עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הרביעי תורת משה · (ל)
במדרש תנחומא ובילקוט פ' ואתחנן בתפילת משה לארץ ישראל וז"ל כשראה משה שאין משגיחין עליו הלך אצל שמים וארץ אמר להם בקשו עלי רחמים א"ל עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמינו שנא' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד יבלה הלך אצל חמה ולבנה והשיבו לו כנזכר לעיל נבקש רחמים על עצמינו שנא' וחפרה הלבנה ובושה החמה הלך אצל כוכבים ומזלות והשיבו לו כנ"ל נבקש רחמים על עצמנו שנא' ונמקו כל' צבא השמים הלך אצל הרים וגבעות והשיבו לו כנ"ל נבקש רחמים על עצמנו שנא' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה הלך אצל הים אמר לי' בן עמרם מה יום מיומים והלא במטך הכתני וחלקתני לי"ב שבילין ולא הייתי יכול לעמוד מפניך מפני שהשכינה עומדת לימינך ועכשיו מה עלתה לך כיון שהזכיר הים מה שנעשה בנערותו צוח ואמר מי יתנני כירחי קדם מיד הלך אצל שר הפנים אמר לי' בקש עלי רחמים אמר לי' כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפילתך נשמעת עכ"ל. וקשה מה ראה משה לילך אצל אלו ואיך עלה על דעתו שאלו יתנו אל לבם להתפלל עליו מה תועלת להם בבואו לא"י או לא ואם הי' טעמו ונימוקו עמו שמן הראוי שיתפללו עליו א"כ למה דחו אותו בקנה רצוץ עד שנבקש וכו' וכי כל היום וכל הלילה לא יחשו מלהתפלל על עצמם והי' להם לבטל רגע אחת להתפלל גם בעדו ובפרט שכל הכתובים האלה שהביאו כולם מדברים על העתיד שיהי' כן באחרית הימים וא"כ ודאי יהי' להם עוד פנאי להתפלל על עצמם וביותר הי' להם להתפלל מטעם שארז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ועוד מאי עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמינו משמע מתוך הלשון שאם לא יתפללו עליו אין צריכין להתפלל גם על עצמם ולמה כן אחרי שהכתובים שהביאו מורים שגם הם יבטלו מן העולם אבל דע ביאור הענין וזה הדרך אשר נלך בו כי משה שהלך אליהם שיתפללו בעדו כי חשב שעל ידי כן יגיע לכל אחד מהם תועלת גדול מה שלא יגיע להם זולת זה והם דחו אותו ואמרו אדרבה כי עי"ז יבא עלינו היזק גדול מה שמוכן לנו להיות באחרית הימים יגיע לנו תיכף ומיד ועל כן עד שנתפלל ונבקש רחמים עליך תיכף ומיד מוכרחי' אנו להתפלל עלינו אבל אם לא נתפלל עליך אין אנו צריכים להתפלל עתה בעדינו כי לא ירע לנו עתה שום היזק אלא באחרית הימים ועל זה אין לנו להתפלל כי דבר ה' יקום לעולם וכאשר יצא מפיו כה יהי' וכה יקום. ולהבין זאת נתחיל לבאר כסדר שתלך אצל שמים וארץ ותשובתם ויבואר אגב זה מדרש נפלא ברבה פ' וילך וז"ל הן קרבו ימיך למות אמר משה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא ואמרתי הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה אתה גוזר עלי מיתה אמר לו שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה היוצאות וביאור הענין כי כבר זכרנו בעמוד הזה בשם האר"י זלה"ה שמשה שחי' ק"ך שנה לא פחות ולא יותר משום שהוא הי' תרומתו של עולם כי העולם נברא במדה בינונית, ששיתף הקב"ה מדת הדין עם מדת הרחמים וברא את העולם כמו שאמר הכתוב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ותרומה בינונית היא אחת מחמישים תרי ממאה מגיע מכל אלף עשרים וששת אלפים הוי עלמא ששה פעמים עשרים עולה מנין ק"ך ולכך היו שנותיו של משה ק"ך שנה ואיתא בזוהר הביאו הרקנטי פרשת בהר וז"ל שאל רבי שמעון התימני את רבי זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה ושאלה אחת אני שואל ממך אמר ליה כמה שני חיי העולם א"ל ששת אלפים אמר ליה מנין לך וכו' אמר משמות שבעה רקיעים ושמות שבעה ארצות שעולים בחשבון זה שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וחשוב מספר אותיות שבעה ארצות ארץ ארקא גיא יבשה חרבה ותבל חלד וחשבון הכולל שבעה רקיעים ושבעה ארצות הוא שבעה אלפים וע"ו בחשבון אותיות גדולות של מנצפך והוציא מהם ששה אלפים לעולם ואלף ליום הדין הגדול שהוא כנגד שבת נשתיירו ע"ו הוסיף עליהם ה' משמו של הקב"ה שנשתתף עם עולמו שנאמר כי ביה ה' צור עולמים והעה"ז נברא בה' הרי פ"א ומה טיבן של אלו שאין נכנסין לחשבון מלמד שנשתתף כס"א של הקב"ה עמהם לקיים העולם שכן פ"א עולה כמנין כס"א ואלמלא כך לא נתקיים העולם ע"כ והנה זה הי' הוויכוח משה כי משה רצא לבא לא"י ואפילו רגע חדא ביאה בעלמא וכ"ש אם הי' שנה ויותר הי' מגיע לו הרבה תועלת וידע שהוא תרומתו של עולם אך חשב שיש לו ליתן תרומה מאלו פ"א היתרים על ששה אלפים ולפי החשבון הי' מגיע לו לחיות שנה וחצי ויותר אחרי שהשמות של שמים והארצות עולה לחשבון ששה אלפים ופ"א ולא ידע שפ"א אלה אינן באים בחשבון וצריך הקב"ה להוציאן לכסא כדי לקיים העולם ולכך אמר משה רבינו של עולמים בדבר שקלסתיך הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים דייקא ר"ל השמות שיש לשמים שהם שמות שבעה רקיעים וגם הארץ וכל אשר בה שהם שבע ארצות וגם להם יש שמות ושמותם מורה על זמן קיומם ומנין שמותיהם יש להם לקיים וא"כ למה אתה גוזר עלי ואומר הן קרבו ימיך למות כי לפי החשבון יש לי לחיות עוד כפי ערך תרומה של חשבון פ"א והשיב לו הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואין רואה היוצאות ר"ל אתה ממש דומה לשכן רע הרואה הנכנסות לבדו ואין רואה היוצאות כן אתה רואה כל מה שנכנס לחשבון קיום העולם ואין אתה רואה מה שיש להוציא מהם כי מנין פ"א יש להוציא לכסא שהוא עיקר קיום ועמידת עולם וזולת זה אי אפשר להתקיים לעולם רגע ואין מגיע מזה כלום הפרשת תרומה וזה הי' טעם משה שהלך לשמים וארץ וא"ל בקשו עלי רחמים כי חשב שעל ידי שיחיה יגיע להם עי"ז תועלת גדול כי אחרי שהוא תרומתו של עולם ואם יתנו לו עוד מפ"א הנותרי' ודאי גם העולם יעמוד עוד פ"א שנה יותר על ששה אלפים כי כפי שיעור התרומה הוא קיום ועמידת העולם ולכך בקש מהם שיתפללו בעדו כי בשלומו גם יהי' שלום להם והשיבו שמים וארץ עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמינו שנאמר כי שמים וגו' ר"ל דבשלמא אם לא נבקש עליך אין אנו צריכין לבקש על עצמינו אע"ג שכתיב ששמים נמלחו והארץ תבלה אכתי עדיין לא הגיע אותו העת ויתקיים באחרית הימים אבל אם נבקש רחמים עליך תיכף ומיד יתקיים הכתוב הזה בנו מה שראוי להיות באחרית הימים כי אם יפריש הקב"ה לך תרומה גם מפ"א שהוא הכסא הגורם קיום והעמדת עולם ודאי אותו רגע מיד יחרב העולם כי לא יהיה לו קיום והעמדה על כן לא נבקש רחמים עליך. הלך משה אצל חמה ולבנה איתא במדרש וילך אמר משה מתוך שאני עוסק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזירה בטילה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והי' עומד ומתקשה כנגדו ואומר איני שוקע ומשה קיים בעולם וכו' ומהו הן כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל עליך לפני המלך ע"כ ובפרשת וזאת הברכה זה לשונו אמר משה רבש"ע דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ויראו שאין אלקים זולתך ע"כ וקשה מה יום מיומיים. ובמדרש הראשון קשה למה לא רצה השמש לשקוע ולמה הי' קובל על משה וביאור הענין הוא ע"ד מ"ש בזוהר פ' ואתחנן למה נסתלק משה כאשר הגיע ממשלת יהושע לפי שמשה הוא פני החמה ופני יהושע פני לבנה וכאשר מתחלת הלבנה לשלוט ולהאיר בלילה מוכרחת החמה לסלק אורה כי כן חלק הקב"ה גבוליהם לפיכך משה פני החמה הוכרח להסתלק כאשר התחילה שליטת יהושע פני לבנה ולכך כאשר ראה השמש שמשה פני חמה אינו רוצה להסתלק אפילו בזמן שהגיע ממשלת יהושע הלבנה מיד עמדה כנגדו ואמרה איני זז איני שוקע ומשה קיים כי למה אזוז ואשקע משום שהגיע ממשלת הלבנה הרי גם משה שהוא פני חמה ומ"מ קיים אפילו בזמן שליטת הלבנה ולכך גם אני לא אזוז ולא אשקע כל זמן שמשה קיים והנה בדבר זה כוונתי קצת לדעת רבותי שגם הם ביארו מאמר זה כן אבל בדרך אחר קצת כי שאלתי על דברים אלה א"כ למה הי' השמש קובל על משה דאין שייך קובל אלא מי שעושה לחבירו איזה רעה ולפי פירוש הזה הי' אדרבה מגיע טובה גדולה לחמה שהי' מאירה גם בלילה בזמן ממשלת לבנה והי' לשמש אדרבה להחזיק דברי משה ואמרו לי שכך הוא הענין על דרך הזוהר פ' וילך שמשה רצה להיות תלמיד ליהושע א"ל הקב"ה אתה רוצה לחדש העולם וכי ראית מימיך שחמה ישתחוה ללבנה ויהי' עבד לה וז"ש הקב"ה השמש קובל עליך כי אתה פוגם בה כי אחת פני חמה ורוצה להיות עבד ללבנה ובודאי גם פגם זה יגיע גם לה שבהכרח לה להיות עבד ללבנה ואין לך לעשות כזאת כי אם אתה מוחל על כבודך השמש אינ' רוצה למחול על כבודה וקשה גם לי על הדברים האלה א"כ למת אמרה השמש איני זז ואיני שוקע אדרבה הי' לה לזוז ולשקוע ולא להיות עבד ללבנה בזמן ממשלתה אבל מינם ומיני תסתיים שהשמש אמרה בממה נפשך אם דעת משה להיות עבד ליהושע אני קובל עליו כי גם לה על ידי זה יגיע פגם ואם משה רוצה להיות מלך ג"כ בזמן מלוכת הלבנה דהיינו שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד כמ"ש לקמן בענין כוכבים ומזלות ע"ש אז גם אני איני זז ואיני שוקע ורוצה ג"כ לשלוט עם הלבנה בזמן אחד. ובזה תבין מה שאמר במדרש וזאת הברכה כאשר עמד משה בתפילה ורצה לבטל הגזירה נזדעזעו כל סדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו וכו' וקשה מהיכי תיתי יחדש הקב"ה עולמו ולפי מה שזכרנו לעיל בטענת שמים וארץ ניחא שתשיבו לו שאדרבה כאשר יתפללו עליו יחרב העולם מיד וא"כ ודאי הי' בהכרח לחדש עולם אחר וגם לפי מה שזכרנו עתה ניחא כי א"ל הקב"ה שהוא רוצה לחדש עולם שהחמה יהי' עבד ללבנה ועל כן כאשר ראו שהוא עומד בתפילה וחשבו שהקב"ה יתן לו שאלתו ובודאי יגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולם ועתה נבאר מדרש השני הנ"ל וע"י כך יבואר וויכוח משה עם חמה ולבנה וענין תשובתם כי מביא בעל מגלה עמוקות טעם למה בקש משה לבא לארץ ישראל לפי שראה משה שהקב"ה לא ברא לשמש לבד להאיר ביום ובלילה ולא ללבנה לבד כדי שלא יטעו הבריות ויחשבו לשמש או ללבנה לאלוהות ולכך עשה שני מאורות שיכחישו זה את זה ועי"ז יודע לכל רואם שאחד אלקינו בשמים ובארץ כמו שארז"ל במדרש בראשית ולפי שמשה פני חמה ויהושע פני לבנה חשב משה שיהי' כן ג"כ בארץ כי כל מה שבשמים הוא בארץ ורצה שיהי' חמה ולבנה יחד להכחיש זה את זה כדי שידעו הבריות שהוא אלקינו בשמים ובארץ עד כאן. והנה נראה לי שמטעם זה כאשר ראה משה שהקב"ה גזר עליו דווקא למות אמר רבש"ע יפתחו כל השערים בשמים ויראו שאין אלקים זולתיך דבשלמא עד עתה לא בקשתי על זאת כי אחרי שאני פני חמה ויהושע פני לבנה ואלו היינו יחד ודאי לא עלה על רוח אדם לומר שיש אלוק ח"ו מבלעדיך כי אנו היינו מכחישים זה את זה וע"י זה הכירו כלם אלוקותך אבל עתה שאני מסתלק ויהושע לבד יהיה עמהם יש לחוש שלא יטעו ח"ו לומר שהלבנה היא אלוקות לכך יפתחו כל השערים בשמים ויראו שאין אלקים זולתיך וארז"ל המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים לפי שמעטה הפיס דעתה שתהא יוצאת עם חיילותיה וא"כ אע"פ שנתמעטה הלבנה מ"מ יש לה פיוס וכבוד ע"י שהיא יוצאת עם הכוכבים אבל אם היה החמה שולטת גם בלילה ויוצאת ג"כ עם הכוכבים היה ללבנה העדר כבוד במיעוטה ונגד זה היה ג"כ העדר כבוד לחמה כי בזמן שליטת הלבנת הי' בהכרח לה להיותה עבד ללבנה ואין פיוס גדול מזה שיהא אדון עבד לעבדו כנזכר לעיל וזה היה הוויכוח בין משה וחמה ולבנה כי משה הלך לחמה ולבנה אמר חמה ולבנה בקשו עלי חמה ולבנה דייקא ר"ל אחר שהקב"ה ברא אתכם שני מאורות וכל זה הי' כדי שיכחיש זה את זה ובהכרח להיות שני מאורות ואם כן בקשו גם עלי רחמים שגם אני פני חמה והקב"ה רוצה להפרידני מיהושע פני לבנה ויש לכם לבקש עלי רחמים כי פן ואולי גם עליכם יעבור כוס שהרי הקב"ה אינו מדקדק שיהיו דווקא שני מאורות והשיבו לו עד שנבקש עליך נבקש על עצמינו שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה ר"ל דודאי אם לא נבקש עליך אין לבקש על עצמינו משום שיחפור הלבנה ובושה החמה כי זה יקיים באחרית הימים אבל אם נבקש עליך יתקיים זה עכשיו מיד כי בבואך לארץ ישראל ותשלוט בזמן שליטת יהושע ודאי גם החמה ישלוט בזמן שליטת הלבנה וע"י זה יהיה חפירה ללבנה כי כל כבוד הלבנה אינה אלא שיוצאת בחיילותיה הכוכבים ואם גם החמה יוצא עם הכוכבים ודאי יעדר כבוד הלבנה ויחפור וגם ע"י זה יבא בושה גדולה לחמה כי החמה היא מלך והלבנה היא כעבד לפניה ואם האיר בשליטת הלבנה בהכרח הוא שתהיה עבד ללבנה ואין בושה גדולה מזו לפיכך אין לנו להתפלל עליך כי גם לפי דעתך שיגיע לנו איזה תועלת שנתקיים שניהם במרום מ"מ התועלת הזה הוא ספק שיש לומר שגם אם נפרדת למטה מיהושע מ"מ לא יפרידנו הקב"ה למעלה אחרי שאתם לא נבראתם לקיום עולם מלא כמו אנו אלא בדוריכם והחפירה והבושה שיגיע לנו ע"י שנתפלל עליך היא ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ואין לנו להתפלל עליך הלך משה אצל כוכבים ומזלות ונבאר תחילה למה הלך אל הכוכבים ומה השיבו לו ואגב זה יבואר מ"ש רז"ל מימה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה והענין היא מצאתי ענין פלאי במדרשו של ר' משה נגארו בעל לקח טוב מאין יצאו הכוכבים ומביא מאמר פלאי שכאשר קטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד ונזף בה הקב"ה וגער בה ואמר לכי ומעטי עצמך ותתחלחל הלבנה ומרוב אימה ופחד נפלו ממנה חתוכות ניצוצות ונתפזרו בכל השמים ומהם נעשו הכוכבים ולכך לא כתיב בכוכבים בריאה כי לא נבראו בפני עצמן אלא היו חלק הלבנה ומרוב פחד גערת הקב"ה נתפזרו בשמים עד כאן ונ"ל שזהו משרז"ל וזכרנו לעיל לפי שמיעט הקב"ה הלבנה הפיס דעתה שתהא נכנסת ויוצאת עם חיילותי' הכוכבים והדבר מובן מאליו ואין להאריך בו ומטעם זה נ"ל שלא ראתה חמה פגימת לבנה שפגימתה הם הכוכבים ובודאי לא ראה אותם החמה מעולם כי בזמן צאת הכוכבים אז כבר נסתלק כל החמה מעל הארץ ודע עוד מה שאמר שמשה פני חמה שרצה לבא לארץ ישראל כוונתו היה שישתמש הוא עם יהושע פני לבנה בכתר אחד ויהיה כמו בתחילת הבריאה ולא שיהי' הוא עבד ליהושע כנ"ל בענין חמה ולבנה ע"ש אלא שני מאורות שוים ובודאי אז היה מהראוי שיאספו הכוכבים ולא יהי' חלק נפרד בפני עצמו אלא יחזרו להיות חלק לבנה כמו שהי' בראשונה חלק מחובר של לבנה ויש בזה שני טעמים טעם אחד לגריעותא כי אע"פ שיחזרו הכוכבים להיות חלק לבנה מ"מ טוב להם להיות חלק נבדל ונפרד הניכר בפני עצמו מלהיות חלק לבנה עצמה שאז אין ניכרים והכל נקרא לבנה ומטעם שני אדרבה זה טובה להם שאע"פ שאינן ניכרין בפני עצמן מ"מ שם לבנה עלייהו ונוח להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים והנה משה הי' לומד טעם זה שהיא טובה להם לכך הלך אצל כוכבים ואמר בקשו עלי רחמים כי כשאבא לארץ ישראל ישתמשו שני מלכים בכתר אחד ואז יתאספו הכוכבים להיות בשם לבנה עצמה וטובה גדולה לכם ועל כן בקשו עלי רחמים אבל הכוכבים היו סוברים שזו היא רעה להם ועל כן אמרו עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמינו, כי ע"י זה יגיע לנו רעה וזה שאמר ונמקו כל צבא השמים ולשון נמקו דייקא שהוא לשון נמס ור"ל שצריכין אנו להיות נימק ונימס להיות חלק אחד להתחבר ללבנה משא"כ עתה אנו נפרדים ושם בפני עצמו נקרא עלינו ועל כן אין לנו לבקש עליך כי עי"ז יארע לנו עתה מיד מה שמזומן להיות לנו לסוף ימים ומה שהלך אצל מזלות ג"כ מטעם זה שהמזלות הם שרי העכו"ם כנודע ואמרו רז"ל ישראל דומים ללבנה ועכו"ם לחמה מה הלבנה מושלת ביום ובלילה כן ישראל יש להם חלק בעוה"ז ובעוה"ב ומה חמה שאין מושלת אלא ביום כך אין לעכו"ם חלק אלא בעולם אחד בעוה"ז ולא בעוה"ב ואיתה בעשרה מאמרות בת"ח שאם היה משה בא לארץ ישראל היה מעביר הטומאה מן העולם שהיא להט החרב המתהפכת והיה מיד הולך לגן עדן לכלות הרע מן העולם ונודע הוא קודם שהקב"ה מסלק טומאת העכו"ם מן העולם מסלק תחילה שרן כמו שאמר יפקוד ה' על צבא מרום במרום תחילה וכו' וזה היה הוויכוח בין משה והמזלות כי משה הלך אצלם ואמר בקשו עלי רחמים כי חשב שבהתפללו עליו יגיע להם תועלת גדול כי אם יבא לארץ ישראל ישתמשו שתי מלכים בכתר אחד ויאיר החמה ג"כ בלילה ועי"ז יהיה גם להם חלק בעוה"ב כי זיל בתר טעמא למה אין להם עוה"ב משום שהעכו"ם דומי' לחמה שאין זריחתה אלא ביום ועי"ז יבטלו לעתיד גם המזלות שהם שרי העכו"ם אבל עתה כשיתפללו עליו ויאיר החמה גם בלילה ויטוהרו מטומאתם וכו' ועי"ז יהיה קיום גם לשריהם שהם המזלות וע"כ אמר בקשו עלי רחמים והשיבו הם עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמינו תיכף ומיד כי אדרבה יגיע לנו מזה היזק גדול כי אם לא נתפלל עליך אפילו שלא יהיה לנו חלק בעוה"ב מ"מ כל משך זמן קיום העולם יש לנו תקומה והכתוב ונמקו וגו' יקויים באחרית הימים אבל אם נבקש עליך מיד יתקיים בנו מקרא זה כי אם תבא לארץ ישראל יעביר הקב"ה רוח טומאת העכו"ם מן העולם וקודם איבודם הקב"ה יפקוד עלינו תחילה על כן לא נבקש רחמים עליך. הלך משה אצל הרים וגבעות וכו' כי ארז"ל במדרש ויחי שבמתן תורה בא תבור וכרמל שיתן להם התירה אמר להם הקב"ה למה תרצדון הרים גבנונים כולכם נעשית עליכם עבודת אלילים ההר חמד אלקים לשבתו. סיני שלא נעשית עליו ע"א ורבים בתורה הקשו. על זה הא אמרו רז"ל הרים וגבעות אינן נאסרים משום ע"א כמ"ש בגמ' דע"א בפסוק אלקיהם על ההרים וגבעות ולי עוד קשיא שהרי אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להביא תבור וכרמל ולבנות עליהם בית המקדש שנא' באחרית הימים נכון יהיה הר הבית בראש ההרים ואם אסורים משום ע"א איך יבנה ח"ו עליהם אבל נראת לי שאין איסורן משום ע"א אלא לפי שנעשית שם ע"א וכל מקום שהקדושה שורה אע"פ שמסתלקת מנחת רשימה והרושם אינו מסתלק לעולם כמו שאמר האר"י בפסוק השומר אמת לעולם השומ"ר אותיות הרושם והוא אמת לעולם וכן הוא להבדיל בטומאה שמנחת רישומה ומשום רושם הטומאה לא רצה הקב"ה ליתן עליהם התורה והם עצמן אינם ע"א אבל לעתיד לבא שהקב"ה יעביר רוח טומאת העכו"ם מן העולם ויעקר וישרש אחריה שאפי' רישומה לא יהא ניכר כנודע אז יבנה בית המקדש על תבור וכרמל אפי' שנעשית עליהם עכו"ם. והנה אם הי' משה בא לארץ ישראל הי' נתקיים זה בימיו שרצה להעביר להט החרב המתהפכת כנ"ל ואיתא בגמרא דע"א למה אמרה תורה אשירה שרוף וכלה שהרי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו בע"א וכי אתאי עכו"ם והשתחוו להם שליחותייהו דישראל קעבדו ושלוחו של אדם כמותו ועוד שם רבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור והקשו בתוספות וזה לשונו תימא מאי קאמר רבי יוסי הגלילי במתניתין מפני מה אשירה אסורה משמע שר"ל שמן הדין הי' להם להתירה והאיך הא לדידי' אמרינן בסמוך דכתיב תרי קרא לאסור אילן אפי' נטעו ולבסוף עבדו וי"ל דהא דבעי מפני מה אשירה אסורה לאו משום דהדעת נוטה להיתר אלא ה"ק מפני מה אשירה אסורה יותר מהרים וגבעות ואי לאו דאיכא טעמא באשירה הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסורין והוא הדין הרים וגבעות והוה אמינא דלא דרשינן אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם עכ"ל שמע מיני' דלא נאסרו ההרים וגבעות ודרשינן אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם וכו' אחר שיש טעם לאיסור אשירה ואי לא הי' טעם לאיסור אשירה אלא איסורם הי' מגזירת הכתוב אז גם ההרים וגבעות אסורין מגזירת הכתוב ולא דרשינן אלקיהם על ההרים וכו' וכבר כתבנו משום איסור אשירה מדפלחו ישראל לעגל משום זה סותר כל הדיעות הסוברים שישראל לא חטאו כלל בעגל אלא ערב רב דאם כן למה נאסרה אשירה והיא הוכחה וראי' שישראל חטאו בעגל ודע מ"ש האר"י בגלגולים משה שלא בא לארץ ישראל משום שלא זכה להיות לו כל חמשה מדריגות של הנשמה שהם נפש רוח נשמה חי' יחידה אלא הי' לו ד' חלקים ונחסרה ממנו חלק חמישי יחידה וכל זה גרמו ישראל בעונש שעשו עגל ואם לא כן הי' זוכה גם ליחידה והי' בא לא"י ועיין מזה בטוב הארץ בהאריכות וזה הי' הוויכוח בין משה והרים וגבעות שהלך משה אצלם ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים כי משה חשב כאשר יתפללו עלי יגיע להם טובה גדולה עי"ז כי בביאתו לא"י יעבור כל רוח הטומא' מן הארץ ולא ישתייר אפי' רישומם ועי"ז יותרו כל הרים וגבעות בכל דבר שבקדושה אפי' שנעשית עליהם עכו"ם כי גם רושם הטומאה יתחלק מהם והשיבו עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמינו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ר"ל דבשלמא בלא זה אין להתפלל עלינו כי אפי' שיש בנו עתה רושם הטומאה מ"מ אנו בעצמינו אינן אסורין משום ע"א כי אלקיהם על ההרים והגבעות ולא ההרים וגבעות אלקיהם ואע"ג שאשירה אסורה מגזירת הכתוב וי"ל שגם ההרים וגבעות אסורין ולא נדרוש אלקיהם על ההרים וכו' י"ל שאיסור אשירה אינה מגזירת הכתוב אלא טעם יש לה משום שפלחו ישראל לעגל אבל עכשיו כשתבא לארץ ישראל אם איתא שפלחו ישראל לעגל איך אתה בא לא"י שהרי אי אפשר לך לבא לא"י אם לא כשיהי' לך גם חלק יחידה ובחטא העגל אי אפשר לך ליחידה ודאי ישראל באמת לא חטאו ואיסור אשירה יהיה בלא טעם אלא מגזירת הכתוב ואז יהי' מוכח שגם ההרים וגבעות אסורין משום ע"א וא"כ ביאתך לא"י הוא לנו תועלת קטן והיזק גדול שימושו הרים וגבעות תמוטנה תיכף ומיד שיהיו כולם. ע"א ממש ויהיו בטלין ע"כ לא נתפלל עליך הלך משה אצל הים וכו' כי יש לדייק בזה מה זה שאמר הים הלא הכיתני במטך ועכשיו מה עלתה וכי בשביל זה הי' ראוי לבא לא"י ועוד וכי זו בלבד עשה בן עמרם שהרי הוציאנו ממצרים ועלה למרום והרבה פעולות טובות באו על ידו ומה ראה לו הים לזכור את זאת ועוד מה השיב משה מי יתנני כירחי קדם באיזה אופן רצה להיות עתה כמו בירחי קדם ועוד מאי מי יתנני דודאי הקב"ה יכול לעשות שאלתו והל"ל דרך בקשה יתנני הקב"ה כירחי קדם. אבל הענין הוא שמשה לא בא לא"י הי' עוד טעם אחר משום שהקב"ה נשבע שלא יבא לא"י כמשרז"ל בפסוק לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי ואיתא בגמרא דבבא בתרא מעשה דההוא בת קול שצווח אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי והקשו התוספות משמע מכאן דאין היתר לשבועה והא אמרינן ת"ח יכול להפיר נדרו וכו' והעמידו התוספות דבריהם בתימה וא"כ יש כאן שני דיעות למאן דאמר יש היתר לשבועה ודאי היה הקב"ה יכול להתיר שבועתו ולכנוס משה לא"י ובמדרש רבה פרשת בשלח ארז"ל שאמר משה בקריעת ים סוף רבש"ע נשבעת שאין אתה קורע הים לעולם זה הי' ענין הים שאמר למשה לא אתה בן עמרם שהכיתני במקלך וחלקתני ועכשיו מה עלתה לך דבשלמא בלא זה הייתי אומר שאין אתה בא לא"י בשביל השבועה שנשבע הקב"ה כי אפשר שהקב"ה סבר כמאן דאמר אין היתר לשבועה אבל אחר שהכיתני במקלך וחלקתני אם איתא דסבר כמ"ד אין היתר לשבועה ואיך חלקתני שהרי נשבע הקב"ה שלא לקרעני לעולם אלא ודאי סבר יש היתר לשבועה וא"כ עכשיו מה עלתה לך שאין מכניסך לא"י מצד השבועה ולפיכך כאשר שמע משה זאת אמר מי יתנני כירחי קדם ר"ל מי יתנני שהקב"ה ינהיג עתה עמי כמו שנהג בירחי קדם בזמן קריעת ים סוף שאז התיר השבועה ומי יתן שגם עכשיו יתיר לי שבועתו ולכך אמר מי יתנני ולא יתנני כמו שהקשינו לעיל כי מביא בעל מגלה עמוקות באופן ג' שהמלאך המתיר שבועתו של הקב"ה נקרא בשמו מ"י וזש"א מ"י יתנני כירחי קדם מי דייקא ר"ל מלאך הנקרא מי הוא יתנני עכשיו כמו שעשה בירחי קדם שהתיר השבועה להקב"ה וגם עתה יתיר שבועת הקב"ה שנשבע שלא להכנסני לא"י ונ"ל שרמז זה הוא ג"כ בדברי בת קול הנ"ל שאמר אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי מי דייקא ר"ל מלאך הנקרא מי הוא הוא מפר לי ודי בזה לחכימא למי שיודע סוד הבת קול. הלך אצל מטטרון שר הפנים ויש שני טעמים בדבר טעם האחד הוא עם מה שאמר לעיל שמשה שחיה ק"ך שנה שהוא תרומתו של עולם ומגיע מששת אלפים שני עולם ק"ך שנה אבל מאלף השביעי שהוא חד דחרוב לא נתן לו הקב"ה כלום כי הוא חרוב ואינו בנוי כמו הששת אלפים של עמידת העולם וחשב משה שגם מאלף השביעי דחרוב יש ליתן לו כי מביא בעל עשרה מאמרות במאמר אם כל חי חלק ג' סימן י"א וז"ל אלף דור שעלו במחשבה להבראות וקומטו מהם תתקע"ד דורות בלא עת נשתיירו כ"ו להשלמת אלף ואמרו משם האר"י דכלל כ"ו עשרים מהם היו עשר כיתות של מלאכים כל כת מהם שני דורות דור דור בגימטריא כ"ת והיו אלה מיימינים ומשמאילים שקטרגו על בריאת האדם ונשרפו אלא שהיו מתחדשים בכל יום בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' והנה שש כנפים לאחד וכל כנף כלול עשר דהיינו עשר פעמים י"ח כמנין כנף הרי מאלף נעשים ששים רבוא לכל דור מהם וכו' וששה הנותרים דהיינו שמועאל יהואל מרכבו ארגמן הנכלל במטטרון וכו' והכ"ו דורות אלו שהם המלאכים הנ"ל ומטטרון הם הורמו בסוד התרומה מעולם התוהו והי' התרומה מצד עין יפה אחת מארבעים לאלף דור בצירוף המדה והמשקל אל המנין שאלמלא כן יספיקו כ"ה לאלף כללא דמילתא שכל מלאכים ומכללם הוא מטטרון שהוא ראש כולם הם כולם התרומה של עולם החרוב שקדם לבריאות העולם ולכך נראה לפרש שמטעם זה הלך משה אצלו שיתפלל עליו שכמו שהוא נתרום בעולם מאלף החרוב כן ראוי שגם לו למשה יתנו תרומה מאלף השביעי החרוב ובאמת הי' זה טעות אצל משה כי מה שתרם מאלף החרוב הקודם לבריאה זה אינה ראיה כי חורבן אלף הזה הי' בנין העולם כי הקב"ה בנה עולמות אלו והחריבן הי' טעמו כדי שיהיה גם דין בעולם שעי"ז בא שכר ועונש ואלולי כן לא הי' העולם נבנה כמו שהאריך מזה האר"י זללה"ה כנודע למי שזכה לבא בסודו סוד ה' אבל אלף השביעי הוא חרוב ממש וכל העולמות חסרים אז ואין להם לעצמם כלום ולא הי' ראוי להפריש ממנו תרומה לאחרים ונראה לפרש שזה הי' כוונת משה שאמרו רז"ל במדרש וזאת הברכה כאשר ראה משה גזירת הקב"ה שימות מיד גזר על עצמו תענית וכו' וקשה מה ענין התענית להציל עצמו ממיתה אבל הוא הדבר שדברנו כי המגיד גילה לרבינו יוסף קארו בעל בית יוסף שענין התענית הוא לפי שהעולם הוא חרוב באלף השביעי ואין באותו אלף מזונות לעולמות וכולם חריבים ומי שיושב בתענית גורם להמשיך שפע ומזונות לעולמות לאלף השביעי החרוב ולפיכך נראה לפרש כאשר ראה משה שאין הקב"ה רוצה ליתן לו תרומה מאלף השביעי בשביל שהוא חרוב ואין לו מזונות מיד גזר על עצמו תענית כי חשב שעל ידי התענית ימשוך שפע ומזונות לאלף השביעי וע"י זה יתן לו הקב"ה תרומה גם מאלף הזה ולא ימות עוד. ובזה תבין גם כן משרז"ל שם שאמר משה להקב"ה רבש"ע זכור לי ארבעים יום ולילה שהייתי בהר ואל תמסרני ביד מלאך המות כי מביא בעל עשרה מאמרות במאמר המדות מדה שמינית באריכות שאלו ארבעים יום ולילות רצופים שהיה משה בהר בתענית לחם לא אכל מים לא שתה זה עלה לו לכמה אלפים ורבבות תעניתים למי שיודע חשבון ההפסקות וע"ש מספרם ותיקן בזה שיתא אלפי שנין הוי עלמא ואפילו מאלף השביעי דחרוב נתקן על ידו ע"ש נפלאות התורה וגדולי מעשי ה' ותמצא. מרגוע לנפשך ולכך נ"ל שבקש שהקב"ה יזכור לו זאת כי ע"י זה נתן כח ושפע לכל שבעה האלפים ויהיה לו גם כן מזונות וראוי לו ליתן תרומה גם מאלף השביעי ולא יהיה מסור ביד מלאך המות ולכך נ"ל שהיה מיתתו של משה בשבת כי שבת הוא יום השביעי כנגד אלף השביעי והוא גרם מיתתו ומטעם זה נראה לפרש איסור עשיות מלאכה בשבת ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כי גם אלף השביעי אין לו משלו כלום אלא מה שמכינים לו מששת ימי המעשה בתענית ע"י זה ממשיכים לו מזונות. ועוד קצת טעם שני הלך משה אל מטטרון כי למשה נתן הקב"ה ק"ך שנה הוא חשבון תרומה בינונית עשרים שנה מכל אלף ותרומה של מטטרון הי' מצד עין יפה כ"ה מכל אלף ולפ"ז הי' ראוי משה לחיות עוד שלשים שנה ולכך הלך אצל מטטרון שיבקש עליו רחמים ובפרט שמשה איהו בעצמו "מטטרון "שר "הפנים ר"ת משה כנ"ל וראוי גם לו ליתן בעין יפה וכמו שאמר שם שמטטרון עצמו היא עין יפה כי הסכים בבריאת עולם ושאר היו עין רעה ולא הסכימו ובזה יובנו עוד שלשה מאמרים תמוהים מאמר ילקוט פרשת וילך זכרנוהו תחילה סי' הזה אלא שהוא שם בסיגנון אחר ויותר באריכות וז"ל הן קרבו ימיך למות אמר רבי אייבו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך קנסת עלי מיתה שנאמר הן קרבו ימיך למות כל מדתך מדה כנגד מדה מדה רעה כנגד מדה טובה מדה חסירה כנגד מדה שלימה מדת צרה כנגד מדה טובה א"ל הקב"ה למשה אף זו עדה טובה היא שאמרתי לך הן שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך הן צדיק בארץ ישולם הנה אנכי שולח לכם אליהו הנביא וכשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבא על נ"ה צדיקים גמורים שנאמר הן בגימטריא נ"ה עכ"ל. הנה המאמר הזה כולו מקשה למה אמר כפל מדה רעה מדה חסירה מדה צרה ועוד מאי כשם שעלית וכו' הרי אין המשל דומה לנמשל כי הוא העלה הקב"ה על ששים רבוא והוא מבטיחו להעלותו על נ"ה צדיקים. מאמר הב' בגמרא דסוטה ברב בישר משה את בני מחלוקותו ואמר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסיף דבר אלי וקשה מה חטא ופשע בזה אדרבה העניו הגדול רצה להשתיק בעלי ריב ומדן של כל איש ישראל ויש לעשות כן. מאמר הג' בילקוט וזאת הברכה וז"ל מה עשה משה נטלו למלאך המות וכפתו והניחו תחת רגליו וברך את ישראל לפניו וקשה מה ענין זה לזה אבל הוא הדבר שדברנו שמשה היה מצד עין יפה והיה ראוי שיתנו לו כמדתו ג"כ בעין יפה והי' לו לחיות עוד שלשים שנה ואיתא שם במדרש וז"ל כשבא בלעם לברך את ישראל הי' ראוי לברכן שבע ברכות וכו' ולא בירכן אלא שלש אמר לו הקב"ה רשע אתה עיניך צרה בברכתן של ישראל יבא משה שעינו יפה ויברך את ישראל ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך עד כאן ולכך נ"ל כאשר בא מלאך ליטול נשמת משה בא משה וכפתו כי הי' סבר שעדיין לא הגיע הזמן כי אחרי שהוא עין יפה אין לו ליתן מדה בינונית אך חשב משה כי פן יאמר מאן יימר שאתה עין יפה לכך מיד התחיל לברך את ישראל לפניו ועל ידי הברכה יראה שהוא טוב עין ויש לו ליתן מדה כנגד מדה ולחיות עוד שלשים שנה. וגם זה יהיה כוונת שני המאמרים הנ"ל כי דע דפליג תנא קמא והלל במסכת תרומות בענין התרומה כי ג' תרומות הן עין יפה עין בינונית עין רעה ולת"ק עין יפה אחת משלשים בינונית אחת מארבעים עין רעה אחת מחמשים והלל סבר עין יפה אחת מארבעים עין בינונית אחת מחמשים עין רעה אחת מששים וצא וחשוב לעין יפה דת"ק יהיה למשה לחיות שני מאות שנה ולא חיה אלא ק"ך והי' לו לחיות עוד פ' שנה ונ"ל שכאשר רצה לבא לארץ ישראל ואמר אעברה נא השיב הקב"ה רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה עו"ד דייקא מנין שמונים. ולבינונית דתנא קמא הי' למשה לחיות מאה וחמשים שנה ולעין רעה דת"ק לא היה לו לחיות יותר, אלא ק"ך שנה. ולעין יפה דהלל היה למשה לחיות מאה וחמשים שנה כי עין יפה דהלל היא בינונית דת"ק ולבינונית דהלל לא היה לו לחיות אלא ק"ך שנה כי בינונית דהלל היא כעין רעה דת"ק ולעין רע דהלל שהוא אחת מששים לא היה למשה לחיות אלא מאה שנה ואם כן לפ"ז הוסיף לו קב"ה עשרים שנה ביותר על חלק שהגיע לו ולא היה מהראוי לחיות יותר על ק"ך כי גם ק"ך היה מצד החסד שהרי מצד הדין לא הי' לו לחיות אלא מאה שנה ואמרו רז"ל במדרש ילקוט פרשת קרח בדבר משה שאמר רב לכם בני לוי כך אמר משה לקרח למה אתם חולקין על הכהונה רב לכם יותר יש לכם מכהנים שהרי הכהן נוטל אחת מששים תרומה ואתם לוקחים מעשר אחד מעשרה. והנה משה שבא להראות לקרח שיש להם רב מכהנים למה הוצרך לו להגיד שהם נוטלים אחת מששים ותיפוק ליה שאם הי' מגיד להם שהם נוטלים אחת מחמשים או מארבעים גם כן חלק הלוים יותר עליהם אלא שבזה גילה משה דעתו ופיו הכשילו שהתרומה היא מצד עין רעה וז"ש הכתוב למשה לשון כפול רב, לך אל תוסף דבר אלי והכי קאמר רב לך ר"ל לפי דעתך שאתה סובר שהתרומה היא כעין רעה דהלל ואם כן כבר יש לך רב שנים יותר על חלק המגיע לך כי לפי"ז אין לך לחיות אלא מאה על כן אל תוסיף דבר אלי עוד ליתן לך שנים כי גם עשרים שנה משנותיך הם מצד החסד וכל שכן שאין לך לבקש עוד להוסיף ואחרי שכל זה גרם לו שפיו הכשילו ואמר לקרח רב לכם בני לוי וגילה דעתו שהתרומה אחד מששים וזשרז"ל ברב בישר את בני לוי רב לכם בני לוי וברב בישרוהו רב לך אל תוסיף דבר אלי. והנה נסתפק משה אחרי שנגזר עליו לחיות ק"ך שנה לא פחות ולא יותר מאיזה טעם הוא אם הוא מבינונית דהלל או מעין רעה דת"ק שהיא אחת מחמשים כעין בינונית דהלל ולפי שהוא הי' מצד עין יפה כי הוא מטטרון שהי' עינו יפה והסכים בבריאת עולם ממה נפשך לא נתן לו הקב"ה כראוי לפי מדתו כי אם היו הק"ך שנה מצד בינונית דהלל על כל פנים נחסר לו לפי מדתו כי מדתו עין יפה ולעין יפה דהלל הי' לו לחיות עוד שלשים שנה ואם הי' הק"ך שנה מצד עין רעה דת"ק ודאי שנתעוות דינו ח"ו שלעין יפה יתנו כעין רעה והיא פלוגתא רחוקה וז"ש משא רבש"ע כל מדותיך הם מדה כנגד מדה ובאיזה מדה שאדם מתנהג אתה נוהג עמו כמו שאמר הכתוב עם חסיד תתחסד וגו' וא"כ רבש"ע למה אתה נותן לי מדה רעה נגד מדה טובה כי מ"מ אתה עושה לי רעה כי אם חיותי מצד בינונית דהלל וא"כ מדה חסירה כנגד מדה שלימה ר"ל אע"פ שאתה נותן לי בינונית מ"מ כנגד מדתי שהיא שלימה שמדתי היא עין יפה ואיך אתה בא ליתן לי מדה חסירה מדה בינונית כנגד מדתי שלימה עין יפה כי מצד עין יפה דהלל יש לי לחיות עוד שלשים שנה ואם הק"ך שנה הם מצד עין רעה דת"ק וא"כ רבש"ע מדה צרה כנגד מדה טובה ר"ל היתכן לאדם כמוני שמדתי טובה עין יפה שיתנו מדה צרה מצד עין רעה וצרה אך חשב משה פן יאמרו מאן יימר שאתה מטטרון בעל עין יפה לפיכך בא להקדים בהוכחה גדולה ואמר בדבר שקלסתיך הן לה' אלקיך השמים כי איתא בפרקי היכלות שיש תתקנ"ה רקיעים ומטטרון יש לו רשות לעלות לתת"ק לבד ונ"ה אין לו רשות לעלות והם להקב"ה לבד וזהו הן לה' אלקיך השמים כמנין הן יש לה' אלקיך שמים אבל השאר תת"ק אינם לה' אלקיך לבד כי גם ממטרון עולה עד שם ועיין בגלאנטא מזה בהאריכות ורז"ל הקשו בפסוק זה דוד אמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשה אמר הן לה' אלקיך וגו' ותירצו דוד שלא הי' בשמים לא ידע אבל משה הי' בשמים וראה ולכך ידע לשבחו ע"כ וקשה אם הי' בשמים איך ראה וידע שה"ן שמים להקב"ה לבד כי ודאי לא הלך אחריו אלא ודאי כנ"ל שמשה איהו מטטרון עצמו ויודע עד היכן מהלכו שאינו עולה אלא תת"ק ונ"ה להקב"ה לבד וז"ש משה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא ואמרתי הן לה' אלקיך השמים וגו' אתה גוזר עלי מיתה רבש"ע כל מדתך מדה כנגד מדה וכו' ר"ל דבשלמא בלא זה לא קשיא לי למה אתה גוזר עלי מיתה ולמה אין אתה מודד לי כמדתי שהיא עין יפה ר"ל שגם אני מדתי מעין בינונית כי מאן יימר שאני מטטרון עין יפה אבל עכשיו שקלסתיך בהן שאין לך אלא הן עולמות וקשה והאיך ידעתי אלא ודאי אני מטטרון העולה עד שם לבד וא"כ אחרי שמוכח שאני מטטרון שהיא בעל עין יפה וא"כ למה אתה גוזר עלי מיתה ונותן לי מדה בינונית והלא כל מדותיך הם מדה כנגד מדה ויש לך ליתן לי גם כמדותי ולחיות עוד שלשים שנה כדין עין יפה דהלל והנה כבר כתבנו בעמוד הזה שבאמת נתן הקב"ה למשה חייו כעין יפה דהלל ומה שלא חי' עוד שלש ים שנה זה נשלם ע"י יהושע כי יהושע חי' שלשים שנה אחרי מות משה וכל זמן שיהושע חי הי' נראה למשה כאלו הוא חי ע"ש נפלאות וכאן באנו להוסיף טעם למה ליהושע כי יהושע ירש מדריגת משה וזכה להיות כמטטרון בסוד ויהושע נער לא ימיש וגו' ולפי שאלה שלשים הם מצד עין יפה על שהי' משה מטטרון לפיכך אחר שירש יהושע מדריגה זו נתנו לו אלו השלשים והוא השלים השלשים שנה בארץ ישראל אך אם תאמר מאן יימר שהי' הק"ך מצד עין יפה והשלשים ירש יהושע דלמא היו מצד עין רעה דת"ק וי"ל כי הרי אמרנו לעיל שכל המלאכים שלא הסכימו בבריאה היו כולם בעלי עין רעה וכבר זכרנו לעיל בעמוד זה שאליהו הי' ג"כ מן הכת שלא הסכימו בבריאה והשליכו הקב"ה בין התחתונים וא"כ שלא נשתייר במרום א"כ ודאי זה ראי' ברורה שאין הקב"ה מתנהג מצד עין רעה כלל אלא שהי' מצד עין יפה והשלשים הנחסרים נשלמו ע"י יהושע שהוא המלאך מטטרון ולפיכך כאשר בקש משה ואמר כל מדותיך וכו' חשב שהקב"ה מחסר לו שלשים שנה או שנוהג עמו כעין רעה דתנא קמא לכך אמר לו אף זו מדה טובה שאתה חי ק"ך שנה וא"ת א"כ למה אתה מחסר שלשים לכך אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך הן צדיק בארץ ר"ל הנה אנכי שולח מלאך והוא מטטרון שפסוק זה מדבר במטטרון כדרז"ל ואותו מלאך הוא לפניך והוא יהושע שירש מקום מדריגתך ולו ראויים אלו השלשים שנה כי מצדו באים לך אלו השלשים שנה והן צדיק בארץ ישולם ר"ל יהושע הצדיק והוא יהי' בארץ ישראל ולו ישולם מה שהחסרתי ממך וא"ת ושמא אני נותן לך הק"ך שנה מצד עין רעה דת"ק. והנה תדע לך שאין אני מתנהג בעין רעה כי הרי אנכי שולח לכם את אליהו לכם דייקא שהוא דר עם תחתונים וכל זה משום שנהג בעין רעה ולא הסכים ואם הייתי ג"כ נוהג בעין רעה ודאי לא הייתי מורידו בתחתונים אלא ודאי שגם זו מדה טובה אלא שיושלם ע"י יהושע וכשם שעלית אותי על ששים רבוא ואמרת הן לה' אלקיך ולא הי' לי עליי' בזה אלא בנ"ה עולמות מנין ה"ן כי שאר תת"ק גם אתה מטטרון עולה וכן אני אפרע לך במדה זו מדה כנגד מדה להעלות על נ"ה צדיקים וקבלתי מרבותי שאלו נ"ה צדיקים הם מ"ח נביאים שעמדו להם לישראל ושבעה נביאות הנזכרים בגמ' דמגילה מספר כולם נ"ה ומשה הוא על כולם כי לא קם עוד נביא בישראל כמשה:
תם ונשלם עמוד הרביעי הנקרא תורת משה