אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הרביעי תורת משה

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הרביעי תורת משה

עמוד שלישי עפר יעקב

בעזרת האל האומר ועושה. אחצב עמוד הרביעי תורת משה:

(יט)

בפ' שמות בלידת משה כתיב ותרא אותו כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים ופליגי רז"ל בגמ' דסוטה חד אמר כי טוב שנולד מהול וחד אמר שנתמלא כל הבית כולו אורה. והנה לפי הפשוטו משמע דפליגי הני תנאי אבל לפי הזוהר בפ' זו משמע דלא פליגי וז"ל ותרא אותו כי טוב אמר ר' חייא דאתייליד מהול וכו' רבי יוסי אמר נהירו דשכינתא דנהיר ביה חמאית דבשעתא דאתיליד אתמליא כל ביתא נהורא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וירא אלקים את האור כי טוב ועל דא כי טוב הוא וכלא הוה עכ"ל משמע מדקאמר וכלא הוה שהכל היה בו שנתמלא הבית אורה ונולד מהול וקשה למה באמת כן אחר שמלת כי טוב רומז על האור איך ירמז על שנולד מהול ואיך יתקיימו שניהם כאחד אבל ביאור הענין עם מה שאמר בעל חסד לאברהם בחלק עין הקורא נהר אחד בענין המילה מה עניינה וז"ל ענין המילה הוא רומז על אור השכינה שהיה אדם הראשון צופה ומביט על ידו מסוף העולם ועד סופו ואותו האור נקרא טוב ומן הראוי היה שאותו אור העליון יתפשט בכל העולמות אמנם הקדוש ב"ה העלים וצפון אותו אור הטוב מפני שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו ולכך כאשר חטא אדם הראשון נגנז אותו אור ולכך אז גם כן נמשך בערלתו וכו' ולכך מלים התינוק שיהא בכלל כי טוב שהוא אותו האור העליון הנקרא כי טוב עכ"ל ונ"ל שזה שאמר ותרא אותו כי טוב רצה לומר שראתה את משה תיכף בצאתו מרחם שהוא בכלל האור הנקרא כי טוב דהיינו שנולד מהול ואם כן מיד בצאתו לאויר העולם נתגלה בו האור הנקרא כי טוב וזהו מלת ותרא שהוא על האור ששייך בו ראיי'. ובא מאן דאמר שני ומפרש דברי הראשון ביותר ואומר שנתמלא כל הבית אורה ר"ל אחר שנולד מהול והיה בכלל כי טוב שהוא האור הראשון שהיה בעולם ודאי נתמלא אז הבית אורה. כי המילה בעצמה היא האורה ולכך אומר בזהר וכלא הוה ביה ר"ל הכל היה בו דהיינו שנולד מהול ונתמלא כל הבית אורה כי זה בזה תליא והכל דבר אחד הוא ובזה מדוייק מש"ה ותרא אותו ותראהו מיבעיא ליה מאי אותו ולפי דרכינו קאי מלת אותו על אות ברית קודש שלו שראוהו שהיה כי טוב. ובזה יש לנו לידע מנהג ישראל שהיא תורה להדליק נרות הרבה בזמן שמוהלין ובפרט במדינת אשכנז שמדליקין י"ב נרות קטנים זולת שאר נרות כי אחר שענין המילה היא רמז על האור הצפון ועתה מתגלה קצת כפי חלק המגיע לנשמת אותו תינוק לפיכך לסימן זה דין הוא לישראל להדליק נרות הרבה לרמז על אור רב טוב הצפון שעתה מתגלה. ובזה יובן מ"ש במדרש רבה בפרשת משפטים בענין עקילס הגר שאמר שאי אפשר לעכו"ם ללמוד התורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ולמי לבני ישראל ע"כ. כי הביא הרקנטי בפרשת בראשית ענין אדה"ר שהי' צופה ומביט מסוף העולם עד סופו ע"י אור שברא הקב"ה ביום ראשון הדבר אינו על הפשוטה כי מה תועלת היה מגיע לו מזה אבל הכוונה היא על השגת חכמת התורה שע"י אור הזה היה משיג החכמות וכל סודות התורה שהם מתפשטים מסוף העולם ועד סופו וכו' ע"כ ולכך אומר הכתוב לא עשה כן והאי מלת כן הוא כמיותר ולפי דרכינו ניחא כי מביא בזהר פרשת בראשית על פסוק ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ויהי כן מיבעיא ליה ותירץ לפי שאותו אור שברא הקב"ה ביום ראשון לא נשתייר בעולם שגנזו הקב"ה ולכך לא כתיב ויהי כן דהא לא הוה כן אלא ויהי אור אחר גרוע מאור הראשון ע"כ. והנה ע"י מצות המילה מתתקן מלת כן מה שחסר בתורה מה שאמר כן ע"י עכו"ם ואדרבה על ידם נגנז האור ביותר ויותר וז"ש מגיד דבריו ליעקב וגו' ולא לעכו"ם וקשה למה אמר לא עשה כן לכל גוי כן דייקא ר"ל הרי הקב"ה לא עשה לכתוב כן בתורה וכל זה היה לכל גוי דהיינו העכו"ם שהם גרמו להעלים אותו אור ואם כן איך יתן להם התורה והחוקים שאי אפשר להשיגם אם לא ע"י זריחת אותו אור. והנה מעתה תבין הוויכוח שהיה למשה עם פרעה בהוצאת ישראל ממצרים שכתיב בפרשת בא ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו' ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ע"כ וביאור הענין כי יש לנו לידע מ"ש כל חכמי אמת וגם הפילוסופים מאנשי דתינו הסכימו בזה כי יציאת מצרים היה מורה על חידוש העולם שהקב"ה ברא את העולם וחידשו וכתב בעל עבודת הקודש כמו שהבריאה היה ע"י מאמרות כן היו עשרה מאמרות מהקב"ה לפרעה ע"י משה להוציא את ישראל וכנגדן באו עליו עשרה מכות וכמו שבבריאה היה מעורב חושך ואור זה בזה ועשה הקב"ה להבדיל האור מן החושך כן ישראל שהם באים מצד האור היו מעורבין בין המצריים אשר במחשך מעשיהם והוציאן הקב"ה משם להבדיל האור הטוב מן החושך וכמ"ש במדרש רבה פרשת קרח כמו שהבדלתי האור מן החושך כן הבדלתי ישראל מן העכו"ם ואם כן יציאת מצרים היה ממש כעין הבריאה וכמו שבבריאה היה מאיר האור הטוב כו' ולא נגנז ממנו כלל כן היה מן הראוי ביציאת מצרים שכל ישראל יצאו מאפילה לאורה אבל פרעה הרשע היודע שרשו וענינו שהוא עורף המונע האור הטוב לצאת שמטעם זה עיכב את ישראל מלצאת כמ"ש האר"י בדרוש הפסח ענינים גדולים ונפלאים שא"א להעלותם על הספר כי לאו כל מוח יוכל לסבול אותו וכאשר ראה פרעה הרשע שבהכרח הוא להבדיל האור מן החושך רצה להתחכם ולגנוז בתוכו מ"מ קצת אור כמו שהי' אח"כ שגנז הקב"ה מקצת אור ולכך אמר מי ומי ההולכין ר"ל שבודאי הוא שלא יצאו כולם כי קצת אור נגנז וא"כ מי ומי יהיה מאותן שילכו והשיב משה בנערינו ובזקנינו וגו' ר"ל אנו כולנו נצא ולא ישאר אפי' א' ממנו כי הזמן הוא שיתגלה כל האור ולא גנז ממנו כלל מיד ויאמר פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ר"ל א"כ יהי כן ה' עמכם כן דייקא ר"ל אותו כן של ה' שהי' ראוי לכתוב בבריאת אור ויהי כן יהי' תחלה ואדע שלא נגנז מאותו אור כלום ואז אשלח אתכם ואת טפכם כלם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ר"ל אתם חושבים שהאור הנק' טוב שהוא אור שנברא ביום א' הוא נתגלה כולו והנני אראה לכם נגד פניכם בראיה ברורה שיש עודנה לכם רעה שלא נתגלה אותו האור הטוב והא ראיה לא כן ר"ל שהרי לא כתיב באמת גבי אור ויהי כן אלא ויהי אור וזו היא הראיה הברורה שרעה היא עודנה דבוקה בכם ולא נתגלה כל הטוב וע"כ גם אתם אל תצאו מזה כולכם אלא לכו נא הגברים והטף יוצג ויהי' גנוז בתוכו וזשרז"ל שראה פרעה כוכב א' ששמו רעה שהוא מורה על שפיכת דמים והקב"ה הפך לדם מילה והוא הדבר שדברנו כי ודאי הוא א' שהיה עדיין האור נגנז ולא נתגלה כל הטוב הצפון והנעלם שלט אז הכוכב הנק' רעה שהוא היפוך האור הנק' טוב המורה על רב טוב לב"י והוא מורה שפ"ד כי בגניזת האור הטוב שולט ח"ו הכוכב הנקרא רעה ולכך הפכו הקב"ה לדם מילה כי ע"י המילה מתגלה האור שנברא ביום א' הנק' טוב ואז כוכב הנק' רעה מתבטל מאליו ולכך א"א היה לישראל לצאת ממצרים אם לא ע"י דם מילה כמשז"ל על פסוק בדם בריתך שלחתי אסוריך כי אחרי שגלות מצרים היה גניזות האור הטוב והוא אינו מתגלה אם לא ע"י המילה הוצרכו לקיים תחלה מצוה זו:

(כ)

בפרקי ר"א פמ"ח וז"ל א"ר נתנאל ראוהו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים ומלו אותו לשמונה עכ"ל. והנה יש לדקדק בזה מה לי שהוא מלאך אלקים או לאו וכי אם לא הי' תוארו כמלאך אלקים לא היו מולין אותו לשמונה. והנה כבר ביארנוהו בעמוד הא' ברית אברהם ועתה באנו לחדש כאשר יורונו מן השמים והנה רבים זולתינו רצו ליישב הענין ע"ד משרז"ל משה נולד בשבת כי בו ביום שמת הוא נולד כמו שלמדו מפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ומיתתו היה בשבת וא"כ גם לידתו היה בשבת ומשה נולד מהול כנ"ל ולא היה צריך מילה אלא להטיף דם ברית ואיתא ביו"ד סי' רס"ו מי שנולד מהול וא"צ אלא להטפת דם ברית מיל' כזו אין דוחה השבת וא"כ הי' מן הראוי שלא ימולו את משה להטיף בריתו ביום שמיני שהי' שבת ואפ"ה מלו אותו ולכך אתמר לגביה ומלו אותו לשמונה לרבותא והנה דברים כאלה איך יעלו ח"ו על דעת שעמרם שהוא עמר נקי בלי חטא איך יעשה שלא כדין במקום שלא הותר ואין זה רבותא אלא זילותא שיחלל ח"ו השבת אחר שאין דוחה אבל נ"ל ביאור הענין כי יש לנו לידע תחלה למה היה תוארו כמלאך אלקים והענין הוא שמשה איהו מטטרון שר הפנים הרמוז בר"ת של מש"ה כמו שכתבו חכמי האמת ולכן ותראהו והנה נער בוכה ואמרו בזהר שנער רומז אל מטטרון הנקרא נער ובזה יובן הענין כי איתא ביו"ד שם שכל ספק אם הוא חי אם לאו אין מחללין עליו השבת ואין מילה דוחה שבת אלא על הודאי חי כגון שהוא נולד לט' או לז' וכו' והנה בתרגום יונתן איתא בפסוק ותרא אותו כי טוב שמשה נולד לסוף ששה חדשים ותרא אותו כי טוב דאיהו בר קיימא עכ"ל וקשה איך ידעו שהוא בר קיימא ואפי' אם נאמר שלסוף ששה חדשים דקאמר היינו רגע אחת או שעה תוך שבעה שאז אפשר לחיות מ"מ אין לך ספק גדול מזה כי מי יוכל לכוון השעות בדברים כאלה שדרכה של אשה לטעות בכמה ימים או שבועות וא"כ אחר שהי' ספק ואין כאן בירור אמיתי איך מלו אותו לשמונה שהיה יום שבת דהא אין ספק דוחה שבת אבל קושיא ראשונה מה ראה לומר שתוארו כמלאך אלקים יהיה תשובה לקושי' שני למה מלו אותו לשמונה ודחו שבת כי איתא בגליא רזיא והביאו גם בילקוט ראובני בערך מילה סי' כ"ו וז"ל יש לשאול חנוך מטטרון שהיה הולך בדרכי ישרים וקיים כל המצות למה נתגלגל באליעזר עבד אברהם כמ"ש בזוהר שאליעזר עבד אברהם הוא חנוך מטטרון ותירץ לפי שעדיין לא השלים חלקו בכל המצות שלא הי' נימול כי המיל' הי' אברהם הראשון שנצטווה עליה ולכן הוצרך להמתין עד שבא אברהם שנצטו' על המצות ומל את עצמו ויליד ביתו ומקנת כספו דא אליעזר עכ"ל והנה מזה נולד לנו ספק גדול על גלגול מטטרון במשה כנ"ל אחר שבהיותו באליעזר קיים גם מצות מילה ואינו חסר לנפשו מכל התרי"ג מצות וא"כ מה הי' צריך להתגלגל במשה כי זו תכלית גלגול הצדיקים לקיים מה שנחסרו ממצותם בחייהם והוא כבר קיימה ונ"ל ליתן תשוב' מספקת ובזה יתורץ המסור' שכתוב ד' פעמים הלוך חדא גבי אברהם הלוך ונסוע ואידך הלוך וגדול הלוך וחסור הלוך ושוב כי מביא האר"י זללה"ה וגם בעל שורש ישי וזכרו החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' כי תצא שהאדם מוכרח להתגלגל אפילו אלף פעמים להשלים המצות כי האדם בצאתו לאויר העולם יוצא נשמתו בתרי"ג מצות כמו שהגוף בשס"ה גידין ורמ"ח איברים שהם תרי"ג וכל זמן שלא קיים אותם האדם כתיקונן ממש אע"פ שקיים אלא שלא היו כדת וכהלכה מוכרח להתגלגל עד שישלי' חוקו ואז חוזר אל מקומו הראשון שהיה אהלו בתחילה ואיתא בזוהר חדש פ' לך לך שכל ענין אברם הוא רומז אל הנשמה בצאתה לזה העולם אומר הקב"ה לה לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול אם תזכה במצות ואז אברם הלוך ונסוע שהנשמה הולכת ומשוטטות בעילם ולכך נקראת אברם שהוא ב' מילת אב רם כי הנשמה היא אב לגוף ורם שהיא ממקום רם חצובה מתחת כסא הכבוד ע"ש דברים נפלאים. וז"ש הלוך ונסוע ר"ל אברם שהוא הנשמה כאשר היא הולכת לזה העולם ונוסע או היא הלוך וגדול כי היא מוכתרת בכל מיני מצות התלוים בנשמותיה תרי"ג מצות נגד תרי"ג איברין וגידין ויוצאת כמלך בגדולתו שאין חסר כלום וא"כ במשך זמן הבלי העולם הלוך וחסר ר"ל שנחסר מלקיים איזה מצות ומאי תקנתי' אז הלוך ושוב ר"ל שמוכרח לילך למיתה שאין הליכה אלא מיתה וא"כ ושב לזה העולם בסוד הגלגול כ"כ פעמים אפי' אלף פעמים עד שישלים מה שהחסיר מתרי"ג מצות ומש"ה הן פעמים ושלש יפעל עם גבר משמע שהגלגול אינו נוהג אלא ג"פ ע"ש בשני לוחות הברית תירוץ לזה וא"כ זה ג"כ תשובה נוצחת למה שהקשינו לעיל למה נתגלגל מטטרון במשה כי אע"פ שקיים כבר כל המצות אפי' מצות מילה מ"מ לא היה קיום מצוה זו כתיקונה כי התורה צותה דוקא למול לח' ימים וזו היא עיקר מצותה ואליעזר עבד אברהם נימול לעת זקנותו ולכך היה ההכרח להתגלגל במשה להיות נימול לח' ימים ואל תשיבני דא"כ למה נתגלגל כלל באליעזר אחרי שלא היה כתיקונה וי"ל שגנאי היה לו לעמוד בהיכל המלך בלי מילה ולפיכך אחר שכבר התחילה להתפשט מצוה זו בישראל נתקן עתה כל מה שהיה באפשר ואח"כ במשה נתקן לגמרי. והנה בזה נבא אל ביאור מאמר הנ"ל וה"ק ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים ומלו אותו לח' ר"ל דבשלמא אם לא היה תוארו כמלאך אלקים לפרסם לכל שהוא מטטרו"ן שר הפנים כנ"ל בודאי לא היו מולין אותו לח' כי אותו יום שמיני היה שבת ומשה ספק בן ששה או בן שבעה וכל ספק אין דוחה שבת אבל אחר שראו שתוארו כמלאך אלקים ולפי שהוא מטטרון שר הפנים והיה קשה להם למה הוא בא עתה לעולם אי כדי לקיים מצות מילה מה שלא קיים הרי בהיותו באליעזר קיימא וצ"ל שבאליעזר לא קיימ' כתיקונה שלא נימול לח' ימים ובא עתה להיות נימול לח' ימים ואם איתא שהוא לאו בר קיימא איך אפשר לקיים בו המצוה כתיקונה למולו לח' שהרי יום ח' הוא שבת אלא ודאי מוכח הוא דאיהו בר קיימא מפני שכל עיקר ביאתו לעולם אינו אלא להיות נימול לח' שהוא שבת לפיכך הלכו ומלו אותו לח' אבל אם לא היו רואין בו שתוארו כמלאך אלקים ודאי היה ספק אצלם אם הוא בר קיימא אם לאו ומספק לא היו דוחין את יום השבת והיו מולין אותו אחר שבת שהוא יום תשיעי ללידתו:

(כא)

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ע"ש. והנה מלת וירא הוא כמיותר שהרי כבר נאמר וירא אבל נ"ל שבא לרמז מ"ש המגיד בח"ב פ' שמות שמשה הרג המצרי נתן עיניו בו ונעשה גל של עפר והטעם הוא מבואר בדברי פה קדוש האר"י זללה"ה שהראיה היא מצד הדין והגבורה ופועלת רע כמשרז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות סי' לדבר ראיה מנין גבורה וזהו טעם הפסוק רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה שלא תצטרך לשום פעולה להמית הרשע אלא בעיניך תביט בו ולכך בא הכתוב גם פה לרמז זה ואמר וירא כי אין איש ויך את המצרי שראה והתבונן בו ובפרצופו וראה שאין צדיק יוצא ממנו כדרז"ל ובאותו ראיה ויך המצרי והרגו. ורז"ל אמרו בילקוט תהלים וירא כי אין איש איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו בדין וקשה אחרי שנודע מדברי הזוהר והאריז"ל שמשה איהו הבל שנהרג ע"י קין והמצרי הוא קין ובא משה לנקום נקמתו והרגו וא"כ למה נמלך במלאכים ומאי והרגו כדין שהרי גם בלא נמלך היה כדין. וביאור הענין כי יש ליישב תחילה הפסוק הנ"ל דקשה מאי ויפן כה וכה וכי משה היה צריך ליראות מפני ב"א אבל דע שאיתא בס' התגין וז"ל ויצא קין מלפני ה' מב"ד ש"מ יצא חייב כי מלאה"ש נשאו ונתנו בדינו ומקצתם אמרו ה"ז לא ראה לפניו עונש רציחה ואין חייב מיתה כי זדונו הוא כשוגג ושוגג גולה לפני ה' ומקצתם אמרו יותר הוא ממזיד כי לא היו ב"א מרובים בעולם וגם הבל שהיה מיעוט מן המיעוט ג"כ הרגו ויצא חייב בדינו נ"ל שזש"ה ויפן כה וכה ר"ל משה כשבא להרוג המצרי שהוא קין שהרג את הבל לא הרגו מיד אלא ויפן כה וכה שנטה דעתו לכאן ולכאן שראה שיש בו צד לחיוב משום שהוא כמזיד והיה בו ג"כ צד לפטור שהוא שוגג משום שלא ראה עונש רציחה ושוגג אין חייב מיתה אלא גולה וכבר גלה הקב"ה את קין כמש"ה הן גרשת אותי וגו' אבל אחר שנתיישב בדעתו וראה כי אין איש דייקא שראה סברא זו שאין איש ר"ל שבאותו שעה שהרגו לא היה איש בעולם אלא אביו והוא ואחיו הבל וגם אותו הרג וא"כ הוא יותר ממזיד ובודאי חייב מיתה לכך ויך המצרי וזהו ג"כ ביאור מדרש הנ"ל כי גם רז"ל הבינו פשט המקרא כמו שכתבנו אלא שבאו בצח לשונם לבאר וליישב קושיא גדולה כי פן יאמר האומר אחר שהי' סברא לכאן ולכאן מה ראה לתפוס סברא זו יותר בי יחיד אין לו הכרע ובפרט בדבר שהוא נוגע בו אין אדם רואה חובה לעצמו לכך באו כמתרץ ואמרו מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו כדין ר"ל אחרי ששני דיעות וסברות האלה היו נושאים ונותנים בו מלאכים כבר בזמן שהרג קין את הבל ויצא כבר דינו על ידיהם לפיכך בא משה לימלך במלאכים ושאל איך יצא דינו וכאשר אמרו לו שיצא דינו שהוא חייב מיד הרגו כדין דייקא ר"ל שהרגו כדין שיצא כבר ממלאכים שהוא חייב גם עתה הרגו מטעם זה אבל אם לא היה רואה המלאכים בודאי לא היה מכריע בינו לבין עצמו אע"פ שהיה דעתו נוטה אל האמת אחרי שאין אדם רואה חובה לעצמו. והנה בזה נבא אל כוונת יתרו שכאשר שמע בנותיו אומרות איש מצרי הצילנו אמר ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם וארז"ל ישא אחת מכם לשין נקיה דברה תורה וקשה היאך ראה וידע שמשה ישא בתו. והנה כבר בארנו דבר זה והנ"ל בעמוד פחד יצחק סי' י"א ע"ש גם עתה יבוארו בקיצור ולהבין זאת נקדים לבאר משרז"ל בפסיק אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה צא בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אין אתה עושה בגין אשתך עשה בשביל בניה וקשה למה יעשה בגינו או בגין אשתו או בגין בניה קושיא זו לבד י"ל ע"ד משרז"ל ויואל משה שנשבע לו ליתן בן ראשון לע"ז כי משה ידע שיתרו יתגייר ולכך כאשר בא יתרו להתגייר חשב פן לא יקבלו משה ולכך א"ל עשה בגין בניה כי נשבעת ליתן לי בן אחד לע"ז וטעמך הי' שידעת שאבוא להתגייר לכך עשה בגינם שלא יבואו בין עובדי ע"ז ונקט בניה לשון רבים כי מבן אחד יוצאים בנים הרבה כנודע. וכדי לבאר שאר הספיקות נקדים לבאר מאמר נפלא ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל מי יעלה בהר ה' זה משה שנא' ומשה עלה אל אלקים ומי יקום במקום קדשו שנא' המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא נקי כפים שנא' לא חמור אחד מהם נשאתי ובר לבב אר"י אפי' הדיוט אם אומר לחבירו כזה גנאי הוא לו ומשה אמר למה ה' יחרה אפך וכו' אשר לא נשא לשוא נפשי זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא בדין נטלה ולא נשבע למרמה שנא' ויואל משה לשבת את האיש ישא ברכה מאת ה א"ר תנחומא אל תהי קורא בו אלא ישא ברכה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל עכ"ל. והנה יש לידע דודאי דוד שאמר זה על משה לא בא להגיד שבחו כי בזה לא סיים לכולי' שבחי' וא"כ מה ראה לחבר עניינים האלה זה לזה ועוד איך נניח פשוטו של מקרא שכתוב ישא ולקרות ישיא ועוד לשוא נפשו כתיב ואיך יוצדק על נפש מצרי נפש היל"ל ועוד למה נקט נפש ולא רוח או שאר כינויים והנה שני קושיות אלה בד יש ליישב ע"ד מ"ש לעיל שמה שהרג משה המצרי משום דאיהו קין וכתבו בזוהר סימן לדבר שבעתים יק"ם קין ר"ת "יתרו "קרח "מצרי שהם היו כלם גלגול קין ונתחייבו כלם הריגה וניתקן ע"י משה שהוא נקם שבעתיים שהיו לו שבעה שמות כי הוא הרג המצרי וגם בלע את קרח ותיקן את יתרו שהתגייר על ידו ונשפך ג"כ דמו ע"י המילה וכמ"ש בתיקונים תיקון ס"ט הנה הדברים האלה הם סתומים כי אחר שהרג משה המצרי ונקם נקמתי מה הי' צריך עוד לבליעת קרח ולתיקון יתרו אבל מי שבא בסוד ה' בדברי פה קדוש האר"י זללה"ה יוסר הענן מעליו ויראה באספקלריא המאירה ואגב זה יבואר ג"כ מ"ש שלמה בקהלת ה' יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת וגו' וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול לרוח ודרז"ל על קרח וביאור הדבר כי מביא האר"י זללה"ה שיש לכל אדם שלשה חלקי נשמה דהיינו נפש רוח ונשמה והנפש של קין הי' מגולגלת במצרי ורוחו בקרח ונשמתו ביתרו ע"כ ולכך נ"ל שהוצרכו כל אלה לתקן חטא קין כי כאשר הרג קין את הבל גרם שנתפרדה החבילה דהבל ונפרדו מן העולם כל שלשה חלקי נשמתו והוצרך קין לתקן השלשה חלקים נפש תחת נפש רוח תחת רוח נשמה תחת נשמה ולכך הוכרחו שלשה אלה מצרי יתרו קרח לתקן כל אחד חלקו מה שנפגם על ידו וכולם ע"י משה. והנה כאשר הרג משה המצרי שהוא הנפש של קין בזה נתקנה חלק נפשו וזשרז"ל הנ"ל על משה אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי נפשו דייקא ר"ל במה שהרג המצרי שהוא חלקי הנפש של קין בזה לא נשא ג"כ לשוא נפשו ממש כי עי"ז נתקנה נפשו ממש וכאשר בא קרח לעולם הוכרח ג"כ להיות נפרד מן העולם ע"י משה שהוא ג"כ קין מצד הרוח לבא רוח תחת רוח ודע מ"ש רז"ל קרח שחכם גדול הי' מה ראה לשטות זה אלא עינו הטעותו ראה ששמואל יוצא ממנו וכו' וז"ש קהלת ברוח הקודש עושר שמור לבעליו לרעתו זה קרח ואבד העושר ההוא מן העולם בענין רע שנבלע בארץ ומי גרם לו ואומר והוליד בן ואין בידו מאומה ר"ל פירש שראה שהוליד בן שיצא ממנו שמואל ולכך אין בידו מאומה וכאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת שנבלע בארץ ועזב לאחרים חילו ולא זו בלבד אלא כל עמת שבא כן ילך ר"ל כל פעם ופעם שהוא בא לאויר העולם כן ילך במיתה משונה כי כאשר הי' במצרי נהרג ע"י משה וכן עתה שחזר ובא לעולם הוכרח ג"כ ליאבד מעולם ע"י משה כי שניהם הם מקין שהרגו את הבל ובא הכתוב כמקשה קושיא הנ"ל ומה יתרון לו ר"ל אחרי ששניהם קין ושוים במעלתם ואין יתרון לזה על זה ואם כן אחר שנהרג פעם אחד כבר בזמן שהיה במצרי למה הי' מוכרח לבא לעולם גם עתה ובא הכתוב כמתרץ תירץ הנ"ל ואומר שיעמול לרוח ר"ל זה היתרון הי' לו על המצרי שהמצרי הי' מצד נפש ובהריגתו לא נתקן אלא הנפש של הבל אבל קרח הי' מצד הרוח של קין שעמל ופגם לרוח של הבל ולכך הוכרח לדין ע"י משה לתקן גם חלקו של רוח וכאשר בא יתרו ונתגייר ושפך דם מילתו נתקן גם הנשמה של הבל ודע מה שאמר האר"י כי הנשמה היא באה מחמשים שערי בינה שנתגלו למשה מ"ט מהם לבד ושער החמשים הכולל את כולם והוא הנקרא איתן לא נתגל' לו כמ"ש בזוהר בסבא פרשת משפטים ולכך נ"ל שארז"ל בפרשת יתרו כאשר ראה בלעם את יתרו הקני אמר איתן מושביך ר"ל מקום מושביך ואחיזתך במקום של אותו שער הנקרא איתן. והנה הי' עוד חטא אחד בידו של קין שגזל תאומתו של הבל וגזיל' אין לה תיקון עד שישיב גם זה נתקן ע"י יתרו שנתן בתו צפורה למשה שהיא התאומ' היתיר' שגזל קין כמ"ש בעל עשרה מאמרות חלק ג' מח"ה פ"ט והוא מדברי האר"י ז"ל החכם הגדול וכאשר בא להתגייר אמר א"ני ח"ותנך י"תרו בא אליך רמז לו בר"ת אחי כי הוא הי' אחי משה מצד הגלגול ובזה תבין כוונות רז"ל הנ"ל אני חותנך יתרו וגו' צא בגיני כי חשב יתרו כי לא יקבלו משה מאיזה טעם שיהיה עמו ולכך בא לגלות לו טעם גירותו ואמר "אני "חותנך "יתרו רמז לו בר"ת אחי ר"ל אחרי שאני אחיך קין ששפכתי דמך דין הוא לתקן החטא בשפיכת דמי המילה ולפיכך עשה בגיני וצא לקבלני תחת כנפי השכינה ואם אין אתה עושה בגיני כי שמא תאמר מאן יימר שאני אחיך קין מוכרח אתה לצאת בגין אשתך שהיא בתי שלקחת לאשה ואיך עשית כזאת ליקח בת כומר לעכו"ם אלא ודאי זה יורה שאני אחיך שגזלתי תאומתך לפיכך צא וגיירני וע"י זה יתוקן חטאי. וזה הי' גם כן כוונת יתרו כאשר שמע בנותיו אומרות איש מצרי הצילנו מיד אמר ואיו למה זה עזבתן קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם ורז"ל אמרו איש מצרי וכי מצרי הי' אלא הוא האיש שהרג המצרי ולכך נ"ל שכאשר שמע יתרו זאת מיד אמר ואיו קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם דבשלמא מקודם לא עלה זאת על דעתי כי מהיכי תיתי משה הצדיק יקח בתי בת כומר אבל אחרי שהרג הוא המצרי וקשה למה וצריך לומר בשביל שהוא הבל שנקם נקמתו ואם כן ודאי הוא שישא בתי כי בתי אחת היא תאומתו הנגזלת ממנו ולכך תנו לבבכם לידע איו הוא וקראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם. ובזה תבין מדרש תימה פרשת תרומה בענין זמרי שהביא המדינית לפני משה ואמר זו אסורה או מותרת ואם תמצא לומר אסורה בת יתרו מי התיר לך התחילו בוכים אמר הקב"ה משה בוכה אתה והיכן חכמתך שאמרת דבר ובלעת לקרח ועכשיו אתה בוכה ע"כ וקשה אחר שזמרי אמר באם תמצא לומר וא"כ אף אם נאמר שנתעלמה ממנו הלכה קנאין פוגעין בו מ"מ הי' לו לומר אסורה היא דמה אית למימר בת יתרו מי התיר לך הי' לו לומר שהיא תאומתו הראשונה שנגזלה ממנו אלא הוא הדבר שדברנו שבאמת משה ידע זאת ומכל מקום ירא להשיב כי חשב פן יאמרו מאן יימר שאתה הבל ולכך התחילו בוכים ולפי האמת יש לזה ראיה ברורה אחרי שבלע את קרח כנזכר לעיל ולכך אמר לו הקב"ה משה היכן חכמתך שאמרת דבר ובלעת את קרח ואם כן יש לך ראיה ברורה שאתה הנ"ל ואם כן למה אתה בוכה ואין משיב להם על דברם. ובזה נבא אל ביאור מאמר הנזכר לעיל רק יש לידע למה היה משה בשני מדריגות יותר רק כל הנבראים חדא שזכה לעלות ואע"ג שגם אליהו עלה מ"מ לא עלה בגוף ונפש כי חומר גופו נשתייר בחללו של עולם שאם יצטרך לירד לזה העולם שיוכל להתלבש בלבוש חומר גופו הראשון כידוע ליודעי חן וגם חנוך שעלה לא עלה בגופו ממש כמו שהי' בעה"ז אלא שנהפך בשרו ללפידי אש כמ"ש בפרקי היכלות דר' ישמעאל כ"ג מה שאין כן משה שהיה שם בגוף ממש והטעם הוא כמ"ש בעשרה מאמרות בחלק ג' מח"ה פ"ט על משנה מי שאבדה לו דרך שדיהו יפרח באויר כי הכל אבדה לו דרך שדיהו שלא היה לו חלק בעה"ז ולכך כשחלק את העולם עם אחיו קין לקח לחלקו מטלטלי' ולא קרקעות והדין נותן שיפרח באויר ולכך אמר לו קין פרח ונתקיים זה במשה שהוא הבל שעלה אל אלקים שהוא מעין פרח באוירא האמור בהבל כמו שהארכנו מזה בעמוד זה ע"ש. ויש עוד מדריגה שניה במשה על שאר בני אדם שפירש עצמו מאשה ונדבק בהקב"ה וכביכול היה לו כאשה לאיש שבעלה גוזר עליה והיא מקיימת כך משה גזר על הקב"ה למה ה' יחרה אפך קומה ה' שובה ה' כמו שאמר רז"ל בפרשת ברכה על פסוק משה איש האלהים וזה היה בזמן שצוה הקב"ה לפרוש מאשתו כמו שאמר בזהר פרשת פקודי עמוד שצ"ז ושצ"ח וז"ל של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא הא אוקמוהו דפריש ליה מאיתתא פי' שהאשה נקראת נעל וכמ"ש בהדיא בזהר פרשת חקת בגין לאתדבקא בשכינתא דכתיב המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא דא שכינתא אתדבקיתא קדישא אתדבק משה לעילא וכד קשיר ליה הקב"ה בחביבותא דלעילא כדין שליט רב ממנא על ביתא והקב"ה שקיים וכו' והטעם היא כמ"ש בעשרה מאמרות במאמר צבאות ה' הקדמה גדולה ונפלאה בהאריכות וזהו קיצור עניינה לפי שבאדם הראשון הי' תלויה כל הנשמות כדרז"ל יש בראשו וכו' ובא הנחש והסית והדיח לגבור רוח הטומאה על כל הברואים להוציאם מרשות הקב"ה לרשות מלאך אל אחר והאכילה מעץ הדעת טוב ורע ונתנה לבעלה ולכל הברואים שהיו תלוים בו וכאשר אכלו נהנו מגזל כי נצטוו עליו שלא לאכול והיה איסור בדבר וגזל ועי"ז נטמאו כולם ונתערבו ברע ומשה רבינו היה תלוי גם כן בו עם הדורות ולא רצה להנות מהאיסור והגזל ולכך נאמר עליו בכל ביתו נאמן היא שהיה נאמן שלא נחשד בגזל ולפי שלא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה לאכול מעץ הדעת לפיכך התיר לו הקב"ה לפרוש מאשה ועיין יותר בהאריכות בעמוד חמישי קרבן אהרן וטעם למה לקח אשה מתחלה וטעם הדבר כי אחר שנשתייר הוא לבדו טוב בלי תערובות רע לא היה ראוי לדבק באשה שהיא תערובות בטוב ורע כי מין בשאינו מינו חוצץ ולפיכך באותו שעה שפירשו הקב"ה מאשה נדבק בהקב"ה כי הקב"ה נקרא טוב ובא משה שהיה טוב ונדבק בטוב וזכה שכביכול נעשה לו כאשה לגזור עליו והקב"ה מקיים לפי שלא רצה לצאת מרשות הקב"ה ולהשליט על עצמו רוח טומאה זכה להיות ברשות הקב"ה ולשלוט עליו כביכול. ובזה תבין למה כאשר דברו אהרן ומרים במשה על אודות אשה הכושית אשר לקח אמר להם הקב"ה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וקשה אם פי' נאמן הוא שלא נחשד בגזל שלא נהנה מעץ הדעת א"כ מה ענין שבח זה לכאן ועם מה שזכרנו יובן כי מרים ואהרן שדברו במשה על אודות אשה הכושית היה כל תרעומתם על שפירש משה עצמו מאשה כי חשבו שאין מן הראוי שיפרש אדם מאשה והשיב הקב"ה לא כן עבדי משה כמו שאתם חושבים כי לו נאה ויאה לפרוש מאשה וכ"כ למה ואומר בכל ביתי נאמן הוא שלא נהנה מן הגזל ולא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה שהאכילה לכל הברואים מגזל עץ הדעת ואם כן למה לא יראתם לדבר במשה עבדי כי בדין עשה ובזה בא מדרש הנ"ל על נכון וה"ק מי יעלה בהר ה' זה משה ומשה עלה אל אלקים וכו' כי הפסוק הזה בא כמקשה ב' קושיות גדולות ואמר מי הוא בכל הנבראים שזכה לשני מדריגות כמשה שעלה אל אלקים וגם עמד במקום קדשו שפירש עצמו מאשה ונדבק בהקב"ה כביכול ונעשה לו כאשה ובא כמתרץ ואומר נקי כפים שלא נהנה מן הגזל ולא לקח בידו הפרי של עץ הדעת שהאכילה חוה ולפיכך במדה שמדד מדדו לו הוא לא הלך אחר עצת אשה הותר לו לפרוש מאשה וא"ת מאן יימר שכך הוא ולכך מביא ראיה הפסוק לא חמור אחד מהם נשאתי וארז"ל אפי' חמור להרכיב אשתו ובניו שהיה לו ליטול משל ישראל ג"כ לא לקח וא"כ אם דבר שבא לו מן הדין לא נהנה מן הבריות כ"ש דבר שהוא גזל ממש כ"ש שלא נהנה ממנו ולפי שעשה כן ועי"ז זכה שכביכול נעשה לו כאשה משעה שפירש מאשתו ועמד במקום קדשו ולפיכך ובר לבב שאמר להקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך דבשלמא בלא זאת תמיה גדולה היא מה עלה בלבו לומר כזה כי אפי' הדיוט האומר לחבירו כן גנאי הוא ואיך יוצדק שמשה ידבר ח"ו כזאת נגד הקב"ה אבל עכשיו שמוכח הוא שזכה להיות לכביכול כאיש לאשה ודאי אין לך לתמוה על זה כי דרך האיש לומר כן לאשתו וגוזר עליה והיא צריכא לקיים ודקא קשיא לך קושיא ראשונה למה עלה משה למרום לכך בא כמתרץ ואמר אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא כדין וקשה למה היה כדין וצ"ל משום שהמצרי הוא קין שהרג את הבל ולכך משה דאיהו הבל נקם נקמתו והרגו כדין המפורש בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך וא"כ אחר שמוכח מזה שמשה הוא הבל ודאי לא קשיא למה עלה למרום כי הבל אבדה לו דרך שדיהו וכדין הוא נותן שיפרח באויר לכך הוצרך משה דאיהו הבל לעלות למרום שהוא ענן פרח באוירא ועי"ז יש לידע ולא נשבע למרמה זה משה ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו ציפורה בתו כי ארז"ל שנשבע משה ליתרו לעשות כל רצונו ושלא ילך חוץ מרשותו וא"כ בשלמא בלא זה הייתי אומר שאין לך שבועה מרומה מזו כי איך יעלה על דעתו שהשבועה אמת ושמא יאמר ליקח בתו שהרי בשביל זה קראו לאכל לחם שישא אחת מהם ואיך עלה על לבו ליקח בת כומר אלא ודאי שנשבע למרמה למלאות רצונו לפי שעה והיה בדעתו לברוח ממנו בלי רשותו אבל עכשיו שמשה לא נשא לשוא נפשו של מצרי שהרגו כדין משום שמשה איהו הבל ובודאי בזה ידעינן שלא נשבע למרמה לעשות כל רצון יתרו אפי' שיאמר לו ליקח בתו אחרי שהוא הבל שגזל ממנו יתרו קני תאומתו דין הוא להשיב לו הגזילה אשר גזל ולכך מסיים ישא ברכה מאת ה' אל תהי קורא בו אלא ישיא ברבה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה כי בזה רוצה ליישב קושיא גדולה ולא שבעל המדרש רוצה לשנות פשוטו של מקרא שכתוב ישא ולדרוש דוקא ישיא אלא שרוצה לקיים שניהם קרי וכתיב כי שניהם נמסרו מסיני רק נבאר תחלה בברכת משה את ישראל כתיב יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וגו' ואמר רבותינו ז"ל שאמרו ישראל למשה אתה נותן קצבה לברכתינו ואמר להם זו היא משלי אבל ה' יברך אתכם כאשר דבר לכם וקשה מאי לשון משלי הרי הברכות הן של הקב"ה ומשה הוא המברך לבד והיה לו לומר זו היא ברכתי אבל ביאור הענין כי איתא בילקוט מלכים דף ל"ח עמוד א' בענין הנביאים שברכו את ישראל בלשון תוספת משה אמר יוסף ה' עליכם דוד אמר יוסף ה' עליכם ועל בניכם לפי שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר קין והבל תוספות שנא' ותוסף ללדת את הבל ונולדו עמו שני תאומות וכו' כיון שראו הנביאים שתוספות הקב"ה יותר על העיקר התחילו מברכין את ישראל בלשון תוספות עד כאן ולכך נראה לפרש כאשר בירך משה את ישראל ואמר יוסף ה' עליכם דבר זה היה תימה לישראל למה הוא מברך בלשון תוספות שהוא מיעוט מן המיעוט על העיקר כי חשבו שתוספות של הקב"ה הוא כתוספות בשר ודם לפיכך אמרו אתה נותן קצבה לברכתינו קצבה דייקא דבר קטן שהוא קצוב שאין בו ממש ומשה שידע שתוספות של הקב"ה אינו כתוספות ב"ו ואדרבה הוא יותר על העיקר וראיה מיניה וביה שהוא הבל שהיה תוספות ועמו נולדו שתי תאומות ולפיכך השיב להם ואמר זו היא משלי דייקא ר"ל מה שאני מברך אתכם בתוספות זו הברכה היא משלי משל ברכתי שנתברכתי גם אני כי גם אני תוספות ואני הייתי מרובה על קין העיקר לכך אני מברך אתכם ג"כ בלשון תוספות שיהיה מרובה על העיקר. והנה מה שהיה מחלוקת קין והבל על התאומה לא היה אלא על תאומה יתירה ורצה קין ליטלה כי חשב אע"פ שנולדה עם הבל מ"מ לו ראויה אחרי שהוא עיקר ולא ידע שתוספות הקב"ה מרובה על העיקר וגזלה ממנו עד שהוצרך קין להשיב הגזילה שהוא יתרו קני שנתן צפורה בתו למשה לאשה שהיא התאומה הגזולה ממנו כנ"ל ונ"ל שקושיא זו בא בעל המדרש ליישב אחר שהגיד שמשה לא נשבע למרמה ליקח בתו מפני שכך היה ראוי שמשה איהו הבל יקח את תאומתו הנגזלת ממנו וקשה לבעל המדרש גם אם תמצא לומר שהוא הבל דילמא אכתי נשבע למרמה כי מאן יימר שהתאומה היה גזל מעיקרא ושמא קין את שלו לקח ולו היתה ראויה תחילה אחר שקין הוא עיקר והבל הוא תוספות וזהו דבר ברור וידוע לכל שהתוספות אינו מרובה על העיקר ולכך בא כמתרץ ואומר ישא ברכה מאת ה' ר"ל הרי משה איהו הבל לא קבל ברכתו מן האדם שתוספות האדם היא מיעוטה מן העיקר והרי הוא קבל ברכתו מאת ה' ואצל הקב"ה תוספתו מרובה על העיקר ולו היה ראויה תאומה היתירה וקין שגזלה הוכרח להשיב לו הגזילה והוא יתרו ובודאי משה לא נשבע למרמה ולכך אמר אחר כן אל תהי קורא בו אלא ישיא ברכה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל ר"ל הכתוב הוא אמת אבל הקרי לא יהיה אלא ישיא כי הכתוב גרם גם לקרי כי אחר שמשה קבל ברכה מאת ה' וראה שתוספות הקב"ה מרובה על עיקר וא"כ זה שגרמה ג"כ שישיא משה ברכה כזו לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה זאת דייקא ר"ל זאת ממש היה הברכה שבירך את ישראל ואמר יוסף ה' עליכם בלשון תוספות ולא ידענו עד עתה מה ראה על ככה לברכם בלשון תוספות אבל אחר שראינו שישא ברכה מאת ה' בענין התאומה וראה שמדת הקב"ה אינו כן ואדרבה תוספות מרובה על העיקר זה גרמה ג"כ שישיא ג"כ ברכה כזו לאחרים:

(כא)

במדרש פ' שמות וז"ל ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר הנני מאי הנני אלא הנני לכהונה הנני למלכות ויאמר אל תקרב הלם אין הלם אלא כהונה אין הלם אלא מלכות ומסיק שם לו ולזרעו לא זכה ומשה בעצמו אעפ"כ זכה לשתיהן לכהונה ששימש בז' ימי מילואים למלכות דכתיב ויהי בישורון מלך ע"כ וקשה כהונ' ומלכו' מאן דכר שמיה ואם נאמר שמקריא' זו הבין שראוי לכך וא"כ למה באה התשוב' אל תקרב הלום וכו' ועוד למה זכה הוא ולא בניו. ולהבין זאת נקדים הקדמה גדולה ונפלאה מדברי פה קדוש האריז"ל ולפי שדבריו הם לפידי אש ולאו כל מוח יוכל לסבלם ראינו להביאם בביאור יותר נגלה ויונעם לכל שומעם וזהו תכלית דברים בענין משה שחיה ק"כ שנה לא פחות ולא יותר כי משה היה תרומתו של עולם כי העולם לא היה יכול להבראות בדין שהוא עין רעה ולא ברחמים לבדם שהוא עין יפה אלא שיתף הקב"ה מדה"ד עם מדה"ר שהיא מדה בינונית וברא את העולם כמשרז"ל על פסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ותרומה בינונית היא א' מנ' תרי מק' ומכל אלף מגיע כ' וכמה הוי עלמא שיתא אלפי שני וששה פעמים כ' עולים ק"ך שנה שהם תרומתו של עולם ולכך היו שנותיו של משה ק"ך שנה. ויש עוד טעם בדבר והוא דומה קצת אל הראשון והוא כי משה היה סוד היובל ויובל הוא ג"כ א' מנ' כמו תרומה בינונית שהוא שנת הנ' וא"כ כמו שתרומה בינונית מגיע מששת אלפים ק"ך שנה לחיותו של משה כן יש ק"ך יובלות בששת אלפים שנה של העולם והיה ראוי גם מטעם זה לחיות למשה ק"ך שנה. והנה יש לנו לידע מאי בינייהו כי סוף כל סוף שלא היה לו לחיות אלא ק"ך ונ"ל שזה איכא בינייהו כי אם היו שנותיו לרמז שהם התרומה היה ראוי שיהי' משה כהן כי תרומה אסורה לזר והיא חלק הכהונ' אבל אם היו שנותיו מצד היובל היה ראוי למלוכ' כי יובל הוא נק' מלך כנודע בכוונה א' מכוונות ברכות שאנו אומרים מלך העולם ולכך מצדו יוצאים העבדים לחירות וכמ"ש בעל מגלה עמוקות שמטעם זה זכה שאול למלוכה כי היה נשמתו מצד היובל העליון ולכך לא נמצא בו דופי כי אין שם חלק לחיצונים. ואי' נמי במד' בפ' זו למה נראה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר משום שהקב"ה גילה לו שיהיו ימי שנותיו ק"ך שנה כמנין הסנ"ה. ונ"ל שזה היה טעמו של משה כשראה שהקב"ה קוראו מתוך הסנה מיד אמר הנני לכהונה הנני למלכות דבשלמא בלא זה כהונה ומלכות מאן דכר שמם אבל עכשיו שראה שהקב"ה קוראו מתוך הסנה היה קשה לו ולמה לא מתוך אילן אחר אלא ודאי שהקב"ה רוצה לגלות לי שיהיו שנותי ק"ך שנה כמנין הסנה וקשה למה לא פחות או יותר א"ו שהם בסוד התרומה או בסוד היובל וא"כ ממ"נ אם הטעם מצד התרומה ודאי הנני לכהונ' כי תרומה אסורה לזרים ואם הטעם מצד היובל ודאי הנני למלכות כי יובל הוא מלך ואם שניהם אמת הנני לכהונה ולמלכות והנה פ"א הייתי עובר אורח בק"ק לויצק בבית הרב הגדול ומופלג בדורו בתורה ובחסידות איש אלקי קדוש יאמר לו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני כבוד מוה' יצחק נ"י אשר הוא לע"ע בק' ווילנא וא"ל שאין הענין שהקב"ה נתן למשה התרומה אלא משה בעצמו הוא התרומה של עולם והיה חיותו ק"ך שנה להודיע זאת לכל באי העולם וגם מה שנק' היובל מלך שמצדו באים מלכים ומשה היה היובל עצמו וא"כ איך עלה על דעת משה לומר הנני לכהונה הנני למלכות והשבתי לשואל כהוגן שזה היה התשובה שמשיב הקב"ה אל תקרב הלום ולא נתן לו הכהונה ומלכות והראה לו למשה שהוא טועה בדבר ואין הדבר כן כמו שעלה בדעתו ולפי שסוף כל סוף הוא בא מצד היובל שנק' מלך וגם היה מצד התרומה שניתנית לכהנים והיה לו שייכות קצת בכהונה ומלכות בראוי ולא במוחזק לכך מסיים בעל המדרש ואעפ"כ זכה משה לשתיהן ומלת אעפ"כ ר"ל אע"פ שלא היה במוחזק לכך מ"מ זכה לשתיהן שהיה בראוי ולכך לא זכה אלא הוא לבדו ולא בניו שאין אדם מוריש לבניו אלא מה שהוא במוחזק לו. ובזה נבא לביאור ג' מאמרים גדולים ונפלאים הא' ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל בשעה שהגיעו ימי משה לפטור מן העולם וכו' אמר לא אמית כי אחיה א"ל אי אתה יכול כי זה כל האדם ע"כ. וק' מה עלה בלבו לחיות דודאי אם היה קוצב בתפילתו איזה זמן לחיות היינו אומרים שרצה לתקן איזה דבר אבל מתוך דבריו משמע שבקש לחיות חיים נצחיים ועוד מה השיב הקב"ה כי זה כל האדם והלא אליהו וחנוך עלו למרום ולא מתו. מאמר הב' ג"כ שם וז"ל מלאך הרשע היה מצפה לנשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק עד שא"ל מיכאל רשע מה אני בוכה ואתה משחק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע וכו' וק' למה פרט דוקא את מיכאל והלא אמרו שם שכולם בכו הקב"ה שמים וארץ והמלאכים ועוד ודאי הוא שמדריגת יהושע היה ביותר ויותר קטנה ממדריגת משה כי משה פני חמה המאיר ביום ויהושע פני לבנה השולט בלילה וא"כ מה ז"ש קמתי מפרנסתו של יהושע אין זה כי אם תנחומין של הבל. מאמר הג' בגמ' דסוטה וברבה פ' קרח ברב בישר משה את קרח ואמר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסף דבר אלי וקשה מה פשע וחטא בזה אדרבה בא להשתיק המחלוקת ולמה נענש באותו מדה אבל ביאור הענינים האלה עם מש"ל שמשה חיה ק"ך שנה לפי שהיה תרומתו של עולם ותרומה בינונית תרי ממאה מגיע מששת אלפים של עולם ק"ך שנים אבל דע שאין זה אלא אליביה דהלל כי פליגי ת"ק והלל במס' תרומות וסבר ת"ק תרומה בינונית א' ממ' תרי ומחצה ממאה וא"כ מגיע מכל אלף כ"ה ומששת אלפים ק"נ וא"כ אליבא דת"ק היה למשה לחיות עוד ל' שנה והנה הקב"ה שגזר על משה שימות ולא יחיה יותר מק"ך שנה כדעת הלל ולמה לא פסק כתנא קמא דהלל אבל אם ידעת למה נפסקה הלכה כהלל במקום שפליגי עם שמאי תדע גם כן תשובה לקושיא זו והענין הוא שהחומרות הם מצד הדין והם תלויים בזרוע שמאלא של הקב"ה ולכך שמאי שהי' מצד הדין הי' בעל דין וקפדן גדול והיה מחמיר בכל מקום והקילות הם מצד החסד והם תלוים בזרוע ימינו של הקב"ה ולכך הלל שהי' מצד החסד הי' איש החסד מטיב לכל ומיקל בכל מקום כמו שאמר בתיקונים חדשים דף ט' עמוד ב' ובעשרה מאמרות מאמר המדות מדה א"י בפירושו של יואל משה ולכך נראה שלפעמים הלל מחמיר ושמאי מיקל כמו שחשב במשנה בעידית מקולי שמאי וחומרי הלל כי אין דין בעולם שלא יהא כלול בו חסד וגם חסד כלול בו דין שזה תכלית היחוד של מעלה שאי אפסר להתקיים זה בלא זה כנודע ודע מה שאמר האר"י שהעה"ז אי אפשר שיתנהג מצד הדין כי לא הי' יכול להתקיים אפי' רגע אחת אלא מתנהג בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה ולפיכך נ"ל שקבעו הלכה כהלל ולא כשמאי כי הלל הוא איש חסד וראוי שהעולם יתנהג על ידו ואין חילוק בדבר זה כי כל איש ואיש חפץ חסד ומטעם זה פסק הקב"ה לגבי תרומה בינונית כהלל ולא כת"ק דהלל משום שגם התנא קמא הוא מחמיר בדינינו וחומרא גדולה הוא על בעל הבית המפריש תרומתו להפריש מכל מאה תרי ומחצה ונקבע הלכה כהלל המיקל על בעל הבית שלא יפריש ממאה אלא תרי ודע שזה הי' מחלוקת משה וקרח כי קרח הי' משבט לוי שהם מצד הדין התלוים בזרוע שמאלו של הקב"ה ואהרן מכהנים שהם מצד החסד התלוי' בזרוע ימינו של הקב"ה ולפי שהימין יש לה מעלה יתירה על השמאל לפיכך הוכרח אהרן להיות מנהיג וקרח חלק על זה ובקש שיהא בהיפך כמו שאמר בזהר פרשת קרח והארכנו לקמן בעמוד זה ע"ש בטוב טעם והטעם הוא שאין ראוי שהעולם יתנהג מצד הדין אלא בחסד ולפיכך כאשר בא משה להשתיק המחלוקת אמר רב לכם בני לוי וקשה בני לוי למה לי וכי לא ידעינן שהיו בני לוי אלא הכי קאמר רב לכם מלדבר בזה וכל כך למה ואומר בני לוי מאחר שאתם בני לוי שהוא מצד הדין ואין ראוי שיתנהג העולם בדין אלא בחסד וז"ש רז"ל ברב בישר וברב בישרוהו רצו לומר דבשלמא בלא זה הי' יכול משה לטעון ולומר שיש לו לחיות עוד ולבא לארץ ישראל ואע"ג שהוא תרומתו של עולם ותרומה בינונית היא ק"ך מששת אלפים מ"מ היה יכול לטעון ולומר מאי חזית לקבוע הלכה כהלל בעל החסד דילמא כתנא קמא דהלל בעל הדין אבל עכשיו שאמר רב לכם בני לוי ואם איתא שהעולם מתנהג בדין ולמה אמר רב לכם בני לוי ואדרבה אחר שהם בני ליי מצד הדין להם ראוי הנשיאות וכהונה אלא ודאי סבר הוא שהעולם מתנהג מצד החסד ולכך אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי כי מצד החסד אין לך לחיות יותר אלא ק"ך שנה. והנה זה הי' הוויכוח בין הקב"ה ומשה כי משה לא עלה ח"ו בלבו לחיות חיים נצחיים בעולם התוהו והשפל הזה וידע שעה וזמן קצוב לו מאתו יתברך כשיעור התרומה אלא שחשב למה הקב"ה פוסק לו כהלל ולא כתנא קמא דהלל ואליבי' יש לו להחיות עוד שלשים שנה לפי החשבון ולכך אמר בתפלתו להקב"ה לא אמות כ"י אחי' כי דייקא ר"ל לא אמות בזמן הזה אלא אחי' עוד כמנין כ"י שהם שלשים שנה המגיעים לי אליבי' דתנא קמא דהלל והשיב לו הקב"ה אי אתה יכול כי זה כל האדם ר"ל אי אתה יכול לקבוע הלכה שלא כדעת הלל וכל כך למה ואומר כי זה כל האדם ר"ל כי בדעה זו דהלל מסכים כל האדם כי כל איש חפץ חסד הוא ואתה רוצה שיתנהג העולם מצד הדין וזה אינו כי עולם חסד יבנה לכך אי אתה יכול לקיים מחשבתך. ובזה תבין דקדוק הלשון אי אתה יכול ולא אמר לו אי אפשר והענין הוא ע"ד מ"ש האר"י זללה"ה שמשה עצמו הוא הלל ונרמז זה בכמה מקומות בע"ב שמות שם לל"ה מה"ש ה"לל ובסוף התורה אשר עשה מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל סופי תיבות הילל מלא ביו"ד ולכך חי' הלל גם כן ק"ך שנה כמו משה והי' עניו מאוד מכל אדם כמו משה וז"ש אי אתה יכיל אתה דייקא ר"ל דבשלמא איש אחד יכול לבחור ולומר אני רוצה לקבוע הלכה כת"ק אחרי שאלו ואלו דברי אלקים חיים אבל אתה הוא הלל בעצמך ואיך אתה רוצה לסתור. דבריך ולקבוע דברי אחרים וקודם שנבא לביאור מאמר השלישי הנ"ל נבאר עוד ארבע מאמרים בענין משה האחד בפרשת בראשית לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה וארז"ל שם במדרש לא ידין איני דן הדין הזה לעולם בשג"ם הוא משה והיו ימיו מאה ועשרים שנה שחי' ק"ך שנה וקשה מה ראה לזכור כאן קציבת שנים של משה ומאמר השני בויכוח הקב"ה ומשה במעשה עגל אמר משה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וארז"ל אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו מחני וקשה מאיזה ספר רצה שימחקו ומאי אשר כתבת. מאמר הג' בפרשת וזאת הברכה וז"ל כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית וכו' ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנוני' עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולם אלא אשר בידו נפש כל ח' ורוח כל בשר איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה עניו מאד וקשה מה עלה בלבם שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש העולם ועוד למה צריך להגיד שהגיע זמנו של משה למות הי' לו לומר סתם לא הגיע צביונו ועוד למה לא מביא ראי' שמשה נקרא איש מפסוק הקודם בתורה בפרשת בא גם האיש משה גדול מאד מאמר ד' בפרשת ואתחנן בילקוט ופרשת כי תבא וז"ל הקב"ה גזר שתי גזירות האחת לכלות את ישראל והאחת שלא יבא משה לארץ ישראל ומשה בקש לבטל שתיהן א"ל הקב"ה משה אתה רוצה לאחוז החבל בתרי ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא וקשה היד ה' תקצור לקיים שניהם אבל כל המאמרים האלה יבוארו בהמשך אחד עדמ"ש לעיל שמשה חי' ק"ך שנה כי עולם חסד יבנה ומצד החסד לא הי' לחיות לו יותר אבל מצד הדין הי' חי עוד שלשים שנה. ודע שדורות הראשונים היו כולם מצד הדין וכאשר חטאו מיד נאבדו כי כולם היו מצד התוהו כנזכר לעיל בעמוד פחד יצחק עד שבא אברהם איש החסד אז נתקיים בנין העולם בחסד ומאז העולם חסד יבנה וז"ש הקב"ה לא ידון רוחי באדם איני דן הדין הזה ר"ל שאע"פ שאני מתנהג עתה במדת הדין יבא היום שלא ידין עוד במדת הדין כי יהי' עולם חסד וזה גרמה שבשגם הוא משה היו ימיו מאה ועשרים שנה כי מצד החסד אינו מגיע לו אלא ק"ך שנה אבל אם הייתי דן העולם במדת הדין לא הי' ימיו ק"ך שנה אלא מאה וחמשים שנה והנה בעגל נתגבר עליהם דין הקשה ורצה הקב"ה דוקא לכלותם מעל פני האדמה ולא רצה לנהוג עמהם במדת החסד על כן עמד משה בתפלה ואמר אם תשא חטאתם מוטב כי הרי עולם חסד יבנה וראוי לנהוג עמהם בחסד ואם לאו שאתה רוצה לאחוז הנהגת עולם במדת הדין ואם כן מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל מספר בראשית שכתבת שם עלי בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומצד הנהגת הדין יש לי לחיות יותר. והנה משה כאשר התפלל על ישראל אמר סלח נא לעון העם כגודל חסדך דייקא שרצה לתפוס הנהגת החסד ולכך א"ל הקב"ה משה אם אעברה נא אתה מבקש וקשה הרי אתה תרומתו של עולם ומצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך אלא ודאי דסבר אתה שהעולם מתנהג בדין וא"כ בטל סלח נא כי למה אסלח להם אם מצד החסד הרי אתה סבר שההנהגה היא מצד הדין ואם סלח נא אתה מבקש משום דסבר אתה שההנהגה היא מצד החסד וא"כ בטל אעברה נא שמצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך שנה ולפי שמשה הוא הלל בעצמו שהודה בדינו ופסק לעצמו שלא לחיות יותר אלא ק"ך כנז"ל שמטעם זה הי' משה עניו מאד כמו הלל ולפיכך כאשר עמד משה בתפילה ובתחנונים ורצה לחיות יותר כי רצה לקבוע ההלכה מצד הנהגת הדין היפוך בריאת העולם שנבנה בחסד ורצה שיהיה בנין עולם מצד הדין כמו שיהיה בהתחדשות עולם כמ"ש האר"י ולכך נזדעזעו שמים וארץ וכל סדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו כי עתה חי' עולם חסד יבנה ועתה שמשה מתפלל ורצה לחיות יותר ודאי הוא שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש בנין עולם בהנהגת הדין והשיב להם הקב"ה עדיין לא הגיע צביוני לחדש וכל כך למה ואומר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ר"ל הרי הגיע זמנו של משה שימות ואם בדעתיכם שהעולם ישתנה מחסד לדין ודאי יש לו לחיות עוד ולכך מביא ראיה מפסוק והאיש מסה עניו מאד לומד שאפילו אם היה אפשר לקבוע ההלכה מצד הדין כת"ק מ"מ לא הי' אפשר למשה לחיות כי משה הוא האיש העניו מאד וכל זה מורה שהיא יהלל איש אחד ונשמה אחת ועל כן אי אפשר היה לו לחיות יותר כי הוא בעצמו פסק כן בדין התרומה והודאות בעל דין כמאה עדים דמי ובזה נבא ג"כ אל כוונת מאמר הנ"ל בוויכוח מיכאל עם השטן כי כל זה עלה בידינו מאלה הדברים שהלל שפסק תרי ממאה תרומה בינונית זה גרם מיתה למשה בזמן ק"ך כי אם הי' הלל מסכים לדברי ת"ק והי' מחמיר כי יש לפעמים קולי שמאי וחומרי בית הלל כנ"ל הי' משה יכול לחיות עוד שלשים שנה ואיתא בזוהר חדש ששני מלאכים ברקיע ן דפליגי בהדדי הם מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי גבריאל כנגד שמאי ומיכאל כנגד הלל כמ"ש מלתא בטעמא בעמוד הראשון ברית אברהם ושמעתי דבר נאה ומתקבל מפי הרב הגדול מוהר"ר ישראל שהיה דרשן בק"ק לובלין וגם מצאתי כתוב בכתבי קודש בהגהה קושיא גדולה ועצומה על הקדמה הנ"ל ז"ל אחרי שנודע שבכל מקום דפליגי תרי תנאי אע"פ שזה אוסר וזה מתיר אלו ואלו דברי. אלקים חיים ויכולים שניהם להתקיים לעתים כי יש עת לכל חפץ ובזמן אחד נפסקה ההלכה כדברי האוסר ולימים רבים יבורר וילובן הלכתא כדברי המתיר שזהו הטעם כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים סופה דייקא ור"ל אע"פ שאינו מתקיימת עתה אלא דעת אחד מ"מ בסוף איזה ימים יתקיים גם דברי השני וא"כ קשה אם משה שהוא תרומתו של עולם חיה ק"ך שנה כדעת הלל ואיך נתקיימה בו דעת תנא קמא שאליבי' הי' לו לחיות עוד שלשים שנה ותירצו ע"ד משרז"ל והביאו גם רש"י בפ' וילך בפסוק שאמר משה כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והלא כל ימות יהושיע לא השחיתו שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושיע מכאן לתלמידו של אדם חביב עליו כגופו כל זמן שיהושע חי נראה למשה כאלו היא חי עכ"ל ונתן בעל הטורים סי' לדבר כי אחרי מות השחת תשחיתון ר"ל שלשים שנה כמנין כ"י אחרי מותי אז השחת תשחיתון שיהושע חי' אחר משה שלשים שנה וא"כ ע"י יהושע מתקיים ג"כ דעת ת"ק כי אותם שלשים שנה שהיה למשה לחיות עוד חיה אותם יהושע וכל זמן שיהושע חי היה נראה ממש למשה כאלו הוא בעצמו חי אבל הוא עצמו לא חיה אלו ל' שנה כי הי' בהכרח לקיים גם דעת הלל ונ"ל שזה הי' עוד הוויכוח בין מיכאל והשטן הנ"ל שאמר השטן מתי יבא הזמן שימות משה ויהא מיכאל בוכה ר"ל שאם יבא הזמן שימות משה בזמן הקצוב לו כבר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ודאי על זאת יבכה ביותר ויותר מיכאל כי מיכאל הוא הלל שלא הסכים לדעת ת"ק ופסק ההלכה שתרומה בינונית אחד מחמשים וא"כ הוא הגורם בקירוב מיתתו ולו מספד והבכי' ביותר ויותר שעל ידו נחסר למשה שלשים שנה והשיב לו מיכאל אל השמחו אויבתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע כי דייקא ר"ל מה שנפלתי כמנין כ"י מפטירתו של משה מספר ומנין כזה קמתי מפרנסתו של יהושע שהיה מנהיג שלשים שנה וכל זמן שיהושע היה חי כאלו משה בעצמו הי' חי ואין לך לשמוח על זה ולכך כאשר התפלל משה אעברה נא ורצה לתפוס דעת ת"ק א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וא"ת איך יקויים דעת ת"ק לכך א"ל צו את יהושע כי הוא יעבור לפני העם כ"י דייקא ר"ל מנין כי שנחסר לך הוא יעבור את העם ועי"ז יקיימו כל הדיעות ובזה נבא עוד לביאור שני מאמרים בפ' וזאת הברכה האחד ז"ל עלתה למשה סוף רגע אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה וכו' זכור אותו היום שעמדתי על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תאסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמר אל תתירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך באותו שעה עמד משה וקדש עצמו כשרפים וקשה מה ענין הזכירות אלו לבקשתו וכי לא הי' זכות אחר בידו ועוד למה קידש עצמו כשרפים. מאמר השני ז"ל מלאך השטן הרשע ראש כל השטנים בכל שעה הי' מספר מיתתו של משה ואמר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו ממנו עליו אמר שלמה ע"ה צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וקשה מה אמר שלמה בזה אבל הוא הדבר שדברנו שמצד שמשה הוא תרומתו של עולה גרם שלא היו לו לחיות אלא ק"ך שנה. ואיתא בזוהר במדבר עמוד ש"ס שהק"ש סוד התרומה כי בקריאת שמע בפסוק שמע ישראל כ"ה אותיות ובפסוק בשכמל"ו כ"ד אותיות הרי מ"ט והקריאה בעצמה היא אחד מחמשים שצריך להפריש תרומה בינונות וצריך לקרותה שחרית וערבית ומגיע בכל יום להקב"ה תרי ממאה ותרומה אסורה לזרים שהזר הוא מלאך השטן אל זר אין לו חלק בקדושה זו ואין לו נגיעה כלל ח"ו ע"ש וז"ש שלמה צופה רשע לצדיק שהוא השטן צופה שימות משה וקשה למה וצ"ל מפני שזה הי' ליתד אצלו שמשה היא התרומה של עולם וזו שגרם שה' לא יעזבנו בידו כי אחר שמשה היא התרומה שאין לשטן אל זר נגיעה בה ודאי לא הי' ראוי שיעזבנו הקב"ה ח"ו בידו כי הי' מגיע הנאה גדולה לו עי"ז ותרומה אסורה לזרים ליהנות ממנה והנה יש עוד טעם בדבר, שלא היה מהראוי שימסור משה בידו כי איתא בזוהר רות בענין אליהו כשהעלהו הקב"ה לרקיע עמד מלאך המות ואמר עכשיו יהיה פתחון פה לבריות א"ל הקב"ה אין זה כשאר הבריות וכו' והטעם הוא כי אליהו הי' מלאך שירד משמים להיות דר בתחתונים כמו שהארכנו מזה בעמוד הזה ע"ש הקדמה נפלאה א"כ גם משה שקודם רדתו לזה העולם הי' מלך כמ"ש בעל שפתי כהן שלכך זכה ולהיות שם עם הקב"ה ארבעים יום ולילה ודאי גם עליו לא הי' רשות למלאך המות כי לא מנוהו אלא להמית בני אדם ולא מלאכים ולכך לא תמצא בשום בריה שעלו למרום אלא אלו וגם חנוך שלקח אותו אלקים כי גם חנוך הוא מטטרון נער כמש"ה חנו"ך לנע"ר כנודע וכבר זכרנו לעיל מה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר לרמז לו שיחי' ק"ך שנה כמנין הסנה מפני שהוא תרומתו של עולם ולכך כאשר ראה משה שהגיע זמנו למות ומלאך המות אל זר עומד כנגדו לטול נשמתו עמד בתפילה ואמר רבש"ע זכור לי אותו היום שנתגלית עלי בסנה וקשה למה בסנה ולא באילן אחר אלא שבאת לגלות לי שאני תרומתו של עולם ואם כן אין מן הראוי למסרני ביד מלאך המות אל זר כי תרומה אסורה לזרים ואם תאמר שהוא ממונ' על כל בני אדם זכור לי שהייתי ארבעים יום ולילה בהר שלא זכה שאר ילוד אשה לזה אלא ודאי אני מלאך ועל כן בקשתי אל תמסרני בידו כי אין לו רשות על מלאכים ולכך יצא בת קול ואמר אני אטפל בך וכאשר ראה משה זאת ראה וידע שכן הוא באמת שהוא מלאך לפיכך תכף קידש עצמו כשרפים ומלאכים:

(כב)

בפ' שמות כאשר בקש הקב"ה לשלח את משה לגאול את ישראל ממצרים כתיב הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וארז"ל בפ' זו שבקש משה שיודיע שמו הגדול וקשה למה ומהיכי תיתי שאלו ישראל על שמו הגדול מה תועלת היה יוצא להם מזה ועוד למה הזכיר הקב"ה ג"כ שם אהיה ופעם אחד שם הויה אבל ביאור הענין על דרך מ"ש האר"י בשם אותיות דר"ע כו' ועשה הקב"ה חותם לשמו הגדול שיחתום אותו ולא ישרוף העולם והוא שם של אהיה החותם וכאשר צריך האדם להגות שם המיוחד בפיו צריך להזכיר תחלה שם של אהיה שהוא החותם ויחתום סביב שם הגדול הוי"ה לבל יצא לשרוף העולם וכתב רבינו צמח למה דוקא שם אהיה הוא החותם מפני ששם אהיה שם אחד והוא כולל ג' שמות אהיה במלואו כי במילוי יודין עולה קס"א ובמילוי ההין עולה קנ"א ובמילוי אלפין עולה קמ"ג והנה תצרף קס"א קנ"א קמ"ג עולה מנין חות"ם וחומת כי חותם וחומת הם אותיות שוין כי זהו סוד חומת ירושלים של מעלה כנודע מדברי רבינו האר"י זללה"ה כי ירושלים של מעלה מאיר עליו שם אהיה וירושלים של מטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה ומקבלת אורה ושפעה משם ולכך נ"ל שהיו הוגין בירושלים השם באותיותיו כי אחרי שירושלים של מטה היו מקבלין אורה וחותם וחומת ירושלים של מעלה ועלה היה מאיר החותם ודאי לא היה לחוש פן בהוצאת השם יצא אש וישרף העולם שהרי החותם וחומת של מעלה היא מסבבה וחותם אשו הגדול וגם נ"ל שז"ש בזכריה על ירושלים ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ר"ל ואני אשכן על ירושלים שם של אהיה ומאי רבותא ואומר נאם ה' ר"ל כאשר ידבר ויהג' שם ה' הוא שמו הגדול ויש לחוש ח"ו שישרוף העולם וע"י השם אהיה שיהיה לה יהיה לה חומת אש סביב שלא יצא האש וישרוף העולם ומטעם זה נ"ל שגזרו על רבי חנינא בן תרדיון לשריפה וארז"ל מפני שהיה הוגה השם באותיותיו ור"ל עדה כנגד עדה הוא עשה מעשה שע"י היה ראוי לצאת אש ולשרוף ח"ו העולם נענש באותו מדה וארז"ל פרשת ויחי ג' סימני גאולת מצרים מסר יעקב לבניו חדא מינייהו כשיבא הגואל ויאמר להם שם המפורש ולפיכך נ"ל כאשר רצה משה לילך בשליחות ואמר להקב"ה ואמרו לי מה שמו ר"ל הרי הסימן גאולה הוא שמך הגדול שם המפורש שמסר להם יעקב ואם כן ודאי הוא כאשר אבא לבשר להם הגאולה יאמרו לי מה שמו וא"כ מה אומר אליהם דייקא כי הרי אסור להגות שמך הגדול לבל ישרוף העולם ואמר לו הקב"ה אהיה אשר אהיה ר"ל אמור תחילה שם של אהיה שהוא החותם לשמי הגדול לבל יצא לשרוף העולם ולכך זכר הקב"ה ג' פעמים אהיה בדיבורו כי רצה לגלות שג' פעמים אהיה הוא החותם כנ"ל ואחר שמסר לו החותם א"ל כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי וגו' ה' דייקא שהוא שם הויה ר"ל אחר שמסרתי לך החותם ודאי מכאן ואילך יש לך להגות שם הויה שם הגדול שלי כי לא יצא לשרוף העולם כל כך למה ויאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור לעלם חסר כתיב לשין כיסוי והעלם ר"ל זה השם אהיה היא אינו אלא להעלים ולכסה שמי הגדיל הויה לבל יצא לשרוף העולם והויה הוא זכרי לדור דור כי הוא שמי המיוחד לי. ובזה תבין מה שאמר בפרקי רבי אליעזר כשאמר הקב"ה למשה אהיה אשר אהיה ראו המלאכים שמסר לו הקב"ה שם המפורש אמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת וקשה והרי שם המפורש הוא שם הויה כמו שאמר האר"י כי שמות הויה הם משתנים בניקודם ויש הויה שממנו החכמה ויש הויה שממנו הבינה ויש הוי"ה שממנו הדעת ואות הוי"ה שממנו הדעת היא נקראת שם המפורש בכל מקום אבל עם מה שאמר יובן כי אחרי שראו המלאכים שהקב"ה מוסר לו שם אהיה חותם לשמו הגדול שם המפורש בזה ראו וידעו שבודאי מסר לי שם המפורש עצמו כי החותם אינו אלא לשם המפורש עצמו ולפי ששם המפורש הוא שם שממנו הדעת ולפיכך אמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת ר"ל יהא ברוך אותו שם הוי"ה שממנו הדעת ובזה תבין למה ניתן למשה והוא הגואל וד"ל:

(כג)

איתא בספר הפליאה הביאו ג"כ בשמו הילקוט ראובני וז"ל ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה א"ל העלה פישון בחשבונו ועולה מתו הדא ה"ד כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך א"ל וכי יש כח לזה הנהר להמית האנשים המבקשים את משה והלא אמר אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך א"ל בני למי היה מדבר אברהם והי' מבקש ממנו ממי שהוא למעל' ממנו א"כ הוא שגזר להמית עכ"ל והנה לא הבאנו פה כל המאמר כי למי שבא בסוד ה' רואה שאין סוף המאמר תמוה כלל וכלל אבל ראינו להביא כאן דברי אלה כי גדלה הפליאה בעיני כל רואו ופליאה דעת נשגבה לא אוכל לה בי כולו מקשה לאי רישא הוא סיפא ולאו סיפא הוא רישא וכדי להבין זאת נבאר תחלה הפסוקים המדברים בענין הזה בפרשת שמות כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר אלכה נא ואשוב' אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים וגו' ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ע"כ ואחז"ל כי מתו כל האנשים מי היו דתן ואבירם וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם והעני חשיב כמת וקשה מה היה צריך הקב"ה להגיד שהרי משה בקש לידע אם אחיו חיים והוא אומר לו שמתו מבקשי נפשו ואם נאמר בשביל שלא יעלה מורא על ראשו מאנשי ריבו שהלשינו עליו בדבר המצרי שהרי חזינן שנתרצה לילך ולא חש לזה ועוד איך יוצדק זה על דתן ואבירם שהרי כל האנשים כתיב כל למה לי דמאנשים ידענא שמדבר בדתן ואבירם שמיעוט רוב שנים ועוד אחר שארבעה חשובים כמתים סימא עני מצורע ומי שאין לו בנים א"כ מנלן דהאי מתו בעניות מדבר והנה התוספות הקשו קושיא זו בגמרא דע"א פרק א' ותירצו דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להם כח להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונן וקשה דודאי אם היו באים בעלילה בלי טעם ודאי לזה צריך ממון רב לבא אל בית המלך להחזיק הדברים בשוחד ממון אבל דתן ואבירם שכל עניינם לא היה אלא בהגדת עדות לפני המלך שהרג משה את המצרי וא"כ מה היה צריכין לזה ממון רב אפי' מעט לא היו צריכין שהוצרך הקב"ה לבשרו שירדו מנכסיהם אבל לדרכינו יובן הדבר ולאו מטעמם כי מביא האר"י זלה"ה שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קרא לו כן במקרה בלי טעם אלא הכל בהסכמה מאתו יתברך שגלוי לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו ועל שם הענין והפעולה כך מזדמן בפה אביו לקראו בשם שהשם ממש יורה על ענין ופעול' שבאותו אדם אם הוא מצד הטוב או מצד הרע ובאיזה א אופן יהיה הטוב שבו ובאיזה ענין הרע הכל יורה שמו עליו הכל מרומז בשמו ולא זו השם עצמו אפי' מספר שמו וכל אות ואות ונקודה שבשמו הכל מורה על פעולתו ועניינו אשר באותו איש באופן שאין דבר קטן וגדול שבכל איש ואיש שלא יורה עליו שמו ואפי' שתמצא לפעמים אדם רשע ושמו יורה על טוב יורה שיש בו איזה ניצוץ טוב ולפיכך ראשונים שהיו יודעין סוד זה היו בודקין בשמות כמו האוש ההוא הנזכר בדרז"ל כידור והבין ר"מ שהוא רשע על שם כי דו"ר תהפוכות המה. וכן הענין בשמות כל בעלי חיים שבעולם כמ"ש בעל לקח טוב שזהו היה החכמה של אדה"ר שהתפאר בו הקב"ה שהוא חכם יותר ממלאכי השרת לפי שקרא שמות לבהמות לחיות ולעופות ולכל הנבראים ואם היה קריאת השם במקרה מה חכמה היה ליקרא בשם אלא שהשם הוא אינו אלא הוראות דברים מה שיש באותו דבר שקראו בשמו ואדה"ר שהיה חכם גדול בחכמתו השיג וידע בחכמתו לכל מין ומין מה עניינו ועל שם אותו הענין אשר בו קרא לו שם באופן שכל שם ושם היה ממש מורה על כל ענין אותו דבר שנקרא בשם וזה היה ודאי חכמה גדולה ונפלאה שאפי' מלאכי שרת לא היו משיגים בחכמתם עד פאן. ולכך נ"ל שאמר קהלת מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ר"ל מה שהיה בעולם באיזה אדם הכל גלוי לפניו יתברך והראיה כי כבר נקרא כן שמו ושמו יורה על כל עניניו ואם תאמר מאן יימר לכך אמר ונודע אשר הוא אדם ר"ל דבר זה נודע לנו ע"י אד"ם דייקא שהוא אדה"ר שקרא שמות ואם היה קריאת השם במקר' למה לחכמה יחשב לאדה"ר אלא ודאי שהשם מורה על כל הענין ואל תשיבני דאם כן בהכרת הוא שיהיה אדם צדיק או רשע אחר שכבר נקרא בשם ושמו יורה עליו מה יהיה. דע שהדברים האלה הם בעומקי ימים והוא תלוי בידיעה ובחירה ואין כאן מקום להאריך בם רק באנו בקיצור לבאר דברים אלה ודברים אלה הם בכלל מה שאמרו רז"ל הצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כי במעשי הטוב של איש יגרום ששמו המורה על הדין שיתהפך לרחמים וכן להיפוך והבחירה היא ביד אדם. ובזה יובן מ"ש רז"ל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם מכפרים עוונותיו של אדם וקשה דבשלמא שינוי מקום הוא טרדת גלות ושינוי מעשה שהיה תחילה רשע ועכשיו צדיק ודאי הדין נותן לכפר עוונותיו אבל מה איכפת בשינוי השם אבל עם הנזכר יובן כי בהשתנה שמו ודאי יורה שנשתנו גם מעשיו ושמו שהיה בו תחילה והיה מורה על מעשיו רעים ודאי צריך להשתנות כפי אותן הפעולות ומעשים של עכשיו ודין הוא שיכופר עוונו ודי בזה למבין. ובזה יש להבין משרז"ל בהרב' מקומות למה נקרא שמו כן וכן כמו למה נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם כולו וקשה מאי מקשה שהרי אביו קראו כך ובודאי לא נביא היה ליקרא ע"ש שהמריד כל העולם אלא הוא הדבר שדברנו שהקב"ה מזמן שם בפה אב הילד הנולד על שם ענייניו ופעולתו ולכך מקשה ולמה נקרא נמרוד ולמה הזדמן הקב"ה בפי אביו שיקרא כן ותירץ מפני שגלוי הי' לפניו יתברך שימריד כל העולם כולו. ובזה תבין בכל מקום דברי חכמים וחידותם והוא בנין אב לכל המקומות שדברו חכמים בלשון זה למה נקרא שמו כן ולא זכרנו כאן אלא נמרוד מפני שהוא הראשון שדברו בו חכמים בלשון הזה. ובזה נבא אל מה שזכרנו לעיל שאמרו ג"כ רז"ל בלשון הזה ג"כ פישון הנ"ל והביאו גם רש"י בחומש בפרשת בראשית וזיל פישון הוא נילוס נהר מצרים ולמה נקרא שמו פישון על שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקים את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו ע"כ והוא מה שדברנו שקריאת שמו הי' מורה על שם עניינו שהיה טיפה אחת יורדת בכל שנה ונתרבה הנהר ועי"ז היה עולה ובשביל כך היה נקרא בשם זה להורות על הטיפה שבו שעל ידו נתרבה הנהר וכבר זכרנו בסימן הזה שכשם שהשם יורה על איזה ענין שבו כן מספר אותו השם מורה ג"כ על איזה ענין אשר בו וא"כ יש לידע פישון העולה כמנין מת"ו כנזכר מה הי' מורה שם זה אבל אם נעמוד על ענין שם פישון שנקרא על שם הטיפה ומה ענין הטיפה ההיא בזאת נדע למה נקרא ג"כ בשם מתו ודע ענין פלאי מ"ש בעל טוב הארץ מדף (כ"ב) עד דכ"ה והעתיקם מספר איש קדוש שלקט באמרים הוא בעל חסד לאברהם וזכרו ג"כ קצת הילקוט ראובני בערך מצרים (סי"י) ובערך תפילה (סי"ט) אלא שקיצר בלשונו כדרכו תמיד. והנה נעתיק הענין כמו שהוא אע"פ שאינו מצטרך הכל לענינינו רק שיובנו הדברים לכל רואיהם וז"ל דע כי כל מה שברא הקב"ה זכר ונקיבה בראם כדי שיפרו וירבו ואפי' המים יש בהם זכר ונקיבה כשנבראו וברא הקב"ה רקיע להבדיל בין מים זכרים למים נקיבות ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים ואפי' על ידי מים נקיבות מוציאין פרותיהן והטעם לפי שהם שפלים ואינם מתגאים לזה הם מוציאין פירותיהם וגדילים על כל מים חוץ מן החטה מטעם שיתבאר לפנינו אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג והטעם לפי שהוא המובחר במיני פירות שנאכל כולו ועל כל זאת אינו מתגאה כשאר אילנות לזה גדל על כל מים בין זכרים בין נקיבות אמנם החטה להיות שהאל יתברך נתן בה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאה פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד ולכן תמצא שנה שיש בה רבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה ויש שנה שהיא מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה מפני שהדבר תלוי במים זכרים ודע כי ארץ ישראל היא שותה ממים זכרים אפי' בחורבנה לפי שהיא בתכלית הטהרה ולזה היא ניזונית תמיד ממים זכרים וארץ מצרים שהיא בתכלית הטומאה שנקראת ערות הארץ ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונית ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקיבות ואל יקשה בעיניך איך היא מוציאה החטה על ידי מים נקיבות כמו מיני ירקות שאין הענין כן אלא כמשרז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טיפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותו הטיפה הוא כמו שאור לעיסה ונעשית כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבא בכל שנה ושנה שנתנה למצרים בשביל תפילת אברהם שהתפלל לאהבת ישמעאל בנו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך כי הניזון ממים נקיבות חייו אינם חיים והאל יתברך השיבו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' והברכה היא הטיפה הנזכר והטעם ששר של ישמעאל הוא רהב שרו של מצרים ונרמז הענין הזה בפסוק וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה עכ"ל נ"ל שלכך באותו ענין בפסוק אחר שכלו המים מן החמת כתיב ותשלך את הילד וגו' כי אמרה אל אראה במות הילד ור"ל כי כאשר כלים אלו המים שהתפלל עליהם אברהם שהם טיפות מים זכרים ונשתיירים מים נקיבות אז חייהם אינם חיים וחשובים כמתים. ולפיכך אל אראה במות הילד ויובן ג"כ בזה משרז"ל ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו שנאמר וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים שם על שכמה וקשה מאי כולי היא שחשבה לוותרנות ולפי זה ניחא כי נתן לה ולבנה ולדורי דורות שלהם מזון עולמות כי קודם לזה היו ניזונין ממים נקיבות לבד והיו נכסיהם מועטים וחייהם אינו חיים ואין לך וותרנות גדולה מזו. והנה מעתה נבין למה פישון עולה למנין מתו והטעם הוא הכל לפי הזמן כי כמו שבזמן שהטיפה בתוכה נקרא פישון על שם ופש שעל ידי אותו הטיפה מתרבים המים ועולה ומשקה הארץ כן בזמן שמסתלקת לפעמים הטיפה אז נקרא מתו כי כל האנשים אשר שם כולם חשובים כמתים שאין ניזונין אלא ממים נקיבות וכל הניזון מהם חייו אינו חיים וחשוב כמת ואם כן שם פישון מורה על זמן היות הטיפה בתוכה ושם מת"ו מורה על זמן הסתלקות הטיפה מתוכו ואין להקשות היאך אפשר להסתלק אותה הטיפה אחרי שהקב"ה שמע לתפלת אברהם וברכו בטיפה זו כנזכר לעיל אין זו קושיא שכן איתא בזוהר בפסוק ויבא עד גורן האטד ויספדו שם משום דכל זמן שהיה יעקב במצרים נתברך הנילוס ויצא להשקות את הארץ עד כאן ואם היה נחשב מצד תפילת אברהם אם כן למה היה בזכות יעקב אלא ודאי שתפילת אברהם הועילה שיהא רצון לפני הקב"ה להורידה באיזה זמן אשר ייטב בעיניו יתברך וברצונו ניטל ואם לא היה תפילתו של אברהם לא היה מורידה כלל אפילו לעתים וע"ש בטוב הארץ ותראה טוב טעם ודעת למה היה הטיפה של מים זכרים בשביל יעקב משום ששורש נשמתו היה ממקום אשר יורדים מים זכרים מן השמים. ובזה תבין שכל שכן היה בשביל משה כי יעקב ומשה בדרגא חדא ויש למשה אדרבה מדריגה יותר גדולה במקום אשר שם מקור מים זכרים וכל זמן היות משה שם במצרים היה בהכרח שירד אותו הטיפה שהיא מים זכרים לבל יהא משה ניזון ממים נקיבות כמו יעקב. ובזה נבא אל ביאור כל הנ"ל ונבאר תחילה הפסוקים הנ"ל שאמר משה אל יתרו אלכה כא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר ה' לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כי משה ידע שכל זמן שבמצרים טיפת מים זכרים מצויה חייהם חיים ובהסתלקותם הם חשובים כמתים ובזמן היותו שם הי' ניזון ממים זכרים על ידי אותו הטיפה לכך אמר אלכה ואשובה וגו' ואראה העודם חיים שלא נסתלקה וניזונין ממים זכרים שאז הם חיים ואם לאו כי פן נסתלקה הטיפה וחשובים כמתים ולא שהיה כוונתו לגור שם כי ירא היה מפני אויביו הקמים עליו בדבר המצרי אלא שרצה לילך דרך ארעי לראות לבד אם חייהם חיים ואם לאו והשיב לו הקב"ה לך שוב מצרימה אפי' להשתקע ולגור שם משום שמתו כל האנשים ר"ל לא לבד ישראל אשר שם שניזונין ממים נקיבות וחייהן אינן חיים אפי' כלם אשר שם הכל חשובים כמתים שנסתלקה הטיפה ועל כן שוב אין לך לירא משונאך ואדרבה המבקשים את נפשך ר"ל לא זו שאין רוצים לקום עליך להרע לך ואדרבה הם מבקשים ומצפים את נפשך כי על ידך ובזכותך הי' בהכרח ליתן להם אותה הטיפה ובבואך לשם ויראו שיחזור כמו שהיה בראשונה ודאי לא זו שלא יריעו לך אלא אדרבה שייטבו לך כי תועלת גדול יגיע אליהם בבואך לשם וז"ש רז"ל וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם ר"ל אחרי שבאמת חיו וקראן מתים ודאי היו בחייהן חשובים כמתים וקשה באיזה אופן היו חשובין כמתים שבשביל כך הבטיח הקב"ה שלא יירא משונאים הקמים עליו ותירצו שירדו מנכסיהם ר"ל שפסקה מהם טיפת זכרים שהיה מצוי' אצלם ועל ידה היו המים עולין ומשקים הארץ והולידה והצמיחה ונתברכו נכסיהם ועתה נפסקה הטיפה וירדו מנכסיהם וחייהם אינן חיים ובודאי היה משה בטוח משונאים כי בבואו שם מיד ירד להם איתו הטיפה ולכך החזירו הקב"ה לשם אבל אם היו כמתים מטעמים אחרים כגון סומא ומצורע ואין להם בנים ודאי לא היה הקב"ה מחזירו לשם ואפי' דרך ארעי כי במקום דשכיחא היזקא אין לסמוך אניסא שהיה עושה לו קודב"ה. שמנכין מזכיות כנודע. והנה בזה מבואר מאמר הנזכר שהתחלנו והכי קאמר ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה ויש לדייק מה מקשה תיפוק לי' מלאך המות המיתם אלא המקשה ידע שבאמת מה שכתיב כי מתו כל האנשים לא מתו ממש אלא היו חשובין כמתים לפיכך מקשה מי המית ר"ל אחרי שארבעה הם בעולם שחשובים כמתים ואם כן האי מתו באיזה מהם מדבר וזהו שדייק בלשונו מי המית ר"ל מי הוא מהם שהיה בהם שמצדו היו נקראים מתים ותירץ שעלה פישון בחשבונו ועלה מתו ר"ל פישון יש לו שני מדריגות בשמו האחד פישון והיינו בזמן שיש בתוכו טיפת זכרים ונתרבים המים ושם השני יש לו שנקרא מתו והוא שמדריגת מספרו וחשבונו שעולה מתו וזה השם יש לו בזמן שמסתלקת ממנו הטיפה שאז הם ניזונין ממים נקיבות וחייהם אינם חיים וחשובים כמתים ואותו פעם ירד פישון ממעלות של הטיפה ואבד שמו האמיתי ובא במדרגת שם השני שהוא מתו שסילק הטיפה ועל ידי זה היו כולם חסירי נכסים וירדו מנכסיהם. ובזה המיתם כי חייהם לא היו חיים ולכך מביא ראי' מפסוק כי מתו כל האנשים וגו' וקשה מאי כל אם קאי על דתן ואבירם לבד אלא ודאי שהמיתה היה מגיע לכולם ובאיזה אופן היה אלא שירדו מנכסיהם ולא שום מיתה אחרת כי דוקא במיתה זו היה משה בטוח לשוב מצרימה כנזכר. והנה כאשר שמע המקשה תשובה זו על קושיא הנזכר שהוא אומר עלה פישון בחשבונו וכו' היה סבר שפישון בעצמו עשה פעולה זה שסילק מתוכו הטיפה והמיתם והיה קשה לו איך עבר על הבטחת קודב"ה שהתפלל לפניו אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך והיה תפלתו על אותו הטיפה שיהא ניזון ממנו ויהי' חייו חיים והבטיחו הקב"ה ואמר ולישמעאל שמעתיך וגו' וברכתי אותו באותו טיפה ואם כן איך יעבור הנהר על הבטחת קודשא בריך הוא ולכך חזר ושאל אותו על דברים ואמרו כי יש כח ביד אותו הנהר להמית מבקשי נפש משה והא כתיב לו ישמעאל יחיה לפניך הי' תפלתו שיתקיים הטיפה שם ולא תסתלק והקב"ה הבטיחו ואיך עבר על זה ולכך בא ומתרץ לו בני למי היה מדבר אברהם והיה מבקש ממנו שהוא למעלה ממנו ואם כן הוא שגזר ר"ל אל תחשוב שהנהר מעצמו עשה זאת דודאי אין כח בנהר להוסיף או לגרוע ממה שעושה הקב"ה אלא הקב"ה בעצמו שהוא למעלה ממנו ומושל על הנהר הוא שגזר לסלק' כי מאתו יתברך היה אברהם שואל שאל' זו והבטיחו לברכו כרצונו וברצונו נותן וברצונו נוטל:

(כד)

איתא במדרש הנעלם בפרשת נח דף מ"ב ע"ב בזהר חדש וראינו להעתיקו בלשון הקודש אמר רבי אליעזר אע"פ שיהיה צדיק גדול ויאמר רעות לפני הקב"ה או דילטורין על ישראל עונשו גדול מאד ולא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל דור ולפי שא' דילטורין על ישראל דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל וגו' באותו שעה חטא חטא גדול בא וראה מה כתיב בזה וימצא מראשותיו עוגת רצפים מה הוא רצפים אמר הקב"ה כי כן ראוי לאכול מי שאמר דילטורין על בני אמר רבי אליעזר מאי דכתיב וילך בכח האכילה ההוא ארבעים יום וארבעים לילה ויבא עד הר האלהים חורבה וכי בכח אכיל' עגות רצפים הלך כולי האי אלא אמר ר' אליעזר השליך הקב"ה שינה על אליהו והראהו ענין משה שישב לפניו מ' יום ולילה שהיה שם וכיון שעשו ישראל עגל לא ירד משם עד שמחל להו הקב"ה א"ל אליהו כך היה לך לעשות ועוד היה לך להסתכל בישראל שקבלו התורה בסיני והיינו דכתיב וילך בכח האכילה ההוא ארבעים יום וארבעים לילה שראה בחלום ענינו של משה ששהה לפניו מ' יום ולילה וענין ישראל שקבלו התורה בהר חורב וזהו שכתוב ויבא עד הר האלהים חורבה אמר רבי אליעזר לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכות על ישראל עד כאן. והנה המאמר הזה אומר דרשני וכי בשביל שדיבר דילטורין לא היה ראוי לאכול עוגות ועוד דבשלמא מה שהראה לו שמשה התפלל אע"פ שחטאו ישראל הטעם הוא שיראה וילמד ממנו שחטא הוא שלא התפלל על ישראל אבל מה הראו לו בזה שהלך משה בכח האכילה מ' יום ולילה ועוד האיך אפשר שכח האכילה האמורה כאן בפסוק מדבר במשה ניתי ספר ונחזה במלכים א' סימן י"ט מה שכתוב שם ויישן תחת רותם וגו' וישב מלאך ה' שנית ויגע בו ויאמר קום אכול כי רב ממך הדרך ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא משמע שבאליהו מדבר שהרי כתיב וילך בכח האכילה ההיא ומלת ההיא משמע אכילה שנזכרה תחילה בפסוק אכילת אליהו באותו האכילה הלך מ' יום ולילה ועוד שהרי איתא בסודי רזא וכן בעשרה מאמרות במאמר המדות מדה השמינית שזה היה ההפרש שבין משה לאליהו כי אליהו אכל קודם עלייתו בהר ובכח האכילה הזו היה שם ארבעים יום ולילה אבל משה קודם עלותו להר לא אכל ונתמרק האכילה שבמעיו קודם עלותו בהר ועוד מה הראה לו הקב"ה קבלת התורה בסיני אדרבה זו היא שדיבר עליהן דילטורין שעזבו בריתו שכרת עמהם בסיני ולא קיימו מצותיו ועוד למה נשבע אז אליהו להורות בזכותן שבועה זו למה היה וכי לא היה יכול לקבל סתם על עצמו שלא לדבר עוד עליהן דילטורא. ולהבין זאת יבואר ג"כ גבי אברהם שאמר למלאכים ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם וארז"ל במדרש בפרשת זו וז"ל א"ר יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי עכ"ל. וקשה למה באמת כן ומה טעם יש בו וגם יבואר בזה מ"ש בתרי עשר במלאכי בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ודרז"ל הפסוקים הנ"ל על אליהו וקשה מאי מורא דקאמר ומפני שמי נחת הוא. ועוד אם תורת אמת היתה בפיהו ודאי לא היה עולה בשפתיו ועוד שכל הפסוקים מדברים בו שקיים כבר ופסוק ישמרו הוא כמצוה עכשיו ושמרו מיבעיא ליה. אבל ביאור כל הנ"ל הוא על דרך מ"ש בעל כלי יקר על נביאים ראשונים שמצא בסתרי תורה הקדמה נפלאה והזקן שקנה חכמה בעל זרע בירך הביא בהאריכות בתוספות המרובה על העיקר בפרשת בראשית ע"ש דברים נפלאים המשיבים נפש וזהו תכלית עניינו מה שארז"ל שבבריאת העולם נעשה כיתות וחלקו על הבריא' אמת אמר אל יברא שכולו שקרים וחסד אמר יברא שכולו חסדים שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה וכו' והשליך הקב"ה אמת ארצה על שקיטרג. הנה אותו אמת שהשליכו ארצה הוא אליהו שהי' מלאך ברקיע והיה מן הכת של אמת וכששאלו הקב"ה אם יברא אדם אם לאו וכאשר לא הסכים השליכו ארצה שלא ידור בין העליונים אלא בין התחתונים בין בני אדם והיה כוונתו יתברך כדי שיהיה שם בין הבריות ויהנה מהם ועל ידי ההנא' שיקבל מהם לא יקטרג וזה היה ג"כ ענין המלאכים שנשלחו לאברהם ואכלו אצלו כי הם היו אותן מלאכים שקטרגו על הבריאה וכדי שלא יקטרגו גם על נתינת התורה שלחם הקב"ה למטה שיקבלו הנאה מתחתונים ועל ידי כך לא יקטרגו ולכך כאשר עלה משה לקבל התורה ובאו מלאכים לקטרג עליהם כמו בבריאה ארז"ל במדרש ששינה הקב"ה צורת משה לצורת אברהם ואמר להם והלא זה הוא שאכלתם אצלו ר"ל אחר שזה הוא עומד כנגדכם ומעיד בכם שאכלתם אצלו וכל זה הי' לתווך השלום ביניהם ובין התחתונים ואם כן למה אין אתם בושים ממנו ואעפ"כ עמדתם לקטרג ע"כ מקצת דבריו דברי פי חכם חן. ובזה יובן מדרש הנ"ל שאמר אברהם למלאכים ואקחה פת לחם וגו' כי על כן עברתם על עבדכם מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי ר"ל מעת בריאת העולם שהיה בשביל אדם שאתם קטרגתם עליו ומאותו שעה תיכף הייתם מזומנים לבא אצלי ולקבל הנאה ממני כדי שלא יעלה על לבכם לקטרג עוד בזמן מתן תורה כי הקב"ה חשב מחשבות לבל יהיה תושי' נדחה ממנו ולפיכך ואקחה פת לחם וגו'. והנה מעתה תבין מאמר הנזכר לעיל הדורש וילך בכח האכילה ההוא מ' יום ולילה על משה ויבא עד הר האלהים חורב' שבא לסיני הנקרא חורב וקבל התורה לא שבא לנו הכתיב להגיד שמשה אכל שהרי נתמרק' אכילה במעיו כנזכר לעיל אלא האכילה הנזכר' כאן מדבר באכילת מלאכים שאכלו אצל אברהם ובא לנו הכתוב ליישב קושיא גדולה ועצומה איך היה באפשר שמשה היה בהר מ' יום ולילה בין חיילי מעלה והוריד התורה לסיני הנקרא חורב איך הניחו אותו המלאכים ואיך לא קטרגו על כלי חמדה כזו ומה יזכה אנוש יליד אשה שגבר על כל המלאכים ואומר הכתוב תשובה על זה וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ולילה ר"ל שמשה שהלך בהר וגבר כל זה הי' בכח האכילה שאכלו מלאכים אצל אברהם וע"י שאכלו וקבלו ממנו הנה לא היה להם פתחון פה לקטרג עוד וגדולה לגימ' שרחקה המלאכים וקרבה ישראל ולפיכך הי' המראה הזו ע"י המלאך והנה אליהו שהיה ג"כ מלאך מכת של אמת שקטרג ג"כ תחילה בבריאה והורידו הקב"ה שיקבל הנאות מתחתונים מן הראוי הי' שגם הוא לא יקטרג עוד כמה שעשו מלאכים שעזבו קטרוגן כאשר זכר להם הקב"ה שאכלו אצל אברהם והוא לא עשה כן ואעפ"כ הי' מקטרג ומדבר דילטורא על ישראל ולכך כאשר זימן לו הקב"ה עוגת רצפים לאכול ולהנות מחלק הניתן לתחתונים אמר לו הקב"ה וכי כן ראוי לאכול מי שאמר דילטורין על בני ר"ל אחר שאתה מלאך מן השמים שאין ראוי להיות בתחתונים ולהנות מאכילה שהוא חלק בשר ודם אלא עשיתי לך זאת כדי להשקיט הדילטורין ממך ואחר שאני רואה שאעפ"כ אין אתה חוזר מקלקולך הראשון ואיך אתה ראוי לאכול וליהנות מהם אך הי' חושב הקב"ה פן יאמר וכי בשביל הנאה כזו יתווך השלום והקיטרוג הגדול ולכך הפיל עליו שינה והראה לו בחלום ענין משה שהי' בהר ארבעים יום ולילה וקבל התורה והורידה לסיני וכל זה הי' בשביל הנאת אכילה כזו שההנאה הי' שם מועטת שלא אכלו אלא פעם אחד ואפ"ה מאז והלאה כשזכרו הטוב לא קטרגו והא ראיה שהוריד משה התורה לסיני וא"כ הי' לך להסתכל בזה ולא לדבר דילטורא על בני כי קל וחומר הוא אצלך שאתה נהנה מהם תמיד כל ימי היותך על האדמה והנה בזה מדויק שאמר הכתוב וילך בכח האכילה ההיא והקשינו לעיל דמלת ההיא מורה שקאי על אכילת אליהו הנזכרת בראש סיפור הכתוב ואע"ג שתירצנו שקאי על אכילת מלאכים מ"מ הקושיא במקומה עומדת שהסיפור לשון הכתוב משמע שמדבר באכילת אליהו דווקא ועם כל מה שזכרנו יובן כי אחרי שאכילת מלאכים אצל אברהם הי' ממש דוגמת אכילת אליהו בארץ שגם אליהו הי' מלאך ולא הי' צריך לאכילה אלא שכל עניינם לא הי' אלא שיהנו מן התחתונים ולא יקטרגו עליהם עוד וז"ש וילך בכח האכילה ההיא מלת ההיא דייקא ר"ל מה שהלך משה בהר בכח האכילה לא היא בכח אכילתו שהרי נתמרקו ממעיו קודם העלי' בהר אלא שהי' בכח האכילה ההיא ר"ל בכח אכילת מלאכים אצל אברהם שהיא ממש דוגמת אכילה ההיא הנזכרת באליהו בתחילת סיפור הכתוב שכתוב ויאכל וישת שאותו האכילה לא הי' אלא להשקיט הקיטרוג של אליהו גם האכילה הזו של מלאכים הי' בשביל כך וכמו שהועילה למשה שלא יקטרגו בשביל זה כן הי' לך אליהו ראוי להסתכל בזה ולהשקיט הקיטרוג ולפיכך כאשר ראה אליהו דברים של טעם חשב כן ואולי יבא לטעות כמו בראשונה שהרי בשביל זה ירד למטה ואפ"ה קיטרג ויבא גם אחר זאת לקטרג ולכך קפץ ונשבע לקיים המצו' שלא יקטרג עוד על ישראל. והנה איתא בזוהר בראשית שכל המלאכים שלא הסכימו בבריאה הי' כוונתם למנוע האדם מן החטאים והעוונות כי ידעו שיחטא האדם אלא שהיו כמתנגדים נגד הבורא אחר שבא להתייעץ עמהם וליטול מהם רשות היה להם לידע שאם לפניו ית' הוא הגון מטעם הנזכר שם שהקדים תשובה לחוטאים וכ"ש שהי' מן הראוי שגם לפניהם יהי' הגון הדבר וארז"ל בגמ' ברכות מיכאל באחת גבריאל בשתים וכו' אליהו בארבע וכתב על זה בעל עשרה מאמרות במאמר חיקור הדין חלק א' פט"ו מיכאל באחת שהוא משרת לאות אחת שבשם שהיא אות חד שבשם הויה וגבריאל בשתים לי"ה שבשם הוי"ה ואליהו בד' שהוא משרת לכל השם שהם ד' אותיות הוי"ה ע"ש וא"כ אליהו המשרת לכל השם כאשר הקב"ה השליכו ארצה כדי שיחזור מקטרוגו ויודה לדברי הקב"ה אז ירד מלפני השם מלא ולכך כאשר העלו אח"כ הקב"ה לשמים הי' חי וקים לעד ולא שלט בו מלאך המות והכל מטעם זה לפי שהי' מלאך ואינו בכלל הבריות כמ"ש באריכות הוויכוח בין הקב"ה ומלאך המות בעליות אליהו בסערה השמים בזוהר רות ובפרדס עיין פלאי' מזה דף קפ"ב ע"ג ועם כל זה יובנו הפסוקים הנ"ל וה"ק בריתי היתה אתו החיים והשלום ר"ל נתתי לו ברית לאליהו החיים שיהא חי וקים לעולם ועשיתי עמו שלום היפך מה שעשה תחלה ועורר מדנים עמי ולפי שעורר מדנים נגדי קנסתי אותו ואתנם לו מורא וייראני ר"ל שנתתי לו מורא שייראני שלא לעשות כמעשיו הראשונים ומה היא המורא שנתתיו שייראני ואומר הכתוב ומפני שמי נחת הוא שמי נחת הוא דייקא ר"ל שהיה תחילה במרום והיה משרת לשמי הגדול שם הוי"ה בד' אותיותי' ועתה עשיתי לו מורא שנח"ת הוא שהוצרך לירד למטה בין התחתונים וכל כך למה ואומר הכתוב תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו אמת דייקא ר"ל לפי שהיה אצלו תורה ולימוד של הכת של אמת שאמר אל יברא כי היה למד שנוח לאדם שלא יברא לפי שיחטא וגם הוא היה בפיו אותו דילטור' ונשתתף גם הוא לומר כן ולכך נתתי לו מורא שיראני ונחת למטה מפני שמי שלא לשרת משך זמן לשמי הגדול ועל ידי כך ועולה לא נמצא בשפתיו כי בהמשך הזמן הזה שהיה בין תחתונים וקבל מהם הנאה הוכרח לחזור מדברים הראשונים מלדבר עולה בפיו נגדי ונשבע הוא שלא לקטרג לעולם עוד על הבריות ולא שתאמר שהוא חס ושלום כוונתו לעורר נגדי להכעסני אלא בשלום ובמישור הלך אתי בשלום דייקא ר"ל שהלך ג"כ בדרכו של שלום שגם שלום אמר אל יברא והיה כוונתו במישור שכוונתו היה לטובה ומה היה כוונתו ואומר ורבים השיב מעון ר"ל ע"י שאמר אל יברא עי"ז היה משיב רבים מעון כי אם לא היה נברא אדם לא היה חוטא ואם תאמר א"כ למה הורדתיו למטה וענשתיו על זה שלא יהא כל משך הזמן משרת לשמי ואומר הכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו ר"ל אליהו שהוא כהן היה ראוי שישמור שפתיו דעת בזמן שתורה יבקשו מפיהו בזמן ששאלתי אותו יברא אדם או לאו והיה ראוי שישמרו שפתיו בדעת להסכים עמי כי היה לו להסיק אדעתו שמה ששאלתיו היה כנטילת רשות לחלוק כבוד לבריות ואם לפני היה הגון שיברא גם לפניו היה מן הראוי שיהא הגון ולפי ששפתיו לא שמרו דעת והוציא בפיו מלין לא בדעת שהיה כמתנגד נגדי לפיכך השלכתיו ארצה וא"ת איך ומה היה הוא באותו עצה יותר משאר הבריות לכך אומר הכתוב כי מלאך ה' צבאות הוא ר"ל שהוא לאו אדם אלא מלאך והיה במרום כשאר מלאכים ושאלו הקב"ה וכאשר לא הסכים אז השליכו ארצה והי' בתחתוני' ונראה לפרש שזהו הכוונה שאנו אומרים אחר סיום שמונה עשר ברכות עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו וכו' יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך. והנה אין לשאלות ובקשות אלו קישור וחיבור לפום ריהטא ולפי דרכינו ניחא רק נקדים עוד מה שאמר הרב הגדול האלשיך בפ' אם בחקותי בפסוק ונתתי שלום בארץ בענין הנזכר לעיל והוא קצת בסגנון אחר לפום ריהטא והמבין יבין שהכל ענין אחד ואין ביניהם הפרש כל וז"ל מה שארז"ל שהשליך הקב"ה אמת ארצה פירושו הוא שנתן לנו תורה בארץ שנקראת תורת אמת שעל ידה יהיה לנו עזר וסעד נגד מלאכים כת אמת כי נתינת התורה נקראת אמת ובעסקינו בתורה נמצאים אתנו אך לא זכינו שיותן לנו גם השפע כח השלום בארץ שיהיו כל הארבע כתות חסד ואמת צדק ושלום כולם שלמים אתנו כי בית שני שנחרב היה על העדר השלום ואם היה שלום בארץ לא היה חרוב ובזה אומר הוא יתברך אם תזכו שבחוקתי תלכו וגו' שתתחזק בתורת אמת גם ונתתי שלום בארץ אותו השלום שנשתייר בשמים אתן לכם כאשר נתתי אמת עד כאן והטעם הוא כי בית המקדש נחרב בעוונותינו הרבים בעון שנאת חנם כנודע מדרז"ל והיה השלום שנשתייר למעלה עודנה עומד ומקטרג עליהם לומר ראה שבראת האדם שכולו קטטה ועל כן חרוב הבית ואם היה כח השלום ג"כ בארץ לא היה חרוב ועל כן נ"ל שאמר המקונן במגלת איכה ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ר"ל ע"י שזנח הקב"ה משלום נפשי שלא היתה עמדי והיה במרום ולפיכך נשיתי טובה שחרב הבית שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול ר"ל כאשר השלום שבשמים הוא מתחבר לאהבי תורתיך אלו ישראל שאהבו תורתיך וקבלוה וא"כ האמת והשלום יחד למטה ואז אין למו מכשול כי אין מקטרג על הבריא' וזה שתקנו ז"ל בתפילה עושה שלום במרומיו ר"ל הקב"ה שהשליך האמת לבד ארצה והשלום עשה במרומיו אותו השלום יעשה עלינו דווקא שיושפע כח השלום להיות בינינו ולא במרום ואז גם בקשתינו שיהיה רצון שיבנה בית המקדש וכו'. כי אחר שכל עיקרו לא נחרב אלא בשביל שהיה שלום במרומיו ולא בארץ ואם יעשה שלום עלינו ובתוכינו ודאי יהיה גם כן הרצון שיבנה המקדש ואם תאמר אכתי יקטרג אמת לכך אומר ותן חלקנו בתורתיך וע"י שאנו עוסקים בתורת אמת גם היא ישלים עמנו ולא יהיה שום קיטרוג בעולם עלינו:

(כה)

בציוני בפ' משפטים וז"ל כשעלה משה למרום אמרו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים אמר משה והלא מיכאל אחד מן השרים הראשונים נתנו לו חלב ובשר ואכל ע"כ והנה מאמר זה הביאו ג"כ בשוחר טוב ושם משמע שהקפיד הקב"ה על כלם שאכלו שהרי שלשה אנשים אכלו אצל אברהם מיכאל וגבריאל ורפאל ואמר הקב"ה שדבר כזה אפילו תינוקות של בית רבן יודעין שכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם אכלתם אצל אברהם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב ואת בן הבקר אשר עתה ויתן לפניהם וקשה א"כ למה השיב משה והקפיד ביותר על מיכאל ולא זכר גם את גבריאל ורפאל וברקנטי בפרשה זו הביא ג"כ מאמר תמות וז"ל כשאמר לו הקב"ה למשה לא תבשל גדי בחלב אמו ופירש לו בשר בחלב אמר משה תן לי רשות לכתוב בשר בחלב א"ל כתב לך את הדברים האלה וקשה מה הקשה משה ומה השיבו הקב"ה אבל נ"ל לבאר שני המאמרים כאחת כי מביא שם בשוחר טוב מ"ש הכתוב כתב לך מלת לך בא למעט המלאכים שלמעלה מיניה כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך ליה כתב לך ר"ל מי גורם לך לכתוב התורה לא המלאכים משום לא תבשל גדי בחלב אמו שעברו המלאכים על זה ובגמ' דחולין פרק כל הבשר מקשה מנא הני מילי דלא תבשל גדי בחלב אמו כל בהמה במשמע דילמא גדי דווקא ותירץ ר' אליעזר דאמר קרא גני יהודה וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כל מקום שנא' גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה כתיב קרא אחרינא גבי רבקה ואת עורות גדיי העזים הלבישה כאן גדי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר ע"כ. והנה לפי דעת המקשה בגמרא דבעי לאוקמי שלא תבשל גדי דווקא הוא אבל שאר בהמה לא אסרה תורה ודאי היו המלאכים ראוים לקבל התורה אע"פ שאכלו אצל אברהם בשר בחלב כי שם לא גדי היה אלא בן בקר אבל לפי מסקנת הגמ' לא היו ראוין המלאכים לקבל התורה והנה מיד בקבלת התורה כשניתנה לישראל גם מי שלא ידע מסקנת הגמ' היה יכול ללמוד מעצמו שלא תבשל גדי לאו דוקא וכל בהמה במשמע דאם לא כן לא היו ישראל מקבלים התורה אלא המלאכים וזה הי' הוויכוח בין הקב"ה ומשה כי הקב"ה אמר למשה לא תבשל גדי בחלב אמו ופירש לו בעל פה בשר בחלב ר"ל אל תחשוב שגדי האמור כאן דוקא הוא ושאר בהמה מותרת בחלב אלא פירושו הוא בשר בחלב דהיינו כל גשר שבעולם אמר משה רבש"ע תן לי רשות לכתוב בשר בחלב כי פן ואולי יטעו הבריות לומר שגדי דוקא הוא והשיב לו הקב"ה כתב לך לך דייקא ולא למלאכים ואם איתא שגדי דוקא הוא וא"כ למה לא קבלוה מלאכים אלא ודאי שגדי האמור כאן כל בהמה במשמע ובודאי לא יטעו הבריות כי אחר שמלת לך בא למעט המלאכים ודאי יבינו שכל בהמה במשמע. והנה גם לפי מסקנת הגמרא שמוכח מינה שלא היו מלאכים ראוין לקבלת התורה אינו אלא למאן דאמר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אבל למאן דאמר מלמדין מ"מ היו ראוין לקבלת התורה והנה שמאי והלל פליגי בגמ' דקידושין וסבר שמאי שני כתובין הבאין כאחד מלמדין והלל סבר אין מלמדין ואיתא בזוהר ובתיקונים שני מלאכים פליגי ברקיע מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי הלל נגד מיכאל וגבריאל כנגד שמאי והמכריע ביניהם הוא נוריאל וכבר כתבנו לעיל טעם על זה ע"ש ונ"ל שזה היה הוויכוח בין משה ומלאכים כשעלה לקבל התורה אמרו המלאכים תנה הודך על השמים כי המלאכים אע"פ שידעו שאכלו בשר בחלב ולא קיימו התור' מ"מ לא נמנעו עצמן ממנה כי באו בטענה דמה שאמר הכתוב לא תבשל גדי דוקא הוא אבל שאר בהמות לא אסרה תורה והוא כדעת המקשה בגמ' ועל כן אמרו תנה הודך על השמים והשיב משה והלא מיכאל אכל בשר בחלב ר"ל דבשלמא אגבריאל ורפאל לא קשיא מידי דיש לומר שאצלם היא טענה ברורה אע"ג שיש לדחות טענתם כתירוץ הגמ' מדכתבה רחמנא גבי יהודה ורבקה גדי עזים משמע שכל מקום שנא' גדי סתם הכל במשמע דיש להם להשיב כדעת המקשה בגמ' דילפינן מינייהו לכל מקום אע"פ שנאמר גדי סתם עזים דוקא הוא דמה אית למימר כתירוץ הגמ' מאחר שהם שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין אין זה תשובה לגבייהו דהא גבריאל איהו שמאי דסבר שני כתובין הבאין כאחד מלמדין וגם רפאל אפילו שלא מצאנו דסבר כן מ"מ במקום דפליגי שני תנאים יש כח ביד כל להחזיק איזה טענה שלבו נוטה אליה והיה סבר כמ"ד שני כתובין הבאין כאחד מלמדין אבל מיכאל דאיהו הלל דסבר בכל מקום שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים וא"כ ודאי הוא דמה שאמרה תורה גדי סתם לאו דוקא הוא וכל בהמה במשמע ואם כן עליו גדלה התמיה איך אכל בשר בחלב:

(כו)

בגמ' דמנחות בענין ר' עקיבא שהראהו הקב"ה למשה שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראתני תורתו הראני שכרו אמר ליה חזור לאחורך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני וקשה למה לא שאל על שאר עשרה הרוגים כאשר הראה לו הקב"ה דור ודור ודורשיו כי אז ודאי הראה לו כל המאורעות ועוד באמרו זו תורה וזו שכרה וכי משיא פנים יש ח"ו בדבר אחרי שאין הקב"ה עביד דינא בלא דינא ודאי הוא שזה הי' משפט ר' עקיבא ואיך ישא לו פנים עבור תורתו ואדרבה הגדול בתורה במצות ובמעשים טובים מדקדקין עמו אפילו כחוט השערה והטעם הוא כי כפי ערך מדריגת הנשמה של אדם כן גודל ערך הפגם אם יעבור ח"ו על איזה דבר ואפי' חטא קטן גדול יחשב וא"כ למה גדלה התמי' על מיתת ר' עקיבא ועוד מה השיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה לפני וכדי להבין זאת נבאר תחילה מאמר נפלא ונעלה והוא מזוהר רות הביאו גם הרקנטי בפרשת וישב וז"ל ר' יודא הוה קאים קמי דר' עזריה וכו' אמר עשרה סבי קטולי מלכות על מכירת יוסף א"ל פנחס הוא אליהו אמר ליה ר' עקיבא לית ליה זכות אבות אמר ומבני יששכר יודעי בינה וגו' עד כאן והנה המאמר בזה הוא יותר בהאריכות שם ולא ראינו פה לבארו כי הוא הולך בעומקי ים המלך ואין בנו כח ללבש הדברים שיובנו לכל ואין להאריך בקושיות כי כולו מקשה הוא וכל העובר ישתומם על המראה הזאת מה ענין זה לזה המקשה הקשה על י' הרוגי מלכות שנהרגו ובא על זה התשוב' פנחס הוא אליהו והדר מקשה ר' עקיבא לית ליה זכות אבות מעכו"ם כי ר' עקיבא היה מבני גרים ובא התשוב' ומבני יששכר וגו' ונ"ל שזהו ביאורו כי מביא הרקנטי בטעמי המצות אשר לו בהאריכות דברי הזוהר שכתב שעשרה הרוגי מלכות נהרגו בשביל מכירת יוסף ואיך יסבול השכל דבר כזה שעשרה שבטים חטאו ועשרה צדיקים חסידי עליונים האלו יסבלו עבורם והכתוב אומר הנפש החוטאת היא תמות ותירץ שם מדברי הזוהר שאלה עשרה הרוגי מלכות היו עשרה שבטים בעצמם כי לקח הקב"ה נשמות השבטים ונטע אותם בתוך גופי הרוגי מלוכה בסוד הגלגול וכל מה שנעשה בהרוגי מלוכה נעשה בשבטים עצמן ואין הקב"ה משלם ח"ו רעה למי שהוא צדיק במעשיו ודע כי בדבר הגלגול כפרו כל חכמי פיליסופיא זולת חכם אפוקריס הודה בו והטעם זכר אברבנאל בפ' כי תצא וגם הרבה מישראל סברו כן והחכמים המאמינים בגלגול יש להם סמך גם על זה. משרז"ל פנחס הוא אליהו וזה מדבר בסוד הגלגול כנודע וכמ"ש המגיד של בית יוסף וכו'. והנה אחר שנודע לנו מדברי חכמי הקדמונים ואחרונים שאין הגלגול נוהג אלא דווקא בתוך משפחתו ובתוך אחיו כמ"ש הכתוב ולא יכרת שם המת מעם אחיו ואם כן יוגדל התמי' על ר' עקיבא שנהרג בתוך עשרה הרוגי מלוכה דודאי תשעה האחרים די בתשובה שזכרנו שהיו מגולגלים בהם נשמות השבטים אבל ר' עקיבא שהי' מבני גרים כמ"ש האר"י שהי' משכם בן חמור שלכך אמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור ואם כן איך יתכן שהיה מגולגל בו נשמת איזה שבט דהא אי אפשר להתגלגל אלא דווקא בתוך משפחתו הקרובים אליו קרוב קרוב ומשפחת גרים לא איקרי משפח' וצריכין אנו לומר כדעת האר"י שכתב שר' עקיבא היה גם כן ניצוץ נשמתו מיששכר דכתיב ביה יששכר חמור גרם ולכך אמר גם כן על כוונה זו ואנשכנו כחמור ובזה נבא אל ביאור מאמר הנ"ל כי ר' יודאי המקשה הקשה לר' עזריה ואמר עשרה סבא קטולי מלכות על מכירת יוסף ר"ל איך עשה הקב"ה כזאת להרוג צדיקים האלה בשביל מכירת יוסף כי אם השבטים חטאו למה סבלו הצדיקים האלה יסורים קשים ומרים כאלה ור' עזריה היה יודע הענין שזה הי' בסוד הגלגול והשבטים עצמם הן הם שסבלו חטאם ולא רצה להגיד לו כפשוטו כי פן ואולי לא יודה גם הוא על הגלגול ויאמר מנלן הוא לך כזה ולכך בא בדרך רמז והקדים תירוץ קודם הקושיא וא"ל פנחס הוא אליהו ר"ל אם תדע הענין איך היה אליהו פנחס ואם הוא אליהו אינו פנחס ואם פנחס אינו אליהו ובודאי תבין ענין הזה כי כמו שפנחס הוא אליהו בסוד הגלגול כן הי' גם כן אצל השבטים והרוגי מלוכ' שעשרה השבטים נתגלגלו בהרוגי מלוכה ונידונו כפי מעשם והקב"ה לא דן אחרים בשביל השבטים אלא שהם עצמם סבלו חטאם וכיון ששמע זאת הקשה ואמר ר' עקיבא לית ליה זכות אבות ר"ל דודאי תשוב' נוצחת הוא אבל איך יוצדק תשובה זו גבי ר' עקיבא דלית ליה זכות אבות שהוא מבני גרים משכם בן חמור ואי אפשר שיתגלגל בו איזה שבט כי לא יכרת שם המת מעם אחיו כתיב ומדהא ליתא הא נמי ליתא והדרא קושיא לדוכתי' למה נדונו אלה הצדיקים בשביל מכירת יוסף והשיב לו ומבני יששכר וגו' ר"ל שהאמת הוא שהוא משכם בן חמור אבל הי' גם כן מבני יששכר הנקרא חמור גרם ומטעם זה נתגלגל בו גם כן איזה שבט ולכך נידון גם הוא כפי חטאו כשאר הרוגי מלוכ' צדיקים האלה וזהו מדיוק מלשון הכתוב ומבני יששכר ר"ל גם הוא מבני יששכר כמו שהוא מניצוץ שכם בן חמור. והנה מצאנו הגהות כתבי הקודש האר"י זלה"ה הקדמ' גדולה ונפלא' בענין ר' עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות לפי שהתורה נתנה בששים רבוא אותיות כנגד ששים רבוא נשמות שהיו בישראל וסימן לדבר מלת ישראל היא ר"ת "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה וכל אחד ואחד מישראל הי' לו אחיזה באות אחד בתורה אבל הגרים אין, להם אחיזה באותיות אלא בתגין וקוצין שעל האותיות ולכך ר' עקיבא שהיה מבני גרים הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות כי האדם אינו מחדש דבר בתורה אלא לפי מדריגת אחיזת שורש נשמתו כענין רעיא מהימנא שדורש בזוהר כל מצוה ומצו' ומרמז שם הוי"ה בכל מצוה ומצוה כי הי' נאחז בשרש נשמתו שם הוי"ה כנודע עד כאן. והנה הקדמ' זו הי' כמוס עמדי ימים רבים ולא הוצאתי' מפי כי אחר שנמצאת בגליון אמרתי בלבי שאיזה תלמיד האר"י חידש וכבר הזהרנו על זה הצדיק החסיד העניו הרב ר' חיים וויטל תלמיד המובחר של האר"י זלה"ה אשר על פיו אנו חיים שלא לאחוז בשום הקדמ' אשר יצא מפי איזה תלמיד כי אם דברי רבו איש אלקים אשר נכתבו על ידו וגם הי' בעינינו פליאה נשגבה איך יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כי התגין לאותיות הם הנשמ' לגוף כנודע מספר עץ החיים בדרוש התגין ואין אתנו יודע עד מה עד שהביאני המלך חדרי בית החסיד מורה ורבי המופלג בתורה ובחסידות הרב דק"ק ווילנא יצ"ו אשר שמו הטוב עלה בזכרון לפנינו לעיל בעמוד הזה והגיד לי שהיא אמיתי ומדרוש התגין הנזכר הראני שכך הוא האמת אבל ענין אחיז' הגרים בקוצי היינו נשמות הגרים אבל ישראל ודאי היא שהם יש להם באותיות שם אחיזת גופם אבל אחיזת נשמתם הוא ממקום הגבוה ביתר שאת ורוממות וכשישראל ח"ו חוטאין ואור נשמתם מתמעטת אז הם יורדים מאיגרא רבא לבירא עמיקתא ח"ו ואין להם אחיזה אפילו בנשמתם אלא מן אותיות לבד והם יותר במדריג' קטנה מן הגרים ואז באמת יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ונראה לי שז"ש הכתוב. בתוכח' בפרשת כי תבא הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה והדבר מובן ואין להאריך. ובזה נבא אל כוונות שאלת משה כאשר ראה את ר' עקיבא שהוא דורש תגין וקיצין שעל האותיות וראה גם כן שיהי' נידון בין י' הרוגי מלוכ' בשביל חטא מכירת יוסף אמר רבש"ע זו תורה וזו שכרה ר"ל דבשלמא אם לא הי' זו תורתו לדרוש על כל תגין וקוצין לא הי' קשה למה זה שכרו דיש לומר שהוא בשביל השבטים שחטאו ומכרו את אחיהם ועתה נתגלגלו בעשר' הרוגי מלכות האל' ונידונו כפי חטאם אבל עכשיו שאני רואה בר' עקיבא שזו תורה שהוא דורש תגין וקוצין וקשה למה וצ"ל לפי שהוא מבני גרים שמקום אחיזת נשמתם הוא מן תגין וקוצין ואם כן ודאי אי אפשר לומר שיהא הוא אחד מן השבטים דהא לא יכרת שם המת מעם אחיו כתיב ומתוך משפחתו אינו זז ואם כן למה זה יהיה שכרו. והנה מי שיודע מה שכתב האר"י בדרוש עומר ענין ר' עקיבא שהיה מיששכר ויששכר הי' ממקום המחשבה הנרמז ביש דיששכר יראה בעיון שכלו מה שאמר לו הקב"ה כמשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כי הקב"ה בקש לגלות לו שר' עקיבא הי' גם כן מיששכר שהוא ממקום מחשבה ודי בזה לחכימא ואין להאריך בו כי לכך נקרא מקום הזה מקום מחשבה שהדיבור בו אסור ואינו אלא במחשבה ובזה מדויק גם כן מה שאמר הקב"ה שתוק וכו' כי השתיק' יפה לחכמה:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה