אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הרביעי תורת משה › (כא)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הרביעי תורת משה · (כא)

(כ)

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ע"ש. והנה מלת וירא הוא כמיותר שהרי כבר נאמר וירא אבל נ"ל שבא לרמז מ"ש המגיד בח"ב פ' שמות שמשה הרג המצרי נתן עיניו בו ונעשה גל של עפר והטעם הוא מבואר בדברי פה קדוש האר"י זללה"ה שהראיה היא מצד הדין והגבורה ופועלת רע כמשרז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות סי' לדבר ראיה מנין גבורה וזהו טעם הפסוק רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה שלא תצטרך לשום פעולה להמית הרשע אלא בעיניך תביט בו ולכך בא הכתוב גם פה לרמז זה ואמר וירא כי אין איש ויך את המצרי שראה והתבונן בו ובפרצופו וראה שאין צדיק יוצא ממנו כדרז"ל ובאותו ראיה ויך המצרי והרגו. ורז"ל אמרו בילקוט תהלים וירא כי אין איש איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו בדין וקשה אחרי שנודע מדברי הזוהר והאריז"ל שמשה איהו הבל שנהרג ע"י קין והמצרי הוא קין ובא משה לנקום נקמתו והרגו וא"כ למה נמלך במלאכים ומאי והרגו כדין שהרי גם בלא נמלך היה כדין. וביאור הענין כי יש ליישב תחילה הפסוק הנ"ל דקשה מאי ויפן כה וכה וכי משה היה צריך ליראות מפני ב"א אבל דע שאיתא בס' התגין וז"ל ויצא קין מלפני ה' מב"ד ש"מ יצא חייב כי מלאה"ש נשאו ונתנו בדינו ומקצתם אמרו ה"ז לא ראה לפניו עונש רציחה ואין חייב מיתה כי זדונו הוא כשוגג ושוגג גולה לפני ה' ומקצתם אמרו יותר הוא ממזיד כי לא היו ב"א מרובים בעולם וגם הבל שהיה מיעוט מן המיעוט ג"כ הרגו ויצא חייב בדינו נ"ל שזש"ה ויפן כה וכה ר"ל משה כשבא להרוג המצרי שהוא קין שהרג את הבל לא הרגו מיד אלא ויפן כה וכה שנטה דעתו לכאן ולכאן שראה שיש בו צד לחיוב משום שהוא כמזיד והיה בו ג"כ צד לפטור שהוא שוגג משום שלא ראה עונש רציחה ושוגג אין חייב מיתה אלא גולה וכבר גלה הקב"ה את קין כמש"ה הן גרשת אותי וגו' אבל אחר שנתיישב בדעתו וראה כי אין איש דייקא שראה סברא זו שאין איש ר"ל שבאותו שעה שהרגו לא היה איש בעולם אלא אביו והוא ואחיו הבל וגם אותו הרג וא"כ הוא יותר ממזיד ובודאי חייב מיתה לכך ויך המצרי וזהו ג"כ ביאור מדרש הנ"ל כי גם רז"ל הבינו פשט המקרא כמו שכתבנו אלא שבאו בצח לשונם לבאר וליישב קושיא גדולה כי פן יאמר האומר אחר שהי' סברא לכאן ולכאן מה ראה לתפוס סברא זו יותר בי יחיד אין לו הכרע ובפרט בדבר שהוא נוגע בו אין אדם רואה חובה לעצמו לכך באו כמתרץ ואמרו מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו כדין ר"ל אחרי ששני דיעות וסברות האלה היו נושאים ונותנים בו מלאכים כבר בזמן שהרג קין את הבל ויצא כבר דינו על ידיהם לפיכך בא משה לימלך במלאכים ושאל איך יצא דינו וכאשר אמרו לו שיצא דינו שהוא חייב מיד הרגו כדין דייקא ר"ל שהרגו כדין שיצא כבר ממלאכים שהוא חייב גם עתה הרגו מטעם זה אבל אם לא היה רואה המלאכים בודאי לא היה מכריע בינו לבין עצמו אע"פ שהיה דעתו נוטה אל האמת אחרי שאין אדם רואה חובה לעצמו. והנה בזה נבא אל כוונת יתרו שכאשר שמע בנותיו אומרות איש מצרי הצילנו אמר ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם וארז"ל ישא אחת מכם לשין נקיה דברה תורה וקשה היאך ראה וידע שמשה ישא בתו. והנה כבר בארנו דבר זה והנ"ל בעמוד פחד יצחק סי' י"א ע"ש גם עתה יבוארו בקיצור ולהבין זאת נקדים לבאר משרז"ל בפסיק אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה צא בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אין אתה עושה בגין אשתך עשה בשביל בניה וקשה למה יעשה בגינו או בגין אשתו או בגין בניה קושיא זו לבד י"ל ע"ד משרז"ל ויואל משה שנשבע לו ליתן בן ראשון לע"ז כי משה ידע שיתרו יתגייר ולכך כאשר בא יתרו להתגייר חשב פן לא יקבלו משה ולכך א"ל עשה בגין בניה כי נשבעת ליתן לי בן אחד לע"ז וטעמך הי' שידעת שאבוא להתגייר לכך עשה בגינם שלא יבואו בין עובדי ע"ז ונקט בניה לשון רבים כי מבן אחד יוצאים בנים הרבה כנודע. וכדי לבאר שאר הספיקות נקדים לבאר מאמר נפלא ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל מי יעלה בהר ה' זה משה שנא' ומשה עלה אל אלקים ומי יקום במקום קדשו שנא' המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא נקי כפים שנא' לא חמור אחד מהם נשאתי ובר לבב אר"י אפי' הדיוט אם אומר לחבירו כזה גנאי הוא לו ומשה אמר למה ה' יחרה אפך וכו' אשר לא נשא לשוא נפשי זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא בדין נטלה ולא נשבע למרמה שנא' ויואל משה לשבת את האיש ישא ברכה מאת ה א"ר תנחומא אל תהי קורא בו אלא ישא ברכה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל עכ"ל. והנה יש לידע דודאי דוד שאמר זה על משה לא בא להגיד שבחו כי בזה לא סיים לכולי' שבחי' וא"כ מה ראה לחבר עניינים האלה זה לזה ועוד איך נניח פשוטו של מקרא שכתוב ישא ולקרות ישיא ועוד לשוא נפשו כתיב ואיך יוצדק על נפש מצרי נפש היל"ל ועוד למה נקט נפש ולא רוח או שאר כינויים והנה שני קושיות אלה בד יש ליישב ע"ד מ"ש לעיל שמה שהרג משה המצרי משום דאיהו קין וכתבו בזוהר סימן לדבר שבעתים יק"ם קין ר"ת "יתרו "קרח "מצרי שהם היו כלם גלגול קין ונתחייבו כלם הריגה וניתקן ע"י משה שהוא נקם שבעתיים שהיו לו שבעה שמות כי הוא הרג המצרי וגם בלע את קרח ותיקן את יתרו שהתגייר על ידו ונשפך ג"כ דמו ע"י המילה וכמ"ש בתיקונים תיקון ס"ט הנה הדברים האלה הם סתומים כי אחר שהרג משה המצרי ונקם נקמתי מה הי' צריך עוד לבליעת קרח ולתיקון יתרו אבל מי שבא בסוד ה' בדברי פה קדוש האר"י זללה"ה יוסר הענן מעליו ויראה באספקלריא המאירה ואגב זה יבואר ג"כ מ"ש שלמה בקהלת ה' יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת וגו' וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול לרוח ודרז"ל על קרח וביאור הדבר כי מביא האר"י זללה"ה שיש לכל אדם שלשה חלקי נשמה דהיינו נפש רוח ונשמה והנפש של קין הי' מגולגלת במצרי ורוחו בקרח ונשמתו ביתרו ע"כ ולכך נ"ל שהוצרכו כל אלה לתקן חטא קין כי כאשר הרג קין את הבל גרם שנתפרדה החבילה דהבל ונפרדו מן העולם כל שלשה חלקי נשמתו והוצרך קין לתקן השלשה חלקים נפש תחת נפש רוח תחת רוח נשמה תחת נשמה ולכך הוכרחו שלשה אלה מצרי יתרו קרח לתקן כל אחד חלקו מה שנפגם על ידו וכולם ע"י משה. והנה כאשר הרג משה המצרי שהוא הנפש של קין בזה נתקנה חלק נפשו וזשרז"ל הנ"ל על משה אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי נפשו דייקא ר"ל במה שהרג המצרי שהוא חלקי הנפש של קין בזה לא נשא ג"כ לשוא נפשו ממש כי עי"ז נתקנה נפשו ממש וכאשר בא קרח לעולם הוכרח ג"כ להיות נפרד מן העולם ע"י משה שהוא ג"כ קין מצד הרוח לבא רוח תחת רוח ודע מ"ש רז"ל קרח שחכם גדול הי' מה ראה לשטות זה אלא עינו הטעותו ראה ששמואל יוצא ממנו וכו' וז"ש קהלת ברוח הקודש עושר שמור לבעליו לרעתו זה קרח ואבד העושר ההוא מן העולם בענין רע שנבלע בארץ ומי גרם לו ואומר והוליד בן ואין בידו מאומה ר"ל פירש שראה שהוליד בן שיצא ממנו שמואל ולכך אין בידו מאומה וכאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת שנבלע בארץ ועזב לאחרים חילו ולא זו בלבד אלא כל עמת שבא כן ילך ר"ל כל פעם ופעם שהוא בא לאויר העולם כן ילך במיתה משונה כי כאשר הי' במצרי נהרג ע"י משה וכן עתה שחזר ובא לעולם הוכרח ג"כ ליאבד מעולם ע"י משה כי שניהם הם מקין שהרגו את הבל ובא הכתוב כמקשה קושיא הנ"ל ומה יתרון לו ר"ל אחרי ששניהם קין ושוים במעלתם ואין יתרון לזה על זה ואם כן אחר שנהרג פעם אחד כבר בזמן שהיה במצרי למה הי' מוכרח לבא לעולם גם עתה ובא הכתוב כמתרץ תירץ הנ"ל ואומר שיעמול לרוח ר"ל זה היתרון הי' לו על המצרי שהמצרי הי' מצד נפש ובהריגתו לא נתקן אלא הנפש של הבל אבל קרח הי' מצד הרוח של קין שעמל ופגם לרוח של הבל ולכך הוכרח לדין ע"י משה לתקן גם חלקו של רוח וכאשר בא יתרו ונתגייר ושפך דם מילתו נתקן גם הנשמה של הבל ודע מה שאמר האר"י כי הנשמה היא באה מחמשים שערי בינה שנתגלו למשה מ"ט מהם לבד ושער החמשים הכולל את כולם והוא הנקרא איתן לא נתגל' לו כמ"ש בזוהר בסבא פרשת משפטים ולכך נ"ל שארז"ל בפרשת יתרו כאשר ראה בלעם את יתרו הקני אמר איתן מושביך ר"ל מקום מושביך ואחיזתך במקום של אותו שער הנקרא איתן. והנה הי' עוד חטא אחד בידו של קין שגזל תאומתו של הבל וגזיל' אין לה תיקון עד שישיב גם זה נתקן ע"י יתרו שנתן בתו צפורה למשה שהיא התאומ' היתיר' שגזל קין כמ"ש בעל עשרה מאמרות חלק ג' מח"ה פ"ט והוא מדברי האר"י ז"ל החכם הגדול וכאשר בא להתגייר אמר א"ני ח"ותנך י"תרו בא אליך רמז לו בר"ת אחי כי הוא הי' אחי משה מצד הגלגול ובזה תבין כוונות רז"ל הנ"ל אני חותנך יתרו וגו' צא בגיני כי חשב יתרו כי לא יקבלו משה מאיזה טעם שיהיה עמו ולכך בא לגלות לו טעם גירותו ואמר "אני "חותנך "יתרו רמז לו בר"ת אחי ר"ל אחרי שאני אחיך קין ששפכתי דמך דין הוא לתקן החטא בשפיכת דמי המילה ולפיכך עשה בגיני וצא לקבלני תחת כנפי השכינה ואם אין אתה עושה בגיני כי שמא תאמר מאן יימר שאני אחיך קין מוכרח אתה לצאת בגין אשתך שהיא בתי שלקחת לאשה ואיך עשית כזאת ליקח בת כומר לעכו"ם אלא ודאי זה יורה שאני אחיך שגזלתי תאומתך לפיכך צא וגיירני וע"י זה יתוקן חטאי. וזה הי' גם כן כוונת יתרו כאשר שמע בנותיו אומרות איש מצרי הצילנו מיד אמר ואיו למה זה עזבתן קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם ורז"ל אמרו איש מצרי וכי מצרי הי' אלא הוא האיש שהרג המצרי ולכך נ"ל שכאשר שמע יתרו זאת מיד אמר ואיו קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם דבשלמא מקודם לא עלה זאת על דעתי כי מהיכי תיתי משה הצדיק יקח בתי בת כומר אבל אחרי שהרג הוא המצרי וקשה למה וצריך לומר בשביל שהוא הבל שנקם נקמתו ואם כן ודאי הוא שישא בתי כי בתי אחת היא תאומתו הנגזלת ממנו ולכך תנו לבבכם לידע איו הוא וקראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם. ובזה תבין מדרש תימה פרשת תרומה בענין זמרי שהביא המדינית לפני משה ואמר זו אסורה או מותרת ואם תמצא לומר אסורה בת יתרו מי התיר לך התחילו בוכים אמר הקב"ה משה בוכה אתה והיכן חכמתך שאמרת דבר ובלעת לקרח ועכשיו אתה בוכה ע"כ וקשה אחר שזמרי אמר באם תמצא לומר וא"כ אף אם נאמר שנתעלמה ממנו הלכה קנאין פוגעין בו מ"מ הי' לו לומר אסורה היא דמה אית למימר בת יתרו מי התיר לך הי' לו לומר שהיא תאומתו הראשונה שנגזלה ממנו אלא הוא הדבר שדברנו שבאמת משה ידע זאת ומכל מקום ירא להשיב כי חשב פן יאמרו מאן יימר שאתה הבל ולכך התחילו בוכים ולפי האמת יש לזה ראיה ברורה אחרי שבלע את קרח כנזכר לעיל ולכך אמר לו הקב"ה משה היכן חכמתך שאמרת דבר ובלעת את קרח ואם כן יש לך ראיה ברורה שאתה הנ"ל ואם כן למה אתה בוכה ואין משיב להם על דברם. ובזה נבא אל ביאור מאמר הנזכר לעיל רק יש לידע למה היה משה בשני מדריגות יותר רק כל הנבראים חדא שזכה לעלות ואע"ג שגם אליהו עלה מ"מ לא עלה בגוף ונפש כי חומר גופו נשתייר בחללו של עולם שאם יצטרך לירד לזה העולם שיוכל להתלבש בלבוש חומר גופו הראשון כידוע ליודעי חן וגם חנוך שעלה לא עלה בגופו ממש כמו שהי' בעה"ז אלא שנהפך בשרו ללפידי אש כמ"ש בפרקי היכלות דר' ישמעאל כ"ג מה שאין כן משה שהיה שם בגוף ממש והטעם הוא כמ"ש בעשרה מאמרות בחלק ג' מח"ה פ"ט על משנה מי שאבדה לו דרך שדיהו יפרח באויר כי הכל אבדה לו דרך שדיהו שלא היה לו חלק בעה"ז ולכך כשחלק את העולם עם אחיו קין לקח לחלקו מטלטלי' ולא קרקעות והדין נותן שיפרח באויר ולכך אמר לו קין פרח ונתקיים זה במשה שהוא הבל שעלה אל אלקים שהוא מעין פרח באוירא האמור בהבל כמו שהארכנו מזה בעמוד זה ע"ש. ויש עוד מדריגה שניה במשה על שאר בני אדם שפירש עצמו מאשה ונדבק בהקב"ה וכביכול היה לו כאשה לאיש שבעלה גוזר עליה והיא מקיימת כך משה גזר על הקב"ה למה ה' יחרה אפך קומה ה' שובה ה' כמו שאמר רז"ל בפרשת ברכה על פסוק משה איש האלהים וזה היה בזמן שצוה הקב"ה לפרוש מאשתו כמו שאמר בזהר פרשת פקודי עמוד שצ"ז ושצ"ח וז"ל של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא הא אוקמוהו דפריש ליה מאיתתא פי' שהאשה נקראת נעל וכמ"ש בהדיא בזהר פרשת חקת בגין לאתדבקא בשכינתא דכתיב המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא דא שכינתא אתדבקיתא קדישא אתדבק משה לעילא וכד קשיר ליה הקב"ה בחביבותא דלעילא כדין שליט רב ממנא על ביתא והקב"ה שקיים וכו' והטעם היא כמ"ש בעשרה מאמרות במאמר צבאות ה' הקדמה גדולה ונפלאה בהאריכות וזהו קיצור עניינה לפי שבאדם הראשון הי' תלויה כל הנשמות כדרז"ל יש בראשו וכו' ובא הנחש והסית והדיח לגבור רוח הטומאה על כל הברואים להוציאם מרשות הקב"ה לרשות מלאך אל אחר והאכילה מעץ הדעת טוב ורע ונתנה לבעלה ולכל הברואים שהיו תלוים בו וכאשר אכלו נהנו מגזל כי נצטוו עליו שלא לאכול והיה איסור בדבר וגזל ועי"ז נטמאו כולם ונתערבו ברע ומשה רבינו היה תלוי גם כן בו עם הדורות ולא רצה להנות מהאיסור והגזל ולכך נאמר עליו בכל ביתו נאמן היא שהיה נאמן שלא נחשד בגזל ולפי שלא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה לאכול מעץ הדעת לפיכך התיר לו הקב"ה לפרוש מאשה ועיין יותר בהאריכות בעמוד חמישי קרבן אהרן וטעם למה לקח אשה מתחלה וטעם הדבר כי אחר שנשתייר הוא לבדו טוב בלי תערובות רע לא היה ראוי לדבק באשה שהיא תערובות בטוב ורע כי מין בשאינו מינו חוצץ ולפיכך באותו שעה שפירשו הקב"ה מאשה נדבק בהקב"ה כי הקב"ה נקרא טוב ובא משה שהיה טוב ונדבק בטוב וזכה שכביכול נעשה לו כאשה לגזור עליו והקב"ה מקיים לפי שלא רצה לצאת מרשות הקב"ה ולהשליט על עצמו רוח טומאה זכה להיות ברשות הקב"ה ולשלוט עליו כביכול. ובזה תבין למה כאשר דברו אהרן ומרים במשה על אודות אשה הכושית אשר לקח אמר להם הקב"ה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וקשה אם פי' נאמן הוא שלא נחשד בגזל שלא נהנה מעץ הדעת א"כ מה ענין שבח זה לכאן ועם מה שזכרנו יובן כי מרים ואהרן שדברו במשה על אודות אשה הכושית היה כל תרעומתם על שפירש משה עצמו מאשה כי חשבו שאין מן הראוי שיפרש אדם מאשה והשיב הקב"ה לא כן עבדי משה כמו שאתם חושבים כי לו נאה ויאה לפרוש מאשה וכ"כ למה ואומר בכל ביתי נאמן הוא שלא נהנה מן הגזל ולא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה שהאכילה לכל הברואים מגזל עץ הדעת ואם כן למה לא יראתם לדבר במשה עבדי כי בדין עשה ובזה בא מדרש הנ"ל על נכון וה"ק מי יעלה בהר ה' זה משה ומשה עלה אל אלקים וכו' כי הפסוק הזה בא כמקשה ב' קושיות גדולות ואמר מי הוא בכל הנבראים שזכה לשני מדריגות כמשה שעלה אל אלקים וגם עמד במקום קדשו שפירש עצמו מאשה ונדבק בהקב"ה כביכול ונעשה לו כאשה ובא כמתרץ ואומר נקי כפים שלא נהנה מן הגזל ולא לקח בידו הפרי של עץ הדעת שהאכילה חוה ולפיכך במדה שמדד מדדו לו הוא לא הלך אחר עצת אשה הותר לו לפרוש מאשה וא"ת מאן יימר שכך הוא ולכך מביא ראיה הפסוק לא חמור אחד מהם נשאתי וארז"ל אפי' חמור להרכיב אשתו ובניו שהיה לו ליטול משל ישראל ג"כ לא לקח וא"כ אם דבר שבא לו מן הדין לא נהנה מן הבריות כ"ש דבר שהוא גזל ממש כ"ש שלא נהנה ממנו ולפי שעשה כן ועי"ז זכה שכביכול נעשה לו כאשה משעה שפירש מאשתו ועמד במקום קדשו ולפיכך ובר לבב שאמר להקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך דבשלמא בלא זאת תמיה גדולה היא מה עלה בלבו לומר כזה כי אפי' הדיוט האומר לחבירו כן גנאי הוא ואיך יוצדק שמשה ידבר ח"ו כזאת נגד הקב"ה אבל עכשיו שמוכח הוא שזכה להיות לכביכול כאיש לאשה ודאי אין לך לתמוה על זה כי דרך האיש לומר כן לאשתו וגוזר עליה והיא צריכא לקיים ודקא קשיא לך קושיא ראשונה למה עלה משה למרום לכך בא כמתרץ ואמר אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא כדין וקשה למה היה כדין וצ"ל משום שהמצרי הוא קין שהרג את הבל ולכך משה דאיהו הבל נקם נקמתו והרגו כדין המפורש בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך וא"כ אחר שמוכח מזה שמשה הוא הבל ודאי לא קשיא למה עלה למרום כי הבל אבדה לו דרך שדיהו וכדין הוא נותן שיפרח באויר לכך הוצרך משה דאיהו הבל לעלות למרום שהוא ענן פרח באוירא ועי"ז יש לידע ולא נשבע למרמה זה משה ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו ציפורה בתו כי ארז"ל שנשבע משה ליתרו לעשות כל רצונו ושלא ילך חוץ מרשותו וא"כ בשלמא בלא זה הייתי אומר שאין לך שבועה מרומה מזו כי איך יעלה על דעתו שהשבועה אמת ושמא יאמר ליקח בתו שהרי בשביל זה קראו לאכל לחם שישא אחת מהם ואיך עלה על לבו ליקח בת כומר אלא ודאי שנשבע למרמה למלאות רצונו לפי שעה והיה בדעתו לברוח ממנו בלי רשותו אבל עכשיו שמשה לא נשא לשוא נפשו של מצרי שהרגו כדין משום שמשה איהו הבל ובודאי בזה ידעינן שלא נשבע למרמה לעשות כל רצון יתרו אפי' שיאמר לו ליקח בתו אחרי שהוא הבל שגזל ממנו יתרו קני תאומתו דין הוא להשיב לו הגזילה אשר גזל ולכך מסיים ישא ברכה מאת ה' אל תהי קורא בו אלא ישיא ברבה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה כי בזה רוצה ליישב קושיא גדולה ולא שבעל המדרש רוצה לשנות פשוטו של מקרא שכתוב ישא ולדרוש דוקא ישיא אלא שרוצה לקיים שניהם קרי וכתיב כי שניהם נמסרו מסיני רק נבאר תחלה בברכת משה את ישראל כתיב יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וגו' ואמר רבותינו ז"ל שאמרו ישראל למשה אתה נותן קצבה לברכתינו ואמר להם זו היא משלי אבל ה' יברך אתכם כאשר דבר לכם וקשה מאי לשון משלי הרי הברכות הן של הקב"ה ומשה הוא המברך לבד והיה לו לומר זו היא ברכתי אבל ביאור הענין כי איתא בילקוט מלכים דף ל"ח עמוד א' בענין הנביאים שברכו את ישראל בלשון תוספת משה אמר יוסף ה' עליכם דוד אמר יוסף ה' עליכם ועל בניכם לפי שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר קין והבל תוספות שנא' ותוסף ללדת את הבל ונולדו עמו שני תאומות וכו' כיון שראו הנביאים שתוספות הקב"ה יותר על העיקר התחילו מברכין את ישראל בלשון תוספות עד כאן ולכך נראה לפרש כאשר בירך משה את ישראל ואמר יוסף ה' עליכם דבר זה היה תימה לישראל למה הוא מברך בלשון תוספות שהוא מיעוט מן המיעוט על העיקר כי חשבו שתוספות של הקב"ה הוא כתוספות בשר ודם לפיכך אמרו אתה נותן קצבה לברכתינו קצבה דייקא דבר קטן שהוא קצוב שאין בו ממש ומשה שידע שתוספות של הקב"ה אינו כתוספות ב"ו ואדרבה הוא יותר על העיקר וראיה מיניה וביה שהוא הבל שהיה תוספות ועמו נולדו שתי תאומות ולפיכך השיב להם ואמר זו היא משלי דייקא ר"ל מה שאני מברך אתכם בתוספות זו הברכה היא משלי משל ברכתי שנתברכתי גם אני כי גם אני תוספות ואני הייתי מרובה על קין העיקר לכך אני מברך אתכם ג"כ בלשון תוספות שיהיה מרובה על העיקר. והנה מה שהיה מחלוקת קין והבל על התאומה לא היה אלא על תאומה יתירה ורצה קין ליטלה כי חשב אע"פ שנולדה עם הבל מ"מ לו ראויה אחרי שהוא עיקר ולא ידע שתוספות הקב"ה מרובה על העיקר וגזלה ממנו עד שהוצרך קין להשיב הגזילה שהוא יתרו קני שנתן צפורה בתו למשה לאשה שהיא התאומה הגזולה ממנו כנ"ל ונ"ל שקושיא זו בא בעל המדרש ליישב אחר שהגיד שמשה לא נשבע למרמה ליקח בתו מפני שכך היה ראוי שמשה איהו הבל יקח את תאומתו הנגזלת ממנו וקשה לבעל המדרש גם אם תמצא לומר שהוא הבל דילמא אכתי נשבע למרמה כי מאן יימר שהתאומה היה גזל מעיקרא ושמא קין את שלו לקח ולו היתה ראויה תחילה אחר שקין הוא עיקר והבל הוא תוספות וזהו דבר ברור וידוע לכל שהתוספות אינו מרובה על העיקר ולכך בא כמתרץ ואומר ישא ברכה מאת ה' ר"ל הרי משה איהו הבל לא קבל ברכתו מן האדם שתוספות האדם היא מיעוטה מן העיקר והרי הוא קבל ברכתו מאת ה' ואצל הקב"ה תוספתו מרובה על העיקר ולו היה ראויה תאומה היתירה וקין שגזלה הוכרח להשיב לו הגזילה והוא יתרו ובודאי משה לא נשבע למרמה ולכך אמר אחר כן אל תהי קורא בו אלא ישיא ברכה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל ר"ל הכתוב הוא אמת אבל הקרי לא יהיה אלא ישיא כי הכתוב גרם גם לקרי כי אחר שמשה קבל ברכה מאת ה' וראה שתוספות הקב"ה מרובה על עיקר וא"כ זה שגרמה ג"כ שישיא משה ברכה כזו לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה זאת דייקא ר"ל זאת ממש היה הברכה שבירך את ישראל ואמר יוסף ה' עליכם בלשון תוספות ולא ידענו עד עתה מה ראה על ככה לברכם בלשון תוספות אבל אחר שראינו שישא ברכה מאת ה' בענין התאומה וראה שמדת הקב"ה אינו כן ואדרבה תוספות מרובה על העיקר זה גרמה ג"כ שישיא ג"כ ברכה כזו לאחרים:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה