אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הראשון ברית אברהם › (ד)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הראשון ברית אברהם · (ד)

(ג)

במדרש ילקוט פ' לך לך וז"ל ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' אם בכך מקיימין את המילה אהיה להם לאלוה וכו' שאם מקיימין בניך את המילה הם מקבלים אלוקותי ואם לאו אין מקבלין אלוקותי עכ"ל וצריכין אנו ליתן טעם לשבח מה ענין קבלת המילה אצל קבלת אלוקות ולהבין זאת נבאר מאמר תמוה בפרקי ר"א פמ"ח וז"ל א"ר נתנאל ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים מלו אותו לשמנה וקראו שמו יקותיאל עכ"ל וקשה מאי רבותא שמלו אותו ועוד אחר שז' שמות היו למשה הנודעים ולמה קראוהו עכשיו יקותיאל שארז"ל שבשביל זה נקרא שם זה שקוו ישראל לאל בימיו אבל דע ענין פלאי בסוד המילה מה ענינה כי מביא בעל הפליאה שענין המילה שנצטוה לאברהם הוא כי הקב"ה כל מה שברא בעולמו בהמות חיות ועופות וכו' עשה הבדל ביניהם איזה אסור ואיזה מותר וכו' הם הסימנים הכתובים בפרשת שמיני. אך במין האדם לא עשה הבדל בין זה לזה. כי כולם נראים אדם בלי שום הבדל. לכך צוה הקב"ה לאברהם לעשות המילה להיות הבדל ביניהם. ואין לומר שיעשה הקב"ה הבדל אחר ביניהם ושינוי צורתם א"כ יאמרו ח"ו שיש שתי רשויות זה ברא אלו וזה ברא אלו עכ"ל. ונ"ל שזה גילה לנו איוב באמרו מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל מי גורם שנתן הקב"ה לאברהם המילה הטהורה והפרישו מן הערלה ואם הטעם הוא שיהא הבדל בין אדם לאדם. ותיפוק לי' שיעשה לו צורה אחרת ותירץ לא אחד ר"ל היו הבריות ח"ו טועים ואומרים שאין כביכול אחד בשמים ומי שברא אלו לא ברא אלו וכו'. ולכך הוצרך ליתן ההבדל בדבר המילה והנה דבר זה גילה לנו משה ג"כ בתורה בסוף פ' שמיני דחשיב שם סימני טהרה וטומאה בכל הנבראים והפסיק ביניהם ואמר אני ה' המעל' אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וגו' וחוזר לענין הראשון ואמר זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים וגו' להבדיל בין הטמא ובין הטהור וגו' וסמך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולפום ריהטא אין לפסוקים אלה חיבור וקישור אבל הוא הדבר שדברנו כי אחרי שגילה לנו התור' בל סימני טהרה וטומאה בכל הנבראים כמש"ה זאת תורת הבהמה והעוף וגו' וקשה למאי הילכתא ואומר הכתוב להבדיל בין הטמא ובין הטהור כי על ידי הסמנים יהי' הבדל להכיר איזה מין הוא טהור או טמא אך קשה התינח בבעלי חיים במין אדם מאי איכא למימר ובא תכתוב כמתרץ ואומר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ביום השמיני ימול בשר ערלתו וע"י זה יהי' הבדל זה באדם אך כדי שלא יאמרו מה ראה הקב"ה לעשות הבדל בזה ולא הבדיל בשינוי הצורה לפיכך קודם סיום ענייני הסימנים הנזכרים הפסיק בעניינה ואמר אני ה' המעל' אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים כי בא להקדים תירוץ קודם הקושיא שכל ענין הקב"ה שהוציא ישראל ממצרים לא הי' אלא שיכירו שהוא אלקיהם ואין זולתו ואם הי' הבדל אחר ביניהם בשינוי צורת היו הבריות טועים כנז' לפיכך פעל ועשה קורא הדורות מראש ליתן הבדל בבעלי חיים בסימנים הנזכרים בפ' וזאת תורת הבהמ' והעוף אבל באדם אין לו לעשות הבדל אחר אלא כאשר ילדה זכר ימולו בשר ערלתו. והנה הקב"ה לא רצה לשנות הצורה באדם שלא יטעו ח"ו הבריות בשתי רשויות אבל אם אירע לפעמים שינוי בצורות אדם משאר מין האדם יש ח"ו מקום לטעות בזה. וגם אדם בזה יש לומר שאין צריך למהלו כי זיל בתר טעמא המילה היא לעשות הבדל והרי כבר יש לו הבדל ושינוי בצורתו. והנה זה היה רבותא אצל משה כאשר נולד ונשתנה פניו שלא היה דומה לצורת אדם כלל אלא ראו אבותיו של משה פניו כמלאך אלקים ומלו אותו ר"ל אפי' הכי מלו אותו ליתן הבדל בו ולא זו בלבד אלא קראו אותו גם כן יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו ר"ל אע"פ שהיה כאן מקום לטעות שח"ו שתי רשויות יש מ"מ ישראל קוו לאל אחד יחיד ומיוחד בימיו כי מה שנשתנה צורתו לא היה אלא מצד חשיבתו שהיה נשמתו אצילה ממקום הרמה ודי בזה וזכור אזכרנו עוד בעמוד הרביעי תורת משה יעוין שם ובזה תבין פלוגתת רז"ל בחלק חד אמר אדה"ר מין היה וחד אמר משוך בערלתו הי' ולא פליגי אלא תנא בתרא לטפויי קאתי כי מ"ד מין הי' מאמין בשתי רשויות כמ"ש רש"י שם קשה איך לא הביט בברית שעל בשרו ומזה הי' לו ללמוד שאחד אלקינו בשמים ובארץ כי אחרי שעשה הבדל זה ולא הבדל בשינוי הצורה ודאי שיכירו וידעו כל הבריות אחדותו יתברך לכך בא כמתרץ ואומר מושך בערלתו הי' ר"ל ודאי אם הי' הברית בבשרו הי' מביט ומבין אבל נמשך בערלתו הי' ולא הי' לו ממה ללמוד ובזה בא אל ביאור מה שהתחלנו אם בניך מקבלין המילה מקבלין אלוקותי כי אם הם יקבלו יהי' קשה להם למה צוה לנו קב"ה זאת אם להבדיל בין אדם לאדם ותיפוק לי' שהי' לו לשנות הצורה כי זה היא הבדל הניכר לעין כל אלא וודאי שכוונתו הוא להודיע שהוא אחד יחיד ומיוחד ואם כן בוודאי יקבלו אלוקותי כי על ידי המילה יוודע להם הדבר בזה אבל אם לא יקיימו המילה ויהיו משוכים בערלתם לא יהי' להם ממה ללמוד אלוקותי ובוודאי לא יקיימו ח"ו אלוקותי ובזה תבין ג"כ מנהג ישראל שהיא תור' לומר עלינו אחר המילה ויש אצלינו בזה שני טעמים חדא כי נודע הוא שענין המיל' היא כדי שכל איש ישראל יהי' חתום בשם שדי כמו שכתבו חכמי האמת כי כאשר ירים אדם שתי זרועותיו למעל' וראשו היא באמצע הוא דוגמת שי"ן ובפשט ידו אחת בקו המישור וישפיל ידו אחת למט' הוא דוגמת דל"ת ומאחר שמוהלין אותו מתגלית היוד ולכך אחר שנימול התינוק אנו אומרים עלינו וגומר על כן נקוה לך ה' אלקינו וכו' לתקן עולם במלכות שדי ר"ל על כן שמלנו התינוק הזה וע"י זה נתגלה בתינוק זה שם שדי ג"כ אנו מקוים ומצפים שגם אתה תתקן גם כן העולם במלכות שד"י דייקא וטעם שני נ"ל עם מ"ש לעיל שהיא לגלות אלקותו ית' שהוא יחיד ומיוחד ולכך אחר שמלו התינוק אומרים עלינו וגו' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ר"ל וידעת היום הזה שמילת בשר ערלה מה עניינה שהיא להבדיל בין אדם לאדם ויקשה לך ולמה הקב"ה אינו משנ' הצורה ובודאי והשבות אל לבבך תשוב' ניצחת שהכוונה היא להודיע לבני האדם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד רשות אחר ח"ו לומר זה ברא אלו וזה ברא אלו ולכך אינו רוצה לשנות הצורה אלא עשה הבדל בענין המילה לבד:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה