך אומר אז חללת יצועי עלה דייקא ר"ל שנתחללו מלעלות כו' נתגשמו בזה העולם וגם חללת הוא מלשון חילוף כמש"ה חלל ממלכה ושריה ור"ל שיצועי עי"ז נתחלף ובא ליוסף ולפיכך שמעון ולוי אחים שהייתם אחים לדינ' ולא ליוסף שמכרתם אותו ר"ל מעשה בלהה גרמה ג"כ ששמעון ולוי מכרו את יוסף כי אם לא היה מעשה זו היו מנשה ואפרים יוצאים ממני ולא היה גם ירבעם יצא מיוסף ובודאי לא היה המכירה הזו כי כל עיקר השנאה לא היתה אלא בשביל ירבעם שראו שעתיד לצאת ממנו והנה אחי המעיין אל יהי למשא אריכות דברינו כי יש ארוכות שהם קצרות ומעתה בא וראה מכל מה שדברנו למעלה וכל הסברות והחילוקים כל זה היה הוויכוח בין איוב וחבירו ולמען לא נאריך באריכות דבריהם נעתיק אותם בתכלית הקיצור כל מה ששייך לענינינו ואפילו שיש שם עוד פסוקים ביני לבינו הם יתבארו מאליהם מתוך דברינו אלה ואלו הם בסי' י"א ויען צופר הנעמתי ויאמר הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק וגו' ותאמר זך לקחי וגו' ואולם מי יתן אלוק דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי' ודע כי ישה לך אלוק מעונך החקר אלוק תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל וגו' ע"כ ובסי' י"ב ויען איוב ויאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה גם לי לבב כמוכם וגו' שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויעניהו שחוק צדיק תמים ע"כ. ובסי' י"ג אמר איוב ואולם אתם טופלי שקר וגו' מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון ע"כ. ובסי' ט"ו אמר אליפז התימני לאיוב הבסוד אלוק תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא וגו' מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה וגו' אחיך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם וארז"ל בגמ' דסוטה אשר חכמים יגידו ראובן שהודה במעשה בלהה וקשה מה הגיד לו אליפז בזה ומה עניינו לכאן ובסי' ט"ו אמר איוב פני חמרמר' מני בכי ועל עפעפי צל מות על לא חמס בכפי וגו' ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי גם עתה הנה בשמים עדי וסהדי במרומים מליצי רעי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק וגו' ע"כ תוכן דבריהם. והנה הדברים האלה הם חתומים וסתומים ואין כח בקולמוס לבאר כל הספיקות וגמגום לשונם שאין מתיישבין לפי פשוטן והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו רק נקדים הקדמה אחת אל מה שזכרנו ויובן הכל והיא הקדמה נפלאה וזכרנוה בעמוד השני פחד יצחק והביאה בעל הפירוש על שארי אורה שהייסורין שבאו על איוב משום שהוא היה גלגול יעקב ולפי שחטא יעקב ולקח שתי אחיות באו על איוב הייסורין ע"כ ואחשוב שזשרז"ל איוב בימי יעקב היה שכוונו על זה וגם בזה יתורץ משרז"ל גבי איוב חד אמר בימי יעקב היה וחד אמר בימי המרגלים וחד אמר בימי שפוט השופטים וכו' ונודע הוא שכל דברי חכמים הם אמת ואיך יוצדקו דבריהם דודאי אם היה בימי יעקב לא היה בימי המרגלים וכן כלם אבל לפי זה הדרך יובן הענין כי דברו רז"ל בצד הגלגול ואפשר שכל דבריהם אמת וישר. והנה התורה יש לה נגלה וגם נסתר ולפי הנגלה לא חטא איוב כלום ולא היה ראוי ליסורין אלא מצד סוד הגלגול שהוא יעקב שחטא כבר נפרע לו עתה והיה פגמו שפגם במרכבה עליונה שהשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל. והנה לדעת זו מי שסובר שהקב"ה קראו אלוק ודאי הותר לו להשתמש בשרביט המלך אלא שיש סברות לכאן ולכאן מצד חטא ראובן בבלהה שבלבל יצועי אביו וגרם שלא יוליד ממנו אפרים ומנשה ואפשר שהיה מאתו יתברך שלא יוליד יעקב אלא י"ב להראות לכל שהוא אלוק בתחתונים וא"כ חטאו באחיות לאו חטא או י"ל אדרבא אחר שבלבל ראובן יצועו וסילק נשמות אפרים ומנשה ליוסף זה יורה שהיה ראוי להוליד יותר מי"ב בנים אם לא היה הבלבול ולאו אלוק הוא וחטא באחיות כנז' הכל לעיל והנה כל זה היה הוויכוח בין איוב וחביריו והכל כתיב מפורש בפסוקים שזכרנו והוא כאשר ראו חברי איוב שהוא עומד ומתרעם על הקב"ה וחושב שהוא צדיק והייסורין באו עליו שלא כדין כמו שנראה מהמשך הפסוקים בארוכה בדברי איוב בא צופר הנעמתי להשיבו ולהודיע לו למה באו עליו היסורים ואמר לו הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק ר"ל וכי בשביל שאתה אומר רוב דברים חושב אתה שאין מי שיענה אותך כי בודאי איש בשפתים לא יצדק כי אין אדם רואה חובה לעצמו ותאמר זך לקחי ר"ל אתה אומר שזך וישר לקחך ולא חטאת כלום לפי הנגלה ואולם מי יתן אלוק דבר ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה ר"ל אם הי' הקב"ה מדבר עמך היה מגלה לך תעלומות חכמה וסודות לפי שהתורה היא כפולה בנגלה ובנסתר ובודאי היה מגלה לך שמצד הנסתר חוטא אתה ודע כי ישה לך אלוק מעונך ר"ל אע"פ שאין הקב"ה מדבר עתה עמך לגלות לך מה שחטאת מצד הנסתר מ"מ אגלה אני לך ודע מאיזה טעם באו עליך הייסורין כי ישה אלוק מעוניך ר"ל שהקב"ה הלוה לך מעונך שחטאת כבר בימי יעקב ולא נפרע ממך ועתה הוא פורע חובך וא"ת מה פגמת שיבואו עליך יסורין גדולים כל כך ואומר החקר אלוק תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל ר"ל בשלמא אם היית מגיע לתכלית שדי להיות כביכול כמוהו בודאי היה מותר להשתמש בשרביטו של מלך אבל אני יודע שאי אפשר לך ולשום אדם לבא עד תכלית אלוק וא"כ גבהי שמים מה תפעל ר"ל דברים הנוהגים בגבהי שמים במרכבה עליונה ששם הקורבה מצויה ולמה תפעל אתה למטה כי פעולה שלמטה פוגמת הפעולה שלמעלה. והנה כאשר שמע איוב זאת שהם חשבו שהוא אין בקי בסוד וחשבו שלהם לבד נתגלה זאת ואיוב מתרעם בלי טעם לכך בא להתנצל בטענה שהוא יודע שמטעם זה באים עליו היסורים ומ"מ אין ראוי לעונש מצד זה כי חשב שהרי הוא אלוק בתחתונים וראיה שהיה לו י"ב בנים דוגמת י"ב צרופים הוי"ה ולו מותר היה להשתמש בשרביט המלך ולכך אמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה ר"ל אתם חושבים שאתם חכמים והגעתם לקצה האחרון של חכמה וחושבין שאין אני יודע כלום דעו כי גם לי לבב כמוכם ומה שאתם אומרים שזה היה בחטא יעקב שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויעניהו שחוק צדיק תמים ר"ל שחוק אין זה אלא שחוק שאתם כמצחקים בי ודוחים אותי בטענת בדויות זא"ת למה ואומר לרעהו אהיה ר"ל וכי איך אפשר שיבואו עלי יסורין משום אחיות והלא לרעהו של הקב"ה כביכול אהיה כבר בימי יעקב וכל כך למה ואומר קורא לאלוה ר"ל שהרי הקב"ה קרא את יעקב לאלוה להיות אלוק בתחתונים כמו שהוא כביכול אלוק בעליונים וא"כ ויעניהו לשון עינוי ר"ל איך יענה אותו עתה ביסורין אלא ודאי אתם אינם אלא כמצחקים בי. שחוק צדיק תמים ר"ל איך יתכן שתעשו צחוק ביעקב שהיה צדיק תמים ואתם משחקים ומטילים בו מום לומר שהוא חטא ואני סובל עתה היסורין. ולכך בסי' י"ג בסיום דבריו אמר ואולם אתם טופלי שקר כי אין אמת יוצא מפיכם מי יתן החרש תחרישון והיה לכם לחכמה. אבל אחר שדברתם גיליתם שאין אתם בקיאים בסודות. שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון. ר"ל שמעו נא טענתי וריב שבשפתי שאני מתרעם בדין ואתם שאומרים ומריבין עמי לומר שייסורים באו על שהשתמשתי בשרביטו של הקב"ה. הלאל תדברו עולה וגו'. ר"ל וכי אפשר שתאמרו לאל עולה הוא לעשות כזאת או תריבו עמו על זה ודאי לא תאמרו ולא תריבו אתו כי אחר שהוא אל זהו שרביטו הראוי לו להשתמש וא"כ גם אני אלוק בתחתונים ולי הותר להשתמש ג"כ בשרביטו ואיך יעלה על דעתיכם לומר לי שעשיתי עולה ותריבון עמדי בשביל זאת. והנה אליפז התימני כאשר שמע התנצלות איוב שהוא מחזיק עצמו לאלוה חשב שאין זה טענה והתנצלות כי חשב מנלן זאת אי משום שהיה לו י"ב בנים דוגמת י"ב צירופי הוי"ה אין זה ראיה שהרי היה ראוי להוליד עוד שני בנים מנשה ואפרים אם לא היה ראובן חוטא שבלבל יציעו ולפי שנחשב זאת לראובן לחטא ודאי שיעקב היה ראוי להוליד יותר וחטאו חטא באחיות. ולכך אמר לו אליפז הבסוד אלוק תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא ר"ל בתמיה וכי שמעת שאתה בסוד אלוק ולכך אתה מתרעם הנה אראה לך שתגרע אליך חכמה ר"ל שבאמת הגעת לחכמה לידע טעם היסורין שעליך אבל נגרע אליך חכמה שאין אתה מבין הדבר על בוריו ובשביל כך אתה מתרעם. מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא. ר"ל הרי כל מה שאתה יודע ומבין גם אנו מבינים אבל אנו מבינים הדברים ביותר ואם כן מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי חשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין ר"ל למה ישיאך לבך להשיב תשובה שרוחך הוא לאל שאתה אלוק בתחתונים ועי"ז והוצאת מפיך מלין להתרעם על הקב"ה מה לך ולדברים האלה. מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה ר"ל איך יעלה כזאת על לב אנוש חליש וילוד אשה שידמה עצמו לאל יתברך ומה שאתה טוען ומתנצל בי"ב בניך. אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו שהודה ראובן בבלהה כנ"ל ור"ל בזה אני מראה לך בהוכחה גדולה שדבריך הם דברי הבאי כי אחרי שראובן הודה שחטא בבלהה שבלבל יצועי אביו שלא נולד ממנו אפרים ומנשה ואם איתא שיעקב היה בסוד אלוק וא"כ מה הודה ראובן ועשה תשובה במעשה בלהה שהרי לפי דבריך לא חטא כלום כי יעקב לא היה ראוי להוליד יותר משנים עשר בנים לפי שהוא אלוק בתחתונים אלא ודאי הוא שיעקב היה ראוי להוליד יותר וראובן הוא שחטא שבלבל יציעו ומנע ממנו שני בנים וא"כ ודאי הוא שיעקב לאו אלוק בתחתונים היה ולו היה אסור להשתמש בשרביט המלך כמו לאחרים ולפי שעבר לפיכך הקב"ה פורע לך עתה להכותך ביסורין. והנה איוב היה סבר כדעת האחרת הנ"ל שאדרבה מעשה ראובן יוכיח שהוא אלוק שהקב"ה אנה ע"י שלא יוליד יעקב יותר משנים עשר בנים לפרסם שהוא אלוק בתחתונים ומה שהודה ראובן בבלהה ועשה תשובה טעה בענין או שתשובתו היה לפי שנתגלגל הדבר על ידו ולכך אמר איוב אחרי זאת פני חמרמרה וגו' על לא חמס בכפי ארץ אל תכסי דמי וגו' ר"ל הרי אין שום עבירה בכפי ופני חמרמרה מני בכי על עוות הדין ולכך ארץ אל תכסי דמי. גם עתה הנה בשמים עדי וסהדי במרומי מליצי רעי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק. ר"ל אפילו שעתה עדי בשמים שהשמים הם מגלים עיני לפי שבשמים היא מצוייה הקורבה שמטעם זה אסור היה למטה להשתמש בשרביט הזה. מליצי רעי ר"ל כמו שהוא מליצות של רעי שגם רעיהם מוכיחים אותי בדבר זה וחושבים שמטעם זה היסורין באים עלי אל אלוק דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוק ר"ל אני אין מסכים עמהם בדבר זה משום שאל אלוק שקרא אותי הקב"ה אלוק לפיכך דלפה עיני כי אחר שאני אלוק ודאי לי היה מותר להשתמש בשרביטו ויוכח לגבר עם אלוק ר"ל בתמיה איך יתכן שהקב"ה יוכיח לגבר שהוא עם אלוק ר"ל שאני עמו שהוא הקב"ה אלוק בעליונים ואני אלוק בתחתונים וכמו שהוא משתמש בשרביטו למעלה גם לי מותר היה להשתמש למטה ובזה נסתלקו כל הספיקות אשר עלו על לב מבין בפסוקים אלה ונדבר בו עוד בעז"ה בעמוד שישי מגדל דוד ע"ש:

תם ונשלם עמוד השלישי הנקרא עפר יעקב

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה