אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הרביעי תורת משה › (כח)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הרביעי תורת משה · (כח)

(כז)

במדרש רבה סוף פרשת כי תשא וז"ל כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הוא שכתבתי ונתתי לכם אמר להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה ואפי' עושה נאמן הוא שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא עכ"ל והנה כבר צווחו בי' קמאי דקמאי ותמהו היאך יוצדק שיקרא נאמן אם יעשה כזה ולנו עוד תמיהות רבות וגדולות מאלו חדא איך עלה על דעת מלאכי שדת לחשוד את משה בדבר כזה ובפרט שהם פרקליטי של ישראל אפי' במקום שהחטא גורם ואיך יעוררו קטגוריא על על אדם כזה ועוד שאמרו אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש וכי משה בקש לכתוב דבר מה שלא נמסר לו הקב"ה לכתוב שהרי לא הי' אלא כסופר הכותב טופסי שטרא ואין משנה אפי' דיבור אחד כן הי' מעתיק מתורתו של הקב"ה הכתוב' במרום אות באות ומלה במלה ועוד דקאמר ואפי' עושה דמשמע עכשיו הי' עושה איזה שינוי יעשה מיבעיא לי' ולהבין זאת נקדים לבאר מאמר היותר תמוה והובא בילקוט תהילים בסימן א' וז"ל לא כן הרשעים וגו' על כן לא יקומו רשעים במשפט רבי יודן ורבי פנחס א"ר יודן אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם בכן שנאמר ויהי כן אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט רבי פנחס אמר אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי ויהי כן ואתם אומרים לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן חייכם לא כן על כן לא יקומו רשעים במשפט והא טב להון אם אינם עומדים ונותנין דין אלא כאיניש דאמר קם פלוני לדינא ולא הוי לי' הקמת רגל ליום הדין עכ"ל. והנה המאמר הזה הוא סתום ונפלא חדא היכן מצינו שהרשעים אומרים לא כן שהכתוב ולב כסילים לא כן הוא אינו אלא כמעיד מה שבלב הרשעים ועוד מאי נפקא מינה אם אומרים כן או לאו שבשביל זה לא יהי' להם הקמת רגל ליום הדין ועוד וכי זו לבד עושים הרשעים שלא בקש הכתוב לגלות יום דינם אלא בשביל שאומרים לא כן ולדעת רבי פנחס שאומרים לא כן במקום אחד ובמקום אחר אדרבה אומרים כן ויש לידע היכן אמרו הרשעים כן והנה תחילה אודיעך מאי בינייהו ובמאי קמיפלגי ולמה מודה רבי פנחס בחדא ומוסיף עליו עוד חדא ואפי' בדבר שמודה עמו משנה בלשונו ואומר שכך אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן ואינו אומר אני בראתי עולמי וכו' כמו שאמר ר"י אבל איכא בינייהו במשמעות דרוש הפסוק כי ר"י ראה שבמקום אחד גרמו הרשעים שלא יהא כתוב מלת כן בתורה כמו שיבא לפנינו בעזרת האל ודורש עליהם הפסוק לא כן הרשעים ר"ל הרשעים גרמו שלא יהיה כתוב מלת כן בתורה על כן לא יקימו רשעים במשפט שלא יהיה להם תקומה ופירוש על כן ר"ל כמו לפיכך ור"פ ראה שבמקום אחד גרמו הרשעים שלא יהא כתוב מלת כן בתורה ובמקום אחר גרמו שיהא כתוב מלת כן בתורה ובא ודורש שני הפסוקים עליהם הפסוק לא כן וגו' שגרמו שלא יהא מלת כן בתורה ופסוק על כן וגומר שגרמו שיהא כתוב מלת כן ובשביל זה לא יהי' להם תקומה ובזה יתבאר שינוי לשונו שאמר אני אמרתי וכו' וביאור הענין כי ארז"ל בגמרא דנדרים וז"ל ר"ל אמר אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיק' ורשעים נידונין בה שנאמר הנה היום בא בוער כתנור וגומר וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא ע"כ ויש לנו לידע איך יהי' אור אחד פועל שני פעולות כאלה לצדיקים לטוב להם ולרשעים להיפוך אבל דע מ"ש בזהר ריש פרשת אמור שאותו חמה שהקב"ה מוציא מנרתיקה לעתיד לבא וצדיקים מתעדנין בה הוא אותו אור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר צופה על ידו מסוף העולם ועד סופו וכאשר ראה הקב"ה שלעתיד יעמדו רשעים בעולם גנז אותו אור שנאמר וימנע מרשעים אורם אבל לצדיקים אפי' אסח גניזת האור מאיר להם בכל יום ויום מאותו אור כמ"ש הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ע"כ ונודע הוא כאשר בא על האדם פתאום רוב אור ובפרט כאשר אינו רגיל בו יזיק לו מאד מאד כמו שאמרו המפרשים על פסוק כשחר נכון מוצאו שהיום אינו מאיר פתאום ברוב אורו אלא מעט מעט ולכך נכון מוצאו ומקובל לבריות בלי היזק וכן כתיב בפירוש התפילות בהמאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שהקב"ה עושה טובה גדולה בהארת השמש שהשמש בצאתה אינה מאירה בתוקף כמו בצהרים כי אחר שהאדם הי' ישן כל הלילה ולא ראת אור ואם הי' אור הגדול בא עליו במהירות הי' מזיק אותו עד מאד לכך הקב"ה מאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים דייקא שמוציאו באור מעט עד שהאדם מורגל בה ואז מוציאה בתוקפה בצהרים ויכול לסבול אורה. וכן הוא הענין אצל צדיקים ורשעים לעולם הבא בהוצאת החמה מנרתיקה כי אחר שהוצאת חמה זו מנרתיקה הוא אור הגדול שנגנז מרשעים וצדיקים משתמשים בו בכל יום לפיכך צדיקים מתעדנין בה כי רגילים בו ואינו מזיק להם אבל הרשעים שאין רגילין בו ואז עצם הטובה הגדולה זריחת האור הטוב ההוא יתהפך להם לרעה ולגיהנם ונידונין בו על כל חטאם אשר עשו כל אחד ואחד לפי מעשיו ואיתא בספר הבהיר והוא גם כן בזהר עמוד קכ"ב קושיא גדולה בפסוק ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ולמה לא אמר ויהי כן כמו בשאר אמירות שבכל מקום כתיב ויהי כן ותירץ לפי שאותו אור הגדולה גנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא לפי שלא הי' האור כאשר אמר הקב"ה ולפיכך באותו אמירה לא כתיב ויהי כן שהרי באמת לא כן הי' שנגנז אורו והטעם הוא שנגנז האור כבר זכרנו מפני שראה הקב"ה שרשעים יעמדו בעולם והנה זהו דעת רבי יודין והכי קאמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם בכן שנאמר ויהי כן ואתם אומרים לא כן וכו' רצו לומר אחרי שבריאת עולמי הי' באמירות ובכל אמירה ואמירה שאמרתי כתיב ויהי כן אלא שאצל אמירת יהי אור לא כתיב ויהי כן אלא יהי אור וכל זה בשבילכם רשעים שאתם הם הגורמים לא כן שלא יהא כתוב בתורה אותו כי כן אחר שהסתכלתי בכם ובמעשיכם הרעים הוכרחתי לגנוז אותו האור למנוע מכם ובשביל זה לא הי' אפשר לכתוב באמירה זו ויהי כן אחר שלא נעשה כמו שאמרתי על כן לא יקומו רשעים במשפט רצו לומר והוא שגורם לכם שלא יהי' לכם תקומה במשפט כאשר אוציא לעתיד במשפט חמה מנרתיקה שהוא אותו האור הגנוז דבשלמא אם לא הי' אותו האור גנוז מכם ודאי היתה רגילים בו והיו מתעדנים בו כמו הצדיקים אבל אחר שנגנז על ידכם ולא זכיתם להשתמש בו בעה"ז ודאי כאשר אוציא אותו האור ביום הדין יהי' בוער כתנור בקרבכם ולא יהי' לכם תקומה במשפט. והנה חפשנו בנרות לידע איה מקום שהקב"ה אמר לא כן והרשעים אמרו כן לדעת רבי פנחס ומצאנו דבר הלמד מעניינו בענין הבריאה בפרשת בראשית במעשה יום חמישי בבריאת התנינים הגדולים. שלא כתיב באמירה הזו ויהי כן וקודם שנבא אל טעם הדבר נאמר שזהו שפליג רבי עקיבא על רבי יודין בשינוי הלשון ואומר שכך אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן ואינו אומר אני בראתי עולמי בויהי כן כמו שאמר רבי יודין כי קשה לו קושיא זו איך יוצדק לומר שהבריאה הי' בויהי כן שהרי גם התנינים הם מכלל הבריאה ולא כתיב בהם ויהי כן ולכך משנה בלשונו ואמר שכך אמר הקב"ה אני אמרתי וכו' ומה שלא נאמר בתנינים הגדולים ויהי כן חפשנו במטמונים בכל המפרשים עד שידינו מגעת ולא מצאנו קושיא זו וכל שכן תשובתה ונ"ל ליישב הענין על דרך מ"ש לעיל בשם הזהר שלא כתיב יהי אור ויהי כן וזיל בתר טעמ' לפי שלא הי' בסוף כאשר אמר תחילה באמירה ולפיכך נראה לפרש שגם בנדון דידן במעשה יום חמישי בבריאת התנינים הגדולים ראוי גם כן שלא יהא כתיב ויהי כן מטעם זה משום שלא הי' סוף המעשה דתנינים כתחילת האמירה כי באמירת אמר הקב"ה יפרו וירבו וימלאו המים כמו שאמר הכתוב ויברא אלקים התנינים הגדולים וגומר ויברך אותם אלקים לומר פרו ורבו ומלאו את המים וברכה זו אפי' שנתקיימה בשאר דגים מכל מקום בתנינים הגדולים שהם לויתן ובת זוגו שהם העיקרים בדגי הים לא נתקיימא כי אמרו רבינו ז"ל שהקב"ה סירס את לויתן שלא יזדווג עם בת זוגו כי אם יזדוגו יחרבו העולם ולפיכך נראה לפרש שלא כתיב שם ויהי כן כי לפי האמת לא הי' כן כמו שהי' תחילה שפרו כולם ורבו והוא ממש כמו מעשה דאור שגם שם נתקיים קצת אור כמו שאמר הכתוב ויהי אור אלא לפי שעיקר האור נגנז לא כתיב ויהי כן גם הכי נמי אף על פי שהברכה נתקיימת בשאר דגי הים מכל מקום לא נתקיימה בלויתן ובת זוגו שהם העיקר שבדגים ולכך לא אי' ראוי לכתוב במעשה זו ויהי כן ובזה נבא אל כוונת רבי פנחס רק אודיעך תחילה ביאור הדבר שאמרו רבינו ז"ל בסירוס לויתן שלא יזדווג עם בת זוגו ויחרב העולם איך יעלה זאת על דעת כי ודאי בריות שבמים לא עלו ליבשה להחריבו כי דגים שבים מיד כשעולים ליבשה מתים כמו שאמרו רז"ל על פסוק ותעשה אדם כדגי הים בגמ' דע"ז אבל הענין הוא כמ"ש חכמי הקבלה ובראשם האר"י ז"ל שענין לויתן ובת זוגו אינו הדבר כפשוטו כי אמרו רז"ל שעתיד גבריאל לעשות קניגי עם לויתן ומה לו לעורר עמו מלחמה אבל הענין הוא שלויתן ובת זוגו הם רמוזים על המלאך השטן אל אחר ולילית בת זוגו והם לויתן נחש בריח ונחש עקלתון הנזכרים בישעיה שהקב"ה עתיד לפקוד עליהם בחרבו הקשה להאבידם מן העולם וגבריאל יעשה קניגי עמו להעביר רוח הטומאה מן הארץ ובתחילת הבריאה כאשר ברא הקב"ה לכוונה ידועה אצלו יתברך חשב מחשבות שאם יזדווג לויתן הזה עם בת זוגו לילית המרשעת ויולידו נשמות מזיקים הרבה עכו"ם כי כשם שנשמות הצדיקים באים מהקב"ה כן כשמות טמאות באים על ידי מלאך השטן אל אחר כנודע ובודאי ברבות המזיקים ונשמות עכו"ם בעולם יגבור ח"ו כח הטומאה ויחריבו העולם לפיכך מה עשה הקב"ה סירס למלאך השטן שלא יזדווג עמה ויתקיים העולם ולכך אמר בזוהר סבא משפטים ואל אחר אסתרס שסרסו הקב"ה שלא יעשה פרי ותולדות בעולם. והנה החכם בעל חסד לאברהם הקשה על מאמר הזוהר הזה ואומר איך אפשר הוא שסרס הקב"ה להמלאך אל אחר שלא יוליד נשמות עכו"ם והרי אנו רואים שנשמות טמאות הם מרובות ותירץ תירוץ נפלא על זה ואמר שהענין הוא שאלו הנשמות אינן באים מצד זיווג המלאך השטן ולילית כי אחרי שסרסם ודאי אי אפשר להם להזדווג אבל אלו הנשמות וכל הנשמות של המזיקין שבאים לעולם כולם באים על ידי מעשה הרשעים והם הגורמים להביא אותם לעולם כי העושה עבירה אחת בורא על ידי מעשיו הרעים מזיקים והן הן המזיקין ומחריבים ומטשטשים העולם, ע"כ והנה אותם המזיקין הבורא אותם האדם על ידי מעשיו הרעים הם העדים המעידים עליו ביום הדין וכל אחד ואחד צועק ואומר פלוני בראני כמו שהפליג מזה בזוהר בהרבה מקומות וכל חכמי המוסר ואמרו שזהו משרז"ל קורות ביתו של אדם מעידים בו וכוונתם על האיברים של האדם והגידים שבו כי האדם הוא נבנה בגידים ואיברים כבית הזה הנבנה בקורות וכל מצוה ומצוה יש כנגדה אבר פרטי שבו תלויה המצות וכאשר מקיים המצוה בורא מלאך טוב ולהיפך בורא ח"ו מלאך רע מזיק אחד העומד ומקטרג עליו תמיד ומעיד עליו ביום הדין וזהו סוד מחריביך ומהרסיך ממך יצאו כי ממנו ממש יצאו ע"י איבריו וגידיו ולפי שהם עדים שמעידין עליו ודאי אין לרשעים תקומה ביום הדין כי אחרי שהם אבריו וגידיו הרי הוא כאלו הוא מודה בעצמו ומעיד והודאת בעל דין כמאה עדים דמי וא"כ מה שלא בקש הקב"ה בבריאה וסרס המלאך השטן אל אחר שלא יוליד נשמות טמאות והיינו מזיקין כל זה עושה ופועל הרשע על ידי מעשיו הרעים וזהו שאמר רבי פנחס אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי כן שנאמר ויהי כן וכו' אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן חייכם כן לא כן על כן לא יקימו רשעים במשפט ר"ל פעם אחד אמרתי לכתוב כן בבריאת האור שנאמר יהי אור והי' ראוי שיכתוב ויהי כן אלא בשבילכם רשעים לא כתבתי כי אתם במעשיכם הרעים גורמים מניעת האור וגניזתן כנ"ל לדעת ר' יודין כי בזה אינו חולק עליו אלא בשביל שינוי הלשון הוצרך להביא כל הדברים כנ"ל ולא זו בלבד עשיתם רשעים אלא פעם אחד אמרתי לא כן שלא רציתי לכתוב בבריאת התנינים הגדולים לויתן ובת זוגו שהם המלאך השטן ונחש בת זוגו כי חשבתי שלא יהא כן כמו שאמרתי שיפרו וירבו כדי שלא יזדווגו להוליד נשמות טמאות ומזיקים שלא יחרב העולם אבל אתם הרשעים אומרים כן כי במעשיכם הרעים אתם גורמים לברוא נשמות האלה והרי הוא כמו שכתוב בפירוש מלת כן בבריאת התנינים ולפיכך על כן לא יקומו רשעים במשפט ר"ל בשביל אותו כן לא יהיה לכם תקומה במשפט ביום הדין כי הן הן העדים שיעידו בכם ביום הדין שבראתם ע"י איברים וגידים שלכם ובודאי לא יהיה לכם תקומה כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כנזכר לפיכך סיים ר' פנחס בדבריו חייכם כן לא כן ע"כ לא יקומו וגו' ר"ל חייכם פעם אחד גרמתם לכתוב כן ופעם אחד גרמתם לא כן שלא יהיה כתוב מלת כן וכל זה מורה על מעשיכם הרעים אשר אתם עושים כל הימים אשר אתם חיים על האדמה לפיכך לא יהא לכם תקומה ובזה מיושבת הקושיא שהקשינו לעיל למה פורט אצל רשעים שני חטאים אלו וכי זו בלבד עושים והלא פושעים וחוטאים וכל אשר יפנו ירשיעו ולפי זה לא קשיא מידי כי שנים אלו הם אינו חטאים עצמם אלא הם מורים על כל החטאים אשר עשו כל הימים ובשנים אלה בגניזות אור ובבריאת מזיקים נכללים כל החטאים כולם בכלל ולפיכך כאשר הקב"ה דנם ביום הדין על שנים אלו הרי הוא כאלו דן על כל עבירות שבידם והנה מעתה נבא אל כוונות המאמר שהתחלנו בו בוויכוח הקב"ה עם המלאכים בענין משה שכתב התורה רק נקדים הקדמה אחת מספר הפליאה והביא גם כן הילקוט ראובני בערך אורה (סי"ד) שמקשה הזוהר למה גבי אור כתיב ויהי אור ולא כתיב ויהי כן ותירץ גם כן כמו שתירץ הזוהר לפי שלא הי' כן לפי שנגנז האור אלא ששם הוא בסיגנון אחר שהקב"ה שאל את משה קושיא זו ומשה השיב התירוץ הזה וזה לשונו כשעלה משה לרקיע מצא הקב"ה שהיה אימר כתיב ויהי אור ולא כתיב ויהי כן אתמהה ואמר ליה למשה מאי האי אמר ליה רבונו דעלמא אלו אמר ויהי כן שמענו שהיא אור אחד עכשיו שהוא אומר ויהי אור משמע שני אורות אור שנגנז שאין העולם כדאי להשתמש בו ואור שמשתמש בו העולם עכ"ל. והנה צריך תחילה ליישבו אחרי שהקב"ה כתב כך בתורה ואם כן למה שאל את משה ואין לומר שלחדודי דמשה הוא דקא בעי קשה מאי שנא דבר זה מכל התורה כולה שהיא כולה מקשה ועוד מאי לשון כתיב כתבתי מיבעיא ליה ועוד היה לו לומר סתם דרך שאלה כתיב ויהי אור ולא כתיב ויהי כן למה אמר לו מאי האי אתמהה דמשמע שהיה כמתמיה ומתרעם על משה ועוד הרי גילה לו כל התורה וכל הקושיות ותירוצים גם פה היה לו להגיד הקושיא ותשובתם אבל ביאור הענין הוא שהתורה היה כתובה במרום אלפים שנה קודם בריאת העולם כנודע והיה כתובה אות באות כאשר היא עתה לפנינו אלא שבתורתו של הקב"ה היה כתיב יהי אור ויהי כן ולא היה כתוב ויהי אור כמו שהיא לפנינו והטעם הוא אע"פ שידע הקב"ה וצפה שיעמדו רשעים ויגנז האור מ"מ היה מעלים הדבר בפני מדת הדין חדא שהרי עדיין לא היה נגנז האור ועוד כי מלאכים שהם מצד מדת הדין לא היו מסכימים בבריאה אלא לפי שהקב"ה גילה להם שיעמדו צדיקים בעולם ואם הי' מגלה להם שגם רשעים יעמדו הי' מדת הדין מקטרג על בריאת העולם כמו שאמרו רז"ל במדרש בראשית על פסוק כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד יודע ה' דרך צדיקים שגילה להם שיעמדו צדיקים בעולם ודרך רשעים תאבד אבדה מפני מדת הדין שאם הי' מגלה היו מקטרגים שלא לברוא אותם לפיכך אם פי' הקב"ה כותב בתורתו יהי אור ויהי אור כמו שהיא עתה לפנינו הי' לחוש פן יאמר מדת הדין למה לא כתיב ויהי כן והיה בהכרח להשיב שיוגנז האור בשביל רשעים והיה להם מקום לקטרג על כן הוכרח הקב"ה להסתיר הדבר בתורתו ובזה מיושבים המקראות על מכונם לא כן הרשעים וגו' על כן לא יקומו רשעים במשפט כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד וקשה כי יודע ה' הוא נותן טעם לדברים הראשונים ומה טעם נותן ולפי דרכינו ניחא לא כן הרשעים ר"ל שהרשעים גרמו שלא יהיה כתוב מלת כן בתורה ועל כן לא יקומו במשפט כנ"ל אך קשה הרי גלוי וידוע הי' לפניו יתברך שיהיה כך ולמה תיכף לא כתב בתורתו ויהי אור ולמה כתב ויהי כן ובא הכתוב כנותן טעם ואמר כי יודע ה' דרך צדיקים וגו' ר"ל הקב"ה גילה בפני מדת הדין שיעמדו צדיקים בעולם ולא גילה להם שיעמדו רשעים כנזכר ואם היה כתוב ויהי אור בודאי ע"י זה הי' נגלה שיעמדו רשעים לפיכך לא בקש הקב"ה לכתוב כך בתורתו והנה כאשר בא אח"כ משה למרום והעתיק התורה היה מוכרח לשנות הדבר כי הוא הנקרא נאמן ואין ראוי לאיש נאמן לכתוב דבר דמיחזי כשקרא והי' כותב בתורה יהי אור ויהי אור כמו שהיה האמת שנגנז האור ולא הי' ראוי לכתוב ויהי כן אחרי שלא הי' כן כי כבר נגנז האור וגם מקיטרוג מדה"ד לא הי' לחוש שהרי כבר נברא העולם ומי יבא אחרי המלך מלכו של עולם אשר כבר עשהו והקב"ה בא כמתמיה ומתרעם עליו בדבר זה להודיע לכל אדם שכיון הדבר יפה ואמר לי' כתיב ויהי אור ויהי כן מיבעיא ליה ר"ל אתה כתבת בתורתך ויהי כן כמו שהיא כתובה לפני במרום מאי האי אתמהה ר"ל איך עלה כזאת על דעתך לשנות כאן יותר משאר כל המקומות והשיב לו הטעם האמיתי מפני שנגנז האור ואין ראוי לכתוב ויהי כן שלא יהא מיחזי כשיקרא והסכים הקב"ה עמו כי כך הוא האמת והנה זה הי' טעות מלאכי השרת שחשדו את משה שזייף ח"ו התורה כי אחר שראו שהקב"ה כתב בתורתו ויהי כן והוא כותב ויהי אור וכל המשנה ידו על התחתונה וחשבו שישנה עוד דברים אחרים ולכך אמרו רבש"ע אתה נותן רשות למשה שיכתוב כל מה שהוא מבקש דייקא ר"ל אתה בקשת שיהא כתוב בתורה ויהי כן והוא משנה וכותב ויהי אור ואתה מסכים עמו ונותן לו רשות לכתוב ויהי אור כמו שהוא מבקש ואם כן אחרי שאתה נותן לו רשות לשנות ודאי יבא לשנות עוד דברים אחרים ויאמר אני הוא שכתבתי ונתתי וראיה שאינו כתוב כך בתורת הקב"ה והשיב הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה לשנות ועוד אפילו עושה מלת עושה דייקא ר"ל ואפילו עושה עכשיו שמשנה וכותב ויהי אור לא משום שמזייף אלא אדרבה נאמן הוא ר"ל בזה הוא מראה נאמנתו שאינו רוצה לכתוב בתורה דבר דמיחזי כשקרא כי איך יכתוב ויהי כן הרי הוא מיחזי כשיקרא שהרי לא הי' כן שהרי נגנז האור כבר ואין ראוי לנאמן לכתוב דבר שקר ולכך מביא ראי' מפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא לא כן דייקא ר"ל מה שלא כתב בתור' מלת כן עבדי משה משום שבכל ביתי נאמן הוא ואינו יוצא מפיו שקר ואם הי' כותב מלת כן הי' מיחזי כשקרא ולפיכך הוכרח לשנות כאן אבל הוא אינו נחשד לשנות במקום שאין הדין נותן ובזה יובן גם כן מ"ש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה וקשה מאי קאמר שעשה כן דמהיכי תיתי ח"ו ישנה ועוד אם נאמר שעשה כן מאי כאשר צוה ה' את משה שהרי הציווי כתיב תחילה ואח"כ כתיב ויעש כן ובודאי ידעינן שהי' כאשר צוה ה'. אלא הוא הדבר שדברנו שלא כתב הקב"ה מלת כן בתורה גבי אור לפי שנגנז אותו אור שברא ביום הראשון והביא בהאריכות החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' בהעלותך ענין אהרן והקמת המשכן כי הי' הקמתו נגד בריאת שמים וארץ ואהרן שנתקרב לכהונה הי' במקום אדם הראשון ומעלתו שהי' לו קודם שחטא וכמו שבבריאת העולם הי' מאיר האור הגדול שאח"כ נגנז כנגד זה הי' אהרן מאיר אור המנורה שהיו בה שבעה קנים כנגד שבעה ימי בראשית ע"ש וא"כ מעשה המנורה הי' מורה על זמן היות האור כל משך אותו הזמן שלא הי' עדיין נגנז וכל זמן שלא הי' נגנז הי' ראוי שיהא כתוב בתורה מלת כן כנ"ל וז"ל ויעש כן אהרן כן דייקא ומלת ויעש הוא מלשון תיקון ועשיה ור"ל שע"י אהרן בהאי המנורה נתקן אז מלת כן שהיה ראוי לכתוב בתורה וז"ש כאשר צוה ה' את משה ר"ל בזמן הזה נתקיים ממש כאשר צוה ה' את משה לכתוב מלת כן ולא כמו שעשה משה שהרי משה לא כתבו מטעם הנזכר אבל אותו פעם הי' כאשר הי' הציווי של הקב"ה למשה וזהו כאשר צוה ולא כאשר נעשה:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה