אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד החמישי קרבן אהרן › (לב)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד החמישי קרבן אהרן · (לב)

(לא)

במדרש רבה פרשת בהר וזה לשונו וכי תמכרו ממכר הדא הוא דכתיב ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו לדגליהם ואהרן היכן הי' ר"י בר נחמיה אמר כיון שבא ליחסן הונו אותו ואמרו לו אתה מיחסנו עד שאתה בא ליחסנו לך ויחס את בנך אלעזר למי הוא נשוי לא לבתו של פוטיאל הה"ד ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל כיון שראה הקב"ה שהן מזלזלין בו התחיל מייחסו הה"ד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן לפיכך הקדים הקב"ה כבודו של אהרן לכבודו של משה הה"ד ואלה תולדות אהרן ומשה משה ואהרן אין כתיב כאן אלא אהרן ומשה לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר לא תונו ע"כ:

והנה המאמר הזה הוא מפליאה וסתרי תורה, והספיקות שבו מובנים מאליהם ואין להאריך בם ותחלה נבאר מענין הדגלים איידי דאתי לידינו נימא בהן מלתא מש"ה בפרשת במדבר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגומר ראשונה יסעו מחנה ראובן תימנה וגו' ושנים יסעו דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה ושלישים יסעו דגל מחנה דן צפונה וגו' לאחרונה יסעו ע"ש וקשת למה אמר יחנו בני ישראל שהרי אחר כך כתיב יחנו וכפל למה לי ועוד לא אמר בראשונה בשנים בשלישים באחרונה שלשון זה נופל על נסיעת בני אדם מאי ראשונה וכו' ועוד מאי לאחרונה בתוספות אות למ"ד. והנה קושיא זו לבד יש לפרש לפי שהדגלים היו דוגמת המזלות ברקיע ההולכים בדרך עיגול כמו שאמר בפרש' זו שהטע' הוא שיעשה שלו' במרומיו שלא יהי' ביניהם קנאה ותחרות לומר זה הוא ראשון לפני וכשהם בדרך עיגול כל אחד חשב שהוא הראשון ולכך אפשר לא נקט אחרונה יסעו דלא לישתמע שהוא הי' האחרון ממש אלא לאחרונ' יסעו ר"ל אל האחרון שהוא הי' חושב שהוא הראשון ואותו שלפניו הוא האחרון אבל בדרך אחר יבואר ביותר ויבארו כל שאר הספיקות הנ"ל כי מביא בעל הפליא' בענין הדגלים וז"ל בארבעה דגלים היו בכל דגל ג' אותיות מן האבות חקוקים בתוך אמה של ענן דהיינו בדגל מחנה יהודה אותיות ראשונות מן האבות והם אי"י בדגל מחנ' ראובן אותיות שניות בצ"ע בדגל מחנה אפרים אותיות שלישיות רח"ק בדגל מחנה דן אותיות אחרונה מק"ב ונשאר ה' מאברהם שהוסיף הקב"ה משמו ואותן ב' אותיות היו פורחים הנה והנה כנגדם כל ימי השבוע לפעמים על דגל זה ובמקום שהיו עומדים כשקדש היום שבת שם היו נחים ולא היו זזים ממקומם עד מוצאי שבת אז היו חוזרין לפרוח כמנהגן וכו' ע"ש בהאריכות הובא בספר שכחת לקט בערך משה סימן ל"ה. והנה הה' של אברהם פעלה שתי פעולות אחת שעל ידה ידעו זמן שבת ומנוח' ועוד שעל ידי הה' הי' אברהם מוליד כמו שארז"ל בגמרא דנדרים אברם אינו מוליד אברהם מוליד ונ"ל שזה שאמר הכתוב כה אמר ה' לסריסים אשר שמרו שבתותי רצו לומר מה שנתן הקב"ה לסריסים אברהם ושרה שלא הולידו ונתן להם הה' והולידו זה הי' גם כן לפעול' אשר ישמרו שבתותי כי על ידי פריחת ה' זו ידעו שבת ודע שכל תיבת שבעולם אפי' שם הוא נקרא בית וכל אות שבו בפני עצמו נקרא אבן כי על ידו נבנה אותו התיבה שנקרא בית כמו שאמר בספר יצירה וזה שאמר הכתוב איש על דגלו באותות לבית אבותם באותות דייקא לשון אות ר"ל כל אחד ואחד היו על דגלו אותיות ומנין היו אלו האותיות ואומר הכתוב לבית אבותם רוצה לומר האותיות החונים בשם אבותם שהשם נקרא בית כנזכר ומכל שם ושם שבאבותם הי' אות א' על כל דגל באופן שבד' דגלים היו שלשה על כל דגל ודגל ואם תאמר ומה נעשה באות ה' של אברהם שהיא נשתייר לבד ותירץ הכתוב יחנו בני ישראל רוצה לומר היא נשתייר' לסימן שידעו על ידה אימתי יחנו ישראל בשבת ומנחות שכל ימי השבוע הי' פורחת וכשקדש היום נחה וידעו ישראל שיש להם גם כן לנוח והרי להודיע לנו איך הי' סדר אותיות על כל דגל אומר הכתוב דגל מחנה יהודה ראשונה ר"ל אותיות הקבועים ראשונה בשמות אבות הם אותיות אי"י ולכך לא אמר הכתוב בראשונה כי לא מדבר בנוסעי הדגלים עצמם אלא באותיות הקבועים ראשונה שאין נופל בהם לשון בראשונה ודגל מחנה ראובן שנית יסעו רוצה לומר האותיות הקבועים בשמות אבות שנים והם אותיות בצ"ע ודגל מחנה אפרים שלישים יסעו ר"ל האותיות הקבועים בשמות אבות שלישים והם אותיות רח"ק ודגל מחנה דן לאחרונה יסעו רוצה לומר האותיות הקבועים לאחרונה בשמות אבות והם מק"ב ולכך לא נקט רביעים יסעו שלא הטעה לומר שהה' של אברהם הי' בדגל מחנה דן שהוא אות רביעית בשמו ובאמת הה' הזו לא נסעת שהי' לסימן אימת יהי' שבת ומנוחה ולכך אומר לאחרונה וממילא שמעינן שהה' לא נסעה. ובזה מדויק נמי למה אמר לאחרונה בלמד ולא אמר אחרונה כמו ראשונה בלא למד או הוי לי' למימר אחרונים כי אם הי' נאמר אחרונים הי' מקום לטעות שגם הה' והמם של אברהם שניהם נסעו כי הם אחרונים בשם אברהם והי' בדגל דן ד' אותיות ואם הי' כתוב אחרונה הי' מקום לטעות לומר שהה' נסעה ואף על גב שכתיב אחרונה הוה אמינא שבודאי נגד המם של אברהם נקט הה' ראשונה אבל נגד האותיות הקודמים אלי' היא נקראת אחרונה ולכך נקט לאחרונה לומר שהיא אחרונה שבאחרונית והוא ע"ד משרז"ל כל מקום שצריך למ"ד בתחילתו הטיל ה' בסופו ומקשה והכתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו לביטי התחתונ' שבשאול ר"ל למדריג' תחתונ' שבתחתונ' שבשאול ולכך נ"ל שכתב כאן לאחרונה לרמז זה וכדי לבאר המאמר הנזכר לעיל נבאר תחילה הפסוקים בפרשת וארא ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לאשה ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם הוא אהרן ומשה וגומר והקשו בזוהר מאי אלה הרי פנחס אחד הוא ואלה לשון רבים ותירצו לפי שפנחס נתגלגלו בו שני נשמות נדב ואביהו לפיכך אומר לשון רבים וקשה מה ראתה התורה כאן לרמז ענין גלגולים אחרי שגיל' לנו בפרשת פנחס כמו שאמר שם בזוהר פנחס בן אלעזר בן אהרן בן בן שני פעמים למה לי ותירץ שהי' גם כן בן אהרן הכהן ממש מצד שהיו בו נשמות נדב ואביהוא שהם בני אהרן ועוד קשה מה ענין הוא אהרן ומשה לזה. אבל דע ביאור הענין כי אלעזר שלקח אשה מבנות פוטיאל הוא הדבר תמוה ליקח בזויה שאינה מישראל ויש לזה שני טעמים חדא כמו שאמר בעשרה מאמרות בחיקור הדין לפי שפנחס הי' תיקון של נדב ואביהו והתיקון צריך שיהי' היפוך הקלקול וקלקולם הי' שבתולותיו לא הוללו וגאלו ע"י פנחס שהי' מבנות פוטיאל וגם קנא בזמרי שנתן עיניו בבנות נסיכים ע"כ ובלי ספק שמאת ה' היתה זאת לפנחס שיתוקנו על ידו דאם לא כן לא היו מתוקנים כתיקונם מפגם בתולותיו לא הוללו. וטעם שני כתב הרקנטי ריש פרשת שמות אל תתמה על משה אדון הנביאים ושאר צדיקים שבאו מנשים פסולות כי הי' כוונתם ליתן חלק לטומא' כי מרחמים יוצא דין והכל כלול זה בזה והיא מנהג החסידים משום ועולתה תקפוץ פיה עד כאן וביאור הענין כי אחר שאין דבר בעולם שלא יהא כלול מדין ורחמים דין מצד עכו"ם ורחמים מצד ישראל כדי שבכל מקום יהי' חלק דין כדי שלא יקטרג והחסידים הראשונים שהיו כל כך ישרים וצדיקים בלי שום תערובות דין הי' לחוש שיהי' על ידיהם הקטרוג ולפיכך כדי שלא יהי' פירוד נתחברו לנשים פסולות מה שאין כן בדורות אלו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכבר הוא כלול מצד החטא בחלקי הדין אסר' לנו התורה ובזוהר בפרש' זו אמרו מנין שיש כלול רחמים בדין אש במים ומים באש והביאו ראי' מפסוק זה הוא אהרן ומשה ובמקום אחר מקדים משה לאהרן אלא משום ששניהם היו אינן שוים זה הי' מצד הדין וזה מצד הרחמים לפיכך פעמים מקדים זה לזה לומר ששקולים הם וכלולים זה בזה ואין להפריד דין מרחמים. והנה הפסוק הנזכר לעיל בא להגיד לנו שאלעזר לקח לו מבנות פוטיאל לאשה והי' לחוש פן יאמר האומר איך עשה כזאת ליקח בת כומר לעכו"ם ובא כמתרץ שני תירוצים האלה חדא ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגומר וקשה מאי אלה לשון רבים וצריך לפרש שנדב ואביהו נתגלגלו בו ואם כן לא קשיא איך לקח בת כומר והוליד ממנה פנחס כי בהכרח היתה זאת כי אחרי שבפנחס היו שני נשמות נדב ואביהו לתקן כל מה שפגמו ובמה היו מתכפרים מעון שבתולותיו לא הוללו ועל ידי שנגאלו על ידי אחד שהוא משפל אנשים כזה הסר חטאתם ועוד תירוץ שני הוא אהרן ומשה. וקשה ולמה מקדים אהרן למשה אלא ודאי שזה לכלול דין ברחמים ואם כן לא יקשה לך איך לקח בת יתרו כי אחרי שהי' מצד הרחמים הי' מהראוי לכלול בו גם מצד הדין. וכבר זכרנו שמה שאמר הכתוב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן זה יורה שהי' בו נשמת נדב ואביהו ובזה בא המאמר על נכון כי כאשר בא אהרן לייחסם התחילו להונות אותו בדברי' ואמרו עד שאתה מיחסינו לך ייחס בנך אלעזר שנשא בת יתרו כי הם לא ידעו סוד הדבר וכיון שראה הקב"ה שהם מזלזלין אותו ואין יודעין הסוד התחיל ליחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וקשה בן אהרן הכהן למה לי וצ"ל להגיד שהוא גלגול מנשמות נדב ואביהו וא"כ ודאי כדין הי' שנשא מבנות יתרו ולפי שיש עוד תירוץ שני ע"ז שיש לכלול דין ברחמים וראי' שמקדים אהרן קודם משה וזהו שאמר המד' לפיכך הקדים כבודו של אהרן קודם משה כדי לגלות להם שיש לכלול דין ברחמים ובודאי לא יעלה על רוחם לבזות אותו כללא דמילתא לפי תירוץ האחד שאין להונות ולבזות שום אדם כי אפשר הוא מגולגל מאיזה נשמה שבהכרח לעשות לו מה שעושה וראי' מפנחס שהי' מבנות פוטיאל וזה הי' מצד גלגול נשמות נדב ואביהו שהי' בו ודע שהתורה כולה הוא נגלה ויש לה נסתר וסוד מקח וממכר הוא בנסתר סוד הגלגול כמ"ש בזוהר פ' פנחס ברעיא מהימנא ע' שצ"ו שהיא במכר בגוף ואיברים שאינו שלו ולכך נ"ל כאשר גילה לנו בעל המד' שלא יפה עשו שהונו את אהרן אודות בנו שלקח מבנות פוטיאל משום שהי' מצד הגלגול נדב ואביהו וסיים בדבריו וא' לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר וכי תמכרו ממכר לא תונו איש את עמיתו ר"ל וכי יבורר לכם הדבר בממכר שהוא הגלגול אין להם להונות איש עמיתו. ובפ' פנחס קצת גירסה נשתנה וז"ל לפי שהיו השבטים מבזים אותו ואמרו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לעכו"ם יהרוג נשיא שבט מישראל וכיון שראה הקב"ה שהן מבזין אותו התחיל ליחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וקשה וכי בשביל שהוא מבנות פוטיאל לא הי' לו להרוג אותו ומה ענין היחוס לכאן ואכתי הוא בן פוטיאל אבל הוא הדבר שדברנו רק נבאר בתוספות ביאור כי איתא בזוהר שם שנשמת נדב ואביהו באו לו לפנחס בזמן שנכנס בין החיילות וקשה מה יום מיומים והגם שזכרנו לעיל בשם עשרה מאמרות כדי לתקן פגם שבתולות לא הוללו והוצרכו לגאול ע"י איש מבנות השפלים וגם לקנא בזמרי ולהרוג אותו שנתן עיניו בבנות גדולים היפך מעשיהם הראשונים שנתנו דווקא עיניהם בגדולים גם לדרכנו יבואר הענין כי שבעים פנים לתורה ואגב יבואר מה שאמר במלאכי הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כל חלל יהודה קדוש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה וגו' וביאור הענין כי הקשה האר"י זלה"ה בענין היבום אשת אח שהוא בא ומייבם אשת אחיו ועי"ז הוא מביא האח לאויר העולם כי האח המת בלא בנים הוא מניח רוחו באשתו וע"י היבום בא אחיו השני ומתקנו והוציאו לאויר העולם וזה נתקן דוקא ע"י האח ולא ע"י האב וער בן יהודה שמת בלא בנים וייבם אונן אותה למה לא נתקן ע"י אונן והוציא זרעו לבטלה עד שבא אח"כ יהודה אביהם וייבם כלתו תמר והוציא שניהם יחד לאור העולם והם פרץ וזרח שנתגלגלו בהם נשמות ער ואונן ותירץ שיהודה הי' הגורם בזה שלקח בת כנענית והולידם והבא מן העכו"ם די לו שיתקן את עצמו ואין בו כח לתקן אחרים ונודע כל מי שמוציא זרעו לבטלה מחלל בריתו הקודש וזש"ה הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו ומדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו שבא אונן ובגד באחיו ולא הוציאו לאויר העולם וחלל ברית אבותינו ע"י שהוציא זרעו לבטלה ובא הכתוב כמתרץ הקושיא ואומר בגדה יהודה וגו' ובעל בת אל נכר ר"ל כל זה בגד יהודה שלקח בת אל נכר ואם כן אונן שנולד מבת אל נכר הי' די לו לתקן עצמו ולא אחרים ולכך נעשה בגידה זו עד שבא אביו ותקנם וז"ש אח"כ יכרת ה' לאיש אשר יעשה ער ועונה ר"ל כל מי שעושה מעשה ער ואונן ומוציא זרעו לבטלה יכרת ה' אותו ואע"ג שכתיב עונה ולא אונן הדבר ידוע אצל חכמי אמת שכל מלה שהוא דומה לחברתה במבטה הוא כאלו כתיב כן. ולכך נ"ל שהוצרכו נשמות נדב ואביהו לבוא לפנחס בזמן שנכנס בין החיילות להרוג את זמרי כי בהריגת זמרי בא לתקן פגם נדב ואביהו שבתולותיו לא הוללו והוצרך לקנא בזמרי שנתן עיניו בבנות גדולים ולהרגו כנזכר לעיל ופנחס נולד מן הגויה בת יתרו בנות פוטיאל כנזכר לעיל והבא מעכו"ם די לו לתקן עצמו ואין לו כח לתקן אחרים ולכך באו אז נשמות נדב ואביהו בעצמם אליו ובכחם נהרג זמרי וכמי שהם. עצמם תיקנו פגמם. והנה כבר כתבנו שמדכתיב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בן בן שני פעמים זה יורה שהיה גם כן בנו של אהרן הכהן עצמו מצד נשמות נדב ואביהו שהיו בו וזה שאמר המדרש הנ"ל שהיו השבטים מבזין אותו ואמרו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לע"א יהרוג נשיא ר"ל ודאי אם לא היה מבנות פוטיאל י"ל שיבא לתקן חטא נדב ואביהו שחטאו ובתולותיו לא הוללו וקנא להרוג את זמרי כנ"ל אבל אחרי שהוא בן פוטי שבא מן ע"א די לו לתקן עצמו ואין בו כח וזכות לתקן אחרים וא"כ למה יהרוג נשיא ולכך בא הכתוב ומייחסו אחר אהרן וקשה למה וצריך לומר מצד שהיו אז נשמות נדב ואביהו אצלו וא"כ הם עצמם תקנו פגמם ולא מכחו של פנחס עצמו. וז"ש במדרש רבה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. ר"ל דאם לא הי' יתייחס אחר אהרן הכהן לא הי' ראוי ליטול שכר על שקנא בזמרי כי אין בו כח לתקן אחרים. והנה שאר פגמי נדב ואביהו נתקנו ע"י אליהו ע"ש בהאריכות מאד כי פנחס הוא אליהו ובזה יבואר מאמר פלאי ברבה פרשת מסעי בענין הפרים של אליהו שצוה לעובדי הבעל ליקח שני פרים תאומים מאם אחד והטילו עליהם גורלות אחד עלה לשם ואחד לבעל והפר שעלה לשם הלך מיד אחר אליהו וזה שעלה לשם בעל נתקבצו כל נביאי הבעל וכל נביאי האשירה ולא יכלו לזוזו ממקומו ואמר אליהו לך עמהם אמר הפר אני וחבירי יצאנו מבטן אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס בוראי אמר אליהו כשם שאותו הפר שעמי מתקדש שמו של הקב"ה עליו כך מתקדש עליך א"ל הפר וכך אתה מיעצני שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ומי נתן להם להם אליהו ע"כ וקשה למה לא אמר כן הפר תחילה ועוד מה נפקא מינה היה לפר שדווקא אליהו ימסור אותו בידו ממש ולא בדיבורו אבל אחי המעיין יש בזה סודות גדולים ונפלאים שלאו כל מוח יוכל לסבול אותם ואני לא באתי לסתום אלא לפרש לפיכך באנו לבארו במעט כ"ש והמשכיל יבין הסתום מן המפורש דע מ"ש האר"י זלה"ה ונדפס הוא בספר נובלות חכמה בסופו ששני פרים אלו דאליהו היו שני נשמות דנדב ואביהו והיו תואמים כי נדב ואביהו היו תרי פלגא דגופא כמו התאומים שטיפה אחת נחלקת לשנים ועל שהקריבו אש זרה נמסר אחד מהם לעבודת אלילים לבעל ומה שנתחלל שמו תחילה על ידם עתה ע"י הפרים נתקדש שמו ונראה לי שזה הי' הוויכוח ביניהם כי הפר לא רצה להקרב לע"א כמו שטען בפני אליהו והשיב לו אליהו שבהקריבו לע"א יקודש שם הקב"ה וכאשר שמע זאת הפר והבין הדבר שאמר שהוא נשמה אחד משני נשמות נדב ואביהו שחטאו באש זרה עתה יתוקן ע"י שיקודש שמו על ידו ולפי שכל תיקונו של נדב ואביהו אינו אלא ע"י אליהו לפיכך אמר וא"כ איני זז מכאן עד שאתה תמסרני כי עליך דווקא הדבר מוטל לעשות במעשה כמו שפגמנו תחילה במעשה ודי בזה לחכימא וה' יראנו נפלאות מתורתו:

תם ונשלם עמוד החמישי קרבן אהרן

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה