עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הרביעי תורת משה · (יט)
בפ' שמות בלידת משה כתיב ותרא אותו כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים ופליגי רז"ל בגמ' דסוטה חד אמר כי טוב שנולד מהול וחד אמר שנתמלא כל הבית כולו אורה. והנה לפי הפשוטו משמע דפליגי הני תנאי אבל לפי הזוהר בפ' זו משמע דלא פליגי וז"ל ותרא אותו כי טוב אמר ר' חייא דאתייליד מהול וכו' רבי יוסי אמר נהירו דשכינתא דנהיר ביה חמאית דבשעתא דאתיליד אתמליא כל ביתא נהורא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וירא אלקים את האור כי טוב ועל דא כי טוב הוא וכלא הוה עכ"ל משמע מדקאמר וכלא הוה שהכל היה בו שנתמלא הבית אורה ונולד מהול וקשה למה באמת כן אחר שמלת כי טוב רומז על האור איך ירמז על שנולד מהול ואיך יתקיימו שניהם כאחד אבל ביאור הענין עם מה שאמר בעל חסד לאברהם בחלק עין הקורא נהר אחד בענין המילה מה עניינה וז"ל ענין המילה הוא רומז על אור השכינה שהיה אדם הראשון צופה ומביט על ידו מסוף העולם ועד סופו ואותו האור נקרא טוב ומן הראוי היה שאותו אור העליון יתפשט בכל העולמות אמנם הקדוש ב"ה העלים וצפון אותו אור הטוב מפני שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו ולכך כאשר חטא אדם הראשון נגנז אותו אור ולכך אז גם כן נמשך בערלתו וכו' ולכך מלים התינוק שיהא בכלל כי טוב שהוא אותו האור העליון הנקרא כי טוב עכ"ל ונ"ל שזה שאמר ותרא אותו כי טוב רצה לומר שראתה את משה תיכף בצאתו מרחם שהוא בכלל האור הנקרא כי טוב דהיינו שנולד מהול ואם כן מיד בצאתו לאויר העולם נתגלה בו האור הנקרא כי טוב וזהו מלת ותרא שהוא על האור ששייך בו ראיי'. ובא מאן דאמר שני ומפרש דברי הראשון ביותר ואומר שנתמלא כל הבית אורה ר"ל אחר שנולד מהול והיה בכלל כי טוב שהוא האור הראשון שהיה בעולם ודאי נתמלא אז הבית אורה. כי המילה בעצמה היא האורה ולכך אומר בזהר וכלא הוה ביה ר"ל הכל היה בו דהיינו שנולד מהול ונתמלא כל הבית אורה כי זה בזה תליא והכל דבר אחד הוא ובזה מדוייק מש"ה ותרא אותו ותראהו מיבעיא ליה מאי אותו ולפי דרכינו קאי מלת אותו על אות ברית קודש שלו שראוהו שהיה כי טוב. ובזה יש לנו לידע מנהג ישראל שהיא תורה להדליק נרות הרבה בזמן שמוהלין ובפרט במדינת אשכנז שמדליקין י"ב נרות קטנים זולת שאר נרות כי אחר שענין המילה היא רמז על האור הצפון ועתה מתגלה קצת כפי חלק המגיע לנשמת אותו תינוק לפיכך לסימן זה דין הוא לישראל להדליק נרות הרבה לרמז על אור רב טוב הצפון שעתה מתגלה. ובזה יובן מ"ש במדרש רבה בפרשת משפטים בענין עקילס הגר שאמר שאי אפשר לעכו"ם ללמוד התורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ולמי לבני ישראל ע"כ. כי הביא הרקנטי בפרשת בראשית ענין אדה"ר שהי' צופה ומביט מסוף העולם עד סופו ע"י אור שברא הקב"ה ביום ראשון הדבר אינו על הפשוטה כי מה תועלת היה מגיע לו מזה אבל הכוונה היא על השגת חכמת התורה שע"י אור הזה היה משיג החכמות וכל סודות התורה שהם מתפשטים מסוף העולם ועד סופו וכו' ע"כ ולכך אומר הכתוב לא עשה כן והאי מלת כן הוא כמיותר ולפי דרכינו ניחא כי מביא בזהר פרשת בראשית על פסוק ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ויהי כן מיבעיא ליה ותירץ לפי שאותו אור שברא הקב"ה ביום ראשון לא נשתייר בעולם שגנזו הקב"ה ולכך לא כתיב ויהי כן דהא לא הוה כן אלא ויהי אור אחר גרוע מאור הראשון ע"כ. והנה ע"י מצות המילה מתתקן מלת כן מה שחסר בתורה מה שאמר כן ע"י עכו"ם ואדרבה על ידם נגנז האור ביותר ויותר וז"ש מגיד דבריו ליעקב וגו' ולא לעכו"ם וקשה למה אמר לא עשה כן לכל גוי כן דייקא ר"ל הרי הקב"ה לא עשה לכתוב כן בתורה וכל זה היה לכל גוי דהיינו העכו"ם שהם גרמו להעלים אותו אור ואם כן איך יתן להם התורה והחוקים שאי אפשר להשיגם אם לא ע"י זריחת אותו אור. והנה מעתה תבין הוויכוח שהיה למשה עם פרעה בהוצאת ישראל ממצרים שכתיב בפרשת בא ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו' ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ע"כ וביאור הענין כי יש לנו לידע מ"ש כל חכמי אמת וגם הפילוסופים מאנשי דתינו הסכימו בזה כי יציאת מצרים היה מורה על חידוש העולם שהקב"ה ברא את העולם וחידשו וכתב בעל עבודת הקודש כמו שהבריאה היה ע"י מאמרות כן היו עשרה מאמרות מהקב"ה לפרעה ע"י משה להוציא את ישראל וכנגדן באו עליו עשרה מכות וכמו שבבריאה היה מעורב חושך ואור זה בזה ועשה הקב"ה להבדיל האור מן החושך כן ישראל שהם באים מצד האור היו מעורבין בין המצריים אשר במחשך מעשיהם והוציאן הקב"ה משם להבדיל האור הטוב מן החושך וכמ"ש במדרש רבה פרשת קרח כמו שהבדלתי האור מן החושך כן הבדלתי ישראל מן העכו"ם ואם כן יציאת מצרים היה ממש כעין הבריאה וכמו שבבריאה היה מאיר האור הטוב כו' ולא נגנז ממנו כלל כן היה מן הראוי ביציאת מצרים שכל ישראל יצאו מאפילה לאורה אבל פרעה הרשע היודע שרשו וענינו שהוא עורף המונע האור הטוב לצאת שמטעם זה עיכב את ישראל מלצאת כמ"ש האר"י בדרוש הפסח ענינים גדולים ונפלאים שא"א להעלותם על הספר כי לאו כל מוח יוכל לסבול אותו וכאשר ראה פרעה הרשע שבהכרח הוא להבדיל האור מן החושך רצה להתחכם ולגנוז בתוכו מ"מ קצת אור כמו שהי' אח"כ שגנז הקב"ה מקצת אור ולכך אמר מי ומי ההולכין ר"ל שבודאי הוא שלא יצאו כולם כי קצת אור נגנז וא"כ מי ומי יהיה מאותן שילכו והשיב משה בנערינו ובזקנינו וגו' ר"ל אנו כולנו נצא ולא ישאר אפי' א' ממנו כי הזמן הוא שיתגלה כל האור ולא גנז ממנו כלל מיד ויאמר פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ר"ל א"כ יהי כן ה' עמכם כן דייקא ר"ל אותו כן של ה' שהי' ראוי לכתוב בבריאת אור ויהי כן יהי' תחלה ואדע שלא נגנז מאותו אור כלום ואז אשלח אתכם ואת טפכם כלם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ר"ל אתם חושבים שהאור הנק' טוב שהוא אור שנברא ביום א' הוא נתגלה כולו והנני אראה לכם נגד פניכם בראיה ברורה שיש עודנה לכם רעה שלא נתגלה אותו האור הטוב והא ראיה לא כן ר"ל שהרי לא כתיב באמת גבי אור ויהי כן אלא ויהי אור וזו היא הראיה הברורה שרעה היא עודנה דבוקה בכם ולא נתגלה כל הטוב וע"כ גם אתם אל תצאו מזה כולכם אלא לכו נא הגברים והטף יוצג ויהי' גנוז בתוכו וזשרז"ל שראה פרעה כוכב א' ששמו רעה שהוא מורה על שפיכת דמים והקב"ה הפך לדם מילה והוא הדבר שדברנו כי ודאי הוא א' שהיה עדיין האור נגנז ולא נתגלה כל הטוב הצפון והנעלם שלט אז הכוכב הנק' רעה שהוא היפוך האור הנק' טוב המורה על רב טוב לב"י והוא מורה שפ"ד כי בגניזת האור הטוב שולט ח"ו הכוכב הנקרא רעה ולכך הפכו הקב"ה לדם מילה כי ע"י המילה מתגלה האור שנברא ביום א' הנק' טוב ואז כוכב הנק' רעה מתבטל מאליו ולכך א"א היה לישראל לצאת ממצרים אם לא ע"י דם מילה כמשז"ל על פסוק בדם בריתך שלחתי אסוריך כי אחרי שגלות מצרים היה גניזות האור הטוב והוא אינו מתגלה אם לא ע"י המילה הוצרכו לקיים תחלה מצוה זו: