אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד הראשון ברית אברהם

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד הראשון ברית אברהם

בעזרת האל כאריה שאג ונהם אחצב עמוד הראשון ברית אברהם

(א)

ויאמר ה' אל אברם לך לך וארז"ל וז"ל רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזניך ושכחי עמך ובית אביך אר"י משל לאחד שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהי' אברהם אבינו אומר תאמר שהעול' הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ויתאו המלך יפיך ליפותיך בעולם כי הוא אדוניך והשתחוו הוי ויאמר ה' אל אברם לך לך עכ"ל. הנה ראשית חכמה היא יראת ה' ואין היראה נוגעת בלבו של אדם אם אינו יודע למי הוא עובד כמו שהאריך מזה בעל ראשית חכמה ומוטל הוא על כל איש ואיש מישראל לחקור בידיעתו למי הוא עובד כמ"ש הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אל לבבך דייקא שידע הדבר הזה על ידי הבנת לבו ששכלו יחייבו לזה ולא יהי' האמונה אצלו כמצות אנשים מלומד' ולכך ראינו להתחיל במאמר הזה כי גם אברהם אבינו חקר בלבו לידע את אדונו וקונו ואין להאריך בו בקושיות כי יובן ראשית דבר מאחריתו וביאור הענין דע כי שלשה עיקרים הם מי"ג העיקרים שיש לכל איש ישראל להאמין בהם והיא עיקר האמונה כמו שהאריכו למעניתם חכמי פיליסופי' אלוקיות ובראש' בעל חובת הלבבות ובעל העיקרים האחד הוא מציאות אלוקות שיש אלוק המנהיג עולמו כמו שאמר הכתוב אנכי ה' אלקיך שאין פירושו שהוא אלוק ואין בלתו שהרי בדיבור שני כתיב לא יהיה לך וגו' אלא שזה בא להגיד שהוא אלוק הנמצא בעולמו ולאפוקי מדעות הרעות המזויפות תלמידי אריסטו והנמשכים אחריהם האומרים שהעולם הוא ח"ו במקרא בלתי מנהיג והעיקר השני שהוא משגיח על עולם השפל הזה להנהיגה ולאפוקי מדעות הרעות האומרים שיש אלוק אלא שמצד גבהותו ורוממותו אינו משגיח להנהיג עולם השפל אלא מסר אותנו תחת כוכבים ומזלות. ועיקר השלישי שהוא אחד יחיד ומיוחד ואין לו שותף ח"ו ולאפוקי מן הדעות הרעות האומרים שהעולם מתנהג ע"י שותפים ואחד פועל טוב והאחד פיעל רע וזה דרכם כסל למו ובפיהם ירצו אחרי שמפועל טוב לא יצא רע וכן להפוך והעולם מתנהג לפעמים בטוב ולפעמים ברע לעתים המשתנים וע"כ חושבים שהעולם הוא מתנהג בשותפות אחד טוב ואחד רע וטעות שלשה דיעות הנפסדות האלו יבואר בדברינו בסימן זה ויבואר אגב הפסוק הנ"ל וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואמרו הקדמונים בעל העקידה ובעל עבודת הקודש ורוב המפרשים שוידעת היום מלת היום רומז על תנועת שמש והילוכו כל היום ולפום ריהטא אין לזה שייכות בפסוק זה לרמז מהלך החמה ותנועת' ועם מה שזכרנו יובן כי בפסוק הזה נרמזים ג' העיקרים הנ"ל והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל זהו מציאות אלקותו שיש לנו לידע שיש לנו ה' והוא נמצא בשמים ממעל אע"פ שאין אנו רואין אותו בעינינו יש לנו לחקור ולידע בהבנת לבינו שהוא נמצא שם. ועל הארץ מתחת זו אמונת ההשגחה על עולם השפל לומר אע"פ שהוא אלוק בשמים בגובה מרומים ורם ה' מ"מ ושפל יראה שמשגיח על הארץ. מתחת להנהיגם בחסר ויתר איש כדרכיו וכפרי מעלליו ואין עוד זה עיקר הג' שלא יטעו ח"ו לומר שיש שותפות בדבר וא' פועל טוב וא' רע אלא הוא אחד ואין עוד שני לו ח"ו ולפי שמחוסרי אמנה כופרים בג' עיקרים אלו ובאמת הוא טעות בידם כי מהלך החמה וטבעה וזריחתה היא מכחשת שלשה דיעות אלו כמו שיבא בדברינו בעזרת האל לפיכך נ"ל שבא הכתוב להזכיר כאן וידעת היום שהוא ענין מהלך החמה כנזכר כי בזה יתאמת שלשה עיקרים אלה ויהי' תשובת' בצידם כי מביא בספר דרך האמונה לרמב"ן בעל עבודת הקודש שנשאלו לפניו עשר שאלות וחדא מנייהו ליתן אות ומופת על מציאות אלוקות ובא תשובה על זה הילוך האדם והילוך השמש כי אחרי שא"א לאדם לילך ולהתנועע בלתי כח המניעו היא הנשמה שבקרבו חלק אלוק ממעל שמניעו וגורמ' הילוכו שבלתי זה הוא כאבן דומם בלי שום תנועה וכך הילוך החמה ותנועתה מורה שיש לה כח ונשמה הגורם תנועתה והוא המנהיגה והוא הקב"ה המנהיגה שהוא הנשמה המחיי' את הכל שבלעדו אין תנועה לכל נברא. והכת הב' האומר' שאין הקב"ה משגיח בשפלים גם זה הכחישו במופת השמש והובא בספר חובת הלבבות כי אחרי שהקב"ה בנה לנו עולם כבית מבונה ומקורה ומלא כל טוב והדליק לנו נרות חמה ולבנה כבעל הבית להאיר לנו ביום ובלילה בודאי זה מופת אמיתי שהוא משגיח עלינו ליתן לנו די מחסורינו אשר יחסר לנו. וכת ג' אומרים שהעולם הוא מתנהג ע"י שותפין א' פועל טוב וא' רע אחרי שמפועל א' טוב לא יצא גם רע וכן להיפוך כנ"ל גם זה הוכחש ע"י החמה כמ"ש בספר יצירה בפירושו של רמ"ב בשם רבינו סעדי' גאון שבימי אברהם אבינו היו הרבה מן הטועים בטענה זו ונצחם אברהם אבינו במופת השמש כי גם השמש היא אחת ופועלת שתי פעולות טוב ורע טוב למי שצריך לייבש דברים לחים ורע למי שמתכת לו דברים רכים כגון חמאה ודומי' וא"כ הפעולה של זריחת השמש היא אחת והיא פועלת שתים טיב ורע וכל זה אינו מצד השמש אלא מצד המקבל כי דבר שטבעו לח היא מייבשו בזריחת' ודבר שטבעו רך היא מתיכו ומטעם זה ג"כ אצל הקב"ה ית' שמו לא תצא ח"ו מאתו טוב ורע אלא הכל טוב בתכלית אלא שעצם הטובה מתהפכת לעתים לרע' ואין החסרון מצדו ית' אלא מצד המקבל כי מי שהוא צדיק אז הוא מוכשר לקבל טובה ובא טוב ומקבל טוב כי מין במינו אינו חוצץ ומקבל עצם הטוב מהקב"ה בלי שום שינוי וגרעון אבל אם הוא רשע רע ואין ראוי שתשר' עליו הטובה כי מין בשאינו מינו חוצץ אז עצם הטוב' הבא מהקב"ה מתהפכת מצדו לרעה כמ"ש מזה בעל מערכת אלוקות ובעל שני לוחות הברית שהוא דבר ידוע אצל חכמי הרופאים שאין דבר טוב ויפה לאדם בריא כמו החלב והוא רע מאד לחול' וא"כ עצם הטובה מתהפכת אצל החולה לרעה כי אחר שהוא חולה אין כלי גופו מוכשרי' לקבל עצם הטובה ההיא ומתהפכת לרעה ונ"ל שזש"ה בנחמי' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו ר"ל אל יחשוב האדם בבוא עליו רעה ח"ו שאותו רעה היא מפועל אחר אחרי שמפועל טוב אינו יוצא רע אלא אתה הקב"ה צדיק וישר על כל הבא עלינו דייקא ר"ל אפילו רע כי אמת עשית ר"ל אתה לא עשית הרע ח"ו להוריד אלא הכל טוב ואמת עשית ואין דבר רע יורד מן השמים וא"ת א"כ איך נהייתה הרע הזאת לזה אומר ואנחנו הרשענו ר"ל מצידינו המקבלים נתהוה עצם הטובה לרעה כי לפי שאנחנו הרשענו נתקלקלו כלי גופים שלנו והיינו כחולים שאין יכולים לקבל עצם הטובה ונתהפכה לנו לרעה מצידינו ולא מצידך כי אתה צדיק ואמת ואין רע במגורך ולכך נ"ל כאשר בא משה להגיד לנו שלשה עיקרי' הנ"ל שיש אלוק בשמים מציאות אלוקית ועל הארץ מתחת השגח' בשפלים ואין עוד שאין שותף לו הפועל רע חשב פן יאמרו האוה"ע מי יעיד על זה שכך הוא ויסור ח"ו לבבו אחר הדיעות הנפסדים הכופרים בג' אלה ולפיכך הקדים תחילה לכתוב המופת על זה ואמר וידעת היום שהוא מהלך החמה וזריחתה וטבעה שפועלת דבר והיפוכו ואו' והשבות אל לבבך וגו' כי אחר שידעת מהלך חמה בודאי יקשה לך מי ומי גורם הילוכ' אחרי שאין תנועה בלי מניעה ובודאי והשבות אל לבבך תשובה נצחת כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל והוא מניעה וגורם הילוכה וא"כ יודע לך מציאות אלקותו ואם ידעת היום שהיא השמש הזורח' ביום להאיר על הארץ בודאי והשבות אל לבבך וגו' ועל הארץ מתחת שהוא משגיח גם על הארץ מתחת ואע"פ שרם ה' מ"מ שפל יראה דאם לא כן לא היה מזריח להם לעשות כל צרכיהם ואם ידעת היום שהוא השמש בטבע' שהיא אחת ופועלת שני פעולות שהם שני הפכים בנושא אחד והטעם משום שהשינוי הוא מצד המקבלין בודאי והשבות אל לבבך וגו' ואין עוד שגם הקב"ה הוא אחד ואפילו שיש טוב ורע בעולם כי החסרון אינו מצדו אלא מצד המקבלין על כן יש לך לידע היום מהלך וטבעו וזריחתו ולחקור בעניינם והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל מציאת אלקותי ועל הארץ מתחת השגחתו בשפלים ואין עוד שאין שותף לו ולא יבוא מאז ספק בלבך בדברי' אלו והנה אברהם אבינו קודם שהכיר את בוראו היה חוקר ודורש בשתי כליותיו להכיר איזה דרך ישכון אור אחר שבני דורו היו מתווכחים עמו בדבר זה כנזכר ולכך חשב בלבו תאמר שהעול' הזה הוא בלא מנהיג כמו שאומרים בני דורו אחרי שאין אלקותו נגלה לעין הבריות ומה מופת יהי' לו על זה מיד הציץ עליו הקב"ה וגיל' כבוד אלקותו ואמר אני הוא בעל העולם ואז כאשר ראה מראה כבוד ה' נתאמת לו הדבר בלי שום מופת אך חשב הקב"ה מי מעיד לבני דורו על זה כי הם אינם ראוי' לגלות עליהם כבודי וכאשר יבא אברהם להשיב רבים מעון ולומר שנגליתי עליו יאמרו שקר הוא דובר ובמה יודע איפוא האמת אשר אתו להוציא מלבם דעתם הנפסדת המכחשת מציאות אלקותו לכך אומר ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם כי הוא אדוניך בעולם דייקא ר"ל שגם העולם ידעו שאני אלוק אדון המנהיג אותם ויודו לאברהם ויאמרו אמת הוא אדוניך אדון המנהיג ולפיכך ויאמר ה' אל אברם לך לך דייקא ר"ל ההליכ' אשר לך הוא יהיה למופת לך כי ע"י הליכות אדם ותנועותיו נודע הדבר במופת שיש אדון המנהיג העולם כנזכר ולכך נקט כפל לך לך ובזה תנצח את בני דורך:

(ב)

ובדרך שני יש לפרש מאמר הזה כי חשב אברהם שהעולם בלא מנהיג הוא כדעת הכת הנ"ל האומרים שאין הקב"ה ח"ו משגיח בעולם השפל הזה שאנו עומדים בו אלא מסרם תחת ממשלת שרים וכוכבים ומזלות ומה שנגזר עליהם מצד הטבע כה יהיה וכה יקום ואי אפשר לשנות וכמשחז"ל שאמר אברהם צפיתי במזל שלי שאין אני מוליד וקודם שהכיר אברהם את בוראו מצד החקירה היה מהרהר בלבו פן הדיעה ההיא אמת ז"ש במד' תאמר שהעולם הזה הוא בלא מנהיג הזה דייקא ר"ל לפי האמת יש מציאות אלוקות והוא אלקינו שבשמים אבל העולם הזה השפל שאנו עומדים בו שמא הוא בלי מנהיג שאין הקב"ה משגיח עליהם מתוך רוממותו וגדולתו אלא מסרם תחת הכוכבים והמזלות ולפיכך אומר ויתאו המלך יופיך ליפותך בעולם כי הוא אדונייך ר"ל שהקב"ה בקש להראות לך כי הוא אדונייך דייקא והוא המנהיגך לבד ולא כוכבים ומזלות ובמה הראה זאת ואומר ויאמר ה' אל אברם לך לך וארז"ל לא מאצטגנונית שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד ובזה אני מראה לכל שאני אדונייך ובידי לשנות הטבע שהרי מצד טבע הכוכבים והמזלות א"א לך להוליד וז"ש אדונייך ל' יחיד כי אברם לבדו באותו הדור לא הי' תחת ממשלת כוכבים ומזלות אבל כל הדור היו והטעם לזה כמ"ש בזוהר פ' פנחס עמוד שנ"ז כי קודם מתן תורה היו כולם תחת ממשלת כוכבים ומזלות וכאשר קבלו ישראל את התורה זכו להיות תחת ממשלת הקב"ה ויצאו מתחת המזלות ואברם שקיים כל התורה כולה קודם שניתנה לכך יצא מתחת חיוב המזלות תיכף קודם עמידת הר סיני ומטעם זה ניתוסף ה' בשמו של אברם ונקרא אברהם לרמז שקיים ה' חומשי תורה ע"ש באריכות ונ"ל שלכך ארז"ל אברם איני מוליד אברהם מוליד ור"ל כל משך הזמן שהי' נקרא אברם בלא ה' זה הי' רומז שעדיין לא קיים כל ה' חומשי תורה ודאי לא יצא עדיין מתחת חיוב המזלות לכך לא הי' מוליד כי מזלו הי' מחייב שלא להוליד אבל כאשר נקרא אברהם בתוספת ה' שרומז שקיים כל ה' חומשי תורה ואז הדין הי' נותן לצאת מתחת חיוב מזלות להיות תחת ממשלת הקב"ה שבידו לשנות לפיכך מיד הי' מוליד ובזה תבין חיבור והמשך הפסוקים פ' זו מצורף לזה מ"ש בתנחומא פ' זו ואעשך לגוי גדול אימתי במתן תורה וקשה מה ענין מ"ת לכאן ולפי דרכינו ניחא וה"ק ויאמר ה' אל אברם לך לך צא מאצטגנוני שלך כי אין מזל לישראל וכ"כ למה ואומר הכתוב ואעשך לגוי גדול במ"ת כנז"ל וזה גורם לך לצאת מתחת המזלות וא"ת התינח בזמן שיקבלו בני התורה אבל עתה יאמרו הבריות מה גבר מגוברין כי מי יודע לבני האדם שגם אני קיימתי כל התור' לכך אומר ואגדלה שמך וגו' ר"ל ששמך יוגדל ממה שהיה תחיל' כי תחילה נקראת אברם ועתה יהיה שמך גדול כי יתוסף ה' בשמך ועל ידי זה והיה ברכה כי תוספת ה' יודיע לכל שקיימת ה' חומשי תורה כמו שבניך עתידין לקבל וכמו שהם עי"ז יצאו מתחת חיוב המזלות כן ראוי אתה עתה לצאת מהם ולהיות תחת ממשלתו וסי' לדבר ואגדל' שמך ואגדל ה' שמך ר"ל שיגדל שמך ע"י תוספות ה'. ובזה תבין תשובה על קושיא גדולה בפסוק וירד ה' לראות את העיר והמגדל אשר בנו בני האדם וקשה מה היה צריך לירידה כי משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם והגם שתירצו רז"ל קושיא זו גם לדרכינו יבואר רק אבאר תחילה מדרש תימה פ' בראשית וז"ל ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים דברים חדים על אחד הוא אברהם אמרו אברהם זה פריד' עקרה אינו מוליד ועל ה' אלקינו ה' אחד אמרו לא כל הימנו לברור לו העליונים וליתן לנו את התחתונים ודבר תימה הוא איך עלה על רוחם שיהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד מה הי' להם נפקא מינה אם אברם הוא מוליד או לאו ומה ענין הדברים האלה שדברו על הקב"ה אל הדברים שדברו על אברהם ולא זו שהקדימו לדבר באברהם ואחר כך בהקב"ה אבל עם מ"ש יובן כי מביא בעל הפליא' וציוני דט"ו שאנשי דור הפלגה בענין המגדל היה כוונתם לטובה כי לא רצו להיות תחת ממשלת כוכבים ומזלות אלא תחת ממשלת הקב"ה לבדו כי טובו בידו להטיב לטובים וכן להיפוך לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הכל לפי רוב המעשה משא"כ הכוכבים ומזלות אשר אין בידם להוסיף או לגרוע אלא כפי מה שחייב מציאות' וחשבו בלבם אע"פ שרם ה' דין הוא בשפל יראה ולא להשגיח בגבהי מרומים לבד שהם מלאכי מעלה אלא ישגיח ג"כ בתחתונים אחר שהוא אל אחד אשר בראם וכולם מעשה ידיו ונראה לי שזש"ה הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ר"ל מי הוא הגורם לנו לבנות עיר ומגדל לעלות למעל' משום שראשו בשמים ראשו בשמים דייקא ר"ל הקב"ה שהוא הראש על כל באי עולם הוא בשמים ר"ל שאינו משגיח בשפלים אלא השגחתו בשמים לבד במלאכים ולפיכך נבנה לנו עיר ומגדל לעלות ג"כ לשמים להיות תחת ממשלתו כמו המלאכים וז"ש ונעשה לנו שם שם דייקא כי המלאכים כולם מצורף עמהם שמו של הקב"ה כמו מיכאל גבריאל וכן כולם כן אנחנו נהיה דוגמתם במרום אך יש לידע איך עלה זאת על רוחם לומר שאין הקב"ה משגיח עליהם ומסרם תחת כוכבים ומזלות ומנין הי' להם זה ונ"ל שטעותם הי' ע"י אברהם כי ראו שאברהם פריד' עקרה אינו מוליד וזה הי' מצד חיוב המזל כנ"ל ע"כ אמרו בלבם יחד אם איתא שבזכותא תליא א"כ מי לנו גדול מאברהם דנפיש זכותיה ביותר ולמה אינו מוליד אלא ודאי שכל העולם מתנהג על צד הטבע המזלות. ולפיכך הי' תחילת הקלקלה שאמרו אברהם פריד' עקרה אינו מוליד ר"ל כוונתינו הוא לטובה שאין אנו רוצים להיות תחת חיוב המזלות וא"ת מאן יימר שכן הוא לפיכך באו לאמת דבריהם ואמרו הביטו אל אברהם שהוא פרידה עקרה אינו מוליד וזאת היא הראיה הברורה שהעולם מתנהג על צד הטבע וזהו שהתרעמו ג"כ על ה' אלקינו ה' אחד ר"ל שכל תרעומתם הי' לפי שהוא ה' אלקינו ה' אחד וכולם בראם עליונים ותחתונים וא"כ למה ימשול בעליונים ולא בעולם התחתון הזה וז"ש לא כל הימנו לברור לו העליונים ר"ל שלקח לחלקו להנהיג העליונים לבד שהם המלאכי' וליתן לנו התחתונים שהם הכוכבים והמזלות שהם תחתונים מן המלאכים כנודע ולכך התרעמו על שני דברים אלה ביחד על אברהם. ועל ה' אלקינו והקדימו אברהם. להקב"ה ר"ל שמכח אברהם שהוא פרידה עקרה גרמה להם ג"כ לדבר על ה' אלקינו כי ע"י אברהם ראו וידעו שכן הוא הדבר וכדי להוציא מלבן טעותם שהרי הקב"ה משגיח ג"כ בתחתוני' אלא שמצד מעשיהם מסר אותם תחת המזלות והם חשבו שדרכו הוא בכך ולפיכך לפי שעה וירד ה' לראות את העיר וגו' ואף על פי שהי' יכול להביט משמים מכל מקום ירד לראות להודיע שהוא דר ג"כ עם התחתונים והשגחתו עליהם ואעפ"י שלא היו ראוי לכך כי לא קבלו וקיימו התור' מ"מ השעה הי' צריכ' לכך להודיע שהוא הקב"ה משגיח עליהם אלא שמעשיהם גורמין. ובזה יובן ג"כ מדרש תימה בילקוט תהלים דצ"ט ע"ב וז"ל לא ישבתי עם מתי שוא מדבר באברהם מתי שוא אלו דור המגדל באו ואמרו לאברהם בא וסייענו שאתה גבור ונבנה מגדול וראשו בשמים אמר הנחתם מגדול עוז שם ה' ואתם אומרים נעשה לנו שם מה עשה הקב"ה הפיצם והקב"ה משקיף עליהם ורואה אותם שנ' משמים השקיף על בני האדם וגו' אין עושה טוב אין גם אחד שלא הי' אברהם עמהם שנ' אחד הי' אברהם עכ"ל וקשה מה ראו לאברהם לומר לסייעם וכי לא היו גבורים כמוהו ועוד באמרו משקיף ורוא' כפל למה לי ואם נאמר שהשקפ' היא מרחוק וראיי' היא מקרוב כנודע יקשה מה הגיד לנו בזה ועוד באמרו שלא הי' אברהם עמהם ומביא ראיי' לסתור אין עושה טוב אין גם אחד משמע שגם אברהם הנקרא אחד לא הי' גם כן עוש' טוב. אבל הוא הדבר שדברנו שכל כוונתם הי' שלא רצו להיות תחת חיוב הכוכבי' והמזלות וטעו. שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים וטעותם בא להם ע"י אברהם והם לא ידעו שלא היו ראוים מצד מעשיהם לכך ומעשיהם הרעים סלקו השגחת הקב"ה מעליהם ואע"ג שאברהם הי' צדיק ומ"מ הי' מזלו מחייב הטעם הוא כנ"ל שלא קיים כל התורה אבל אח"כ כאשר קיים הוציאו הקב"ה מתחת המזלות ולכך נ"ל שהוצרך הקב"ה להפיצם אז תחת ע' שרים כמ"ש בפרקי דר"א שהקב"ה בדור הפלג' הפיל גורלות ופזרם לע' שרים וישראל לקח לחלקו כי במדה שמדדו מדד להם הם כפרו ואמרו שהקב"ה אינו משגיח ואינו מנהיג התחתונים לפיכך נעקרו ונמסרו תחת השרים שהם מצד הכוכבים והמזלות כנודע ואע"פ שגם אברהם חשב זאת בלבו כנ"ל מ"מ לא הוציא מחשבתו למעש' אלא חקר בחקירות ואמר שמא כך או כך הוא ואחר החקיר' נודע לו האמת שהקב"ה הוא משגיח ולכך לקחו הקב"ה לחלקו ולפי שטעותם הי' ע"י אברהם לפיכך אמרו לאברהם בא וסייענו ר"ל אתה הוא המסייע לנו לעשות בנין זה כי בך אנו רואין שאנו נמסרין תחת המזלות וז"ש שאתה גבור ר"ל אתה גבור המתגבר על יצרו ואתה צדיק ואם איתא שהקב"ה משגיח בתחתונים מצד מעשיהם א"כ למה מסר אותך תחת חיוב המזל ולפיכך בא וסייענו והשיב להם אברהם הנחתם מגדול עוז שם ה' ואתם אומרים נעשה לנו שם ר"ל ודאי אם הייתם צדיקים גמורים דבוקים בהקב"ה ע"י תורתו ודאי הייתם ראויי' לעשות לכם שם כמלאכים ולהיות תחת ממשלת הקב"ה אבל אתם הנחת' אותו והלכתם אחר ההבל וא"כ אין אתם ראוים להיות תחתיו אלא תחת כוכבים ומזלות ולפיכך מסיי' המדרש מה עשה הקב"ה הפיצם ר"ל עשה להם מדה כנגד מדה אחר שעשו שלא כדין שלא להיות תחת כוכבים ומזלות שליטת השרים העליונים לפיכך הפיצם וסלקם לע' שרים, וא"ת אדרב' בזה נתחזק' טענתם והי' להקב"ה להראות להם שהוא מנהיג גם התחתונים לבל ישובו לכסל' לפיכך בא בעל המאמר כמתרץ קושיא זו ואומר והקב"ה משקיף עליהם ורוא' אותם שנ' השקיף וגו' ר"ל בתמי' הרי הקב"ה הי' משקיף עליהם מרחוק כמש"ה משמים השקיף וא"כ למה הי' רואה אותם שהראי' היא מקרוב ולמה עשה ככה לראות מקרוב ולירד משמים לראות העיר והמגדל אלא ודאי כוונת ירידתו הי' להראות להם שטעו בדבר והשגחתו הוא גם בתחתונים ולפי שעשו מעשה בפועל לפיכך הפיצם שיהיו תחת חיוב המזלות ולפי האמת אין עושה טוב אין גם אחד אברהם שלא הי' עמהם ומלח עמהם דייקא ר"ל שבאמת אפילו אברהם הנק' אחד לא היה גם כן עושה טוב כי הוא היה מהרהר כמותם אלא שלא היה עמהם להודות. לדבריהם כי אחר שחקר בעיון רב הכיר את בוראו אבל הם לא שתו לבם לחקור היטב ולכך הוציאו אח"כ הקב"ה מתחת חיוב המזלות והוליד בנים בארץ ישראל ובזה תבין למה שינה הקב"ה מזלו והוליד בארץ ישראל ולמה לא נעשת זאת בח"ל כמו שאמרו רבינו ז"ל לך לך כאן אי אתה זוכה לבנים אלא כשחלק הקב"ה הגבולים והאומות כנ"ל בשם פרקי ר"א נפלו ישראל לחלקו וחלק גביל א"י כמ"ש שם וחלק ח"ל נשתייר בחלקו שרי האומות שהם מושלים מצד המזלות ולכך כל זמן היותו בח"ל תחת ממשלת השרים הרי הוא כמי שהיה תחת חיוב המזל ומצד חיוב המזל א"א היה לו להוליד בנים עד בואו אל הארץ הנבחרת אשר ה' דורש אותה ואז הוליד:

(ג)

במדרש פ' לך לך ר' עזריה פתח רפאנו את בבל ולא נרפאתה עזבוה ונלך איש לארצו רפינו את בבל בדור אנוש ולא נרפאתה בדור המבול עזבוה בדור הפלגה ונלך איש לארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך עכ"ל וקשה מה הגיד לנו הכתוב בזה אם זאת היה כוונתו ומה ראה לסמוך הליכת אברהם לג' דורות אלה ולהבין זאת נבאר תחיל' מד' רבה פ' שמות וז"ל למה הרעות לעם הזה אמר משה רבש"ע נטלתי בידי ספר בראשית וקראתי בו דור המבול האיך נדונו מדת הדין היתה ושל סדומיים האיך נדונו מדת הדין היתה דור הפלגה האיך נדונו מדת הדין היתה ומה עשו לך העם הזה א"ת בשביל אברהם שאמר במה אדע ואמרת כי גר יהיה זרעך הרי ישמעאל וכו' ויש לדקדק למה תלה משה שאלת למה הרעות וגו' בדין דורות האלו אבל דע ביאור הענין כי מביא האר"י זללה"ה וגם בעל עשרה מאמרות בחלק ג' מחיקור הדין פכ"ב בענין שעבוד מצרים שהיה לכפר עון דורות האלו ובמה שחטאו נפרע להם לישראל במצרים כי שתל הקב"ה דורות אלו בדור שהיה במצרים ואנחנו במצרים עונותיהם סבלנו וכנגד מה שבדור אנוש הציף הקב"ה שליש העולם היה גזירת היאור ונגד דור המבול שלא שמשו אז המאורות עלטה היו לו למשה במאסר התבה כאלו שמש וירח קדרו וכאלו הוכה בסנוירים כאנשי סדום ונגד דור הפלגה אשר אמרו הבה נבנה בלבנים הוצרכו להיות בקשה שעבוד חומר ולבנים ע"ש יותר בארוכה. והנה כבר נודע ומפורסם בתורה דין דורות הללו שענש הקב"ה כל אחד ואחד לפי חטאו ובעונש הראוי לו דור המבול במים מפני שהם קלקלו בגלגול עין הדומה למים כדרז"ל בפרק חלק ועוד טעם כמ"ש בעל מגלה עמוקות מפני שהם חטאו באשת איש שמיתתה היה ראויה להיות בחנק ומי שנתחייב חנק טובע בנהר ודור אנוש שהציף שליש של עולם נ"ל טעם לשבח כי אמרו בזוהר שבימיו התחילו להשתמש במלאכים ועשאום לע"ז כמו שהאריך מזה במורה נבוכים והביא ג"כ בעל שני לוחות הברית בפ' כי תשא ונודע הוא כי מלאך הוא שליש של עולם כמו שארז"ל בפסוק וגויתו כתרשיש לכך נ"ל שהציף הקב"ה בימי אנוש שלישי של עולם מדה כנגד מדה דור הפלגה שנתפזרו מסוף העולם עד סופו כדרז"ל פיהם הכשילם פן נפוץ ובזה חטאו ובזה נענשו סדומיים באש הטעם כמ"ש במד' הנעלם פ' בראשית לפי שקב"ה כרת ברית ע"י אש שיעמוד העולם והם עברו על הברית לפיכך מאש יצאו והאש תאכלם ע"ש יותר מילתא בטעמא ואמרו רז"ל בסנהדרין בפסוק ונקלה אחיך לעיניך כיון שנלקה מיד אחיך הוא וא"כ דורות הללו שכבר קבלו דינם הראוי להם לא היו ראוים לעונש יותר והיו צדיקים וזה היה טענת משה על ישראל למה הרעות לעם הזה נטלתי בידי וכו' מה עשו לך העם הזה ר"ל דבשלמא בלא זה י"ל שאתה זוכר להם הראשונות אשר חטאו בהיותם בחיים חיותם בדורות מבול אנוש הפלגה סדומיים. אבל עכשיו שנטלתי בידי ספר בראשית וקראתי בו דור המבול היאך נדונו ובאיזה עונש וראיתי שמדת הדין היתה רצה לומר לפי הדין היו ראוים דווקא לעונש זה וכן הפלגה וסדומיים וא"כ אחר שקבלו כבר עונשם עתה כשבאו בדור הזה שבמצרים כבר הם צדיקים וטהורים מזוהמת טומאתם וקשה לי רבש"ע מה עשו לך העם הזה ששעבדתם בשיעבוד הקשה והמר הזה כי דורות שיבואו אח"כ יראו עונשם ודינם שכבר קבלו ודאי יאמרו בפיהם ח"ו שהתעוותו אנשי חיל ולכך לא הזכיר אנוש כי בספר בראשית לא נאמר שהציף בימיו שליש עולם ואם תאמר בשביל אברהם שאמר במה אדע ואמרת כי גר יהיה זרעך הרי גם ישמעאל ר"ל שהוא ג"כ נקרא זרע והנה קב"ה ששעבד ישראל ולא בני ישמעאל בודאי הנועם הוא מפני שישמעאל לאו בכלל זרע נחשב כמ"ש רז"ל על פסוק כי ביצחק יקרא לך זרע והנה ע"פ זה יובן מד' תימה בעקידת יצחק בפ' וירא וזה לשונו אמר השטן לאברהם שוטה מובדות לבך בן שנתנו לך למאה שנה אתה רוצה לשחטו עכ"ל וקשה אחרי שרחמי האב על הבן מה לי שנולד למאה שנה או פחות מזה ועם הנ"ל יובן כי איתא במד' ילקוט פ' וירא בעקידת יצחק אמרו מלאכי השרת רבש"ע יחיד נשחט וכו' שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד ויאמר אל תשלח ידך אל הנער והנה אברהם ידע ג"כ זאת כמ"ש ואני והנער נלכה עד כה וארז"ל לידע מה יהיה בנבואת כה יהי' זרעך וא"כ קשה מה עלה בלבו ונ"ל דאברהם היה סבר שגם ישמעאל בכלל זרע ובו יקויים הבטחת כה יהיה זרעיך והנה השטן רצה להוכיח לו שישמעאל לאו זרע ואי אפשר לישחט את יצחק כי דע מ"ש במגלה עמוקות אופן קע"ב שבלידת יצחק הוצרך אברהם להיות דווקא בן מאה שנה לתקן ג' דורות מבול אנוש הפלגה ר"ת מא"ה. ולכך אמר לו השטן בן שנתנו לך למאה שנה אתה רוצה לשחטו ר"ל דבשלמא בלא זה היית אומר שהבטחת כה יהיה זרעיך יכול להתקיים ע"י ישמעאל שגם הוא זרע יחשב אבל עכשיו שנתנו לך את יצחק למאה שנה וקשה למה וצ"ל לתקן דורות הנרמזי' במאה וא"כ קשה למה יהיה השעבוד במצרים הנתבשרת כבר עליו במראה בין הבתרים אחרי שכבר נתקנו וצ"ל בשביל אברהם שאמר במה אדע ונתבשר אז כי גר יהיה זרעיך ואם איתא שגם ישמעאל הוא בכלל זרע יחשב מן הראוי שגם הוא יהיה שם לגזירה שוה עם בני יצחק אלא ודאי כלאו זרע יחשב וא"כ כה יהיה זרעיך א"א להתקיים אלא דווקא ע"י יצחק ואיך אתה רוצה לשוחטו. ובזה נבא אל ביאור המד' שהתחלנו רק דע מ"ש במד' ויאמר ה' אל אברם לך לך רמז רמז לו שיוליד בן למאה שנה כמנין לך לך. וז"ש רפינו את בבל בדור אנוש ולא נרפאתה בדור המבול עזבוה בדור הפלגה וכל זה בשביל חטאם שגדלה עד לשמים ועם כל זה לא נתקנו אלא עד עת בוא דברו ונלך איש לארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך שרמז לו שיולד לו בן למאה שנה ובזה נתקנו אלו הדורות על תיקונם ובזה תבין למה אינו חשיב הסדומיים כי במאה שנה לא נתקנו אלא מבול אנוש הפלגה הנרמזים במאה ולכך מביא ראיה על ונלך לך לך דלפום ריהטא ונלך הוא לשון רבים אבל לא בא לדרוש אלא המספר העולה למאה ולך לך ונלך הם שוים במספר מאה:

(ד)

במדרש ילקוט פ' לך לך וז"ל ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' אם בכך מקיימין את המילה אהיה להם לאלוה וכו' שאם מקיימין בניך את המילה הם מקבלים אלוקותי ואם לאו אין מקבלין אלוקותי עכ"ל וצריכין אנו ליתן טעם לשבח מה ענין קבלת המילה אצל קבלת אלוקות ולהבין זאת נבאר מאמר תמוה בפרקי ר"א פמ"ח וז"ל א"ר נתנאל ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים מלו אותו לשמנה וקראו שמו יקותיאל עכ"ל וקשה מאי רבותא שמלו אותו ועוד אחר שז' שמות היו למשה הנודעים ולמה קראוהו עכשיו יקותיאל שארז"ל שבשביל זה נקרא שם זה שקוו ישראל לאל בימיו אבל דע ענין פלאי בסוד המילה מה ענינה כי מביא בעל הפליאה שענין המילה שנצטוה לאברהם הוא כי הקב"ה כל מה שברא בעולמו בהמות חיות ועופות וכו' עשה הבדל ביניהם איזה אסור ואיזה מותר וכו' הם הסימנים הכתובים בפרשת שמיני. אך במין האדם לא עשה הבדל בין זה לזה. כי כולם נראים אדם בלי שום הבדל. לכך צוה הקב"ה לאברהם לעשות המילה להיות הבדל ביניהם. ואין לומר שיעשה הקב"ה הבדל אחר ביניהם ושינוי צורתם א"כ יאמרו ח"ו שיש שתי רשויות זה ברא אלו וזה ברא אלו עכ"ל. ונ"ל שזה גילה לנו איוב באמרו מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל מי גורם שנתן הקב"ה לאברהם המילה הטהורה והפרישו מן הערלה ואם הטעם הוא שיהא הבדל בין אדם לאדם. ותיפוק לי' שיעשה לו צורה אחרת ותירץ לא אחד ר"ל היו הבריות ח"ו טועים ואומרים שאין כביכול אחד בשמים ומי שברא אלו לא ברא אלו וכו'. ולכך הוצרך ליתן ההבדל בדבר המילה והנה דבר זה גילה לנו משה ג"כ בתורה בסוף פ' שמיני דחשיב שם סימני טהרה וטומאה בכל הנבראים והפסיק ביניהם ואמר אני ה' המעל' אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וגו' וחוזר לענין הראשון ואמר זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים וגו' להבדיל בין הטמא ובין הטהור וגו' וסמך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולפום ריהטא אין לפסוקים אלה חיבור וקישור אבל הוא הדבר שדברנו כי אחרי שגילה לנו התור' בל סימני טהרה וטומאה בכל הנבראים כמש"ה זאת תורת הבהמה והעוף וגו' וקשה למאי הילכתא ואומר הכתוב להבדיל בין הטמא ובין הטהור כי על ידי הסמנים יהי' הבדל להכיר איזה מין הוא טהור או טמא אך קשה התינח בבעלי חיים במין אדם מאי איכא למימר ובא תכתוב כמתרץ ואומר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ביום השמיני ימול בשר ערלתו וע"י זה יהי' הבדל זה באדם אך כדי שלא יאמרו מה ראה הקב"ה לעשות הבדל בזה ולא הבדיל בשינוי הצורה לפיכך קודם סיום ענייני הסימנים הנזכרים הפסיק בעניינה ואמר אני ה' המעל' אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים כי בא להקדים תירוץ קודם הקושיא שכל ענין הקב"ה שהוציא ישראל ממצרים לא הי' אלא שיכירו שהוא אלקיהם ואין זולתו ואם הי' הבדל אחר ביניהם בשינוי צורת היו הבריות טועים כנז' לפיכך פעל ועשה קורא הדורות מראש ליתן הבדל בבעלי חיים בסימנים הנזכרים בפ' וזאת תורת הבהמ' והעוף אבל באדם אין לו לעשות הבדל אחר אלא כאשר ילדה זכר ימולו בשר ערלתו. והנה הקב"ה לא רצה לשנות הצורה באדם שלא יטעו ח"ו הבריות בשתי רשויות אבל אם אירע לפעמים שינוי בצורות אדם משאר מין האדם יש ח"ו מקום לטעות בזה. וגם אדם בזה יש לומר שאין צריך למהלו כי זיל בתר טעמא המילה היא לעשות הבדל והרי כבר יש לו הבדל ושינוי בצורתו. והנה זה היה רבותא אצל משה כאשר נולד ונשתנה פניו שלא היה דומה לצורת אדם כלל אלא ראו אבותיו של משה פניו כמלאך אלקים ומלו אותו ר"ל אפי' הכי מלו אותו ליתן הבדל בו ולא זו בלבד אלא קראו אותו גם כן יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו ר"ל אע"פ שהיה כאן מקום לטעות שח"ו שתי רשויות יש מ"מ ישראל קוו לאל אחד יחיד ומיוחד בימיו כי מה שנשתנה צורתו לא היה אלא מצד חשיבתו שהיה נשמתו אצילה ממקום הרמה ודי בזה וזכור אזכרנו עוד בעמוד הרביעי תורת משה יעוין שם ובזה תבין פלוגתת רז"ל בחלק חד אמר אדה"ר מין היה וחד אמר משוך בערלתו הי' ולא פליגי אלא תנא בתרא לטפויי קאתי כי מ"ד מין הי' מאמין בשתי רשויות כמ"ש רש"י שם קשה איך לא הביט בברית שעל בשרו ומזה הי' לו ללמוד שאחד אלקינו בשמים ובארץ כי אחרי שעשה הבדל זה ולא הבדל בשינוי הצורה ודאי שיכירו וידעו כל הבריות אחדותו יתברך לכך בא כמתרץ ואומר מושך בערלתו הי' ר"ל ודאי אם הי' הברית בבשרו הי' מביט ומבין אבל נמשך בערלתו הי' ולא הי' לו ממה ללמוד ובזה בא אל ביאור מה שהתחלנו אם בניך מקבלין המילה מקבלין אלוקותי כי אם הם יקבלו יהי' קשה להם למה צוה לנו קב"ה זאת אם להבדיל בין אדם לאדם ותיפוק לי' שהי' לו לשנות הצורה כי זה היא הבדל הניכר לעין כל אלא וודאי שכוונתו הוא להודיע שהוא אחד יחיד ומיוחד ואם כן בוודאי יקבלו אלוקותי כי על ידי המילה יוודע להם הדבר בזה אבל אם לא יקיימו המילה ויהיו משוכים בערלתם לא יהי' להם ממה ללמוד אלוקותי ובוודאי לא יקיימו ח"ו אלוקותי ובזה תבין ג"כ מנהג ישראל שהיא תור' לומר עלינו אחר המילה ויש אצלינו בזה שני טעמים חדא כי נודע הוא שענין המיל' היא כדי שכל איש ישראל יהי' חתום בשם שדי כמו שכתבו חכמי האמת כי כאשר ירים אדם שתי זרועותיו למעל' וראשו היא באמצע הוא דוגמת שי"ן ובפשט ידו אחת בקו המישור וישפיל ידו אחת למט' הוא דוגמת דל"ת ומאחר שמוהלין אותו מתגלית היוד ולכך אחר שנימול התינוק אנו אומרים עלינו וגומר על כן נקוה לך ה' אלקינו וכו' לתקן עולם במלכות שדי ר"ל על כן שמלנו התינוק הזה וע"י זה נתגלה בתינוק זה שם שדי ג"כ אנו מקוים ומצפים שגם אתה תתקן גם כן העולם במלכות שד"י דייקא וטעם שני נ"ל עם מ"ש לעיל שהיא לגלות אלקותו ית' שהוא יחיד ומיוחד ולכך אחר שמלו התינוק אומרים עלינו וגו' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ר"ל וידעת היום הזה שמילת בשר ערלה מה עניינה שהיא להבדיל בין אדם לאדם ויקשה לך ולמה הקב"ה אינו משנ' הצורה ובודאי והשבות אל לבבך תשוב' ניצחת שהכוונה היא להודיע לבני האדם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד רשות אחר ח"ו לומר זה ברא אלו וזה ברא אלו ולכך אינו רוצה לשנות הצורה אלא עשה הבדל בענין המילה לבד:

(ה)

במדרש רבה פ' וירא ז"ל וירא אליו ה' באלוני ממרא לבקר את החולה א"ר חמא בר חנינא יום ג' למילתו היה והוא יושב פתח האוהל פתח טוב פתחת לעוברים ושבים פתח טוב פתחת לגרים וכו' האוהל שאלולי אתה לא בראתי גלגל חמה שנאמר לשמש שם אוהל בהם עכ"ל:

והנה מאמר הזה אינו נמצא כן בסדר במד' אלא סדרתיו לפי סדר הכתוב ובודאי דרז"ל הם כדרבונות וכמסמורות נטועים ויש לחברם ולקשרם יחד כי כל אחד ביאר קצת מפסוק לפי חלק נשמתי שקבלה מהר סיני והדברים הם מקושרים ומחוברים יחד מרועה אחד כי קשה מה בא ר' חמא נלמד שהיה יום ג' למילתו והנה שמעתי מרבותי דבר נאה ומתקבל קצת תירוץ על זה כי ארז"ל בב"ב על פסוק וה' ברך את אברהם בכל מרגליות טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שהיה רואה אותם נתרפא ולאחר מותו תלאו בגלגל חמה והקשו שם בתוספות ותיפוק ליה שבימי אברהם אבינו לא היה חולה ותירצו חולה של מכה מיהו הויא. והנה רבי חמא בר חנינא היה קשה לי' קושית התוספות למה וירא אליו אי לבקר החולה והלא בימי אברהם לא היו חולה ובא לתרץ כתירוץ התוספות ואומר יום ג' למילתו היה והיינו חולה של מכה ולא חולה טבעית עכ"ל ודברי פי חכמים חן אבל קשה למה נחית למניינא באומרו יום ג' למילתו היה ועוד קשה גם לדברי התוספות שחול' של מכה היה וא"כ קשה איך היה אברהם רופא ולא לו למה לא הסתכל במרגליות הטוב' התלוי' בצוארו וסבל צער וכאב חנם וכדי ליישב קושיא ראשונ' נראה לי שהוא על דרך מה שאמר רבינו זכרונם לברכה בגמ' דברכות האי מאן דחליש יומא קמא לא לימא מידי כי היכי דלח ליתרע מזליה למחר תיפוק ולכרוז כי הא דרבא יומא קמא אמר טרוקו גלי למחר אמר פוקו ואכרזו רבא חלש רבא חלש וכו' והנה קושיא זו קשה לרבי חנינא ובא ומתרצה כי הפסוק אומר וירא אליו לבקר החול' והוא יושב פתח האוהל והיה קשה לו בתמיה ר"ל אם היה חולה איך היה יושב פתח האוהל שהרי דרך החולה הוא לצוות שיסגרו הדלתים בעדו ואברהם יצא לחוץ ישב בפתחו שיראו הכל שהוא חולה לכך בא כמתרץ ואמר יום ג' למילתו היה ר"ל דודאי אם היה יום שני לחולייתו אין כאן מיחוש משום אתרע מזליא כ"ש הכא שהיה יום ג' ואליבא דכולו עלמא ליכא למיחש למידי אבל עדיין הקשיות הראשונות במקומם עומדת וכדי ליישב אקדים ענין נחמד ונעים מה שהסכימו חכמי החמת הראשונים ואחרונים ואנשי פיליסופי' ישראלים בענין המרגליות הטובה שהית' תלויה בצוארו של אברהם אבל הענין הוא ויזכרו ג"כ קצת הכותב בעין יעקב בגמ' דב"ב כי אברהם הי' הולך וגדול כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה ותי' מכריז בצוארו ובגרונו שאין אלוק בעולם כאלהינו ואין בלתו והודיעו לכל הברואים ועשיית הטוב אשר באדם נקרא בשם אבן טוב ומדה הגונה וישרה והיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו ר"ל שאותו מדה הטובה היתה תלויה בצוארו כי היה מכריז בצוארו ובגרונו לבלתי עבוד עכו"ם ולאחר מותו שלא היה מי להודיע לבריות אחדותו יתברך שמו תלוהו בגלגל חמה ר"ל שתלאה הבחירה ההוא בגלגל חמה כי כל מי שרוצה להכיר אחדותו יתברך אי אפשר לו להכיר אם לא ע"י גלגל החמה שהיא חוזרת וסובבת ברקיע ומי שיודע מהלכה ותנועתה מכיר בוראו כמ"ש מזה לעיל בסי' א' ולפיכך כל חולה שרואה אותה מיד נתרפא כי אין חולה כחול' זה שאין יודע למי עובד וכמו החול' המוטל על ערס דוי בתוקף עליו הכאב יפרד מחיים אל מיתה כן האדם בהגשות אחרי השיא וההבל לעבוד עכו"ם מטה עצמו מדרכי חיים לדרכי מיתה ולפיכך חולה כזה כיין שהיה ריאה המרגליות הטובה הזו שהיה בצוארו של אברהם שהיה מכריז לפניהם ומביא להם ראיות מפורסמות מיד נתרפא ונדבק בדרך עץ החיים כי באור פני מלך חיים עד כאן תוכן עניינם ובזה יתורצו כל הקושיות הנזכרים כי גם לבעל המאמר הנ"ל הי' קשה קושיא הנ"ל למה וירא אליו ה' אם לבקר החולה שהיה יום ג' למילתו והיה כאבו ביותר כמש"ה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים תיפוק לי' שהי' מרגליות טוב' תלויה בצארו וכל חילה שהיה רואה נתרפא והי' לו לאברהם להביט ג"כ בה ולרפאות מחליו לפיכך בא בעל המאמר כמתרץ ואומר שאל תחשוב שמרגליות זו היא כפשוטו אלא ענין המרגליות הזו והוא יושב פתח פתח טוב פתח לעוברים ושבים פתח טוב פתח לגרים שהיה אברהם אבינו ע"ה מכריז בצוארו והראה להם בראיות ברורות תכלית אלקותו ית' ודבר זה יקרא אצלו מרגליות טוב' תלוי' בצוארו כי פעולה טובת זו המכונה בשם אבן טוב ומרגליות לא היה עושה בשאר אברים אלא בצוארו ואם תאמר מי הי' העד האמיתי על דבריו אחרי שאנשי דורו לא האמינו תחילה באלוהות ובאיזה מופת אמיתי נצחם לכך אמר אוהל שאין אוהל אלא שמש אמר הקב"ה בשבילך בראתי גלגל חמה ר"ל בשבילך להיות לך לעד המסייע בראתי גלגל חמה כי ג"כ הגלגל חמה מודעת לבריות שאין כאלוהותי כמו שאתה הכרזת בצוארך ולכך אומר לשון פתח פתחת ר"ל שבאמת גלגל חמה הוא מודעת זאת אבל הם לא שמו על לבם זאת אלא אתה הוא הפותח ומשם ואילך נתפרסם הדבר לכל הברואים אף לאחר מות אברהם אבינו כי אז תלאה בגלגל חמה לאמת דבריו כנזכר:

(ו)

בציוני פ' יתרו וז"ל כשעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע בו אמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה אמר משה והלא מיכאל שר הגדול שלכם אכל אצל אברהם בשר בחלב עכ"ל וקשה למה פרט דווקא מיכאל הלא ויאכלו כתיב לשין רבים שגם גבריאל ורפאל אכלו ואם נאמר שלא אכלו אלא נראו כאוכלים לא הי' ג"כ לפרוט את מיכאל ועוד שהרי דבר שאסרה לנו תורה אפי' משום מראית עין אסור ובפרט גבי בשר בחלב דאסרו להעלות על שלחן אחד משום מראית עין והנה מה שפרט מיכאל ולא גבריאל צריך לומר על דרך מה שאמר בעל נפש החכמה והרקנטא בענין טעם איסור בשר בחלב שהוא דבר אכזריות לחלוב הבהמה ובאותו חלב היוצא ממנה לבשל בנה ולהורגו ולכך כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ר"ל אחרי שהיא אמו של גדי אין ליקח חלבה ולהמית בנה כי הוא אכזריות גדול ביותר מאם היה מבשל בחלבה גדי אחר והטעם כי התורה הוא תורת חסד על לשונה ואין דרך החסד לנטות אחר הדין והאכזריות והנה נודע שמיכאל הוא שר החסד שר המים וגבריאל שר האש כולו דין ולפי ששמאי הוא משורש גבריאל והלל הוא משורש של מיכאל כמ"ש בזוהר חדש לכך נ"ל שהיה הלל עניו ביותר ואיש חסד ושמאי היה קפדן ביותר חמתו בערה כאש בוער ונ"ל שמטעם זה כתב בעל סודי רזא שמיכאל איהו מלמד עם תינוקות שנאמר כי אם מיכאל שרכם העומד על עמך לא נאמר אלא בני עמך לומר לך שהוא מלמד עם התינוקות והטעם כפי הנזכר כי אחרי שמדתו מדת חסד לו נאה ויאה להיות מלמד עליהם ולא גבריאל שהוא מצד הקפדנות ולא הקפדן מלמד ולפיכך פרט משה את מיכאל שאכל בשר בחלב ולא גבריאל דזיל בתר טעמא למה אסור בשר בחלב משום שהתורה היא מצד החסד ובשר בחלב הוא מצד הדין הרי מדתו של גבריאל הוא כולו דין ומין במינו אינו חוצץ משא"כ מיכאל דאיהו שר החסד שאין דרכו לידבק בדין ואם כן למה עשה כזאת ואכל בשר בחלב ומה שפרט מיכאל ולא רפאל נ"ל ליישב ובזה יתיישב ג"כ קושיא גדולה וחזקה על אברהם שקיים כל התורה כולה ואיך נתן למלאכים דבר איסור ואם נאמר שסבר היה שהם ערביים הלא ענין אברהם שעשה פונדק והאכיל לעוברים ושבים כל עניינו היה כדי להחזירם למוטב ולאחר הסעודה אמר לברך למי שאכלו משלו ואיך האכילם ח"ו דבר איסור ומה גם שאסור לברך אחר אכילת איסור ובעל שני לוחות הברית תירץ על זה יעויין שם וגם לדרכינו יבואר היטב כי יש לדייק בפסוקים דכתיב ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וקשה אם כבר כתיב וימהר לעשות אותו מה צריך לומר ובן בקר אשר עשה דוודאי לא יתן לאכול דבר שעדיין לא תיקן ועשה ועוד שרבינו ז"ל אמרו ששלשה היו בן בקר חד רך תרין טוב תלת וא"כ למה מתחיל הפסוק ומסיים בלשון יחיד ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו אבל ביאור הענין על דרך מה שאמר בעל חסד לאברהם חלק עין משפט נהר נ"א ענין פלאי בדבר הזה וז"ל אדם וחוה ידעו סוד קבורת מערת המכפילה שהיא מכוונת נגד גן עדן והשתדלו להיות שם קבורתם ומיום שנקברו שם אדם וחוה נסתמה פי המערה מפני הבריות שלא ידעו מעלת המקום ובאותו יום שהלך אברהם אל הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו הלך אחריו רפאל בנסתר ולאחר שנטל אברהם ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן והיה משתדל ליקח עוד הג' ונדמה לפניו רפאל לפר שלישי חשוב ומשובח וכו' וכשבא אברהם ליטלו היה הפר נשמט ובורח מעט מעט עד שהוליכו בפתח המערה ונפתח פתח המערה וכל זה בשליחותו של מקום וכשראה אברהם אדם וחוה קבורים והריח ריח גן עדן מיד ידע מעלת המקום וחמד להיות שם קבורתי ומיד נמסר הפר מאליו ביד אברהם ובהגיע לאהלו לא מצא אלא שנים והוצרך אברהם לברוא פר ג' על ידי שמות דספר יצירה כדי שלא יצטער בסעודת אורחים שאם היה חוזר אל המקנה היה עובר זמן הסעודה וזהו סיד הפסוק ובן הבקר אשר עשה אותו ובראו עכ"ל. והנה כל זה רמז בפסוק הקדום ואל הבקר רץ אברהם ר"ל בשביל בקר אחד לבד רץ אברהם כי אחד נשמט ממנו והוצרך לרוץ אחריו ואח"כ ויקח בן הבקר כי נמסר אח"כ בידו. רך וטוב ויתן אל הנער ר"ל אבל אותן שנים שהם רך וטוב אותן כבר נתן אל הנער ומסרם בידו כי שנים היו ביד הנער ואחד נמסר בידו ולפי שזה שנמסר בידו אח"כ נשמט לפיכך וימהר לעשות אותו לעשות דייקא שהוצרך לברוא אותו ע"י שמות דספר יצירה ולא היה לו פנאי לשהות ולילך למקנה שלא יאחר זיון סעודה וזהו לשון וימהר כדי שלא יאחר ולפיכך צריך לעשות אותו בשמות והנה החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' וישב הקשה קושיא גדולה על משרז"ל ויבא יוסף את דבתם רעה שהגיד על אחיו שחשודין באבר מן החי ותולין עיניהם בבנות הארץ איך ח"ו עברו השבטים על זה ואם לא עברו איך הגיד יוסף עליהם שהרי הם שבטי יה כולם צדיקים ותירץ שנמצא בקובץ ישן שאברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניי וכו' ומצינו בגמ' דברא עגלא תילתא בכל ע"ש ע"י עסק ספר יצירה בצירוף השמות ובודאי זה הנברא ע"פ השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה וניתר לאוכלו בעודו חי וכך עשו השבטים ויוסף לא ידע וסבור שהוא הנולד מאב ואם ועוד איתא בגמ' רבא ברא גברי שדרי' לר' זירא ופירש"י ע"פ שמות מספר יצירה והנה יש שמות שמצירופם נולד זכר ויש שנברא נקיבה ובראו השבטים בצירוף אותיות דספר יצירה נקיבה והיו מטיילין עמה ויוסף לא ידע מזה והיה סובר שהיא נקיבה מאב ואם והיה מודיע לאב שהם חשודים בעריות והם צדיקים היו עכ"ל. וטעם לדבר איך אכלו בהמה בלא שחיטה והדם בתוכה שהרי אפי' שהתירו להבריא לאכול מבהמה כל זמן שהיא מפרכסת לא התירו בלי שחיטה אלא שחיטה ועודנה מפרכסת קצת. והענין הוא כי בהמה כזו שלא נבראת מתולדות אב ואם מבשרם ודמם אין שם בשר ודם עליה כלל אלא רוח בעלמא ואין כלל עליה שום איסור הנהוג בשאר בשר כי אינו נקרא בשר ובריאת הנקיבה יוכיח שהיו מטיילין עמה והנה לפ"ז אברהם שברא בהמה ע"י ספר יצירה ונתן למלאכים לאכול עם חלב על בהמה כזו לא היה חייב משום איסור בשר בחלב שהרי בשר כזה אינו נקרא בשר כלל ולא נתערב מעולם עם חלב אך פן יאמר האומר הרי שלשה בהמות היו והאחת לבד נבראת ע"פ שמות ואיך האכיל השנים האחרים עם חלב שהרי הם בשר ממש לפיכך בא הכתוב לגלות ענין זה וגם לתרץ הקושי' זו ואומר ויקח חמאה וחלב ואת בן הבקר וקשה ואיך עבר אברהם על איסור בשר בחלב לכך בא כמתרץ ואומר אשר עשה ר"ל אותו בן הבקר אשר עשה בעצמו וברא ע"י שמות דספר יצירה שאין שם בשר עליו כלל אותו נתן לפני המלאכים בחלב אבל שנים האחרים שנבראו כסדר התולדות הנולדים מאב ואם ודאי לא נתן לפניהם ולא עבר אברהם ח"ו על איסור בשר בחלב ולכך לא שאל משה על רפאל איך אכל בשר בחלב שהרי רפאל הוא מרי דעובדא שראה וידע שכאשר נשמט הוא ממנו ברא אברהם ע"פ שמות וידע שאינו אסור לאכול בחלב אבל מיכאל שלא ידע האמת כי אין המלאכים יודעין מה שלא נמסר להם כמ"ש בזוהר פ' וירא בפסוק איה אשתך וא"כ לפי דעתו היתה זאת בשר ממש וא"כ איך עלה על דעתו לאכול עם חלב ובזה יובן מד' תימה בתנחומא וז"ל הלך שכם אצל יעקב א"ל הרבו עלי מוהר ומתן אני יודע שאברהם זקינה היה נשיא ואני נשיא הארץ א"ל לא נשיא נקרא אלא שור שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ורב תבואת בכח שור ואתה חמור וא"א לחרוש בשור וחמור יחדיו עכ"ל. והנה מאמר זה לכאורה הוא מכחיש הידוע באמרו לא נשיא נקרא שהרי ידוע מש"ה נשיא אלקים אתה בתוכינו ומביא ראיה על דבר הרחוק מן השכל לומר שאברהם נקרא שור ועוד מי פתי יסור הנה להאמין שאברהם הוא שור מדכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכי בשביל שרץ אחר השור נעשה גם הוא שור ועוד מה היה לו לומר לא נשיא נק' אלא שור ותיפוק ליה שנקרא גם כן נשיא ומדאיקרי ג"כ שור א"א לזווגם יחד עם נשיא שנקרא ג"כ חמור ועוד למה לי קרא ורב תבואת בכח שור שלפום ריהטא אין כאן מקומו ולהבין דברי חכמים וחידותם שכל דבריהם הם אמת וישר יש לנו לידע מה ראה אברהם לקנות מערת המכפילה והקב"ה גזר וצוה שיקנה אותו כמ"ש לעיל שרפאל הראה לו המער' בשליחות של מקום ושם תהא קבורתו וכן יצחק ויעקב נקברים שם כי ארבע זוגות קבורין שם כנודע וגם מה ראו על ככה בני חת לקרוא אותו נשיא אלקים אתה בתוכינו וארז"ל מלך אתה עלינו במבחר קברינו קבור מתיך מה ענין המלוכה אל הקבורה זו שלא מצאנו שנקרא אברהם בפי הבריות מלך אלא עכשיו אבל ביאור אחד להם כי אדם הראשון חצב ועשה מערת המכפילה ועשה מקומה כמ"ש בפרק א' בהאריכות ונודע מ"ש בזוהר במדבר שאבות העולם הן הן תיקונו דאדם הראשון מצד חלק נשמותיהם אברהם תיקן נפש דאדם הראשון ויצחק רוחו ויעקב נשמתו ועל כן הוצרכו כולם להיות קבורים שם כי זה חלק אדם הראשון וכל הנשמות שהם מחלק אדם הראשון עצמו הם כולם מזומנים למלוכ' כי אדם הראשון כבר קבלו אותו כל הבריות למלך עליהם שמטעם זה כל המורד במלכות בית דוד אפילו יושב תחת מלך אחר הוא חייב מיתה כי אחר שקבלו כל הבריות להיות אדם הראשון מלך עליהם ודוד הוא אדם אי אפשר למרוד בו כמ"ש בעשר' מאמרות בחלק ב' ממאמר אם כל חי חלק א' ולכך נתן אברהם נפשו על ענין מערת המכפילה להשתדל לקנות מקום לקבורה שם אחרי שהוא אדם הראשון וראוי להיות שם קבורתו עם בת זוגו והנה כאשר בא לקנות המערה הכירו בו בני חת אחר שכל מגמתו על אודות המקום הזה ולא מקום אחר משים שהוא אדם הראשון לכך אמרו נשיא אלקים אתה בתוכינו וארז"ל מלך אתה עלינו כנז' ר"ל הלא אתה אדם הראשון שכבר המלכנו אותך בודאי לך נאה ויאה המקום הזה לפיכך במבחר קברינו קבור מתיך ולכך ארז"ל קבור מתיך מתים הרבה ר"ל לא די לשרה לבד המקום הזה מוכן אלא גם להרבה מתים ששם יהיו קבורים ד' זוגות כלל העולה מכל זה שכל ענין נשיאות ומלוכה לא זכה אברהם אלא ע"י שחמד מערת המכפילה וענין החמדה בא לו בשביל שרץ אחר הבקר ובא עד למערת המכפילה שהי' בשליחות כדי להראות לו מקום הזה ואנכי לא היה יודע מקום הזה כנ"ל וכנז' מזה בפר"א והנה ענין חמור החוי שהיה נשיא הארץ נודע לנו מכתבי האר"י כי שמו גרמה לו כי הוא היה מקליפת נחש הקדמוני לכן נקרא חמור החוי לשון חויא שהוא ניצוץ מקליפת נחש וכמו שחמור הוא קליפה גדולה השולטת ברקיע הטמא' כן הוא שלט למטה כי אין דבר למטה שלא יהי' כנגדו שר למעלה ולכך נ"ל שנק' נשיא הארץ לומר שיש עוד נשיא בטומאה שהוא בשמים והוא קליפת חמור ועל שמו נקרא חמור כי שם האדם אינו באקראי בעלמא מצד אביו ואמו שקראו לו כן כמו שסוברים הבריות אלא על שם עניינו ומהותו נקרא והנה אפילו רשע גמור ויש לו שם המורה על טוב מורה שיש בו ניצוץ טוב וכן להיפוך ולכן הראשונים שהיו יודעים סוד זה היו בודקין בשמות כמבואר כל זה בהאריכות בדברי פה קדוש מורינו האר"י זללה"ה. והנה בזה יתיישב מאמר הנ"ל כי שכם חשב לזווג זיווגים שני נשיאים ורוח לא יבא ביניהם חמור נשיא ארץ ואברהם זקינם נשיא והשיב לו אדרבה מאחר שהם שני נשיאים א"א לזווגם יחד וא"ת למה לכך אומר לא נשיא נקרא אלא שור ר"ל אמת אברהם נשיא היה כמ"ש נשיא אלקים אתה בתוכינו אבל לא בא לכלל נשיאות אלא שור ר"ל ע"י השור שכ' ואל הבקר רץ אברהם ובשביל שרץ אחר בקר הזה היה סיבה בשליחות הקב"ה שידע מקום מערת המכפילה ואז חמד לקנות אותו מערה והכירו בו שהוא אדה"ר ואז קבלוהו לנשיא ואם לא היה ענין השור הזה שרץ אחריו לא היה בא לכלל נשיאות כי מי יודע רוח אדם הראשין שיעשוהו לנשיא ולכך מביא עוד פסוק אחר לראיה ורב תבואת בכח שור ר"ל רב תבואות שזכה אברהם הן לידע מעלת המקום הזה להיות קבור שם הן להיות נשיא כל זה לא בא אלא בכח שור שרץ אחריו. ואתה חמור ר"ל ואתה שזכית להיות נשיא בארץ משום שאתה חמור הנמשך מקליפת חמור למעלה וא"כ שכל הכח נשיאות אברהם לא בא אלא מכח שור וכח נשיאותך מכח חמור ואיך אפשר לחבר שני כוחות אלו ביחד שכל עיקר איסור כלאים אינו אסור אלא שלא לחבר הכוחות ביחד כנודע:

(ז)

בגמרא דמנחות וז"ל א"ר יצחק בשעה שהחריב בה"מ מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבה"מ אמר לו מה לידידי בביתי וכו' א"ל על עסק בני באתי א"ל בניך חטאו וגלו וכו' אמר ליה היה לך לזכור להם ברית מילה א"ל ובשר קודש יעברו מעליך עכ"ל. וקשה דהא גלות ישראל היה בשביל שעבדו ישראל במדבר ע"ז ועשו להם עגל ומסכה כמ"ש במד' איכה גלתה יהודה מעוני בחטא ע"ז כד"א קול ענית אנכי שומע וכן בזו"ח על אלה אני בוכיה על שאמרו אלה אלקיך ישראל וא"כ מהיכי תיתי זכות המילה יכפר על זה וא"ת שמצוה מכבה עבירה מ"מ למה זכר דוקא ברית מילה וכי לא היה להם זכות אחר ועוד בתשובת הקב"ה ובשר קודש יעברו מעליך למה קראה קודש דודאי כל המצות הם קודש אבל לא נקרא בהדיא קודש אלא שבת כמ"ש כי קודש היא לכם ועוד יעברו עברו מיבעי' למימר מעליך מעליהם מיבעיא למימר אלא דע שהויכוח שהי' ביניהם שבאמת אברהם ידע שישראל גלו בחטא שעשו עגל מסכה אך מכח המילה רצה אברהם להוכיח הוכחה גדול' שאין חטאם חטא והקב"ה דחה אותו בשני תירוצים שחטאם חטא ובדין גלו כי נודע ומרגלא בפומא דאינשי תשוב' שהי' להם לישראל שלא חטאו בעגל משום שלא היו מצווים בסיני ומ"ש הקב"ה אנכי ולא יהי' לך למשה לבד ציווה ולא להם כמ"ש במד' כי תשא אבל דע כלל גדול שאין תשוב' זו מספקת כי אחרי שכלל הוא בידינו מדברי רבינו ז"ל בכל מקום דליכא מידי דלישראל שרי לעכו"ם אסור וא"כ אחרי שע"א אסור לבני נח וא"כ אף אם נניח שלא היו מצווין בסיני מ"מ חטאם ועונשם גדול מנשוא ואיתא בגמ' דסנהדרין פ"ד מיתות וז"ל כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי ביום ואפי' בשבת וכו' ואיבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעיך אחריך לדורותם אתה וזרעיך אין איניש אחרינא לא ופרש"י עיקר מצותה היא בסיני ומתחיל' לאו לבני נח ניתנה אלא לאברהם לבד ובגמ' דע"א פ"א וז"ל מנלן למחוסר אבר שאסור לבני נח שנ' מכל החי מכל בשר אמרה תורה הביא בהמ' שחיין ראשי איברין שלה והקשו שם בתוס' ובקדושין ד' מ"ו והא מצרכינן מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה ונקטע רגלה והשתא מיעוטא למה לי דמי איכא מידי דלישראל שרי לעכו"ם אסור ותירצו דאי לאו מיעוטא דמן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל הוה אמינא דלבני נח מישתרי והכתוב בא לאסור לישראל אע"ג דגבי בני נח כתיב כדאמרי' פ"ד מיתות כל מצוה שנאמר' לבני נח ולא נישנית בסיני לישראל לבד נאמר' ולא לבני נח לכך חזר הקב"ה בסיני לאסור לשניהם משום דכל מצוה שנאסרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמר' והנה קשה ע"ז שהרי הקשו ע"ז בגמ' והרי מילה וצ"ל שהתוס' סמכו על מסקנת הגמ' כנז' בשני התירוצים הנ"ל והנה זה היה הוויכוח בין הקב"ה ואברהם אברהם הקשה קושיות הגמ' והקב"ה השיב לו ב' התירוצים כי בראות אברהם שכלתה אליהם הרעה מאת המלך מלכו של עולם לגלותם בראש גולים ידע שודאי עון ע"א גרמה להם אלא לפי דעתו לא היה חטאם חטא שלא נצטוו בסיני ואי משום ליכא מידי וכו' זה היה רפיא בידו דאם כן מיעוטא דמן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל למה לי כקושיות התוס' ואם כן למה גלו ישראל אלא ודאי הקב"ה סבר כתי' התוס' שלכך חזר ונשנה בסיני איסור מחוסר אבר לאסרו לבני נח משום שכל מצוה שנאמר' לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמר' לפיכך בא בטענ' לפני הקב"ה ואמר רבש"ע תדע לך שאין הדבר כן כי היה לך לזכור ברית מילה שגם הוא נאמרה לבני נח ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל לבד נאמר' וא"כ הדרי קו' התוס' לדוכתי' למה לי לאסור מחוסר אבר לישראל דהא ליכא מידי וכו' וצ"ל דאיכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסיר וא"כ אפילו שנאסר' ע"א לבני נח אין ליענש בניו על ע"ז אחרי שלא נצטוו בסיני ולמה גלית איתם והשיב לו הקב"ה אברהם טועה אתה לעולם ליכא מידי וכו' ומחוסר אבר נשנה בסיני לאסור גם לישראל משום דכל מצוה שנאמר' לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ודקשה לך ממילה כקו' הגמ' הנה אימא לך שני תירוצים ובשר קודש יעברו מעליך חדא ובשר קודש יעברו ר"ל ובשר שהיא המילה אם יזדמן בזמן שהוא קודש דהיינו בשבת הנק' קודש כנזכר אז יעברו על השבת שהוא קודש וימולו ולכך חזרתי בסיני ועוד תירוץ שני מעליך ר"ל מה לך להקשות מעליך כי מה שצויתי בתחיל' המיל' לאו לבני נח צויתי אלא לך לבד ועליך לבד היה הציווי ולא על בני נח וכשצויתי בסיני לא מיקרי נשנה בסיני אלא עיקר הציווי הוא מה שהי' בסיני וא"כ בדין הוא שיגלו בניך:

(ח)

ובמדרש איכה דנ"ה ע"ב איתא בסיגנון אחר וז"ל בשעה שחרב ביהמ"ק בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו והי' מהלך בבה"מ וסופד וצועק אמר לפני הקב"ה מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה וכו' א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו ועברו על כל התור' ועל כ"ב אותיות שבה הלא הוא דכתיב וכל ישראל עברו תורתיך אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתיך א"ל תבא תורה ותעיד בהם בישראל מיד באה התור' להעיד בהם א"ל אברהם בתי אתה באת להעיד בהם בישראל שעברו על מצותיך ואין לך בוש פנים מפני זכור יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלוך וכבדוך ועכשיו אתה באת להעיד בהם בעת צרתם כיון ששמעה תור' עמדה לצד א' ולא העידה בהן א"ל הקב"ה לאברהם יבואו כ"ב אותיות ויעידו בהן בישראל מיד באו כ"ב אותיות באה א' להעיד על ישראל שעברו על התור' א"ל אברהם אלף אתה ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם זכרי יום שנגל' הקב"ה על הר סיני ופתח בך אנכי ה' אלקיך ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני ואתה באת להעיד בבני מיד עמד' אלף לצד א' ולא העידה בהן. באה ב' להעיד בהם בישראל וא"ל אברהם בתי אתה באה להעיד על בני שהם זריזין בחמש' חומשי תורה שאתה נתונה בראש התור' הה"ד בראשית ברא אלקים מיד עמד' ב' לצד א' ולא העיד בהם. בא ג' להעיד בישראל א"ל אברהם ג' אתה באה להעיד בבני שעברו על התור' כלום יש אומה שמקיימה מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני הלא הוא דכתיב גדילים תעש' לך מיד עמד ג' לצד א' ולא העיד כלום וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל עכ"ל. הנה המאמר הזה הוא מטייל ארוכות וקצרות והרבה ספיקות בו שאין להעלות' על הספר והמשכיל יבין. אך קשה קו' כלליות מאחר דחזו ב' וג' שהאלף והתור' לא הועילו כלום בעדותם מ"ט אינהו עיילו שהרי מטעם זה שאר האותיות לא רצו להעיד ועוד וכי משוא פנים יש ח"ו בדבר שבודאי אם באו להעיד ודאי ידעו בעצמם שעברו ישראל על התור' וא"כ למה עמדו לצד וכבשו עדותן בשביל שקבלו טובה ע"י ישראל. אבל יבואר הכל בגזירת האל וזה הדרך אשר נלך בו כי יש ד' טעמים שמצדה היה ראוי שיחרב בה"מ ולכך באו אלו הד' להעיד על ד' עבירות כ"א על עביר' א' שכ"א תפס דעת א' ואברהם נצחם בתשובה נוצחת שאין להם עדות וראי' והוכיחם מניה וביה. טעם הא' בשביל חטא מרגלים שבכו בכיה של חנם וקבע להם הקב"ה בכיה לדורות כנודע. טעם ב' בשביל שעברו ישראל על מ"ש בתור' וגונב איש ומכרו וגו' והם גנבו את יוסף כמ"ש בזוהר איכה ובזו"ח וישב שעברו ושנאו אותו שנאת חנם. טעם ג' שעברו על אנכי ולא יהי' לך והמירו את כבוד' בתבנית שור ובשביל זה חרב בהמ"ק כמ"ש בזוהר איכה על אלה אני בוכיה על שאמרו אלה אלקיך. טעם ד' בשביל שהזהירם הקב"ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ואמרו בזוהר בראשית דרמז להם דלא יקבלון ערב רב וביום אכלך ממנו שיקבלו ערב רב מות תמות שתי חורבנות והטעם כי כל הנשמות היו תלוים באדה"ר כנודע והזהיר אז להם הקב"ה והם קבלו ערב רב בצאתם ממצרים והנה כ"א תפס חטא א' התור' טעם הראשון והאלף טעם ב' והב' למדה טעם ג' והג' למדה טעם הד' הנז' ואברהם דחה את כולם כמו שיבא לפנינו בעזרת האל. ונתחיל תחל' מן התורה שהיא הראשונה ממגידי העדות. איתא במדרש ילקוט ר"פ שלח לך וז"ל ויתורו את ארץ כנען וכו' ראה הקב"ה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן למאה שנה ושרה בת צ' שניהם כמנין כנען עכ"ל וקשה אם זכותם גרמ' לבא לא"י למה פורט שנותם ומה ענין זה למרגלים אבל נ"ל כי ישראל לא היו ראוין לבא לא"י אם לא אחר תשלום ד' מאית שנה במצרים כמש"ה במה אדע כי אירשנ' ובאה התשובה כי גר יהי' זרעך וגו' ועבדום וענום ת' שנה וישראל לא היו במצרים אלא רד"ו שנה אלא שהקב"ה דילג על ההרים וקפץ על הגבעות בזכות אבות ודילג ק"ץ שנה כמ"ש במדרש ילקוט בא וז"ש ראה הקב"ה שאין להם זכות לאו בזכות מצות קא מיירי אלא זכות וטענה לנצח יושבי ארץ כנען ועל ידם לבא לגרשם מארץ ולישב שם כי האויבים היו יכולין לדחות אותם שעדיין לא הגיע העת כי יש עוד ק"ץ שנה להיות במצרים וכשנזכר הקב"ה זכות אבות יצחק כשנולד הי' אברהם ק' שנה ושרה צ' ומיד צירף זכות קץ שנה אילו ואילו על הקץ בזכותם הביאן לא"י ובזה יש ללמוד זכות על המרגלים שבקשו לחפור את הארץ אם הם גבורים כי ראו שודאי יעמדו כנגדם למלחמ' אחרי שלא הגיע העת לכבוש ואומר הקב"ה שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען דייקא ר"ל ילכו וילמדו למה נקרא כנען ואולי יבינו מדעתם שנקר' כן על שם שאני זוכר זכות אבות ומדלג על הקץ כנז' ועי"ז יתירו מדרכם ויאמינו בי ולכך אז"ל שלח לך לדעתך אני איני מצוך וקשה אם לא הי' רצין הקב"ה בכך למה לא גזר של ילכו אלא היא הדבר שדברנו שבאמת הקב"ה ידע שטענתם טענה אלא שבקש שילמדו מעצמם התשוב' אבל הם טח עיניהם מראית שזכות אבות עמדה להם אלא כלב שפירש מעצת המרגלים רוח אחרת הית' עמו כי הוא ידע האמת שזכית אבות עמדה לדלג על קץ שנה. ובזה תבין דרז"ל בגמ' דסוט' וז"ל ויבא עד חברון ויבאו מבעי' לי' אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים יהושיע כבר בקש עליו משה שנ' ויקרא להושע יהושוע יה יושיעך מעצת המרגלים וקשה מה ענין זה למרגלים היה יצילו או אבית העולם למר ולמר כדאית לי' ועם מה שזכרנו יובן כי כלב פירש עצמו מעצת המרגלי' שהיו סוברים שעדיין לא בא זמן כיבוש א"י כי הי' סבר שאבות העולם בזכותם וויתר הקב"ה ודילג קץ שנה ולפיכך הלך ונשתטח על קברי אבות ובקש שהם יבקשו עליו רחמים כי על ידם בקש להנצל מהם שלא ילכד בעצתם. ויש עוד טענ' לבטל עצת המרגלים כי איתא בציוני פ' בא שהקב"ה ירד עם כל חייליו למצרים תיכף ומיד בברית בין הבתרים וירידת הקב"ה לשם עם חייליו זה השלימ' לת' שנה ולכך נ"ל שאמר משה יהושוע יה יושיעך מעצת מרגלים ר"ל הקב"ה בעצמו שירד עם חייליו למצרים הוא יצילך בטענ' זו מעצת המרגלים שאומרים שעדיין לא הגיע זמן לבא לא"י אמרו שלא נשלם ת' שנה שהרי הקב"ה בעצמו עם חייליו ירד לשם וזה היה להשלים הת' שנה. ובגמ' דשבת בוויכוח המלאכי' עם משה במ"ת הביאו שאמר משה למלאכים תור' שהקב"ה נותן מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ למצרים ירדתם לפרעה השתעבדת' תורה למה תהא לכם והנה לפ"ז מוכח דמרגלים לא חטאו במה שלא בקשו לילך לא"י אחרי שלא נשלם הזמן של ת' שנה דמה אית למימר הקב"ה והמלאכים שהיו שם השלימו החשבון וא"כ למה לא נתן להם הקב"ה התור' ולמה דחה אותם והנה זה הי' הוויכוח בין אברהם והתור' שבאה להעיד על ישראל שעברו פי ה' אשר צוה אותם שילכו לא"י והם מרו את דבר קדשו ואמרו לא נעלה ובכו בכיה של חנם וכשרא' אברהם זאת אמר לה בתי אתה באה להעיד ותיפוק לי' שבדין דברו שהרי זמן כניסה לא"י הוא ראוי אחר ת' שיעבוד במצרים ולא היו אלא רד"ו אלא ודאי דסבר אתה שהקב"ה שירד עם המלאכים למצרים השלים החשבון. והנה תדע לך שטוע' אתה ועדותך מוכחש מינך ובך כי זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוך אלא בני וקשה אם הקב"ה רצה ליתנה לכל מי שרוצ' ליטל' ותיפוק לי' למה לא קבלוך אלא בני ולמה לא ניתנ' למלאכים שהם הפצירו ביותר דמה אית לך למימר משום שבתור' כתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והם לא היו בתוך השיעבוד שהרי אתה מוד' שגם הם היו בשיעבוד אלא ודאי לפי האמת לא היו המלאכים כלל בשיעבוד להשלים ת' שנה, וא"כ מרגלים שאמרו ולא נעל' בדין דברו ולא חטאו כלום שבשבילם יחרב ב"ה ואיך אתה באה להעיד בבני ואין לך בושת פנים להעיד עדות כזה מיד עמד' התור' לצד א' כי ראתה והכיר' שעדות' איני מכוון אל האמת מיד בא האלף להעיד שעברו על התור' בגניבת יוסף והשיב אברהם זכרי וכו' ואבאר תחיל' הרבה מאמרים תמוהים וכולם בדרך א' יצאו במד' איכה וז"ל דמוע תדמע עיני מפני גוה מפני מלה"ש שהם מתגאים ואומרים מה אנוש כי תזכרנו עכ"ל וקשה מה ענין בכיה זו אל החורבן אדרב' חורבן יוכיח שמלאכים יפה אמרו שהרי חטא הבריות גרם להחריב בעונם בית קדשינו ותפארתינו ועוד קשה מה מתגאים ואומרים דמשמע גם עכשיו הם אומרים כן. ועוד שם וז"ל כל רעיה בגדו בה א"ר יעקב דכפר תנן זה מיכאל וגבריאל עכ"ל וקשה מה קינן בזה המקונן שאם הדין הי' נותן ליחרב ב"ה מה לי מי הצית אש בציון וכדי לבאר אלה יבואר אגבו מאמר נפלא בילקוט קהלת וז"ל ראיתי עבדים רוכבים על סוסים זה נבוכדנצר שהחריב ב"ה ולא נכנס בתוכו שהי' מתיירא מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו והכניסו לתוך קודש קדשים ורוח הקודש צווחה ראיתי עבדים רוכבים על סוסים זה נבוכדנצר ושרים הולכים כעבדים על הארץ זה מיכאל שהוליך במתג הסוס עכ"ל והנה הדבר תמוה אחרי שנודע שמיכאל איהו שר ישראל ופרקליטינו היושר העומד עלינו להצילנו מכל הקמים איך עשה כזאת שאפי' נבוכדנצר השונא לא בקש להחריב ואם נאמר שכוונת נבוכדנצר הי' שלא להחריב ב"ה כדי שיכלה הקב"ה חמתו בישראל ח"ו כנודע שזה הי' טעם החורבן ולפיכך מיכאל שר הרחמים אוחז במתג הסוס והכניסו שיחרב ביה"מ וישפוך הקב"ה חמתו על העצים ואבנים וא"כ ביותר קשה על מאמר המוקדם לזה למה קונן המקונן על מיכאל שהחריב בית המקדש שהרי כוונתו הי' לטובה. אבל דע הקדמה נפלאה כי בבריאת העולם הי' הקב"ה מייעץ בפמליא של מעלה לברוא האדם ומלאך מטטרון שהוא מצד החסד והרחמים הסכים לברוא אותו ועז"א ועז"אל עם כת שלהם שנשתתפו עמהם שהם כולם מצד הדין לא הסכימו בבריאתו ויוסף איהו למטה נגד מטטרון ברקיע וכמו שמטטרון מסר לו הקב"ה כל אוצרותיו בידיו רק ותחסריהו מעט מאלהים כן השליט פרעה למטה את יוסף על הכל רק הכסא גדול ממנו והאחים היו למטה מן אותה כת שנשתתפו עם עז"א ועז"אל שאמרו אל יברא ולאו שהם ח"ו עז"א ועז"אל בעצמן אלא מאותו כת שנשתתפו עם עזא ועזאל לפיכך ויבא יוסף את דבתם רעה והדבה היתה שהן מן הכת עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאת אדם והסכימו לומר מה אנוש כי תזכרנו ולכך היו האחים שונאים את יוסף וחלקו עליו כמו שעשו בראשונה בתחילה בריאת עולם כמ"ש בזהר בראשית דמ"ד ע"א כל זה בהאריכות והנה הוויכוח שהי' בין יוסף ואחיו הוא מחלוקת שמאי והלל בערובין שרבו ב' שנים ומחצ' אם נוח לאדם שנברא או לא ואחי יוסף היו סוברים נוח לאדם שלא נברא על כן נשתתפו עם עזא ועזאל ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ויוסף דאיהו מטטרון שהסכים בבריא' היה סבר נוח לאדם שנברא כי עדיין לא נמנה ונגמר כמו בימי שמאי והלל כדעת האומר נוח שלא נברא והיה הלכה זו רפויה בידם אלא האל יתברך היודע הכל ידע את אשר צדיק בריבו והנה אחרי שראינו בעינינו שהחריב הקב"ה ב"ה בחטא השבטים כנזכר לעיל ודאי הוא סבר שהדין עם יוסף דסבר נוח לאדם שנברא והאחים ששנאו אותו בשביל זה שנאת חנם היה ולפיכך ויצת אש בציון ועתה תבין למה בכה הקב"ה בחורבן כנ"ל במסתרים תבכ' נפשי מפני גוה מפני גאותן של מלאכי שרת שאומרים מה אנוש כי תזכרנו כי בשלמא קודם לכן היו יכולין לומר שהדין עמהם אבל אחר שהחרבתי ביתי קשה למה וצריך לומר בשביל חטא השבטים ששנאו את יוסף שנאת חנם ואם איתא כדבריהם דנוח לאדם שלא נברא א"כ לאו שנאת חנם הי' אלא ודאי מזה מוכח שנוח לאדם שיברא ואם כן למה גם עתה הם מתגאים ואומרים מה אנוש כי תזכרנו א"נ דה"ק למה במסתרים תבכה ופשיעת' על החורבן כל זה בא מפני גוה מפני גאותן של מלאכי שרת שאמרו מה אנוש כי תזכרנו כי אם לא היו אומרים זאת והיו כולם מסכימים בבריאת האדם לא היו האחים נוטרים שנאה ליוסף ולא הי' ב"ה חרב ועם זה תבין מ"ש בילקוט איכה שבזמן החורבן בא מטטרון ואמר רבש"ע אתה לא תבכה אני אבכה ונ"ל הטעם כי אחרי שמטטרון איהו יוסף כנזכר שעל ידו בא כל החורבן והשממ' ודי בזה והנה פלוגתת שמאי והלל חזינן סתם אבל אין אנו יודעין מי האומר נוח לאדם שנברא או נוח לאדם שלא נברא ותסתיים דהלל הוא דאמר נוח לאדם שנברא כי איתא בזוהר חדש שמיכאל וגבריאל הם תרי מלאכים דפליגי ברקיע והם נגד מחלוקת שמאי והלל והמכריע ביניהם הוא אוריאל והלל הוא נגד מיכאל כי מיכאל הוא שר החסד לכך גם הלל הי' איש חסד ומטיב לכל וגבריאל הוא שר של אש תוקפא דדינא כנגדו היה שמאי קפדן וחמתו כאש בוער כנזכר לעיל בעמוד זה ונודע מה שאמרו רז"ל במדרש בראשית שחסד אמר יברא וא"כ הלל דאיהו איש החסד הוא דאמר יברא וכן מצאתי בהדיא בספר זרע ברך בפרשת בראשית ששמע מהרב הגדול מהר"ן בעל מגלה עמוקות ועתה תבין למה מיכאל הוליך סוסו של נבוכדנצר שיחריב בית המקדש דבשלמא גבריאל אף על פי שהוא בעל הדין בכל מקום לא היה ראוי לעשות פעול' זו כי איהו סבר נוח לאדם שלא נברא כמו שאמרו אחי יוסף ואצלו לא יקרא חטא במה ששנאו האחים ליוסף אבל מיכאל דאיהו סבר נוח לאדם שיברא ואליביה חטאו השבטים וראוי הי' שיחרב ב"ה לכן הוליך סוסו דנבוכדנצר להחריב ב"ה כדי שעי"ז יכופר עון בית ישראל והנה הקב"ה כאשר שלח אש ממרום והצית בציון והיו מיכאל וגבריאל שניהם שלוחים לדבר זה כנ"ל ולכך קינן המקונן כל רעי' בגדו בה וכו' ר"ל דבשלמא מיכאל בדין עשה אבל למה עשה זאת גבריאל ודע מ"ש אנשי פילסופיא אלקוית הקדמונים וזכרו ג"כ הכלי יקר בפ' כי תשא וז"ל למה פתח הקב"ה בסיני ואמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולמה לא אמר חידוש גדול מזה אשר יצר וברא את האדם והי' לו לומר אשר בראתיך ותירוצו משום דלא הוה ניחא להו לישראל כי נוח לאדם שלא נברא. והנה עתה תבין שוויכוח שהיה בין אברהם ואות אלף כי א' סברה שבדין החריב הקב"ה בית המקדש מפני שהשבטים עברו על התורה ושנאו את יוסף שנאת חנם ואמר לה אברהם בתי אתה באה להעיד ותיפוק לי' שבדין עשו שנוח לאדם שלא נברא אלא ודאי סבר אתה כמאן דאמר נוח לאדם שיברא והנה תדע לך שעדותך שקר הוא וטועה אתה בדבר כי זכרי יום שפתח הקב"ה כך שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואם איתא שנוח לאדם שברא וא"כ הי' לו לומר אשר בראתיך אלא ודאי מינך ובך הוא מוכח כמאן דאמר נוח לאדם שלא נברא ושנאת השבטים ליוסף בדין היה ואין ראוי שיחרב בית המקדש ואיך אין לך בושת פנים להעיד בבניי בעת צרתם מיד עמדה א' לצד ולא העיד' כי אברהם הכחיש עדות' מיד באה הב' להעיד שעברו ישראל על התורה שעבדו עכו"ם והמירו כבודם בתבנית שור ודחה אברהם טענת' מינה ובה מפני שהתורה מתחלת בב' בראשית כי כבר כתבנו לעיל בסימן הקודם שישראל היה להם טענה על חטאם בעכו"ם שלא היו מצווין בסיני ואע"ג שנאמר שם לא יהיה לך זה הציווי היה למשה בלבד אלא עיקר חטאם היה לפי שבני נח היו מצווין באותו זמן על עכו"ם וליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור. והנה בפרשת שמיני ברבה פליגי בה תנאי בפסוק עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים חד אמר ממונן של עכו"ם התיר וחד אמר שבע מצות שלהם התיר והנה למאן דאמר ז' מצות התיר תשובת ישראל שלא היו מצוון בע"א במקומה עומדת מאי איכא למימר ליכא מידי שהרי באותה זמן גם לבני נח היה מותר אבל למ"ד ממונן התיר ודאי חטאם חטא ואיתא במדרש וברש"י בתחילת התור' וז"ל למה פתח בבראשית ולא מהחודש הזה לכם שתיא מצוה ראשונ' אלא מפני העכו"ם שלא יאמרו ליסטין אתם שגזלתם ארץ ז' עמים לפיכך פתח בבראשית לומר שעולם ומלואו של הקב"ה וברצונו נטל. והנה דבר זה ליכא לאוקמי אלא למ"ד ז' מצות התיר ולמ"ד ממונן התיר ודאי לא יאמרו ליסטים אתם שגזלתם שהרי ממונן הפקיר והנה כאשר באה הב' להעיד על ישראל שעברו על התורה שעבדו עכו"ם בא אברהם לדחות' שהיא טועה בדבר ואמר לה ב' אתה באה להעיד בבניי שעברו על התורה ותיפוק ליה שיש להם תשובה נוצחת שלא היו מצוון ואי משום דליכא מידי הא ראה ויתר כמ"ד ז' מצות התיר אלא ודאי סבר אתה כמ"ד ממונן התיר והנה תדע לך שטועה אתה שהרי בניי מזורזין בה' חומשי תורה ואתה נתונ' בראש בראשית ברא אלקים וקשה למה אתה נתונה בראש היה לו להקב"ה לפתוח בהחודש הזה לכם אלא ודאי הטעם הוא שלא יאמרו ליסטים אתם ואם איתא כמאן דאמר ממונן התיר מאי ליסטים שייך גבייהו למימר הלא ודאי ראה ויתר כמאן דאמר ז' מצות התיר ואם כן תשובת ישראל שלא היו מצווין בסיני תשובה נוצחת הוא ואיך אתה באה להעיד בבני מיד עמדה ב' לצד ולא העיד' כלום כי ראה שעדות' מוכחש והדין עם אברהם מיד באה הג' להעיד שעברו על התורה מטעם שקבלו ערב רב כנזכר ודחה אותה אברהם במצות גדילים תעשה לך. רק נבאר תחילה מד"ר פ' קרח וז"ל כיון שאמר משה ונתלו על ציצית הכנף פתיל תכלת מיד צוה קרח ועשה ר"נ טליתות וכו' וקשה מה ראה קרח לחלוק על ידי תכלת אבל דע מ"ש בעשרה מאמרות מאמר צבאות ה' חלק ב' פט"ז וז"ל דע כי גוון התכלת דין קדוש הוא וכו' התורה הרבית' להשתמש בו בכל מקום וכן במצות הציצית כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהרבה כוחות חיצונים נכנעים לפניו והוא עצמו דין קדוש והוא עתיד לקדשן וכו' ובזוהר פרשת קדושים משמע שקין והבל היו כלאים ברחמה של חוה ולא הצליחו ואנו על ידי כלאים שבציצית נטהר העבדים מסטר' דקין עכ"ל והנה בזה תבין טוב טעם ודעת למה דחה משה את קרח בשתי ידיו כי נודע מכתבי האר"י ומדברי הזוהר פרשת בראשית שמשה הוא הבל וקרח קין ולפי שהם כלאים שלא הצליחו גם במעי אמן לפיכך ריחקו מעליו. והנה קרח חכם גדול היה כאשר ראה שאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת היה סובר אם איתא שאין לי טהרה וחלק בקדוש' למה מצטרפין תכל' שהוא חלקי אל הציצית אלא ודאי שזה מורה שיש לי חלק בקדושה וגם ע"י כלאים שבציצית נטהר קין וכל הבאים ממנו וא"כ משה שדוחה אותי מלבו הוא עושה לפיכך מיד ויקח קרח וזהו ג"כ הטעם משרז"ל גבי קין והבל ויאמר קין אל הבל אחיו בפ' ציצית היו עסוקין וקשה מה עסק ושייכות לפ' זו לעניינים שהקריבו קרבנות וקרבן הבל נתקבל וקרבן קין לא נתקבל וחרה לקין אלא הוא הדבר שדברנו רק יש לידע שקרבן קין והבל הי' כלאים צמר ופשתים נ"ל עם מ"ש כי גם במעי אמן היו כלאים לפיכך היה גם מעשיהם כלאים וכאשר ראה קין שלא נתקבל קרבנו מטעם זה חרה לו עד מאד ולפיכך התחיל לעסוק עם הבל בפ' ציצית כי כלאים בציצית הוא מותר ולמה גם קרבנו אינו מתקבל והבל בא לדחות את דבריו שאין מביאין משם ראיה מטעמים הנודעים לפיכך ע"י זה עמד והרגו והיה ממש מחלוקת קין והבל כמו מחלוקת משה וקרח כי משורש א' יצאו ואחזו מעשיהם הראשונים ונודע מ"ש האר"י זלה"ה ובזוהר פ' בראשית עמוד קס"ט שכל הערב רב שהיו במצרים הם כולם מסטרא דקין ורז"ל אמרו גדילים תעשה לך סמכו לא תלבש שעטנז לומר לך שכלאים בציצית מותר. והנה זה היה הוויכוח בין אברהם ואות גימל שבאה להעיד על ישראל שעברו על התורה שקבלו הערב רב ובתור' כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו כנזכר ואמר אברהם גימל אתה באה להעיד ותיפוק ליה שיש לקרב הערב רב כדי לחברם אל הקדוש' לקדשם ולטהרם אלא ודאי דסבר אתה שאין להם טהרה כלל והנה תדע לך שאין הדבר כן כי כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית כישראל ואתה נתונה בראש גדילים תעשה לך ואם איתא שאין לקין והבאים ממנו טהרה למה נתנו אותך בראש ללמד שכלאים בציצית מותר דהא זה יורה שבני קין יטוהרו ויוקדשו ואתה סבר שאין להם חיבור אל הקדושה אלא ודאי מינך ובך מוכח שע"י מצוה זו יש לחברם ולקשרם אל הקדושה וא"כ יפה עשו ישראל שקבלו שערב רב וציווי מעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו הוא כפשוטו שהיה הציווי על אדה"ר וא"כ איך אתה באת להעיד בבניי ביום צרתם מיד עמדה גם הגימל לצד כי הוכחש' בעדות' וכל האותיות שאחר זה לא מענה בפיהם ולא העידו כלום:

(ט)

במדרש רבה פ' וירא וז"ל ויעש אברהם משתה גדול ר' יודה בר' סימון אמר גדול עולמים היה שם (פירש מ"כ הקב"ה) ר' יודן בר מספרתא אמר ויעש המלך משתה גדול גדול עולמים היה שם הה"ד כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כי ישיב ה' אלקיך לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב עכ"ל. וקשה למה גילה לנו התורה שהיה הקב"ה בסעודת אברהם ובסעודת אחשורוש ומה בעי הקב"ה התם וכי לאכילה היה צריך ועוד שמביא הפסוק לשוש עליך לטוב מה טובה ותועלת היה לנו מזה ועוד דקאמר כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב והיכן מצינו שהיה ביעקב כזאת ואפי' שגם גבי יצחק לא מצינו מ"מ היה אותו שעה בעולם כי אותו המשתה שהיה הקב"ה שם באברהם היה המשתה ושמחה אשר עשה אברהם ביום הגמל את יצחק. והנה הילקוט ושאר מפרשים מחקו מטעם זה יצחק ויעקב ואע"פ שהיה יצחק בעולם מ"מ לפי דעתם אינו נקרא בימיו כי לפי שהיה קטן ואינו זוכר המעשה ההיא כאלו אינו אבל אין לנו למחוק גירסת הספרים מפני איזה ספק אשר יפול בם ובפרט עומקי ותהום מדרש רבה שכל דבריו הם כתהום שאין להם חקר ויבואר בגזירת האל כאשר הוא לפנינו ואגב זה יבואר מ"ש אסתר אילת השחר בתהילים מזמור כ"ב כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני כי סבבוני כלבים. עדת מרעים וגו' אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי הושיעני מפי אריה וגו' אספרה שמך לאחי וגו' יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל וקשה איך שייך לומר באדם שנשפך כמים ועוד איך יתכן שיהא נמס הלב כדונג ועוד מאי לעפר מות תשפתני שפירש רש"י בשם תנחם שהוא לשון שימה כמו שמתני ואיך שמה לעפר מות ועוד קשה מאי יביטו יראו בי ומאי יחלקו בגדי וגו' איזה בגדים חלקו ועל איזה לבוש הפילו גורל ועוד למה נקט תחילה לשון בגד ואח"כ לבוש ועוד מאיזה אריה בקשה שיושיע' הקב"ה מפיו וכל המזמור כו' מוקשה שאין הדברים האלה מתיישבים על לב מבין ועוד בתחילת המזמור אמרה אסתר אלי אלי למה עזבתני וארז"ל בילקוט תהלים למה אמרה אלי אלי שני פעמים אלא אמרה אסתר אלי בים אלי בסיני ועזבתני וקשה מה ענין הים וסיני לכאן וכי זו בלבד עשה עמנו הקב"ה שאין לנו נס גדול בעולם כיציאת מצרים ששידד כל המערכות והמזלות כנודע. כתיב בפ' וילך הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלוק נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו וגו' ומצאוהו רעות רבות וצרות ואנכי הסתר אסתיר וגו' ודרז"ל בגמ' דחולין שכאן רמזה לנו התורה הגזירה והסתר פנים שהיה בימי אסתר ודרשו אסתר מלשון אסתיר ושמעתי דבר נאה ומתקבל שלכך כתיב הסתר גבי אסתר לפי שארז"ל שכסה הקב"ה והסתיר את אסתר מאחשורוש ונתן שידה במקומה וזהו ואנכי הסתיר אסתיר ר"ל שתהא אסתר בהסתר מאחשורוש וקשה שהרי הכתוב בא לנו להגיד הגזירה ומה ענין הנס לכאן ולמה לא גילה לנו התורה הנס העיקרי שפדה ממות נפשם ונ"ל כי מביא בזוהר חדש ובתיקונים תיקון ך' ענין הגזירה שהיה בימי אסתר בשביל שהמלאך השטן אתלבש בהמן לעשות נקמה בישראל בשביל ההיא קנאה שכסה הקב"ה את אסתר ומסר שידה במקומה בדיוקנא שלה הטעם כי הרע לו לפי שכל עניינו הוא לערב קודש בחול טומאה בטהרה וכאשר ראה שהקב"ה מנע את אסתר שלא ישתמש בה חול אתלבש בהמן וגזר גזירות רעות והפיל גורלות על ישראל לכלותם מעל פני האדמה ומטעם זה נ"ל ארז"ל במגילה שעשה המן את עצמו לאלוה כי אחרי שהמלאך ההוא היה בקרבו תפש אומנתו ונ"ל שכל זה גילה הקב"ה בתורה כאשר בא לגלות לנו הגזירה שיהיה בזמן אסתר גילה לנו גם כן כל עניינה וטעמה ואומר וקם העם וזנה אחרי אלוק נכר הארץ ר"ל שבאמת יש אלוק נכר אותו המלאך אל אחר והוא ברקיע השוא אשר לו אבל העם יקומו ויעבדו לאלוה נכר שבארץ שהוא המן שעשה עצמו לאלוה ומי גורם זאת ואומר הכתוב אשר הוא בא שמה בקרבו ר"ל הוא אותו המלאך אל אחר בא שמה דייקא בקרבו ר"ל שירד מרקיע השוא שלו ויבא שמה בארץ ובא בקרבו של המן שיתלבש בו לעשות נקמה בישראל וגזירות אכזריות ועל ידי זה יעשה עצמו למטה לאלוה ואז ומצאוהו רעות רבות וצרות וכל כך למת ואומר ואנכי הסתר אסתיר ר"ל לפי שאנכי אעשה להסתיר את אסתר מאחשורוש וליתן שידה במקומה ועי"ז ירע לו ויבא בקרבו של המן ויפיל גורלות על ישראל בזה תבין מה ראה הקב"ה לגלות למשה הגזירה הזו בעת שהגיעו זמנו ליפטר כמש"ה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וגו' ולמה לא גילה לו כשהראה לו דור ודור ודורשיו וחכמיו ופרנסיו וכל המאורעות אבל הענין הוא שארז"ל בגמ' דמגילה כשהפיל המן גורלות וכאשר נפל הגורל באדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי הגורל בירח שמת משה רבינו וכו' ולפיכך בהגיע זמנו ליפטר שהי' אז חודש אדר גילה לו דבר זה ואמר לפי שהנך שוכב עם אבותיך וגו' ועי"ז ומצאוהו רעות רבות וצרות שימלא לבו לגזור גזירות על ישראל כי יהי' לבו שמח ובטוח לפי שהנך שוכב עם אבותיך בחודש הזה והאר"י זללה"ה הקשה על זה כי איך יתכן שנתן הקב"ה שידה במקום אסתר ואחשורוש לא נגע באסתר והלא דריוש המלך בן אחשורוש הוא נקרא בדרשות ז"ל בן אסתר וחכמים לא שוא ידברו ותירץ הוא וזה לשונו על דרך מ"ש בזוהר פ' כי תבא עמוד תקל"ג וכל מי שרוצה להבין דברי הזוהר שם יבין ע"פ הדברים אלה כאן כי הוא זכרונו לברכה בדברים אלה ביאר מאמר הזוהר שם וז"ל כל אדם ואדם הוא מורכב מצד טוב ורע ושניהם הם מתלבשין זה בזה והם ממש כשני צורות של שני בני אדם ודומים זה לזה ונכללין כאחד אלא שחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד מלשון בוגדים בגדו ואותו הרע נקרא ג"כ שד המחטיא את האדם והוא היצה"ר שבקרבו וחלק הטוב הוא היצה"ט שבו המרגיל את האדם בתורה במצות ובמעשים טובים וז"ש רז"ל בכל לבבך בשני לבבך ביצ"ט וביצה"ר ובשביל אותו הרע נקנסה מיתה על הבריות כי אם לא היה אדם הראשון חוטא היה נשתייר כולו טוב אבל אחר שחטא ונתערב טוב ברע נקנסה עליו מיתה ע"י שהוא נקבר בקבר בעפר הארץ נרקב הרע והטוב מונח במקומו והוא ענין הקבורה בארץ כמ"ש ג"כ מזה בכוונת האר"י הנדפס. והיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש ולחלק חלק הרע מן הטוב וכן עשו והפרידו החלק הרע הנקרא בגד ושד מן אסתר והיה נראה כאסתר ממש וכצורתה ועם אותו חלק הרע היה מתייחד אחשורוש והוא השידה שהניחו במקומה. כדוגמא דיוסף כאשר ראה אשת אדוניו ותתפשהו בבגדו דהיינו בחלק הרע הנקרא בגד כי מצד אותו חלק היה יכולת לתפוש בו ולא בחלק הנק' לבוש כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אז עשה יוסף ג"כ פעולה זו ויעזוב בגדו בידה בגדו דייקא ר"ל חלק הרע הנקרא בגד הניח אצלה ע"י פעולת שמות וחלק הטוב הנקרא לבוש וינס ויצא החוצה ולפיכך נקרא דריוש בן אסתר אעפ"י שנולד מן השידה כי אותו השידה היא מחלק הרע של אסתר. ובזה תבין משרז"ל בפ' וישב ותנח בגדו אצלה עד בוא אדוניו אל ביתו ר' אמי אמר מחבקתו ומנשקתו עד כאן. ולפום ריהטא אין השכל סובל שתהא אשת אדוניו מחבקת ומנשקת בגד של יוסף ומה הנאה היה לה מזה ועם מ"ש יובן כי סבורה היה שהוא יוסף ממש והכי דריש קרא ותנח בגדו אצלה והיה מחבקתו ומנשקתו עד בוא אדוניו אל ביתו וכשבא אדוניו עזבה החביקות ונשיקות מאותו הבגד שלא תהא נתפשה כזונה. ולפיכך הרע לאותו המלאך אל אחר ונתקנא על זה אע"פ שחלק הזה היא אסתר מ"מ הוא חלק הרע שלה וכוונתו היה לטמא חלק הטוב שבה לפיכך הפיל גורלות על ישראל כנודע משרז"ל בגמ' דחולין פרק כל הבשר שיש לשפוך מן המים קודם שישתה מפני מים הרעים ופירש"י שמא שתה מהן שד וכאשר שופך מהם קודם שתיה זו הוא התקנה שמסתלקים המים הרעים וז"ש אסתר ברוח הקודש כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי ר"ל אני ממש נשפכתי כמים הנשפכים על הארץ וע"י מה ואמרה ע"י שהתפרדו כל עצמותי שנתפרדו ונחלקו עצמותי שהפרדתי חלק הרע מהטוב וזה היה ממש כמים הנשפכים לארץ כי כמו המים האלה הם נשפכים משום מים הרעים שבהם שנדבק בהם איזה שד וע"י השפיכה יש להם תקנה כן עצמותי ממש נפרדו ונחלקו ממני בשביל חלק הרע שהיה בי שנדבק בהם השד והי' לי תקנה כי אותו חלק הרע הנקרא שד הי' במקומי להיות בחיקו של אחשורוש והטוב מנעתי ממנו ולפי ששני חלקים אלה טוב ורע הם תלוים בלב אדם שהם יצ"ט ויצה"ר שבלבו כנ"ל והוכרחו עתה להפרד זה מזה לכן אמרה היה לבי כדונג ר"ל לבי שיש בו חלק הרע והטוב היה ממש כדונג שהוא מעורב בפסולת הרבה וצריך שיהא נמס ועי"ז נפרד כל חלק בפני עצמו כן היה לבי ג"כ נמס בתוך מעי כי הפרדתי חלק הרע לעצמו וחלק הטוב לעצמו ולכך יבש כחרש כחי וגו' שאין אני אלא פלגא דגופא ולעפר מות תשפתני ר"ל בדבר זה שמתני ממש כמו שמשימין המת בקבר בתוך עפר שכל הפעולה והקבורה בעפר הוא אינה אלא לכלות הרע שבאדם שיהא הטוב מונח במקומו כנזכר כן ממש אני עכשיו שנפרד ממני הרע וכל כך למה ואמרה כי סבבוני כלבים הוא אותו המלאך שכל מגמתו לטמא אותי במשכב אחשורוש ולכך עשיתי זאת. אספר כל עצמותי כמ"ש רש"י אספר כאב של עצמותי ר"ל הכאב וצער מה שהגיע לי עי"ז ומהו הכאב ואמרה המה יביטו יראו בי ר"ל המה אותו מלאך וחביריו יביטו ויראו בי שעשיתי פעולה זו והרע להם מאד וא"ת מה איכפת להם לכך אמרה יחלקו בגדי להם בגדי דייקא ר"ל שהרע להם שלא חלקו והפרידו להם לחלקם אלא חלק הנק' בגדי שהוא חלק הרע הנק' בגד ולא חלקי הטוב הנקרא לבושי ולפי שכל מגמתם הי' על הלבוש ולא עלה בידם לכך על לבושי יפילו גורל ר"ל בשביל חלק הטוב שהוא נקרא לבושי בשביל זה הפילו גורלות עלינו לכלותינו ח"ו מעל פני האדמ' ואתה ה' אל תרחק ממני וגו' חושה לעזרתי כי כוונתי הי' לטובה אע"פ שהטרחתי כבוד קוני בפעולת השמות. הצילה מחרב נפשי ר"ת המן מיד כלב יחידתי הוא אותו מלאך הנק' כלב רע בידוע ליודעי חן ולפי שנתלבש אותו מלאך בהמן בשביל פעולה זו לפיכך הצילני מהם. הושיעני מפי אריה הוא אחשורוש שהוא מלך כארי הושיעני שלא ישלוט ח"ו בחלקי הטוב ואפשר שרמז' לנו עוד בזה מ"ש תלמידי האר"י שהיו תלמידים שהיו משתמשים בפעולת השמות וצוה עליהם האר"י זלה"ה שילכו למדבריות והי' כוונתו שיאכל' האריות כי לא היה להם תקנה על חטא זה וכך הי' ולפי שאסתר השתמשה בפעולת שמות לכך נ"ל שאמרה הושיעני מפי אריה וגו' שיצילה הקב"ה מפי אריה אחר שהי' כוונת' לטובה וז"ש אח"כ אספרה שמך לאחי שמך דייקא ר"ל מה שפעלתי בשמות הקדושים אספר כל זה לאחי ולפיכך יראי ה' הללוהו ר"ל אלו שיראים את שם ה' ואין משתמשין בשמות הללוהו שעשה לי טובה כזו והושיעני שעשיתי פעולה זו ולגומרה כל זרע יעקב כבדוהו זרע יעקב דייקא שהוא יוסף שבא מיעקב גם הוא עשה פעולה כזאת כנ"ל ונקט כל זרע יעקב כי יוסף הי' חביב עליו ככולם כנודע וראוי הי' להעמיד י"ב שבטים כמו יעקב וגם לפי שכל השבטים פעלו ג"כ פעולת בשמות כמו שיבא לפנינו בעזרת האל בסי' זה. וגורו ממנו כל זרע ישראל ר"ל אע"פ שאספרה מה שפעלתי בשמות מ"מ גורו ממנו כולם שיש לכם לירא את שם הנכבד והנורא ולא ללמוד ממני ומיוסף לפעול ג"כ בשמות כי אע"פ שלא היה ראוי לכך השעה הי' צריכה לכך והנה כאשר הי' גזירה של אותו מלאך שבא בהמן בשביל הפעולה הזו שעשו מרדכי ואסתר חשבו שהם שלא כדין עשו ולא הי' להם לטרוח קונם וז"ש הפסוק במגילה ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה ר"ל מרדכי ידע בשביל מה נעשה הגזירה הזאת שהוא הי' הגורם בדבר וכל כך למה אומר ויקרע מרדכי את בגדיו בגדיו דייקא ר"ל לפי שקרע והפריד מרדכי חלק הנק' בגדיו מאסתר ונקט בגדיו ולא בגדה כי גם בגדה היא בגדיו כי היתה אשתו והיא חלקו וגם חלק הרע שבה הוא חלקו ובגדיו ממש ולפי שראה שע"י בא תקלה בישראל לפיכך וילבש שק ויצא בתוך העיר הלוך וגעה צעקה גדולה ומרה. והנה גם אסתר חשבה שלא הי' לה לעשות זאת ועוד חשבה כי חטאה גורם לכל זה לפי שהיא נתונה בחיקו של אחשורוש ואע"ג שהפריד' חלק הרע לבד מ"מ הוא חלקה ומתהניא מעבירה. ואח"כ ראתה ברוה"ק שאין שום חטא בידה משני טעמים אלה כי אע"ג שהטריחה כבוד קונה בהשבעות פעולת השמות שהוא חטא גדול מ"מ למצוה גדול יחשב והא ראיה מיוסף שגם הוא פעל ועשה כזאת והניח בגדו חלק הרע אצלה וינס ויצא החוצה חלק הטוב ונתן לו הקב"ה שכר גדול ע"ז כמשרז"ל בזכות וינס ויצא החוצה הים ראה וינוס. וגם מטעם מתהניא מעבירה אין ראויה לעונש כי ארז"ל בגמ' דיבמות פי"ב מעשה דיעל עם סיסרא וז"ל אר"י ז' בעילות בעל אותו רשע והא קא מתהניא מעבירה אר"י משום רשב"י כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים וכו' דקא שדי בה זוהמא דאר"י בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן ולפיכך נ"ל כאשר באה אסתר אל בית עכו"ם ונסתלקה ממנה שכינה אמרה אלי בים אלי בסיני למה עזבתני כי בהגיעה לבית העכו"ם להתייחד עם אחשורוש הוצרכה לעשות פעולתה להפריד חלק הרע ממנה ליתן בחיקו ואותו פעם ראתה שהשכינה מסתלקת ממנה וחשבה שהוא משני טעמים הנ"ל לכן אמרה רבש"ע למה עזבתני אי בשביל שעון לי לעשות כזאת בפעולת השמות והלא אלי בים אתה שקרעת לי הים וכ"ז היה בשביל יוסף שעשה ג"כ כזאת ואם הטעם הוא בשביל שחלקי מתהניא מעבירה והוא אלי בסיני אתה שעמדו שם כל הנשמות ועי"ז נפסק זוהמתן ועכו"ם שלא עמדו לא נפסק זוהמתן ובודאי אין מגיע שום הנאה לחלקי ועצם הטובה היא רעה אצלי משום זוהמ' דקא שדי בי וא"כ למה עזבתני ונ"ל שזשרז"ל במדרש וישב על יוסף ואחיו ששנאו אותו וז"ל ר"ש בן לקיש בשם ר"א בן עזריה לכו וראו מפעלות אלקים וכתיב בתרי' הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם עכ"ל וקשה מאי מקשה למה וישנאו אותו וי"ל קרי בי רב הוא לפי שויבא יוסף את דבת' רעה אל אביהם וישנאו אותו ולמה הוצרך להגיד טעמי' אחרים שאין השכל סובלם כי איך יעל' על לב דעת מבין שיהא השנאה בשביל שיקרע הים וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ורבי' זולתינו פירשו שנתקנאו שע"י יעשה נס כזה חלילה לנו להעלות על דעת כזאת לחשוד שבנוי יה הצדיקים והישרים שיקנאו על דבר התשועה הגדולה בישראל אבל הוא הדבר שדברנו רק דע מה שאמרו רז"ל ויבא יוסף את דבתם רעה חשודין בניך באבר מן החי וכתב החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' וישב וזכרנו לעיל בסימן ו' כנמצא בקובץ ישן שאברהם עשה ספר יצירה ומסרה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו ועשו האחים בהמה על פי שמות דספר יצירה ובהמה כזו ניתרת בלא שחיטה ויוסף לא ידע זאת וסבר שהיא בהמה גמורה ואמר לפני אביו שאוכלין אבר מן החי עיין שם בהאריכות וא"כ לפי"ז קשה למה שנאו אותו האחים על הדבה שהרי אם לפניהם היה גלוי מה שעשו לפני יוסף מי היה גלוי והיה להם לגלות ליוסף לבל יחשוד אותם אבל הענין הוא על דרך מ"ש שגם יוסף היה בקי בפעולות השמות כמותם כי כולם עסקו בפעולות אלה כי יעקב מסר לתם כנזכר ובפרט ליוסף כמו שאמרו רז"ל בפסוק כי בן זקונים הוא לו שכל חכמה שלמד משם ועבר מסר לו והא ראיה שהרי עי"ז ניצול מאשת אדוניו שהפריש ע"י פעולת השמות חלק הרע שבו ועי"ז הים ראה וינוס וחשבו האחים שלא היה לו לחשוד אותם ולדונם לחובה והיה לאסוקי אדעתיה שזה נעשה בפעולות השמות אשם בידם מאביהם ובפרט שדינם קודם מתן תורה היה כבני נח כנודע ואמר רז"ל בגמרא דמכות שבן נח נענש על שהיה לו ללמוד ולא למד ובזה תבין הפסוקים בפרשת וישב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו וקשה למה על הדבה לא שנאו אותו וכאשר ראו שאותו אהב ועשה לו כתונת פסים וישנאו אותו ועוד אמרו רז"ל בן זקונים הוא לו כל חכמה שלמד משם ועבר מסר לו כתונת פסים פס ים שראה בנבואה שיחלק הים בשבילו וקשה וא"כ מה זה הנתינת טעם וכי בשביל שמסר לו החכמה יקרע הים ועם מה שאמר יבואר הכל והכי קאמר ויבא יוסף את דבתם רעה שהיה אומר שחשודין אחיו באבר מן החי ואם כן בשביל זה לא היה ראוי לשנוא אותו כי אפשר לומר שהוא לא היה בקי בפעולות השמות ולא ידע שבראו בהמה על פי שמות דספר יצירה אבל כאשר ראו שאוהב אותו ביותר מכל בניו והאהבה היתירה היא שבן זקונים הוא לו שכל החכמה שלמד משם ועבר וכל פעולות השמות הכל מסר לו וא"ת מנלן שמסר לו פעולות השמות דילמא שאר חכמות מסר לו ביותר ולא פעולות שמות לכך אומר ועשה לו כתונת פסים פס ים ר"ל והא ראי' שעשה לו כתונת פסים לרוח פס ים שיקרע הים על ידו בשביל וינס חלק הטוב ויצא חוצה ואם לא היה מסר לו פעולות השמות איך היה ניצול מאשת אדוניו ולפיכך כאשר ראו שאביהם אוהב אותו מכל בניו שמסר לו ג"כ פעולות השמות לפיכך עכשיו וישנאו אותו על מעשה ראשונה שהוציא דבה ואמר חשודין בניך באבר מן החי, כי אחרי שהוא בקי ויודע פעולות השמות כמותם היה לו לאסוקי אדעתא ולא לחשוד אותם וזהו כוונת מאמר למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם כי ר"ש ודאי ראה וידע מה שכתב בתורה שהשנאה היתה על שהוציא דיבה על אחיו ואמר חשודין בניך באבר מן החי אלא מקשה מעיקרא דדינא פירכא ואומר למה וישנאו אותו על אותה הוצאת הדיב' אחר שבהמה זו שאכלו ממנו אבר מן החי היה באמת בהמה אלא שנעשה בפעולת השמות וכי כולי עלמא בקיאים בפעולות השמות כמותם דילמא יוסף לא היה בקי בהן ובשמותיהן וסבר שהיא בהמה ממש לכך בא כמתרץ ואומר בשביל שיקרע הים לפניהם ר"ל הם ראו בנבואה שיקרע הים לפניהם בזכות יוסף שעשה פעולת בשמות וניצול מאשת אדוניו וא"כ אחר שראו בו שגם לו מסר יעקב פעולת אלו ודאי היה לו לאסוקי אדעתיה שגם בהמה זו היא ע"י פעולת השמות ולא לדונם לכף חובה במקום שיש לדון לכף זכות ומדלא אסיק אדעתי' לפיכך וישנאו אותו על הדבה ועשו לו כל מה שעשו שנמכר יוסף למצרים ועי"ז בא שירדו יעקב ובניו גם כן לשם להיות בשיעבוד וזש"ה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שמות דייקא ר"ל פעולת השמות של בני יעקב הנקרא ישראל שמסר להם זאת גרמה שבאו מצרימה כי אם לא היה מוסר להם פעולת השמות לא היו השבטים בוראים בהמה ולא היה יוסף מוציא דבה עליהם ולא היו מוכרין אותו למצרים שעי"ז הוכרח יעקב ובניו כולם לירד למצרים וז"ש ואלה בתוספות ואו שבא להוסיף על ענין הראשון שכתב לעיל מינה וימת יוסף וגו' ויישם בארון במצרים ואמרו בזוהר פ' ויחי ויישם בשני יודין שנקבר בשני ארונות למטה בארון במצרים ולמעלה בקבר בארון הנקרא ארון ברית אדון כל הארץ לפי ששמר יוסף בריתו ברית קודש ולא טמא באשת אדוניו לכך נקבר למעלה בארון הנקרא ארון ברית ע"כ בא הכתוב ג"כ ליתן טעם לדבר איך ניצול מאשת אדוניו שברח ממנה ואומר ואלה שמות בני ישראל ר"ל כל זאת גרמה פעולת השמות שהיה מסורה ביד בני יעקב הנקרא ישראל וגם זה גרמה שבאו מצרימה כנזכר ונחזור לענינינו לפי שמרדכי ואסתר עשו פעולה זו והפריד החלק הרע מן חלק הטוב הנקרא לבוש לכך נ"ל שזכו שניהם ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות כי במדה שאדם מודד מודדין לו ולפי שאותו מלאך נתלבש בהמן להרע לישראל בשביל שהפרידו לחלקו חלק הרע לכך נאמר אצלו איש צר ואויב המן הרע הזה ר"ל איש צר שהוא אותו מלאך שאויב המן ר"ל המן הוא אויב לבד אבל עתה הוא איש צר ואויב שנתלבש בו ג"כ אותו מלאך איש צר וכל כך למה ואומר הרע הזה בשביל חלק רע שנתנו לחלקו ולפי שכל כוונתו היה לטמא חלק הטוב שבה ולפיכך כתיב והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה וע"י זה בא גמולו בראשו ונתלה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומרדכי שהפריד חלק הטוב לכך כתיב גבי' רצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו טוב דייקא ולפי שיוסף עשה ג"כ פעולה זו ועי"ז ניצל מאשת אדוניו וזה שאמרו רז"ל רב עוד יוסף בני חי ואמר רז"ל ששמח יעקב שמחה גדולה ואמר רב יש לי רב טוב שיוסף בני חי שעומד בצדקו וכמה צרות הגיעו לו מאשת אדוניו ועודנה עומד בצדקו ע"כ וביאור הענין כי ראה יעקב בנבואה שהוא עומד בצדקו ולא נטמא באשת. אדוניו אלא הפריד חלק הטוב מהרע וחלק הרע לבד עזב בידה ולכך אמר יש לי רב טוב דייקא ר"ל חלק הטוב הוא יש לי עודנה ולא נתערב באשת פוטיפר כי בני חי שהוא צדיק הנקרא חי ועמד בצדקו ובזה יבואר מה שאמר שלמה בספר משלי אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה דרשו רבינו זכרונם לברכה כל זה על שרה מפנינים מכרה זה עיבורה כמאן דאמר ומכורותיך ומולדתיך דרשה צמר ופשתים בין יצחק וישמעאל גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש זה עם בני עם יצחק וקשה מה עלין ופי' עיבור' ואיך מדמה עיבור' לפניני' ומה ענין צמר ופשתים אל יצחק וישמעאל ועוד אם גמלתהו טוב ודאי לא גמלתהו רע אבל דע מ"ש האר"י ז"ל שישמעאל היה משורש קין ויצחק היה משורש הבל וראוי היה הבל תחילה להיות נעקד בקדושה אלא שהציץ בשכינה ונהרג זכה יצחק במקומו ונעקד בן ל"ז שנה כמנין הבל כמ"ש מזה ביונת אלם פכ"ב. וכבר זכרנו מזה בסי' הקודם לזה בשם הזוהר שקין והבל היו כלאים ברחמה של חוה ולא הצליחו וטעמו הוא כי כל ענין כלאים הוא כדי להפריד הטוב לעצמו והרע לעצמו שלא יתערבו הכוחות מין בשאינו מינו וכאשר מתחברים יחד צדיק ורשע לא יצליחו לעולם כי מין בשאינו מינו חוצץ ונקרא כלאים ולכך כאשר. ראה שרה את בן הגר המצרית מצחק וארז"ל אין צחוק אלא ע"א גילוי עריות ושפיכת דמים. שבודאי זה אינו ממין בני יצחק ולא יצליחו ולכך אמרה גרש את האמה ואת בנה שלא יתחבר לבני כי לא יירש זה עם בני עם יצחק יירש דייקא ר"ל שודאי ירושתם לא יהיה שוה כי זה הוא רשע רע היורש גיהנם ובני יורש גן עדן ומין בשאינו מינו חוצץ לכך גרש אותה ודבר זה גילוי לנו רז"ל כי גם להם היה קשה מ"ט אמרה שלה לגרש את ישמעאל מעל יצחק לכך אמרו דרשה צמר ופשתים בין יצחק וישמעאל ר"ל היא דרשה למה אסרה התורה צמר ופשתים יחד אלא כדי שלא לערב כוחות הקדושים מצד הבל בכוחות הטמאים מצד קין ולפי שגם יצחק וישמעאל הם הבל וקין לכך אמרה להפרידם זה מזה. ודע מ"ש האר"י בענין שרה והגר שכתיב בפסוק ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגו' ותתן לאברם אשה לו לאשה ולמה עשתה שרה כזאת ואמר כי הגר היא היתה חלק הרע של שרה ושרה היתה כולה מצד הטוב ואברהם היה עודנו מעורב טוב, ורע כשאר כל האדם ולפיכך לקחה את שפחתה בידה שיבא אברם ויפלוט חלק הרע שבו בשפחתה ויצא ע"י ישמעאל מצד הרע וישתייר גם חלק אברהם כולו טוב ויצא יצחק טהור בלי סיג וכמו שהאריך מזה רבינו צמח בספרו משיבת נפש וטעם שני הוא ג"כ עם מ"ש כי אחר שקין והבל היו כלאים שלא הצליחו ברחמה של חוה לא רצה שיהיו שני מינים יוצאים מרחמ' לפיכך מסרה שפחת' בידה ממש לאברהם. וזה שאמר שלמה אשת חיל שרה מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה עיבור' ר"ל עיבורה שנתעברה והולידה את יצחק היה רחוק מפנינים לא כזהב או כסף שיש בו איזה סיגים אלא מפנינים שאין בהם סיג כלל כך היה עיבורה שנתעברה מאברהם והולידה את יצחק בלי סיג כפנינים. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר ר"ל לב בעלה אברהם בטח בה לבד ולא בקש מעצמו לבא אל הגר כדי ששללה שהם הבנים של אשה שנקראים שללה כנודע לא יחסרו ויולד גם ישמעאל ממנה אבל היא מעצמ' לקחה ונתנה שפחתו וכל כך למה ואומר גמלתהו טוב ר"ל עי"ז גמלתהו טוב כי עד עתה היה אברהם מעורב טוב ורע וכשבא אל הגר והוליד ישמעאל ע"י זה הפליט הזוהמא והרע שבו ונשתייר טוב וא"ת ולמה לא בקשה שיצא ממנה ישמעאל שיפלוט גם היא הזוהמא והרע שבה אחרי שכל אדם הוא מורכב מטוב ורע לכך אומר ולא רע כל ימי חייה דייקא ר"ל שרה כל ימי חייה על האדמה לא היה בה תערובת רע כי הגר שפחתה היא חלקה הרע שנפרדה כבר ממנה אבל אברהם לא היה כל ימי חייו טוב אלא מאותו שעה שבא אל הגר והוליד ישמעאל אז פלט הרע ונשתייר חלק הטוב ועוד תירץ שני דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה ר"ל שרת דרשה צמר ופשתים בין יצחק וישמעאל ומטעם שאסרה התורה צמר ופשתים יחד דרשה ג"כ שאין ראוי שיצאו מרחמה יצחק וישמעאל שהיו כבר כלאים במעי חוה לפיכך ותעש בחפץ כפיה דייקא שלקחה שפחתה בידה ובכפיה ממש ומסרה את הגר לאברהם שיצא ע"י ישמעאל ועם כל זה נבא אל ביאור מאמר הראשון בסימן זה שהתחלנו בו רק דע מ"ש בזוהר פ' כי תצא עמוד תקל"ב ותקל"ו השכינה היה עם שרה ועם אסתר כדי שלא יאמרו שרה נטמאת בבית פרעה ובבית אבימלך ואסתר בבית אחשורוש לפיכך היה השכינה תדירה עמהם ובכל מקום שהשכינה עם האדם א"א שיטמאה ע"י אחרים כי הקב"ה כבודו לאחר לא יתן ע"ש וז"ש המד' הנ"ל ויעש אברהם משתה גדול הקב"ה גדול עולמים היה שם הכוונה היא כדי שלא יאמרו שהמשתה והשמחה שעשה אברהם ושמח בה היה על חנם אחר שמאבימלך או מפרעה נתעברה שרה לכך אומר אל יעלה זאת על דעתך כי הרי הקב"ה גדול עולמים היה שם ובודאי בכל מקום שהוא כבודו לאחר לא יתן ודכוותי' גבי אסתר שעשה אחשורוש משתה גדול ושמח בנישואי אסתר שמא תאמר המעשה היה כך ונטמא' אסתר באחשורוש אלא גדול עולמים היה שם הקב"ה ולא נתן כבודו לאחר למשול עליתם טומאת זרים כי היו מצד הטוב שאין בם תערובות רע כלל שהרי שרה נחלק ממנה חלקה הרע קודם בואה לעולם ונולד ממנה הגר ואסתר הפרידה בשעת המעשה כמו יוסף בפעולת שמות וזהו שמביא ראי' מפסוק כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר לטוב דייקא ר"ל הקב"ה ישיש עלך חלק הטוב שנשתייר בקדושה ולא נטמא בימי מרדכי ואסתר כאשר שש על אבותיך ביעי אברהם יצחק ויעקב שהי' ג"כ שמחה כזו שנפרד חלק טוב מרע ולא עבר זר בתוכו כי בימי אברהם ויצחק ביום הגמל את יצחק שעשה אברהם משתה והי' המשתה והשמחה על כל הטוב אשר נעשה ונתפרד חלק רע ועי"ז לא היה יכול ליגע בה פרעה ואבימלך ואע"ג שיצחק היה עודנה קטן מ"מ השמחה היה בימיו בזמן שהי' בעולם ומה גם אחר שנולד ודאי שמח על זאת שבא על ידי איש טהור וקדוש אברהם ולא בדרך זנות מאיש אחר ובימי יעקב היה ג"כ שמחה זו כי יוסף עשה ג"כ פעולה זו ועי"ז ניצול מאשת אדוניו וכשנודע דבר זה אח"כ ליעקב שמח שמחה גדולה ואמר רב שמחה יש לי שעודנו בני חי עומד בצדקו ויש לי ליירש טוב הצפון לצדיקים כנזכר לע"ל:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה