עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הרביעי תורת משה · (כד)
איתא במדרש הנעלם בפרשת נח דף מ"ב ע"ב בזהר חדש וראינו להעתיקו בלשון הקודש אמר רבי אליעזר אע"פ שיהיה צדיק גדול ויאמר רעות לפני הקב"ה או דילטורין על ישראל עונשו גדול מאד ולא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל דור ולפי שא' דילטורין על ישראל דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל וגו' באותו שעה חטא חטא גדול בא וראה מה כתיב בזה וימצא מראשותיו עוגת רצפים מה הוא רצפים אמר הקב"ה כי כן ראוי לאכול מי שאמר דילטורין על בני אמר רבי אליעזר מאי דכתיב וילך בכח האכילה ההוא ארבעים יום וארבעים לילה ויבא עד הר האלהים חורבה וכי בכח אכיל' עגות רצפים הלך כולי האי אלא אמר ר' אליעזר השליך הקב"ה שינה על אליהו והראהו ענין משה שישב לפניו מ' יום ולילה שהיה שם וכיון שעשו ישראל עגל לא ירד משם עד שמחל להו הקב"ה א"ל אליהו כך היה לך לעשות ועוד היה לך להסתכל בישראל שקבלו התורה בסיני והיינו דכתיב וילך בכח האכילה ההוא ארבעים יום וארבעים לילה שראה בחלום ענינו של משה ששהה לפניו מ' יום ולילה וענין ישראל שקבלו התורה בהר חורב וזהו שכתוב ויבא עד הר האלהים חורבה אמר רבי אליעזר לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכות על ישראל עד כאן. והנה המאמר הזה אומר דרשני וכי בשביל שדיבר דילטורין לא היה ראוי לאכול עוגות ועוד דבשלמא מה שהראה לו שמשה התפלל אע"פ שחטאו ישראל הטעם הוא שיראה וילמד ממנו שחטא הוא שלא התפלל על ישראל אבל מה הראו לו בזה שהלך משה בכח האכילה מ' יום ולילה ועוד האיך אפשר שכח האכילה האמורה כאן בפסוק מדבר במשה ניתי ספר ונחזה במלכים א' סימן י"ט מה שכתוב שם ויישן תחת רותם וגו' וישב מלאך ה' שנית ויגע בו ויאמר קום אכול כי רב ממך הדרך ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא משמע שבאליהו מדבר שהרי כתיב וילך בכח האכילה ההיא ומלת ההיא משמע אכילה שנזכרה תחילה בפסוק אכילת אליהו באותו האכילה הלך מ' יום ולילה ועוד שהרי איתא בסודי רזא וכן בעשרה מאמרות במאמר המדות מדה השמינית שזה היה ההפרש שבין משה לאליהו כי אליהו אכל קודם עלייתו בהר ובכח האכילה הזו היה שם ארבעים יום ולילה אבל משה קודם עלותו להר לא אכל ונתמרק האכילה שבמעיו קודם עלותו בהר ועוד מה הראה לו הקב"ה קבלת התורה בסיני אדרבה זו היא שדיבר עליהן דילטורין שעזבו בריתו שכרת עמהם בסיני ולא קיימו מצותיו ועוד למה נשבע אז אליהו להורות בזכותן שבועה זו למה היה וכי לא היה יכול לקבל סתם על עצמו שלא לדבר עוד עליהן דילטורא. ולהבין זאת יבואר ג"כ גבי אברהם שאמר למלאכים ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם וארז"ל במדרש בפרשת זו וז"ל א"ר יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי עכ"ל. וקשה למה באמת כן ומה טעם יש בו וגם יבואר בזה מ"ש בתרי עשר במלאכי בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ודרז"ל הפסוקים הנ"ל על אליהו וקשה מאי מורא דקאמר ומפני שמי נחת הוא. ועוד אם תורת אמת היתה בפיהו ודאי לא היה עולה בשפתיו ועוד שכל הפסוקים מדברים בו שקיים כבר ופסוק ישמרו הוא כמצוה עכשיו ושמרו מיבעיא ליה. אבל ביאור כל הנ"ל הוא על דרך מ"ש בעל כלי יקר על נביאים ראשונים שמצא בסתרי תורה הקדמה נפלאה והזקן שקנה חכמה בעל זרע בירך הביא בהאריכות בתוספות המרובה על העיקר בפרשת בראשית ע"ש דברים נפלאים המשיבים נפש וזהו תכלית עניינו מה שארז"ל שבבריאת העולם נעשה כיתות וחלקו על הבריא' אמת אמר אל יברא שכולו שקרים וחסד אמר יברא שכולו חסדים שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה וכו' והשליך הקב"ה אמת ארצה על שקיטרג. הנה אותו אמת שהשליכו ארצה הוא אליהו שהי' מלאך ברקיע והיה מן הכת של אמת וכששאלו הקב"ה אם יברא אדם אם לאו וכאשר לא הסכים השליכו ארצה שלא ידור בין העליונים אלא בין התחתונים בין בני אדם והיה כוונתו יתברך כדי שיהיה שם בין הבריות ויהנה מהם ועל ידי ההנא' שיקבל מהם לא יקטרג וזה היה ג"כ ענין המלאכים שנשלחו לאברהם ואכלו אצלו כי הם היו אותן מלאכים שקטרגו על הבריאה וכדי שלא יקטרגו גם על נתינת התורה שלחם הקב"ה למטה שיקבלו הנאה מתחתונים ועל ידי כך לא יקטרגו ולכך כאשר עלה משה לקבל התורה ובאו מלאכים לקטרג עליהם כמו בבריאה ארז"ל במדרש ששינה הקב"ה צורת משה לצורת אברהם ואמר להם והלא זה הוא שאכלתם אצלו ר"ל אחר שזה הוא עומד כנגדכם ומעיד בכם שאכלתם אצלו וכל זה הי' לתווך השלום ביניהם ובין התחתונים ואם כן למה אין אתם בושים ממנו ואעפ"כ עמדתם לקטרג ע"כ מקצת דבריו דברי פי חכם חן. ובזה יובן מדרש הנ"ל שאמר אברהם למלאכים ואקחה פת לחם וגו' כי על כן עברתם על עבדכם מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי ר"ל מעת בריאת העולם שהיה בשביל אדם שאתם קטרגתם עליו ומאותו שעה תיכף הייתם מזומנים לבא אצלי ולקבל הנאה ממני כדי שלא יעלה על לבכם לקטרג עוד בזמן מתן תורה כי הקב"ה חשב מחשבות לבל יהיה תושי' נדחה ממנו ולפיכך ואקחה פת לחם וגו'. והנה מעתה תבין מאמר הנזכר לעיל הדורש וילך בכח האכילה ההוא מ' יום ולילה על משה ויבא עד הר האלהים חורב' שבא לסיני הנקרא חורב וקבל התורה לא שבא לנו הכתיב להגיד שמשה אכל שהרי נתמרק' אכילה במעיו כנזכר לעיל אלא האכילה הנזכר' כאן מדבר באכילת מלאכים שאכלו אצל אברהם ובא לנו הכתוב ליישב קושיא גדולה ועצומה איך היה באפשר שמשה היה בהר מ' יום ולילה בין חיילי מעלה והוריד התורה לסיני הנקרא חורב איך הניחו אותו המלאכים ואיך לא קטרגו על כלי חמדה כזו ומה יזכה אנוש יליד אשה שגבר על כל המלאכים ואומר הכתוב תשובה על זה וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ולילה ר"ל שמשה שהלך בהר וגבר כל זה הי' בכח האכילה שאכלו מלאכים אצל אברהם וע"י שאכלו וקבלו ממנו הנה לא היה להם פתחון פה לקטרג עוד וגדולה לגימ' שרחקה המלאכים וקרבה ישראל ולפיכך הי' המראה הזו ע"י המלאך והנה אליהו שהיה ג"כ מלאך מכת של אמת שקטרג ג"כ תחילה בבריאה והורידו הקב"ה שיקבל הנאות מתחתונים מן הראוי הי' שגם הוא לא יקטרג עוד כמה שעשו מלאכים שעזבו קטרוגן כאשר זכר להם הקב"ה שאכלו אצל אברהם והוא לא עשה כן ואעפ"כ הי' מקטרג ומדבר דילטורא על ישראל ולכך כאשר זימן לו הקב"ה עוגת רצפים לאכול ולהנות מחלק הניתן לתחתונים אמר לו הקב"ה וכי כן ראוי לאכול מי שאמר דילטורין על בני ר"ל אחר שאתה מלאך מן השמים שאין ראוי להיות בתחתונים ולהנות מאכילה שהוא חלק בשר ודם אלא עשיתי לך זאת כדי להשקיט הדילטורין ממך ואחר שאני רואה שאעפ"כ אין אתה חוזר מקלקולך הראשון ואיך אתה ראוי לאכול וליהנות מהם אך הי' חושב הקב"ה פן יאמר וכי בשביל הנאה כזו יתווך השלום והקיטרוג הגדול ולכך הפיל עליו שינה והראה לו בחלום ענין משה שהי' בהר ארבעים יום ולילה וקבל התורה והורידה לסיני וכל זה הי' בשביל הנאת אכילה כזו שההנאה הי' שם מועטת שלא אכלו אלא פעם אחד ואפ"ה מאז והלאה כשזכרו הטוב לא קטרגו והא ראיה שהוריד משה התורה לסיני וא"כ הי' לך להסתכל בזה ולא לדבר דילטורא על בני כי קל וחומר הוא אצלך שאתה נהנה מהם תמיד כל ימי היותך על האדמה והנה בזה מדויק שאמר הכתוב וילך בכח האכילה ההיא והקשינו לעיל דמלת ההיא מורה שקאי על אכילת אליהו הנזכרת בראש סיפור הכתוב ואע"ג שתירצנו שקאי על אכילת מלאכים מ"מ הקושיא במקומה עומדת שהסיפור לשון הכתוב משמע שמדבר באכילת אליהו דווקא ועם כל מה שזכרנו יובן כי אחרי שאכילת מלאכים אצל אברהם הי' ממש דוגמת אכילת אליהו בארץ שגם אליהו הי' מלאך ולא הי' צריך לאכילה אלא שכל עניינם לא הי' אלא שיהנו מן התחתונים ולא יקטרגו עליהם עוד וז"ש וילך בכח האכילה ההיא מלת ההיא דייקא ר"ל מה שהלך משה בהר בכח האכילה לא היא בכח אכילתו שהרי נתמרקו ממעיו קודם העלי' בהר אלא שהי' בכח האכילה ההיא ר"ל בכח אכילת מלאכים אצל אברהם שהיא ממש דוגמת אכילה ההיא הנזכרת באליהו בתחילת סיפור הכתוב שכתוב ויאכל וישת שאותו האכילה לא הי' אלא להשקיט הקיטרוג של אליהו גם האכילה הזו של מלאכים הי' בשביל כך וכמו שהועילה למשה שלא יקטרגו בשביל זה כן הי' לך אליהו ראוי להסתכל בזה ולהשקיט הקיטרוג ולפיכך כאשר ראה אליהו דברים של טעם חשב כן ואולי יבא לטעות כמו בראשונה שהרי בשביל זה ירד למטה ואפ"ה קיטרג ויבא גם אחר זאת לקטרג ולכך קפץ ונשבע לקיים המצו' שלא יקטרג עוד על ישראל. והנה איתא בזוהר בראשית שכל המלאכים שלא הסכימו בבריאה הי' כוונתם למנוע האדם מן החטאים והעוונות כי ידעו שיחטא האדם אלא שהיו כמתנגדים נגד הבורא אחר שבא להתייעץ עמהם וליטול מהם רשות היה להם לידע שאם לפניו ית' הוא הגון מטעם הנזכר שם שהקדים תשובה לחוטאים וכ"ש שהי' מן הראוי שגם לפניהם יהי' הגון הדבר וארז"ל בגמ' ברכות מיכאל באחת גבריאל בשתים וכו' אליהו בארבע וכתב על זה בעל עשרה מאמרות במאמר חיקור הדין חלק א' פט"ו מיכאל באחת שהוא משרת לאות אחת שבשם שהיא אות חד שבשם הויה וגבריאל בשתים לי"ה שבשם הוי"ה ואליהו בד' שהוא משרת לכל השם שהם ד' אותיות הוי"ה ע"ש וא"כ אליהו המשרת לכל השם כאשר הקב"ה השליכו ארצה כדי שיחזור מקטרוגו ויודה לדברי הקב"ה אז ירד מלפני השם מלא ולכך כאשר העלו אח"כ הקב"ה לשמים הי' חי וקים לעד ולא שלט בו מלאך המות והכל מטעם זה לפי שהי' מלאך ואינו בכלל הבריות כמ"ש באריכות הוויכוח בין הקב"ה ומלאך המות בעליות אליהו בסערה השמים בזוהר רות ובפרדס עיין פלאי' מזה דף קפ"ב ע"ג ועם כל זה יובנו הפסוקים הנ"ל וה"ק בריתי היתה אתו החיים והשלום ר"ל נתתי לו ברית לאליהו החיים שיהא חי וקים לעולם ועשיתי עמו שלום היפך מה שעשה תחלה ועורר מדנים עמי ולפי שעורר מדנים נגדי קנסתי אותו ואתנם לו מורא וייראני ר"ל שנתתי לו מורא שייראני שלא לעשות כמעשיו הראשונים ומה היא המורא שנתתיו שייראני ואומר הכתוב ומפני שמי נחת הוא שמי נחת הוא דייקא ר"ל שהיה תחילה במרום והיה משרת לשמי הגדול שם הוי"ה בד' אותיותי' ועתה עשיתי לו מורא שנח"ת הוא שהוצרך לירד למטה בין התחתונים וכל כך למה ואומר הכתוב תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו אמת דייקא ר"ל לפי שהיה אצלו תורה ולימוד של הכת של אמת שאמר אל יברא כי היה למד שנוח לאדם שלא יברא לפי שיחטא וגם הוא היה בפיו אותו דילטור' ונשתתף גם הוא לומר כן ולכך נתתי לו מורא שיראני ונחת למטה מפני שמי שלא לשרת משך זמן לשמי הגדול ועל ידי כך ועולה לא נמצא בשפתיו כי בהמשך הזמן הזה שהיה בין תחתונים וקבל מהם הנאה הוכרח לחזור מדברים הראשונים מלדבר עולה בפיו נגדי ונשבע הוא שלא לקטרג לעולם עוד על הבריות ולא שתאמר שהוא חס ושלום כוונתו לעורר נגדי להכעסני אלא בשלום ובמישור הלך אתי בשלום דייקא ר"ל שהלך ג"כ בדרכו של שלום שגם שלום אמר אל יברא והיה כוונתו במישור שכוונתו היה לטובה ומה היה כוונתו ואומר ורבים השיב מעון ר"ל ע"י שאמר אל יברא עי"ז היה משיב רבים מעון כי אם לא היה נברא אדם לא היה חוטא ואם תאמר א"כ למה הורדתיו למטה וענשתיו על זה שלא יהא כל משך הזמן משרת לשמי ואומר הכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו ר"ל אליהו שהוא כהן היה ראוי שישמור שפתיו דעת בזמן שתורה יבקשו מפיהו בזמן ששאלתי אותו יברא אדם או לאו והיה ראוי שישמרו שפתיו בדעת להסכים עמי כי היה לו להסיק אדעתו שמה ששאלתיו היה כנטילת רשות לחלוק כבוד לבריות ואם לפני היה הגון שיברא גם לפניו היה מן הראוי שיהא הגון ולפי ששפתיו לא שמרו דעת והוציא בפיו מלין לא בדעת שהיה כמתנגד נגדי לפיכך השלכתיו ארצה וא"ת איך ומה היה הוא באותו עצה יותר משאר הבריות לכך אומר הכתוב כי מלאך ה' צבאות הוא ר"ל שהוא לאו אדם אלא מלאך והיה במרום כשאר מלאכים ושאלו הקב"ה וכאשר לא הסכים אז השליכו ארצה והי' בתחתוני' ונראה לפרש שזהו הכוונה שאנו אומרים אחר סיום שמונה עשר ברכות עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו וכו' יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך. והנה אין לשאלות ובקשות אלו קישור וחיבור לפום ריהטא ולפי דרכינו ניחא רק נקדים עוד מה שאמר הרב הגדול האלשיך בפ' אם בחקותי בפסוק ונתתי שלום בארץ בענין הנזכר לעיל והוא קצת בסגנון אחר לפום ריהטא והמבין יבין שהכל ענין אחד ואין ביניהם הפרש כל וז"ל מה שארז"ל שהשליך הקב"ה אמת ארצה פירושו הוא שנתן לנו תורה בארץ שנקראת תורת אמת שעל ידה יהיה לנו עזר וסעד נגד מלאכים כת אמת כי נתינת התורה נקראת אמת ובעסקינו בתורה נמצאים אתנו אך לא זכינו שיותן לנו גם השפע כח השלום בארץ שיהיו כל הארבע כתות חסד ואמת צדק ושלום כולם שלמים אתנו כי בית שני שנחרב היה על העדר השלום ואם היה שלום בארץ לא היה חרוב ובזה אומר הוא יתברך אם תזכו שבחוקתי תלכו וגו' שתתחזק בתורת אמת גם ונתתי שלום בארץ אותו השלום שנשתייר בשמים אתן לכם כאשר נתתי אמת עד כאן והטעם הוא כי בית המקדש נחרב בעוונותינו הרבים בעון שנאת חנם כנודע מדרז"ל והיה השלום שנשתייר למעלה עודנה עומד ומקטרג עליהם לומר ראה שבראת האדם שכולו קטטה ועל כן חרוב הבית ואם היה כח השלום ג"כ בארץ לא היה חרוב ועל כן נ"ל שאמר המקונן במגלת איכה ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ר"ל ע"י שזנח הקב"ה משלום נפשי שלא היתה עמדי והיה במרום ולפיכך נשיתי טובה שחרב הבית שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול ר"ל כאשר השלום שבשמים הוא מתחבר לאהבי תורתיך אלו ישראל שאהבו תורתיך וקבלוה וא"כ האמת והשלום יחד למטה ואז אין למו מכשול כי אין מקטרג על הבריא' וזה שתקנו ז"ל בתפילה עושה שלום במרומיו ר"ל הקב"ה שהשליך האמת לבד ארצה והשלום עשה במרומיו אותו השלום יעשה עלינו דווקא שיושפע כח השלום להיות בינינו ולא במרום ואז גם בקשתינו שיהיה רצון שיבנה בית המקדש וכו'. כי אחר שכל עיקרו לא נחרב אלא בשביל שהיה שלום במרומיו ולא בארץ ואם יעשה שלום עלינו ובתוכינו ודאי יהיה גם כן הרצון שיבנה המקדש ואם תאמר אכתי יקטרג אמת לכך אומר ותן חלקנו בתורתיך וע"י שאנו עוסקים בתורת אמת גם היא ישלים עמנו ולא יהיה שום קיטרוג בעולם עלינו: