עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד החמישי קרבן אהרן · (לא)
במדרש ילקוט תהלים יראת ה' טהורה עומדת לעד בשכר היראה שנתיירא אהרן שנא' ואתנם לו מורא ויראני זכה לפרשה טומאת המת שאינו זזה ממנו ומבניו לעולם וקשה ולמה זכה זאת דווקא על ידי יראה ומאי ואתנם לו מורא ויראני משמע שזו היראה הנזכרת כאן אינה יראת ה' לעשות מצות ולהבין זאת נבאר מאמר א' בפסוק וישם ה' לקין אות רבו בו הדיעות מה היה תאות יש אומרים מצורע ובתנחומא אומר שבת שנקרא אות מסר לו ובתיקוני זוהר אמר אות ו' ויש לידע בין למר בין למר מה היה מועיל האות ההוא נגד מוצאו שבאו להורגו כמש"ה לבלתי הכות אותו כל מוצאו ונבאר תחילה למ"ד מצורע ויבואר אגב מדרש רבה פ' בראשית במה שחלקו קין והבל על בית המקדש זה אומר בתחומו יבנה ב"ה וזה אומר בתחומיו ומתוך כך ויקם קין והרגו שנא' ויהי בהיותם בשדה אין שדה אלא ב"ה שנ' ציון שדה תחרש וקשה שהרי בא לנו להגיד שנחלקו בבניינו של ב"ה והביא ראיה מפסוק ציון שדה תחרש שזה מדבר בחורבנו אבל דע דפליגי רז"ל בגמ' דיומא אם נחלקה ירושלים לשבטים ולא ניתנה אלא לשבט יהודה ובנימן לבד או לא נתחלקה לשבטים ויד כל ישראל שוה בו ומסיק בגמרא דפליגי בפלוגתא אחרת אם ירושלים מטמאות בנגעים או לאו שנא' ונתתי נגע צרעת בבית אחוזתכם שאין מטמא בנגעים אלא דווקא דבר אחוזה ומ"ד נתחלקה ירושלים לשבטים ונקראת אחוזה סבר כמ"ד ירושלים מטמאות בנגעים ומ"ד לא נתחלקה לשבטים סבר שאין ירושלים מטמאה בנגעים ובמדרש רבה פ' מצורע ארז"ל בפסוק ונתתי נגע זו ע"א שהוא כנגע בבית ארץ אחוזתכם זה ב"ה ובא אל הכהן זה ירמיה ונתץ הבית שחרב ב"ה ע"ש בהאריכות שדורש כל הענין על בית המקדש וכשם שאם נטמאה הבית בנגע דין הוא להתיץ הבית כן ע"י עכו"ם שהיא הנגע העיקרית הוכרח הקב"ה להחריב ביתו והנה הני מילי למ"ד ארץ ישראל נקרא אחוזתכם שנתחלקה לשבטים ומטמאות בנגעים אבל למ"ד לא נתחלקה לשבטים ודאי לא היה ראוי לחרוב ב"ה כי לא נקרא אחוזה ואין מטמא בנגעים. והנה זה היה הוויכוח בין קין והבל כי קין היה סבר בתחומי דווקא ניבנה ב"ה כי היה סבר כמ"ד נתחלקה לשבטים ולא יהי' חלק להבל בו ובפרט מי שבא בסוד ה' בכתבי הקודש האר"י יודע שיהודה ובנימין הם שורשו של קין והבל היה סבור כמאן דאמר לא נתחלקה לשבטים ויד כל ישראל שוה ואמר בתחומי ר"ל גם כי כולם יהיו שוים ולא היה הכרעה ביניהם ויהי בהיותם בשדה זה בית המקדש ציון שדה תחרש ר"ל אבל אח"כ כאשר הגיעו לענין ב"ה שנקרא שדה שהוא על שם חורבנה קשה למה וראה שהטעם הוא משום שנטמאה בנגע ועי"ז ראה שאם איתא שהאמת הוא כדברי הבל שלא נתחלקה לשבטים ודאי לאו אחוזה היא ולמה יטמא בנגע אלא ודאי הוא כדברי שנתחלקה לשבטים ועל כן מתוך כך ויקם ויהרגהו כי ראה ע"י שם שדה שהדין עמו וזה היה טענת קין נגד הקב"ה שאמר הן גרשתי אותי היום והי' כל מוצאי יהרגני ואמרו רז"ל אמר קין אתמול גרשת את אבי ועכשיו למה אתה מגרשני וקשה מה ענין גירוש אביו לגירושו וכי רצה לפטור עצמו בגירוש אביו אלא הוא הדבר שדברנו כי ארז"ל ויגרש ה' את האדם חורבן ב"ה ראה שנאמר ויגרס בחצץ שני ולכך אמר קין אחרי שגרשת אבי והראית לו חורבן ב"ה מוכח הוא שהדין עמי שלשבטים נתחלקה ארץ ישראל והיה כל מוצאי יהרגני כי מי יוכיח להם שב"ה חרב בשביל שהכניסו נגע בב"ה ושמא יעלה על דעתו שב"ה חרוב מטעם אחר ולא יהי' לו הוכחה שהדין עמו ולפיכך וישם ה' לקין אות מצורע הזריח לו כדי שיראו הכל שחורבן ב"ה הי' על שהכניסו מצורע בב"ה וזה לו ראיה והוכחה לבלתי הכות אותו כל מוצאו והנה למ"ד ו' מסר לו יבואר אגב מדרש תנחומא פ' בראשית כשהלך קין נע ונד באו החיות להרגו התחיל לבכות ואמר אנא אלך וגו' אם אסק שמים שם אתה וקשה אחרי שהי' לו אות להגין עליו מה ראו החיות שבקשו להרגו ומה זה שאמר אם אסק משמע שהי' יכול לעלות לשמים אלא חשב ששם אתה ונתיירא מהקב"ה הלא הקב"ה נתן לו אות להציל אפילו מאחרים אבל דע משרז"ל בגמ' דמכות אב שהרג בן אחד בן השני נעשה גואל הדם להרוג את אביו ע"כ וכל שכן שאם אח אחד הרג את שני שהאב נעשה גואל הדם להרוג את בן השני וא"כ הי' אדם הראשון גואל הדם הבל להרוג את קין. ואיתא בזוהר חדש פ' בראשית ששבע ארצות הם אדמה ארץ וכו' ותחילת דירתו של אדם הראשון הי' בגן עדן וכאשר חטא השליכו הקב"ה לגבול הנקרא אדמה שנאמר וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה ושם נולדו קין והבל וכשהרג קין את הבל השליכו הקב"ה מן גבול האדמה אל גבול אחר הנקרא ארץ וזהו סוד הכתוב גרשת אותי מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וא"כ לפ"ז לא הי' מורא על ראש קין מפני אביו גואל הדם שהרי הי' בגבול אחר מרחק גדול שלא קרב זל"ז למי שיודע השיעור שבין כל גבול וגבול הארצות ורז"ל פליגי בגמרא דמכות בדין הרוצח שאין גואל דם מה דינו וז"ל תנו רבנן ורצח גואל הדם את הרוצח מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל אדם דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו מאי טעמא דר' יוסי הגלילי מי כתיב אם רצח ור' עקיבא מי כתיב ירצח שם ורצח בו כתיב. והנה יזה הי' ענין קין שאמר רבש"ע מה לי ליראה אם מפני אבי גואל הדם אין אני מתיירא ממנו כי הן גרשת אותי מעל פני האדמה מגבול אשר שם אבי והייתי נע ונד בארץ שהוא גבול אחר אבל מזה אני מתיירא והי' כל מוצאי יהרגני דייקא כי פן ואולי כל מוצאי ילמדו כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל מי שימצא אותי ויהרגני כי רשות בידו לעשות עמי מה עשה הקב"ה וישם לקין אות ו' מסר לו ואם איתא כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם א"כ מה עניינו של ו' שכתיב ורצח וכו' אלא ודאי הוא בא ללמד שרשות ביד גואל הדם ואם כן כשבגואל הדם רשות אז כל אדם חייבין עליו ואם הו' זו היא לאות והוכחה לבלתי הכות אותך כל מוצאו דייקא אבל אם היה באפשר שאדם הראשון יקרב אליו היה באמת חייב מיתה על ידו. והנה כאשר הלך קין נע ונד באו עליו החיות להרגו כי היו סבורים כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ולא סברו דיוקא דו' כמו שאמר רש"י שם שיש ו' שהוא ציווי כמו ועשה בצלאל וכאשר ראה קין זאת חשב בלבו והרי יש לי אות ודאי הם סבורים שירצח הוא גם כן מצוה מדלא כתיב מלת אם ולכך אמר אנא אלך אם אסק שמים שם אתה אם דייקא ר"ל מדלא כתיב אם הוכרח אני לעלות לשמים ושם אתה והצילני כי אתה אינו סובר כן והא ראי' שמסרת לי דיוקא דו' להציל אותי מיד כל הקמים עלי ולמאן דאמר שבת מסר לו אגב זה יבואר משרז"ל שם שם לו חק ומשפט שבת ופרה אדומה וקשה מה ענין זה לזה אבל דע שענין פרה אדומה היא לטהר מטומאת המת ודע ענין פלאי מהיכן נמשכה טומאת המת כתב הרקנטי פרשת חקת כי הקב"ה כאשר ברא העולם ובא זמן ע"ש וקדש היום עי"ז לא ברא גוף למזיקים כי כבר קדש יום שבת ולפי שנשתיירו בלא גוף כאשר רואים כלי ריקן והיינו אדם מת שנשמתו פורחת ממנו וכלי גופו נשתיירו ריקם אז הם באים ומלבשים בו ועי"ז האדם המת הוא טמא ומי שמוציא קרי לבטלה בורא גוף להם והוא טמא טומאת מת ע"כ. ובזה יש ליישב קושיא גדולה למה צוה הקב"ה לשמור השבת לנוח ממלאכה לפי שגם הוא נח ממלאכתו ודלמא המלאכה הי' דיה שלא הי' לו לעשות עוד ועם מ"ש יובן כי הרי מזיקין יוכיחו שהי' לעשות להם גוף ולא עשה משום שקדש השבת ועל כן כל איש יש לו גם כן לנוח ממלאכה ולכך נ"ל שצוה הקב"ה שתים אלו יחד במרה שבת ופרה אדומה דהא בהא תליא אחר שצוה שבת וקשה למה וצ"ל משום שגם הוא שבת ממלאכתו שלא ברא גוף למזיקין ואם כן זה גרמה טומאת המת שבאים ומתלבשים בגוף המת אחרי שאין להם גוף וע"כ צוה מיד פרה אדומה מי שנטמא בטומאת המת שיבא פרה לטהר אבל אם לא הי' מצוה על שבת והי' בורא גוף להם ודאי לא הי' טומאת המת ולא הי' צריכין גם לפרה אדומה ובזה תבין מה שאמרו רז"ל ויגרש את האדם כדין הורג נפש בשגגה וקשה למה הי' שוגג ועם מ"ש יובן כי מביא בזוהר פרשת בראשית ובתיקונין והנחש הי' ערום לכל בריות עבד הקב"ה לבושין שהן גופין לנשמה חוץ לנחש וחייליה שהם המזיקין שנשתיירו בלא לבוש הגוף ועי"ז נתקנא נחש ופיתה את חוה וגרם מיתה לאדם עד כאן וא"כ ודאי שוגג הי' וכביכול הגורם שלא ברא להם לבושי הגוף וא"ת מאן יימר שלא ברא להם גופין הלא כבר זכרנו ששבת יוכיח ודע מ"ש עוד שם שקין לא נתחייב בהריגת הבל משום שאדם הראשון הי' הגורם במיתתו שהוא הוציא המלאך מות לעולם אלא שפקד הקב"ה עון אביו אדה"ר עליו וכבר זכרנו בעמוד שני פחד יצחק בשם האר"י זלה"ה שפוקד עון אבות על בנים אינו אלא כשהאב עושה עבירה במזיד כי עון הוא מזיד אבל בשוגג לא יומתו אבות על בנים ואיש בחטאו יומת וחטא הוא שוגג וזה הי' טענת קין הן גרשת אותי היום והי' כל מוצאי יהרגני כי באמת אני לא חייב כלום אלא מצד אבי ואבי שוגג הי' וגם אני אין חייב לפקוד עלי אלא כפי חטא אבי ודין שוגג הוא לגרש והן גרשת אותי אך כל מוצאי יחשוב שאבי מזיד הי' ויהרגוני ומי יעיד שאבי שוגג הי' לפיכך נתן לו אות שבת שצוה לשמרו וקשה למה וצ"ל משום שגם הוא שבת ממלאכת גוף המזיקין ואם כן ודאי שוגג הי' כי אני כביכול הגורם ובוודאי לבלתי הכות אותו כל מוצאו. העולה לנו מזה המוציא קרי לבטלה ועושה גוף לחיצונים הרי הוא כמחלל ועושה מלאכה בשבת וכבר נודע שהמוציא זרע לבטלה בידים נקרא רע כמ"ש ויעש ער רע בעיני ה' וז"ש אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו ושומר ידיו מעשות כל ר"ע דייקא ונ"ל שזה הי' הנס שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים כי איתא בזוהר חדש פרשת בראשית שבגן עדן עומדים הכרובים וכשעולה עד שם הנשמה אם היא ראויה ליכנס מכניסין אותה ואם לאו דוחין אותה ושורפין אותה בלהב וכנגדם היו ג"כ במקדש שני כרובים לפני ולפנים והוא דוגמת גן עדן וכשנכנס כהן גדול לשם נכנס בנשמה ולא בגוף באימה ביראה ברתת בזיע בנקיות בטהרה והכרובים עומדים שם שוערים זכה הכהן נכנס שם ויצא בשלום ואם לאו יצא אש מבין הכרובים ונשרף וימות ואם כן זה הי' הנס הגדול אחר שנכנס בנשמה והגוף נשתייר ריקן וכל כלי ריקן של אדם באים המזיקין ומתלבשין בו ומטמאין הגוף כמו קרי ושם לא נתלבשו ואעפ"כ לא אירע מעשה טומאת קרי לכה"ג ביום כיפורים והטעם כי כהן גדול מעלתו גבוה עד מאד ואפי' בגוף ריקן שלו לא היו החיצונים יכולים לשלוט כי אין להם דבק ונגיעת באלו וזה הטעם שנצטוו הכהנים שיהיו טהורים ולא יטמאו לטומאת מת ובזה מיושב המדרש הנ"ל יראת ה' טהורה ר"ל לפי שהי' אהרן ירא ה' כשנכנס לבית קדש קדשים שאז הוצרך ליכנס באימה וביראה כנ"ל ואותו שעה הי' היראה טהורה כי פרחה מצד יראה הנשמה והגוף הי' כלי ריקן ואפי' הכי לא נתלבשה בו איזה טומאה שיהא טמא בטומאת המת זה גרמה שאותו טהרה לא זו שהי' להם באותו שעה אלא גם עומדת לעד שצוה הקב"ה שלא יגע בהם טומאת מת לעולם ולכך מביא ראיה מפסוק ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא כי המורא שהי' לו באותו שעה הי' מפני הכרובים שהי' צריך להיות טהור ביותר כדי להזכיר שם המפורש ופירוש ואתנם לשון רבים שהוא על שני הכרובים שנתתי אותם שם בשביל מורא ויראני ומפני שמ"י דייקא נחת הוא שהי' מזכיר שם המפורש לפיכך נחת הוא ואם תאמר הרי כהן גדול הי' מלובש שמונה בגדים ואיך נאמר שנכנס בנשמה ולא בגוף ונ"ל שזה הי' דוגמת המת שאפי' אחר כמה שנים הוא מתראה בלבוש בתכריכים כי כח הנשמה מתפשטת דוגמת גוף כן הי' הענין גבי כהן גדול וזש"ה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו וקשה מדקאמר אחרי מות למה לי וימותו ולפי"ז הכי קאמר אותו שעה שהיו קריבים לפני ה' דהיינו לפני ולפנים היו ממש דוגמת וימותו שפרחה נשמתם מגופם: