עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הרביעי תורת משה · (כ)
בפרקי ר"א פמ"ח וז"ל א"ר נתנאל ראוהו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים ומלו אותו לשמונה עכ"ל. והנה יש לדקדק בזה מה לי שהוא מלאך אלקים או לאו וכי אם לא הי' תוארו כמלאך אלקים לא היו מולין אותו לשמונה. והנה כבר ביארנוהו בעמוד הא' ברית אברהם ועתה באנו לחדש כאשר יורונו מן השמים והנה רבים זולתינו רצו ליישב הענין ע"ד משרז"ל משה נולד בשבת כי בו ביום שמת הוא נולד כמו שלמדו מפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ומיתתו היה בשבת וא"כ גם לידתו היה בשבת ומשה נולד מהול כנ"ל ולא היה צריך מילה אלא להטיף דם ברית ואיתא ביו"ד סי' רס"ו מי שנולד מהול וא"צ אלא להטפת דם ברית מיל' כזו אין דוחה השבת וא"כ הי' מן הראוי שלא ימולו את משה להטיף בריתו ביום שמיני שהי' שבת ואפ"ה מלו אותו ולכך אתמר לגביה ומלו אותו לשמונה לרבותא והנה דברים כאלה איך יעלו ח"ו על דעת שעמרם שהוא עמר נקי בלי חטא איך יעשה שלא כדין במקום שלא הותר ואין זה רבותא אלא זילותא שיחלל ח"ו השבת אחר שאין דוחה אבל נ"ל ביאור הענין כי יש לנו לידע תחלה למה היה תוארו כמלאך אלקים והענין הוא שמשה איהו מטטרון שר הפנים הרמוז בר"ת של מש"ה כמו שכתבו חכמי האמת ולכן ותראהו והנה נער בוכה ואמרו בזהר שנער רומז אל מטטרון הנקרא נער ובזה יובן הענין כי איתא ביו"ד שם שכל ספק אם הוא חי אם לאו אין מחללין עליו השבת ואין מילה דוחה שבת אלא על הודאי חי כגון שהוא נולד לט' או לז' וכו' והנה בתרגום יונתן איתא בפסוק ותרא אותו כי טוב שמשה נולד לסוף ששה חדשים ותרא אותו כי טוב דאיהו בר קיימא עכ"ל וקשה איך ידעו שהוא בר קיימא ואפי' אם נאמר שלסוף ששה חדשים דקאמר היינו רגע אחת או שעה תוך שבעה שאז אפשר לחיות מ"מ אין לך ספק גדול מזה כי מי יוכל לכוון השעות בדברים כאלה שדרכה של אשה לטעות בכמה ימים או שבועות וא"כ אחר שהי' ספק ואין כאן בירור אמיתי איך מלו אותו לשמונה שהיה יום שבת דהא אין ספק דוחה שבת אבל קושיא ראשונה מה ראה לומר שתוארו כמלאך אלקים יהיה תשובה לקושי' שני למה מלו אותו לשמונה ודחו שבת כי איתא בגליא רזיא והביאו גם בילקוט ראובני בערך מילה סי' כ"ו וז"ל יש לשאול חנוך מטטרון שהיה הולך בדרכי ישרים וקיים כל המצות למה נתגלגל באליעזר עבד אברהם כמ"ש בזוהר שאליעזר עבד אברהם הוא חנוך מטטרון ותירץ לפי שעדיין לא השלים חלקו בכל המצות שלא הי' נימול כי המיל' הי' אברהם הראשון שנצטווה עליה ולכן הוצרך להמתין עד שבא אברהם שנצטו' על המצות ומל את עצמו ויליד ביתו ומקנת כספו דא אליעזר עכ"ל והנה מזה נולד לנו ספק גדול על גלגול מטטרון במשה כנ"ל אחר שבהיותו באליעזר קיים גם מצות מילה ואינו חסר לנפשו מכל התרי"ג מצות וא"כ מה הי' צריך להתגלגל במשה כי זו תכלית גלגול הצדיקים לקיים מה שנחסרו ממצותם בחייהם והוא כבר קיימה ונ"ל ליתן תשוב' מספקת ובזה יתורץ המסור' שכתוב ד' פעמים הלוך חדא גבי אברהם הלוך ונסוע ואידך הלוך וגדול הלוך וחסור הלוך ושוב כי מביא האר"י זללה"ה וגם בעל שורש ישי וזכרו החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' כי תצא שהאדם מוכרח להתגלגל אפילו אלף פעמים להשלים המצות כי האדם בצאתו לאויר העולם יוצא נשמתו בתרי"ג מצות כמו שהגוף בשס"ה גידין ורמ"ח איברים שהם תרי"ג וכל זמן שלא קיים אותם האדם כתיקונן ממש אע"פ שקיים אלא שלא היו כדת וכהלכה מוכרח להתגלגל עד שישלי' חוקו ואז חוזר אל מקומו הראשון שהיה אהלו בתחילה ואיתא בזוהר חדש פ' לך לך שכל ענין אברם הוא רומז אל הנשמה בצאתה לזה העולם אומר הקב"ה לה לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול אם תזכה במצות ואז אברם הלוך ונסוע שהנשמה הולכת ומשוטטות בעילם ולכך נקראת אברם שהוא ב' מילת אב רם כי הנשמה היא אב לגוף ורם שהיא ממקום רם חצובה מתחת כסא הכבוד ע"ש דברים נפלאים. וז"ש הלוך ונסוע ר"ל אברם שהוא הנשמה כאשר היא הולכת לזה העולם ונוסע או היא הלוך וגדול כי היא מוכתרת בכל מיני מצות התלוים בנשמותיה תרי"ג מצות נגד תרי"ג איברין וגידין ויוצאת כמלך בגדולתו שאין חסר כלום וא"כ במשך זמן הבלי העולם הלוך וחסר ר"ל שנחסר מלקיים איזה מצות ומאי תקנתי' אז הלוך ושוב ר"ל שמוכרח לילך למיתה שאין הליכה אלא מיתה וא"כ ושב לזה העולם בסוד הגלגול כ"כ פעמים אפי' אלף פעמים עד שישלים מה שהחסיר מתרי"ג מצות ומש"ה הן פעמים ושלש יפעל עם גבר משמע שהגלגול אינו נוהג אלא ג"פ ע"ש בשני לוחות הברית תירוץ לזה וא"כ זה ג"כ תשובה נוצחת למה שהקשינו לעיל למה נתגלגל מטטרון במשה כי אע"פ שקיים כבר כל המצות אפי' מצות מילה מ"מ לא היה קיום מצוה זו כתיקונה כי התורה צותה דוקא למול לח' ימים וזו היא עיקר מצותה ואליעזר עבד אברהם נימול לעת זקנותו ולכך היה ההכרח להתגלגל במשה להיות נימול לח' ימים ואל תשיבני דא"כ למה נתגלגל כלל באליעזר אחרי שלא היה כתיקונה וי"ל שגנאי היה לו לעמוד בהיכל המלך בלי מילה ולפיכך אחר שכבר התחילה להתפשט מצוה זו בישראל נתקן עתה כל מה שהיה באפשר ואח"כ במשה נתקן לגמרי. והנה בזה נבא אל ביאור מאמר הנ"ל וה"ק ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים ומלו אותו לח' ר"ל דבשלמא אם לא היה תוארו כמלאך אלקים לפרסם לכל שהוא מטטרו"ן שר הפנים כנ"ל בודאי לא היו מולין אותו לח' כי אותו יום שמיני היה שבת ומשה ספק בן ששה או בן שבעה וכל ספק אין דוחה שבת אבל אחר שראו שתוארו כמלאך אלקים ולפי שהוא מטטרון שר הפנים והיה קשה להם למה הוא בא עתה לעולם אי כדי לקיים מצות מילה מה שלא קיים הרי בהיותו באליעזר קיימא וצ"ל שבאליעזר לא קיימ' כתיקונה שלא נימול לח' ימים ובא עתה להיות נימול לח' ימים ואם איתא שהוא לאו בר קיימא איך אפשר לקיים בו המצוה כתיקונה למולו לח' שהרי יום ח' הוא שבת אלא ודאי מוכח הוא דאיהו בר קיימא מפני שכל עיקר ביאתו לעולם אינו אלא להיות נימול לח' שהוא שבת לפיכך הלכו ומלו אותו לח' אבל אם לא היו רואין בו שתוארו כמלאך אלקים ודאי היה ספק אצלם אם הוא בר קיימא אם לאו ומספק לא היו דוחין את יום השבת והיו מולין אותו אחר שבת שהוא יום תשיעי ללידתו: