אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הרביעי תורת משה › (כז)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הרביעי תורת משה · (כז)

(כו)

במדרש רבה פרשת נשא מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמל' מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע עד כאן דברי שלמה בספר משלי סימן י' וארז"ל שם על זה מי עלה שמים זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים. וירד שנאמר וירד משה מן ההר אל העם. מי אסף רוח בחפניו כצאתי העיר אפרוש כפי. מי צרר מים בשמל' כמה דתימא נצבו מים כמו נד נוזלים. מי הקים כל אפסי ארץ וכי משה הקים כל אפסי ארץ אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו וכו' שעד שלא הוקם המשכן הי' העולם רותת משהוקם המשכן נתבשם העולם ע"כ והנה קודם נבא אל הספיקות אשר נופלים בזה המאמר וביאורם נבאר תחילה פשוטו איך נרמז שאסף רוח בחפניו מדכתיב כצאתי את העיר אפרוש כפי כי פסוק זה מדבר בעצירת מכת הברד שהי' במצרים שפירש משה כפיו בתפילה ועצרם ועוד איך צרר מדבר במי ים שנצבו כמו נד אם כן מאי מלת בשמלה אבל הענין הוא בענין ברד שאבני ברד אלה שעצרם משה לא עלו אל מקומם הראשון ממקום שיצאו תחילה מאוצרות אבני ברד הנודעים אלא נשתיירו תלוים באויר וגם אבני אלגביש שדרשו רז"ל בברכות בפרק הרואה אלגביש על גבי איש שנאמר ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה והיכן שרוי נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' וכתב האר"י בספר עץ החיים שזה הוא דבר פשוט שהעולם כולו הוא מלא רוח וכשאיזה דבר מפסיק באוירו של עולם אז אותו הרוח שהיה באותו מקום לא נאבד אלא נאסף לצדדים אל חבירו ע"כ ואם כן לפי זה משה שפירש כפיו ועל ידי כך עצר הברד שנתלה באויר ודאי אותו אויר שהיה באותו מקום שעכשיו שם האבנים הוא נאסף אל חבירו ולכך אומר הכתוב אסף רוח בחפניו ר"ל על ידי חפניו שפשט והתפלל לה' ועצר הברד על ידי זה אסף הרוח ולכן אומר מלת אוסף ואינו אומר עוצר הרוח כי הברד לבד היא נעצר שנשתייר באויר אבל הרוח הוא נאסף לצדדים אל חבירו לעשות מקום לאבנים וענין השמל' שדבר בקריעת ים סוף נראה לי על דרך מה שאמר רז"ל במדרש וישב שבשביל כתונת פסים נתגלגל הדבר שנקרע הים ולכך נקרא כתונת פסים פ"ס י"ם וכמה שאמר הטעם בעל מתנות כהונה שעל ידי כך מכרו האחים את יוסף למצרים ובא לידו המעשה דאשת אדוניו ונס חוצה ובזכות וינוס החוצה הים ראה וינוס ובילקוט פרשת בשלח מביא גם כן שבאותו יום שנקרע הים לבש הקב"ה לבוש תפארת וכו' ולפי זה יאמר הכתוב מי צרר מים שנצבו מים כמו נד כל זה הי' בשמלה ר"ל בשביל השמלה שהוא לבושו של הקב"ה או בשביל לבושו של יוסף כתונת פסים שגרם כל זה למר ולמר כדאית לי'. ועתה נבא אל תכלית ביאור כל המאמר הזה כי כולו מקשה חדא מה שייכות וחיבור יש לדברים האלה ומה עניינם זה לזה כי ודאי שלמה המלך לא בא להשמיענו כפשוטו שהרי כל זה קרי בי רב הוא ועוד אחר שנדרש כל זה על משה ואם כן איך מסיים הכתוב מה שמו מה שם בנו כי תדע וכי לא ידעינן שמו של משה ושם בנו ועוד למה אמר בנו לשון יחיד שהרי שני בנים היו למשה ועוד קשה למה אומר דרך חידה מי עלה שמים וגו' ולא אמר סתם משה עלה למרום ואסף רוח וכו' שהרי גם בתור' כתיב מפורש וגלוי לכל ולמה בא שלמה לסתום הדבר ויש עוד בזה הרבה ספיקות ויבוארו כולם מתוך ביאורינו רק תחילה אודיעך דרך של מאמר הזה איך ומה הוא וזה דרכו כי שלמה בא כמתמיה תמיה גדולה ונפלאה על משה שנמצא אצלו חמשה שינויים שלא מצינו בשום אדם בעולם. חדא שעלה אל אלקים ילוד אשה שלא הי' זה בשום אדם ואע"ג שגם אליהו וחנוך עלו כבר תירצנו קושיא זו לעיל בעמוד הזה. ושינוי הב' שהיה במשה מה שלא הי' בשום אדם שירד מן ההר אל העם לא הי' התמי' על הירידה מן השמים דודאי אם הי' באפשר לעלות למרום כל שכן שאפשר לירד אח"כ אלא שגדלה התמיה שירד תכף מן ההר אל העם כמו שאמר בילקוט פרשת יתרו וז"ל וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הי' משה פונה לעסקו ולא הי' יורד לתוך ביתו אלא מן ההר אל העם עכ"ל וכן פירש רש"י בחומש והטעם כי ירידה זו היתה לומר לישראל שיפרשו מן האשה והוצרך משה לפרוש מאשתו מקל וחומר כמו שאמרו רבינו זכרונם לברכה שם שלמד משה קל וחומר מה אם ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא שעה אחת קבע להם זמן היו נכונים לשלשת ימים אני שכל שעה ושעה מדברת השכינה עמי על אחת כמה וכמה והסכים הקב"ה עמו וכו' ותכף בשמעו משה הזאת מיד למד הקל וחומר לפרוש מאשתו ולכך אומר הכתוב וירד משה מן ההר תיכף אל העם ולא ירד תוך ביתו לאשתו כי הדין הי' נותן לפרוש מאשה והי' שלמה מתמיה על הירידה זו שנשתנה משה בזה מכל שאר מיני אדם שמוטל עליהן המצות ואסורים לפרוש מנשותיהם לעולם וכמו שאמר בזוהר סוף פרשת נשא שמיכאל גם כן היה מתמיה על זה ושאל את הקב"ה למה הוא מצוה את משה לפרוש מאשה יותר משאר בני אדם ע"ש בהאריכות. ושינוי הג' שהיה בו במשה מה שלא נמצא בשאר בני אדם כי איתא בזוהר תחלת פרשת יתרו שהאדם בתפילתו צריך להגבי' ידיו לעילא שיהיו כפיו פרושות השמים עכ"ל ונודע הוא כי האדם אשר שפך דם בידו אסור לפרוש כפיו בתפילה ואם פירש אינו נענה בתפילתו כי אין קטיגור נעשה סניגור וכמו שאמר הפסוק ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו ולמדו מזה רז"ל שכהן ההורג הנפש אסור לפרוש כפיו והי' שלמה מתמי' על משה ששפך דם המצרי ואיך פרש כפיו בתפילה בצאתו העיר והקב"ה עשה רצונו ונענה אז בתפילתו. אבל דע שאין הענין הזה אלא בזמן ששפיכ' דם מצרי הי' שלא כדין כי הכתוב אומר ידיכם דמים מלאו פי' מלת דמים הוא שהוא חייב באותן דמים אבל ההורג כדין ודאי אין בזה פגם לפרוש כפיו שהרי לא נתכהן פנחס עה שהרג את זמרי ואם לא כן ודאי אם היה פנחס כבר כהן היה ראוי להורידו מכהונתו ואיך אדרבה נתנו לו כהונה אחר זה אלא צריך לפרש שהיה כדין לא נפגם בזה לכהונה להיות נושא כפיו. ושינוי הד' שהיה במשה שעל ידו נקרע הים ונס לעשות רצונו כעבד לרבו זה לא היה אפשר לעשות על ידי אדם אחר כי אין זה מדרך העולם שיהיה הים שהוא גדול בבריאתו ביום ג' יהא נכנע לפני האדם הקטן ממנו שנברא ביום ששי כמו שאמר בהאריכות בדברינו שזה היה הוויכוח בין משה והים בקריעת ים סוף ואפ"ה אחר כך ברח ולמה הי' כך. שינוי הה' שהי' בו שהקים כל אפסי ארץ שע"י נעשה המשכן והקים כל עולם עמו ולמה הי' הוא יותר מוכן לכך משאר בני אדם לפיכך אמר שלמה בלשון תמיה עי עלה וירד מי אסף מי צרר מי הקים ר"ל מי הי' בכל הנבראים במעלות ובמדריגות אלו כמשה ובא התשובה על חמשה התמיהות אלו מה שמו ומה שם בנו כי תדע ר"ל אם תרצה אתה לידע טעם לחמשה תמיהות האלה צריך אתה לידע מה שמו ומה שם בנו האחד הנקרא אליעזר ולא שתדע פשוטו שמו ושם הנ"ל דודאי הכל יודעין שהוא נקרא בשמו משה ובנו בשם אליעזר אלא ה"ק מה שמו ומה שם בנו ר"ל מה ענין של שמו שנקרא דוקא בשם משה ולא שם אחר ובודאי הי' הדבר מאת ה' שיקרא כן כנ"ל בעמוד הזה שקריאת שם האדם הוא מהקב"ה שמזדמן בפה אביו ואמו לקראו כך וכך ובודאי שם משה מורה על איזה טעמים כי נקרא משה לרמז ששרו הוא מיכאל שר הגדול ונרמז זה בשם משה שהוא ר"ת מ"יכאל ש"ר ה"גדול כמ"ש בעל מגלה עמוקות וגם הוא ר"ת מ"טטרון ש"ר ה"פנים שמשה בעצמו הוא מטטרון ולא שרו הוא מטטרון כי הרי אמרנו שמיכאל הוא שרו וכמו שיבא לפנינו בעזרת השם וגם משה הוא רמז שהוא גלגול ש"ת ה"בל שהם רמוזים גם כן בשמו של משה שהוא ר"ת מ"שה ש"ת ה"בל כנודע מדברי הזהר פרשת בראשית ובכתבי הקודש האר"י זללה"ה וגם שם בנו שנקרא אליעזר הוא ג"כ לסיב' כמש"ה בפרשת יתרו כי אלקי אבי הי' בעזרי ויצילני מחרב פרעה ואם תדע מה ענין שמות האלה אז תדע ותבין טעם לחמשה תמיהות הנ"ל ואל תשיבני שהרי יש עוד טעם לקריאת שם משה והוא מפורש בתורה בפרשת שמות ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו כי י"ל שטעם זה הוא הטעם שזכרנו ששרו הוא מיכאל שר הגדול והכל הוא ענין אחד כמו שיבא לפנינו בעז"ה וכדי להבין זאת ושיהא כשלחן הערוך ומזומן לפני אדם לאכול נבאר תחלה חמשה מאמרים השייכים לענין זה ויבוארו כל אחד ואחד בפני עצמו בזה אחר זה ואחר כך יבואר גם המאמר הנ"ל ע"י כולם ובחמשה דברים ינוסו ובדרך אחד יצאו מאמר האחד במדרש רבה פרשת ויחי בענין ראובן שאמר לו יעקב אז חללת יצועי עלה רבנן אמרו כך אמר יעקב אני לא מרחקך ואני לא מקרבך אלא הרי אני תול' אותך ברפיון עד שיבא משה שכתיב בי' ומשה עלה אל אלקים ע"כ וקשה למה לא קרבו או למה לא רחקו ואם שהי' מסופק בדינו או לרחק או לקרב אחר שהי' הדין נוטה לכאן ולכאן ואם כן למה יבא משה ויקרבו ועוד למה בא לרמז את משה בענין עלה אל האלהים ולא ברמז אחר אבל ביאור הענין הוא כי איתא בספר כוונת האר"י הנדפס והם מדברי זהר שראובן הי' קין ולכך נאמר בכורי אתה בכור המיוחד בכורו של אדם הראשון ומזה הטעם הי' מסופק יעקב אם לרחקו או לקרבו כי קין איהו הרג את הבל ויש סברא לכאן ולכאן אם כדין הרגו וראוי לקרב או שלא כדין וראוי לרחק כי קין והבל ארז"ל היו מחלקים את העולם ביניהם והבל לקח מטלטלין וקין קרקעות ואח"כ באו למחלוקת הבל אמר שלוף הבגדים שעליך שהם חלקי חלק מטלטלין וקין אמר פרח באוירא שאין לך חלק בארץ כלל ומתוך כך ויקם קין והרג את הבל ויש לידע במה היו מחולקים ומהו ענין פרח באוירא שאמר קין ונ"ל שהיו מחולקין בפלוגתת אדמון וחכמים בכתובות פרק שני דייני גזירות וכן הביא ג"כ בעל עשרה מאמרות אלא שהסיעו לדבר אחר היפוך דברינו אלה כי בא לפרש בדרך סוד אבל לדרכינו יבא בדרך נגלה וז"ל במשנה מי שאבדה לו דרך שדיהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר עכ"ל והנה הבל שלקח מטלטלין ולא התנה שישאר לו ג"כ חלק בקרקע ודאי אבד' לו דרך שדיהו והי' מחולק עם קין שלא רצה לקנות ממנו דרך כי הי' סבר כאדמון שפסק ילך בקצרה וקין הי' סבר כחכמים שהדין הוא לקנות דרך או יפרח באויר וכאשר ראה שלא רצה לקנות ממנו דרך אמר לו פרח באוירא ובשביל חלק אדמ' זו נהרג הבל ונ"ל שזש"ה קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה וקשה מה צריך הכתוב להגיד מהיכן הם צועקים ולדרכינו ניחא והכי קאמר קול דמי אחיך הצועקים אלי אינו אלא מן האדמה ר"ל בשביל מעט אדמה שלא רצית לוותר לו מחלקך ואע"ג שגם הבל הי' טוען בדין ואמר שלוף בגדיך שעליך י"ל שאין זה טענה כי ארז"ל האחין שחלקו אין שמין מה שעליהם ובפרט שקין גדול היה דלישתמעון מילי' והנה עדיין אין כאן הוכחה אפי' לדברי קין עם הדין עמו אם לאו ואם כדבריו כן הוא ההלכה ודאי לא היה ראוי ראובן שהוא קין שיהא נדחה בשביל זה אחר שהדין הי' עמו והבל לא שמע אליו ואל מי מקדושים הי' לקין לפנות להוציא הדין לאמיתו כי לא היו שופטים בארץ ובפרט בדבר כזה גברא אלמי כהבל שלא השגיח לדבריו הי' יכול להציל את שלו בכל מה שהי' יכול אבל אם ההלכה כאדמון שילך בקצרה ודאי הי' ראוי שיהא נדחה והנה מסיק שם בעשרה מאמרות בפ' הנ"ל שזהו הטעם שעלה משה אל האלהים כי משה איהו הבל שאבדה לו דרך שדיהו ואיתמר לגבי' פרח באוירא ונתקיים זה במשה שעלה אל האלהים שהוא מעין פרח באוירא כי לא הי' לו חלק ביישוב הארץ ומה שהי' במדבר זהו אינו מן הישוב ובאשר הגיע אח"כ ליישוב הארץ אז הוצרך להסתלק ע"ש בהאריכות ואחר שחזינן שהקב"ה אמר אל משה עלה אל ה' ודאי דהקב"ה סבר כמ"ד פרח באוירא ועם זה נבא לכוונת יעקב שאמר לראובן בני אני לא מרחקך אע"פ שהרגת את הבל מ"מ אפשר שהדין עמך שפסקת כמ"ד יקח לו דרך או יפרח באויר וגם אני לא מקרבך כי אפשר שהדין הוא כמ"ד ילך בקצרה ואני מסופק בדינך ואין אני יודע כדת מה לעשות בדינך ולכך אני תולה ברפיון ר"ל בספק שהוא מלשון רפיא כי הן ולאו רפיא בידו אבל אם יבא משה שהוא הבל שכתיב בי' ומשה עלה אל האלהים ואז ודאי אין להסתפק בזה כי אם איתא שהוא כמ"ד ילך בקצרה למה יעלה הקב"ה את משה למעלה שהוא מעין פרח באוירא אלא ודאי שהדין הוא כך וא"כ בדין הרגת אותו ובודאי יבא ויקרבך אבל כל זמן שאין ראי' והוכחה לדבר אין לקרבך כי אע"פ שאני יודע האמת שמשה יעלה אע"פ כן אין לי לקרבך כי פן מי שאין יודע דבר זה הוא יאמר שאני נושא לך פנים ולכך משה דאיהו קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא ויקרבך. מאמר ב' הצריך לעניינינו במדרש יתרו ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה ואת שני בניה אשר שם אחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי הי' בעזרי ויצילני מחרב פרעה וארז"ל אחר שילוחיה אחר שפטרה בגט ויצילה מחרב פרעה שנמסר לקוסטינר ונעש' צוארו כעמוד של שיש וקשה מה ענין זה לזה ומה הי' צריך להגיד כאן טעם לקריאת שם בניו הלא בפרשת שמות בלידת גרשום כבר זכר טעם כי גר הייתי ואע"ג שבאליעזר לא נזכר ולמה לא גילה לנו התורה שמו וטעם לקריאת שמו מיד בצאתו לאויר העולם ועוד דקאמר אשר שם האחר וגומר מלת אשר הוא כנותן טעם ולאיזה דבר הוא נותן טעם וסתם הל"ל שם הא' וגומר ועוד קשיא למה קרא לבן הראשון גרשם ולשני אליעזר הי מעשה הי' ברישא דודאי הצלה מחרב פרעה כי ע"י בריחה זו מפני פרעה בא ליתרו כנודע והי' גר בארץ נכריה ואם כן הי' לקרוא הראשון אליעזר שאלהים הי' בעזרו לברוח מפרעה ולהציל מחרבו ולשני הי' לקרוא גרשום כי הי' אחר זאת גר בארץ נכריה אבל יבואר הענין כי יש לידע טעם למה לקח משה בת כומר לע"א ואם לקחה למה פירש אח"כ ממנה והסכים גם הקב"ה עמו אבל הענין הוא כמ"ש רבינו בחיי כי בברוח משה מלפני פרעה והיה בלי קרוב וגואל בארץ נכריה וחשב פן ימצאנו אחד מעבדי פרעה או יודע הדבר למלך שהוא באיזה מקום והי' אחת דתו להמית לכך לקח בת כומר דוקא כי לא הי' לשום מלך ושלטון ממשלה בכומרי ע"א עכ"ל והטעם למה פירש אח"כ ממנה כתב בעל עשרה מאמרות במאמר הנקרא צבאות ה' וזכרנו קצת מזה לעיל בעמוד הזה לפי שכל הנשמות היו תלוים באדם הראשון כשאכל מעץ הדעת יש בראשו ויש בפיו וכו' ולא מיחו בו וכולם שמעו והלכו אחר עצת אשה חוה אבל משה שגם הוא הי' תולה באדה"ר בצוארו בפנים במקום הקנה מקום שאינו נהנה מאכילה כמ"ש רז"ל שמא יקדים קנה לושט ויבא המאכל בתוך הקנה וימות כי הקנה אין בו לא אכילה ולא שתייה ולפי שלא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה הותר לו לפרוש מאשתו ולפי שמ"מ היה לו למחות באחרים ולא מיחה לפיכך נמסר לקוסטינר והכה בצוארו בחרב פרעה ונעשה צוארו כעמוד של שיש לפי שהיה אז בזמן אדה"ר לרצונו של הקב"ה כאבן דומה ולא נהנה בצוארו מאכילה ההיא וניצול עי"ז מחרב פרעה ונ"ל שכל זה הוא מבואר בפסוקים הנ"ל לפי פי' רז"ל וה"ק אחר שילוחי' אחר שפטרה בגט וקשה שני קושיות הנ"ל ממה נפשך למה לקח משה תחילה בת כומר לעכו"ם ואם לקחה למה פטרה אח"כ בגט ופירש עצמו לעולם מאשה מה שלא עשה שום אדם כן ובא הכתיב עצמו כמתרץ ואומר ושני בניה עמה אשר שם אחד גרשום וקשה למה קראו כן אלא על שם שהי' גר בארץ נכריה ואין קרוב ואין גואל וא"כ לא קשיא מעתה למה לקח בת כומר לעכו"ם כי אחר שהי' גר בארץ נכריה היה לחוש שבפתאום יצא דינו למיתה ואין דורש לדמו ולכך לקח בת כומר לע"א שאין למלך משפט עליו ולכל ביתו ודקשה למה פרש אח"כ מאשה ואומר הטעם הוא משום שהאחד הי' אליעזר על שם שאלהי אביו בעזרו והצילו מחרב פרעה כשנמסר לקסטינר שנעשה צוארו כעמוד של שיש וקשה למה אלא ודאי משום שצוארו לא נהנה מן האכילה שהאכילה חוה לכל באי עולם ולא הלך אחר עצת אשה ולפיכך הותר לו ג"כ לפרוש מאשה יותר מכל שאר בני אדם שהלכו כולם אחריה ונדבקו בה ועתה יובן למה קרא הראשון גרשום והשני אליעזר כי השמות האלה לא היו על שם המאורע כענין גירותו והצלתו מפרעה אלא שהי' כוונתו ליתן טעם לכל אשר יקשה בפיו לומר למה לקח משה בת כומר לעכו"ם ולמה פרש אחר כך ולפי שהלקיחה היא קודם הפרישה לכך קרא הראשון גרשום ליתן טעם על הלקיחה והשני אליעזר ליתן טעם על הפרישה. מאמר הג' הצריך לענינינו הוא בפרשת שמות בענין המצרי שכתיב גבי משה ויפן כה וכה זירא כי אין איש ויך את המצרי ואמרו רבינו ז"ל איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם והנה כבר בארנו מאמר זה בעמוד השני פחד יצחק ועתה לא באנו לבארו אלא מלת ואין איש שבא לרבות מלאך ועוד יש להבין מאי ויפן כה וכה דמשמע שהי' ירא פן יראו הבריות והלא בדין הרגו כמו שאמר שם משום שהמצרי הי' קין שהרג את משה דאיהו הבל והוצרך משה לנקום נקמתו ואדם העושה בדין ודאי ה' עמו לשמרו מכל הקמים עליו וא"כ מה הי' לו לפנות כה וכה אבל הענין הוא שקין לא נתחייב בהריגת הבל כי אדה"ר גרם לו שהוציא והביא מלאך המות לעולם אלא שעונשו הי' משום שפקד הקב"ה עון אביו אדה"ר עליו כמ"ש בתיקונים תיקון ש"ס ובזוהר פ' בראשית עמוד ס"ח וזכרנו בעמוד שני פחד יצחק שלשה תירוצים פוקד עון אבות על. בנים לפי שכתיב קרא אחרינא לא יומתו אבות על בנים כמו שהקשו רבינו ז"ל ע"ש ותירוץ האחד הוא מהם כמ"ש החזקוני פ' כי תשא שבית דין של מטה לא יומתו אבות על בנים וב"ד של מעלה שהם המלאכים פוקדין עון אבות על בנים ולפ"ז קשה איך הרג מסה המצרי אע"פ שהוא קין שהרג את הבל שהרי לא נתחייב אלא משום פוקד עון אבות על בנים ובב"ד של מטה כתיב לא יומתו וגו' וצריכין אנו לומר שגם משה הוא לא איש אלא מלאך שהוא. בעצמו מטטרון שר הפנים כנ"ל וכמש"ה וישלח מלאך לפנינו ויוציאנו ממצרים וארז"ל מלאך זה משה ולכך נ"ל כאשר בא משה להרוג את המצרי שהוא קין שהרג את הבל ויפן כה וכה לא שירא מן הבריות אלא שנטה בסברתו לכאן ולכאן כי היה בו צד חיוב להרגו משום פוקד עון אבות על בנים וגם הי' צד לפטרו משום לא יומתו ולא ידע מה לעשות בדינו ואח"כ וירא שהתבונן בלבו כי אין איש ר"ל שמשה בעצמו אינו מדריגת איש כי הוא מלאך מטטרון מבית דינו של מעלה ובבית דין של מעלה פוקדין עון אבות על בנים לפיכך מיד ויך את המצרי והרגו בדין אבל אם לא הי' רואה טעם זה אע"פ שידע שהמצרי הוא קין לא הי' הורגו כי בית דין של מטה אין פוקדין עון אבות על בנים. מאמר הד' השייך לעניינינו הוא במדרש רבה פ' בשלח וז"ל הלך משה לקרוע הים לא קבל עליו להקרע אמר ליה הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע עשה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו מיד שראה הקב"ה ברח שנא' הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה שהקב"ה נתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב וברח מיד ע"כ. והנה המאמר הזה הוא פלאי מה הי' הקב"ה צריך להניח יד ימינו ה"ה לו לילך עמו ולגזור על הים שיקרע ועוד אחרי שהים הי' טוען כדין ואם כן איך דחו הקב"ה ביד ימינו דאכתי טענתו במקומו עומדת ואין לומר משום שהקב"ה בעצמו נגלה עליו הי' בהכרח לברוח כי הקב"ה הוא מלך גדול על הכל וא"כ הי' לו להניח עליו יד שמאלו ולמה ימינו וכדי להבין זאת כי יש להבין מש"ה בפ' שמות ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו והפסוק הזה אין לו ביאור שזה השם קראה לו השכינה כנדרש בזוהר כל הענין של בתיה בת פרעה ע"ש וא"כ משה בלא"ה הי' לו לקראותו כן ועוד כי בשביל שהי' במים ומשיתיהו משם הי' ראוי לקראותו בשם זה אבל הענין הוא כמ"ש לעיל ששם משה הוא רומז ששרו הוא מ"יכאל ש"ר ה"גדול הרמוז בר"ת של שם מש"ה ונודע הוא כי גבריאל הוא יסודו מן האש ולכך הוא שר של אש ומיכאל הוא יסודו מים ולכך הוא שר של מים ולכך ניצול משה מן המים ובטלה אז גזירת יאור כי שרו של אדם הוא מצילו בכל מה דאפשר ומתפלל עליו וכל שכן בדבר שיש לו שליטה עליו ולפי ששרו הוא של מים ומושל על המים לפיכך כאשר הושלך תוך היאור ניצול ממנו ונ"ל שמש"ה ותקרא לו משה השכינה קרא לו שם משה שהוא ר"ת מ"יכאל ש"ר ה"גדול וקשה מה שייכות יש לו עם מיכאל שיהא שמו רמוז בשמו ואומר הכתוב כי מן המים משיתיהו שניצול בגזירת היאור וכל זה הוא בשביל שמיכאל הוא שרו של משה ולכך שם שרו נרמז בשמו ומעתה אל יקשה בעיניך איך הים שהוא נברא בגימ"ל והוא גדול ממשה שנברא ביום ו' וברח מפניו כי אחרי שמשה שרו הוא מיכאל שר הגדול של מים המושל עליהם ואדם בעולם הזה הוא מושל ושולט למטה בכל מה ששרו מושל למעלה כמשרז"ל אין אדם יושב בישיבה של מטה עד ששרו תחילה יושב בישיבה של מעלה וכדין הי' שיקרעו לפני משה אבל הים שלא רצה להקרע לא ידע זאת עד שראה שהקב"ה הניח יד ימינו עליו והטעם הוא כמ"ש בס' הבהיר המים הם תלוים ביד ימינו של הקב"ה והאש בזרוע שמאלו ולכך מיכאל שהוא שר של מים הוא בימינו של הקב"ה וגבריאל שר של אש בשמאלו של הקב"ה וכמו שאמר הקליר במנחה דיו"כ מיכאל מימין מהלל וגבריאל משמאל ממלל ולפיכך כאשר ראה הקב"ה טענת הים שחושב שמשה הוא כשאר הנבראים אשר עיקר יסודם מעפר ולא ממים ולכך אינו רוצה להקרע מפניו לכך הניח עליו יד ימינו דווקא להראות שהוא תלוי בימינו שלו אשר שם מיכאל שר של מים השולט על המים ולפיכך מיד כאשר ראה הים זאת מיד ברח ולא עכב ר"ל שלא עכב בטענתו הראשונה כי ראה שאין טענתו טענה שהרי בזה ראה כי משה גדול מהם ושולט עליהם ומיד ברח. מאמר החמישי השייך לעניינינו והוא מדרש, אבכיר הובא בילקוט פ' וישב וז"ל ולא שמע אליה אמר ר' שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אל תגע בה ואם אתה נוגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם שנא' ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל עכ"ל. והנה מאמר זה הוא תמוה שהרי כמה יוסף איכא בשוקא של זונות והעולם הוא כתיקונו הולך ושוטים המקלקלים עתידים ליתן הדין ומה ראה הקב"ה עתה להחריב העולם בשבילו ועוד מה היה לו ליטול אבן שתיה להשליכו ולהחריב העולם הרי במאמר נבראו ובמאמר הי' להחריבם אבל ביאור הענין הוא למי שבא בסוד ה' ויודע מקום שורש יוסף שהוא צדיק יסוד עולם והיא הנקרא אבן שתיה שהעולם עליו עומד ודאי כאשר בא יוסף לפגמו ראוי היה להשחית מקורו ויסודו ובודאי הי' העולם חרוב ושמם ולכך הוצרך ליקח דוקא אבן שתיה להראות לו מקורו ויסודו ועד היכן הי' פגמו מגיע והענין יותר בביאור דע כי שת בן אדם הראשון הי' ראוי להקרא שי"ת ביו"ד ואותו היוד היא נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם כמ"ש בזהר פרשת בראשית עמוד קנ"ט ואח"כ פרחה היוד מיני' דאיהו אבן שתיה ובזה חטא יוסף שבקש לשכוב עם אשת אדוניו ויצאו ממנו יו"ד טיפין קרי דרך עשרה אצבעותיו ואם היו אותה י' טיפות באים ח"ו בתוך אותה הזונה הי' העולם חרוב כי מאותה יו"ד הושתת העולם כמה שאמר באריכות שם ולכך נראה לי שנטל הקב"ה אבן שתיה ואמר אם אתה נוגע בה הריני משליכו ואחריב העולם ר"ל הריני משליכו מן הקדושה בתוך אותה זונה ע"י חטאך ואז בודאי יחרב העולם. ועתה המעיין יש לידע מה ענין היוד שהיא אבן שתיה להיות בשמו של שת אבל הענין הוא כי שת בעצמו הוא דוגמת אבן שתיה וכמו שמאבן שתיה הושתהו העולמות וכל הארצות כן הי' ע"י שת שאם לא הי' נולד הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו והטעם הוא כמו שאמר בעל עשרה מאמרות חלק ג' מחיקור הדין פי"ט וז"ל משורש נחש שבא על חוה והטיל בה זוהמא יצא צפע שרף מעושף הוא קין קינא דמסאבותא ומשראה החסד העליון שאין העולם מתקיים בו הוסיף בתולדות את אחיו את הבל ויקם קין ויהרגהו לדאבון נפש העולם על דמו ודם זרעותיו עד שנולד שת בצלם ודמות ומאז היו הנשמות קדושות באות וכו' ונ"ל שז"ש רז"ל במדרש בראשית והארץ היתה תוהו זה קין שבקש להפוך כל העולם לתוהו וקשה והיכן מצינו זה לפי זה ניחא כי אחר שנולד הוא מצד הטומאה זוהמת נחש לא הי' העולם יכול להתקיים כי בהתגברות הטומאה ח"ו בעולם העולם הוא מתמוטט וחוזר לתוהו והי' העולם רותת עד שעשה הקב"ה סמכין לעולם להתקיים שהוסיף בתולדות ונולד הבל מצד הקדושה ואחר שבא קין והרג את הבל ונתבטלו הסמכין חזר העולם לתוהו וזה הי' מחשבות קין בהריגת הבל כי כל מחשבות הרשעים אינו אלא לסתור הבנין ולפיכך אמרו עליו רז"ל והארץ היתה תוהו זה קין שבקש להפוך כל העולם לתוהו והיינו ע"י הריגת הבל וכאשר נולד אח"כ שת חזר העולם ליסודו ולמשתיתו כי הי' הוא ממש הבל שמילא מקומו וכמ"ש הרקנטי בפסוק שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל מאי תחת הבל אלא שהוא ממש הבל שמילא את מקומו וכמו שע"י הבל הי' ראוי שיתקיים העולם כן היה על ידו וזהו טעם קריאת השם שת שממנו הושתת העולם כמו ע"י אבן שתיה וזה הטעם שהיוד שהיא נקראת אבן שתיה כנ"ל היה ראוי להיות בשמו של שת והי' ראוי לקרא שי"ת ביוד לרמז לנו זאת ששת הוא ממש דוגמת אבן שתי' שעל ידו הושתת העולם ומזה תבין למה נבנה המשכן ע"י משה דוקא שהעולם הי' רותת עד שהקים משה המשכן כי לפי שמשה איהו שת הנרמז בשין של שם משה כנ"ל וכמו מתחילת הבריאה הי' העולם רותת ולא הושת אלא על ידו כן עתה בימי משה שחזר העולם רותת לא נתקיים אלא על ידו בהקמת המשכן שאז נתקיים העולם. והנה כלל העולה לנו מכל החמשה המאמרים הנ"ל שעליית משה למרום הי' משום דאיהו הבל שאבד' לו דרך שדיהו ושמו משה יוכיח על זה שנקרא משה בה"א והה"א רומז שהיא הבל. ומה שפירש עצמו מאשתו הטעם הוא לפי שלא שמע לעצת אשה חוה ליהנות בצוארו מעץ הדעת שמטעם זה נעשה צוארו כעמוד של שיש בזמן שנמסר לקוסטינר לדונו בחרב פרעה ושם בנו אליעזר יוכיח שנקרא כן על שם אלקי אבי הי' בעזרי ויצילני מחרב פרעה ומה שנענה בתפילתו כאשר פרש כפיו אע"פ ששפך דם שהרג המצרי הטעם הוא לפי שהיה כדין שפקד עליו עון אבות ואע"ג שכתיב לא יומתו זה איירי בב"ד של מטה אבל משה הי' מב"ד של מעלה שהוא מטטרון שר הפנים ושמו משה יוכיח עליו שהוא ר"ת מ"טטרון ש"ר ה"פנים. ומה שנקרע הים אע"פ שהים גדול במעלו שנברא בשלישי ומשה הוא ממין אנושיי שנבראו בששי הטעם הוא מפני ששרו של משה הוא מיכאל שר הגדול הוא שר של מים השולט על הים וגם על זה יוכיח שמו של משה שהוא ר"ת מ"יכאל ש"ר ה"גדול ומה שבנה המשכן והעולם שהי' רותת הוקם על ידו הטעם הוא לפי שמשה איהו שת שהי' העולם רותת תחלה כשנהרג הבל וע"י שת הושתת העולם לפיכך גם משה שהי' העולם רותת בימיו הוקם על ידו בהקמת המשכן וגם על זאת שמו יוכיח שנקרא משה והשי"ן שבשם משה רומז על ש"ת ובזה בא המאמר הנ"ל על מכונו שבא שלמה כמקשה חמשה קושיות ואומר מי עלה שמים כמשה שעלה אל האלהים ומי בעולם שירד ירידה כזו של משה שוירד משה מן ההר אל העם ולא הלך לביתו ופירש עצמו מאשתו ומי אסף רוח בחפניו בחפניו דייקא ר"ל מי הי' בעולם כמשה שידיו שפכו דם ואפי' הכי אסף רוח בחפניו על ידי תפילתו בכפיו פרושות השמים שנאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי ונענה אז בתפילתו וכפיו פרושות השמים והרי אין קטיגור נעשה סניגור ומי צרר מים שנצבו מים כמו נד ע"י הכאתו והים שהי' גדול ממנו עשה רצונו וברח ומי הקים כל אפסי ארץ שעשה משכן ועל ידו הקים העולם שהי' תחילה רותת ולמה הי' כך אצל משה ומה נשתנה מכל שאר הבריות שאי אפשר לעשות כל אלה על ידם ובא שלמה בעצמו כמתרץ החמשה קושיות אלה ואומר מה שמו ומה שם בנו כי תרע ר"ל אם רצונך לידע כל זאת צריך אתה לחקור מה ענין שמו שנקרא משה ושם בנו שנקרא אליעזר ואם ידוע לך ענין שמו שנקרא משה משום שהוא מטטרון שר הפנים וגם שמו הוא רומז על שרו מיכאל שר הפנים וגם שרמז בשמו שת והבל ושם בנו אליעזר שנקרא על שם אלקי אבי הי' בעזרי ויצילני מחרב פרעה ואז תדע למה היו במשה כל אלה כי אם ידוע לך שהוא הבל ודאי תדע ענין עלייתו אל האלהים כי הבל אבדה לו דרך שדיהו והדין נותן לפרוח באויר ולכך עלה אל האלהים שהוא ענין פרח באוירא. ואחר שידוע לך שם בנו אליעזר על שם שהקב"ה הי' בעזרו והצילו מחרב פרעה בזמן שנמסר לקיסטינר ונעשה צוארו כעמוד שיש וכל זה הי' לפי שלא הלך אחר עצת אשה חוה בזה תדע למה ירד משה מן ההר אל העם ופירש עצמו מאשתי לעולם כי אחר שפירש עצמו מעצת אשה לטעום מעץ הדעת הותר לו לפרוש מאשתו. ואחר שידוע לך שמו משה שרומז על מטטרון שר הפנים ודאי בזה תדע איך אסף רוח בחפניו ונענה בתפילתו כפיו פרושות השמים אע"פ שידיו שפכו דם מצרי כי אחר שהוא מטטרון שר הפנים שהיא מלאך ודאי הי' ההריגה כדין שפקד עליו עון אבות וראוי הי' שיהא נענה בתפילתו כי מה שאמר הכתוב גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו היינו שלא כדין אבל משה כדין עשה. ואם ידוע לך ששמו משה רומז על שרו שהוא מיכאל שר הגדול ודאי בזה תדע איך קרע הים והים ברח מפניו אע"פ שהים נברא בשלישי והוא בששי כי אחר שהוא מיכאל שר של מים השולט עליהם ודאי הוא שיעש' רצונו בהכרח כעבד שעושה רצון רבו. ואחר שידוע לך שמו משה השין שבשמו רומז על שהוא שת ודאי בזה תדע למה הקים הוא המשכן והוקם העולם עמו כי אחר שהוא שת שתחילת בריאת עולם הי' העולם רותת והושתת על ידו והוקם גם עתה שהי' העולם רותת הוכרח להושתת על ידו והקים המשכן ואז הוקם העולם עמו:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה