אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הרביעי תורת משה › (כג)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הרביעי תורת משה · (כג)

(כב)

איתא בספר הפליאה הביאו ג"כ בשמו הילקוט ראובני וז"ל ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה א"ל העלה פישון בחשבונו ועולה מתו הדא ה"ד כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך א"ל וכי יש כח לזה הנהר להמית האנשים המבקשים את משה והלא אמר אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך א"ל בני למי היה מדבר אברהם והי' מבקש ממנו ממי שהוא למעל' ממנו א"כ הוא שגזר להמית עכ"ל והנה לא הבאנו פה כל המאמר כי למי שבא בסוד ה' רואה שאין סוף המאמר תמוה כלל וכלל אבל ראינו להביא כאן דברי אלה כי גדלה הפליאה בעיני כל רואו ופליאה דעת נשגבה לא אוכל לה בי כולו מקשה לאי רישא הוא סיפא ולאו סיפא הוא רישא וכדי להבין זאת נבאר תחלה הפסוקים המדברים בענין הזה בפרשת שמות כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר אלכה נא ואשוב' אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים וגו' ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ע"כ ואחז"ל כי מתו כל האנשים מי היו דתן ואבירם וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם והעני חשיב כמת וקשה מה היה צריך הקב"ה להגיד שהרי משה בקש לידע אם אחיו חיים והוא אומר לו שמתו מבקשי נפשו ואם נאמר בשביל שלא יעלה מורא על ראשו מאנשי ריבו שהלשינו עליו בדבר המצרי שהרי חזינן שנתרצה לילך ולא חש לזה ועוד איך יוצדק זה על דתן ואבירם שהרי כל האנשים כתיב כל למה לי דמאנשים ידענא שמדבר בדתן ואבירם שמיעוט רוב שנים ועוד אחר שארבעה חשובים כמתים סימא עני מצורע ומי שאין לו בנים א"כ מנלן דהאי מתו בעניות מדבר והנה התוספות הקשו קושיא זו בגמרא דע"א פרק א' ותירצו דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להם כח להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונן וקשה דודאי אם היו באים בעלילה בלי טעם ודאי לזה צריך ממון רב לבא אל בית המלך להחזיק הדברים בשוחד ממון אבל דתן ואבירם שכל עניינם לא היה אלא בהגדת עדות לפני המלך שהרג משה את המצרי וא"כ מה היה צריכין לזה ממון רב אפי' מעט לא היו צריכין שהוצרך הקב"ה לבשרו שירדו מנכסיהם אבל לדרכינו יובן הדבר ולאו מטעמם כי מביא האר"י זלה"ה שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קרא לו כן במקרה בלי טעם אלא הכל בהסכמה מאתו יתברך שגלוי לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו ועל שם הענין והפעולה כך מזדמן בפה אביו לקראו בשם שהשם ממש יורה על ענין ופעול' שבאותו אדם אם הוא מצד הטוב או מצד הרע ובאיזה א אופן יהיה הטוב שבו ובאיזה ענין הרע הכל יורה שמו עליו הכל מרומז בשמו ולא זו השם עצמו אפי' מספר שמו וכל אות ואות ונקודה שבשמו הכל מורה על פעולתו ועניינו אשר באותו איש באופן שאין דבר קטן וגדול שבכל איש ואיש שלא יורה עליו שמו ואפי' שתמצא לפעמים אדם רשע ושמו יורה על טוב יורה שיש בו איזה ניצוץ טוב ולפיכך ראשונים שהיו יודעין סוד זה היו בודקין בשמות כמו האוש ההוא הנזכר בדרז"ל כידור והבין ר"מ שהוא רשע על שם כי דו"ר תהפוכות המה. וכן הענין בשמות כל בעלי חיים שבעולם כמ"ש בעל לקח טוב שזהו היה החכמה של אדה"ר שהתפאר בו הקב"ה שהוא חכם יותר ממלאכי השרת לפי שקרא שמות לבהמות לחיות ולעופות ולכל הנבראים ואם היה קריאת השם במקרה מה חכמה היה ליקרא בשם אלא שהשם הוא אינו אלא הוראות דברים מה שיש באותו דבר שקראו בשמו ואדה"ר שהיה חכם גדול בחכמתו השיג וידע בחכמתו לכל מין ומין מה עניינו ועל שם אותו הענין אשר בו קרא לו שם באופן שכל שם ושם היה ממש מורה על כל ענין אותו דבר שנקרא בשם וזה היה ודאי חכמה גדולה ונפלאה שאפי' מלאכי שרת לא היו משיגים בחכמתם עד פאן. ולכך נ"ל שאמר קהלת מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ר"ל מה שהיה בעולם באיזה אדם הכל גלוי לפניו יתברך והראיה כי כבר נקרא כן שמו ושמו יורה על כל עניניו ואם תאמר מאן יימר לכך אמר ונודע אשר הוא אדם ר"ל דבר זה נודע לנו ע"י אד"ם דייקא שהוא אדה"ר שקרא שמות ואם היה קריאת השם במקר' למה לחכמה יחשב לאדה"ר אלא ודאי שהשם מורה על כל הענין ואל תשיבני דאם כן בהכרת הוא שיהיה אדם צדיק או רשע אחר שכבר נקרא בשם ושמו יורה עליו מה יהיה. דע שהדברים האלה הם בעומקי ימים והוא תלוי בידיעה ובחירה ואין כאן מקום להאריך בם רק באנו בקיצור לבאר דברים אלה ודברים אלה הם בכלל מה שאמרו רז"ל הצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כי במעשי הטוב של איש יגרום ששמו המורה על הדין שיתהפך לרחמים וכן להיפוך והבחירה היא ביד אדם. ובזה יובן מ"ש רז"ל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם מכפרים עוונותיו של אדם וקשה דבשלמא שינוי מקום הוא טרדת גלות ושינוי מעשה שהיה תחילה רשע ועכשיו צדיק ודאי הדין נותן לכפר עוונותיו אבל מה איכפת בשינוי השם אבל עם הנזכר יובן כי בהשתנה שמו ודאי יורה שנשתנו גם מעשיו ושמו שהיה בו תחילה והיה מורה על מעשיו רעים ודאי צריך להשתנות כפי אותן הפעולות ומעשים של עכשיו ודין הוא שיכופר עוונו ודי בזה למבין. ובזה יש להבין משרז"ל בהרב' מקומות למה נקרא שמו כן וכן כמו למה נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם כולו וקשה מאי מקשה שהרי אביו קראו כך ובודאי לא נביא היה ליקרא ע"ש שהמריד כל העולם אלא הוא הדבר שדברנו שהקב"ה מזמן שם בפה אב הילד הנולד על שם ענייניו ופעולתו ולכך מקשה ולמה נקרא נמרוד ולמה הזדמן הקב"ה בפי אביו שיקרא כן ותירץ מפני שגלוי הי' לפניו יתברך שימריד כל העולם כולו. ובזה תבין בכל מקום דברי חכמים וחידותם והוא בנין אב לכל המקומות שדברו חכמים בלשון זה למה נקרא שמו כן ולא זכרנו כאן אלא נמרוד מפני שהוא הראשון שדברו בו חכמים בלשון הזה. ובזה נבא אל מה שזכרנו לעיל שאמרו ג"כ רז"ל בלשון הזה ג"כ פישון הנ"ל והביאו גם רש"י בחומש בפרשת בראשית וזיל פישון הוא נילוס נהר מצרים ולמה נקרא שמו פישון על שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקים את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו ע"כ והוא מה שדברנו שקריאת שמו הי' מורה על שם עניינו שהיה טיפה אחת יורדת בכל שנה ונתרבה הנהר ועי"ז היה עולה ובשביל כך היה נקרא בשם זה להורות על הטיפה שבו שעל ידו נתרבה הנהר וכבר זכרנו בסימן הזה שכשם שהשם יורה על איזה ענין שבו כן מספר אותו השם מורה ג"כ על איזה ענין אשר בו וא"כ יש לידע פישון העולה כמנין מת"ו כנזכר מה הי' מורה שם זה אבל אם נעמוד על ענין שם פישון שנקרא על שם הטיפה ומה ענין הטיפה ההיא בזאת נדע למה נקרא ג"כ בשם מתו ודע ענין פלאי מ"ש בעל טוב הארץ מדף (כ"ב) עד דכ"ה והעתיקם מספר איש קדוש שלקט באמרים הוא בעל חסד לאברהם וזכרו ג"כ קצת הילקוט ראובני בערך מצרים (סי"י) ובערך תפילה (סי"ט) אלא שקיצר בלשונו כדרכו תמיד. והנה נעתיק הענין כמו שהוא אע"פ שאינו מצטרך הכל לענינינו רק שיובנו הדברים לכל רואיהם וז"ל דע כי כל מה שברא הקב"ה זכר ונקיבה בראם כדי שיפרו וירבו ואפי' המים יש בהם זכר ונקיבה כשנבראו וברא הקב"ה רקיע להבדיל בין מים זכרים למים נקיבות ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים ואפי' על ידי מים נקיבות מוציאין פרותיהן והטעם לפי שהם שפלים ואינם מתגאים לזה הם מוציאין פירותיהם וגדילים על כל מים חוץ מן החטה מטעם שיתבאר לפנינו אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג והטעם לפי שהוא המובחר במיני פירות שנאכל כולו ועל כל זאת אינו מתגאה כשאר אילנות לזה גדל על כל מים בין זכרים בין נקיבות אמנם החטה להיות שהאל יתברך נתן בה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאה פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד ולכן תמצא שנה שיש בה רבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה ויש שנה שהיא מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה מפני שהדבר תלוי במים זכרים ודע כי ארץ ישראל היא שותה ממים זכרים אפי' בחורבנה לפי שהיא בתכלית הטהרה ולזה היא ניזונית תמיד ממים זכרים וארץ מצרים שהיא בתכלית הטומאה שנקראת ערות הארץ ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונית ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקיבות ואל יקשה בעיניך איך היא מוציאה החטה על ידי מים נקיבות כמו מיני ירקות שאין הענין כן אלא כמשרז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טיפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותו הטיפה הוא כמו שאור לעיסה ונעשית כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבא בכל שנה ושנה שנתנה למצרים בשביל תפילת אברהם שהתפלל לאהבת ישמעאל בנו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך כי הניזון ממים נקיבות חייו אינם חיים והאל יתברך השיבו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' והברכה היא הטיפה הנזכר והטעם ששר של ישמעאל הוא רהב שרו של מצרים ונרמז הענין הזה בפסוק וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה עכ"ל נ"ל שלכך באותו ענין בפסוק אחר שכלו המים מן החמת כתיב ותשלך את הילד וגו' כי אמרה אל אראה במות הילד ור"ל כי כאשר כלים אלו המים שהתפלל עליהם אברהם שהם טיפות מים זכרים ונשתיירים מים נקיבות אז חייהם אינם חיים וחשובים כמתים. ולפיכך אל אראה במות הילד ויובן ג"כ בזה משרז"ל ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו שנאמר וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים שם על שכמה וקשה מאי כולי היא שחשבה לוותרנות ולפי זה ניחא כי נתן לה ולבנה ולדורי דורות שלהם מזון עולמות כי קודם לזה היו ניזונין ממים נקיבות לבד והיו נכסיהם מועטים וחייהם אינו חיים ואין לך וותרנות גדולה מזו. והנה מעתה נבין למה פישון עולה למנין מתו והטעם הוא הכל לפי הזמן כי כמו שבזמן שהטיפה בתוכה נקרא פישון על שם ופש שעל ידי אותו הטיפה מתרבים המים ועולה ומשקה הארץ כן בזמן שמסתלקת לפעמים הטיפה אז נקרא מתו כי כל האנשים אשר שם כולם חשובים כמתים שאין ניזונין אלא ממים נקיבות וכל הניזון מהם חייו אינו חיים וחשוב כמת ואם כן שם פישון מורה על זמן היות הטיפה בתוכה ושם מת"ו מורה על זמן הסתלקות הטיפה מתוכו ואין להקשות היאך אפשר להסתלק אותה הטיפה אחרי שהקב"ה שמע לתפלת אברהם וברכו בטיפה זו כנזכר לעיל אין זו קושיא שכן איתא בזוהר בפסוק ויבא עד גורן האטד ויספדו שם משום דכל זמן שהיה יעקב במצרים נתברך הנילוס ויצא להשקות את הארץ עד כאן ואם היה נחשב מצד תפילת אברהם אם כן למה היה בזכות יעקב אלא ודאי שתפילת אברהם הועילה שיהא רצון לפני הקב"ה להורידה באיזה זמן אשר ייטב בעיניו יתברך וברצונו ניטל ואם לא היה תפילתו של אברהם לא היה מורידה כלל אפילו לעתים וע"ש בטוב הארץ ותראה טוב טעם ודעת למה היה הטיפה של מים זכרים בשביל יעקב משום ששורש נשמתו היה ממקום אשר יורדים מים זכרים מן השמים. ובזה תבין שכל שכן היה בשביל משה כי יעקב ומשה בדרגא חדא ויש למשה אדרבה מדריגה יותר גדולה במקום אשר שם מקור מים זכרים וכל זמן היות משה שם במצרים היה בהכרח שירד אותו הטיפה שהיא מים זכרים לבל יהא משה ניזון ממים נקיבות כמו יעקב. ובזה נבא אל ביאור כל הנ"ל ונבאר תחילה הפסוקים הנ"ל שאמר משה אל יתרו אלכה כא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר ה' לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כי משה ידע שכל זמן שבמצרים טיפת מים זכרים מצויה חייהם חיים ובהסתלקותם הם חשובים כמתים ובזמן היותו שם הי' ניזון ממים זכרים על ידי אותו הטיפה לכך אמר אלכה ואשובה וגו' ואראה העודם חיים שלא נסתלקה וניזונין ממים זכרים שאז הם חיים ואם לאו כי פן נסתלקה הטיפה וחשובים כמתים ולא שהיה כוונתו לגור שם כי ירא היה מפני אויביו הקמים עליו בדבר המצרי אלא שרצה לילך דרך ארעי לראות לבד אם חייהם חיים ואם לאו והשיב לו הקב"ה לך שוב מצרימה אפי' להשתקע ולגור שם משום שמתו כל האנשים ר"ל לא לבד ישראל אשר שם שניזונין ממים נקיבות וחייהן אינן חיים אפי' כלם אשר שם הכל חשובים כמתים שנסתלקה הטיפה ועל כן שוב אין לך לירא משונאך ואדרבה המבקשים את נפשך ר"ל לא זו שאין רוצים לקום עליך להרע לך ואדרבה הם מבקשים ומצפים את נפשך כי על ידך ובזכותך הי' בהכרח ליתן להם אותה הטיפה ובבואך לשם ויראו שיחזור כמו שהיה בראשונה ודאי לא זו שלא יריעו לך אלא אדרבה שייטבו לך כי תועלת גדול יגיע אליהם בבואך לשם וז"ש רז"ל וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם ר"ל אחרי שבאמת חיו וקראן מתים ודאי היו בחייהן חשובים כמתים וקשה באיזה אופן היו חשובין כמתים שבשביל כך הבטיח הקב"ה שלא יירא משונאים הקמים עליו ותירצו שירדו מנכסיהם ר"ל שפסקה מהם טיפת זכרים שהיה מצוי' אצלם ועל ידה היו המים עולין ומשקים הארץ והולידה והצמיחה ונתברכו נכסיהם ועתה נפסקה הטיפה וירדו מנכסיהם וחייהם אינן חיים ובודאי היה משה בטוח משונאים כי בבואו שם מיד ירד להם איתו הטיפה ולכך החזירו הקב"ה לשם אבל אם היו כמתים מטעמים אחרים כגון סומא ומצורע ואין להם בנים ודאי לא היה הקב"ה מחזירו לשם ואפי' דרך ארעי כי במקום דשכיחא היזקא אין לסמוך אניסא שהיה עושה לו קודב"ה. שמנכין מזכיות כנודע. והנה בזה מבואר מאמר הנזכר שהתחלנו והכי קאמר ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה ויש לדייק מה מקשה תיפוק לי' מלאך המות המיתם אלא המקשה ידע שבאמת מה שכתיב כי מתו כל האנשים לא מתו ממש אלא היו חשובין כמתים לפיכך מקשה מי המית ר"ל אחרי שארבעה הם בעולם שחשובים כמתים ואם כן האי מתו באיזה מהם מדבר וזהו שדייק בלשונו מי המית ר"ל מי הוא מהם שהיה בהם שמצדו היו נקראים מתים ותירץ שעלה פישון בחשבונו ועלה מתו ר"ל פישון יש לו שני מדריגות בשמו האחד פישון והיינו בזמן שיש בתוכו טיפת זכרים ונתרבים המים ושם השני יש לו שנקרא מתו והוא שמדריגת מספרו וחשבונו שעולה מתו וזה השם יש לו בזמן שמסתלקת ממנו הטיפה שאז הם ניזונין ממים נקיבות וחייהם אינם חיים וחשובים כמתים ואותו פעם ירד פישון ממעלות של הטיפה ואבד שמו האמיתי ובא במדרגת שם השני שהוא מתו שסילק הטיפה ועל ידי זה היו כולם חסירי נכסים וירדו מנכסיהם. ובזה המיתם כי חייהם לא היו חיים ולכך מביא ראי' מפסוק כי מתו כל האנשים וגו' וקשה מאי כל אם קאי על דתן ואבירם לבד אלא ודאי שהמיתה היה מגיע לכולם ובאיזה אופן היה אלא שירדו מנכסיהם ולא שום מיתה אחרת כי דוקא במיתה זו היה משה בטוח לשוב מצרימה כנזכר. והנה כאשר שמע המקשה תשובה זו על קושיא הנזכר שהוא אומר עלה פישון בחשבונו וכו' היה סבר שפישון בעצמו עשה פעולה זה שסילק מתוכו הטיפה והמיתם והיה קשה לו איך עבר על הבטחת קודב"ה שהתפלל לפניו אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך והיה תפלתו על אותו הטיפה שיהא ניזון ממנו ויהי' חייו חיים והבטיחו הקב"ה ואמר ולישמעאל שמעתיך וגו' וברכתי אותו באותו טיפה ואם כן איך יעבור הנהר על הבטחת קודשא בריך הוא ולכך חזר ושאל אותו על דברים ואמרו כי יש כח ביד אותו הנהר להמית מבקשי נפש משה והא כתיב לו ישמעאל יחיה לפניך הי' תפלתו שיתקיים הטיפה שם ולא תסתלק והקב"ה הבטיחו ואיך עבר על זה ולכך בא ומתרץ לו בני למי היה מדבר אברהם והיה מבקש ממנו שהוא למעלה ממנו ואם כן הוא שגזר ר"ל אל תחשוב שהנהר מעצמו עשה זאת דודאי אין כח בנהר להוסיף או לגרוע ממה שעושה הקב"ה אלא הקב"ה בעצמו שהוא למעלה ממנו ומושל על הנהר הוא שגזר לסלק' כי מאתו יתברך היה אברהם שואל שאל' זו והבטיחו לברכו כרצונו וברצונו נותן וברצונו נוטל:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה