עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הרביעי תורת משה · (כא)
במדרש פ' שמות וז"ל ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר הנני מאי הנני אלא הנני לכהונה הנני למלכות ויאמר אל תקרב הלם אין הלם אלא כהונה אין הלם אלא מלכות ומסיק שם לו ולזרעו לא זכה ומשה בעצמו אעפ"כ זכה לשתיהן לכהונה ששימש בז' ימי מילואים למלכות דכתיב ויהי בישורון מלך ע"כ וקשה כהונ' ומלכו' מאן דכר שמיה ואם נאמר שמקריא' זו הבין שראוי לכך וא"כ למה באה התשוב' אל תקרב הלום וכו' ועוד למה זכה הוא ולא בניו. ולהבין זאת נקדים הקדמה גדולה ונפלאה מדברי פה קדוש האריז"ל ולפי שדבריו הם לפידי אש ולאו כל מוח יוכל לסבלם ראינו להביאם בביאור יותר נגלה ויונעם לכל שומעם וזהו תכלית דברים בענין משה שחיה ק"כ שנה לא פחות ולא יותר כי משה היה תרומתו של עולם כי העולם לא היה יכול להבראות בדין שהוא עין רעה ולא ברחמים לבדם שהוא עין יפה אלא שיתף הקב"ה מדה"ד עם מדה"ר שהיא מדה בינונית וברא את העולם כמשרז"ל על פסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ותרומה בינונית היא א' מנ' תרי מק' ומכל אלף מגיע כ' וכמה הוי עלמא שיתא אלפי שני וששה פעמים כ' עולים ק"ך שנה שהם תרומתו של עולם ולכך היו שנותיו של משה ק"ך שנה. ויש עוד טעם בדבר והוא דומה קצת אל הראשון והוא כי משה היה סוד היובל ויובל הוא ג"כ א' מנ' כמו תרומה בינונית שהוא שנת הנ' וא"כ כמו שתרומה בינונית מגיע מששת אלפים ק"ך שנה לחיותו של משה כן יש ק"ך יובלות בששת אלפים שנה של העולם והיה ראוי גם מטעם זה לחיות למשה ק"ך שנה. והנה יש לנו לידע מאי בינייהו כי סוף כל סוף שלא היה לו לחיות אלא ק"ך ונ"ל שזה איכא בינייהו כי אם היו שנותיו לרמז שהם התרומה היה ראוי שיהי' משה כהן כי תרומה אסורה לזר והיא חלק הכהונ' אבל אם היו שנותיו מצד היובל היה ראוי למלוכ' כי יובל הוא נק' מלך כנודע בכוונה א' מכוונות ברכות שאנו אומרים מלך העולם ולכך מצדו יוצאים העבדים לחירות וכמ"ש בעל מגלה עמוקות שמטעם זה זכה שאול למלוכה כי היה נשמתו מצד היובל העליון ולכך לא נמצא בו דופי כי אין שם חלק לחיצונים. ואי' נמי במד' בפ' זו למה נראה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר משום שהקב"ה גילה לו שיהיו ימי שנותיו ק"ך שנה כמנין הסנ"ה. ונ"ל שזה היה טעמו של משה כשראה שהקב"ה קוראו מתוך הסנה מיד אמר הנני לכהונה הנני למלכות דבשלמא בלא זה כהונה ומלכות מאן דכר שמם אבל עכשיו שראה שהקב"ה קוראו מתוך הסנה היה קשה לו ולמה לא מתוך אילן אחר אלא ודאי שהקב"ה רוצה לגלות לי שיהיו שנותי ק"ך שנה כמנין הסנה וקשה למה לא פחות או יותר א"ו שהם בסוד התרומה או בסוד היובל וא"כ ממ"נ אם הטעם מצד התרומה ודאי הנני לכהונ' כי תרומה אסורה לזרים ואם הטעם מצד היובל ודאי הנני למלכות כי יובל הוא מלך ואם שניהם אמת הנני לכהונה ולמלכות והנה פ"א הייתי עובר אורח בק"ק לויצק בבית הרב הגדול ומופלג בדורו בתורה ובחסידות איש אלקי קדוש יאמר לו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני כבוד מוה' יצחק נ"י אשר הוא לע"ע בק' ווילנא וא"ל שאין הענין שהקב"ה נתן למשה התרומה אלא משה בעצמו הוא התרומה של עולם והיה חיותו ק"ך שנה להודיע זאת לכל באי העולם וגם מה שנק' היובל מלך שמצדו באים מלכים ומשה היה היובל עצמו וא"כ איך עלה על דעת משה לומר הנני לכהונה הנני למלכות והשבתי לשואל כהוגן שזה היה התשובה שמשיב הקב"ה אל תקרב הלום ולא נתן לו הכהונה ומלכות והראה לו למשה שהוא טועה בדבר ואין הדבר כן כמו שעלה בדעתו ולפי שסוף כל סוף הוא בא מצד היובל שנק' מלך וגם היה מצד התרומה שניתנית לכהנים והיה לו שייכות קצת בכהונה ומלכות בראוי ולא במוחזק לכך מסיים בעל המדרש ואעפ"כ זכה משה לשתיהן ומלת אעפ"כ ר"ל אע"פ שלא היה במוחזק לכך מ"מ זכה לשתיהן שהיה בראוי ולכך לא זכה אלא הוא לבדו ולא בניו שאין אדם מוריש לבניו אלא מה שהוא במוחזק לו. ובזה נבא לביאור ג' מאמרים גדולים ונפלאים הא' ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל בשעה שהגיעו ימי משה לפטור מן העולם וכו' אמר לא אמית כי אחיה א"ל אי אתה יכול כי זה כל האדם ע"כ. וק' מה עלה בלבו לחיות דודאי אם היה קוצב בתפילתו איזה זמן לחיות היינו אומרים שרצה לתקן איזה דבר אבל מתוך דבריו משמע שבקש לחיות חיים נצחיים ועוד מה השיב הקב"ה כי זה כל האדם והלא אליהו וחנוך עלו למרום ולא מתו. מאמר הב' ג"כ שם וז"ל מלאך הרשע היה מצפה לנשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק עד שא"ל מיכאל רשע מה אני בוכה ואתה משחק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע וכו' וק' למה פרט דוקא את מיכאל והלא אמרו שם שכולם בכו הקב"ה שמים וארץ והמלאכים ועוד ודאי הוא שמדריגת יהושע היה ביותר ויותר קטנה ממדריגת משה כי משה פני חמה המאיר ביום ויהושע פני לבנה השולט בלילה וא"כ מה ז"ש קמתי מפרנסתו של יהושע אין זה כי אם תנחומין של הבל. מאמר הג' בגמ' דסוטה וברבה פ' קרח ברב בישר משה את קרח ואמר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסף דבר אלי וקשה מה פשע וחטא בזה אדרבה בא להשתיק המחלוקת ולמה נענש באותו מדה אבל ביאור הענינים האלה עם מש"ל שמשה חיה ק"ך שנה לפי שהיה תרומתו של עולם ותרומה בינונית תרי ממאה מגיע מששת אלפים של עולם ק"ך שנים אבל דע שאין זה אלא אליביה דהלל כי פליגי ת"ק והלל במס' תרומות וסבר ת"ק תרומה בינונית א' ממ' תרי ומחצה ממאה וא"כ מגיע מכל אלף כ"ה ומששת אלפים ק"נ וא"כ אליבא דת"ק היה למשה לחיות עוד ל' שנה והנה הקב"ה שגזר על משה שימות ולא יחיה יותר מק"ך שנה כדעת הלל ולמה לא פסק כתנא קמא דהלל אבל אם ידעת למה נפסקה הלכה כהלל במקום שפליגי עם שמאי תדע גם כן תשובה לקושיא זו והענין הוא שהחומרות הם מצד הדין והם תלויים בזרוע שמאלא של הקב"ה ולכך שמאי שהי' מצד הדין הי' בעל דין וקפדן גדול והיה מחמיר בכל מקום והקילות הם מצד החסד והם תלוים בזרוע ימינו של הקב"ה ולכך הלל שהי' מצד החסד הי' איש החסד מטיב לכל ומיקל בכל מקום כמו שאמר בתיקונים חדשים דף ט' עמוד ב' ובעשרה מאמרות מאמר המדות מדה א"י בפירושו של יואל משה ולכך נראה שלפעמים הלל מחמיר ושמאי מיקל כמו שחשב במשנה בעידית מקולי שמאי וחומרי הלל כי אין דין בעולם שלא יהא כלול בו חסד וגם חסד כלול בו דין שזה תכלית היחוד של מעלה שאי אפסר להתקיים זה בלא זה כנודע ודע מה שאמר האר"י שהעה"ז אי אפשר שיתנהג מצד הדין כי לא הי' יכול להתקיים אפי' רגע אחת אלא מתנהג בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה ולפיכך נ"ל שקבעו הלכה כהלל ולא כשמאי כי הלל הוא איש חסד וראוי שהעולם יתנהג על ידו ואין חילוק בדבר זה כי כל איש ואיש חפץ חסד ומטעם זה פסק הקב"ה לגבי תרומה בינונית כהלל ולא כת"ק דהלל משום שגם התנא קמא הוא מחמיר בדינינו וחומרא גדולה הוא על בעל הבית המפריש תרומתו להפריש מכל מאה תרי ומחצה ונקבע הלכה כהלל המיקל על בעל הבית שלא יפריש ממאה אלא תרי ודע שזה הי' מחלוקת משה וקרח כי קרח הי' משבט לוי שהם מצד הדין התלוים בזרוע שמאלו של הקב"ה ואהרן מכהנים שהם מצד החסד התלוי' בזרוע ימינו של הקב"ה ולפי שהימין יש לה מעלה יתירה על השמאל לפיכך הוכרח אהרן להיות מנהיג וקרח חלק על זה ובקש שיהא בהיפך כמו שאמר בזהר פרשת קרח והארכנו לקמן בעמוד זה ע"ש בטוב טעם והטעם הוא שאין ראוי שהעולם יתנהג מצד הדין אלא בחסד ולפיכך כאשר בא משה להשתיק המחלוקת אמר רב לכם בני לוי וקשה בני לוי למה לי וכי לא ידעינן שהיו בני לוי אלא הכי קאמר רב לכם מלדבר בזה וכל כך למה ואומר בני לוי מאחר שאתם בני לוי שהוא מצד הדין ואין ראוי שיתנהג העולם בדין אלא בחסד וז"ש רז"ל ברב בישר וברב בישרוהו רצו לומר דבשלמא בלא זה הי' יכול משה לטעון ולומר שיש לו לחיות עוד ולבא לארץ ישראל ואע"ג שהוא תרומתו של עולם ותרומה בינונית היא ק"ך מששת אלפים מ"מ היה יכול לטעון ולומר מאי חזית לקבוע הלכה כהלל בעל החסד דילמא כתנא קמא דהלל בעל הדין אבל עכשיו שאמר רב לכם בני לוי ואם איתא שהעולם מתנהג בדין ולמה אמר רב לכם בני לוי ואדרבה אחר שהם בני ליי מצד הדין להם ראוי הנשיאות וכהונה אלא ודאי סבר הוא שהעולם מתנהג מצד החסד ולכך אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי כי מצד החסד אין לך לחיות יותר אלא ק"ך שנה. והנה זה הי' הוויכוח בין הקב"ה ומשה כי משה לא עלה ח"ו בלבו לחיות חיים נצחיים בעולם התוהו והשפל הזה וידע שעה וזמן קצוב לו מאתו יתברך כשיעור התרומה אלא שחשב למה הקב"ה פוסק לו כהלל ולא כתנא קמא דהלל ואליבי' יש לו להחיות עוד שלשים שנה לפי החשבון ולכך אמר בתפלתו להקב"ה לא אמות כ"י אחי' כי דייקא ר"ל לא אמות בזמן הזה אלא אחי' עוד כמנין כ"י שהם שלשים שנה המגיעים לי אליבי' דתנא קמא דהלל והשיב לו הקב"ה אי אתה יכול כי זה כל האדם ר"ל אי אתה יכול לקבוע הלכה שלא כדעת הלל וכל כך למה ואומר כי זה כל האדם ר"ל כי בדעה זו דהלל מסכים כל האדם כי כל איש חפץ חסד הוא ואתה רוצה שיתנהג העולם מצד הדין וזה אינו כי עולם חסד יבנה לכך אי אתה יכול לקיים מחשבתך. ובזה תבין דקדוק הלשון אי אתה יכול ולא אמר לו אי אפשר והענין הוא ע"ד מ"ש האר"י זללה"ה שמשה עצמו הוא הלל ונרמז זה בכמה מקומות בע"ב שמות שם לל"ה מה"ש ה"לל ובסוף התורה אשר עשה מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל סופי תיבות הילל מלא ביו"ד ולכך חי' הלל גם כן ק"ך שנה כמו משה והי' עניו מאוד מכל אדם כמו משה וז"ש אי אתה יכיל אתה דייקא ר"ל דבשלמא איש אחד יכול לבחור ולומר אני רוצה לקבוע הלכה כת"ק אחרי שאלו ואלו דברי אלקים חיים אבל אתה הוא הלל בעצמך ואיך אתה רוצה לסתור. דבריך ולקבוע דברי אחרים וקודם שנבא לביאור מאמר השלישי הנ"ל נבאר עוד ארבע מאמרים בענין משה האחד בפרשת בראשית לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה וארז"ל שם במדרש לא ידין איני דן הדין הזה לעולם בשג"ם הוא משה והיו ימיו מאה ועשרים שנה שחי' ק"ך שנה וקשה מה ראה לזכור כאן קציבת שנים של משה ומאמר השני בויכוח הקב"ה ומשה במעשה עגל אמר משה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וארז"ל אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו מחני וקשה מאיזה ספר רצה שימחקו ומאי אשר כתבת. מאמר הג' בפרשת וזאת הברכה וז"ל כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית וכו' ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנוני' עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולם אלא אשר בידו נפש כל ח' ורוח כל בשר איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה עניו מאד וקשה מה עלה בלבם שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש העולם ועוד למה צריך להגיד שהגיע זמנו של משה למות הי' לו לומר סתם לא הגיע צביונו ועוד למה לא מביא ראי' שמשה נקרא איש מפסוק הקודם בתורה בפרשת בא גם האיש משה גדול מאד מאמר ד' בפרשת ואתחנן בילקוט ופרשת כי תבא וז"ל הקב"ה גזר שתי גזירות האחת לכלות את ישראל והאחת שלא יבא משה לארץ ישראל ומשה בקש לבטל שתיהן א"ל הקב"ה משה אתה רוצה לאחוז החבל בתרי ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא וקשה היד ה' תקצור לקיים שניהם אבל כל המאמרים האלה יבוארו בהמשך אחד עדמ"ש לעיל שמשה חי' ק"ך שנה כי עולם חסד יבנה ומצד החסד לא הי' לחיות לו יותר אבל מצד הדין הי' חי עוד שלשים שנה. ודע שדורות הראשונים היו כולם מצד הדין וכאשר חטאו מיד נאבדו כי כולם היו מצד התוהו כנזכר לעיל בעמוד פחד יצחק עד שבא אברהם איש החסד אז נתקיים בנין העולם בחסד ומאז העולם חסד יבנה וז"ש הקב"ה לא ידון רוחי באדם איני דן הדין הזה ר"ל שאע"פ שאני מתנהג עתה במדת הדין יבא היום שלא ידין עוד במדת הדין כי יהי' עולם חסד וזה גרמה שבשגם הוא משה היו ימיו מאה ועשרים שנה כי מצד החסד אינו מגיע לו אלא ק"ך שנה אבל אם הייתי דן העולם במדת הדין לא הי' ימיו ק"ך שנה אלא מאה וחמשים שנה והנה בעגל נתגבר עליהם דין הקשה ורצה הקב"ה דוקא לכלותם מעל פני האדמה ולא רצה לנהוג עמהם במדת החסד על כן עמד משה בתפלה ואמר אם תשא חטאתם מוטב כי הרי עולם חסד יבנה וראוי לנהוג עמהם בחסד ואם לאו שאתה רוצה לאחוז הנהגת עולם במדת הדין ואם כן מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל מספר בראשית שכתבת שם עלי בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומצד הנהגת הדין יש לי לחיות יותר. והנה משה כאשר התפלל על ישראל אמר סלח נא לעון העם כגודל חסדך דייקא שרצה לתפוס הנהגת החסד ולכך א"ל הקב"ה משה אם אעברה נא אתה מבקש וקשה הרי אתה תרומתו של עולם ומצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך אלא ודאי דסבר אתה שהעולם מתנהג בדין וא"כ בטל סלח נא כי למה אסלח להם אם מצד החסד הרי אתה סבר שההנהגה היא מצד הדין ואם סלח נא אתה מבקש משום דסבר אתה שההנהגה היא מצד החסד וא"כ בטל אעברה נא שמצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך שנה ולפי שמשה הוא הלל בעצמו שהודה בדינו ופסק לעצמו שלא לחיות יותר אלא ק"ך כנז"ל שמטעם זה הי' משה עניו מאד כמו הלל ולפיכך כאשר עמד משה בתפילה ובתחנונים ורצה לחיות יותר כי רצה לקבוע ההלכה מצד הנהגת הדין היפוך בריאת העולם שנבנה בחסד ורצה שיהיה בנין עולם מצד הדין כמו שיהיה בהתחדשות עולם כמ"ש האר"י ולכך נזדעזעו שמים וארץ וכל סדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו כי עתה חי' עולם חסד יבנה ועתה שמשה מתפלל ורצה לחיות יותר ודאי הוא שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש בנין עולם בהנהגת הדין והשיב להם הקב"ה עדיין לא הגיע צביוני לחדש וכל כך למה ואומר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ר"ל הרי הגיע זמנו של משה שימות ואם בדעתיכם שהעולם ישתנה מחסד לדין ודאי יש לו לחיות עוד ולכך מביא ראיה מפסוק והאיש מסה עניו מאד לומד שאפילו אם היה אפשר לקבוע ההלכה מצד הדין כת"ק מ"מ לא הי' אפשר למשה לחיות כי משה הוא האיש העניו מאד וכל זה מורה שהיא יהלל איש אחד ונשמה אחת ועל כן אי אפשר היה לו לחיות יותר כי הוא בעצמו פסק כן בדין התרומה והודאות בעל דין כמאה עדים דמי ובזה נבא ג"כ אל כוונת מאמר הנ"ל בוויכוח מיכאל עם השטן כי כל זה עלה בידינו מאלה הדברים שהלל שפסק תרי ממאה תרומה בינונית זה גרם מיתה למשה בזמן ק"ך כי אם הי' הלל מסכים לדברי ת"ק והי' מחמיר כי יש לפעמים קולי שמאי וחומרי בית הלל כנ"ל הי' משה יכול לחיות עוד שלשים שנה ואיתא בזוהר חדש ששני מלאכים ברקיע ן דפליגי בהדדי הם מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי גבריאל כנגד שמאי ומיכאל כנגד הלל כמ"ש מלתא בטעמא בעמוד הראשון ברית אברהם ושמעתי דבר נאה ומתקבל מפי הרב הגדול מוהר"ר ישראל שהיה דרשן בק"ק לובלין וגם מצאתי כתוב בכתבי קודש בהגהה קושיא גדולה ועצומה על הקדמה הנ"ל ז"ל אחרי שנודע שבכל מקום דפליגי תרי תנאי אע"פ שזה אוסר וזה מתיר אלו ואלו דברי. אלקים חיים ויכולים שניהם להתקיים לעתים כי יש עת לכל חפץ ובזמן אחד נפסקה ההלכה כדברי האוסר ולימים רבים יבורר וילובן הלכתא כדברי המתיר שזהו הטעם כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים סופה דייקא ור"ל אע"פ שאינו מתקיימת עתה אלא דעת אחד מ"מ בסוף איזה ימים יתקיים גם דברי השני וא"כ קשה אם משה שהוא תרומתו של עולם חיה ק"ך שנה כדעת הלל ואיך נתקיימה בו דעת תנא קמא שאליבי' הי' לו לחיות עוד שלשים שנה ותירצו ע"ד משרז"ל והביאו גם רש"י בפ' וילך בפסוק שאמר משה כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והלא כל ימות יהושיע לא השחיתו שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושיע מכאן לתלמידו של אדם חביב עליו כגופו כל זמן שיהושע חי נראה למשה כאלו היא חי עכ"ל ונתן בעל הטורים סי' לדבר כי אחרי מות השחת תשחיתון ר"ל שלשים שנה כמנין כ"י אחרי מותי אז השחת תשחיתון שיהושע חי' אחר משה שלשים שנה וא"כ ע"י יהושע מתקיים ג"כ דעת ת"ק כי אותם שלשים שנה שהיה למשה לחיות עוד חיה אותם יהושע וכל זמן שיהושע חי היה נראה ממש למשה כאלו הוא בעצמו חי אבל הוא עצמו לא חיה אלו ל' שנה כי הי' בהכרח לקיים גם דעת הלל ונ"ל שזה הי' עוד הוויכוח בין מיכאל והשטן הנ"ל שאמר השטן מתי יבא הזמן שימות משה ויהא מיכאל בוכה ר"ל שאם יבא הזמן שימות משה בזמן הקצוב לו כבר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ודאי על זאת יבכה ביותר ויותר מיכאל כי מיכאל הוא הלל שלא הסכים לדעת ת"ק ופסק ההלכה שתרומה בינונית אחד מחמשים וא"כ הוא הגורם בקירוב מיתתו ולו מספד והבכי' ביותר ויותר שעל ידו נחסר למשה שלשים שנה והשיב לו מיכאל אל השמחו אויבתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע כי דייקא ר"ל מה שנפלתי כמנין כ"י מפטירתו של משה מספר ומנין כזה קמתי מפרנסתו של יהושע שהיה מנהיג שלשים שנה וכל זמן שיהושע היה חי כאלו משה בעצמו הי' חי ואין לך לשמוח על זה ולכך כאשר התפלל משה אעברה נא ורצה לתפוס דעת ת"ק א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וא"ת איך יקויים דעת ת"ק לכך א"ל צו את יהושע כי הוא יעבור לפני העם כ"י דייקא ר"ל מנין כי שנחסר לך הוא יעבור את העם ועי"ז יקיימו כל הדיעות ובזה נבא עוד לביאור שני מאמרים בפ' וזאת הברכה האחד ז"ל עלתה למשה סוף רגע אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה וכו' זכור אותו היום שעמדתי על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תאסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמר אל תתירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך באותו שעה עמד משה וקדש עצמו כשרפים וקשה מה ענין הזכירות אלו לבקשתו וכי לא הי' זכות אחר בידו ועוד למה קידש עצמו כשרפים. מאמר השני ז"ל מלאך השטן הרשע ראש כל השטנים בכל שעה הי' מספר מיתתו של משה ואמר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו ממנו עליו אמר שלמה ע"ה צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וקשה מה אמר שלמה בזה אבל הוא הדבר שדברנו שמצד שמשה הוא תרומתו של עולה גרם שלא היו לו לחיות אלא ק"ך שנה. ואיתא בזוהר במדבר עמוד ש"ס שהק"ש סוד התרומה כי בקריאת שמע בפסוק שמע ישראל כ"ה אותיות ובפסוק בשכמל"ו כ"ד אותיות הרי מ"ט והקריאה בעצמה היא אחד מחמשים שצריך להפריש תרומה בינונות וצריך לקרותה שחרית וערבית ומגיע בכל יום להקב"ה תרי ממאה ותרומה אסורה לזרים שהזר הוא מלאך השטן אל זר אין לו חלק בקדושה זו ואין לו נגיעה כלל ח"ו ע"ש וז"ש שלמה צופה רשע לצדיק שהוא השטן צופה שימות משה וקשה למה וצ"ל מפני שזה הי' ליתד אצלו שמשה היא התרומה של עולם וזו שגרם שה' לא יעזבנו בידו כי אחר שמשה היא התרומה שאין לשטן אל זר נגיעה בה ודאי לא הי' ראוי שיעזבנו הקב"ה ח"ו בידו כי הי' מגיע הנאה גדולה לו עי"ז ותרומה אסורה לזרים ליהנות ממנה והנה יש עוד טעם בדבר, שלא היה מהראוי שימסור משה בידו כי איתא בזוהר רות בענין אליהו כשהעלהו הקב"ה לרקיע עמד מלאך המות ואמר עכשיו יהיה פתחון פה לבריות א"ל הקב"ה אין זה כשאר הבריות וכו' והטעם הוא כי אליהו הי' מלאך שירד משמים להיות דר בתחתונים כמו שהארכנו מזה בעמוד הזה ע"ש הקדמה נפלאה א"כ גם משה שקודם רדתו לזה העולם הי' מלך כמ"ש בעל שפתי כהן שלכך זכה ולהיות שם עם הקב"ה ארבעים יום ולילה ודאי גם עליו לא הי' רשות למלאך המות כי לא מנוהו אלא להמית בני אדם ולא מלאכים ולכך לא תמצא בשום בריה שעלו למרום אלא אלו וגם חנוך שלקח אותו אלקים כי גם חנוך הוא מטטרון נער כמש"ה חנו"ך לנע"ר כנודע וכבר זכרנו לעיל מה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר לרמז לו שיחי' ק"ך שנה כמנין הסנה מפני שהוא תרומתו של עולם ולכך כאשר ראה משה שהגיע זמנו למות ומלאך המות אל זר עומד כנגדו לטול נשמתו עמד בתפילה ואמר רבש"ע זכור לי אותו היום שנתגלית עלי בסנה וקשה למה בסנה ולא באילן אחר אלא שבאת לגלות לי שאני תרומתו של עולם ואם כן אין מן הראוי למסרני ביד מלאך המות אל זר כי תרומה אסורה לזרים ואם תאמר שהוא ממונ' על כל בני אדם זכור לי שהייתי ארבעים יום ולילה בהר שלא זכה שאר ילוד אשה לזה אלא ודאי אני מלאך ועל כן בקשתי אל תמסרני בידו כי אין לו רשות על מלאכים ולכך יצא בת קול ואמר אני אטפל בך וכאשר ראה משה זאת ראה וידע שכן הוא באמת שהוא מלאך לפיכך תכף קידש עצמו כשרפים ומלאכים: